בנין שלמה - חלק ב' נ"ך ואגדות הש"ס

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בנין שלמה - חלק ב' נ"ך ואגדות הש"ס

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

נ"ך

175
יהושע סי' א'. לא ימוש ספר התורה זה מפיך והגית בו יומם ולילה, הנה לכאורה יש לכתוב לילה ויומם, כמו שמצינו בכל מקום היום הולך אחר הלילה והלילה תחלה, והאב לכולן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
והנר' שלימד לן הכתוב על מה דאמרי' שרב אחא כי לא הוי משלים מה שהוא לו חק קבוע ללמוד ביום היה משלים בלילה, ולזה כתיב יומם ולילה להורות לו שאם יהושע מחמת טרדות מלחמה לא יוכל ללמוד ביום שישלים בלילה.
אמנם לפי הפשטות אשמעי' קרא דאף בלילה צריך לנדד שינה מעניו, וביום אין רבות כ"כ, להכי נקט ואפ"ה גם בלילה צריך לנדד שינה מעיניו.

סי' כ"ב?
ותעברו את הרדן וכו' וילחמו ככם וכו' והגרגשי והחוי והיבוסי. לכאורה קשה אמאי דאיתא הגרגשי עמד ופינה בפניהם, וכאן אומר וילחמו בכם. אכן למ"ש רש"י כל שבעה אומות נזכרי' כאן לפי שיריחו עומדת על הספר וכו' ויקבב? לתוכה מכל שבעה אומות נכלרי האיל? עכ"ל, א"כ הגרגשי דקרא קאי אאותן שהי' ביריחו, אבל לעולם אח"כ שנכבשה יריחו עמד האומה הגרגשי ופינה בפניהם

#177
שופטים סי' י"ט
ויאמר אבי הנערה אל חתנו סעד לבך פת לחם ואחר תלכו. הנה רש"י ז"ל כתב פ' וירא על הקרא וסעדו לבכם אחר תעבורו, אמר ר' חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים עכ"ל. ומעתה יש לעיין למה לא כתוב כאן סעד לבבכם. ונר' שרמז לן הכתוב שיעסוק בתורה שנקראת לחם, כמו דכתוב לכו לחמו בלחמי, ולכן כתיב לבך שהוא רק עצת יצ"ט, ודוגמא כן מצאנו שמפרש רש"י מאי דכתיב גבי בעעד ויאכל וישת ויטב לבו פי' רש"י שם שעוסק בתורה, וגם שם נר' שלמדו חז"ל כן מדלא כתיב ויטיב לבבו, וכמו כן נאמר ג"כ כאן, והנה תיב שם אח"כ בקרא דשופ שכל //דשופטים? הו"ו הוא נא ולין ויטב לבך גם בזה כוונתו על עסק התורה, אבל ביום החמישי אח"כ כתוב תרי פעמי גבי יום ולילה סעד נא לבבך וכו' ויטב לבבך משום דהפציר בו לתעכב עוד יום ורצה להפציר לו בדבר כדש אמר לבבך, וכוונתו על אכילה ושתי' גם על עסק התורה וק"ל.
והנה בתהלים סי' ק"ב כתיב ג"כ ולחם לבב אנוש יסעד ויש לפרש ג"כ דשני לבבות ביצ"ט וביצהר"ע ע"ד שאחז"ל בב"מ דף ק"ד ע"ב שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית וקחשיב התם וזוקק לאשתו היינו מתאוה לאשה אחרת, והנה חז"ל אמרו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אפילו לדבר עבירה, ופירשו המפרשים לדבר עבירה היינו מה שהוא עוסק בצרכי גופו כגון אכילה ושתי' ותשמיש המטה וכיוצא בהן, ומעתה זה הכוונה ולחם לבב אנוש יסעד שסועד יצ"ט שנינו מתאוה לאשה אחרת, וגם סועד יצהר"ע שתובע לאשתו, וק"ל.

סי' חי"ת.
בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. עיין רש"י. ויש לפרש ג"כ הכוונה שתרגום פי' על הקרא פ' כי תשא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם פי' שם פרעה לשון ביטול, ויש לפרש ג"כ הכא בפרוע פרעות בישראל שעוזבים וביטל מללמוד תורה אזי נענשו ?קרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי עזבי אותי ותורתי שמרו האור שבהם חזרו למוטב אח"כ בהתנדבר עם שנתנו לב לחזור וללמוד, מעתה ברכו ה', שהאור שבהם מחזירן למוטב לברך את ה' ולעבוד אותו.
עוד יש לפרש הקרא דהכא רש"י ז"ל פרע?ת דהכא לשון פירכה שפרך בהם אויביהם, ויש לפרש ג"כ שתעשה פירצות בישראל בעצמן או ע"י לשון הרע או ע"י שנאת חנם אזי בהתנדב עם שחזרו והתנדבו להיות באגודה אחת להיות שלום ביניהם אז ברכו ה' שהשכינה שרוי' ביניהם כמ"ש רש"י על הקרא פ' וזאת הברכה ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.
גם יש לפרש בהתנדב עם ועל צדקה דיבר הכתוב שהתנדב כל לעשות? אז ברכו?ה? שע"י צדקה יכופר עוון שנאת חנם וכמו שכתבתי בחלק ראשון דרשות שלי ביאור המדרש על הקרא אני מדבר בצדקה רב להושיע.
#178 BLANK

#179
שמואל סי' י"ג
ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. בש"ס דקידושין והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, ע"ש מה שדרשו. ונראה פשטות הקרא כמו שפירשתי במקום אחר שכלמקום שצריך יושב ועוסק בתורה מיקרי היכל ה', והבאתי ראיה ממה שכתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' ולבקר בהיכלו, ע"ש.

שמואל ב' כ"ג
וכאור בקר יזר שמש. עיין רש"י. ונר' לפרש כוונת הקרא, עיין גמרא בפסחים שפי' פי אחר עיין רש"י שם ומבואר בדבריו שם שמתחלה בעלות השחר הוא חשך ואפלה, והנה במנורת המאור נר ה' פ' ' כלל ג' חלקה ב' כתב ג"כ שנר' לעין שמאפיל קודם שיאיר השחר, כך אור העתיד לבוא מרמז בזה כשיקח זמן להאיר תחשיך בראשונה מגזירת הזמן, וגם יאפיל מבעדי התורה האמיתי? ע"ש. ונר' שזה רמז לן הקרא שמקודם אמר צריק צדיק מושל יראת אלקים ודרשו חז"ל שהקב"ה גוזר גזירה וצדיקים מבטלה, ומצאה? בפ' השוכר את הפועלים שנטרדו מתפלתם דלא ליייתי משיח בלא זמנו, ומעתה זה כוונת הכתוב, צדיק מושל ביראת אלקים, שאז שאף שהוא גוזר וקובע זמן משיח הצדיק מבטלו והיינו וכאור יזרח שמש, שמ' זה הגאולה.

שמואל א' סי' ט"ו
ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב ? ויחמול שאול והעם על הגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנה ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אב? החרימם וכל המלאכה מבוזה ונמס אותה החרימו עכ"ל הפסוקים. מבואר מפשטות הכתובים שלא השאירו מן האדם רק אגג מלכם, ולקמן סי' לא מבואר שהכם דוד עמלקים מהנשף ועד ערב וארבע מאות איש רכבו על הגמלים נמלטוב מהם אלמא שנשארו הרבה מהם. והנראה בזה דהא פות כ"ה ולא תחמול עלי' ומתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, ופי' רש"י שם שהי' בעלי כשפים ומשני? עצמן ודומה לבהמה, א"כ י"ל אחרי שבאמת כתוב שהי' חומלים על מיטב הצאן והבקר וכו' שאלו היה בני אדם הרבה בתוכם וע"י כשפים הי' מדמין עצמם לבהמה והם היו עמלקים שהכה דוד אח"כ לבד ארבע מאות איש שנמלטו על הגמלים.
ונ"ל עוד הטעות שהי' טועה שאול והעם מפני שאמר שמואל לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, הי' מפרש שקאמר? שללה לגבוה וגם בהמה בכלל, וכמ"ש בפ' חקת שכתוב שם שנדרו והחרמתם את עריהם ופרש"י אקדיש שללם לגבוה, וגם שם היה בעמלק, וככה היה מפרשי' כאן צוות? שמואל ע"ה ב"ה? ומ"ש והמתה וכו' קאי רק מאיש ועד אשה עולל ויונק אבל לא אעולל ויונק וכו' דזה קאי רק על והחרמתם והוא הקדש לבטלה?/לגבוה? וכמו שהי' בגדכם?? ומ?ה היא אומר שאול לזבוה ל"ה בבז??
כן נ"ל לפרש הכתובים.

#180
ונ' הטעם שהי' דרשי'? משור עד שה וכו' קאי רק הוהחרמת והיינו הקדש מהטעם שכתב רש"י אם אדם חטאו בהמה מה חטאו, ונ' שזה ג"כ כוונת הכתוב שאמר שמואל אח"כ לשאול כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, ופי' רש"י בשם תרגום יונתן ארי כחוב גבריא דשאלין בקסמא כן חובת כל אינש דמסרב על מילי נביאי עכ"ל. צריך באמת להבין למה מדמה זה לזה, אבל למ"ש יובן, וי"ל שזה היה כוונת שמואל מאחר שע"י שהיה שאול עובר על דבריו ומה שהי' העמלקים מדמים עצמם לבהמה ע"י כשפים עלתה בידם לזה שפיר אמר כי חטאת קסם מרי שקול המראתו על דברי נביא כאלו עשה עצמו חטאת קסם ומה שאמר ואון ותרפים הפצר והכוונה ע"ש כאלו עשה תרפים והיינו ע"ז, נ' הכוונה כמ"ש רש"י פ' בשלח על הקרא כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין כסאו שלם עד שיכלה זרעו של עמלק, נמצא שמתוך המראתו? על דברי גורם כביכול שנפרד השם, ועי"כ נתקי י' ע"ג בעולם שלא יהא מקוים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, לכן נחשב לו כאילו עשה תרפים אבל אנחנו מצפים תמיד לביאת משיחנו ב"ב ויתקיים והיתה לה' המלוכה ויהיה ה' אחד ושמו אחד אמן.

ומתוך מ"ש? נתיישב? לי על מ"ש רש"י והוא מש"ס דיומא שאמר שמואל [שאול] אם אדם חטאו בהמה הלא עיר הנדחת יוכיח שהכל בשריפה כדכתיב החרם אותה וכו' ואת בהמתה לפי חרב, אבל למ"ש לק"מ ואדרבה משם היה לומד דבי' כתיב בהדיא ואת בהמתה לפי חרב אבל הכא הי' [ה'] צוה רק רק והחרמתם את כל אשר לו, היה סבר דכוונה רק שיקדיש שללם לגבוה כמו במלחמת הכנעני יושב הנגב שהיה עמלק כמ"ש רש"י פ' חקת שלא נאמר הריגה בבהמה.

#181
מלכים א' סי' חי"ת
כל תפלה וכל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים מכון שבתך ושמעת וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם עכ"ל.
הנה אף אמנם הפשוט הוא כמ"ש רש"י שלא ישמע תפלתו אלא אם ראוי הוא לפי דרכיו אבל אם הוא רואה שהוא משחית בממונו את חבירו אל תתן לו עכ"ל, יש לפרש עוד, הנה חז"ל אמרו ביומא דף נ"ב חביבין ישראל שלא הצריכון הכתוב לשליח, ופירש"י אלא כל א' מתפלל שנא' אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה, עכ"ל. ולי נר' דכוונת הגמ' שלא הצריכון לשליח איפכא, והיינו שהקב"ה שומע תפלתו מה שמתפלל בעד אחרים אף שלא עשאו שליח, וזה משמע הלשון יותלר שלא הצריכון הכתוב לשליח, וגם החביבבות הוא יותר בזה ששומע התפלה מה שמתפלל א' בעד חבירו, וכי כפי פירש"י שהוא עצמו מתפלל אין מורה החביבות, אדרבה צריך להצטער נפשו בתפלתו, ונר' בזה ליישב לשון הקרא אשר ידעון לשון רבים והו"ל למימר אשר ידע כפי פירש"י, אבל למ"ש ר"ל כוונת הקרא אשר ידעון היינו לרבים שידעון מכל איש היינו לכל יחיד שיש לו נגע לבבו פרש כפיו היינו מכל מי ומי שידע נגע חבירו, ובזה נאמר ושמעת וסלחת, ואמר אח"כ ונתת לאיש ככל דרכיו וכו', היינו לאותו האיש שהוא מתפלל בעד חבירו ע"ד שאמרו ז"ל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה, ולכן אמר ככל דרכיו אשר תדע לבבו והיינו שאף הוא לא הזכיר בקשתו מ"מ אתה יודע לבבו ותוכן מבוקשו מה שהוא צריך לעצמו.

מלכים א' סי' י"ח
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים. הנה ה' הוא מדת הרחמים, אלקים זו מדת הדין, ואפשר לומר שכיוונו למה שאחז"ל שרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין.

מלכים א' סי' י"ג
ויהי כשמוע המלך וכו' וישלח ירבעם את ידו וכו' ותבש? ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו. ופירש"י נקם? הקב"ה על כבודם של צדיקים יותר מכבודו, עומד ומקטיר לע"א לא יבשה ידו, ובשביל לעד? הצדיקי' יבשה ידו, עכ"ל. ונר' הענין כך הוא לפמ"ש מנורת המאור ושאר מפרשים טעם שאין הקב"ה מעניש הרשעים מדי כשעושין העבירות, לפי שאין חפץ הקב"ה שיעשה? בשם? אדים?//בני אדם?// תורה ומצוות מחמת הכרחות, רק הקב"ה נותן לו בחירה, וחפצו יחברך? לשמוע לתורה ומצות מאהבת השם שלא מאהבת השכר ומיראת העונש, ולכן אם הוא מעניש הרשעים מיד, א"כ הי' מהכרח לבן אדם להיות צדיק, וזה הוא ונד? חפצו יתברך והאריכו בזה, אמנם זה שייך לגבי הקב"ה דכל תורה ומצות שציוה לנו הוא רצה הקב"ה לזכות את ישראל, וכמו שאמר איוב אם צדקת מה תתן לו, אם תרבה פשעיך מה תעשה לו, אכן הצדיק תמיד שומע אל תורה ומצות ה', וחפץ הקב"ה להיות הצדיק בשלוה, וכמו שאחז"ל בש"ס דברכות () צדיק וטוב לו צדיק גמור, ולזה הקב"ה מעניש הרשע מיד שביקש להרע לצדיק כדי שעכ"פ מחמת יראת העונש לא יוסיף להרע לצדיק, ויהיה לצדיק מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב.

