בית מועד חדר ד' לשמיני עצרת

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יאנואר 10, 2010 11:16 pm

בית מועד חדר ד' לשמיני עצרת

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פורים קטן »

225
בס"ד
בית מועד חדר ד'
דרוש לשמיני עצרת זמן שמחתינו. היום הזה נגילה ונשמחה בשמחת תורתינו. אשר זכינו לתקן עונותינו.
במס' סוכה פ' החליל דף נ"ה {ע"ב} אמר ר' אלעזר הנהו שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות, פר יחידי למה, כנגד אומה יחידה, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשה לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך, אמר ר' יוחנן אוי להן לאומות העולם שאבדו ואינן יודעין מה אבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן, עכשיו מי מכפר עליהן עכ"ל.
טוב להודות לה' אשר בחר בנו ורוממתנו מכל עם, אשר לזה בא עיקר השמחה בחג המקודש הלזה, שה' ב"ה חלק לנו יום אחד זה שמיני עצרת, אשר נגילה ונשמחה בו, ולא יתערב זר בשמחתינו, כדאיתא בזוהר סדר נח {ס"ד.} וז"ל, ביומא דכפורי כיון דההוא חויא בישא אתעסק בההוא שעיר, סיהרא אתפרשת מיניה ואתעסק בישראל [וכו'], וקב"ה בריך לון מלעילא ומחיל לון, לבתר ישראל כד מטו לחג מתערי סטרא דימינא לעילא בגין דיתקשר בזה סיהרא ויתנהירו אנפהא כדחזי, וכדין יהבי חולקא ברכאן לכל אינון ממנן דלתתא דיתעסקון בחולקיהון ולא ייתן לינקא ולקרבא בסטרא דחולהון דישראל, כגוונא דא לתתא כד שאר עמין מתברכין כולהון אינון מתעסקין באחסנת חולקיהון ולא הוו אתיין לאתערבא בהדייהו דישראל ולחמדא חולק אחסנתהון, ובגין כך אינון ישראל אינון מושכן ברכאין לכל אינון ממון בגין דיתעסקון בחולקיהן ולא יתערבו בהדייהו, וכד סיהרא אתמלי ברכאן לעילא כדקא יאות, ישראל אתיין וינקין מינה בלחודייהו, ועל דא כתיב {...} ביום השמיני עצרת תהיה לכם, מאי עצרת כתרגומו כנישו, כל מאי דכנישו מאינון ברכאין עלאין לא ינקון מיניה עמין אחרנין בר ישראל לחודייהו, ובגין כך כתיב עצרת תהיה לכם, לכם ולא לשאר עמין כו', למלכא דזמין רחימוי בסעודתא עלאה דעביד ליה, הא רחימוי דמלכא ידע דמלכא אתרעי ביה, אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי ודחילנא דכד אנא בסעודתא עם רחימאי ייעלון כל אינון קסוטרי ממנן, (פי' כל אותן שלוחי מלך שהם ממונים ושוטרים על מדינתו לקיים דתו), ויתיבון עמנא למסעד סעודתא דחדווה עם רחימאי, מה עביד, [אקדים] ההוא רחימוי קוסטורין דירוקי ובשרא דתורי ואקריב קמייהו, (פי' קריב לגבייהו מאכלים גסים מיני ירקות ובשר שור) כו', לבתר יתיב מלכא עם רחימוי לההיא סעודתא עלאה מכל עדונין דעלמא, ובעוד דאיהו בלחודוי עם מלכא שאיל ליה על צורכיה ויהיב ליה, ואחדי מלכא עם רחימוי בלחודוהי ולא אתערבין אחרנין בהדייהו, כך ישראל עם הקב"ה, בגין כך כתיב ביום השמיני ערת תהיה לכם עכ"ל הזוהר הנ"ל. מכלל דבריו שמענו גודל מעלות תהלות יום המקודש הלזה, אשר קב"ה שמח עמנו בלחודוהי. ובזה הרמז מה שאמרו רז"ל {...} שמיני רגל בפני עצמו, בפני עצמו דייקא, עם קב"ה בלחודוהי ולא אתערבין ארחנין בהדייהו כנ"ל בזוהר והבן.
ובאלה הדברים בארתי נמי מדרש ילקוט סדר פנחס {רמז תשפ"ב} וז"ל, אמר ר' אלכסנדרי משל למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה היה טורח בנו של מלך עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו יודע אני כל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד, ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד כו', כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקין בקרבנותיהן של אומות העולם, דאמר ר' פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות כו', וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד, וכיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים {תהלים קי"ח כ"ד} זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה. אמר ר' אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש {שה"ש א' ד'} נגילה ונשמחה בך, בך בתורתך, בך בישועתך, אר"י בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך, ב' תרי כ' עשרים, עכ"ל הילקוט הנ"ל. והנה סוף דברי ילקוט מה שאמר אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום או בקב"ה, ובא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בתורתיך כו', הוא תמוה מאד, אופן השמחה ביום מה תהא, דאמר אין אנו יודעין אם ביום נשמח. גם מה שפירש שלמה בך בתורתך, בך בישועתך, קושי הבנה, אמאי דווקא ביום זה נגילה ונשמחה בתורה.
אמנם לדברי הזוהר הנ"ל שכתב משום הכי נקרא עצרת כתרגומו דכנישין ביה כל ברכאין עלאין אשר ינקין מיניה ישראל בלחודייהו, וא"כ הרי יש גודל השמחה אשר ביום זה ראוי לשמוח בו, דביומא ההוא כנישו כל ברכאין לינקא ישראל מהם, ומשום הכי נקרא יום זה עצרת כנ"ל. אבל עוד שמחה איכא בו ביום, הסעודה אשר עביד קב"ה עם רחימוהוי דישראל כנ"ל בזוהר ובילקוט הנ"ל. והנה ברעיא מהימנא סדר פנחס {ח"ג רנ"ו:} כתב דסעודתא זו נקרא שמחת תורה ע"ש, והנה אין לנו עסק בנסתרות, אבל י"ל עפ"י הנגלה בדרך פשוט, כי כל זמן שהאדם מלוכלך בעונות ופשעים לא זכה לתורה שלימתא, (ועיין מזה בבית משתה חדר א' {לשבת} מה שהבאתי בשם הזוהר {תקו"ז ...} באריכות מזה), וכבר נאמר {...} ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו'. והנה כל השנה הולך איש אחר בצעו ואחר שרירות לבו רק רע כל היום, אבל ביומין אילין מיומא דראש השנה עד יום כיפורים, הם טהרו מעונותים כל איש ואיש בתשובה ווידוי וחרטה, וביום כפורים הקב"ה מוחל להם עונותיהם, ואח"כ עוסקין במצות סוכה ולולב וד' מינין יחד, ובזה מפרסמין שהם נצחו בדין כמ"ש בזה באריכות לעיל בחדר הקודם {לחג הסוכות}, ומשום הכי אז שפיר יכולין לעסוק בתורה ולזכות לתורה אמת, וזהו שמחת התורה שהוא ביום השמיני עצרת. וכבר נודע ע"י התורה קב"ה הוא אצל ישראל, כדאיתא ברז"ל {...} אין הקב"ה דר בעולמו אלא בארבע אמות של הלכה, ומשום הכי שפיר אז ביום השמיני אחדי מלכא מלך מלכי המלכים עם רחימוהוי דישראל, כי אז הם במעלה עליונה.
