בתי נפש - בית המדרש

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

וזאת הברכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

319
אי' במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה לא תעבור את הירדן אמר יחי ראובן ואל ימות וגו' עכ"ל, והוא תמוה, ונ"ל לבאר ומקודם אציג פה עמדי מאמר? דפ"ח במס' שבת ע"א וז"ל דרש ההוא גלילאי עלה דר"ח בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי כו' ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להן אם תקבלו תורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכ' כו' עכ"ל. והקשה הרי"ף בעין יעקב שתי קושי' חדא מאי השבח הזה דקאמר בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי, וסגי אם אומר דיהיב לן אורייתא ומה לי אם הוא תליתאי או לא, ועוד מאי שייכות יש לדרש גלילאי הך מאמר ויתיצבו בתחתית ההר כו' ע"ש בהרי"ף הנ"ל.
ונ"ל לתרץ, ואגב נתרץ עוד ג' מאמרי', אחד הוא במס' סנהדרין דצ"ט, וז"ל אמר ר' אלכסנדרי ?? כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמלי' של מעלה לפמלי' של מטה עכ"ל. ולכאורה צריך ביאור מאי משים שלו' איכא בין פמלי' של מעלה לשל מטה. הב', הוא מדרש תמוה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני (ועיין כעין זה במס' שבת) ודקדקו המפורשי' מאי סוד יש כאן דנאמר עליו מי גילה רז זה לבני ע"ש. הג' הוא מדרש פ' משפטי' וז"ל לא זכו ישראל לקבל התורה אלא בשביל שנקראו בנים למקו' עכ"ל והוא ג"כ תמוה לכאורה, ונ"ל לבאר הכל, ובמאי? דסיימתי אפתח,? לתרץ עם מה דאי' בס' עיון יעקב (?בהמ"ח שבות יעקב) במס' ברכות וז"ל בש"ך חו"מ סי' קע"ה בא' שמכר קרקע לבנו כו' צ"ע אי יכול בעל המיצר לסלקו דהבן יכול לומר לו אני יותר מעשיית ישר והטוב שאני מחזיק אחזקת אבות ולזה הדעת נוטה עכ"ל וא"כ מש"ה נעלמה מהמלאכי' התורה אע"פ שהי' להם טענת בן(/דין?) המיצר מ"מ ישראל הם בניו ולהם הקדימה עכ"ל הע"י הנ"ל ע"ש. נמצא דהי' למלאכי' טענת מצרנות בקבלת התורה ( וכן אי' בשאר מפורשי') אך דנדחו מחמת דישראל קרואי' בנים למקו' כנ"ל בע"י, והן הן דברי המדרש הנ"ל לא זכו ישראל לקבל התורה, ישראל דייקא, ולא המלאכי', אע"פ שהי' להם טענת מצרנות והיינו אך ורק כיון שישראל קרואי' בנים למקו', ובבן ל"ש מצרן כנ"ל בש"ך וע"י וק"ל והוא פשוט וברור.
ולפ"ז מתורץ מדרש השני הנ"ל מי גילה רז זה לבני, רק אקדי' עוד הקדמה אחת? מה דאי' במדרש ילקוט נעשה ונשמע עשינו עד שלא שמענו אברהם אנכי כו' יעקב לא יהי' כו' ע"ש דקחשיב ואזיל כל עשרת הדברות שכבר קיימו עד שלא שמעו, ולכאורה מה הי' כוונתם בזה במה שאמרו שכבר עשט=ו עד שלא שמעו, אמנם י"ל דה' מסופקי' אם קרואי' בנים למקו' או לאו, וא"כ פן ואולי יועיל טענת מצרנות, לגבי מלאכי', ומש"ה שפיר אמרו עד שלא שמענו עשינו אברה' ויעקב כו' וא"כ את"ל דלא נקראו בנים למקום, מ"מ שייך ???? הש"ך הנ"ל דבן

320
יכול לומר אני מחזיק אחזקת אבות כנ"ל, וא"כ גם הם אוצרי' אנו מחזיקין אחזקת אבותינו מחמת האבות אי"ו שכבר קיימו התורה כנ"ל ותו אין שייך מצרנות כנ"ל בש"ך, וא"כ לפ"ז י"ל דזהו הי' הסוד שהי' יודיעי' שהמלאכי' רוצים לטעון טענת מצרנות ומש"ה הקדימו נעשה לנשמע לבטל טענה זו כנ"ל, ואף גם קודם מ"ת הי' ועדיין לא נאמר להם כלל מדין מצרנות, ומה גם אי בבנו שייך מצרנות או לא, ואפ"ה הי' יודעי' את כל השייך לזה הדין והקדימו נעשה לנשמע לבטל טענת מצרנות כנ"ל, וזהו שאמר הקב"ה בשעה שאמרו והקדימו נעשה לנשמע, והיינו כוונתם לומר עד שלא שמענו עשינו כמ"ש הילקוט הנ"ל, והיינו כדי לבטל טענת של מצרנות, א"כ מי גילה רז זה לבני והבן? וק"ל.
ולפ"ז מתורץ נמי מאמר ג' הנ"ל בסנהדרין דהנה הפמלי' של מעלה הי' רוצים לקבל התורה מצד מצרנות אך ורק נדחו מחמת דישראל נקראו בנים למקום כנ"ל, אך כ"ז אצל מי שעוסק בתורה ומחבב אותה שאינו עוסק רק לאהבת התורה והיא לשמה אמת, וא"כ לדידי' שפיר שייך לומר דכיו דנקרא בן שייך לו יותר התורה ממלאכי' שאינם באי' רק מצד מצרנות כנ"ל, אבל מי שאינו עוסק בתורה רק מצד יראתו או פני' אחרת שיש לו וזהו שלא לשמה, כי התורה בעצמותה אינו חביב אצלו, רק מחמת ההכרח אשר הוא עסיק בה, וא"כ נגד? זה טענת מלאכי' במ"ע? תנה הודך על השמים מצד מצרנות ול"ש שנקרא בן, דזה וודאי אינו שבן שאינו מחבב אותה כלל ואיננו חפץ בה בעצמותה כלל רק בע"כ יענה אמן, והמצרן רוצה ליקח באהבה ובחיבה בזה הסברה@/א?@ נותנת דוודאי המצרן קודם, כיון דהבן בלא"ה אינו רוצה בכך, וזהו שאמר ר' אלכסנדרי העוסק בתורה לשמה זה דייקא משי' שלו' עם פמלי' של מעלה לפמלי' שלמטה דהן? אין להם טענה כלל כנ"ל, משא"כ במי שעוסק בתורה שלא לשמה עדיין נשאר טענתם של פמלי' שלמעלה במ"ע? לאמר תנה הודך על השמים מצד מצרנות דהם רוצים לקבל באהבה שלימה, וזה העוסק שלא לשמה אינו עושה רק עפ"י ההכרח (ואנינו)[ואיננו] חפץ בה כלל כנ"ל והבן וק"ל.
ולפ"ז מתורץ נמי מאמר במס' שבת הנ"ל, רק אקדים עוד הקדמה אחרת מה דאי' במדרש, כתוב לך שלישים התורה משולשת, ומשה שלישי לכך הוא זכה לקבלת התורה בשביל ששבטו הוא שלישי לבטן : מרים : אהרן : משה, ע"ש וכתבו המפורשי' דמזה הטעם לא ניתנה התורה למלאכי' אף שהי' להם טענת מצרנות מחמת דהם איננו?? משולשים: משא"כ משה דהי' משולש כנ"ל זכה לתורה משולשת כנ"ל (ועיין מזה בס' אוהל יעקב) ולפ"ז זהו דדריש ההוא גלילאי הנ"ל, בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי, ר"ל זהו השבח שנתן לנו אוריין תליתאי היינו תורה משולשת, דמחמת זה נתן לעם תליתאי, כפי' רש"י שם וע"י תליתאי היינו משה כפי' רש"י שם, וא"כ זה שבח גדול מאד במה שהי' תורה משולשת, דאי לא הי' אוריין תליתאי הי' המלאכי' מקבלי' התורה

321

טענת מצרנות, אבל לא לנו נתן התורה, משא"כ השתא דהי' אוריין תליתאי מש"ה הי' לעם תליתאי וע"י תליתאי כנ"ל, אך לכאורה קשה מאי השבח הלזה, הא בלא"ה לאו? טענת מצרנות כלום כי אנו נקראי' בנים למקו', ואצל בן לא שייך מצרן כנ"ל בש"ך ח"מ, לזה מסמיך ואמר ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית וא"כ לפ"ז הי' וודאי מן הראוי יותר ליתן למלאכי' התורה דהי' רוצי' לקבל ברצון הטוב, מלעשות כפיי' לישראל ובע"כ לקבל התורה ???? זה וודאי המצרן קודם אם המצרן רוצה והבן אינו רוצה כלל רק לעשות לו כפיי' שיקח וזה פשוט, אך ורק אעפ"כ ניתנה התורה לישראל דווקא כיון דהתורה משולשת לכן ניתנה לעם תליתאי וע"י תליתאי כנ"ל, ושפיר דריש ההוא גלילאי בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי מכח זה לעם תליתאי ע"י תליתאי כנ"ל ?וק"ל?.

ולפ"ז מתורץ עוד מאמר אחד? במס' פסחים ס"ח ע"ב, ר"י עביד עגלא תליתאי ביומא דעצרת אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא עכ"ל (ופי' רש"י שלמדת תורה ונתרוממת ואי לאו האי יומא דנתן תורה ב[י]ני ובאר בני אדם ע"ש) והוא תמוה לכאורה למה דוקא ר"י אמר להא מילתא, והלא כמה תנאי' ואמוראי' וכולי? ת"ח אשר הי' הי' יכולין למימר אי לאו האי יומא כ' ונ"ל לתרץ לפי הנ"ל? רק אקדים עוד מה שכתבתי הטעם בפ' ויקר"?א צ"ו? למה נתן תורה ע"י משה דווקא וכדאי' במדרש שאמר הקב"ה למשה חייך שדיבוריך? חביב עלי יותר מכולם כו' ולמה דווקא ע"י משה, היינו עפ"י מה דאי' במס' חולין דפ"ט? לא מרובכם חשק ד' בכם מכל העמים ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים אמר הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפי' בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעט עצמיכם לפני כו' ע"ש, וא"כ מכלל דבריהם שמענו כי בחר ד' בנו היינו מחמת ענוה שיש בנו והרי משה הי' עניו מכולם כאשר אורייתא קמסהיד עליה והאיש משה עניו מאד ומש"ה הי' דיבורו של הקב"ה דווקא עם משה עכ"ל שם בסדר ה?? ומצאתי סמך לזה בר"ח? שער הענווה? הביא בשם מכילתא וז"ל ומשה ניגש אל ערפל מי גרם לו ענותנותו דכתיב והאיש משה עניו מאד עכ"ל ע"ש בפ"ג? שער ענווה ושמחתי? הרי חד טעם דמשה זכה לקבלת התורה יותר מכולם באשר שהי' עניו כנ"ל ועוד י"ל טעם כיון דהי' שלישי לבטן כנ"ל? אוריין תליתאי ע"י תליתאי ובאשר? הכל הי' תליתאי ירחי תליתאי ויומא תליתאי ע"ש במס' שבת הנ"ל?. תו אקדים מה דאי' במס' סוטה פ' עגלה ערופה משמת רבי בטלה ענוה אמר ר"י לא תתני ענוה דאיכא אנא כו' ע"ש



322

ולפ"ז זהו דאמר ר"י לשיטתי' אי לאו יומא ר"ל אם התורה לא ניתנה ביום זה דהוא הי' תליתאי וא"כ ע"כ לאו צריך הכל להיות תליתאי וא"כ אמאי ניתנה ע"י משה דווקא וצ"ל בשביל שהי' עניו כנ"ל במכילתא וא"כ כמה יוסף איכא בשוקא ר"ל כמה ענווים הי' כמו אני יוסף דהי' לימוד? גדול? על ענוה כיון דמשה זכה מכולם לקבל התורה מקב"ה ש"מ דזכות ענוותנותו עמדה לו וא"כ ממילא כמה וכמה וחזיקו? בסתמא במדה זו כי עין בעין יראו זכות ענווה כי רב הוא כנ"ל, אבל כיון דניתנה ביומא תליתאי ג"כ? וא"כ הי' הכל תליתאי ממילא שפיר י"ל דמש"ה ניתנה ע"י משה דהי' תליתאי שלישי לבטן כנ"ל וא"כ לאו יש להם לימוד כי רב הוא זכות של ענוה דהא דקיבל משה התורה דווקא דאיכא טעם אחר כיון דהי' ג"כ תליתאי ואורייתא נמי הוי? תליתאי כנ"ל באריכות ומש"ה לאו כמה יוסף איכא בשוקא וק"ל.

ולפ"ז מתורץ מדרש הנ"ל רק אקדי' שני הקדמות עוד, אחד מה דאי' במדרש פ' וילך הן קרבו ימיך למות מאי הן כו' רבנן אמרו אמר הקב"ה למשה אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים אמרת לי והן לא יאמינו לי הרי הן קרבו ימיך וגו' כו' ע"ש, מדבריה' למדנו מחמת שאמר משה והן לא יאמינו לי לא זכה לכנוס לא"י ומת בח"ל כנ"ל, ולכאורה י"ל דהי' תי' ע"ז למשה, דאי' במדרש חזית? וז"ל הנה קול דודי זה בא זה משה, בשעה שאמר להם משה בחדש הזה אתם יוצאים אמרו למשה והלא הקב"ה אמר לאברהם ועבדום וגו' ארבע מאות שנה והלא אין בידינו רק רד"ו שנה כו' עכ"ל, וא"כ מטעם זה גופא י"ל דאמר משה והן לא יאמינו לי כיון שאין בידם רק רד"ו שנה (וכן כתבו באמת המפורשי' ע"ש), אך כ"ז אי באמת יצאו קודם זמנם, אבל לפי מה דאי' במפורשי' בשם הזוהר דמלאכי' השלימו הזמן, דהם ג"כ הי' במצרים כדכתיב בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' ממצרים, א"כ ממילא שפיר חטא משה במה שאמר והן לא יאמינו לי, תו אקדי' מה דאי' בשבת פ"ח דמלאכי' אמרו תנה הודך על השמי' בשעת מתן תורה השיב להם משה כתיב בתורה אשר הוצאתיך? ממצרי' כלום במצרים הייתם, וכתבו המפורשי' לפ"ז ניתר? הך טעם של זוהר דמלאכי' השלימו, דאל"כ הרי שפיר הי' מן ראוי' לתת להם התורה דשפיר אשר הוצאתיך ממצרים שייך בהם כיון דג"כ הי' במצרים.