#182
ישעי' סי' כ"ו @יא יב@

ביאור הכתוב בישעי' סי' כ"ו ה' רמה ידך בל יחזיון

ה' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם, ה' תשפת שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו, עיין פירש"י ויש לפרש עוד הנה יבוע בתרי גוונא קנאות ?ש הא' לקנא כחבירו כנאלתו? ובעושרו ובכבודו וכדומה לו מן חמדת הרגילות שצרה עין בחבירו וע"כ אח"ז הקנאה ותאוה וכבוד מוציאון האדם מן העולם, ואין לך מדה הרעה יותר כאשר הפליגו כבר בזה כל חכמי מוסריה"ם שמתקנא בחבירו וכן חמודו? וביראתו שרואה שעי"ז הוא ?מכול? זה אע"פ שארמ? מדרך הישר ?? אחז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה וה"ג הוא הקנאה של מצוה ואין לך מידה טובה הימנו, וכפי מאמר הכתוב @(משלי כג יז)@ אל יקנא לבך בחטאי' כי אם ביראת ה' כל היום, והיינו אם כל כוונתו רק לש"ש, וכבר דרשו חז"ל בברכות ובמגילה אל יקנא לבך בחטאי' להיות כמותם כי אם יראת ה' תקנא להיות כמותםוכן אחז"ל קנאת סופרי' תרבה חכמה, והקנאה ההוא ודאי עמלה גדולה, והנה אחז"ל במס' גיטין פ' הניזקין הקול קול יעקב והידים ידי עשו כל זמן שקול יעקב נשמעי' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידים ידי עשו הרי כל זמן שישראל עוסקין בתורה אין כל אומה ולשון יכולי' לשלוט בו, ומעתה י"ל שזו הוא כוונת ישעי' הנביא ע"ה בתפלתו יחזו ויבושו קנאת עם ??נו בע"כ רחבו? בשה? שלהם דראותם קנאות עם נהקנאות סופרים והנקאה בלימוד תורה ומצות ואז עין בעין יראה בושה? שלהם, אף שכל מגמותם להרע לישראל, אפ"ה אין יכולת בידם וזה הוא שאמר ומפרש אח"כ לאמרו? קנאה הוא כוונתו אף אש צריך תאכלם כונתו על התורה שנקראת אש כדכתיב מימינו אש דת למו, אכן כדי שלא יהא ח"ו הקנאות עם א: בלימוד התורה לקנטרולקפח בהלכות שע"ז כבר אמרו חז"ל נחלו שלא נברא ולזה התפלל אח"כ ה' תשפות שלו' ללמוד התורה יהי' בצירוף מעלת השלם אבל לא לקנטר והוסיף אח"כ בתפלתו כדי שלא תאמר הלא הברירה בידים והאדם הוא בעל הבחירה להתייק? בשלם, ומה צריך לתפלה בזה וע"ז אמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו והכוונה ע"ד הבא לטהר מסייען אותו, והיינו אף כל מעשיו הטובי' שנעשה הכל הוא מפעלת ידיך כמאמר הכתוב צופה רשה לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו, וכמו באמת אנו מתפללים בכל יום באהבה רבה ותן בלבינו ללמוד וללמד וכו' והוסיף אח"כ להתפלל בעלונו אדנים זולתך לבד בך נזכיר שמך, הנה כבר אמרו חז"ל על הקרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי שעזבו אותי ושמרו תורתי, שהאור שבהם מחזיר למוטב גם אחז"ל אפי' ישראל עזבו ע"ד ?כאמש? ושלום בינהם הקב"ה מוחל להם, ומהשתא זה הוא כוונת ישעי' הנביא ע"ה בתפלתו להתעורר מדת רחמי' של הקב"ה ושלא ליתן מקום למדת הדין ולומר שאף שעוסקי' בתורה ומחזיקין בשלום אפ"ה אין זה כדאי לעמוד בפרץ נגד גבירת האומות וזר"ו? לכפר על עע"ז שיש בהם, לכן קאמר אף שהאומות רוצה להביחנו? מעליך לבעלונו אדני' זולתיך אפ"ה לבד בך נזכיר שמך, ומעתה ישאר לנו זכות התורה והשלו' להנצלמגבירות האומות, ויש לפרש עוד הקרא ה' תשפות שלום לנו בכלל שלום הוא כשהקב"ה נותן שובע בעולם כמאמר חז"ל בב"א דף נ"ט אין מריבה מצוי' בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנא' השם גבולך שלום חלב חיטים ישביך ולזה מתפלל ה' ישפות שלום לנו שתתן שובע בעולם ולפי שאמרו חז"ל בעון ע"ז רעב בא לעולם, שנא' פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהי' מטר לזה אמר ה' א' בעלונו אדנים זולתך וכו' לכן אמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו כי מה שעצר מטר? היינו עובדי' ע"ז ע"כ פעלת לנו כבר כיסורי רעב כמה פעמי' אבל עכשיו הבכיד? לפוא? דדש'? שאנחנו אין עובדי' ע"ז רק כך לבד נזכיר שמך, והנה וזאו? מה שאומרו אין מריבה בתוך @ביתו@ של אדם לאו דוקא בתוך ביתו אלא גם כן איש לחבירו ג"כ גורם המריבה על עסקי תבואה כי כשהתבואה ביוקר


#183
ישעי' סי' כ"ו
ביוקר אז כל אדם להוט אחר מו"מ כדי להרוויח כאשר שצריך הרבה ובא עי"כ לידי השגת גבול, וגם עינו צרה איש אל אחיו, ויש קנאה כשחבירו מרוויח, וההיפוך כשיש שובע בעולם, וכמבואר ברש"י פ' מקץ בפתרון החלום.
ובזה נראה לי לבאר המאמר במס' תענית דף כ"ה ע"ב מעשה בר"א שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ירד אחריו ר"ע ואמר א"מ אין לנו מלך אלא אתה א"מ למענך רחם עלינו וירדו גשמים, והוי מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו, עכ"ל, ולפי מה שביארנו לעיל נר' דכוונת תפלתו א"מ אין לנו מלך אלא אתה שאנחנו אינ' עובדים ע"ז אשר בעונו רעב בא לעולם, אלא אין לנו מלך אלא אתה, וכמו שפירשתי הקרא דישעי'.
וע"ז אמר עוד א"מ למענך רחם עלינו, לפי מאמר חז"ל ביבמות [סג:] אין פרעניות בא [לעולם אלא בשביל] לישראל ולזה כוונת תפלתו, ולזה כוונת תפלתו [לכאורה נכפל בטעות] שאם אין אתה עושה ותתן שובע בעולם, אף שאין בלבנו אלא אחד, אזי יאמרו האומות שגם כל יסורי רעב שהי' בזמן שהי' ע"ז לא הי' בשביל זה העון רק בחנם הביא רעב בעולם, ותדע שגם עתה שעובדים השם אפ"ה הביא רעב ויש חילול השם בדבר, לכן התפלל למענך רחם עלינו.
ואפשר לומר שזה ג"כ כוונת הבת קול שזה מעביר על מדותיו וכו' הנה ידוע ששנאת חנם שקול כנגד ע"ז ג"ע ושפ"ד ולכן ר"א שלא הי' מעביר על מדותיו אף שבודאי כדין הי' עושה מ"מ וסביביו נשערה מאוד וכיון שעי"ז גורם קצת שנאה לכן לא נענה, אבל ר"ע שהי' מעביר על מדותיו ועכ"ז הוא רק שלם? נענה ודו"ק.
ובזה יש לפרש ג"כ הכתוב ביואל ולא אתן עוד אתכם חרפה בגוים, הכוונה כשיש שובע בעולם אזי יודעין שישראל עובדין לה' אחד ב"ה ולא ילעיבו אליהם כמאמר הכתוב הנה ככל הגוים בית יהודה.

ישעי' סי' כ"א
מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה' צבקות אלקי ישראל הגדתי לכם, ופירש"י שנקראים מדושתי ובן גרני תבואות קודש שלי ערימת חטים אשר נצטויתי מפי רוח הקודש לתקן אתכם בדרך הישרה כאדם הדש וזורה תבואתו בגורן אשר שמעתי מאתו הגדתי לכם עכ"ל, הנה לפי פירושו אין לזה שייכות שקרא אותם עכשיו מדשתי ובן גרני שכל הנבואה הנאמר בסי' זה לאו דברי תוכחה הם אלא נבואה קשה על איבוד מלכות בבל כמו שאמר נפלה נפלה בבל וכו' וצ"ל שקראו כן מדשתי על שם שהוכיח אותן בשאר פעמים.
אבל מה שנלפע"ד לומר שקראו עכשיו כן מדשתי ובן גרני על שם שאמר ישעי' בסי' כ"ח כי לא בחרוץ יודש קצח וכו' לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא ידוקנו גם זאת מעם ה' צבקות יצאה הפליא עצה הגדיל תושי' ופירש"י שם לחם יודק ואת מי דקים בדברים קשים את הלחם של תבואה לפי שאינה נוחה ליחבט, כי לא לנצח אדוש ידושנו הרי כי זה משמש בלשון אלא, לא לנצח כותשין עליו לפי שלעולם לא יכתשו גרעיני הזרע להיות נדשין ליכתת על ידי החרוץ ואופן העגלה, ופירש"י עוד שם הפליא עצה להראותכם רמזים בדרך חידוש משל נפלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אינם מכבידין עליהם במדושה רבה וכו' כך אלו הייתם ממהרים לקבל מוסר לא הי' מכביד עליכם גזירות, ואתם קשים לקבל תוכחות כתבואה הקשה לדוש לכך יכביד עליכם הרבה, ולא לנצח לכליי' יריב וידקה כאשר לא לנצח אדוש ידושנו, ויכלו חצי מכותיו ואתם לא תוכלו וכו' עכ"ל, ומעתה לזה הכוונה שקראו מדשתי ובן גרני שהי' דש אותם ביסורים קשים ע"י ממלכות בבל, כמאמר הכתוב לחם יודק ולכן מבשר אותם עתה שנפלה ממלכות בבל ועי"ז יקוים בם כי לא לנצח אדוש ובאה להם רפואה ע"י ממלכות פרס.


#202 BLANK
#208 BLANK
#209
הושע סי' י"ד
קחו עמכם דברי' ושובו אל ה'. יש לפרש ע"פ שהביא השל"ה בשם המדרש בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל עוונות של ישראל ונר' הענין הוא משום שאמרו חז"ל בשבת פ' כל כתבי לא חרבה ירושלים אלא משום שהי' מבזים ת"ח שנא' ויהי' מלעיבי' במלאכי אלקי' ולזה השתא כששומע הדרש של ת"ח ונהג בו כבוד מתקן עי"כ העיוות שהי' מלעיבי' בהם ונמחל עוונותיהם עי"כ גם לפעמי' אמר דבר בשם אומרו ומביא גאולה לעולם, גם אחז"ל ביבמות דף צז כשאדם אומר דבר משמו שפתותיו דובבות בקבר, לזה כשהוא דורש ואומר שמעתא דתנאי' ואמוראי' הוא חולק כבוד לת"ח ולא עוד שגם המה עי"כ מליצי' יושר ?????, והנה ודאי כוונת המדרש בדרשת החכם יהא בענין תוכחת מגולה והעם יושב ושומע לתוכחתו והרהרו תשובה בלבותם אז הקב"ה מוחל להם, וזה הוא ג"כ כוונת הקרא קחו עמכם דברי' היינו שהנביא מוכיחן שיהא מקבלין תוכחת דברי' שלו ויקחו אותן דברי' ושובו אל ה' ולכן מסיים ונשלמה פרים שפתינו כי גם הקרבן לא מועיל בלתי תשובה וחרטה לכן אמר אם תקחו אותן דברי' ותשובו אל ה' אז גם התפלה יהי' במקום קרבן

הושע סי' ב'
והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א' חי וכו' וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה. @@@בפסוק רחמה חסר "ו"@@@@ ואמרתי ללא עמי עמי אתם @@@בפסוק אתה@@@ עכ"ל, אע"ג דכבר אמר והי' במקום וכו' לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי הדר כתב ואמרתי ללא עמי עמי אתם ונר' דכוונתו בסיפא דלשון עמי מורה על ת"ח כמו שאחז"ל ס"פ אלו מציאות @@@לג:@@@ הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות, והנה לעתיד כתיב ומלאה הארץ דעה והי' עיניך רואות את מוריך, ולכן מתחלה קרא שמם לא עמי אתם דע"י גלות נתמעטו הלבבות ותורה נשתכחה מישראל, והבטיח הקב"ה במקום אשר יקרא לא עמי אתם אתם שיחזור עטרה ליושנה ומלאה הארץ דעה וכולם יהי' ת"ח

שם סי' י"ד

אמרו אליו כל תשא עון. רש"י פי' כל עוונותיו @@@לפנינו הגי' עוונותינו@@@ סלח ולדעתו הוא כמו שאמר כל עוון תשא, ויש לפרש כל תשא היינו כל האנשי' תשא בין צדיקים בין בינונים בין רשעי' וזה שכתב אח"כ וקח טוב מעט מעשים טובים שבידינו כמ"ש רש"י.

#210 - #212 BLANK
#213
עמוס סי' ג'
ארי' שאג מי לא יירא אד' א' דיבר @@@בפסוק דבר חסר@@@ מי לא ינבא, יש לפרש הכוונה שנתנבא על נ"נ @@@נבוכדנצר@@@ שנמשל לארי' בכתיב @@@עלה ארי' מסובכו ולזה אמר שה' ?דיבר? ?וגלה? זאת לנביאים, ???? מי לא ינבא, ואפשר שג"כ על זאת כיוונו חז"ל ריש ברכות על כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כארי, כביכול דימה שאגתו לשאגת ארי' על שם שע"י שאגת ארי והוא נ"נ ששאגתו הי' לאסוף כל חילו להחריב הבית כך דימה שאגתו ית' כביכול לשאגת ארי לאסוף חילו להתפלל על בנינו במהרה בימינו וכמו שנא' בישעי' על חומותיך ירשלים הפקדתי שומרי' כל היום וכל הלילה וכ"ט,

סי' ה

נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ניטשה על אדמתה אין מקימה חז"ל דרשו פ"ק ברכות נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל עכ"ל ????? צריך ליישב סיפ' דקרא הא בהדיא כתיב אין מקימה ?י"ל? הכוונה על שם דאמרינן במדרש אין לה מנחם כל מקום שכ' אין הוי לה לשרה אין לה ולד הוי לה מן הכא אין לה מנחם לעתיד הוי לה, וכוונת המדרש מדכתיב אין ביוד דרשינן כמו שדרשו חז"ל ריש קידושין ובשאר דוכתא עיין ????? ודכוותה הכא דרשינן אין מקימה לעתיד הוי להו מקימה

#214-#218 BLANK


#219
מיכה סי' זי"ן
טובם כחדק ישר ממסוכה. עיין רש"י. ועיין מה שפירשו חז"ל בעירובין דף ק"א. ויש לפרש ג"כ כוונת הקרא כמו שפירשתי בפנקס דרשות שלי דף הקרא ויקוצו מפני בני ישראל, מה שדרשו חז"ל שכקוצים היו בעיניהם עי"ש, ושם כתבתי כוונתם שכרשעים היו בעיניהם, ורשעים נמשלו לקוצים, כדאמרינן בב"ק פ' הכונס ע"ש, ולזה יש לפרש הקרא אף לפי' העין ואו"ה? לשבח והיינו ישאף? יש בהם טובים כחדק והוא קוצים שלפני המון עם הם עושים עצמם כטובים אבל באמת הם חדק והם רשעי' א כסה ישר ממסוכה והיינו מישרים שבנו מביני'? עליה וכמו? שאנו אומרי' בפיוט יוצר יום ראשון דסוכות וכמו ערב בלי טעם וריח כן בינימו עקשים אטומי' מלהריח(י) וכמ עץ פרי עלי טרקמהפים? כן ישרים על רשעים מחופפים, אכן וודאי בזמן שישראל שרוי' באגודה אחת וכמו שאומרים שם וכמו הם אגודים אלה באלה כן תלוי'? אלה באלה למשוך אלה (@א)[ע]ם אלה ולכפר אלה על אלה לעשות אלה כאלה וכו', ונ' שזה כוונת הכתוב בפ' מסעי השוכן בתוך בני ישראל, פי' אף בזמן שהם טמאים שכינה בתוכם גם מקודם פי' ולא תטמאו ולא תעישא? את הארץ אשר אני שוכן בתוכה שלא תש? כינויותי בטומאת?חי? והנה לכאור דבר זה הוא נגד מה שאמרו חז"ל בשבת דף ל"ג בעוון ש"ד בהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל, ומביא שם האי קרא גופה ולא תחניפו את הארץ ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה, אבל ה"נ כוונת הכתוב ללמוד לן אף שיגלה שכינה עמהן כדאמרינן בכמה דוכתי, ולזה דייק הכתוב ברישא לכתוב בתוכה והיינו שאם יטמאו את הארץ אז אין אני שוכן בתוכה והיינו בתוך הארץ אבל עכ"פ אמר הכתב בעיפא?? כי אני שוכן בתוך בני ישראל שאף שגלו עכ"פ אני שוכן בתוך בני ישראל וכביכול גלו עמהן למלטנו? מיד העריםג? ונ' דנפקא לן מייתורא דקרא כי אני שוכן בתוך בני ישראל האי קרא מיותר הלא כבר ידעינן מקרא קמא אשר אני שוכן בתוכה שהקב"ה שוכן בתוכינו, אלא ששם אשמועינן ב"אי ואנחנו? צדיקים? אבל בסיפא אשמועינן אף בזמן שהם ח"ו טמאים? וכלו??
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום מוצ"ש יאנואר 31, 2015 11:33 pm, פארראכטן געווארן 12 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