וכן איתא ממש בהדיא בזוהר סדר ויחי {ח"א רכ"א.} וז"ל זכאין אינון ישראל דידעין ארחוי דמלכא קדישא, וידעין ארחוי דאורייתא למהך באורח קשוט למזכי בהו בעלמא דין ובעלמא דאתי, ביומא דא נפקי ישראל בסימנין רשימין מגו מלכא בגין דאינון נצחא דינא [וכו'], לתרי בני נשא דעלו קדם מלכא לדינא ולא ידעו עלמא מאן מנייהו נצח, נפק חד לגיון מבי מלכא שאילו ליה, אמר לון מאן דיפוק ובידוי סימנין דמלכא הוא נצח, כך כולי עלמא עאלין לדינא קדם מלכא עילאה, ודאין לו מיומא דראש השנה עד יום כפורים עד חמש סרי יומין לירחא, ובין כך אשתכחו ישראל זכאין כלהו בתיובתא טרחין בסוכה לולב ואתרוג, ולא ידעי מאן ניצח דינא, מלאכי עילאי שאלו מאן נצח דינא, אמר להון אינון דיפקי בידייהו סימנין דיליה אינון נצחין דינא, בהאי יומא נפקין ישראל ברשימו דמלכא בתושבחתא עלאין בסכות אתרוג בשמאלא לולב בימינא, חמאן כולהו דישראל רשימין ברשימו דמלכא קדישין, פתחו ואמרו {תהלים קמ"ד ט"ו} אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, עד כאן חדוותא דכולהו כו' מכאן ולהלאה יומא חד דמלכא עלאה דחדי בהו בישראל דכתיב ביום השמיני עצרת תהיה כו', עכ"ל הזוהר הנ"ל. מכלל דבריו שמענו דהכל נמשך מיומא דראש השנה שאז התחילו בתיובתא לטהר מעונותיהם, וא"כ משום הכי שפיר נקרא שמחת התורה, כי אז אחר שנצחו בדין ונטהרו מעונותיהם, אז הם במעלה העליונה לעסוק בתורה כנ"ל.
וא"כ הרי יש שני מיני שמחות, חדא מחמת דכנישו כל ברכאן עלאין וינקי מינייהו ישראל, ועוד שמחת התורה אשר קב"ה אתרעי בהו כנ"ל באריכות, אבל ישראל קדושים הם ואומרים אין אנו שומחים כלל ביום, אשר הוא יומא טבא דמתכנשין ביה כל ברכאין עלאין אשר אנו יונקים מהם ביום ההוא, אשר משום הכי נקרא עצרת כנ"ל בזוהר, אבל נגילה ונשמחה בך בתורתך, והיינו שמחת התורה, כנ"ל ברעיא מהימנא דסעודה זו נקרא שמחת תורה, וע"ז עיקר שמחתינו בך בישועתך, שהושעת לנו וטהרנו מעונותינו לעושת אותנו כבריה חדשה כדאיתא במדרש רבה סדר אמור {..} ע"ש, ואנו נזכה לתורה אמת, ועל זה נגילה ונשמחה. וא"כ שפיר אמר המדרש ילקוט הנ"ל אין אנו יודעין במה נשמח, אם ביום, ר"ל ביום הזה שנקרא עצרת על שם שמתכנשין בו כל ברכאין עלאין אשר הישראל יונקים מהם, או בקב"ה, אשר זכינו שאתרעי בנו וחדי עמנו מלכא עלאה כנ"ל, לזה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בתורתך בך בישועתך, שהושעת לנו לטהר מעונותינו ונוכל לזכות לתורה אמיתי, על זה אנו שומחים ביום הזה, כי ראינו כבר נצחנו הדין ומחלת לנו עונותינו כנ"ל באריכות, והבינהו כי נכון הוא.
כלל דברינו ביום המקודש הלזה, הישראל הם במעלה העליונה, וכל ברכאין עלאין מתכנשין לגבייהו דישראל, וקב"ה חדי עמהון, ומשום הכי שפיר מנהג ישראל תורה היא להתפלל ביום הזה על הגשם, כי אז עת רצון ועת ברכה, ומשום הכי שפיר מתפללין אז על הגשמים לברכה ולשובע.
*
אבל כל זה אחינו בני ישראל אם אנו מחבבים התורה, ואנו שומחים ביום הזה בשמחת התורה, ולא בשמחה של הבל וליצנות כנהוג בעו"ה, אז שפיר יש עת ברכה ועת רצון וראוי להתפלל על הגשמים, אבל אם ח"ו אנו שומחים בשחוק וקלות ראש, ותורה מונחת בקרן זווית בעו"ה, אז מתמעט השפע בעו"ה, וכאשר אנו רואין בכל יום ויום בעו"ה השפע מתמעט, וכדאיתא ברז"ל (תענית ז' ע"ב) אין הגשמים נעצרין רק בשביל תלמוד תורה שנאמר {קהלת י' י"ח} בעצלתיים ימך המקרה, בעצלתיים שלא עסקו בתורה ימך המקרה, ואין מקרה אלא הגשמים {לפנינו הגירסא: ואין מקרה אלא הקב"ה} שנאמר {תהלים ק"ד ג'} המקרה במים עליותיו עכ"ל.