אמנם



323

לפי שהקדמנו לעיל בשם המדרש עוד טעם מש"ה לא קבלו המלאכי' התורה דכיון דהתורה משולש מש"ה ניתנה לשלישי לשבטו ושלישי לבטן וכהני' לויים וישראלי' כנ"ל א"כ שפיר י"ל כטעם הזוהר הנ"ל דמלאכי' השלימו כנ"ל, ולפ"ז שפיר קאמר המדרש כיון דמשה הי' סובר דראובן חטא וא"כ לא נמנה עם השבטי', אבל כיון שאמר לו הקב"ה לא תעבור את הירדן והיינו מחמת שאמר והן לא יאמינו לי כנ"ל וקשה הא משה שפיר קאמר כיון דלא הי' בידם רק רד"ו כנ"ל וצ"ל דמלאכי' השלימו כמ"ש הזוהר הנ"ל וקשה א"כ למה לא קבלו התורה וצ"ל כיון דהתורה משולשת לכך זכה ישראל שהם משולשי' וגם ע"י משה דווקא דהוא שלישי לשבטו (והיינו ראובן שמעון לוי), וא"כ שפיר אמר אז יחי ראובן ואל ימות ויהיו מתיו מספר והיינו כפי' רש"י שם וז"ל ש[י?]הי' נמנה א[/ע?]ם אחיו דאי הוי חוטא לא הי' נמנה עם אחיו כו' עכ"ל וא"כ כיון דניתנה תורה לישראל, על ידו דווקא ולא למלאכי' ש"מ דגם ראובן נמנה עם אחיו דאל"כ לא הוי שלישי לשבטו כנ"ל וק"ל.



כדי לסיים אציג פה איזה אופנים על סמיכת התורה באשר היות ידוע כי אין לה קץ ותכלה, לא ראשית ולא תחילה, סופה נעוץ בתחילתה ותחילתה בסופה אשר ע"כ מן הראוי ונכון להמשיך הפסוק בראשית ברא וגו' להך סיומא דאורייתא בסדר זו ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל – (אופן א') לפי מה דאי' במדרש דמשה שיבר הלוחות כדי לידונן? @"שידונו"?@ כפנוי' ולא כא"א ע"ש, ואמרתי דזה תלי' במה דאי' במפורשי' הא דמלאכי' טענו תנה הודך על השמים בשעת מ"ת מצד בר מצרא ולא ניתן להם היינו דאנו נקראים אשה לגבי קב"ה כביכול ???? @@אפשר שכתוב "כנודע"?@@, ובאשה ל"ש מצרנות כן הביאו בשם ספר שערי שמים ע"ש (ועיין לעיל סדר תרומה מ"ש מזה) ולפ"ז ע"כ צ"ל כבר קודם מ"ת היינו נקראים אשה וא"כ שפיר קשה למה שיבר משה הלוחות ד?? משו' שידונו כפנוי' הלא כבר קודם מ"ת הי' כאשה כנ"ל אבל בגמ' דשבת מצינו דמשה השיב למלאכי' אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרי' כתיב באורייתא כלום בארץ מצרים כתיב ע"ש, אך המפורשי' הקשו ע"ז הא האיך יצאו קודם זמנם ממצרי' שלא הי' רק רד"ו שנה ותי' בשם הזוהר דגם המלאכי' הי' במצרים ולפ"ז שפיר יוכלו לקבל התורה דכציב אנכי אשר הוצאתיך וגו' כיון דגם הם הי' במצרי' עיין במפורשי' מזה, אמנם מצינו עוד במפורשי' מש"ה



324

יצאו קודם זמנם דשאר שעבוד של ד' מלכיות השלימו ע"ש, ולפ"ז שפיר י"ל דמלאכי' לא הי' במצרי', ומש"ה לא קבלו התורה כנ"ל ולעולם לא הי' קרואי' אשה קודם מ"ת וכנ"ל, תו אקדים מה דאי' במ"ר בראשית והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' תוהו זה בבל, בוהו זה מדי וחשך זה יון כו' ע"ש דכל ד' מלכיות נגזרו מעת הבריאה ע"ש.

ובזה יובן הסמיכות ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל והיינו שבירת הלוחות שהסכי' עמו הקב"ה כפי' רש"י בהאי סדר ע"פ זה ע"ש, והיינו כדי שידונו כפנוי' כנ"ל ולפ"ז צ"ל דקודם מ"ת לא הי' ישראל קרואים אשה לגבי קב"ה כביכול כנ"ל ולפ"ז קשה למה לא הי' מועיל טענת מצרנות אצל המלאכי' בשעת מ"ת באמרם תנה הודך על השמים, וצ?"ל כיון דלא הי' במצרים וכתיב בתורה אנכי אשר הוצאתיך מארץ מצרי' וגו' וכנ"ל קשה א"כ אם המלאכי' לא הי' במצרים האיך יצאו קודם זמנם לזה אמר בראשית ברא וגו' והארץ היתה תוהו ובוהו כו' ר"ל דד' מלכיות כבר נגזר מעת הבריאה והם השלימו הזמן שנגזר על אברהם וזרעו כנ"ל והבן וק"ל וקצרתי.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום פרייטאג יולי 24, 2015 2:29 am, פארראכטן געווארן 1 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פרשת כי תצא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

