אמרי חי האט געשריבן:מזויף מתוכו האט געשריבן:
מאנטאג סעפטעמבער 01, 2014 12:57 pm
ווי באקאנט האט דאך ר' לייבעלע גליק געהאט דעם לעכט פארבריק, ויהי היום, א היימישע סאטמארער איד איז אויך אריין אינעם זעלבען ליין, דער איד האט זיך זייער געשעהמט פון ר' לייבעלען און האט פראבירט זיך נישט אנצוטרעפן מיט'ן.
איין פארנאכטס הערט דער איד קלאפן אויפן טיר והנה ר' לייבעלע איז דא, דער איד האט זיך געראכטן אויפן ערגסטן, דערווייל זאגט אים ר' לייבעלע אזוי, הער זיך איין, מיין פרנסה איז פאר מיר פארשריבן דאס קען קיינער נישט צונעמען, נאר וואס דען, אידן דארפן דאך ליכט פאר שבת, דארף איך שווער ארבייטן צוצושטעלן ליכט פאר'ן גאנצן עולם, יעצט אבער אז איר זענט מיר געקומען ארויסהעלפן וועל איך נאר דארפן צושטעלן פאר א האלבן עולם, קומט דאך אויס איר זענט מיין שותף!
אויב אזוי קומט לאמיך אייך אויסלערנען די סודות פון חדר..
ר׳ לייבעלע הי' רגיל לספר מה שראה באיזה ספר ברסלב המשל שהיה באיזה עיר שני עשירים אחד היה לב טוב מאוד ונתן בכל יום ולילה לכל עניים לאכול ולשתות וכל עני שדפק על דלתו נתן לו סעודה, ובאותו עיר הי' ג"כ עשיר אחד אבל הי' קמצן מאוד ולא נתן פרוטה לשום אחד.
ופעם בא איזה עני בעיר ושאל לבני העיר היכן יכולים כאן לאכול, והובילו אותו להקמצן, ואמר לו הקמצן מה אתה סובר דאתן לך לאכול ולשתות חנם, אם אתה יעבוד אצלי איזה שעות אז אני אתן לך לאכול, והוציא אותו השדה ועבד איזה שעות עבודת פרך, ואח"כ כשבא לבקש איזה דבר לאכול הראה לו הקמצן את מקום העשיר האחר הפזרן ובא לשם וביקש לאכול ונתנו לו סעודה גדולה להחיות את נפשו, ועל השלחן שאכל היו שם כמה אנשים אחרים ג"כ ודיברו מטוב לב של הבע"ב העשיר, האיך שנותן לכל אחד ואחד לאכול בחנם! והוא כששמע מה שאומרים בחנם! אמר להם בתמיה בחנם! אני שילם בשביל האכילה, עבדתי עבודת פרך, והם כשראו האיך שנפל שדוד כ"כ, ענו לא עבדת בחנם! אכלת בחנם!
והנמשל מובן דהמלאכה שאדם עושה בשביל פרנסתו אין לו שום שייכות עם הממון שעושה, דהפרנסה כבר פסוקה לו בתחילת השנה, והעבודה מה שצריכים לעבוד קשות בשביל הפרנסה הוא מחמת העוונות כמו דאיתא במשנה סוף קידושין ״הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי״ ועובדים בחנם ואוכלים בחנם! ואין להם שום שייכות אחד עם חבירו.