ואמרתי ביאור רז"ל הנ"ל, דמאי מדה כנגד מדה הוא זה. אבל י"ל לפי פשוטו, כי כמו שמזונות המה משיבת הגוף, ככה התורה והמצות הם מזוני דנשמה, כדכתיב {...} תורת ה' תמימה משיבת נפש, וכאשר האריכו בזה המפורשים, וא"כ משום הכי שפיר כיון דהוא מונע המזונות של הנשמה דהיא התורה, מונעין ממנו מזונות הגוף דהם הגשמים כנודע, וזהו פשוט.
אבל י"ל עוד, עפ"י מה דאיתא התם בריש תענית {...} שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח ואחד הוא מפתח של גשמים , וכתב הפרשת דרכים בדרך ה' {...} הא אמרינן בגמ' {...} הנותן מטר על ארץ {...} בארץ ישראל, ושולח מים על פני חוצות בחוץ לארץ, וא"כ הרי חזינן שקב"ה שולח גשמים ע"י שליח בחוץ לארץ, ותירץ שם דהא דקב"ה אינו מוסר המפתח היינו מאוצר הטוב דשם יש ריבוי גשמים ושפע רבה, והוא ע"י הקב"ה כדכתיב {...} יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, משא"כ בחוץ לארץ ששולח ע"י שליח איננו מאוצר הטוב ע"ש. ולכאורה הא חזינן לפעמים גם בחוץ לארץ יש שנת שובע בריבוי גשמים ושפע רבה בחסד האל יתברך, וגם היא גופא טעמא בעי למה דווקא בארץ ישראל הקב"ה בכבודו ובעצמו נותן המטר מאוצרו הטוב ולא בחוץ לארץ.
אמנם לפי פשוטו הוא, דבארץ ישראל היא ארץ אשר עיני ה' דורש בה תמיד, ושם שכינת עוזו, משום הכי שפיר שם באו הגשמים ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, והיינו מאוצרו הטוב כנ"ל, אבל משא"כ בחוץ לארץ דאין השכינה שורה שם, כדאיתא במפורשים {...} על הא דארז"ל {...} כל הדר בחוץ לארץ כמי שאין לו אלהי ע"ש, וא"כ משום הכי אינם באים רק ע"י שליח, ואז אינן באין מאוצר הטוב כנ"ל. אך ורק אם יש תורה במקום הזה, ואז גם הקב"ה דר שם, כי אין דר אלא בארבע אמות של הלכה {...}, וכדאיתא נמי במדרש רבה סדר תרומה {...} קשה לכביכול לפרוש מהתורה (ועיין מזה בבית זה לעיל חדר ב' {לחג השבועות}), וא"כ אז שפיר נמי בחוץ לארץ באין הגשמים ע"י הקב"ה, ואז באין מאוצרו הטוב ויש שפע רבה ושובע כנ"ל. וא"כ שפיר אמר בעצלתיים שלא עסקו בתורה ימך המקרה, ואין מקרה אלא גשמים כנ"ל, כי אם אין תורה במקום הזה אז אינן באין מאוצר הטוב וליכא ריבוי גשמים ושפע רבה וכנ"ל, וכמה דאת אמרת {...} אין תורה אין קמח, והבן.
וזהו שאמרו נמי התם (בתענית ז' ב') אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר {...} רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון שקר ע"ש, והיינו עפ"י דאיתא במס' עירכין {...} ובמס' סוטה {...} אמר הקב"ה למספרי לשון הרע אין אני והוא יכולין לדור בעולם ע"ש, וא"כ ממילא ג"כ אינן באין רק ע"י שליח, ואינן באין מאוצר הטוב וליכא ריבוי גשים ושפע רבה והבינהו וקצרתי. ובפרט לפי מאי דאיתא בגמ' {...} מאי תקנתיה של לשון הרע, שיעסוק בתורה, וא"כ ממילא מכל שכן מי שלמד תורה אינו בא לידי לשון הרע, וכן איתא התם {...} לחד מאן דאמר דס"ל דלית תקנתא ללשון הרע, רק קודם שדיבר לשון הרע יש תקנה שלא ידבר לשון הרע היינו ע"י עסק התורה ע"ש, וא"כ ממילא במספרי לשון הרע וודאי לית עסק תורה, ומשום הכי ממילא נעצרו הגשמיםכנ"ל בעצלתיים של תורה ימך המקרה ואין מקרה אלא גשמים כנ"ל, והבן.
ובאלה הדברים בארתי נמי מדרש ילקוט סדר בחוקותי {...} וז"ל, ונתתי גשמיכם {...}, ונתתי אני ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, גשמיכם ולא גשמי כל הארצות, וכן הוא אומר {...} הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות עכ"ל, והוא תמוה, חדא מאי נפק"מ אם ע"י השליח או ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. ועוד מאי דאמר גשמיכם ולא גשמי כל הארצות, קושי הבנה, מה חילוק יש בין גשם לגשם, וראייתו שהביא מפסוק וכן הוא אומר הנותן מטר כו', אין לו מובן אל הקודם לכאורה.
אבל לדברינו הנ"ל יבואר על נכון, רק אקדים מקודם לבאר מקראי קודש שם {...} אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם, ופירש"י אם בחקותי תלכו, יכול זה קיום מצות, כשהוא אומר מצותי תשמרו הרי קיום מצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמילים בתורה, ואת מצותי תשמרו הוי עמלים בתורה על מנת לשמור ולעשות ולקיים כמו שנאמר {...} ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. ויש לדקדק למה פרט דווקא ונתתי גשמיכם וגו' לעמל תורה ומצות, גם למה עמל התורה יהיה בהכרח לשמור ולעשות ולקיים. ועוד יש לדקדק בלישנא דקרא דאמר ונתתי גשמיכם, ונתתי הגשמים הוי למימר. (ועיין בכל זה קצת בכתנות אור סדר זו).
אבל י"ל עפ"י מה דאיתא בפ"ב דב"ב {...} מיום שחרב בית המקדש לא ירדו הגשמים מאוצר הטוב שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', בזמן שעושין רצונו של מקום ושרוי בארצם גשמים יורדין מאוצר הטוב, ובזמן שאינן שרוין בארצם אינם יורדין מאוצר הטוב ע"ש, והיינו עפ"י הנ"ל בחוץ לארץ הקב"ה שולח ע"י שליח, ולזה אינו מוסר מפתח של אוצרו הטוב כנ"ל בפרשת דרכים הנ"ל. אמנם כבר נזכר לעיל ע"י התורה באים מאוצר הטוב, כי הקב"ה אינו דר אלא בארבע אמות של הלכה, ואז הקב"ה בכבודו ובעצמו נותן מטר מאוצרו הטוב כנ"ל. והנה עיקר התורה היא לשמה, כדאיתא התם (בתענית ז' א') כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, (ובמקום אחר פרשתי זה).