לסדר כי תצא
איתא במדרש פליאה וז"ל שאלו תלמידים את רבי מנ"ל הא דתנינן בן י"ג למצוה, א"ל זש"ה ארבעים יכנו ולא יוסיף, א"ל וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת, א"ל חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, א"ל מפני מה אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר א', א"ל זש"ה ויהי משה בהר מ"ם יום ומ"ם לילה, א"ל האיך כתיב ויבי יצחק בקחתו את רבקה ארבעים שנה, א"ל זש"ה ויהי מבול על הארץ ארבעים יום וגו' עכ"ל (הובא בס' כתונת פסים דרוש לשבועות ע"ש) והנה המאמר זה תמוה מרישא לסיפא וכל הרואה משתומם על התראה?
ונ"ל לבארו עפ"י הדרוש הטב? דהנה שאלתם ראשונה ותשובת רבי פשוט עפ"י דברי ח"א בב"מ פ' השוכר את הפועלים @(פה:)@ אפקהו לאליהו ומחיוהו ס' פולסין דנורא, ובמס' חגיגה @(טו.)@ במט"ט? דאפקוהו ומחויהו ס' פולסין דנורא בתוס' שם ג"כ, דהענין הוא דמלקות של מעלה הוא ס' ולכן מבן עשרים ומעלה הוי בר עונשין בב"ד של מעלה דהוא שליש ממלקות דאין לוקין אלא מכות הראוי לנשתלש, וכן מכות שלמטה הוי ל"ט, ולכן בן י"ג הוי בר עונשין בב"ד שלמטה דהיינו נמי שליש "מל"ט" ע"ש, והנה זהו דווקא אי אמרינן דאין לוקין רק ל"ט וארבעים יכנו היינו סמוך לארבעים כדאי' במס' מכות אבל אי פי' הפסוק ארבעים יכנו הוא כפשוטא ארבעים ממש, ולא אתי רבנן ובצרי להו חדא א"כ השליש הוא יותר מי"ג, ואין טעם לי"ג בר מצוה דווקא, וא"כ בזה ממילא מבואר תחלת המאמר הנ"ל, דשאלו לרבי מנין לי"ג בר מצוה, והיינו למה לו כ?? כ' כמו בב"ד שלמעלה, והשיב זש"ה ארבעים יכנו עכמ"ש? ??"ס הנ"ל, די"ג הוי שליש ממלקות דלמטה כנ"ל, ולפ"ז הוכיחו לעצמם דע"כ מלקות דלמטה הם ל"ט ואף דכתיב ארבעים אתי רבנן ובצרי להו חדא, ומש"ה שפיר שאלו וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת דהא פשוטא של מקרא ארבעים דווקא משמע, א"ל חמורים דברי סופרים יותר מד"ת ולכן שפיר יש להם כח לעקור דבר מה"ת, א"ל א"כ האיך אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואפרש שיחתי, דהנה א' בס' מעשי ד' להגאון מהר"א ז"ל מה שאמרו חז"ל חמורא דברי סופרים יותר מד"ת, סמך וראי' לזה מדהשווה כבודם לכבוד המקום ית' כדדרשינן את ד' אלהיך לרבות ת"ח ע"ש, והנה אי דרשינן זה את הנאמר הכא את ד' אלהיך וגו', ממילא מכ"ש דדרשינן שאר אתין שבתורה דהא במס' ב"ק @(מא:)@ ובפ"ק דקדושין @(נז.)@ מצינו דר"ש דריש כל אתין שבתורה ולא דריש את זה ע"ש וא"כ מכ"ש אי דרשינן זה את דכתיב גבי ד', מכ"ש דדרשינן שאר אתין שבתורה, תו אקדים מה דאי' דס' מטה אהרן בהגדה דפיסחא על מאמר אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו, דר"ל עפ"י מה דאי' בשל"ה שמש"ה יש ל"ט מלאכות האסורות בשבת, דמחמת שבת נפסק זוהמת הנחש, ולכך איכא ל"ט מלאכות נגד ל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה ונחש, א"כ מחמת שבת שניתנה במרה כבר נפסק זוהמת הנחש, ואי' ?במדרש? בכפיית הר סיני נפסק זוהמת הנחש, וא"כ שפיר אמר אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו, כיון דכבר נפסק זוהמת הנחש מחמת שבת שניתנה במרה ע"ש באריכות.
אך כ"ז לדעת המדרש שמחמת כפיית הר סיני הי' נפסק זוהמת הנחש, אבל לפי מה דאי' בגמ' במס' שבת ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם תקבלין אורייתא מטוב ואם לאו שם תהא קבורתכם ע"ש, א"כ שפיר י"ל דמחמת שבת נפסק זוהמת הנחש ושפיר יש ל"ט מלאכות נגד ל"ט קללות כנ"ל, אך על דרש גמ' הנ"ל הקשה האמרי שפר למה צריך לכוף עליהם הר כגיגית בשעת מ"ת הלא כבר התנה תנאי במעשה בראשית כדכתיב יום השישי בה"א נוספת אם תקבלין חמשה חומשי תורה מטוב, ואם לאו תחזור העולם לתוהו ובוהו כדפי' רש"י פ' בראשית ע"ש, אמנם תו אקדים מה דאי' במדרש לימוד אחר על מוסיפין מחול על הקודש והיינו דכתיב זכור את יום השבת לקדשו, את הוא ריבוי מלמד שמוסיפין מחול על הקודש ע"ש.
ולפ"ז כיון דרבי השיב לתלמידים במאמר הנ"ל, חמורים דברי סופרים יותר מד"ת, והיינו ע"כ צ"ל דדרשינן את ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח כנ"ל במעשי ד', וא"כ מכ"ש דדרשינן שאר אתין שבתורה, וא"כ לפ"ז הרי מוכח כבר דמוסיפין מחול אל הקודש מזכור את יום השבת לקדשו כנ"ל, וא"כ למה לי ה"א נוספת יום השישי, וצ"ל כפי' ראשון של רש"י הא דתנאי התנה במעשה בראשית אם תקבלו אורייתא מוטב כו' כנ"ל ולפ"ז ממילא למה צריך כפיית ההר במ"ת וצ"ל כדי להפסיק זוהמת הנחש כנ"ל, ולפ"ז שפיר שאלו למה אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, לא פחות ולא יותר דווקא דל"ל ל"ט מלאכות דווקא הם כנגד ל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה ונחש, דמחמת שבת נפסק זוהמת הנחש קשה הא לא נפסק זוהמת הנחש רק בשעת כפיית ההר ולא מקודם כנ"ל באריכות
וע"ז השיב להם רבי זש"ה ויהי משה בהר מ"ם יום ומ"ם לילה, דהנה אי' באלשיך ז"ל מש"ה הי' משה בהר מ"ם יום דווקא, כדי שיזדכך החומר ונעשה רוחני לקבל הלוחות מאת ד' ב"ה וכמו שיצרת החומר נעשה במ"ם יום כנודע, כמו כן הי' צריך להיפך מ"ם יום להזתכךחומרו ע"ש בפ' כי תשא.
ועפ"ז אי' בס' בגדי אהרן סדר משפטים על המסיכות ויהי משה בהר מ"ם יום וגו' לפ' ויקחו לי תרומה מאת כל אשר ידבנו לבו וגו', עפ"י מה דאי' בס' צרור המור הענין שלא עשו את העגל, אלא שלא בקשו אלא מנהיג, שטעו בזה, שהי' תמי' גדולה להם שבושש משה מלבוא, וסברו שמא נעשה חומר דק רוחני' ולא יבוא עוד אליהם, לכך בקשו במקום משה מנהיג אחר, וזש"ה ויהי משה בהר מ"ם יום וגו' וסברו שמא נעשה חומר דק רוחני' ממילא לא בקשו אלא מנהיג, מש"ה ויקחו לי תרומה מאת כל אשר ידבנו לבו, בתורת נדבה ולא כדעת המדרש שיביא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שבעגל, א"כ קשי' למה נאמר אשר ידבנו לבו דמשמע שאינו אלא נדבה ע"ש באריכות.
ותו אקדים מה דאי' בגמ' דשבת פ' ב"ט @במה טומנין (מט:)@ הנהו? ל"ט מלאכות כנגד מי כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה, ואמרינן התם התם די"ל הא דכתיב והמלאכה היתה דיים לא קאי אלא על הבאה ולא על מלאכה ממש ופי' רש"י והא והא דקרי' לי' מלאכה שאף מלאכת הבאה קרי' מלאכה, וכ' בס' בגדי אהרן דכ"ז אם נדבת המשכן הי' לכפר על מעשה העגל וא"כ שפיר הוי פעולה בהבאתן נדבה למשכן שעשו פעולה בזה לכפר על מעשה עגל, וא"כ שפיר קרי' להבאה מלאכה, אבל לא מלאכה ממש, אבל אם נאמר דלא היתה אלא נדבה בעלמא ולא עשו שום פעולה בזו הבאה, אז ע"כ והמלאכה היתה דיים קאי על מלאכה ממש ע"ש היטב.
ולפ"ז כיון תלמידים דרבי שאלו מפני מה אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, דל"ל דהוי שם ל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה ונחש וכנ"ל באריכות, וקשה הא י"ל ל"ט מלאכות כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה, וצ"ל דהם סברי והמלאכה היתה דיים ולא הוי ממנינא דקאי על הבאה כפ' רש"י הנ"ל וא"כ חסר אחת, ומש"ה השיב להם רבי זש"ה ויהי משה בהר מ"ם יום וג' והיינו כדי שיזתכך חומרו ונעשה חומר דק רוחני' וכמ"ש האלשיך הנ"ל, וא"כ לפ"ז הרי לא חטאו בעגל דלא בקשו אלא מנהיג במקום משה דסברו כיון שנעשה חומר דק רוחני' שוב לא יבוא אליהם כמ"ש צרור המור הנ"ל וא"כ לפ"ז הרי לא עשו שום פעולה בנדבת הבאת למשכן וא"כ לפ"ז אמאי קרי' מלאכה א"ו צ"ל והמלאכה היתה דיים קאי על מלאכה ממש וא"כ גם והמלאכה היתה דיים ממנינא הוי ושפיר איכא ל"ט מלאכות נגד מלאכה ומלאכתו שבתורה ושפיר אמרי אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.
אמנם ע"ז שפיר שאלו האיך כתיב ויהי יצחק בקחתו את רבקה את רבקה ארבעים שנה. דהנה י"ל וודאי גם התלמידים אסקו אדעתיהו דוהמלאכה היתה דיים לאו ממנינא הוא, אך אעפ"כ שפיר שאלו אמאי אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, הא ארבעים הוי, דהנה באמת שם בשבת אמרינן והמלאכה היתה דיים לא ממנינא הוא ואיכא ל"ט מלאכות בתורה, או אי גם והמלאכה היתה דיים ממנינא הוא צ"ל ויבוא יוסף לעשות מלאכתו לאו ממנינא הוא, שנכנס לעשות צרכיו ע"ש, והנה זה תלי' בזה, דהנה במדרש הנעלם אי' דגלות מצרים הי' מחמת מכ"י @מכירת יוסף@ ועשרה שבטים מכרוהו על כ"ב שנים, עשרה פעמים כ"ב הרי ר"ך שנים, ועשרה שנים נחסרו עבור שמיתו בארץ הטומאה ועדיין נשאר רד"ו שנה, ומש"ה הי' רד"ו שנים במצרים ע"ש, והנה בשם המקובלים כתבו המפורשים הא דהי' רד"ו שנה במצרים בשביל שנקרב איל במקומו של יצחק ולא נקרב יצחק בעצמו וזהו כי ביצחק יקרא לך זרע כ??? ביצחק דהוא רד"ו יקרא לך מקרא? במצרים שיהיו שמה רד"ו שנה ע"ש.
והנה שני תירוצים הנ"ל תלו במה דאי' במדרש שיוסף הי' רוצה לשכב עם אשת פוטיפר אך בא לו דיוקנו של אביו כו' ונעץ עשרה צפרניו בקרקע ויצא זרע מבין עשרה צפרניו כו' ומש"ה הי' יוסף עשר שנים בבית אסורים, נגד עשר אצבעותו שיצא ממנו זרע ע"ש, ולפ"ז ממילא יוסף בעצמו גרם לעצמו עשר שנים, וא"כ לא גרמו לו השבטים רק י"ב שנים, ועשרה פעמים י"ב הרי ק"ך שנים, ועשרה נחסרו בעבור שמיתו בארץ הטומאה וא"כ לא נשאר רק ק"י שנים, וקשה א"כ אמאי הי' רד"ו שנים במצרים, אבל אי אמרינן כאידך שעם? הנ"ל מחמת שלא נקרב יצחק שפיר הי' רד"ו דווקא וכנ"ל, אמנם לפי מה דאי' בפירקי דר"א דפרחה נשמתו של יצחק באיל ע"ש, וא"כ שפיר נקרב יצחק וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא למה הי' רד"ו שנה במצרים וצ"ל דיוסף לא חטא כ? וא"כ השבטים גרמו? לו ק"ך שנים כנ"ל ושפיר הי' רד"ו בשביל זה במצרים וכנ"ל.
תו אקדים מה דאי' בזוהר למה המתין יצחק כ"כ? שלא נשא אשה עד מ"ם שנה, ולא קודם לכן היינו משום שהי' נשמת דנוקבא ולא הי' ראוי להנשא, ובשעת עקידה פרחה ממנו נשמתו ונתנה? לו אז נשבת דדוכרא ומש"ה אז לקח את רבקה ע"ש באריכות, ולכאורה קשה כיון דבאמת פרחה נשמתה של יצחק א"כ למה הי' צריך להקריב את האיל, וצ"ל כמ"ש פרקי דר"א הנ"ל דנשמתו פרחה באיל וכנ"ל ובזה שפיר נקרב יצחק בעצמו, ולפ"ז זהו ששאלו לרבי כיון שהשיב להם הני ל"ט מלאכות הם כנגד ל"ט מלאכות שבתורה והמלאכה הי' דיים ממנינא הוי כנ"ל וצ"ל לפ"ז ע"כ ויבא יוסף לעשות מלאכתו לאו ממנינא רק לעשות צרכיו נכנס וקשה הא באמת לא עשה כלום עם אשת פוטיפר וצ"ל כדעת המדרש הנ"ל דביקש לעשות אך כיון שבא לו דיוקן של אביו יצא הזרע מבין עשר אצבעותיו כנ"ל ולפ"ז קשה למה הי' רד"ו שנה במצרים לא פחות ולא יותר וצ"ל מחמת שלא נקרב יצחק כנ"ל באריכות, ולפ"ז צ"ל דלא פרחה נשמתו בשעת עקידה ולפ"ז שפיר שאלו והלא כתיב ויהי יצחק בקחתו את רבקה מ"ם שנה, וקשה קושי' הזוהר הנ"ל למא לא נשא מקודם אך? דפרחה נשמתו באיל כנ"ל וכתי' הזוהר הנ"ל ולפ"ז הרי צ"ל שלא חטא יוסף והשבטים גרמו לו ך"ב שנים כנ"ל ומש"ה הי' רד"ו שנה במצרים כנ"ל באריכות וא"כ הרי ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ג"כ ממנינא כנ"ל ברש"י שם בשבת וא"כ הרי הדרא הקושי' לדוכתי למה אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הא ארבעים הם כיון והמלאכה דיים וגם ויבא יוסף לעשות מלאכתו ממנינא הם כנ"לוקצרתי מאד מאד ודי למבין.
וע"ז השיב להם זש"ה ויהי מבול על הארץ וגו' דהנה עוד תי' המפורשים דמש"ה הי' רד"ו שנה לא יותר ולא פחות, כי גלות מצרים הי' מחמת במה אדע והי' באמת ת' שנה כדכתיב ועבדים ועינו אותם ארבע מאות שנה וגו' אך הקושי' שעבוד שהי' השלים הזמן ע"ש בז"ב? ?? פ' שמות מזה אך ע"ז קשה קושי' אחרית, דהנה הפ"ד ?? מצרים הקשה למה נעשנו המצרים במיתה וממון הלא קיי"ל ק"ל בדרבה מיני' ואפי' בעכו"ם כמ"ש תוס' בע"ז ע"ש, ותי' הגאון אאנ?? עפ"י מ"ש הר? ??? ??? תשובה? הא דנענשו המצריים כלל הא הגזירה כבר נגזר כן מאת ד' ב"ה ועבדים ועינו אותם וגו', ותי' דנענשו מחמת שאמרו מי ד' ועוד תי' דנענשו מחמת קושי' שעבוד שזה לא הי' בכלל הגזירה ע"ש, ולפ"ז י"ל תרווייהו הן אחת מיתה הי' מחמת שאמרו מי ד' וממון הי' בשביל קושי' שעבוד ששעבדו בישראל וא"כ הוי מיתה לזה ותשלומין לזה ובזה ל"א ק"ל ?? ?? ודפח"ח.
ולפ"ז ממילא תי' ל"? דקושי' שעבוד הי' להשלמת הזמן א"כ הרי גם קושי' שעבוד בכךך גזירה של ת' שנה הי' וקשה קושי' פ"ד הנ"ל למה נדונו במיתה וממון דל"ל דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה הא על קושי' שעבוד לא הי' שייך עונש כלל בקושי' הראת? דהי' בכלל גזירה כנ"ל, אך באמת הפ"ד שם תי' דהי' מיתה בידי שמים ובמיתה ב"ש לא ק"ל בדרבה מיני' ע"ש, והנה אקדם עוד מ"ש ה?"ש מצוה מ' סי' ב'? נ'? הא דמיתה ב"ש לא אמרינן ק"ל בדרבה מיני' היינו משום? דאי מהני תשובה ולא הוי כגברא? קטילא ונפלו נכסי קמי יתמי ושוב ל"צ? היורשים לשלם מה שה?ל? אביהם, וכ' שם לפ"ד בב"נ דלא מהני תשובה א"כ אפי' ב"ש אמרינן ק"ל בדרבה מיני' ע"ש, תו אקדם בפ' נח כתיב מתחלה ויהי' הגשם וגו' והדר כתיב ויהי המבול וגו' ופי' רש"י שם מתחלה ירדו גשמי ברכה אולי יחזרו בתשובה ואח"כ בא המבול ומש"ה כתיב בתרי ויהי המבול על הארץ ע"ש, ולפ"ז זהו שהשיב זש"ה ויהי המבול וגו' וקשה למה כתיב מקודם גשם וכאן? כתב מבול וצ"ל מיעקרא ירדו גשמי ברכה אולי יחזרו בתשובה כנ"ל וא"כ לפ"ז מוכח בב"נ נמי מהני תשובה כמובן? ולפ"ז שפיר גם בב"נ ל"א ק"ל בדרבה מיני' במיתה ב"ש וא"כ י"ל שפיר מחמת במה אדע הי' גלות מצרים ואפ"ה לא הי' רק רד"ו שנה דקושי' שעבוד הי' משלים כנ"ל ואפ"ה לק"מ קושי' פ"ד הנ"ל בכל? במצרים? במב"ש ול"א ק"ל בדרבה מיני' כנ"ל ולפ"ז שפיר י"ל ויבא יוסף לעשות מלאכתו לאו ממנינא הוא וא"כ שפיר אמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דווקא ודו"ק וקצרתי מאד מאד.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

המשך וזאת הברכה 324

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

(אופן ב') עפ"י מה דאי' שני טעמים למה הראה הקב"ה למשה בפעם ראשונה בסנה, א' אי' במ"ר לרמז לו מה הסנה יש לו ה' עלין אף ישראל אין נגאלין רק בזכות ה' אבות אברה' יצחק יעקב משה ואהרן עכ"ל @@לשונו של מי?@@ ובש"ך על התורה פ' שמות אי' סנה אותיות הנס, שהראה לו שעדיין לא נשלם הזמן ת' שנה לצאת אבל עפ"י הנס יצאו ע"ש, והנה הנ"מ בין שני טעמים עפ"י מה דאי' ברש"י סדר וירא אל תביט מאחריך אתה הרשעת עמהן ובזכות אברהם אתה ניצול ע"כ אינך כדאי לראות (במפלת שונאיך)[בפורענותם] ואתה ניצול ע"ש, והנה אי' במדרש שר של ים טען הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, וא"כ לא הי' כדאי רק בזכות אבות ניצולו כנ"ל וא"כ לפ"ז לא הי' מן הראוי שישראל יזכו לראות במפלתן של מצריים כיון שגם הם חטאו כנ"ל גבי לוט, אבל לפי טעם הש"ך הנ"ל שפיר י"ל דלא עובדי? ע"ז כלל ושפיר ניצולו מצד עצמם והראת/ה? ע"י הסנה הי' להורות עפ"י הנס יצאו דלא הי' רק רד"ו שנה כמובן?.