תהלים

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#146
תהלים סי' צ"ד
אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. חז"ל דרשו בברכות פ' אין עומדין (ברכות לג א) גדולה נקמות שנתנה בין שתי אותיות [שנא' אל נקמות ה'], ויש לפרש כוונת הכתוב הנה שם אל הוא מידת הרחמים כמ"ש רש"י בחומש על שם אל משלש עשרה מידות, והביא ראי' ממה דכתוב אלי אלי למה עזבתני, וזה לא שייך על מידת הדין, וכדפי' הנדפס [על] השלשה עשר מידות, ושם נאמר עוד על שם אל שהוא מידת הרחמים אפי' לגוי, ובודאי יצא הדבר מפי גדול אחד.
וידוע ששם הוי' הוא מידת הרחמים אבל לא מפני שהוא אף לגוי ומעתה זה כוונת אל נקמות ה' דהיינו שאף ששם זה הוא מידת [הרחמים] מ"מ כדי לעשות נקמה בגוים נתהפכה להם מידת הרחמים למידת הדין כדאמרינן אוי להם לרשעים שמתהפכים מידת הרחמים למידת הדין, לכן כדי לעשות נקמה אמר הכתוב שם הוי' שהוא רק מידת הרחמים לישראל ועושה נקמה בגוים.
ולזה מתפלל אח"כ אל נקמות הופיע הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים, הכוונה אף שעתה נקרא בשם אל והוא מידת הרחמים אף לגוי, תניח בזה מידת הרחמים מעליהם והופיע והנשא שופט הארץ, אמר השופט שהוא משפט מידת הדין והשב גמולם שעי"כ תנשא שיתגדל ויתקדש שמך עי"כ.
תהלים סי נ'
ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך. יש לדקדק הא אמרו במדרש והובא בילקוט על הקרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו שאמר הקב"ה הלואי עזבו אותי ותורתי שמרו האור שבה מחזיר אותו למוטב, וא"כ איך אמר הכתוב ולרשע וכו' מה לך לספר חקי.
ונראה הכוונה דדייק קרא ואמר מה לך לספר חקי, לשון לספר משמע רק ספירות דברים בעלמא, ולא לעיין להבין עמקי תורה הקדושה כל אחד לפי שכלו, וזה שאמרו חז"ל בסנהדרין דף ק"ו ע"ב אמר רבי [אמי] תורתו של דואג לא היה אלא משפה ולחוץ, ולזה אמר הכתוב ותשא בריתי עלי פיך ולא בלב וכן פי' רש"י שם, משא"כ [התם] כתיב לא שמרו, וכוונה היא ללמוד כדכתיב ושמרתם ועשיתם אתם ופי' חז"ל בעירובין פ' עושין פסין והביאו רש"י בחומש, ושמרתם זה משנה כדכתיב (משלי כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך.
ונר ש? בא הכתוב בלשון שמירה ולא כתיב ולמדתם, לומר שהלימוד יהי' על מנת לשמור ולכן כתיב אח"כ ועשיתם אתם, והכתוב מבטיחך כשאתה לומד ע"מ לשמור אז ועשיתם אתם בפועל, וכן כוונת הכתוב ואת תורתי לא שמרו, היינו ללמוד ולהבין כדי לעשות, ובזה שייך האור, אבל כשהוא לומד רק דרך ספירות דברים, אינו מגיע לאור שבה.
ונראה בזה נמי בסנהדרין הסמיכות שאמר ע"ז שם אמר ר' יצחק מאי דכתיב ולרשע אמר אלקים וכו' ואח"כ אמר הא דר"א הנ"ל (אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ) באשר דשייכי להדדי.
#147
תהלים סי' א'
כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. כבר ידוע מה שדרשו חז"ל על זה דף פ"א דע"ז, תחלה נקראת תורת ה' ואח"כ נקראת תורתו.
יש לפרש עוד כוונת הקרא, כבר ידוע דסודות התורה נקראת תורת ה' ונגלה נקראת תורת האדם כמ"ש בעל המחבר ספר שער השמים על התפלה, על הקרא שכתוב בהלל ברוכים אתם לה' וכו' השמים שמים לה' ע"ש, וכן כתב ס' ראשית ביכורים בדרוש חג השבועות דף נ"ט בשם הזוהר ע"ש.
ונראה שזה רמז הקרא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכבר דרשו חז"ל דאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, והנה רמז לן עוד בקרא דכתיב אדם לומר דאף על תורת אדם דהיינו נגלה אין מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, וכבר? שאין לשום אדם רשות להיות לו עסק בנסתרות אם לא שלמד תחלה נגלה על בוריו לידע התורה והמצות, והאיסור והיתר כראוי, וכמ"ש זה הרמב"ם בהלכות דעות שאין אדם יטייל בפרדס אא"כ מילא כריסו בלחם ובשר עי' עוד שם.
וזה כוונת הקרא כי אם בתורת ה' חפצו, דהיינו שיהא חפצו תמיד לדבק וללמוד בתורת ה' דהיינו סודות התורה שהוא יותר גדול מנגלה, שכבר אחז"ל דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, דכן ראוי לכל אדם שיהא חפצו ללמוד בתורת ה' דהיינו סודותיה, אכן אין רשות ללמוד ולהגות בהם עד שמקודם ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהי' לומד מתחלה יום ולילה בתורת הנגלה עד שיהי' כעץ שתול על פלגי מים, דהתורה נקראת מים שיהי' כעץ שתול מנגלה, אשר פריו יתן בעתו, דהיינו שכשידע התורה והמצות ואיסור והיתר והדינים כראוי, אזי וכל אשר יעשה יצליח, שבודאי עי"ז יעלה ממדרגה למדרגה ויזכה אח"כ בתורת ה' ויצליח בזה, משא"כ אם למד מתחלה הסודות לא יהי' להם הצלחה כמו שהאריכו הרבה האחרונים בזה.
ונראה עוד דנקט לשון ובתורתו, דהנה יהגה הוא לשון שמחה כדכתיב עלי הגיון בכנור ולכן נקט הכא יהגה משום דאמרינן בעירובין דף נ"א דצריך ללמוד מתוך שמחה שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. ונראה לפרש עפ"י מ"ש בתפלה שער שמים על הקרא ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ, שע"י חידושי תורה שמחדש בנסתר בורא הקב"ה שמים ובנגלה ארץ, זה הוא ג"כ מדרש ילקוט דף ק"כ בתהלים שאמר הקב"ה מה אני בורא עולמות אף אתם שנאמר כי אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד.

תהלים סי' טי"ת
והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים. ויש לפרש פי' הכתוב הנה לשון מישרים הוא פשרה כמו שפירש"י ז"ל בתחלת משלי סי' א' לדעת חכמה ומוסר וכו' צדק ומשפט ומישרים ופירש"י שם מישרים הוא פשרה, וכבר אמרו חז"ל בר"ה דף ט"ו ע"ב על הקרא ורב חסד ואמת דבתחלה זן הקב"ה באמת לפנים משורת הדין, ולבסוף כשראה שאין עולם מתקיים זן ברב חסד במידת הרחמים.
ומעתה זה הוא כוונת הכתוב והוא ישפוט תבל בצדק, דמשפט היינו תחלת דין כמ"ש רש"י בהדיא ריש פרק ראוהו ב"ד (מסכת ראש השנה בה ב רש"י ד"ה משפט) דאמרי' שם משפט כתיב בי' דמשפט היינו תחלת דין, והיינו כמ"ש דתחלת דין הוא בצדק והיינו במדת הדין וכמו שאחז"ל שם בר"ה דף ט"ז על הקרא צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד, ופירש"י שם ג"כ צדק היינו בדין, ואמר אח"כ ידין לאומים במישרים והיינו גמר דין הוא במישרים, במדת הרחמים דמישרים היינו פשרה.
ויותר יש לפרש עוד והוא ישפוט תבל בצדק היינו ישראל כמו דאיתא במדרש ילקוט והבאתי' לקמן, וזה הוא דתחלה משפט ואח"כ צדקה והיינו פשרה כמו דכתיב גבי דוד עשה משפט וצדקה והיינו פשרה, אבל לאומים היינו האומות מיד במישרים והיינו פשרה.
עוד יש לפרש והוא ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים, הנה אחז"ל בר"ה דף ט"ו ע"ב
#148
צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק והיינו כפי הדין ולבסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין, חסיד בכל מעשיו שהוא עושה לפנים משורת הדין עכ"ל. והנה אמנם שמזה מורה לן שצדיק הוא מדת הדין אעפ"כ אינו דין גמור, וכמו שאחז"ל (סנהדרין ו ב) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, איזה משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו פשרה, אלמא לשון צדק היינו נמי לאו דין גמור, אלא שאין כל כך לפנים משורת הדין כמו חסיד, וכן מוכח נמי ממה שאחז"ל (גיטין פח א) וישקוד ה' על הרעה [ויביאה עלינו] כי צדיק הוא ה' אלקים, צדקה עשה עמנו שהקדים שתי שנים לונושנתם אלמא דצדקה אינו דין גמור.
וכן נמי לשון מישרים מורה לפנים משורת הדין כמ"ש וכן מוכח מלשון הקרא משלי סי' א' לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים, הרי שהזכיר לשון צדק גבי משפט וגם לשון מישרים, ונראה דלשון צדק שהוא מדת הדין ומשפט, כפי מה שדרשו חז"ל (עבודה זרה ד א) על הקרא רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, שהקב"ה נפרע ממנו מעט מעט. וא"כ לפי"ז עכ"פ נפרע מהאדם על עונות, וזה אין כ"כ לפנים משורת הדין וכמו שאחז"ל גם בדיני אדם בפרק השוכר את האומנין מי שחייב לחבירו ופרע אחת לאחת פרעון מעליא הוא ואין לו עליו אלא תרעומות, וכן פסק בשו"ע סי' ע"ז, וזה הוא כוונה שדוד עשה משפט וצדקה שהי' קוצב לזמנים, וכן מישרים הוא לשון פשרה גמור.
ומעתה זה הוא הכוונה, והוא ישפוט תבל בצדק, היינו ישראל, והכוונה כנ"ל, ולאומים במישרים שהיינו שנהפכו ונתגיירו כמ"ש רש"י, הוא דן יותר במישרים שימחול להם הראשונות וכמו שאחז"ל בסנהדרין ב"נ שהרג את הנפש ונתגייר פטור הואיל ואשתני מיתה אישתני קטלא וק"ל.
עוד יש לפרש והוא ישפוט תבל בצדק, היינו בזכות צדקה הם נגאלין כדאיתא בטור ריש הלכות צדקה שבזכות הצדקה נגאלין, ועיין גם במדרש ילקוט שהבאתי בפנקס ישן דף נ"א.
תהלים סי' כ"ט
וישב ה' מלך לעולם, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. והנה חז"ל דרשו במנחות על מקרא זה קבלת התורה, ויש לפרש עוד הנה מלכות נקרא עוז כמ"ש רש"י ז"ל על הקרא פ' ויחי ישר שאת ויתר עז, אין עוז אלא מלכות שנא' ויתן עוז למלכו, וזה הוא כוונת הכתוב, ה' מלך לעולם, שלו לבדו המלוכה ואפ"ה ה' יתן עוז לעמו שנצטוינו במצות עשה לאימת ל? מלך כמ"ש שום תשים עליך מלך וחלק מכבודו ליריאיו, והטעם ה' יברך את עמו בשלום ובזמן שדבר אחד לדור הוא שלום ב? משא"כ כשאין מלך אז מקרא מלא דבר הכתוב בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, ואין דין ומשפט ונתגבר עי"כ שנאת חנם ומחלוקת.
תהלים סי' נ"ה
פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היה עמדי, ישמע אל ויענם וישב קדם סלה, אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, חלקו מחמאות פי וקרב לבו
#149
רכו דבריו משמן והמה פתיחות השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו דמיהם ואני אבטח בך ע"כ.
ועי' פירש"י שם הכל על דואג ואחיתופל, ויש לפרש הנה חז"ל דרשו על הקרא פדה בשלום נפשי בברכות דף חי"ת אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים מעלה אני ליו כאלו פדאוני לי ולבני מבין אוה"ע, ולזה אמר אח"כ ישמע אל ויענם והיינו כשאתה מקיים הני תלתא דאמרן ותי? לפדות להקב"ה מבין האומות כביכול אז ישמע ה' ויענם.
כמו שפרשתי שלזה רמז לן הש"ס בב"ק דף צ"ב כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה דכתיב וה' שב את שבות איוב דהתפללו בעד רעהו. אחר שידוע ששכינה עמנו בגלות וכבר האריכו המקובלים שעיקר התפלה שאנחנו מתפללים על הגלות יהא בשביל השכינה שעמנו בגלות, והנה מתוך חביבות קראם הקב"ה לישראל דודי שנא' זה דודי וזה רעי, וע"ז אמר כל המבקש רחמים על חבירו, הקב"ה שהוא חבריו של ישראל, הוא נענה תחלה כמו שנאמר פדות גוי ואלקים מזכיר תחלה תושעת ישראל וכן אנו אומרים בפיוט הושענא, כהושעת גוי ואלקים, מזכיר תחלה ישועת ישראל.
ולכן הזכיר ג"כ וכינה שם הקב"ה וישב קדם, הנה הני תלתא דאמרן הם בכלל שלום הזכיר וכמ"ש רש"י שם פדה בשלום זה שעסקו בד"ת דהיינו שלום דכתיב וכל נתיבותיה שלום וכן גמילת חסד נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד לחבירו בגופו, הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום, ותפלה עם הציבור אף שהוא כתיב בהדיא כי ברבים הי' עמדי מ"מ נכלל בכלל פדה בשלום דעיקר כוונת התפלה עם הציבור שכל אחד יתפלל בעד כל הציבור ויכוין יחדיו בלב אחד באהבה ובאחוה ובאגודה אחת, ואין לך גורם אהבה ואחוה ושלום יותר מזה.
והנה רש"י ז"ל כתב בפ' דברים על הקרא ואשלח מלאכים ממדבר קדמות (דברים ב כו) אע"פ שלא ציוהו המקום לקרוא לסיחון לשלום ממך למדתי שקדמת לעולם, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצרים אלא שלחת מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון. ולזה כויונה הכתוב כאן שם הקב"ה בשם וישב קדם שראוי ללמוד מאתו יתברך שהוא קדם לעולם ופתח תמיד בשלום ולכן אם אתה תלמוד מאתו יתברך לעשות הני תלתא דאמרן שהם עושים שלום אזי ישב קדם הוא יענה אותך לפדות אותך מבין האומות.
ולזה הוסיף ואמר אשר אין חליפות למו, כוונתו לא מיבעיא שתפדה אותך מבין האומות אלא אף אין חליפות למו היינו שיעשה כלה בכל הגוים אותם ואת זרעם ולא שיהרג האבות ובנים קיימים, וכמו דכתיב כי בכל הגוים אעשה כלה.
וע"ז אמר הטעם ולא יראו אלקים מפני ששלח ידיו בשלומיו וכמ"ש בהדיא בדניאל סי' י"א וזרעות השטף ישטופו מלפניו וישברו וגם נגיד וברית, ופי' רש"י ונגיד וברית הוא מלך ישראל שיכרות עמו ברית גם הוא סופו שישטוף מלפניו שיעברו על הברית ויפשטו עליהם כמו אשחז"ל עשרים ושית שנין קמו בהמנותייהו בהדי
#150
ישראל והדר אשתעבדו בהון עכ"ל וזה כוונת הכתוב כאן שלח ידיו בשלומיו שהי' כורת ברית ושלום עמו, וסתר השלום.
ואמר חלקו מחמאות פיו ופירש"י לשון חלקלקות מחמאות פיו לשון חמאה וקרב לבו כוונתו מה שנא' בדניאל סי' חי"ת ועצם כחו ולא בכחו, ופירש"י ועצם כחו ולא בגבורה כי אם בחלקלקות וכן נאמר שם סי' י"א ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות, ונאמר עוד שם ומן התחברות יעשה מרמה ופירש"י שם ומן השותפות שיעשה רומי עם ישראל יעשה מרמה שלא יגלה מחשבה הרעה עכ"ל.
ומעתה זה כוונת הכתוב כאן, חלקו מחמאות פיו שכל דבריהם הם חלקלקות מחמאה בלבו קרב למחלמה, וזה כוונת הכתוב כ"ג רכו דבריו משמן והמה פתיחות שמה שהי' בלבו כאמור וקרב לבו למלחמה עשה אח"כ בפועל, ולזה אומר והמה פתיחות שבא על ישראל בחרב כמ"ש רש"י שפתיחות הוא לשון חרב.
וזו שאמר אח"כ השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, הנה הרב האלשי"ך ז"ל כתב על קרא בישעי' סי' ני"ן ובפשעכם שלחה אתכם שזה אחד מהטעמים ששכינה עמנו בגלות להבטיח לבינו לגאולה, שהיא כמשכן וכי לא יעזוב הוא יתברך שכינתו גולה וסורה תמיד, ובגאולתינו תלי' גאולתו, לזאת הכוונה אמר השלך על ה' יהבך, שכשם שלא יעזוב שכינתו ית' גולה וסורה שיפדה אותו מתוך הגלות הוא יפדה אותך עמו. ונראה שזה ג"כ כוונת הכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', ולכאורה קשה דגם האומות אם בא להם תשועה בא להם מה' אלא כביכול שתשועת ה' תלוי' בתשועתינו.
ונקט דוד בלשונו והוא יכלכלך על שם שהגאולה היא לאחר ברכת השלום כדאמרי' במגילה דף י"ג ע"ב ומביא ראי' מדכתיב (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו פריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, וזה שאמר דוד אח"כ לא יתן לעולם מוט לצדיק. צדיק הכוונה הוא על הקב"ה לא יתן לו ח"ו מוט לעולם ויגאל את עצמו וגאותו תלוי' בגאולתינו.
ואמור עוד דוד, ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה וכו' וכוונתו בזה ג"כ כמו שמפורש בדניאל סי' חי"ת והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדושים, ופירש"י עצומים גוים רבים ועם קדוישם ישראל מאמיני התורה. וקורא אותם ומרמה כמו שהבאתי כבר קרא דדניאל למעלה שהכל עשו בחלקלקות דברים ובקרבם כל מחשבותם לרע, וכמו שמפורש, ומן התחברות אלי' עשו מרמה.
ומתפלל דוד עוד לא יחצו ימיהם שתאבד מהם שתי עולמות ולא לבד שתורידם לבאר שחת אף עוה"ז שנפל בחלקו של עשו אף זה תאבד מהם שלא יחצו ימיהם, ומדה כנגד מדה שהם תמיד בקשוני להסתפח מנחלת ה' בביטול תורה ומצות לאבד ממנו חיי עולם שנפל בגורלינו. ולזה מסיים ואני אבח בך וכמ"ש לעיל שודאי הוא ית' לא יתן לעולם מוט לנפשו ויפדה את עצמו מבין האומות וגאולתינו תלוי' בגאולתו ית' לזה אמר ואני אבטח בך.
ונראה שזה כוונת הכתוב תהלים סי' ל"ה יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, קללם דוד מדה כנגד מדה, אחר שהם באים על ישראל בחלקלקות דברים ומרמות ותוך תחת לשונם, ובמחשך מעשיהם להרע נגד ישראל, על זה קללם במדה כנגד מדה יהי דרכם חושך וחלקלקות, ואמר ומלאך ה' רודפם, ה' הוא מדת
#151
הרחמים, מלאך אלקים רודפם מיבעיא ליה שהוא מדת הדין, והנראה דגם זה הוא מדה כנגד מדה שהם באים בחלקלקות דברים על ישראל כאלו מרחמים עליהם ובלבם להרע, לכן אמר ומלאך ה' רודפם דאף מדת הרחמים נהפך עליהם לרדוף אותם.
* * * להשלים * * *
#152
#153
#154
#155

#156

תהילים סי' (י"ח) @@פרק י"ז פסוק ב'@@
מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים, יש לפרש שהתפלל כאשר יצא משפטי לפניך דהיינו שאתה יושב? לישב ולשפוט משפט עיניך תחזינה מישרים שתעשה פשרה עמי, דלשון מישרים הוא פשרה כמ"ש ריש משלי @@א ג@@ לשון מישרים ופירש"י היינו פשרה.