והן הן ביאור מקראי קודש הנ"ל, אם בחוקותי תלכו, כפירש"י שתהיו עמילים בתורה על מנת ואת מצותי תשמרו, דהיינו לשמור ולעשות ולקיים כנ"ל, וא"כ ממילא הוי לשמה, כי מי שאינו לומד לשמה אין כוונתו לשמור ולעשות ולקיים וזהו פשוט, וא"כ כיון שאתם עושין רצונו של מקום ותעסקו בתורה לשמה, משום הכי ונתתי גשמיכם, גשמיכם דייקא, ר"ל הגשם יבוא מאוצר הטוב, וזהו נקרא גשמיכם, שאתם פעלתם הגשם הלזה ע"י מעשיכם במה שאתם עושין רצונו של מקום ועסקו בתורה, משום הכי פעלתם לבוא לכם הגשם מאוצר הטוב, כנ"ל בגמ' אם עושין רצונו של מקום בא מאוצר הטוב, ורק דבגמ' איתא בזמן ששרוי בארצם, והיינו כי בחוץ לארץ בא ע"י שליח ואינן באין מאוצר הטוב כנ"ל, אבל ע"י עסק התורה לשמה אז שפיר באין מאוצר הטוב כנ"ל, ושפיר קאמר ונתתי גשמיכם, שאתם פעלתם ע"י מעשיכם הטוב הגשם ההוא, אבל אם אין אתם עושין רצונו של מקום אינו בא מאוצר הטוב. וגם אם תהיו גשמיכם אז בעתם, ר"ל באו בעתם ובזמנם, אבל אם אין עושין רצונו של מקום בא הגשם שלא בעתו ובזמנו, וכדכתיב (איוב ל"ז ...) אם לשבט וגו' אם לחסד וגו', ופירש"י דאם לפורעניות בני אדם מורידם שלא בזמנם ע"ש, והיינו אין עושין רצונו של מקום, ואם לחסד היינו עושין רצונו של מקום, וא"כ שפיר ונתתי גשמיכם בעתם, שיהיה לברכה ולשובע כיון שבאים מאוצר הטוב והבן.
וזהו ביאור מדרש ילקוט הנ"ל אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו', והיינו עושין רצונו של מקום, אז ונתתי, ר"ל אני נותן ולא על ידי שליח ועל ידי מלאך, וא"ת מאי נפקא מינה, לזה אמר גשמיכם ולא גשמי שאר הארצות, ר"ל אם בא ע"י שליח הוא כמו גשמי שאר הארצות שאינו בא מאוצר הטוב וליכא שפע רבה, משא"כ אם אני הנותן הוא בא מאוצר הטוב כנ"ל, ואם בא מאוצר הטוב נקרא גשמיכם, שאתם פעלתם הגשם הלזה ע"י מעשיכם הטוב כנ"ל, כי אם אין עושין רצונו של מקום אינו בא מאוצר הטוב וממילא יוכל לבוא ע"י השליח ג"כ, אבל אם עושין רצונו של מקום אז בא הגשם מאוצר הטוב, ומפתח של האוצר הזה איננו נמסר לשליח כנ"ל בפרשת דרכיםד, ושפיר קאמר ונתתי גשמיכם אני ולא ע"י השליח, כיון דהוי גשמיכם, דהיינו מאוצר הטוב כנ"ל.
ולזה שפיר מביא הילקוט ראייתו במה שאמר וכן הוא אומר הנותן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות, וא"כ מעיקרא אמר הנותן מטר וגו', משמע שהוא בעצמו נותן, והדר אמר ושולח מים וגו', משמע ע"י שליח, אלא ודאי צ"ל דיש חילוק בין הגשם שהוא מהקב"ה בכבודו ובעצמו, והוא בארץ ישראל אשר היא ארץ אשר שם הוא שכינת עוזו, כדכתיב {...} ארץ אשר עיני ה' דורש בה תמיד, כי אז בא מאוצר הטוב כנ"ל בפרשת דרכים, אבל הגשם של חוץ לארץ שאינו שורה השכינה כנ"ל משום הכי הוי ע"י שליח ואיננו מאוצר הטוב כנ"ל, ומשום הכי שפיר ע"י התורה והמצות אשר אין הקב"ה דר אלא בארבע אמות של הלכה שפיר הוי מאוצר הטוב ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכדכתיב ונתתי גשמיכם אני ולא על ידי שליח, גשמיכם ולא גשמי שאר הארצות כנ"ל, והבן.
*
כלל הדבר אחינו בני ישראל עיקר היא השמחה ביום הזה שמחת התורה שזכינו לטהר מעונותינו, ואנחנו עוסקים במצות כל ימי החג, סוכה אתרוג לולב, ובזה אנו דבוקים בה' יתברך, ועי"ז אנו יכולים יונקים ברכאין עלאין, וראוי להתפלל על הגשמים, כי עת רצון ועת ברכה היא, והיינו הגשם שבא ע"י התורה והמצות הוא מאוצר הטוב כנ"ל. אבל בעו"ה כעת אין אנו מדקדקין במצות, ומי שלקח לולוב ואתרוג ליוהרא קמכוין, שיהיה לו שם כאחד מקציני עמינו כנודע בעו"ה, אבל אין כוונתו לשם מצוה בעו"ה. וביום הזה שמחים בשמחה של הבל, במושב ליצים, והנה שמחה מה זה עושה, בעו"ה השפע מתמעט בכל יום ויום כאשר עינינו רואות, ואנחנו בחוץ לארץ חרב בית המקדש ובית תפארתינו, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא נפלה הודינו, ובכל זאת מדרכינו הרעה לא פנינו, ודבר אמת ומשפט כלה ונמס, ומלאה הארץ חמס, יותר טוב להעלות ירושלים על ראש שמחתינו, כאשר הארכתי כבר (בבית זה לעיל חדר א' {לחג המצות}), הביטו וראו ירושלים עיר המהוללה, אשר היה עוז וחדוה במקומה בשמחה ובצהלה, נהפכה לילי ויללה, ונעשית בפי כל לשמץ ודופי, לאמר הזאת העיר כלילת יופי, ומאז רבו התלאות, במכות נפלאות, בחשך ואפילה נידחים, ולארץ אחרת נשלכים, רעה על רעה, הוה על הוה, ומדוע קרה לנו כל אלה, כמה דאת אמרת {...} על מה אבדה הארץ על אשר עזבו תורתי, וא"כ אחינו בני ישראל מכל שכן שלא יבנה עיר על תילה, עד שנתקן דבר זה ונהיה תמים עם ה' בתורתו ובמצותיו, כי היא חיינו ואורך ימינו, ומבטל מעלינו, כל גזירות קשין.