תו אקדים מה דאי' בכנפי יונה צירוף של בראשית הוא ב"ת ר"י א"ש, ר"ל ישראל הנקראי' בת הם הי' ראוים להיות במצרים הנקרא א"ש ר"י שנים, ע"ש (והובא בהגדה של מטה אהרן דט"ז ע"ב ע"ש). וזהו ביאור סמיכות התורה ולכל האותות והמופתים וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל, לעיני
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

כי תבא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת כי תבא
איתא במדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לפיכך הזהיר משה לישראל עשר תעשר עכ"ל והוא תמוה.
ונראה לי לבאר רק בהקדם -- עמדי עוד מדרש תמוה ( ) וז"ל אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא לרעתכם נתתי לכם את התורה אלא לטובתכם שהרי המלאכים נתאווה לה עכ"ל. והוא תמוה, (ועיין מה שכתבתי כבר על זה בפרשת תרומה), ונראה לי לבאר על פי מה דאיתא בספר עיון יעקב במסכת ברכות (ז. ), דאיתא התם אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח וכו'. וכתב העיון יעקב הנ"ל זהו הטעות חלילה שיעלה חס ושלום על דעת האדם שהתורה ניתן לרעה, דאם לא כן אמאי שמח הקדוש ברוך הוא דהוא המוכר אם לא מפני רעתה מכר, (עיי"ש לענינו על מדרש הנ"ל),
אמנם לעיל בפרשת תרומה כתבתי דעל כרחך יש הוכחה דלאו מפני רעתה מכר דאיתא במדרש פרשת תרומה ( ) ויקחו לי תרומה יש לך מקח שממוכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם התורה כביכול נמכרת עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהי' לו בת יחידה בא אחד מן המלכות ונטלה ביקש לילך אל ארצו וליטול את אשתו, אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלנה איני יכול דאשתך היא, אלא זה טובה עשה לי כל מקום שאתה הולך קוטין עשה לי שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלנה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית עשה לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש וגו' עכ"ל. ולפי זה ממילא כיון דכתיב ויקחו לי תרומה, היינו שכביכול נמכר עמה שקשה לפרוש ממנה כנ"ל, ממילא על כרחך לאו מפני רעתה מכר.
אמנם מצינו פירש אחר על ויקחו לי תרומה והיינו לי משלי מביזת מצרים כדאיתא במדרש תנחומא ( ) ע"ש, אך בספרי איתא ביזת מצרים היה שכר הענקה שנאמר הענק תעניק לו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, רצונו לומר כשם שעבד היית במצרים והענקתי לך, כמו כן גם הענק תעניק לו ע"ש, ובפירש רש"י בפרשת ראה. אך המפרשים כתבו כל זה אי היה להם דין עבד עברי אז שפיר שייך להם הענקה, מה שאין כן אי היה להם דין עבד כנעני ובעבד כנעני אין להם הענקה ע"ש.
והנה לכאורה מוכח שדין עבד עברי היה להם, דהנה המפורשים כתבו בשם פרקי דרבי אליעזר ( ) משום הכי לא היו ישראל במצרים רק רט"ו שנה מיום ביאת יעקב, היינו משום דשעבדו בהם גם בלילות ועבד עברי אינו עובד אלא ביום, ואם כן היה הלילה להשלמה והוי ת"ל שנה במצרים ע"ש, ואם כן ממילא מוכח שדין עבד עברי היה להם, ואם כן שייך להם -- ביזת מצרים מחמת שכר הענקה, ואם כן מאי ויקחי לי תרומה, דליכא למימר לי משלי זהו ביזת מצרים, דהא היה מגיע להם מן הדין ביזת מצרים בשכר הענקה כנ"ל בספרי, אלא וודאי צריך לומר ויקחו לי תרומה כביכול נמכר עמה דקשה לפרוש מהתורה, ואם כן מוכח דלאו מפני רעתה מכר התורה כנ"ל באריכות.
אך מצינו במפורשים בשם הזוהר תירוץ אחר להשלמת הזמן, והיינו דגם המלאכים היו במצרים וכדכתיב ( שמות י"ב מ"א) בעצם היום ההוא יצאו צבאות ה' ממצרים וגו', ואם כן לפי זה לא מוכח דהיה להם דין עבד עברי ולא היה שייך להם הענקה, ושפיר יש לומר ויקחו לי משלי ביזת מצרים כנ"ל. אך המפורשים מדחו תירוץ זה מהא דאיתא בגמרא דשבת {פח:, פט.} בשעת מתן תורה אמרו מלאכי השרת תנה הודך על השמים ומלאכים חמדו לתורה, השיב להם משה כתיב אנכי אשר הוצאתיך וגו' כלום במצרים הייתם ע"ש, והנה לדברי הזוהר הנ"ל הרי שפיר היו במצרים עיי"ש במפורשים מזה, (ובספר שמות הארכתי כבר פעמים מזה).

ולפי זה מתורץ המדרש הנ"ל לא לרעתכם נתתי לכם התורה, רצונו לומר אל תחשבו באשר אני שמח בנתינת התורה לכם אם כן חס ושלום הוי כמוכר מפני רעתה כנ"ל, זה אינו אלא לטובתכם ואפילו הכי אני שמח, והא ראיה שהרי המלאכים נתאווה לה ואפילו הכי לא נתנה להם, והיינו מפני כלום במצרים הייתם. ולפי זה מאי היה להשלים הזמן, וצריך לומר דלילות השלימו כנ"ל בפרקי דר"א, ואם כן יש לומר דדין עבד עברי היה להם דאינו עובד רק ביום כנ"ל, ולפי זה מאי ויקחו לי תרומה, דליכא למימר לי משלי ביזת מצרים, זה אינו דכיון דדין עבד עברי היה להם במצרים היה מגיע להם מן הדין ביזת מצרים בשכר הענקה כנ"ל בספרי, אלא וודאי צריך לומר ויקחו לי כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש ממנה כנ"ל במדרש, ואם כן וודאי אין שום הוה אמינא לומר מפני רעתה מכר, דהרי גם אחר המכר קשה לפרוש ממנה, אלא וודאי לטובתכם כדי שאהיה עמכם בזכות התורה אשר היא אתכם, אז גם אני שוכן בתוכם כי קשה לפרוש ממנה והבן וק"ל.
ולפי זה מתורץ מדרש הנ"ל גם כן, דכבר נזכר לעיל ויקחו לי רצה לומר כביכול נמכר עמה וכנ"ל, ותו יש לומר לי משלי מביזת מצרים כנ"ל, אך קשה דלמא היה שכר הענקה כנ"ל, אך אי {דין} עבד עברי היה להם שפיר יש לומר ששייך להם הענקה כנ"ל, וכן יש לומר דהא ביזת מצרים צריך להיות בשכר עבודה, אך המפורשים כתבו כל זה אי ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו, אבל אי ארץ ישראל אינה מוחזקת אם כן ארץ ישראל היה שכר עבודה ועיין בסנהדרין פרק חלק { } מזה.
והנה אי ארץ ישראל אינה מוחזקת אף שאברהם החזיק בה כדכתיב קום התהלך לארכה ולרחבה עיין בבא בתרא (ק.), וצריך לומר דאז קודם מתן תורה דין בני נח היה להם ועכו"ם אינה קונה בחזקה, (עיין בזה באריכות בפרשת דרכים דרך האתרים ודרך צדקה), ואם כן אי ארץ ישראל אינה מוחזקת צריך לומר [דדין] בני נח היה להם, ואם כן ממילא היה דין עבד כנעני ולא שייך להם הענקה כמובן, וצריך לומר ויקחו לי כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש ממנה כנ"ל, ואיתא בגמרא דבבא בתרא פרק יש נוחלין {קי"ט:} משום הכי מספקינן ליה אי ארץ ישראל מוחזקת כמו דכתיב (שמות ו', ח') ונתת לכם מורשה ירושה היא לכם מאבותיכם או מורישין ואינן יורשין, והקשה בעל צדה לדרך והרי הוכרח לומר ירושה היא להם מדכתיב ונתת לכם מורשה, דליכא למימר מורשה פירוש מורישין ואינן יורשין, אם כן תורה צוה לנו משה מורשה נאמר גם כן הכי, והלא זה וודאי אינו למימר התם מורישין ואינן יורשין, ותירוץ דשם דרשינין מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה עי"ש, וכתב הבגדי אהרן בפרשת בראשית ( ) דלפי זה אי יש להם למסורת שפיר מוכח דארץ ישראל מוחזקת דהא מורשה כתיב ולא מאורסה, אבל אי יש אם למקרא שפיר יש לומר אל תקרי כנ"ל אלא מאורסה עיי"ש..
תו אקדים מה דאיתא בספר מטה אהרן בשם המפורשים פירוש המשנה (אבות פרק ג, י"ג) מסורת סייג לחכמה {לתורה} מעשרות סייג לעושר, רצונו לומר בשביל שמסורת סייג לחכמה בשביל זה תראה שמעשר סייג לעושר, כי המקרא עשר תעשר שניהן השי"ן בשמאל, אבל המסורת בימין תעשר לשון עשירות, לזה אמר בשביל שמסורת סייג לחכמה על ידי זה מעשר סייג לעושר, כי בשביל המסורת תוכל לראות ולדרוש עשר בשביל שתתעשר, כי המסורת הוא בימין תעשר לשון עשירות עכ"ל.
ולפי זה מתורץ המדרש הנ"ל ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, אך פן תאמר האיך אפשר לשמוח בתורה הא המוכר דהיינו הקב"ה שמח בה, ואם כן חס ושלום תעלה על דעתך שבוודאי מפני רעתה מכר כנ"ל בעיון יעקב, ואם כן שמהה מה זה עושה אשר אנחנו נשמחה בה, לזה הזהיר משה לישראל עשר תעשר וכפל לשון בזה, רצונו לומר עשר בשביל שתתעשר כדדרשי חז"ל, ולפי זה מוכח דדרשינן מסורת כנ"ל, דהקרי הוא השין בשמאל ולאו לשון עשירות הוא כנ"ל, אלא וודאי דרשינן מסורת, ולפי זה על כרחך מוכח דארץ ישראל מוחזקת דכתיב ונתתי לכם מורשה, היינו ירושה לכם מאבותיכם, דליכא למימר מורישין ואין יורשין אם כן תורה צוה לנו {משה} מורשה מאי דרשו כקושית צדה לדרך הנ"ל ותירוצו -- אל תיקרי אלא מאורסה, קשה הא דרשינין נמי מסורת כנ"ל, אלא וודאי צריך לומר ארץ ישראל מוחזקת, ושפיר לישנא מורשה הוי ירושה להם שמורשין גם הם כמו גבי תורה צוה לנו מורשה.
ולפיזה ממילא צריך לומר דדין ישראל היה להם קודם מתן תורה דעכו"ם אינו קונה בחזקה, ואם כן ממילא היה עבד עברי ושייך להם הענקה גם -- ארץ ישראל מוחזקת היה מאברהם לא היה להם שכר עבודה כלל רק ביזת מצרים, (עיין סנהדרין פרק חלק (צא.) גבי אלכסנדרי), ואם כן לפי זה מאי ויקחו לי תרומה, דליכא למימר לי משלי זהו ביזת מצרים, קשה הא שלהם היה משכר עבודה ושכר הענקה כנ"ל, אלא וודאי צריך לומר ויקחו לי כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש מהתורה, ואם כן ממילא תו לא תוכל לומר מפני רעתה מכר כנ"ל באריכות, אלא לטובתכם להיות שוכן בתוכם מחמת התורה כי קשה לפרוש ממנה, ומשום הכי שפיר ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, דלא היה רק לטובתכם לשכון שכינתו בתוכנו מחמת זכות התורה, כי קשה לפרוש ממנה כנ"ל באריכות, ודו"ק.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בראשית

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

47
בית המדרש: חדר א: בתי נפש בראשית
חדר א' בו מבאר מדרשים דרך דרוש בכל סדר וסדר: אחד מהן לא נעדר:
לפרשת בראשית
להיות ידוע שתרתינו הקדושה אין לה התחלה וסוף ונעץ סופה בתחלתה ותחלתה בסופה, מעתה ראוי ונכון להמשיך הפסוק בראשית וגו' להפסוק בסדר וזאת הברכה ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
ומקודם נקדים לבאר מדרש מכילתא וז"ל למה לא נאמר עשרת הדברות בתחלת התורה, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה אמר להן אמלוך עליהם אמרו לו כלום עשיתלנו טובה שתמלוך עלינו מה עשה בנה להם את החומה והכניס להם את המים כו', כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים וקרע להם את הים אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן רבי אומר להודיעו? שבחן של ישראל כשעמדו כולם על הר סיני לקבל התורה הושוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה עכ"ל. (הובא בס' עמק הלכה פ' משפטים). ורבים תמהו האיך מתרץ רבי הקושיא למה לא פתח בעשרת הדברות בתחלת התורה במה שאומר להודיע שבחן של ישראל כו'.
ונ"ל לבאר דרך דרוש עפ"י מה דאי' במ"ר פ' כי תבא פ' מ"ב וז"ל אמר רשב"י י"א היה עם הקב"ה וק"ט יום היה מחשבין האיך לעשות את עגל כמו שכתוב אחד עשר יום מחורב ואח"כ באו לדרכי של עשיו דרך הר שעיר כו' ר"מ אומר אף לא יום אחד היה אלא היה עומד בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוונין לע"ז היה, שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו עכ"ל ע"ש הטב. ושמעתי קושיא מאת הגאון א"א נ"י לפי מה דאי' במדרש ובגמ' דשבת דמשה שובר הלוחת דלמד ק"ו מפסח דליכא אלא קדשים קלים אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו תורה שהיא קדשי קדשים וישראל כולם משומדים על אחת כמה וכמה, ולפ"ז קשה לר"מ הנ"ל דאומר בשעה שאמרו נעשה ונשמע לבם הי' מכוונין לע"ז והלא מחשבת ע"ז הןי כמעשה, א"כ האיך נתן להם התורה כלל הא איכא ק"ו הנ"ל מפסח.
אמנם לכאורה אמרתי דלר"מ לשיטתי לק"מ דע"כ ר"מ לית לי' ק"ו הנ"ל ומטעם אחר צ"ל דשיבר משה הלוחות, דהנה אי' במס' סנהדרין דנ"ט אומר היה ר"מ גוי שלמד תורה הרי ככהן הגדול מדאמרה התורה אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם, כהנים לווים וירשראלים לא נאמר אלא אדם אפילו עכו"ם במשמע עכ"ל ע"ש היטב. וא"כ לפ"ז לר"מ לשיטתיה ע"כ ליתא לק"ו הנ"ל, דהרי הוא סובר נכרי שלמד תורה אדרבה הרי ככה"ג, ושפיר אומר היה ר"מ בשעה שאמרו נעשה ונשמע לבד הי' מכוונין לע"ז כנ"ל ואפ"ה נתן להם התורה דאטו מגרע גרעי מעכום גמור דג"כ מותר ללמוד תורה מדכתיב אדם. אבל רשב"י לשיטתי' דס"ל ביבמות דס"א דעכום אינם קרואים אדם, ע"ש דיס"ג?? אדם אתם ועכום אינם קרואים אדם וא"כ לרשב"י לשיטתי' אף דכתיב אלה המצות אשר יעשה אדם ממועט שפיר עכום וא"כ ממילא ליכא למימר כר"מ דא"כ קשה האיך נתן להם התורה דאיכא ק"ו מפסח וכנ"ל. וגם מקרא דאלה המצות אשר יעשה אדם נמי מוכח דעכום אסור ללמוד דאדם ממעט עכום כנ"ל ומש"ה אמר רשב"י
48-49