תהילים סי' פ"א @@פסוק ט'@@
שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי, יש לפרש עפ"י מה דאמרינן במד"ק? והבאתי בפנקס דרשות שלי שובה ישראל עד ה'
אלוקיך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אם אני עושה תשובה מי מעיד בי, השיב הקב"ה לרעה אני מעיד שנאמר @@ מלאכי פרק ג ה @@ והייתי עד ממהר במכשפים וכו', לטובה איני מעיד הוי? שובה ישראל עד ה', וזה כוונת הכתוב שמע עמי שמא תאמר מי מעיד ע"ז נאמר ואעידה בך, ואמר לא יהי' בך וכו' אפשר דכוונתו על מה דאמרי' בסוף מכות @@כ"ד א@@ בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחי'.

תהילים סי' ד' @@פסוק ח'@@
נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה' לבדד לבטח תושיבנו, רש"י ז"ל פי' נתת שמחה בלבי, על דרך אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על א' כמה וכמה, ויש לפרש זה על הגאולה דלעתיד שאם נזכה נבחן בין טובה שלהם לטובה שלנו, וע"ז אמר אימתי יהי' זה בשלום יחדיו שבזמן שכל ישראל יהי' באגודה א', היפך מה שנחרב הבית בשנאת חינם, ולכן נקט אשכבה ואישן שכן דרך בני אדם אם יש לו שנאה על חבירו ומבקש תחבולות לעשות לו רעה אז בלילה כששוכב על מטתו מהרהר מה לעשות לחבירו כי ביום אין לו פנאי, וכ"כ בהדי' בקרא ומעכב שינתו, ולכן אמר כשיהי' בשלום יחדיו ?אז? אשכבה ואישן ששכב יוכל לישן, וע"ז אמר כי אתה ה' לבדד כוונתו על הקרא @@דברים לב יב@@ ה' בדד ינחנו, וכמו דכתיב @@דברים לג כח@@ ישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, ועיין רש"י, ומסיים לבטח תושיבנו כוונה שאנחנו בטוחי' שאתה מקיים הבטחתך ע"י נביאי האמת לגאול אותנו באחרית הימים.

תהילים סי' ל"ט @@יג@@
כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, יש לפרש לשון עמך ע"ד כביכול עמו אנכי בצרה והוא יהי' עמנו בגלותינו, וע"ז התפלל אהי' תושב ככל אבותי.

תהילים סי' (כ"ה) @@כ"ז ג@@
אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, יש לפרש בזאת אין זאת אלא תורה כמו שדרשו חז"ל כמה פעמים על שם? שנא' וזאת התורה אשר שם משה, ועל דרך שדרשו חז"ל עומחדת הי' רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם ליואב שהצליח במלחמה ו?עומדות היו רגלינו במלחמה בשביל שצריך ירושלים שהי' דוד עוסק בתורה, ולכן הי' מתפלל אח"כ אחת שאלתי וכו' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו שלא יבוא לידי ביטול בעסק התורה.


#157

תהילים סי' למ"ד @@ו@@
בערב ילין בכי ולבוקר רינה, נראה דתפילת לילה יותר מקובלות כאשר כתבו מקובלים שלאחר חצות לילה הוא עת רצון, לזה כתב אם בערב ילין בכי ולבוקר רינה.

תהילים סי' קי"א
טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, יש לפרש טרף לשון לימוד כמ"ש רש"י על הקרא במשלי ותתן טרף לביתה וכו' ואמר נתן ליראיו שצריך להיות יראה קודם לחכמה, ואמר יעזכור לעולם בריתו הוא אשר כרת עמנו כי לא תשכח מפי זרעו, ואמר כח מעשיו הגיד נלעמו שהתורה הוא מעשה ידיו של הקב"ה כדכתיב והלחות ?מעשיו? אלקי' המה וכתיב מעשי ידי אומן, וכמ"ש רש"י במ"ק דף ט"ז ע"ב וידוע מה דאיתא ריש בראשית רבה כשברא הקב"ה את העולם נסתכל באותיות התורה ובה ברא את העולם, זה הוא הכוונה כח מעשיו הגיד לעמו ואמר אח"כ לתת להם נחלת גוים שבזכות התורה ניתנה להם א"י כדכתיב ויתן להם נחלת גוים וכ"ז בעבור ישמרו חקי' ותורתיו ינצרו, ואמר אח"כ מעשי יגדיו אמת ומשפט כוונה התורה נקראת אמת ומשפט, כמו דאמרי' פ"ק דע"ז תורה דכתיב בי' אמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, ולזה אמר הכא אמת שכל התורה אין צריך לפנים משורת הדין אך הכל אמת ומשפט, ולזה אמר אח"כ נאמנים כל פקדיו הנה חז"ל אמרו עמכם דבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומזה יצא לן אף שלפעמי' אף שהדיין פסק דין אמת כפי ראות עיניו, מ"מ יוכל להיות שהדין עם חבירו, והדיין יש לו שכר מן השמים שהוא עכ"פ פסק האמת, אכן ?דכל זה? דרכיו של הקב"ה הוא אמת והוא הגורם שזכה חבירו שלא כדין, והיינו שיוכל להיות שאחד מאבותיו של הנתבע גוזל מא' מאבותיו של התובע, ורצה הקב"ה לחזור הממון לבעלי' ולכן הקב"ה מגלגל הדבר כך, וכמו שדרשו חז"ל על הקרא כי המשפט לאלוקי' הוא, ולזה כיוון הכתוב מעשה ידיו אמת ומשפט היינו הדין ואפ"ה נאמנים כל פיקודו אף שאתה רואה ?ששלא כדין חבירו הי' זוכה אפ"ה נאמנים מטעם שהקב"ה רוצה להחזיר ממון לבעלים, ולכן אמר אח"כ סמוכי' לעד לעולם עשוים באמת וישר, הנה חז"ל אמרו לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו בינהם על דין תורה ועוד אמרו לא חרבה ירושלים אלא שמבזה ת"ח שנא, ויהי' מלעיבי'?\מלעיגי' במלאכי אלוקי', ונראה ששני מאמרי' ?ז"ל צדקו יחדיו אחר שהעמידו בינהם על ד"ת ולא הפצירו בבעלי דינים לעשות פשרה אלא פסקו כפי הדין ולפעמי' אותו שיצא חייב יודע הדין עמו יעלה בדעתו שהדיין פסק שלא כדין ומתוך כל מלעיגי' ומבזים הת"ח שפסקו כפי מה שירצו ולא עוד אלא שגורם ג"כ שמזלזל בד"ת אחר שהוא בעצמו יודע שהדין עמו, ומעתה זה כוונת הכתוב סמוכי' לעד לעולם והיינו מה שצוה הקב"ה ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין והיינו שמצוה לעשות פשרה שזה מקרי יושר כמו שאמר הכתוב ריש משלי צדק ומשפט ומישרים ופירש"י מישרים היינו פשרה.

תהילים סי' קכ"ב
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבי, נראה דהכתוב מרמז בזה מה דאמרי' במד"ר פ' וירא אברהם קרא אותו יראה שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קורא אותו שלם, שנאמר ןמלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הרינו קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים, ומעתה זה רמז לן הכתוב שאלו שלום ירושלים ??משת?? בקש בשלום ירושלים שעיקר שמו נקראת על שלום?\שלם? שאתה קורא אותו בשם ירושלים שעי"ז ישליו אוהביך היינו שם ואברהם, ויש עוד לפרש שמדבר אל האומות שישאל שלו' ירושלים כמפורש שהם ישאו מנחה לישראל בירושלים, ועי"ז ישליו אוהביך שגם האומות שיהא בשלוה כמ"ש וגר זאב עם כבש וגו'.


#158

תהילים סי' קי"ב
זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', יש לפרש כוונת הכתוב שכוונת ונפלאותיו היינו יציאת מצרים דבזה עשה שצוה לנו לחוג שלש פעמים בשנה והוא זכר ליציאת מצרים כדאמרי' בתפלה דקדושה ?ודקדיש?, וע"ז אמר חנון ורחום ה', הנה הרא"ה ד"ל כתב בספר החינוך טעם על מצוות הרגלים, מפני שטבעו של בני אדם להוט??? אחר השמחות???, וחפץ הקב"ה להצדיק את בריותיו וגם שלא למנוע מישראל מה שלב בני אדם חפץ, לזה נתן שמחה של מצוה, לא לבד נתן רשות לשמוח אלא שכר מצוה יש לנו, ומעתה זה כוונת הכתוב אחר שחנון ורחום ה' לא רצה למנוע ממנו השמחה מה שדרך בני אדם חשק אחריו לפיכך זכר עשה לנפלאותיו ונתן לנו חגים וזמני' לששון.


תהילים סי' קט"ו
לא לנו וכו' על חסדך ועל אמתיך, יש לפרש בשביל אברהם ויעקב, ועל שם תתן אמת ליעקב וחסד, וכן אנו אמרי' בר"ה ??סמוך בחסדך ובאמתך אדון??, ופי' שם הדרת קודש כמ"ש


תהילים סי' קכ"ב
שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה' כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו', ועמ"ש רש"י ע"ז פי' בפ' פנחס על הקרא משפחת החנכי, ויש לפרש ע"פ מ"ש מהר"ם אלשיך על הקרא כי יד על כס יה וכו', שכביכול שהשם הזה נתן הקב"ה למשכון לישראל בגלות ועמו אנכי בצרה שכשם שהוא פודה את עצמו כביכול אף הוא פודה אותנו עמו כביכול, ונראה דזה כוונת הקרא שבטי יה עדות לישראל, שה הוא עדות שכביכול אין השם שלו' ועמנו הוא בגלותינו והרי הוא עדות שבוודאי יגאול אותנו ולחזור ולהודות בתודה ובתפילה לשם ה' בבית עולמים, כי שמה ישבו כסאות למשפט, וע?ל\"י? שם ואשיבה שופטיך כבראשונה ועי"ז שאלו שלום ירושלים כי ציון במשפט תפדה, ובמקום משפט יש שלום.


תהילים סי' קי"ט
שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, יש לפרש דקאי על יצהר"ע דנקרא מכשול, כדאמרי' בסוכה דף נ"ב ישעי' קראו מכשול, לזה אמר הכתוב שהתורה משמר שאין היצהר"ע שולט בהם, ולזה אמר שלום רב כדאמרי' שם וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנה לך, ונראה עוד שיכולין למילף מקרא דאמר לאוהבי תורתיך אף שאין יכול ללמוד מחמת טרדות או שאין לו לב להבין כ"כ אפ"ה כיון שאוהב את ג"כ הקב"ה מצרף המחשבה למעשה שמעט שהוא לומד כדאמרי' במסכת סופרים חביבה את אחת בצער ממאה ?בריוח?, גם אמרו ?דלאם? פגע בך מנוול זה משכהו לביה"ד, גם יש לפרש לאוהבי תורתיך על מחזיקי לומדי תורה.


תהילים סי' ק'
ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וכו' יש לפרש כמו דכתיב במד"ר על הקרא בישעי' כי קרובה ישועתי לבוא כביכול ישועת?/תשועת? עצמו ב"ה כמו כן הכא בישועתך.


תהילים סי' ק"א
את הים ואת כל אשר בם עיין בפ?"ק? דרשות? של מה שביארתי קרא הזה ויש לפרש עוד דקאי על שני מקדשינו? דמיקרי? ים? כל אחד כמאמר חז"ל בסוכה דף נ"ב? את פני' אל ים הקדמוני וכו' וכו' ע? ע?וד דכ"ש? בנין לעתיד שנקר' ים והלא נבנה בידי שמים והכ' בזכות התורה שעל ידה אנו? ???? ? אלי'.


תהילים סי' קכ"ב
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבי, נראה דהכתוב מרמז בזה מה דאמרי' במד"ר פ' וירא אברהם קרא אותו יראה שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קורא אותו שלם, שנאמר ןמלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הרינו קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים, ומעתה זה רמז לן הכתוב שאלו שלום ירושלים ??משת?? בקש בשלום ירושלים שעיקר שמו נקראת על שלום?\שלם? שאתה קורא אותו בשם ירושלים שעי"ז ישליו אוהביך היינו שם ואברהם, ויש עוד לפרש שמדבר אל האומות שישאל שלו' ירושלים כמפורש שהם ישאו מנחה לישראל בירושלים, ועי"ז ישליו אוהביך שגם האומות שיהא בשלוה כמ"ש וגר זאב עם כבש וגו'.

תהילים סי' קי"ט
שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, יש לפרש דקאי על יצהר"ע דנקרא מכשול כדאמרי' בסוכה דף נ"ב ישעי' קראו מכשול, לזה אמר הכתוב שהתורה משמר שאין היצהר"ע שולט בהם, ולזה אמר ג"כ שלום רב כדאמרי' שם וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנה לך, ונראה עוד שיכולין למילף מקרא לאוהבי תורתך אף שאין יכולין ללמוד מחמת טרדות או שאין לו לב להבין כ"כ אפ"ה כיון שאוהב את התורה ג"כ הקב"ה מצרף המחשבה למעשה שמעט שהוא לומד כדאמרי' במסכת סופרים חביבה אות א' בצער ממאה ברווח, גם אמרו ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמד"ר, גם יש לפרש לאוהבי תורתיך על מחזיקי לומדי תורה.


תהילים סי' ק'
ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וכו', יש לפרש כמו דכתיב במד"ר על הקרא בישעי' כי קרובה ישועתי לבוא כביכול תשועת עצמו ב"ה כמו כן הכא בישועתך.


תהילים סי' קמ"ו
את הים ואת כל אשר בם, עין בפנקס דרשות שלי מה שביארתי קראהזה ויש לפרש עוד דקאי על שני מקדשינו? דמיקרי ים כל אתר?? כמאמר חז"ל בסוכה דף נ"ב את פני' אל ים הקדמוני וכו' וכו' ע"ש?? ה"נ? דכ"ש? בנין לעתיד ד?/ש?נקרא ים והוא נבנה בידי שמים והכל בזכות התורה שעל ידה אנו ??? אלי'.

#159

תהילים סי' קכ"ב
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבי, נראה דהכתוב מרמז בזה מה דאמרי' במד"ר פ' וירא אברהם קרא אותו יראה שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קורא אותו שלם, שנאמר ןמלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הרינו קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים, ומעתה זה רמז לן הכתוב שאלו שלום ירושלים ??משת?? בקש בשלום ירושלים שעיקר שמו נקראת על שלום?\שלם? שאתה קורא אותו בשם ירושלים שעי"ז ישליו אוהביך היינו שם ואברהם, ויש עוד לפרש שמדבר אל האומות שישאל שלו' ירושלים כמפורש שהם ישאו מנחה לישראל בירושלים, ועי"ז ישליו אוהביך שגם האומות שיהא בשלוה כמ"ש וגר זאב עם כבש וגו'.