וזהו ביאור אצלי מאמר החכם (משלי ט' י"א) כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, והנה ראוי לדקדק כפל לשון, ועוד הוי למימר ימים, כמו דאמר שנות חיים, והאיך אמר ימיך, שזה יורה שכבר הם שלו, ואם עתה ירבו עדיין אינם ימיו. אבל עפ"י דברינו הנ"ל יאמר כך, רק אקדים דברי רז"ל בס"פ החולץ {...}, רבנן אמרי זכה מוסיפין ורבי עקיבא ס"ל זכה משלימין, אמרו ליה לרבי עקיבא הרי אומר {מלכים ב' כ' ו'} והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, אמר להן משלו הוסיפו לו ע"ש. וכתבו תוס' משלו הוסיפו, וקרי ליה תוספת לפי מה שנגזר לפחות ע"י עון ע"ש. וא"כ מצינו תרי הופסת ימים, אחד ע"י זכות, וזה יותר ממה שנגזר עליו מתחלה לרבנן דרבי עקיבא הנל, ועוד הוספה אם נגזר לפחות לו מחמת עון, ואח"כ נתבטל הגזירה הוי נמי הוספה, אך זה מיקרי הוספה שלו דמשלו הוסיפו כנ"ל.
והנה שם הוספת (יחזקאל) [חזקיהו] היה ע"י התורה, כדאיתא בזוהר בראשית בהקדמה {י"א.} וז"ל פתח רבי שמעון ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל את ה' {ישעיה ל"ח ב'}, תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עילאה על כולא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי ומתתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיין ויליף מיניה בכל יומא, דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט, תוליף ליה עיטא האיך יתוב קמיה מאריה לבטלא ההוא גזירה, דאפילו אתגזר עלה דלא יתבטל ההוא גזירה, אתבטל מיד ואסתלק מיניה ולא שריא עלה דבר נש בהאי עלמא עכ"ל, (ועיין לעיל בבית זה חדר ב' באריכות מזה). מכלל דבריו שמענו מה שכתבנו לעיל, דע"י התורה מתבטל כל גזירות הקשות. ודרש זה על ענין חזקיהו כנ"ל.
וזהו שאמר התורה בהכרזה שלה, כי בי ירבו ימיך, ימיך דייקא, ר"ל אם כבר נפחת לך מימיך ע"י הגזירה מחמת עונות, מ"מ על ידי מתבטל הגזירה ושוב חוזרין לך ימיך, אשר כבר היו ימיך מקדמת דנא, וכנ"ל ביחזקיה שמשלו הוסיפו, ולכן שייך נמי לשון ריבוי כמ"ש תוס' הנ"ל, כיון שנגזר עכ"פ לפחות הוי הוספה, וזהו ירבו ימיך, היינו ימיך שהיו לך מקודם ונפחתו, כעת על ידי ירבו כמקדם, כי התורה מבטלת הגזירה, ולא די שירבו לך ימיך היינו מה שהיה לך מקודם, אבל אף גם ויוסיפו לך שנות חיים, והיינו ע"י התורה והמצות הוי זכה, ואז מוסיפין לו עוד על מה שנגר עליו מתחלה כנ"ל לרבנן זכה מוסיפין והבן.
אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יאנואר 10, 2010 11:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פורים קטן »

או י"ל כך עפ"י מה דאיתא בזוהר סדר ויחי {ח"א רכ"ד.} אינון יומין דבר נש כד אתבריאו בההוא יומא דנפיק לעלמא כולהו קיימי בקיומייהו ואזלין וטסין בעלמא, נחתין ואזהרן לבר נש כל יומא ויומא בלחודוי, וכד ההוא יומא אתיא ואזהר ליה, ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה, ההוא יומא סליק בכיסופא ואסהיד סהדותא וקאים בלחודוי לבר, ותני בתר דקאים בלחודוי יתיב עד דבר נש עביד מיניה תשובה, זכה תב הההוא יומא לאתרא, לא זכה ההוא יומא נחית ואשתתף עם ההוא רוחא דלבר, ותב לבית ואתקן בדיוקנא דההוא בר נש ממש בגין לאבאשה ליה ודר עמו בביתיה, ואית דיוריה לטב איהו הוא זכי, ואי לאו דיוריה עלה לביש, בין כך ובין כך אתפקדין אינון יומין וחסרין ולא עאלין במנינא דאינון דאשתארן, ווי לבר נש דגרע יומי קמיה מלכא קדישא, ע"ש שמאריך בזה דאינון יומין איהו זכאי אינון לבושי יקר דמתלבשא ביה נשמתיה כד נפיק מהאי עלמא, משא"כ אי לא זכה חסר מאינון לבושי יקר לאתעטרא ליה בהון ע"ש. מכלל דבריו שמענו, כי ע"י העונות נחסרו הימוין וקיימין חסרין ולא יתיבו עד דבר נש עביד תשובה מיניה כנ"ל.
והנה באלשיך ז"ל סדר נצבים על פסוק {...} ואתה תשוב ושמעת בקול ה' אלהיך, וכתיב בתריה כי תשמע לקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה וגו', וכתב הר"מ אלשיך הנ"ל וז"ל, והענין כי אחרי אומרו למעלה ואתה תשוב כו', שמבטיח לומר שלא יבצר מישראל מלשוב עד ה', אמר אח"כ אל תתמה על מציאת התשובה שאמרתי שתעשו, כי הנני איעצך תכין לך הדרך שתדע בוודאי שיכנע יצרך ותשוב עד ה' בלי ספק, והוא כי תשמע קול ה' בלי ספק, כי תשוב, לומר כי תלך לבית המדרש שאז תשמע בקול ה' אלהיך, כי השומע תורה בבית המדרש מרבו כשומע מפי השכינה כנודע, וגם כשיהיה הלימוד בכוונה כדי לשמור כו' הכתובה בספר התורה הזה, אז ע"י כך אמרתי כי תשוב עד ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך, והוא כנודע מרז"ל {...} כי פגע בך מנוויל זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח, ע"ש ברבינו אלשיך הנ"ל באריכות, מכלל דברינו שמענו ע"י התורה בלתי ספק כי תשוב עד ה', כי ע"י התורה נכנע היצה"ר כנ"ל.