אחד עשר יום מהר חורב וכל אחד אזיל לשיטתו וכנ"ל באריכות וק"ל.
אך ראיתי בתוס' מס' סנהדרין דף הנ"ל דגורסי' ר' ירמי' דאי ר"מ הא ר"מ ג"כ אי' לי' בפירוש אדם ממעט עכו"ם ע"ש וא"כ לפ"ז הדרא הקושי' הגאון אא"ז הנ"ל על ר"מ לדוכתי' למה נתן להם התורה כלל הא איכא ק"ו מפסח וכנ"ל. אמנם י"ל דר"מ ס"ל כיון דכתיב פעמיים יפעל אל עם גבר וזהו הי' החטא ראשון מש"ה מחל להם החטא הזה ושפיר נתן להם התורה, דהוי כאלו לא חטאו כלל כיון דנמחל להם, ואח"כ מצאתי את שאהבה נפשי בד"כ(?) שני פ' ואתחנן שכ' שם וז"ל ומכאן יבין מה שאמר משה בחטא העגל אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' דטענת משה הי' להיות זה פעם ראשונה להם אותה חטא א"כ נחשב להם כשגגה וקורא אותו בשם חטא מבחינת שוגג עד שהסכים הקב"ה עמו ואומר וביום פקדי עליהם דהיינו שישנו באותה חטא אז ופקדתי עליהם חטאתם והיינו בזמן חורבן הבית שנפרע אז ע"י ע"ז שעבדו כו' עכ"ל הד"ב(?) הנ"ל ע"ש באריכות יותר. ולפ"ז ממילא כמו כן שפיר י"ל לר"מ דנמחל להם כיון דהי' פעם ראשונה, ומש"ה נתן להם התורה. אמנם לכאורה מוכח דלא כר"מ, דהנה העשרה מאמרות הקשה כעין זה על אדה"ר שנענש על חטאו הא כתיב פעמיים ושלש יפעל אל עם גבר והא זה לא הי' רק פעם ראשונה, ותו קודם מ"ת עדיין לא הי' הך פעמיים ושלש כו', ולפי"ז נדחה ממילא תי' הנ"ל לר"מ, בשלמא הד"כ שני הנ"ל שפיר כתב על עשיית עגל שהי' אחר מ"ת דמחל מחמת שהי' פעם ראשונה, משא"כ לר"מ דס"ל בשעה שאמרו נעשה ונשמע לבם הי' מכוון לע"ז דאז עדיין קודם מ"ת הי' שפיר קשה האיך מחל להם מחמת פעם ראשונה, ולאדה"ר לא מחל לו מטעם זה כנ"ל. והנה תי' של הע"מ הנ"ל צ"ל ג"כ על הא דמשני דנענש אברהם שאמר במה אדע וגו' שישעבדו את בניו הא לא מצינו שום חטא אחר בהדי' וא"כ הרי פעמיים ושלש כתיב וצ"ל נמי דקודם מ"ת שאני, וכן גבי יצחק מצינו שכהו עיניו מחמת שלקח שוחד מעשו (בנו?) וג"כ קשה הא לא הי' רק חטא ראשון וג"כ צ"ל דקודם מ"ת שאני, וכן גבי יעקב שנענש בדינה שאיחור נדרו כנודע ג"כ קשה הא לא הי' רק חטא ראשון, וצ"ל נמי דקודם מ"ת שאני, וא"כ לפ"ז הדרא הקושי' הגא"א הנ"ל לדוכתי' על ר"מ למה נתן להם התורה הא איכא ק"ו מפסח וצ"ל באמת כרשב"י דס"ל י"א יום הי' מהר חורב, ואח"כ במ'(?) יום באו לדרכו של עשו כנ"ל, נמצא ממעשה דאדה"ר וממעשה דאבות אברהם יצחק ויעקב בברית בין הבתרים גבי אברהם, ותכהן עיניו גבי יצחק, ומעשה דדינה בשכם אצל יעקב, מכולם אנו למידין דקודם מ"ת לא הי' הך פעמיים ושלש וממילא מוכח כרשב"י די"א יום הי' מהר חורב כנ"ל באריכות. ולפ"ז זהו דכתב רבי במדרש מכילתא הנ"ל על הקושי' למה לא נאמר עשרת הדברות בתחלת התורה, באומרו להודיע שבחן של ישראל כשעמדו כולם לפני הר סיני לקבל התורה הושוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה, ור"ל מכח דמתחיל מבראשית וסיפר לנו מעשיות הקודמין מאדה"ר ושעבוד מצרים מחמת במה אדע שנאמר ידוע תדע וגו' ושאר הנענשי' על חטאם כנ"ל ומכל אלה ש"מ דקודם מ"ת הי' פעם ראשונה נחשב לחטא גמור כנ"ל, וא"כ מזה יש לנו הוכחה דהי' מקבלים מלכות שמים בשמחה, היינו בלי שום פניי', לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה דייקא היינו שבלבם קבלו בשמחה בלתי שום פניי' אחרת, דאם(?) לבם הי' מכוון לע"ז כדעת ר"מ הי' קשה האיך נתן להם התורה כלל הא מחשבת ע"ז הוי כמעשה ואף דלא הי' חל פעם ראשונה מ"מ קודם מ"ת הי' חטא ראשון נמי חטא גמור כנ"ל בשם(?) ע"מ(?) א"ו צ"ל דלב אחד הי' לקבל מלכות שמים בשמחה בלתי פניי' אחרת, משא"כ אם הי' מתחיל מעשרת הדברות הי' יכול למטעי ח"ו כדעת ר"מ שכוונתם הי' לע"ז מהך קרא ויפתוהו בפיהם וגו' כנ"ל ומש"ה הודיע להם כל המאורע עד הנה להודיע שקבלו בלב ובשמחה ודו"ק.
ולפ"ז מבואר סמיכות התורה ג"כ, רק אקדי' עוד שתי הקדמות, חדא מה דאי' במדרש חזית בשיר השירים על פסוק הבאני המלך חדריו וז"ל ר' ינאי אומר לא היתה התורה צריכה לדרוש אלא מהחודש הזה לכם ומפני מה גילה הקב"ה לישראל מה נברא ביום ראשון ומה ביום שני עד יום השישי בזכות שאמרו נעשה ונשמע עכ"ל. והנה נ"ל(?) לרשב"י הנ"ל דאמר י"א יום מהר חורב שפיר הי' זכות מה שאמרו נעשה ונשמע, משא"כ לר"מ הנ"ל דאומר בשעה שאמרו נעשה ונשמע לבם היו מכוונין לע"ז, א"כ האף אם אמנם דלא נחשב לחטא גמור, אבל עכ"פ לא לזכות יחשב להם אמירה זו. תו אקדי' מה דאי' ברש"י ולכל היד החזקה אשר עשה משה היינו ששיבר הלוחות והסכים עמו הקב"ה ואמר יישר כחך ששכחת ע"ש. והנה כבר נזכר לעיל מחמת ק"ו מפסח שברם כנ"ל ולפ"ז קשה האיך נתן להם מתחלה התורה, וצ"ל כרשב"י די"א יום הי' מהר חורב כנ"ל, וראיי' לזה מדר' ינאי דגילה להם מעשה בראשית בזכות נעשה ונשמע כנ"ל, וזהו אומרו ולכל היד החזקה אשר עשה משה היינו שבירת הלוחות והסי' עמו הקב"ה כפי' רש"י הנ"ל ולפ"ז קשה א"כ האיך נתן להם התורה וצ"ל די"א יום הי' מהר חורב, וא"כ מש"ה בראשית ברא אלקי' וגו' ר"ל כיון דהי' להם זכות במה שאמרו נעשה ונשמע מש"ה מתחיל מבראשית והודיע וגילה לנו מעשה בראשית כנ"ל. או י"ל הכי דקשה כנ"ל האיך נתן התורה כלל, לזה מתרץ בראשית וגו' וקשה מפני מה גילה מעשה בראשית וצ"ל בזכות שאמרו נעשה ונשמע, וא"כ מוכח דלא כר"מ כיון דנחשב לזכות כנ"ל, וא"כ שפיר נתן להם התורה ולק"מ וק"ל.
50
51
52
בטילה, וא"כ ממילא הוכיח דבלעדי ג"כ היה המיתה בעולם כקושיית ע"י הנ"ל, ומש"ה שפיר שמח בתורתו של ר"ע דווקא כי מתורתו נשמע לו שהוא לא גרם ולא הביא המיתה בעולם מה שהיה מסופק עד הנה וק"ל.
אך במיתתו של ר"ע היה לו הוכחה להיפך, דהוא גרם המיתה בעולם ומש"ה נתעצב שפיר, דהנה במ"ר פ' וילך אי' הן קרבו ימיך למות מה הן שנענש משה בהן שאמר והן לא יאמינו לי, ור' לוי אמר מאי הן אמר הקב"ה משה בחטא של אדה"ר מתי' דכתב בי' הן היה כאחד וגו' ע"ש. ולכאורה י"ל דפליגי בזה, במה שהקשה בס' נחלת בנימין מצוה ק"ה סי' י"א??ר"א?? האיך יצאו ישראל ממצרים קודם זמנם הא הוי הפקעת הלוואה ואיכא למ"ד אפי' בנכרי אסור, ותירץ ע"ז דאף הפקעת הלוואה אסור מ"מ כאן עבירה לשמה היה דישראל כבר היו משוקעים במ"ט שערי טומאה ואלו היו עוד רגע אחד היו כבר משוקעים בטומאה ולא היו יכולין לצאת משם לעולם עכ"ל הנ"ב הנ"ל ע"ש. ולפ"ז י"ל בהא פליגי המ"ד הנ"ל במדרש, דהנה הז"ב שני הקשה למה שלח הקב"ה למשה להוציאם ממצרים הא הקב"ה הבטיח ליעקב ואנכי אעלך גם עלה ותי' דלא היה גאולה שלימה כיון דיצאו קודם זמנם ע"ש, ולפ"ז י"ל רבנן סברי דעבירה לשמה שרי וא"כ שפיר י"ל דלא היה נשלם הזמן לצאת ממצרים ומש"ה לא פדה הקב"ה בכבודו ובעצמו אותם כמ"ש הז"ב הנ"ל, ושפיר נענש משה בהן שאמר והן לא יאמינו לי כנ"ל, אבל ר' לוי סבר עבירה לשמה אסור וא"כ ממילא צ"ל דכבר היה נשלם הזמן לצאת ממצרים כמו שכתבו המפורשים תירוצים ע"ז, דאל"כ קשה קושית ז"ב הנ"ל למה הוציאם הא הוי הפקעת הלווואה כנ"ל, וא"כ ממילא לא חטא משה במה שאמר והן לא יאמינו לי, דלא יאמינו לו דייקא, ור"ל הקב"ה בכבודו ובעצמו הוי לילך כמו שהבטיח ליעקב אנכי אעלך וגו' כנ"ל (ועיין במ"ר פ' שמות כתב בהדיא זהו שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' ר"ל מי אנכי, וכי אני אנכי שהבטחת אנכי אעלך וגו' והיינו כנ"ל.
ומש"ה שפיר אמר ר' לוי מה הן בחטא של אדה"ר מת' כתב ביה הן היה כאחד כנ"ל וק"ל.
אך לכאורה י"ל דמוכח כר' לוי הנ"ל דעבירה לשמה אסור וממילא צ"ל כמו דדריש הוא דהן קרבו וגו' קאי על הן היה כאחד וגו' דהא זה ידוע דעשרה הרוגי מלכות הי' מחמת חטא מכירת יוסף, והנה מכירת יוסף מצינו דהיה עבירה לשמה כדאי' במ"R פ' וישב וישנאו אותו שיצא ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים (ועיין במפורשים מזה) ולפ"ז שפיר כון דראה אדה"ר מיתת ר"ע דהי' מעשרה הרוגי מלכות ומזה הי' לו הוכחה דעבירה לשמה אסור כנ"ל וממילא צ"ל דהן קרבו ימיך הנאמר למשה
53
למשה קאי דבחטא אדה"ר מת דכתב בי' הן היה כאחד וגו' דא"כ דקאי על שאמר משה והן לא יאמינו לי הא משה שפיר קאמר לא יאמינו לי דהקב"ה בכבודו ובעצמו היה לילך כמו שהבטיח ואנכי אעלך וגו' כנ"ל במדרש ובז"ב, דא"ל כמס'? @@דאי כדכ'@@ ז"ב הנ"ל דעדיין לא נשלם זמן קשה א"כ הי הפקעת הלוואה כקושי' ז"ב הנ"ל ותרוצו ל"ש כיון דמוכחי? דגם עבירה לשמה עבירה מקרי כנ"ל, א"ו צ"ל הן קרבו ימיך קאי שמת בחטא אדה"ר דכתיב ביה הן היה כאחד וגו', וא"כ מש"ה שפיר נתעצב אדה"ר במיתתו דר"ע דמשלדאג? היה לו הוחכה דהוא הביא המיתה בעולם וק"ל.