תהילים סי' קי"ט
זמירות היה לי חקיך בבית מגורי, באמת מצאנו בסוטה פרק ואלו נאמרי' דדוד נענש ע"ז שקרא(ו) דברי תורה זמירות, אכן מ"מ צריך להבין על איזה קראו דוד זמירות, ונראה על שם שנאמר רע רע יאמר הקונה ואוזיל לו אז יתהלל, ופי' רש"י שמתחילה כשלומד תורה עד שלא שגור בפיו ומבין הדברי' וצריך יגיעה רבה אז יאמר רע רע, וכשאוזל לו ומבין ועומד על בורי' ושגור בפיו אז יתהלל, ולזה היה כוונת דוד שהיה מתפאר עצמו ??נגד?? השי"ת שכל כך היה מיגע את עצמו על דברי תורה עד שהי' מבין ועומד על בורי' ושגורה הי' בפיו כמו זמירות ששגור בפי כל אדם ולכן אמר בבית מגורי והוא לשון יראה כמו ויגר מואב, וכוונה שאף שתמיד הי' מתיירא מפני אויבים הקמים עליו כמו שאול וכדומה אפ"ה היה לומד תורה תמיד עד שהי' שגור בפיו, ועל דרך שאמר שלהע"ה אף חכמתי עמדה לי ודרשו חז"ל חכמה שלמדתי באף עמדה לי ויש לעיין מה שדרשו חז"ל בפ"ב דעירובין דף י"ח ע"ב כל בית שד"ת נשמעין בלילה אין אש אוכלתו שנא' ולא אמר איה אלו' עושי הנותן זמירות בלילה עכ"ל. הרי שגם איוב קראו לתורה זמירות, ויש לפרש עוד כוונת דוד שאף החוקים שהם בלי טעם היה חביב עליו כמו זמירות שיניב על האדם.

תהילים סי' ס"ט
אל תשטפנו שבלת מים ואל תבלעני מצולה, יש לפרש כוונת הפסוק אל תשטפנו שבולת מים היינו האומות כמו שכתב רש"י בריש המזמור על הקרא הושיענו אלוקי' כי באו מים עד נפש וגם שם כתב רש"י מים היינו האומות, ואומר אל תבלעני מצולה כוונתו על בבל שנקראת מצולה כמו שאחז"ל בשבת דף קי"ב ע"ב למה נקראות מצולה שכל מתי המבול נצטללו לשם, וכן הוא השבחים דף קי"ב.

תהילים סי' פ"(ו)@@ה@@
אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, צדק לפניו יהלוך וישם לדרך פעמיו, ועיין רש"י, ועיין ג"כ בפ"ק דתענית מה שדרשו חז"ל על זה, ויש לפרש עוד עיין בפנקס דרשות שלי דף ס"ד מה שפירשתי המדרש ילקוט על הקרא אני מדבר בצדקה, ועד"ז יש לפרש גם כוונת מקרא זה, אמת מארץ תצמח היינו כשאינו מדברי' שקרי' ורכילות ולהר"ע זה על זה רק הכל באמת אז צדק שעושין נשקף משמים לכפרה על העבר, וגם ה' יתן הטוב אין טוב אלא תורה כי לפעמים החטאים גורמים לבטל ממנו עסק התורה כמ"ש הרמב"ם על הקרא עת לעשות לה' הפרו תורתיך, ופי' לפעמים כשהקב"ה רוצה לעשות דין ב?ש?ו?@@ברשעים@@ אך עדיין הוא עוסק בתורה והתורה מגן עליו לעשות דין אז מן השמים נשלח לו ביטולי' כדי שבטל ממנו עסק התורה כדי לעשות דין ברשעים, ומכ"ש שהחטאי' גורמים ??לסרום?? ממנו מעייני החכמה, לזה אנר אם אמת מארץ תצמח כמ"ש גם ה' יתן הטוב וכמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ואפשר נמי הטוב מרמז על כלי שיר של הלווים, כמ"ש רש"י בסוכה דף מ"ד ע"ב ועיין בסוף נדה בה"נ?? שאלות?? של שלשה דברי חכמה, ולזה אמר אח"כ וארצנו תתן יבולה, כי כבר כתבתי שע"י הצדקה ותורה אנחנו יגאלי', וכבר אמרו חז"ל בפ"ב דמגילה שהגאולה היא בעת ברכת?? השני' שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וכו' כי קרבו לבוא, לזה אמר וארצנו תתן יבולה, ולזה מסיים צדק לפניו יהלוך והיינו הצדקה וגם התורה מכונה בשם צדק בפ"ב דעירובין וישם לדרך פעמיו לעיר הקודש תוב"ב אמן, ועיין לקמן דף ???? מ"ש קרא דיחזקאל סי' ל"ו על האי קרא ואתם הרי ישראל וכו.

#160
תהילים סי' קט"ז כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, גם כתיב צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, ודרשו חז"ל סוף ברכות מזה דחייב לברך על הרעה כשם שמערך על הטובה, והביאו ראי' ממה?/מזה? דכתוב באיוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ונראה עוד כוונת הקרא שהזכיר בשניהם השם הווי' בפ' שהוא מדת הרחמים כנודע מפנ שלא נודע לאדם הטובה שבא עליו אם הוא לטובתו או ח"ו להיפך משלם גמולו בעה"ז, וכן י"ל שהוא ג"כ לטובתו שיקבל עונשו בעה"ז, ולכן הזכיר בשניהם מדת הרחמים גבי טובה שקרא? ?אל"ה?? ולהתפלל אליו שיהא הטובה הזאת במידת הרחמים ולא לרעה ח"ו כמ"ש וכן צרה ויגון אמצא ג"כ קרא בשם ה' שיהא במידת הרחמים לקבל עונשו בעה"ז, וכן כוונת איוב ג"כ ה' נתן וה' לקח שהזכיר בשניהם שם הווי' ב"ה.

תהילים סי' פ"א
שמע עמי ועאידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהי' בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, יש לדקדק כפל הפסוק דאמר שמע עמי, ואמר עוד ישראל אם תשמע לי, ומה הכוונה ואעידה בך, ועוד למה אמר האי מצוה לא יהיה בך וכו', וגם בזה הוא כפל לשון שאמר עוד ולא תשתחוה וכו', ונראה לפרש ע"פ מה דאמרי' במדרש והובא בילקוט על הקרא שובה ישראל עד ה' אלוקיך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אם אנו עושין תשובה מי מעיד עלינו, אמר הקב"ה לרעה אני נעשה עד שנא' וקרבת אליכם למשפט, והייתי ממהר במכשפי' ובמנאפי' וכו' ולטובה אין אני נעשה עד לכם, הוי שובה ישראל עד ה' אלוקיך עכ"ל, והנה חז"ל אמרו ס"פ אלו מציאות הנ? עמי פשעם ששגגות נעשה להם כזדונות, עוד אחז"ל בשבת דף נ"ה ודרשו וממקדשי תראו אל תיקרי ממקדשי אלא ממקדושי, אלו בני אדם שקיימו התורה מאל"ף עד תי"ו ואנשי על שלא מיחו, באמרו מידת הדין לפני הקב"ה שאע"פ לפניך גלוי שלא הי' יקבלו תוכחה, לפניהם מי גלוי, לפיכך מהם התחילה הפורענות, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב שמע עמי כוונתו על ת"ח, וצדיקים שנקראי' עמי שהם יוכיחו לישראל, וכדי שלא יהי' להם חסרון שאין רוצה לקבל תוכחה , כי אף אם עושין תשובה מי מעדי וגם על ישראל עצמם יאמרו חסרון זה לפיכך אמר ואעידה בך ישראל אם תשמע לי כמאמר המדרש הנ"ל שהקב"ה יהי' עד ואמר לא יהיה בך וכו' כוונתו על מה דאמרינן סוף מכות בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי', ועוד דרשוו חז"ל הקרא לא יהיה בך הנ"ל ? ריש פ' האורג דף ק"ה ע"ב על המשבר כלי בחמתו שנא' לא יהיה בך וכו' איזה אל זר שהוא בגופו של אדם זו יצהר"ע ונ"ל עוד שהכתוב הזהיר לן בזה עוד על להר"ע שהוא בא מחמת שנאה בלבו על רעהו והוא שקול כנגד ע"ז כדאמרו חז"ל בעירוכין כתוב הכא אנא חטא העם חטאה גדולה ובלהר"ע כתוב לשון מדברת נ?תולות, נמצא לימוד לן הכתוב ג"כ בזה לא הבית בך על שנאת חנם ולהר"ע והנה נראה שחבקוק שהעמידן על אחת כוונתו איהו וכל אביזרייהו מה שדומה לע"ז והיינו להר"ע וזה הוא כוונת הכתוב ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך וכו' ולא תשתחוה שהם שקולין יחד, וכזה סגי אם תשמע לי כמו שהתפלל חבקוק, וזה שסיים
אנכי
#161
#162


#163
אינו כדאי שהקב"ה ישמע תפילת, אפ"ה זה עדיף מבטוח בנדיבים מלבטוח בהצדיקים שיתפללו עבורם ויגרמנו? עלבו? בזכותם,
עוד יש לפרש רישא דקרא הנה רש"י? פי' לשון מחסה הוא מעט, ולשון בטחון הוא הרבה וכו' ע"ש, לזה נר' הכוונה דכל ישראל בכללן נקראים בשם אדם כדכתיב ואתנה את צאני צאן מרעיתם אדם אתם, ודרשו חז"ל אתם קרוין אדם, וזה הוא כוונתו טוב לחסות בה' אפי' מעט, יותר מבטחון הרבה בכל ישראל לומר שהקב"ה לא עזב חסד ואחדתו/ואהבתו מכלל?י ישראל ויעד/זור אותם בכלל ישראל, והזהיר הכתוב על זה כמו שאחז"ל וחוטא א' יאבד הרבה, לעולם יראה כאלו העולם כולה מחצה זכאי ומחצה חייב וכו' עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב.

תהלים סי' קכ"ב
שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', רש"י ז"ל פירש דשם יה הוא עדות לישראל שלא שלטו מצרים בנשותיהם ואינם ממזרי' וע"ש, ונר' עוד לפרש עפ"י מה שהבאתי כמה פעמים בשם הרב אלשיך דשם יה ניתן לנו למשכון בגלותינו אחר שנשבע הקב"ה שאין השם שלם עד עת בא גאולתינו ולזה כיון הכתוב שהוא עדות לישראל כיון שאין השם שלם להודות לשם ה', שביום ההוא יהיה השם א' ושמו אחד שיקרא ככתיבתו כמו שאחז"ל בפסחים דף פ' אלו עבר?

תהלים סי' קמ"ו
המכין לארץ מטר. נר' מלבד הפשטות רמז לן עוד, דמצינו דכינה הכתוב הנבואה בשם מטר, בישעי' סי' זי"ן גבי שירת הכרם ועל העבי' אצוה מלהפגיע עליה מטר, ומפרש רש"י דקאי אנבואה, גם מצאנו דהרמב"ם כתב שהצדיקים נקראו ארץ שנא' ותם תהי לי ארץ, וכמו שהביא רש"י מדרש תנחומא ריש קהלות על הקרא דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ולזה אמר הכתוב כאן המכין לארץ מטר, שהכין לצדיקים נבואה, וכמ"ש נביא אקים לך ה' וכו' וכן הכוונה ישב רוחו יזלו מים שהש"ר משיב רוח ד??תו על הת"ח ומתוך כך יזלו מים היינו תור לבני אדם, שוב מצאתי בפי' התפלה שער השמים שמפרש בשם מהור"ד הירץ? ז"ל ג"כ מטר היינו רוח הקודש ע"ש.

תהלים סי' קל"ה
כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו. יש לפרש טעם למה נקט שם זה, גם למה תחלה אמר יעקב ואח"כ ישראל, והנר' למ"ש כמה פעמים בשם הרב אלשיך ששם זה כביכול ניתן לנו למשכון בגלותינו על הבטחון הגאולה אחר שנשבע הקב"ה שאין השם שלם עד עת הקץ, ונקדים עוד מ"ש הרב אלשיך על הקרא בישעי' סי' מי נתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים שיעקב נקראים אותם שכלת? הכשירי' על שם עקבות ומרמה, וישראל הם הכשירי' לשון שררה, ומהעתה זה הוא כוונת הקרא הכא כי יעקב בחר לו יה היינו שמפני היותם הבלתי כשירי' ונתן אותנו/אותם בגלות אפ"ה בחר לו יה והוא עמנו בגלות בשם זה לבטחון ישראל לסגלותו אם חוזרים אנחנו בתשובה שאז נקראים בשם ישראל שיהיה לסגולתו ויפדה אותנו, וכמ"ש רש"י על הקרא ועתה אם שמוע וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' היינו סגולת מלכים אצר חביבו.
ויש לפרש נמי על דרך רמז ישב רוחו יזלו מים, היינו שהוא משיב רוח קששו? על האדם, ועי"ז יזלו מים היינו תשובה, כדאמרן במ"?? על הקר' ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה תשובה, שנ' נשפך לבינו כמים.

#164
תהלים סי' חי"ת
למנצח על הגיתית מזמור לדוד, רש"י ז"ל פירש על כלי זמן הבא מגת ורובתינו ז"ל אמרו על שם אומה שעתיד לדרוך כגת כמו שאמרו פורה דרכת לגת?, אך ענין המזמור אינו מוכיח עכ"ל אמנם לפי מה שפרשתי המדרש ילקוט על הקרא מי זה בא מאדום @בפנקס ישן דף נ"א@ שפיר יש לו שייכות, שם ביארתי מה שאמר הקב"ה התורה מכפר עליהם, וזה שאמר המשורר מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכמו שדרשו חז"ל שקיטרגו המלאכים שיתן הקב"ה התורה על השמים, בשבת דף פ"ח ע"ב ואמר אח"כ ואפ"ה מפי עוללים ויונקי' יסדת עוז, וכמו שביארתי מקרא זה @בפקנס ישן דף נ"ה@ וזה הוא התשובה שהשיב הקב"ה למלאכים כמבואר במדרש הנ"ל, ואמר אח"כ כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה, הנה הרמב"ם כתב בסוף הלכות תשובה דרך איך יוכל להכניס אהבת ה' בלבבו, והוא ע"י שרואה שהכל בחכמה יסד ארץ ומנהיג הכל בחכמתו השמש וירח וכל צבא השמים, ומעתה זה כוונת הכתוב כי אראה שמיך הכוונה שי"ז נתתי אהבתך בלבי לקבל התורה עד שהייתי מעמיד ערבות העוללים ויונקים, ואמר ע"ז מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו אחר שאהבתך נינתה בלבנו כל כך עד שהיינו מעמיד ערבות לזה מה אנוש וכוונה כמו שאמר איוב סי' ג"ן מאסתי לא לעולם אחי' חזר ממה? כי הכל ימי מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליך לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו.

תהלים סי' ק"ד
תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. כבר פירשתי רישא דקרא שקודם זה בפנקס דרשות שלי, ועד"ז יש לפרש סיפא תזרח השמש יאספון, ע"ד שאחז"ל בנדרים דף חי"ת ע"ב אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה וכו', וגם יש לפרש ע"ז מה שאחז"ל ריש ע"ז גבי מה שאמר הקב"ה לאומות מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' על מה שאמרו האומות תנו לנו מראש ונעשנה, שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכל א' מבעט בסוכתו ויוצא, וזה כוונת הכתוב תזרח השמש יאספון, דהיינו מ"ט ?(אולי מ"ס = מצות סוכה??)? ואל מעונותם ירבצון, שחזרו לחזור לשוב אל מעונתם לבעט בסוכתו, וע"כ יצא אדם לפעלו, כוונה על ישראל שאתם קרוין אדם ואין אוה"ע קרוין אדם, ואמר לפעלו שמעשיהם של צדיקים הם המעשים טובים וו?? לקבל שכר פעלו, ואמר ולעבודתו עדי ערב כמו שאחז"ל בב"מ פ' הפועלים במי שהשלים עבודתו עדי ערב.