וזהו הכרזת התורה כי בי ירבו ימיך, ר"ל על ידי תזכה לתשובה כנ"ל באלשיך ז"ל, וממילא ירבו ימיך, אינון יומין שלך שהיו נחסרו מחמת עונות וקיימו לבר, עכשיו שוב יחזרו לאתרייהו ולא יהיה נחסר לך שום יום מיומייך בעלמא דאתיא, אשר תוכל לאתעטרא בהון ולהתלבשת נשמתיה באינון יומין דהוי לבושי יקר כנ"ל, כי ע"י התורה בטוח אתה בלתי ספק שתשוב, ואז זדונות נעשו זכיות כנודע, וזהו בעלמא דאתיא, וגם בעוה"ז תרויח ויוסיפו לך שנות חיים, כי אורך ימים בימינה כנודע {....}, והבינהו.
כלל הדבר ע"י התורה מתבטל כל גזירות קשות, וגם קושי הגלות המר הזה יתבטל בזכות התורה, כדאיתא בזוהר כמה פעמים {...} בזכות אורייתא יתיבון לארעא, יששכר חמור גרם {...}, וזהו עני רוכב על החמור {...} ע"ש בזוהר.
ואמרתי זהו הרמז במסורה ד' פעמים הלוך, הלוך ושוב {...}, הולך וחסר {...}, הלוך ונסוע {...}, הלוך וגדל {...}, (ועיין מ"ש כבר ע"ז לעיל בבית המלך חדר ד' {לעשי"ת}). ולדברינו הנ"ל יאמר כך, הלוך, ר"ל שהלך מגלותא, ושוב לגלותא כמקדם, זה היה מחמת והמים היו הלוך וחסר, היינו שנחסר התורה דנקראת מים כנודע על דרך {...} הוי כל צמא לכו למים, וכדאיתא ברז"ל {...} התורה נמשלה למים, והיינו כנ"ל על מה אבדה ארץ על עזבם תורתי, אבל הלוך ונסוע הנגבה, ר"ל כשיסעו וילכו באלה מסעי הנגבה, היא צד התורה על דרך רז"ל {...} הרוצה שיחכים ידרים (וכדאיתא בעיר גבורים וכלי יקר על פסוק זה זה לענינו שם ע"ש), ואז כשישתדלו באורייתא מיד הלך וגדל בגדולת ונפלאות כמקדם, כנ"ל בזכות אורייתא יתיבון לארעא והבן.
ובזה בארתי נמי פסוקי (תהילים צ"ד ...) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, להשקיט לו ממי רעה עד יכרה לרשע שחת, כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב. והנה להכתובים הנ"ל אין לו המשך וקישור כלל לפירש"י ע"ש. וגם ראוי לדקדק על כפל לשון כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. גם מה שפירש"י שם מה שאמר כי עד צדק ישוב משפט קאי על יסורין ע"ש, וא"כ הוה ליה למימר זה לעיל סמוך להשקיט לו ממי רעה, אחרי שאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו וגו'.
אמנם לפי דברינו הנ"ל בזכות אורייתא ישובון לארעא, וא"כ ממילא אף שבגלות מר לנו מר, דכמה יסורין קשות ורעות שעברו עלינו, אעפ"כ צריכין להחזיק בתורה, ולא יחמץ לבבו לאמר כי כבר מכר אותנו ואבדה תקותינו, כאשר באמת נאמר ביחזקאל {...} באמרם נהיה כגוים, מחמת עבד שמכרו רבו יש זה על זה כלום, וע"ש בסנהדרין פ' חלק {...} ובמדרש {...}, כי אדרבה אורייתא עיקר סממני רפואה לרפאות הגלות כנ"ל, כי עוד חזון למועד לשוב אותנו כבתחילה. וראייה לזה כתבו המפורשים, מזה אשר אמרו ז"ל {...} לא זז שכינה מכותל מערבי, ומצפה עלינו כאב שמצפה על בנו. ועוד ראייה דהשכינה היא בגלותא עמנו למיגני עלינו, כמה דאת אמרת {...} ואני בתוך הגולה, וכדאיתא ברז"ל {...} גלו לבבל שכינה עמהם כו'.
תו אקדים מה דאיתא באלשיך ז"ל על פסוק ישעיה א' {...} ציון במשפט תפדה, היינו השכינה היושבת בציון במשפט תפדה, כי בתורת משפט הוא בא לה להוציאה מגלותא, כי הלא רק בפשעיכם שלחה אמכם {...}, אבל ושביה, ר"ל הישראל, לא נגאלין רק בצדקה, דהיינו בתורת צדקה ולא עפ"י קו המשפט ושורת הדין, כי עפ"י משפט הלא עונותינו גרמו כל אלה ע"ש באריכות. ואיתא בזוהר כמה פעמים מדת צדק היא השכינה, (ועיין בזוהר פ' שלח לך {...} והובא דבריו בראשית חכמה פ"ה בשער היראה, שם נתבאר זה היטב).
והן הן דברי המשורר הנ"ל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ר"ל אשרי הגבר מי שגובר על יצרו ומקבל אשר תיסרנו יה, והיינו כי בפסוקים הקודמים אמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, דקאי על גלות שינקום נקמות בעמלק ועשו ע"ש, לזה משיב רוח הקודש אשרי הגבר שמקבל אשר תיסרנו יה, היינו יסורי הגלות, ומתורתך תלמדנו, ר"ל בכל אלה היסורים והצרות הוא עדיין עוסק בתורה ומצות, ואינו אומר ח"ו אבדה תקותינו ועבד שמכרו רבו כלום יש זה על זה כלום כנ"ל, (ועיין ברז"ל [ברכות] פ"ק {.....} שדרשו כיוצא בזה על יסורין של אהבה ואעפ"כ אין ביטול תורה בהם, כמו כן לענינינו). והיינו משום להשקיט לו ממי רעה, ר"ל אדרבה השתדלותו באורייתא יגרום לו להשקיט לו ממי רעה, והמה בגלות המר הזה, כי בזכות אורייתא יתיבון לארעא כנ"ל, עד יכרה לרשע שחת, ר"ל מחמת התורה יזכה שינקום ה' ב"ה במהרה בעמלק ועשו אשר דבר בו מקודם אל נקמות הופיע כנ"ל, והא ראייה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, ר"ל דזה ראייה דח"ו לא יטוש ה' עמו, כיון ונחלתו לא יעזוב, דהיינו שעוד הוא בנחלתו, כי לא זזה שכינה מכותל המערבי כנ"ל, ועוד בטחון יש כי עד צדק ישוב משפט, ר"ל אם ישוב משפט וינקום מה שנוגע לשכינה שהיא מדת צדק כנ"ל, וזאת הוא בתורת משפט כנ"ל באלשיך ז"ל, אז ממילא ואחריו כל ישרי לב, ר"ל אם ישוב משפט מחמת השכינה, אז ממילא אחריו כל ישרי לב יבואו לציון ברינה, והבן.