אמנם עדיין צריכין להבין למה דווקא במיתת ר"ע נתעצב, הלא עשרה הרוגי מלכות הי', אבל י"ל ע"ז לפי פשוטו דהנה החכמי אמת רוצים לומר על הא דאמרו רז"ל שראה משה מיתת ר"ע ואמר זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה כדאי' במנחות ר"ל דהורגיהם הם מחשבים כך ונדמה להו שהם הורגין אותן אבל לפי האמת לא נעשו בהם מאומה כי באו תמורתן גולמים גופות אחרים ועושה בהם כרצונם סבורים הם שדן את אלו ובמאת נתחלפו באלה, אבל הם עלו מיד למעלה כמו אליהו בסערה עכ"ל. ולפ"ז אם כן הוא לא מוכח מידי מעשרה הרוגי מלכות כיון דלא נענשו כלל רק במחשבה של הורגיהם כך עלה כנ"ל, ואמנם שמעתי מהגא"א נ"י דמילקוט מוכח דלא כחכמי האמת הנ"ל, דאי' בילקוט משלי ט' וז"ל מעשה הי' בר"ע שהיה תפוס בבית אסורים ור"י כו' היה תלמידו ושמשו כו' בא אליהו ועמד על פתח ביתו כו' א"ל שלום עליך רבי ומורי א"ל כהן אני ובאתי להגיד לך שר"ע מת בבית אסורים מיד הלכו שניהם לבית אסורים והציאו פתח שער בית אסורים פתוח כו' מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתיפו וכשראה ר"י כך א"ל לאליהו ז"ל רבי ולא אמרת לי שכהן הוא וכהן אסור לטמא במת, א"ל דייך ר"י בני ת"ח אין בו טומאה כו' עכ"ל ע"ש. והנה אי גופן אשתאר בהאי עלמא שפיר היה יכול אליהו לטמא לגוף כיון שהיה גוף של ת"ח כנ"ל, אבל אי אמרינן גופן אחרים נזדמן תחתיהן והורגיהם סבורים היו שדנו את אלו אבל לא כן היה כי הם עלו למעלה כנ"ל לפי חכמי האמת א"כ קשה אמאי נטפל אליהו לגוף כזה כיון דלא היה גוף של ת"ח רק גולמת אחרות כנ"ל, א"ו צ"ל דמיתת ממש היה דגופן אשתאר בהאי עלמא ושפיר יכול לטמא לר"ע אליהו, כך שמעתי מהגאון א"א נ"י ודפח"ח.
ולפ"ז שפיר דווקא ממית ר"ע שם ראה דנטפל לו אליהו ש"מ דמיתת ממש היה ופשיור מוכח דעבירה לשמה אסור כנ"ל באריכות, וצ"ל דהן קרבו ימיך וגו' קאי בחטא של אדה"ר מתן דכתיב ביה הן היה כאחד ומש"ה שפיר נתעצב אדה"ר במיתת ר"ע דווקא דמשם היה לו הוכחה דהוא הביא המיתה בעולם כנ"ל, וק"ל.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דאנערשטאג אקטאבער 01, 2015 12:55 am, פארראכטן געווארן 4 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בראשית השמטות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

במ"ר בראשית פ"ב סי' ב' וז"ל והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של הרשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל אינו יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים עכ"ל. והנה רבים צווחו ותמהו מה"ת שיחפוץ במעשיהם של רשעים וכבר נתחבטו כל המפורשים בזה ונדחקו מאד בזה.
ונ"ל לפענ"ד לבאר לפי פשוטו עפ"י מה דאי' במס' פסחים דקי"ט א' וז"ל אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מאי דכתיב למנצח מזמור לדוד זמרו למי שנוצחין אותו ושמח בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם בשר ודם מנצחין אותו ועצב, אבל הקדוש ברוך הוא נוצחין אותו ושמח שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו עכ"ל. ופי' רש"י בד"ה לולא משה בחירו אלמא משתבח בי' קרא במשה וקרי לי' בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית, אלמא שמח הוא בכך עכ"ל. וכן פי' רשב"ם שם ע"ש.
מכלל דבריו שמענו אם המה"ד גובר מחמת מעשיהם של רשעים וע"י מעשיהם של צדיקים הוא מנוצח כביכול אעפ"כ שמח בהם ובחר בהם (וע"ש במהרש"א ח"א) וכבר ידוע בעשרה מאמרות נברא העולם להפרע מהרשעים שמאבדין את העולם וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, והן הן דברי המדרש הנ"ל, והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים, ר"ל כיון ///כנגד אמר קודם לזה שם במ"ר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים ע"ש, וע"ז שפיר קמסמיך והרץ היתה תוהו ובהו אלו מעשיהן של הרשעים ר"ל שהיה צפה ע"י מעשה הרשעים יחזור העולם לתהו ובהו, כי הרשעים הם מאבדין את העולם, ע"י מעשיהם כנ"ל בפרקי אבות, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ר"ל אבל גם ראה אף אם ע"י מעשיהם של הרשעים יגביר המדה"ד לחזור העולם לתהו ובהו ח"ו אבל ע"י מעשיהם של צדיקים שוב ינצחוהו כביכול ויקיימו העולם כדמעיקרא, וכדאי' ברז"ל צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה גוזר וצדיק מבטלה עיין במס' מ"ק. וע"ז שפיר אמר אבל א"י באיזה מהם חפץ אם במעשיהם של אלו או במעשיהם של אלו, ר"ל וודאי על תחלת המעשים וודאי עיקר מזימותיו?? לקדושים אשר בארץ המה, אך השתא שכבר גבר המה"ד ע"י מעשים של הרשעים כי רבו ועכשיו ע"י מעשי הצדיקים ינצחו כביכול להשיב חמתו מהשחית, כמו דמצינו אצל משה רבינו לבדו ע"י תפלתו כי רב הוא נצח כביכול אף כי רבו פשעים של הדור במעשה עול כנ"ל, וזהו נגד סדר העולם דיחפוץ הניצוח להית מנוצח, אבל הוא חפץ להיפך שהוא יונצח את האחר כנ"ל בגמ', לזה אמר שפיר כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואדרבה טובה לפני כיכול עד שבחר בנוצח וקרא אותו בחירו כנ"ל בגמ' אצל משה והבן וקצרתי.
---
עוד שם במ"ר פ"ג סי' י' וז"ל אמר רבי ינאי מתחלת ברייתו של עום צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים והארץ היתה תהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ויבדל אלקים בין האור ובין החשך בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים ויהי ערב זה מעשיהן של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים יום אחד חדא מאי ויבדל בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים הבדלה זו מאי היתה שנת'?? מאי ויקרא לאור יום זה מעשיהן של צדיקים, וכן להיפך גבי חשך קרא לילה זהו מעשיהם של רשעים מאי נ"מ בזה אם קרא יום או לילה, גם מה דמסיים יום א' זה יה"כ הוא תמוה.
אבל לפענ"ד נראה לבאר עפ"י מה דאי' בס' העקרים ובשאר ספרי מוסר להכיר גודל חסדו ית' אשר פעל ועשה עם האדם קרוץ מחומר, הלא האדם נולך מטפה סרוחה ובאושה, ואף אם עשה יעשה לכל המעשים אשר לו יעשו ית' שמו כפי כל המצות אשר ציונו הבורא עכ"ז הבל הביא גם הוא כנגד גדולתו ורוממות ית' ואף אם אלף שנים יחיה האדם ויומם ולילה לא ישקוט ולא ינוח וידיו עסקניות יהי' תמיד במצות ה' וידיו תבינו כל אילי נביות להקריב קרבן לה' עכ"ז בשום?? לב אל לב פחיתת ערכינו כנגד גדולתו ית' די לנו בשכר זה שבצילו אנו חיים וקיימים ובאמת הוא ית' שמו מרבה להטיב עמנו ונותן לנו שכר על כל מצוה ומצוה כפולה ומוכפלת ?בעולם שכולו ארוך בשכר הנצחיי, וכן להיפך אם האדם יעבור מאלה המצות אשר לא תעשינה והוא אשם יאשם ויעשה, אז הדעת נוטה בעברתו כי קשתה יען אשר עשה את העבר?? הזה ולא חס על כבוד קונו אשר הוא רם על כל רמים שהנפש החוטאת היא תמות ולא תחי' בעה"ב והיתה לדראון עולם וגהינם יכלה והוא לא יכלה, ובאמת הוא ית' שמו מרבה להטיב עמנו ולא ידון רוחו באדם לעולם עד דבר סרה אשר סר מאחרי ה' ולא ינהגהו עלמות לדון אותו עד עולם על רוב פשעיו כי לעולם לא יטור רק זעיר שם זעיר שם יסור יסרנו יה בגהינם אשר חרוצים ימי ו משפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש, והנה כ"ז מגודל רחמיו וחסדיו ית' שמו אשר לשלם שכר על מצות מרבה להטיב נגד ערכו ית' שהוא נצחיי וכל מדותיו נצחיים כמו כן השכר הטוב אשר יבוא מאתו ית' הוא נצחיי לעה"ב, אמנם העובר על הפקודים אשר פקד משה רבינו ע"ה במצות ה' וענוש יענש האנוש הלזה מאתו ית' ונשא חטאו, אז אין עונשין מן הדין בערך ממ"ה הקב"ה אשר העובר המרה את רוחו ית', רק בערך העובר, כי אדם הוא אשר כל ימיו מעט ורעים ואלו היה האדם נענש חלילה בערך הנעבר?? והוא הבורא ית' שמו לא היה אפשר לאדם להתקיים ולעמוד אפילו רגע אחד כי בהעברה ראשונה אשר יעבור תחת שבט מוסר יגוע שלא יוסיף לקום לכן הוא ית' במדת רחמנותו וחסדו אינו מענישו כ"א בערך קטן זה העבור ופי' באלה הדברים בעל מדרש שמואל דברי התנא בפרקי אבות פ"ב מ"ב וז"ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה כו' וכל מעשיך בספר נכתבים וכתב הרב הנ"ל וז"ל ואמר הסתכל בשלשה דברים כלומר אף שלכאורה נראה בעיניך שאין סוף לעונש העובר עבירה אחת כי חטא לפני ממ"ה הקב"ה שהוא בלתי בעל?? תכלית , וא"כ איך אהיה מחשב כנגד הפסידה כי אין לחשוב בזה שאין סוף לרעתו, ואמעתה אין לי תקוה אחר שחטאתי לו וכיון שכן אתענג בעה"ז כיון שאין תקנה??/תקומה////תקוה לעה"ב, לזה אמר הסתכל היטב ולא תביא לידי עבירה, ואמר וכל מעשיך בספר נכתבים ואם בעבירה אחת היה אדם מפסיד עולמו א"כ לא היה צריך לכתוב בספר רק עבירה אחת ואבל אחר שכל עברות נכתבין משמע שהעונש הוא בבחינת החוטא
6
ולא בבחינת השי"ת שהוא בלתי בעל תכלית עכ"ל.
והנה הארכתי בדברים האלה שממתן??? לי בזה דברי מדרש תהילים קל"ט גולמי ראו עניך וגו' ימים יוצרו ולא אחד בהם וז"ל ר' יהושיע אומר מהו ולא אחד בהם מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם יום הכיפורים או שבת עכ"ל.
והנה תמוה מאד לעשות משיכה להמשיך סיפא דקרא ימים יוצרו אל רישא דקרא גולמי ראו עיניך וגו' אבל לדברינו הנ"ל מבואר היטב, דכבר נזכר לעיל דקב,ה אינו מעניש החוטא בבחינת ית' שמו כי אין ערך לגדולתו ורוממותו ואז ענוש יענוש האדם בלתי תכלית ח"ו ואין תקומה למפלתו ח"ו כנ"ל, אבל זה חסדו ית' להנהיג עם האדם בערכו של אדם שהוא קרוץ מחומר, וראיי' לזה כמ"ש המדרש שמואל הנ"ל, וכל מעשיך בספר נכתבין, ואם ח"ו היה מעריך האדם נגד ערכו ית' שמו אז לא היה צריך לספר כי בעבירה ראשונה ח"ו היה מפסיד עולמו כנ"ל. והנה מטעם זה נמי איכא מחילה וסליחה ביום הכפורים כי בחר לו יה לערך ערכו של אדם לפי ערכו כי הוא קרוץ מחומר ותאותו רעה לזה תאוה באה מנפש??? חומרו כנודע לכן יחמול ה' ב"ה על עמו וירבה סליחה להם ביום הקדוש יום כיפורים כי ירבו להטיב לתקן מעשיהם כנודע. אבל אם ח"ו היה מעריך נגד ערכו ית' אז אין סליחה ואין כפרה לכפר גודל עוותו אשר עוות ולא חס על כבוד קונו ולא ניתן למחילה, אבל עם רוב רוב רחמיו וחסדיו ית' שמו בחר יוםכיפורים לסלוח ולמחול באשר הוא דן האדם בבחינת החוטא כי קרוץ מחומר הוא כנ"ל. וזה ביאור הפסוק בתהילים קל"ט גולמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם והנה אין לו חיבור כלל ופי' רש"י ידוע, אבל לפי דברינו מה נעים זמירות ישראל, וזהו אומרו גולמי ראו עיניך, ר"ל עיניך ראו גולם שלי שאנו קרוץ מחומר חרס מחרסי האדמה ומכח זה ועל ספרך כולם יכתבו, ר"ל כל המעשים של אדם צריכין לכתוב בספר כי אם לא שמת עיניך נגד גולמו רק היית מענשו נגד ערכך ית' שמו אז אין תקומה למפלתו כנ"ל ולא היית צריך לכתוב כולם על הספר רק בהעברה ראשונה היה מפסיד את עולמו כמ"ש מדרש שמואל הנ"ל, אבל עתה כשראו עיניך גולמי שאני קרוץ מחומר ולזה שפיר ועל ספרך כולם יכתבו, ומזה הטעם נמי ימים יוצרו ולא אחד בהם והיינו כמה שאומר ר' יהושיע הנ"ל במדרש מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם יום הכיפורים, והיינו כנ"ל כיון דמעריך אותו נגד גולמו
קרוץ מחומר לכן ניתן יום זה לסליחה ולכפרה, משא"כ אם היה מעריך האדם נגד ערכו ית' אז אין תקומה למפלתו ונפש החוטאת היא תמות אבל לא ניתן לכפרה כנ"ל, ומזה הטעם בחר לו נמי יום השבת כי מי ששומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו כדאי' בגמ', וקצרתי.
מכלל דברינו שמענו כי גודל חסדו ית' שמו עמנו השכר מרבה להטיב נגד ערכו ית' בלתי תכלית, והעונש ענוש יענש נגד ערכו של אדם, וזהו ביאור המדרש ב"ר הנ"ל מתחלת בריאת עולם צפה במעשיהם של צדיקים ובמעשיהן של רשעים והארץ היתה תוהו זה מעשיהן של רשעים ר"ל והארץ היינו החומר מזה היתה תהו דהם מעשיהם של רשעים כי תוהו המה, וזה גרם החומר כנ"ל, ויאמר אלקים יהי אור זה מעשיהן של צדיקים והיינו כי באמת האדם מצד עצמו לא יוכל לעשות טוב כי אם בעזרת אלקים כמו שאמרו רז"ל אלמלא עזרו לא יכול לו, והיינו עצת יצה"ר ועצת חומרו, ואזהו ויאמר אלקים יהי אור זה מעשיהם של צדיקים היינו למעשיהם של צדיקים היה צריך מאמר אלקים ולא הם בעצמם, משא"כ במעשיהם של רשעים בא מעצמם מצד חומרו (ועיין ביפ"ת שהרגיש קצת בזה), ומש"ה ויבדל אלקים בין אור זה מעשיהן של צדיקים לחשך זה מעשיהם של רשעים ר"ל עושה הבדלה בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים והיינו אף שבמעשיהם של צדיקים מעריך אותם נגד ערכו ית' בלתי תכלית, אבל בעונש שמעניש על מעשיהם של רשעים אינו מעניש בערכו ית' רק נגד ערכם של אדם כי קרוץ מחומר הוא כנ"ל באריכות, וזה אמר ויקרא לאור יום זה מעשיהם של צדיקים ר"ל למאיר ובא, ר"ל אף מעשיהם של צדיקים אינו רק כמאיר ובא ולא אור ממש נגד ערכו ית' עכ"ז מרבה להטיב וקרא על מעשיהם יום כי הגדילו?? לעשות ונותן להם שכרם בלתי תכלית, אבל ולחשך קרא לילה זה מעשיהם של רשעים, ר"ל אף שמעשיהם של רשעים הוא חשך גמור שהוא יותר מלילה כנודע (כי מיד אחר צאת הכוכבים קרוי לילה ועדיין לא יחשך כנודע) אעפ"כ לא קרא הקב"ה רק?? לילה כדי להקל הענוש מעליהם ומה"ט ויהי ערב זה מעשיהם של רשעים ויהי בוקר זה מעשיהם של צדיקים יום אחד זה יום כפורים, כי באותו יום יתאחדו מעשיהם של רשעים ומעשיהם של צדיקים ע"י תיקון?? מעשיהם ותשובתם וה'?? ב"ה יכפר ביום הזה כנ"ל, והיינו הכל מחמת והארץ היתה תהו היינו מחמת החומר באה התאוה וא"כ יכול להקל אצלם ודוק?? וקצרתי.
או י"ל ויקרא אלקים לאור יום זה מעשיהם של צדיקים ר"ל חסדו ית' שמתחסד עם הצדיקים בעה"ב וזה שנקרא יום כמ"ש הנזר הקודש ע"A לפי דרכו ועה"ב בא מחמת מעשיהם של צדיקים כנודע זה
7
קרא אלקים בעצמו, והיינו ע"י עצמו כי הנותן בעין יפה הוא נותן, ומש"ה נותן הקב"ה שכרם בכבודו ובעצמו, ואז רב חסדו כי כן כתב הפ"ד בדרך דק ע"ש על מ"ש הראב"ד בשם מכילתא אם הקב"ה מעניש בעצו כמו בסנחרב אז הדין קשה מאד מאד ע"ש ומזה כ"ש כשמטיב עם האדם שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ע"ש. וא"כ זהו אומרו ויקרא אלקים דייקא לאור יום, זה מעשיהם של צדיקים היינו ה' ב"ה בכבודו ובעצמו קרא למעשיהם של צדיקים יום שיהיה להם יום שכולו ארוך והוא עה"ב, ולחשך קרא לילה זה מעשיהם של רשעים ר"ל לא כתב ולחשך קרא אלהים והיינו כי אצל הפורעניות שמעניש אינו ע"י עצמו להקל עונשם וזהו הבדלה שהבדיל בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים והבן??.
ועין במ"ר פרשה ג' סי' ח' וז"ל ויקרא אלקים לאור יום אמר ר' אלעזר לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה, ולחשך קרא אלקים אין כתיב כאן, עכ"ל. וא"כ זהו נמי לעניננו במ"ר הלזה שאנו קימין? בו ויקרא לאור יום זה מעשיהן של צדיקים ור"ל בעצמו קרא שכרם ליתן להם ואז מרבה להטיב מאד כנ"ל, ומש"ה כתב ויקרא אלקים דייקא כנ"ל, ולחשך קרא לילה זהו מעשיהם של רשעים ולהכי אין כתיב כאן ולחשך קרא אלקים כיון שאינו מעניש בעצמו כ"א ע"י שליח להקל ענשו כנ"ל באריכות חוץ אצל סנחרב שהגדיל לחטוא לכן הענישהו בעצמו להרבות ענשו ולא זולתו וקצרתי והבן?
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