תהלים סי' קט"ו
שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושע שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי. הנה חז"ל דרשו בערבי פסחים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אף שדלה אני במצוות לי נאה להושיעני. ויש לפרש נמי כפשוטו על שם שאחז"ל בנדרים אין [דל] אלא ישראל שנא' וידל ישראל מאוד. ולזה הוא שאמר דלותי ולכן נאה להושיעי, לזה אמר שובי נפשי מצדיקים הדין לומר שהו א לטובתי הנשמה שבאה ע"יז שמחה כי ה' גמל עליכי משתלם עי"ז עבירות שבידינו כי חלצת נפשי ממות היינו מגיהנם את רגלי מדחי, שלא יהא ח"ו נדח ממני ועי"כ אתהלך לפני ה' בארצות החיים שזכינו עי"כ לעוה"ב.

סי' פ"ה
נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. יש לפרש ע"ד שנאמר סוף מיכה ותשליך במצולות ים כל חטאתם וכן הכוונה כאן שים מכסה אותן.

תהלים סי' כ"ט
קול ה' שובר ארזים. פירש"י דקאי על האומות. ונר' טעם דכינה אותם בשם ארזים, דאמרינן בש"ס בתענית אלו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אינו עושה פירות וכו' ע"ש. ופירש"י שאין לו שכר מצוות ח"ו, ועיין בפנקס דרשות שלי שם ביארתי דברי המאמר. מ"מ נשמע מזה שמה"ט נמשלו האומות לארז שאינו עושה פירות, ואין להם שכר מצוות. וכמו שאחז"ל ראה ויתר גוים שאף שבעה מצווה שלהן אין להם שכר כמצווה ועושין, ולכן ויתר גוים, כלן הקול ה' במתן תורה לישראל והם קיבלוה שובר הארזים. ואפשר שזה כוונת הכתוב במזמור סי' קמ"ח עץ פרי וכל ארזים, כוונה נמי עץ פרי, היינו הצדיקים שנמשלו לעץ העושה פרי, וכל ארזים היינו האומות שנמשלו רק לארז כנ"ל. ונר' דנקט וכל, היינו משום דהצדיקים ג"כ נמשלו לארזים לענין שגזעו מחליף, כמאמר חז"ל שם בתענית, ולזה אמר וכל היינו בין הצדיקים ובין האומות שנמשלו רק לארזים.

סי' מ"ם
צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרת לא כחדת חסדך ואמתך לקהל רב אתה ה' לא תכלא רחמיך ממנו חסדך ואמתך תמיד יצרוני. יש לפרש ע"פ מה שביארתי הקרא צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך, כמו כן יש לפרש כתובים דהכא, צדקתך לא כיסית כשהייתי מוכיח ברבי' להורות דרך התשובה כל ה?אשן מן העוונות שבידם, כי יודעים שהקב"ה אינו וותרן וסופם שיענשו על חטאם לדער? הייתי מגלה צדקתך שאתה עושה עמנו, ומפרש מאי היא אמונתך ושתועתך אמרתי לקהל רב והיינו אף שאתה עומד באמרתך לענוש גבר על חטאיו אעפ"כ תשועתך עמהם ג"כ בזה, ומפרש מאי היא התשועה לא כחדת חסדך ואמרתך והיינו כמו שפירשתי חסד ואמת שאתה פורע מעט מעט כפי שיוכל לסבול, ולכן מתפלל ג"כ ע"י שתשמור הטבח[ת]ך שלא תכלא רמיך ממנו והיינו חסדך תמיד יהא יצרוני? וכמו שפירשתי שם הקרא חסד ואמת יקדמו פניך, כן הוא הפי' כאן חסדך ואמתך.

סי' קי"א
טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, עיין מ"ש בפנקס דרשות שלי ביאור הכתובים מתחלת מזמור אשרי האיש וכו'. ויש לפרש הקרא טוב איש חונן ומלוה דכוונה הוא על הקב"ה טוב הוא א' משמותיו הקדישא? ב"ה כמו שאמרנו בתפל י"ח והטוב כי לא כלו רחמיך, וכן שמך, איש זה הקב"ה כמו שאחז"ל כמה פעמים אין איש אלא הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה חונן זה הקב"ה שוא חונן לאדם דעת ומלוה זה הקב"ה כמו שנא' מלוה ה' חונן דל וע"ז אמר יכלכל דבריו במשפט, הכוונה כמו שנא'? שאוחז? רחמים בדין, ונאמר ותאחז במשפט ידי, ונקט הני כנויי לומר שהוא טוב, והיית אף שהוא איש, וכביכול כאיש גבורתו וללחום אפ"ה חונן והוא לשון חנם כמ"ש רש"י על קרא ואתחנן, ומלוה היינו עד דרך שאחז"ל בש"ס דע"ז אוהבו נפרע ממנו מעט ונמצא שהוא מלוה בחנם.


סי' צ"ח
מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' עדותך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים, עכ"ל הפסוקים. ויש לפרש כתובים האלה דרוב הגזירות הבאים על ישראל הם מחמת קנאות מהון עם הגוים שקנאום בכבודם ובעושרם ובמחייתן, ועי"ז הם הלשינו למלכות בבילבול, ולפעמים בע"כ צריך המלך לשמוע אליהם, אך למלך הוא בעצמו, שהמלך אין לו קנאה בהם, שלעולם הוא למעלה מהם, כמו שמצינו

#166
בספר שבט יהודה מעשים רבים, ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל על מאי דאמרינן בחגיגה פ"ק יאה עניותא לישראל ע"ש. אמנם העיקר בכל זה עוונותינו גרמו? כל אלה וחטאותינו מונע הטוב, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב מקולות מים רבים, כוונתו על האומות מהמון עם, כמ"ש רש"י בשיר השירים סי' חי"ת על הקרא מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה, והכוונה מקולות המון עם האומות שהם תמיד מלשינים אצל המלך, אדירים משברי ים, והכוונה בזה שמצינו שכינה הכתוב הרשעים בשם ים, כמ"ש רש"י ריש קהלת ולזה אמר אדירי משברי ים, ר"ל שהמלכות גוזר גזירות שהמלכות נקרא בשם אדיר כמו שאחז"ל בגיטין פ' הנזקין והלבנון באדיר יפול, וחטאתינו גרמו זאת ולשבור מטה הרשעים, אבל אדיר במרום ה', וסיף הוא ינקום נקמתינו, ומבטיח לנו הכנתוב שלאחר התם חטאתינו אנחנו רואים נקמתינו?, ולזה אמר עדותיך נאמנו מאוד, והיינו מה שהבטחנו בתורה ובנביאים ובכתובים בצר לך ומצא[ו]ך כל הדברים, ואנחנו אסירי התקוה ישיבו לבצרון לביתך נאוה קודש, ולזה מסיים ה' לאורך ימים כדרך שאחז"ל אע"] שהתמהמה חכה לו, ודוק.

תהלים סי' ט"ז
כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. הנה חז"ל אמרו בעירובין פ' עושין פסין שגיהנם נקרא שאול, ונקרא שחת ולמדו מהדין קרא, ויש לדקדק למה התפלל בכפל, גם מתחלה התפלל בלשון תעזוב ואח"כ בלשון לראות.
והנר' כוונתו למה שהבאתי בפנקס דרשות שלי בשם קדוש האר"י זצ"ל שגיהנם מקיף לג"ע, וא"א לבוא בגן עדן אם לא שיעבור דרך גיהנם, ונתבאר ג"כ דהכותב עין יעקב דבר זה על מה דאמר ר"י בן זכאי איני יודע לאיזו דרך מוליכין אותי, ונתבאר עוד שם שע"י הגבהה למעלה על גיהנם יכולין לבוא בג"ע מבלי שיעבור דרך גיהנם, לזה אמר דוד כי לא תעזוב התפלל שלא ידין אותו כמידת הרשעים שנפשם נעזוב בגיהנם, ואח"כ התפלל שיהא כל כך נחשב כחסיד שלא תתן אפילו לראות שחת, הינו שלא יעבור דרך גיהנם, אלא להגביה למעלה מגיהנם.

סי' קמ"ט
ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, יהללו שמו במחול בתוף וכינו יזמרו לו, עכ"ל.
יש לפרש ביאור הכתובים על שם דאמרינן בסוף תענית עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא ישב ביניהם בגן עדן וכל אחד מראה באצבעו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קווינו לו וישיענו זה ה' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו עכ"ל. ולזה אמר כאן ישמח ישראל וכו' ויהלל שמו במחול, היינו אותו מחול, ואמר בתוף וכינור יזמרו לו, וכבר הבאתי בפנקס דרשות שלי מה שפי' השל"ה בתפלה שער השמים על הכתובים הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכינור הללוהו בתוף ומחול וכו', שיש מיני' כלי זמרי' שמעוררים קול יגון ויש מינים שמעוררים קול שמחה וכן בניגונים יש נגון של שמחה ויש ניגון של יגון, ולזאת הכוונה אמר כדי לקיים וגילו ברעדה הללוהו בתקע שופר שהוא קול יגון, כמו אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ונבל וכינור הוא קול שמחה, ותוף הוא קול יגון ומחול הוא של שמחה עכ"ד? ולזאת הכוונה אמר ג"כ כאן בני ציון יגילו במלכם, הנה רש"י ז"ל כתב

#167
בפ' בחוקותי על הקרא והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, ופירש"י ז"ל אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תתדעזו ממנו, יכול לא תראו ממנו ת"ל והייי לכם לאלקים, עכ"ל. ולזה כיוון ג"כ כאן, בני ציון הם בעלי תורה על שם המצויינים בהלכה יגילו שישמחו, ואפ"ה במלכם שיהא מורא מלכות שמים עליהם, והנה הבאתי בדרוש אחר מדרש ויקחו לי תרומה שכביכול ע"י עסק התורה לוקחין אותו, לזה אמר אף בני ציון שעוסק בתורה אפ"ה מורא מלכות שמים עליהם, ולזה אמר ג"כ רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, וכבר הבאתי בשם המדרש רבה דחרב פיפיות קאי על התורה, ולזה כיון הכתוב על שאמר יהללו שמו במחול היינו אותו מחול שהקב"ה יושב ביניהם, ולזה אמר אח"כ וחרב פיפיות היינו התורה שלומדים מפי הקב"ה וכמו דכתב והיה עיניך רואות את מוריך.

סי' קמ"ה
טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. יש לפרש, הנה קיי"ל צער ב"ח דאורייתא, וכמבואר בח"מ סי' רעג, אכן בד"מ שם סי' א' כתב על מאי דאמרינן בב"מ פ' אלו מציאות כל שבשלו אינו פורק בשל חבירו א"צ לפרוק, אע"ג דצער ב"ח, מ"מ מאחר שהותרו לתשמישן של בני אדם כ"ש לכבודן. ומעתה אפשר לומר שזה רמז הכתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, דדוקא אי לא חזינן שהוא רעה לבני אדם אז ורחמיו על כל מעשיו אף לבהמה משא"כ אי יצא מזה מה שאינו טובה לבני אדם אז אינו צריך רחמים על מעשיו כגון צער ב"ח.
סי' קמ"ז
נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראוהו. יש לפרש דקאי על עסק התורה, ואמר נותן לבהמה כמו שדרשו אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שעושין עצמם כבהמה בריש חולין, וכמו כן כוונת הכתוב כאן נותן לבהמה היינו שעושין כבהמה שהכל דשין בה ואין גאות במחשבותיו, אז נותן לחמה לחם היינו תורה שנקרא לחם כמו שדרשו חז"ל בעירובין דף נ"ה לא בשמים היא אלו בני אדם שגאוותן עד לשמים, ועיין ג"כ מה שדרשו חז"ל פ' כיצד מעברין דף נ"ד על הקרא וממדבר מתנה, ואמר לבוני עורב אשר יקראו כמו שמשים עצמו עזרי כערוב על בני ביתו, ועד"ז יש לפרש כוונת הכתוב יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי כמשלי סי' י"ב, והיינו יודע צדיק קאי אהקב"ה שיודע צורך בהמתו שעושין כבהמה עמינו כמ"ש ונותן לה מה שצריכין כדכתיב ועמהם? ירשו את הארץ ורחמי הקב"ה עליהם, אבר ורחמי רשעים והיינו מה שהקב"ה מרחם על הרשעים שטוב להם בעוה"ז אכזרי, כלומר אכזריות הוא להם שמשלם להם בעוה"ז לא?? מהם עוה"ב, כמו שדרשו חז"ל שילהי יומא על הקרא שאת פני רשע לא טוב.

סי' ק"כ
שיר המעלות אל ה' בצרתי קראתי וינני וכו' עד סוף המזמור. נראה לפרש שאמר דוד נגד? כל ישראל והתפלל על אריכות הגלות, ולפי שאחז"ל פ"ק דיומא שמקדש שני נחר בשביל שנאת חנם והדבר ידוע שעיקר שנאת חנם בא ע"י מספרי ומקבלי לשון הרע, ולכן כדי לחזור? לתקן מה שמעוות התפלל תפלה זו, וע"ז אמר בצרתי לי בגלות אני קורא אליו ויענני ומתפלל הצילה נפשי משפת שקר, ונר' כוונתו בזה משפת שקר אף שאינו להרע אך על דרך החנופה שהוא אומר

#168
ומשבח לחבירו דר שאין בו וכבר? להחונף וכבר אחז"ל בסוטה ז"ל פ' ואלו נאמרים ארבע כיתות אין מקבלין פני שכינה וא' מהם הוא כת חנופה, ולכן כאן רוצה להתפלל על הגאולה ונדרה? לקבל פני שכינה אמר הצילה נפשי משפת שקר, שלא להיות מן כת החנופה והתפלל עוד מלשון רמיה, אף שהוא אמת כדי שלא לבוא אח"כ לידי שנאת חנם אשר בעון זה נחרב הבית, ואמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמי' רמז בזה על בר קמצא דאמרינן בגיטין פ' הניזקין שאמר איכול קרצא בי' מלכא על ישראל, ועי"ז נחרב הבית, והשפיל עת עצמו ואמר חצי גיבור שנונים, כוונתו שעי"כ חצי גיבור היינו חציו של הקב"ה הוי' שנונים כמו דכתב וחצי אכלה בם, עם גחלי רתמים, כמו דכתיב ממרום שלח אש בעצמותי, ואפשר שזה/ש רומז על אותן הגחלים שאחז"ל סוף יומא שנטל האיש לבוש הבדים מגנות? לכרובים, ואמר הכא שחצי גיבו הי' שנונים עכשיו בבית שני עם גחלי רתמים שהיה כבר.

סי' קמ"ח
הללוהו שמש וירח וכו'. יש לפרש לפי שאמר הללוהו כל מלאכיו ואמר אח"כ שיהללוהו הצדיקים שהם דומה למלאכים וקאמר שמש וירח כוונה למשה רבינו ע"ה וליהושע תלמידו שהם הראשונים מנהיגים של ישראל (@אולי צ"ל מנהיגים הראשונים@) ועל שם פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, ואמר אח"כ הללוהו כל כוכבי אור הם הצדיקים שבכל דור ודור שנמשלו לכוכבים שמ"ש רש"י תחלת פ' שמות כשמנה שבטי יעקב, ובכלי יקר כתב שם הטעם שנמשלו לכוכבים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' באשר הכוכבים אין אורם נזרחת (@ניכרת) עד אחר הערב שמש כך הצדיק לא יודע צדקתו עד אחר מותו, דחזינון שעומד בצדקתו, ע"ש מ"ש עוד טעמים בזה. והנה חז"ל מקשים ריש פסחים אלא מעתה כוכבים המאירים הוא דבעי שבוחי שאר כוכבים לא בעי שבוחי, ולפי הכוונה שכתבתי כוונת הקרא כוכבי אור הניינו תורה שנקראת אור, ור"ל הצדיקים שיגעים בתורה אור, ולכן קאמר הללוהו שמי השמים וכוונתו השמי השמים שנבראת מחידושי תורה שלהם, וכמו שכתבתי בדרוש במקום אחר בשם הזוהר שע"י חידושי סודות התורה נבראו שמים החדשים, וכתבתי ג"כ שזה כוונת הקרא בדברי הימים סי' ב' השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, וכלן אמר הללוהו שמי השמים, ואח"כ אמר המשורר והמים אשר מעל השמים כוונתו על התורה עצמה שהתורה נקראת מים והוא מעל השמים שחביבה להקב"ה מן הכל שהיא כלי חמדתו ושעשועיו יתק' וסיים בזה המשורר שכולם יהללו את שם ה' וכו', ולפי פירושי יתיישבו עוד כמה דיקדוקים במקראות הללו, חדא אחר דכתיב הללוהו כל צבאי א"כ בכלל זה הוא שמש וירח וכוכבים, א"כ למה פורט אותן אח"כ, גם למה אמר שמי שמים ולא אמר השמים ושמי שמים, גם למה לא אמר ג"כ הארץ, גם למה פרט והמים אשר מעל השמים ולא הזכיר נמי מים התחתונים, גם מה שאמר ויעמידם לעד לעולם, הלא מקרא מלא הוא כי הנה השמים כדונג יצלו (@אין פסוק כזה@) ונאמר ג"כ(ישעי' ל"ד, ד') ונמקו כל צבא השמים, אבל למ"ש מבואר ומיושב הכל, דקאי ויעמידם לעד לעולם על הצדיקים שהזכיר מקודם שהם קיימים לעד כמו שדרשו חז"ל על האי קרא צדיק כתמר יפר כארז בלבנון ישגה שנמשל הצדיק לארז ולתמר לומר שעושה פירות וגזעו מחליף, וגם קאי ויעמידם לעד לעולם אשמי השמים קאי אשמים החדשים שנברא מחידושי התורה שהם קיימים לעולם כמו שכתבתי בהדרוש במקום אחר בשם הזוהר שזה כוונת הקרא כי כאשר שמים החדשים, וכו' וכתיב בי' העומדים לפני לומר שהם קיימים לנצח, וזה שסיים חוק נתן ולא יעבור כוונתו כשם שכל חוק וחוק של תורתינו הקדושה לא
#169
יעבור לעולם, כך כל צדיק וחידושי תורה שנבראת שמים על ידו אינו עוברים לעולם, ולכן אמר כי הוא צוה ונברא, ובפשטות הכוונה שע"י מאמר הקב"ה נברא וקשה דהו"ל למימר כי הוא אמר ונבראו, אבל למ"ש הכוונה הוא כי הוא צוה התורה לישראל ועי"כ נברא שמי השמים ע"י חידושי התורה שמתחדשים על ידי הצדיק שבכל דור ודור, ולכן אמר חוק נתן וכו' דחוק הוא גמר דין כדאמרינן פ' ראה ב"ד, והיינו אף דשעה שהוא יתב' גומר הדין שמים וארץ יהי' חריבי' אבל שמי השמים הנזכרים לא יעבור לעולם, ואמר רוח סערה עושה דברו על שם דאמרינן בחגיגה דף י"ב וארא והנה רוח סערה באה מצפון, להיכן אזלי,וכו' שהלך לכבוש את העולם תחת נבוכנדנצר הרשע.