ובזה בארתי רמז במסורה שית פסוקים בה' תיבות בשני אותיות, נח את שם את חם ואת יפת (בראשית ה' ל"ב), כי גם זה לך בן (שם ל"ה י"ז), כי יד על כס יה (שמות י"ז ט"ו), אין זה כי אם רע לב (נחמי' ב' ב'), על כן לא בא אל שולחן המלך (שמואל א' כ' כ"ט), גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג' כ"ו).
ולדברינו הנ"ל דכתבנו שאמרו בגלות נהיה כגוים, עבד שמכרו רב יש זה על זה כלום ורצו לבטל התורה והמצות כנ"ל, אבל באמת זה אינו דאדרבה ע"י התורה יתיבון לארעא כנ"ל באריכות. והפרשת דרכים בדרך ארוכה {...} כתב ג"כ ביטול סברה זו, בהיותינו בנים למקום, והבן לא יצוייר שלא יהיה בן (ועיין לעיל בבית המשתה חדר ג' {לפורים} מ"ש מזה באריכות).
תו אקדים מה דאיתא בעיר גבורים על פסוק זה בפ' נח וז"ל, ונח מצא חן, להורות שהחן שמצא היה מצד ג' מעלות אלו שהיו בו והם תולדותיו, וזהו שאמר הכתוב ויולד נח שלשה בנים, רמז לג' מעשים טובים אלו שהם עיקר תולדותיו, את שם, הוא התדבקות בה', על דרך שנאמר {...} מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, את חם, הוא לשון חום, רמז לתורה המולידה חום טבעי באדם, כמו שאמרו רז"ל {...} תלמיד חכם אין אור גהינם שולט בו ק"ו מסלמנדריא כו', תלמידי חכמים שכל גופם אש לא כל שכן, וכמו שאמרו רז"ל {...} הזהר בגחלתם שלא תכוה, ואת יפת, הוא תואר הדרת פנים, ורמז לחכמה על דרך שנאמר {..} חכמת אדם תאיר פניו, ושלשתן היה היפך הנהגת בני אדם כו' עכ"ל.
וזהו התחלת הרמז במסורה נח את שם את חם ואת יפת, ר"ל נח כמו נח לשמים, את שם זהו התדבקות בה' כנ"ל, את חם היינו חום של תורה, ואת יפת, שיהיה להם הדרת פנים בחכמה, כמה דאת אמרת חכמת אדם תאיר פניו כנ"ל, וזהו העיקר התדבקות בה' ותורתו. ואי תימא הלא עבד שמכרו רבו יש זה על זה כלום כנ"ל, לזה אמר כי גם זה לך בן, ר"ל אף כעת שאתה תחת שעבוד האומות העולם אעפ"כ אתה נקרא בן, כי בנים אתם לה' אלהיכם, והבן לא יצוייר שלא יהיה בן כנ"ל בפרשת דרכים. וא"ת אם כן למה לא מרחם עלינו כרחם אב על בנים אם אנו קרואים בנים, לזה אמר כי יד על כס יה, על כן לא בא אל שולחן המלך, כי כבר נודע מה שאמרו רז"ל ברכות ג' {ע"א} אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, וזהו שאמר כיון דהשם איננו עדיין במילואה, כדכתיב כי יד על כס יה כנודע {...}, משום הכי עדיין לא בא אל שולחן המלך. ואם תאמר היא גופא קשיא, למה השם איננו במלואו, לזה אמר אין זה כי אם רע לב, וכמ"ש האלשיך ז"ל על פסוק {...} יכרת ה' כל שפתי חלקות, ר"ל שפת חלקות אחד בפה ואחד בלב, הם מכריתין ומפרידין שם ה' ואיננו במילואו ע"ש, וזהו אין זה כי אם רע לב, רע לב דייקא, שאף שבפה ידבר עמו, אבל בקרבו ישים מרמה, עד שגם לי גם לך לא יהיה, ר"ל כ"כ גדלה השנאה אצלו על חבירו, שאומר גם לי גם לך לא יהיה, כנהוג בעו"ה עוד בינינו השנאה והקנאה גדלה עד מאד.
או י"ל כך, דהנה איתא בעירכין {...} תקנת של מספרי לשון הרע הוא עסק בתורה, וכבר נזכר לעיל ע"י אורייתא יתובין לארעא, וזהו שאמר כי יד על כס יה, היינו מה שהשם איננו במלואו, אין זה כי אם רע לב, כנ"ל באלשיך מחמת שפת חלקות מכריתין ומפרידין שם ה' ואיננו במלואו, על כן לא בא אל שולחן המלך, כי כבר נודע מה שאמרו רז"ל {...} מחמת קנאה ושנאה חרב בית המקדש, ומכל שכן שלא יבנהו כל זמן שעדיין עון זה בינינו, וזהו על כן לא בא אל שולחן המלך, מחמת עוון זה וכנ"ל אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. אבל מאי תקנתיה לזה, זהו שאמר נח את שם ואת חם ואת יפת, היינו שיתדבק ויתחמם בחום התורה, ויהיה לו הדרת פני החכמה, ובזה יתקן עון זה כנ"ל בערכין. ואם תעשה כן גם לי גם לך לא יהיה, ר"ל בין לי לשכינתא כביכול דמצערת במכאובין בגלותא כדאיתא בזוהר כמה פעמים {...}, ובין לך דהיינו לישראל, לא יהיה עוד שום צער, כי בזכות אורייתא יתיבון לארעא כנ"ל. אך פן תאמר זה ימים כבירים אשר אנחנו פה בגלות המר הזה וכבר אבדה תקותינו ח"ו, לזה אמר כי גם זה לך בן, ר"ל אף עכשיו בגלותא שאינן עושין רצונו של מקום נקראים בנים כדאיתא בקדושין פ"ק {...} בנים סכלים המה ע"ש, וא"כ הבן לא יצוייר שלא יהיה בן, ועוד ירחם האב על בנים במהרה, ושפיר יהיה לך תקנתא ע"י התורה והמצות.