לך לך

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

בס"ד
לפרשת לך לך
במקראי קודש ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וגו' ופי' רש"י הראהו הר גריזי' והר עיבל ששם יקבלו ישראל שבועת התורה ע"כ וכן אי' במדרש והנה רבים תמהו לענין מה הראהו בכאן מקום שכם ההרים הללו כו' ונ"ל לבאר עפ"י דרוש דאי' בגמ' דשבת דפ"ח ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית אמר רבא מכאן מודעה רבה לאורייתא אם תקבלו התורהמוטב כו' והדר קבלוהו בימי אחשורוש, והקשה החידושי אגדות הא הדר קבלוהו בערבות מואב ואמאי אמר רבא הדר קבלוהו בימי אחשורוש ע"ש היטב. ואי' בז"ב שני סדר זה וז"ל ויעבור אברם וגו' עד מקום שכם וגו' דהנה מקום שכם כו' מוכן לפורעניות הי' שם מכרו השבטים את יוסף וראה אברם שם קטרוג גדול בשביל אותו עון עד שהכנעני אז בארץ ואין לבניו זכות בארץ כו' ואפי' לאחר שנכנסו לא"י הוכרחו להגלות ממנה מחמת אותו עון כמו שארז"ל ע"פ קרבו פקודת העיר וגו' ומכ"ש שאינו כדאי לכנוס לתוכה מתחלה כו' ועמד להתפלל עכ"ל הז"ב הנ"ל, תו אקדים מה דאי' במדרש רבה פ' וישב וישנאו אותו בשבי' שיצא ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים ע"ש והקשו המפרשים הא גם עשו את עגל ע"ש (ואח"כ מצאתי בס' כתונת פסים שהביא בשם המדרש שיוסף בעצמו השיב להם כן ע"ש) אבל נ"ל בשלמא בעגל היה להם ט7ענת מודעה רבה (ואעפ"י שהי' ע"ז דהוא משבע מצות ב"נ מ"מ הוי שיתוף כדאי' בסנהדרין וב"נ אינו מצווה על שיתוף ועיין בא"ח סי' קנו) משא"כ לירבעם לא הי' טענץ מודעה כיון דכבר קבלו בערבות מואב ברצון כו' ולפ"ז זהו @ביאור@ דברי רש"י הנ"ל שאברהם עבר במקום שכם וראה קטרוג של מכי' @מכירת יוסף@ כו' והתפלל - לזה הראהו הר גריזים והר עבל ששם יקבלו ישראל את התורה וא"כ שפיר עבדו במכ"י בשביל שיצא ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים בלי שום טעם @ומתלא@ @ואמתלא@ דהא כבר קבלוהו ברצו בע"מ @בערבות מואב@ כו' ולא הוי קטרוג כלום וק"ל (ועיין עוד בסמוך).
במדרש רבה פ' זו ואברם כבד במקנה כסף וזהב הה"ד ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל עכ"ל. וכ' היפ"ת שעניני האבות סי' @סימן@ לבנים ומ"ש כאן ואברם כבד מאד רמז שגם בניו יצאו ברכוש גדול ממצרים והקה הפרשת דרכים בדרך מצרים דרוש ה' וז"ל דלמה הביאו הפסוק דכתובים ויוצאים בכסף וזהב ולמה לא הביא מקרא מלא דכתב בתורה וישאילו ממצרים כלי כסף וכלי זהב וגו' עכ"ל הפ"ד הנ"ל. ונ"ל לבאר ואגב אבאר עוד מאמר תמוה בסנהדרין פ' חלק וז"ל בשעה שהפיל נבוכדנצר את חנניה מישאל ועזריא לכבשן אש – אמר הקב"ה ליחזקאל לך והחי' את המתים בבקעת מדורא כיון שהחיה אותם באו עצמות וטפחו על פניו לאותו רשע אמר מה טיבן של אלו א"ל חבריהון של אלו מחי' מתים בבקעת מדורא פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמוהי כמה תקיפין כו' ע"כ. והנה רבים תמהו מאד על המאמר הזה האיך תלוי תח"ה @תחיית המתים למה שהפילם לכבשן אש, גם למה באו עצמות וטפחו על פניו והתשובה מה שהשיבו חבריהון של אלו מחי' מתים כו' אין להם הבנה – ושאר הקושי' יובנו מעצמם ונ"ל לבאר עפ"י גמ' דשבת ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' אמר רבא מכאן מודעה רבה לאורייתא הדר קבלוהו בימי אחשורוש והקשה חידושי אגדות הא כבר קבלוהו בערבות מואב (ועיין מ"ש מזה לעיל על רש"י) וראיתי בס' פרשת דרכים שהביא בשם ר"י תי' ע"ז דהתם ג"כ היה להם מודעה @רבה@ דהי' מתיראים מהקב"ה שלא יכניסם לא"י והביא שם בשם תשו' מהרי"ק שורש קס"ד דהקשה על דברי ר"י הנ"ל דהא דלא יכניסם לא"י לא חשיב אונס – דהא מניעת הטובה לא חשיב אונס אלא דווקא עושה עמו רעה חשיב אונס – והביא ראיה לדבריו וכו' ותי' מהרי"ק כו' שאני התם דכבר ניתנה להם מורשה וירושה להם מאבותי' כו' ואם לא הי' מכניסם לא"י הוי חשיב אונס וה"נ הוי כאילו זכה בו כבר והקב"ה היה נוטל מהם ומש"ה חשיב אונס ע"ש – היוצא לנו מזה דאי א"י מוחזקת מאבותינו אזי גם בע"מ @בערבות מואב@ היה להם טענת מודעה שהי' מתייראים שלא יכניסם לא"י כו' – משא"כ אי א"י אינה מוחזקת אז לא היה להם מודעה בע"מ כי מניעת הטובה לא הוי אונס (וע"ש בפ"ד הנ"ל שכ"כ בהדיא דתלי בזה) תו אקדי' מה דאי' בגמ' דסנהדרין מנ"ל תח"ה @תחיית המתים@ מה"ת שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך והיכן נתן כלו לאברהם אע"כ דקאי לאחר התחייה וכתבו המפורשים דכ"ז אי א"י אינה מוחזקת אבל אי א"י מוחזקת הרי כבר זכה בה ונתן לאברהם וא"כ לא מוכח מפסוק זה תה"מ ע"ש תו' אקדי' מה דאיתא בסנהדרין דאותן עצמות הי' כפרו בתח"ה ומש"ה החי' אותן כדי להראותן להיפך דבריהם ע"ש ולפ"ז מיושב המאמר הנ"ל דלכאורה קשה על נבוכדנצר על מה ראה ככה להחטיעא את ישראל נגד אלהיהם לעבוד ע"ז והלא רשע היה אבל לא טיפש ועיין מזה בפ"ד דרך ארוכה שנתעורר בזה אבל י"ל דהי' סובר דיש להם מודעה רבה על אורייתא כיון דכפה עליהם הר כגיגית (תו מצאתי בזה בז"ב שני במגלת אסתר על מאמר מפני מה נתחייבו כלי' על שהשתחוו לצלם וכו' ע"ש ובשאר מפורשים ושמחתי) אך ע"ז קשה הא כבר קבלוהו ברצון טוב בערבות מואב וצ"ל דהי' סובר כיון דא"י מוחזקת א"כ הוי כנוטל משלהם שפיר הוי חשיב אונס דלא יכניס' לא"י דלא הוי מניעת הטובה כו' בפ"ד – אך היא גופא קשיא מנ"ל דא"י מוחזקת וא"ל מקרא ונתתי לך וגו' דלמא קאי על תח"ה כו' וצ"ל דנ"נ כפר בתח"ה ומש"ה באותה שעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה לכבשן אש לעבוד ע"ז ולהחזיק סברתו דהי' להם מודעה רבה כו' לזה אמר הקב"ה ליחזקאל לך והחי' מתים בבקעת מדורא ובאו עצמות וטפחו על פניו ואי' ברז"ל שהיה לו' כלי מאותן עצמו וכשהיה שותה ממנה טפחו על פניו ושאל מה טיבו והשיב לו חבריהון של אלו מחי' מתים בבקעת מדורא והיינו מש' שכפר בתח"ה להורות להם היפך דבריהם כנ"ל – וכיון דראה תח"ה פתח ואמר כמה אתוהי רברבין כו' כנ"ל כיון דלא עלה על דעתו שיש תח"ה כנ"ל ושפיר הראה לו בזה דשלא כדין כפר בת"ה – וכיון שראה כך א"כ ממילא י"ל ע"ז קאי הקרא ונתתי לך וגו' על אחר התחייה כנ"ל ולעולם א"י אינה מוחזקת ולא הי' רק מניעת הטובה בערבות מואב ולא חשיב אונס וליכא מודעה רבה אחר שקבלוהו בע"מ וא"כ שלא כדין השליך חנניה מישאל ועזריה לכבשן אש לעבוד ע"ז מחמת טענת מודעה דהא כיון דכבר קבלוהו בערבות מואב שוב לא היה מודעה להם כנ"ל ודו"ק.
ובזה יובן נמי
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