סי' מ"ד
זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו.
כבר פירשתי בדרשות שלי דף ע"ד ע"ב ויש לפרש עוד זמרו אלקים, זמרו אף מידת הדין שולט בך אפ"ה זמרו שחייב לאדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ואמר זמרו למלכינו, כי אמת אף שמידת הדין שולט באדם יחשב אדם שהוא הכל לטובה כמו שדרשו חז"ל בנדה דף על הקרא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, ועוד שגם הוא לטובה למרק עוונותיו. והנה הרב אלשיך כתב שהשם מלך הוא רחמים ודין, והבאתי בדרשות שלי דף לכן אמר אח"כ זמו למלכנו זמרו ללמוד לנו שהוא לטובה רחמים בדין.

סי' צ"א
לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע וכו'. יש לומר דרמז לן הכתוב מ"ש בתנא דבי אלי' והבאתיו בדרוש שלי דף י"ח שאמר הקב"ה למיכאל ואי בי כנישתא בישראל פותחת בתשובה כעינא דמחטא אנא מפתח לה תרעין רברבין, ולזאת הכוונה אמר כאן לו עמי שומע לי וכו' כמעט היינו שחוזרים ופותחים בתשובה כמעט @כמעוט@ כעינא דמחטא, אויביהם אכניע שבזכות התשובה אנו נגאלין.

סי' קכ"ח
אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. יש לפרש ע"ד שדרשו חז"ל בנדרים דף ל"ב והביאו רש"י בקהלת סי' ט' עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו איבריו של אדם, ובא מלך גדול, וסובב אותו זה יצהר"ע וכו' וכמו כן הכא אם ה' לא ישמר עיר היינו הגוף למלט אותו מן היצהר"ע, שוא שקד שומר, שאדם עצמו אינו יכול למלט נפשו מיצהר"ע בלתי סיועת ה' כמו שדרשו חז"ל בסוכה דף כ"ב ע"ב הקרא צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואילמלא הקב"ה אינו עוזר לו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו.

סי' פ"א
עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. חז"ל דרשו בסוטה שלא ידע לדבר בשבעים לשון ובא גבריאל ולמדו. והנה יש לדקדק מאי לא ידעתי קאמר לא ידע מיבעי' ליה. ונר' דהאי שפת לא ידעתי הוא דברי רוח הקודש וכמ"ש אח"כ הסירות?י דבר מפי הקב"ה, וכוונתו לא ידעתי ככתוב גבי אברהם כי ידעתי והוא לשון חיבה, והיינו ששאר לשונות חוץ מלשון הקודש אין חפץ בו הקב"ה שתפלה בלה"ק יותר נשמע. '


#170
סי' קמ"א
תכון תפלתי קטורת לפניך. נ' דנקט קטורת על שם שחביבה לפני' יותר מכל הקרבנות כמ"ש רש"י פ' קרח על הקרא קחו לכם מחתות.

סי' קמ"ו
אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו. נ' דהאי קרא מסיפא לרישא מידרש והכי קאמר אשרי שאל יעקב בעזרו ואימתי הוא זה שהשי"ת בעזרו אם שברו על ה' דבלא"ה קשה מאי רבותי' אשמועינן בהאי קרא פשיטא שאשרי מה שהשי"ת בעזרו, אלא ודאי כמ"ש ואשמועינן קרא שישים בטחונו לבד בהקב"ה כרישא דקרא אל תבטחו בנדיבים, ונ' דאשמועינן עוד מאי דאמרינן בברכות פ' קמא כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, ופירש"י שמתפלל להקב"ה, לזה אמר ששברו ??? יהא על ה' שמתפלל אליו אף אם לא נענה מתחלה יחזור ויתפלל וכמו שאמרו ב"כ בפ"ק אם התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנ' קוה אל ה' חזקו ויאמץ לכך קוה אל ה'.
ועיין לקמן דף קכב ע"ב עוד ביאר הכתוב ושם הבאתי דברי בעל השל"ה מ"ש בפי' תפילה שער השמים על הקרא שברו על ה' אלקים ונ' עפ"י ליישב ג"כ למה כתיב אשרי שאל יעקב ולא כתב אברהם ויצחק, ונר' אחר דמצינו?? [ש]הי' מתבר גרמי' על ד"ת כמ"ש רש"י על הקרא וישכב במקום ההוא מי עת? הוא לומר שכל אותן שנים שהיה בבית שם ועבר לא שכב שהיה עוסק בתורה, כן הוזכר בכתוב יעקב אף דכודאי אברהם ויצחק היה ותבר גרמייהו על ד"ת מ"מ באשר דביעקב מצינו לימוד בקרא הזכיר אותו. ובשער השמים פ' ג"כ פי' אחר בשם הזוהר למה הזכיר יעקב משום שהוא שם בטחונו בהקב"ה בברחו מפני אחי' בלי ממון כדכתיב אם יהיה אלקים עמדי וכו' ע"ש. ואף שבודאי ג"כ אברהם ויצחק שמו בטחונם בהקב"ה וצ"ק? ג"כ כיון דביעקב כתב בהדיא בקרא לכן הזכיר דוד אותו.

סי' כ"ב
ואנכי תולעת ולא איש. פי' רש"י כל ישראל מכנה אותו כאיש אחד עכ"ל. נ' כוונת דוד יותר שכל המזמור הזה היה מתפלל על הגלות כמ"ש רש"י ואמר חז"ל בזמן ששלום ביניהם אפילו עובדים ע"ז הקב"ה מוחל להם ולכן היה מכנה אותם? כולם/בשם איש אחד לומר שיש שלום ביניהם כמ"ש רש"י על הקרא ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד ובלב אחד.
ונ' עוד כוונת הקרא אשרי שאל יעקב בעזרו שם זה הוא מידת הרחמים כמ"ש רש"י פ' והביא ראיה מדכתיב אלי אלי למה עזבתני, וע"ז אמר אימת הוא בעזר מצד? מידת הרחמים בזמן ששברו על ה' אלקיו, ה' הוא מידת הרחמים ושם אלקים הוא מידת הדין ואמר בזמן ששברו על ה' ששולט בו אף מידת הדין וכמו שדרשו חז"ל בכל מאדך בכל מידה ומידה וכו'.

#171
ונ' בראקר' לפי פשוטו לפי מאי דקרינן שברו ולפי מאי דפי' הזוהר שברו לשון תברא, ונ' כוונתו על התורה שת"ח שממיתין עצמו על ד"ת אחר שהפי' הקרא עליך הורגנו כל היום וגם הקרא דרשו חז"ל בגיטין דף נ"ו ע"ב ב"כ אלו ת"ח וכו' ונ' דשניהם יש שייכות להדדי, עפ"י מה דאמרו חז"ל בברכות דף ל"ב ע"ה המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנ' תוחלת ממושכה מחלת לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנ' ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנ' עץ חיים היא למחזיקים בה עכ"ל, ולכן אחר דקרינן? שברו לשון תקוה אמר נמי שברו לשון תבר' והיינו על התורה שאך ע"י תורה הקב"ה מביא לו תקותו. והנה פי' הזוהר מסנו? הגמ' סוף יומא הקרא ויין ישמח לבב אנוש ואמרינן ג"כ שם כתיב ישמח וקרינין ישמח.

סי' כ"ג
כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני. ופירש"י כל עת תשמיש להנאתן נתכוין כיון שגמרו הנאתן זה הופך פניו אילך וזה הופך פני' אילך. נ' שכתב כן אחר דאיתא במדרש על הקרא ואני עבדך בן אמתך שישי אבי דוד היה פיתה שפחתו לבוא אלי' הלילה והיא אמרה זאת לאשת ישי והלכה אשתו בחדר שפחתה ובא עלי' ישי וסבר שהוא שפחתו ולכן אמר עבדך בן אמתך ולפי שכלראוי? באותו פעם לא נתכוין רק להנאת עצמו כתב כן.

סי' ל"ג
פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו. נ' סמיכות הפסוקים פי צדיק וכו' תורת אלהיו בלבו וכו' משום הא דדרשינן בסוכה דף מ"ב והבאתי לקמן דף קכ"ו ע"ב @@ ע' 258@@ <<עשה ה' בה??>> לזה אמר מקום פי צדיק וכו' תורת אלהיו וכו' שע"י התורה יצהר"ע משלים אתו כדדרשינן וה' ישלימנו לך ואף שרוצה היצהר"ע להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ויעשה שלום עמך, וזה"נ כוונת הכתוב ולא ירשיענו בהשפטו, אך דלפי קאי אהקב"ה מ"מ יש לפרש ע"ד שאמרו חז"ל בש"ס צדיקים יצ"ט שופטן ורשעים יצהר"ע שופטן, ולזה אמר הכתוב כאן ולא ירשיענו בהשפטו והיינו שגם הוא ישלים עמו ולא ירשיענו.

סי' פ"א ע"ד
לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש, ופי' רש"י לך יום גאולתן של ישראל אבל לילה ועוד ההי' בצרות הלילה אתה הכינות מאור ושמש הכינות להם מאור התורה עכ"ל נ' הסמיכות אחר דאמרינן בפ' חלק כל הלומד תורה לשמה זוכה מקרב הגאולה ולזה אחר שהוכיח השלום?? התפלל שיושיענו? בזכות התורה

#172
סי' מ"ז
כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו. רש"י מפרש ידבר לשון דבר
יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואנו נצולים . ונ' שלזה כוונת הכתוב שהזכיר מתחלה השני כינוין הקדושים עליון נורא, על דרך מה שאמרו חז"ל ביומא פנ? דף ס"ט ע"ב שאנשי כ"ג החזירו עטרה ליושנה שאמרו נורא שאלו הן נוראותיו וכו', והבאתי לקמן דף קל"ו ע"ב, ולזה הכוונה אמר כאן עליון כמ"ש רש"י בחחומש על הקרא כי אשא על שמים ידי שתמיד אימת התחתון על העליון ולזה הזכיר כאן עליון נורא שמטיל נוראות על האומות ונתן דבר בתוכם.

סי' פ"ט
לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו. נ' הא דנקט לשון ישיא אע"ג דזה הלשון הוא בדבר מאכל וכמ"ש רש"י בישעי' סי' כ"ד על הקרא כמלוה כלוה כנושה כאיש אשר אתה נושה בו ע"ש. נר' שנאמר כן הכא על שם שכתוב תתננו כצאן מאכל ואזה אמר לא ישיא אויב בו בלי? בלשון? מאכל.

סי' סצ"ד
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. נ' כוונת הכתוב על דרך שאמרו חז"ל במסכת סופרים (@זה באדר"נ פ"ג ו'@) חביבה אחת בצער ממאה בריוח, וכן נ' כוונת הכתוב סי' קי"ט זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, וג"כ עי' ?? מסכת סופרים הנ"ל.

סי' ק"ו
ת
תפתח ארץ ותבלע דתן וכו' יעשו עגל בחורב וכו'. הזכיר תחלה מחלוקת קורח, ואח"כ עגל, אף שהיה מוקדם ללמד גדול עוון מחלוקת מע"ז. וללמד לנו מה שאמרו חז"ל בזמן שישראל שרוין שרוין באגודה אחת אפילו עובדי ע"ז כאנוש הקב"ה מוחל להם.

סי' ס"ו
הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרוי' יש לפרש כאשר הרכבת אנוש לראשינו להרע לנו אז כאשר באנו באש ובמים, והכוונה שהיינו עוסקים בתורה שנקרא אש שנאמר הלא כה דברי כאש וזה רומז על פלפול הלכה ובמים היינו אג(ו)דה כמו שדרשו חז"ל כל משען מים זה הגדה אז ותוציאנו לרויה, שהתורה היה מגין עלן.

סי' ל"ג
צופה רשע לצדיק ומקש להמיתו וכו. יש לפרש דקאי על מלכות הרשעה כמ שביאר רש"י הקרא לקמן סי' ק"ט כי פי רשע וכו' עליו, והכוונה כמו שדרשו חז"ל עדת אבירים בעגלי עמים ששחטו כעגלים שאין להם בעלים ע"ש.


#173
סי' זין
אלקים שופט צדיק ואל זועם בכל יום. יש למידק אלקים שופט שני שמות הם, מידת הדין ושם אל הוא מידת הרחמים, כמ"ש רש"י פ' כי תשא על הקרא די"ג מידות ה' ה' אל וכו', וזועם בכל יום הדר? הוא מידת הדין, ונר' שהוא על דרך שאמרו חז"ל בפ"ק דע"ז על הקרא רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם וכל שאוהבו מפרע ממנו מעט מעט ע"ש ולז?את הכוונה אמר כאן שאלקים שופט צדיק והיינו במידת הדין אלא שאל זועם בכל יום והיינו שמידת רחמים עלי' והוא יתברך?? זועם עלי' בכל יום כדי לפרוע ממנו מעט מעט.

סי' ק"ל
אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר. רש"י פי' כבר לקית בגליות רבים הרי גרתי משך עם בני יפת במלכות פרס ויון ומשך. ונ' לפרש על דרך זה שכנתי עם אהלי קדר, היינו גלות ישמעאל כמ"ש רש"י בזכרי' סי' ה' (פסוק י"א) שארבע מלכות ?וגלות? שלהם הם שמונה בבל וכשדים פרס ומדי יון ומקדון אדום וישמעאל, וזה שיסד ר"א הקליר רביעית היא שמינית.

סי' ס"א
אגורה באהלך עולמים. חז"ל דרשו בימות וכי אפשר לדור בשני עולמים אלא כל [א]אומר שמועה מפי' בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר ע"ש. ויש לפרש עוד עפ"י מה שהאריך בתפילת שער השמים בשם הזוהר בההוא שעתא דמיליה דאורייתא איתחדש מפומיה דבר נש סלקא ואיתעדת? קמי' דקודשא בריך הוא וקב"ה נטיל להאי מילה וכו' ושוי בשבעי'? אלף עלמין ע"ש שהאריך הרבה, וזה הוא הכוונה אגורה באהלך עולמים, שיזכה לחדש חידושי תורה כדי לעלות אותו מילה לקב"ה לשוט עמה בשבעים אלף עלמין? עולמות? רק לשוט בדרך גירות כביכול.

סי' ק"ל
יחל ישראל אל ה' והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו. ויש לדייק כפל הלשון והרבה עמו פדות, וכתב עוד אח"כ והוא יפדה את ישראל, ועוד מה לשון והרבה. נראה כוונה ד/במאי דאמרינן בפ"ק דע"ז אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם כל עוונותיכם

#174
ודרשו שם אהבו ל/נפרע ממנו מעט מעט, ומעתה זו הכוונה והרבה עמו פדות, והיינו כיון שנפרע ממנו מעט מעט א"כ מרבה עמו פדיון עונותיו, ומה שאמר עוד אח"כ והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו נראה דהכתוב בא ללמוד דדוקא עוונות הייינו מזידים זה המרבה הפדיון ונפרע ממנו מעט מעט, משא"כ פשעים היינו מורדים אינו נפרע ממנו מעט מעט, וכן בהקרא ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם יזכור רק עונות.
ונראה עוד לפרש דמהאי קרא ע"כ אפקוד עליכם לא משתמע כ"כ שנפרע ממנו מעט מעט אלא הוי מפרשינן הקרא אחר שהקב"ה אוהב אותנו יפקד עונותינו ממשלם? הגמול בעה"ז כדי לנקות אותנו ולהשאיר שכר מצוות לעה"ב, וכמ"ש רש"י בחומש על הקרא אל אמונה ואין עול, אבל מזה הקרא והרבה עמו פדות ודאי יש ללמוד שריבה?? פדות הוא שנפרע מעט מעט.