*
כלל הדבר אחינו בני ישראל, העיקר התורה, ובפרט ביום המקודש הלזה ראוי לקבל עליו לעבוד ה' ב"ה כל השנה בתמימות, ולהרחיק הקנאה והשנאה, דנחזי משל למלך ששידך עם אחד את בתו היחידה, וביום חתונתו כשבא חתנו ליטול את בתו, אמר לו המלך בת יחידית היא ומאד קשה עלי פרידתה ממני, אשר על כן בכל שנה ושנה נבואה יחדיו ביום הקבוע אשר נתעלסה באהבים ונרוה דודים יחד. והנה בבוא יום ההוא היה שמחה גדולה אל המלך עם בתו וחתנו, כי ראה שדבק דבק טוב בבתו, וזווגם עולה יפה בכל מילי דמיטב, וחתנו יודע בנימוסי המלכות, ומכח זה רב ההמוהר ומתן אשר קיבל מאת המלך בעת ההיא. אמנם כל זה היה באם היה בא ליום הקבוע יחד עם המלך, הוא ובתו של מלך, אבל אם בא לבדו ובתו של מלך נשארה בביתה, הנה אומר המלך השמחה מה זה עושה, ואדרבה השמחה נהפך לתוגה, כי עיקר השמחה היה יהיה על געגועים של בת המלך, ועכשיו עדיין לא ראה את פני בתו.
כך אחינו בני ישראל, המלך הוא מלך מלכי המלכים קב"ה, אשר נתן לנו את בתו והיא תורתו הקדושה, (כדאיתא במדרש רבה סדר תרומה {...} בתי שנתתי לך קשה לפרוש ממנה והיא התורה, ע"ש לענינו). והנה קבע יום אחד בשנה אשר רוצה לשמוח עם חתנו ובתו, והוא יום המקודש הלזה, כנ"ל בזוהר ביום ההוא אחדי מלכא עלאה עם רחימוהוי דישראל בלחודוהי. והנה כל זה אם אנחנו באים עם בתו של מלך והיא התורה, שאנחנו מחבבים את התורה ומקיימין מצותיה, ואז שפיר רב השמחה בינינו ובין קב"ה, ומשום הכי נקראת סעודה זו של ום זה שמחת התורה, כדאיתא ברעיא מהימנא בסדר פנחס כנ"ל בהתחלה, כי עיקר השמחה ביום הזה הוא מחמת התורה, ואז באמת אנו מקבלין כל ברכאין עלאין כנ"ל בזהור, אבל אם ח"ו אם אנו מרוחקין מבתו של מלך, והתורה מוחנת קרן זוית, א"כ השמחה מה זה עושה, ואדרבה ח"ו השמחה נהפך לתוגה, והשפע והברכה מתמעט כנ"ל הכל באריכות.
ומעתה נבוא אל מאמר הניצב פתח שער חדר הלזה, דיש לדקדק בו מאי הא דאמר עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה בך, והכי בסעודה גדולה לא יוכל להנות בו. ועוד הא דאמר רבי יוחנן אומות העולם אבדו ואין יודעין מה שאבדו, וקשה הלא גם לנו נאבדו הקרבנות אם הבית המקדש חרב כנודע.
אבל לדברינו הנ"ל כי עיקר השמחה היא שמחת התורה, והיינו עפ"י מה דאיתא בזוהר סדר פנחס {...} על קרבני לחמי, דישראל מקריבין אורייתא דקב"ה ואיהו לחמו ואיהו יינו, והיינו העיקר קרבן הם סודות התורה הרמוזים בו, וזהו חלקו של הקב"ה, ושאר הקרן מחלק לחייליו ומלאכיו לכל אחד כפי מעלתו, (ועיין מזה לעיל בבית המשתה חדר ב' {לחנוכה} באריכות). והנה איתא בזוהר סדר פנחס {...} בסעודתא דשבעים ממנן לא אישתתף למיכל עמהון חד מן מארי מלכא דאינון נוכראין ע"ש ברעיא מהימנא, וא"כ ביום הזה קב"ה חדי ברחימוהי דישראל, ואז נוטל חלקו מן הקרבן, והם הסודות התורה הרמוזים בקרבן, וזהו שמחת התורה.
וזהו שאמר עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה בך, אהנה בך דייקא, שאנכי בעצמי אהנה בסעודתך, אשר לא היה בסעודתא דשבעים ממנן כנ"ל, והכי אנכי לאכילה הוא צריך, רק בך אהנה בכוונתך אל סודות התורה הרמוזים בקרבן, וא"כ ממילא יכול להיות הסעודה קטנה, כי עיקר היא הסודות הרמוזים בה והבן. ומשום הכי מצינו נמי בזוהר {...} בגין דהוי ישראל בארעא קדישא הוי קרבנין מכפרין עלייהו, והשתא דאתגליין אורייתא קמכפרי עלייהו (עיין לעיל בבית המשתה חדר ג' {לפורים} מזה), והיינו כיון דעיקר היה התורה שזהו חלקו של הקב"ה, ומשום הכי כתיב {...} זאת תורת העולה תורת חטאת, (ועיין מזה בזרע ברך שני סדר ויקרא). ולפ"ז שפיר אמר רבי יוחנן אומות העולם אבדו ואין יודעין מה שאבדו כי בזמן שבית המקדש היה קיים מזבח היה מכפר עליהם אבל כשחרב בית המקדש מי יכפר עליהם, אבל לבני ישראל עדיין נשאר אורייתא לכפר עלייהו כנ"ל, וכדאיתא בזוהר שלח לך {...} וז"ל כמה אית להו לאסתכלא במילין דאורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו מקריב כל קרבניין דעלמא לקמי קב"ה עכ"ל, וכן הוא בזוהר כמה פעמים מזה, וא"כ שפיר רק אומות העולם אבדו ואין יודעין מה שאבדו, וזה למד רבי יוחנן מזה שאמר מקודם שאהנה בך, היינו באורייתא הרמוזים בקרבן כנ"ל באריכות והבן.
על כן אחינו בני ישראל לכו והשתדלו באורייתא, ואז נוכל לשמוח ביום זה בשמחת תורה, ונזכה לשמחת ציון וירושלים במהרה בימינו אמן.
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”