נח

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת נח

איתא במדרש רבה פ"א וז"ל אלה תולדת נח הד"ד בעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם, בעבור סופה זה דור המבול וצדיק יסוד עולם זה נח הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית {חסר: צדיקים} יעמוד זה נח הה"ד אלה תולדת נח עכ"ל. והוא תמוה חדא דסיים הא דכתב אלה תולדת נח אין לו שייכות אל הקודם שאמר זה נח לחוד ולא מזכיר? תולדות כלל ואף? אי יש שייכות למה לו שני מקראות שהביא בעבור סופה וגו' הפוך רשעים וגו' בחדא סגי' ומעיקרא אמר הה"ד בעבור סופה וגו' והדר אמר הפוך רשעים וגו' וג"כ הוי למימר והה"ד הפוך רשעים וגו' הלא קרא בעבור סופה וגו' אינו מוך אל הקרא הפוך רשעי' וגו' (עיין משלי י"א) ונ"ל לבארו הטב עפ"י דרוש ואגב יבאר הקרא הפוך רשעים ואינם וגו' מאי לשון הפוך ה"ל תאבדו? רשעים או לשון פורענות אחר מאי לשון הפוך ונ"ל עפ"י מה שבארתי סמיכות הפרשה זו אלה תולדת נח אל הסדר בראשית דסיים ויאמר ד' אמחה את האדם וגו' מאדם ועד בהמה וגו' ונח מצא חן בעיני ד' אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים הי' בדרותיו את אלהים {חסר:ה וכן גם בהמשך} התהלך נח דיש לדקדק בפסוק הלזה? תולדת נח שם וחם ויפת ה"ל למימר ולמה הפסיק באיש צדיק תמים ולפי' רש"י הואיל והזכירו סיפר בשבחו או שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים קשה בסדר שלמעלה נזכר ג"כ כמה פעמים ולא הזכירו בשם צדיק תמים גם מ"ש בדורותיו מי לא ידע שהי' בדורותיו ועיין מזה במפורשים גם למה מפסיק במלת בדורתיו בין תמים הי' לאת אלהים התהלך נח וה"ל למימר תמים הי' את אלהים התהלך נח בדורותיו ונ"ל לבאר עפ"י הקדמה אחת מס' ת"ח במס' חולין דפ"ו דאי' התם כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וז"ל הת"ח הנ"ל לכאורה הדבר תמוה דנהי דזכותו הי' שמור לו לעה"ב מ"מ ניזון ממנו גם הוא כאחד מהן ונראה לפרש זה ע"פ מדרש שיר השירים דאי' התם בפסוק אשכול הכופר אחר הדברים האלה הי' דבר ד' אל אברהם במחזה ר' לוי אמר הרהורי דברים הי' שם אמר אברהם רבש"ע שמא תעשה לי כאשר עשית עם נח שדחית בריתו א"ל אל תירא אנכי מגן לך כו' ולא עוד אלא שבניך {לקמן העתיק כשבניך} באין לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה איזהו הגדול שבהן שיכול לומר למדה"ד די ואני נוטלו וממשכנו בעדם כו' וה"נ איתא בכמה דוכתי' שהגדול נתפס בעון הדור כו' וזה צריך טעם למה זה כל העדה יחטאו ועל הגדול שבהן אשר לא טעם טעם חטא יקצף גם מה שאמר במדרש כשבניך באין לידי עבירות באין לידי עבירות אני רואה הגדול שבהן שיכול לומר למדת הדין די כו' צריך טעם מה הענין שצ"ל? למדה"ד די ע"כ נראה נראה לפי שהקב"ה ברא עולמו במדה"ד ובמדה"ר כמ"ש ביום עשות ד' אלקי' ארץ ושמים שאלו בראו כולו דין אם הי' באין לידי עבירה לא הי' מתקיימים אפי' שעה אחת ואלו בראו כולו רחמים לא נענש אדם בעולם לכך שתפם יחד שאם יתחייב העולם יתן לכל אחד מן המדות חלק אחד דהיינו חצי העולם למדה"ר וחצי למדה"ד ולפי שגדול בדורו אותו שאין כמוהו בישראל בחסידות ובחכמה שקול הוא ככל הדור כמ"ש למשה ולישראל שקול משה כנגד כל ישראל ובפ' חקת כתיב וישלח ישראל מלאכים ובמקום אחר תולה השליחות במשה ואשלח מלאכים ואי' במדרש שמשה הוא ישראל וישראל הן משה שגדול הדור ככל הדור הוא לפיכך כששונאי ישראל חייבים ישראל חייבים כליי' ויצא הקצף מאת ד' וצריך ליתן למדה"ד ולמדה"ר לכל אחת חלקה מחצה על מחצה מה הקב"ה עושה מחלק את ישראל לשני חלקים שווים דהיינו גדול הדור ההוא הוא חלק אחד וכל ישראל הן חלק שני כי שניהן שקולין הן זה כזה כי כולן תלויין בו נמצא שהוא הכל והי' מן הראוי שיטול מדה"ד את כל ישראל לחלקה לעונשם ע"פ הדין כאשר המה חטאו ונתחייבו כליי' ומדה"ר יטול את גדול הדור לחלקה לרחמו אלא לפי שהוא ית' בתחלת הבריאה הקדים מדה"ר למדה"ד כדפי' רש"י בפ' בראשית לכך מדה"ר קודמת לברור לעצמה חלק היפה שבהן ונוטלת בכל פעם את כל ישראל לחלקה שהוא חלק היפה והגדול שבהן בכדי שיתקיים העולם וזה נועד?/טעם? מה שהקדים הקב"ה מדה"ר למדה"ד בשעת הקריאה שאלמלא כן לא היתה תקומה לישראל כנ"ל? והיינו דקאמר במדרש כשבניך באין לידי עבירות אני רואה הגדול שבהן שיכול לומר למדה"ד די פי' שהוא גדול ואין כמוהו בכל הדור ושקול ככל ישאל בכדי שלא תאמר מדה"ד אין די לי בחלק זה ונראה דגם בדורו של ר' חנינא כך הי' הדבר שהי' דורו ראוי להתייסר בחצי רעב וחלק הוא ית' את הדור ההוא לשני חלקי' חלק אחד הי' ר"ח שהי' שקול כנגד כולן וחלק השני הי' כל עדת ישראל ועלה הוא לחלקה של מדה"ד ונידון להתייסר ביסורי רעב כנ"ל? וכל ישראל עלו לחלקה של מדה"ר והי' נושאן בעסד וברחמים נמצא שכל העולם כולו הי' ניזון בשבילו כי לפי שה"ד הי' כל המזון שלו שלא יצא קצף הרעבון בשבלו רק בשביל שאר כל ישראל אלא לפי שהוא ית' הקדים בבריאה רחמי' לדין עלה הוא לחלקה של מדה"ד ושאר ישראל כולן למדת הרחמים כנ"ל? אבל קשה בדור המבול אמאי לא עביד הקב"V נממי הכי דה"ל לחלק אותן לשני חלקים כל הדור חלק אחד ונח ובניו חלק שני ותטול מדה"ר בראשונה חלק היפה ונח ובניו יטלו לחלק מדה"ד וייענשו וי"ל דוודאי הוי עביד הכי אלא דלא הוי מהני מידי לפי שדור המבול חטאו כ"כ הרבה עד שנהפך השיטה שהפכו מדה"ר למדה"ד ונח בזכותו הפך מדה"ד לרחמים כדפי' רש"י ז"ל בפ' נח ויזכור אלקי' את נח שם זה מדה"ד ונהפך לרחמים ע"י תפלת צדיקים ורשעתן של רשעים הופכת מדה"ר למהד"ד שנאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם ויאמר ד' אמחה והוא שם רחמים וכיון שהפכו מדה"ר לדין לכך כשנטלה מדה ההיא את חלקה תחלה כדינה נטלה את החלק היפה דהיינו כל הדור ההוא ולכן נאבדו כולן ונח נמלט אף שעלה לחלק מדה"ד כי הפך המדה"ד למדה"ר עכ"ל הת"ח הנ"ל וזהו ביאור הסמיכות ויאמר ד' אמחה את האדם וגו' מאדם עד בהמה וגו' ונח מצא חן בעיני ד' וקשה האיך אמר ויאמר ד' אמחה וגו' ונח מצא חן בעיני ד' דהוא דם מדה"ר כנ"ל בת"ח הלא נח עלה יעלה לחלק מדה"ד וכל יטול המדה"ר לחלקו כי הוא חלק היפה כנ"ל והאיך אמר פה עפ"י מדה"ר נמחו כל הדור ונח מצא חן בעיני? לזה אמר אלה תולדת נח ר"ל כפי' רש"י עיר תולדת הצדיקים הם מע"ט שלו ומפרש ומה הי' מע"ט שלו לזה אמר נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו ור"ל כ"כ הי' צדיק גדול אפי' בדורותיו שהי' כולן רשעים אעפ"כ לא למד ממעשיהם והי' צדיק ומש"ה את אלהים התהלך נח ר"ל כיון שהי' צדיק כ"כ הי' לו הליכה וקיומא? בעולם אפי' ע"י מדה"ד וזהו את אלקי' התהלך דייקא דהוא שם מדה"ד כנ"ל בת"ח והיינו בצדקתו הי' מהפך הדין לרחצים כנ"ל וא"כ מה שאמר ונח מצא חן בעיני ד' הוא בעצמו מדה"ד ר"ל שנהפך לרחצים כמ"ש הת"ח הנ"ל משא"כ אצל דורו הי' להיפך שהי' מהפכין מדה"ר לדין ומש"ה שפיר ויאמר ד' אמחה וגו' דהוא עצמו נהפך ונעשה דין כתי' ת"ח הנ"ל וק"ל. ובזה ממילא מבואר הפסוק הפוך רשעים ואינם וגו' דהיוצא לנו מהנ"ל דגדול הדור נתפס בעון העם כי הוא כנגד כולם אך כ"ז אי לא חטאים ורעים כ"כ שמתהפכין מדה"ר לדין וא"כ יפלו כולם לחלקו של מדה"ר והצדיקים לחלקו של מדה"ד כנ"ל אבל אם הם עונם גדול מנשוא שמהפכים מדה"ר למדה"ד אז ממילא כולם נאבדו כי גם שנפלו בחלקו של מדה"ר אבל הוא בעצמו בדין עליהם כנ"ל וממילא הצדיק נצול דהא לא נתפס רק בשבילם כנ"ל וכמו שהי' באמת בדור המבול וזהו אומרו הפוך רשעים ואינם ר"ל הפוך רשעים היינו אם רשעים המה דור הפוך שמהפכין מדה"ר למדה"ד אז ואינם כי אף שנפל לחלקו של מדה"ר אבל גם הוא בדין עליהם וממילא בית צדיקים יעמוד כי עיקר התפיסה של צדיקים הוא ברשעת הדור שיהי' להדור ההוא קיום בעולם אבל אם להרשעים בלתי אפשר להיות קיום ממילא ובית צדיקים יעמוד לעד וק"ל. והן דברי המדרש הנ"ל אלה תולדת נח והי' קשה לי' האיך אמר תולדת נח הא לא קחשיב התולדת הכא בפסוק זה ואי דקאי על מע"ט והואיןל והזכירו סיפר בשבחו כפי' רש"י קשה למה מזכיר דווקא הכא שבחו ולא קודם לכן כשמזכירו כמה פעמים כנ"ל וזה אמר הה"ד דכתיב בעבור סופה ואין רשע זה דור המבול וצדיק יסוד עולם זה נח וקשה כיון דנח הי' צדיק יסוד עולם א"כ ממילא יפל?/נפל? לחלקו של מדה"ד וא"כ אמאי בעבור סופה ואין רשע זה דור המבול הא הם יפלו לחלקו של מדה"ר כקושי' ת"ח הנ"ל לזה מתרץ הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ר"ל דור המבול הי' דור רשעים הפוך שהי' מהפכין מדה"ר למדה"ד ומש"ה ואינם ובית צדיקים יעמוד זה נח כתי' ת"ח הנ"ל כיון שהי' מהפכין מדה"ר ודין מש"ה גם ע"פ מדה"ר לא הי' להם תקומה וממילא בית צדיקים יעמוד זה נח כנ"ל ומש"ה מסיים שפיר הה"ד אלה תולדת נח דלפ"ז? שהי' מהפכין מדה"ר למדה"ד שפיר כתיב אלה תולדת נח דקאי על מע"ט של צדיקים כפי' רש"י ול"ק למה מזכיר שבחו הכא דווקא דקאי על הקודם דמסיים ויאמר ד' אמחה וגו' ונח מצא חן בעיני ד' דהוא שם רחמים כנ"ל ואמאי הא נח נפל? לחלקו של מדה"ד ומדה"ר הוי ליטול כל הדור שיצולו בזכות נח לזה שפיר קמסמיך אלה תולדת נח איש צדיק תמים הי' בדורתיו את אלהים התהלך נח שהי' לו הליכה וקיומא בעולם אף ע"י מדה"ד כנ"ל שהי' מהפך מדה"ד לרחמים משא"כ דורו הי' מהפכין מדה"ר לדין כנ"ל באריכות וק"ל
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”