- ענדע תהלים -
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דאנערשטאג יאנואר 29, 2015 12:18 am, פארראכטן געווארן 18 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

אגדות הש"ס חלק א'

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#246
ברכות מאימתי פ' ראשון
עיין מ"ש לקמן דף קכ"א, ויש להוכיח עוד דפי' בשעת כעסו אפי' כועס על חבירו, דאל"כ מאי אשמועינן הכא, הא מתני' שלימה היא כבר באבות אל תרצה את חבירו בשעת כעסו, ואין לומר דאשמועינן הכא טעמ' מקר', דאל"כ הוי לי' לומר תנן התם ולפרושי טעמו, כיוצא בזה מצינו במגילה תנן התם ודאישתמש בתגא חלף, אכן למ"ש מיושב דמתני' בשעה שהוא כעס עליך אל תרצה אותו, וזה הוא מסברא דודאי הוא עצמו שכועס עלי' אם תרצה אותו הכעס תגבר יותר ותחשב לו לחוצפה יתירה עוד, אבל כשמרצה אותו על כעס חבירו הו"א אותו הכועס מה לו לאחר ליכנס א"ע לרצות אותו אם לא בודאי שראוי ונכון להניח כעסי, קמ"ל דלא, וע"ז מביא ראי' מקרא. וכן מורה דקדוק הלשון דבמתני' תנא אל תרצה את חבירך בשעת כעסו, והוא מדבר אל הנוכח והיינו שמדבר אל אותו איש המכעיס שאל תרצה את חבירך בשעת כעס עליך, וכאן מדבר אין מרצין לו לאדם וכו' לשון רבי' על כל העולם, ואם קאי על מתני' הו"ל לומר מנין שאל תרצה חבירך בשעת כעסו כלשון מתני', והיינו דאתא לאשמועינן שאין שום אדם בעולם מרצה אותו בשעת כעס, אפי' לא יהי' עליו רק על אחר, וע"ז שפיר צריך להביא ראי' מקרא. ובזה מיושב נמי דקדוק הלשון דבמתני' פ"ד דאבות תנן הלשון אל תרצה חבירך והכא אין מרצין את האדם ולא אמר אין מרצין את חבירו, אלא דבמתני' מיירי שרוצה לרצות על כעס עצמו, ולכן תנא את חבירך, דהיינו הי' לו עסק עמך בחברות' וכעסת אותו, וכאן הוא אומר אין מרצין לו לאדם היינו שום אדם בעולם אף אם נכרי שלא הי' לך עמו שום עסק בעולם, ובא לרצות אותך על שאתה כועס על אחר אפ"ה אין מרצה ודו"ק.
#247
ברכות פ' מאימתי דף זי"ן
אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו וכו', אין דתניא ואל זועם בכל יום וכמה זועם רגע וכו'. קשה לי לאיזה צורך הוצרך להביא הבריית' וכמה זעמו, הא קרא גופא כתיב ואל זועם
בכל יו'. ועוד תיקשי לי' קרא גופא ומי איכא ריתחא וכו', ועיין מ"ש לקמן דף קכ"ב. ולפי פשטות י"ל דבעי להוכיח דפני אין לשון כעס אלא כפי הת"א שכינתי תהלך וכו' וכן פירש"י בחומש.
. והנ' ליישב .. מאי דאיתמר ואין כל ברי' יכול לכוין הכל הוא מלשון הבריית' ולפחות עד השתא דעת בהמתו, ואפשר דגם זה הוא מלשון הברייתא עד למען דעת צדקות ה', וכוונת הגמ'
ללמוד מבריית' דזעמו רגע, ולמדנו ממאי דאמרינן בסמוך משמי' דר"מ בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחי' כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס, למדנו מזה דעיקר כעסו על אוה"ע, אלא דמ"מ כיון דעידן ריתחא הוא ח"ו יש לחוש אם קילל אדם
אחד שאר בני אדם אפי' א' מישראל שתחול ח"ו הקללה, כמו שמצינו בבלעם שהי' רוצה לקלל ישראל באותו רגע, אבל מ"מ עיקר הכעס על אוה"ע. ומעתה כוונת הגמ' ללמד שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו אפי' אם כעס על אחרי' והוא רצה לרצות בכמה? שכעס .. עלי' ג"כ לא יעשה כן, וע"ז מבי' ראי' מקרא פני ילכו, ודקדק בגמ' פנים של זעם, לרמוז על הקרא ואל זועם בכל יום, וכוונת הקב"ה שאמר למשה שהי' מתפלל בהשכמה בשלש ראשונות, וע"ז שימתין עד שיעבור פנים של זעם היינו שאל יתפלל באותן ג' שעות, וכדאמרינן בר"ה לא ליצלי אינש מוספין בר"ה בתלת שעי קמיית' ע"ש, ולכן אמר הקב"ה למשה שימתין עד שיעבור אותו רגע אחד, דגם משה לא הי' יודע אותו רגע כדאמרינן אין כל ברי' יכולה לכוין. ונ' עוד דאף דזעמו מ"מ גם הי' הקב"ה יכול לומר כלו? כמ"ש פ' וירא כלו וכמו שכתבו תוס'. ובאמת בפשטות הי' יכול לתרץ על מאי דמקשה ומי איכא ריתחא, וכבר כתבתי דעיקר קושייתו .. זעמו? היא לשבר האוזן, מ"מ לאיזו צורך כתבה התורה כהאי לישנא, והי' יכול לתרץ ללמוד הדין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, אלא דהגמ' רצה לפרש הדין דאין מרצין וכו' אפי' בשעה שהוא כועס על אחר כנ"ל, וע"ז מביא ראי' מדתניא. ואפשר נמי דלא לתרץ כפשוטו לאשמועינן דאין מרצה בשעת כעס על המרצה עצמו דזה פשיט' וסבר' הוא.
גם י"ל דרצה הכתוב לאשמועינן הדין דלא יתפלל בג' ראשונות בר"ה, די' ספק דינא/הוא? כמו שאמר הקב"ה למשה, ואע"ג דזה הי' שאר ימות השנה שאני הכא דצריכא רחמי' .. עון עגל.

#248
ברכות מאימתי פ' ראשון דף ד' ע"ב
א"ר יוחנן בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי עכ"ל. אפשר לומר הכוונה אחרי שאם שגורה התפלה בפי המתפלל סי' יפה לו, כדאמרינן במתני' לקמן דף ל"ב ע"ב על ר"ח בן דוסא שאמר על עצמו אם שגורה בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו וכו', ובביאור אמרו שם אם טעה באבות סי' רע הוא לו, ולזה קבעו חז"ל לומר בתחלה ה' שפתי תפתח, שאתה תפתח שפתי ואז בודאי יהא שגורה תפלתי בפי בלי טעות, ובזה אנו מבקשי' שברוב חסדו יראה לנו סי' טוב. ולזה אמר ופי יגיד תהלתך שהוא אבות שבחו של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. והכוונה שלבסוף הוא אומר יהי' לרצון אמרי פי הוא שאנחנו כבושי' בגולה ואין אנו יכולי' להתפלל בפה מלא מה שאנו מבקשי', וצריכין אנו להתפלל בלשון דמשתמע לתרי אפי כדי להציל מן האומות, אך הקב"ה הוא בוחן לבבות ויודע על מה אנו מבקשים, ולזה אנו אומרים יהי' לרצון אמרי פי עם הגיון לבי שאתה יודע שע"ז קאי אמרי פי. וכבר פרשתי בפנקס דרשות שלי שע"ז אמר ג"כ דוד המלך ע"ה אמרי האזינה ה' בינה הגיגי.
גמ' משום דכתיב יתמו חטאי' מי כתיב יתמו חוטאי' יתמו חטאי' כתיב. הנה וודאי לשון חטאי' משמע נמי חוטאי', כדכתיב אשרי האיש וכו' ובדרך חטאי' לא עמד, וכן על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, וקאי הכל אחוטאים, וכן כהנה רבות. אלא ר"מ השיב מדלא כתיב יתמו חוטאים דהוי משמע רק חוטאי' אלא חטאי' כתיב דמשמע נמי חטאי', טפי ניחא לן לפרש דקאי אחוטאים, כמו דכתיב החפץ אחפץ במות רשע הלא בשובו מדרכו וחי'. ודקדק הכתוב שפתי תפתח ופי, שפי כולל גם הלשון שהוא בתוך פיו, וגם וי"ו ופי לרבות גם השינים, ואף שיש חמשה מוצאות ואחה"ע מגרון וזה אינו בכלל ופי, מ"מ מהגרון אינו שכיח כ"כ ל.. בזה ואפשר ג"כ שנתרבה בכלל וי"ו ופי. והנה נהוג בימי' נוראי' שהחזן כשמתפלל אוחילה כשאומר פסוק זה אומר ופי .. ה' שפתי תפתח, ומנהגן של ישראל תורה, הכוונה שמתפלל שהקב"ה יפתח גם פי' .. וכן מתפלל ג"כ הש"ץ בימים נוראי' הי' עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל שלא יכשלו בלשונם ולא ינקשו בשינונם, הכוונה ג"כ כמ"ש פיפיות הוא תרי שפתי' ופי', ואח"כ מתפלל על הלשון, ואח"כ בשינונם כולל תרי מוצאו' שינים וגרון.

#249
ברכות פ' כיצד מברכין
בגמ' בזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשין ע"י עצמן. יש לעיין הא בהדי' כתיב קרא והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי, והאיך קאמר דאיירי באינן עושין רצונו. ונראה כאשר כתבתי בדרוש במקום אחר דעיקר עושים רצונו מקרי כשעובד מאהבה ולא ע"מ לקבל פרס, משא"כ כשעובד מיראה אף דהוא בכלל דרגת צדיק מקרי עכ"פ אין עושין רצונו כיון דדבר זה הוא נגד רצון הבורא יתברך. וכיון שכן יש לפרש הקרא והיה אם שמוע תשמעו וכו' לאהבה את ה' וכו', דהיינו עובד מאהבה, ואז ונתתי מטר ארצכם בעתו, ואז יקוים ג"כ ועמדו זרים ורעו צאנכם, וכתיב אח"כ ואספת דגנך וקאי אמאי דכתיב בתר הכי השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' וחרה אף ה' וכו' ועצר את השמים ורמז לן הכתוב שאם תשמרו ותעבדו הב"ה רק מפני יראת ועצר את השמים אזי ואספת דגנך, שזה מקרי אינו עושה רצונו של מקום ב"ה דכוותי' דרשו חז"ל הנקי ממי המאררים ודרשו חנקי, והיינו אקרא דאחרי' ואת כי שטית, ונ' דזה כוונת תוס' שם במאי דמוקי הגר' בעושין רצונו ואין עושין רצונו כוונה שעושין המצוות מיראת עונש ומאהבת שכר אבל אינן עושין רצונו שהוא לעבוד אותו מתוך אהבה שזו היא עיקר מ"ע? ואהבת כמ"ש רש"י בחומש.

פ' שלשה שאכלו
דף מ"ח אביי ורבא הוי יתבי קמי' דרבה, אמר להו רבה [למי] מברכין וכו' עד תרוייהו רבנן הויתו. לכאורה מאי רבותי'. ואפשר דהי' מביני' למי מברכין דכוונתו אקב"ה ולא בעה"ב כדלקמן דף נו"ן דמש"ה לא אמרינן למי שאכלנו משלו, וכמ"ש רש"י שם וק"ל.

פ' מאימתי דף זי"ן
ומי איכא ריתחא קמי' דקודשא בריך הוא. יש לעיין הא כמה כתובים מורה על כך, וחרה אף ה' בכם וכו', ונתתי פני בכם וכהנה רבות בתורה נביאים כתובים. ובאמת כבר ביאר הרמב"ם בפ"א מהלכות יסודי התורה שכל הדברים האלו וכיוצא בהם הוא הכל לשבר האוזן, וד"ת כלשון בני אדם, כי על עצמו יתב' הוא יב"ש? הגדול אין בו? שימי'? והאריך בזה, וא"כ גם קרא פני ילכו הוא כאחד מהם. וצ"ל דמ"מ האיך דאיכא דלמידרשש דרשינן, וכן אמרו חז"ל כאהפ? עמים? וכיוצא בה כתיבתי במקום אחר גבי אין מידמיני?? הכי??

דף חי"ת ע"ב איכא דאמרי לא תנסוב גיורתא. יש לעיין הא ר"ע נסיב אשת טורנוסרופוס הרשע, כדאיתא בנדרים ().

דף י"ב
מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכון ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. י"ל שייכות לזה הברכה שרש"י ז"ל כתב בפ' האזינו ויהי בישורין מלך בתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, אימתי ויהי בישורין מלך שהקב"ה משרה שכינתו בישראל, בהתאסף וכו', דהיינו שיש שלום בינינו, לכן אמר מי ששכן וכו' הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה וכו' כדי להתמיד לשרות שכינתו בינינו.

#250
כיצד מברכין דף מ"ם ע"ב
אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ור"י אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. נר' הכוונה, הנה ידוע דחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וע"ז אמרי' ברוך אתה י"י, הנה בכתיבתו הוא מידת הרחמיםם ומברכין אנו/את השם תחלה שהוא מידת הרחמי' שלו בכתיבתו ובקריאותו שהוא נכלל במידת הרחמים ובמידת הדין ג"כ מברכין, אף שנגע בנו גם מידת הדין ואח"כ אמרי' אלקינו שם זה הוא כולה מידת הדין ומברכין אותו אף אם מדה"ד לבד שולטת בנו, ואח"כ מזכירין שם מלכות דשם מלך הוא ג"כ מדה"ד?/ר וכמ"ש הרב אלשיך על הקרא מליכ ואלקי כי אליך אתפלל, וכבר מקרא מלא דיבר הכתוב נחמו נחמו עמי וכו' כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתי', ומטעם זה אין מזכירין שם מלכות אחר שמזכיר שם אלקינו לומר שאנו מברכין אותך אף שמדה"ד שולטת בנו בכפלים.

מאימתי פ' ראשון
כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנא' והי' שדי בצריך וכסף תועפות לך. יש לפרש ע"ד רמז כוונת הגמ' שמשתף שם שמים בצערו היינו שמצער עצמו על גלות השכינה, ע"ד עמו אנכי בצרה, ואמרו כופלין לו פרנסתו היינו פרנסת נשמה שהיא התורה כמו שמבואר בזוהר בכמה מקומות אותן המתאבלים על בהמ"E ומצערים עצמו על גלות השכינה שזוכה לאור גדול בתורה, ונקט לשון כופלי' ע"ד שאמר הכתוב ומנא? לך תעלומת חכמה כי כפלים לתושיה, והביא לשון הכתוב והי' שדי בצריך כמ"ש שמצערו על גלות השכינה וכסף תועבפת לך, התורה מכונה בשם כסף כדאמרי' במדרש והובא במנורת המאור נר' ד' פרק ב' כלל א' חלק ב' ובז"ל ונמשלה לכסף דכתיב כי טוב סחרה מסחר כסף, וכתיב אם תבקשינה בכסף וכו' ע"ש, ומדוייק השתא לשון שיתוף אחר שמצער עצמו על גלות שכינה כמו שמצער על צרות עצמו ולכן כופלין פרנסתו, היינו פרנסה ממש, מידה נגד מידה, ה"א בשביל שמצער על עצמו לא בשביל שמצער על צער שכינה (@לכאו' צריך להגיה להיפוך@)

פ' הרואה
בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך בכל מאודך בכל ממונך, דבר אחר בכל מידה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד. נר' לבאר משנה זו ע"פ מ"ש בפנקס דרשות שלי דף מ"ם ע"ב ושם פירשתי מה דאמר לקמן בבריי' דר"א ור"ע דף דמה דאמר ר"ע בכל נפשך אפילו הוא נוטל נפשך פליג אר"א דאמר דקאי איהרג ואל יעבור, אלא קאי אהקב"ה דאף אם הוא נוטל נפשך ותראה עצמך סמוך למיתה, אפ"ה תאהבנו אותו, ונר' דלזה אמר אח"כ בכל מאדך בכל ממונך, דליכא לפרושי השתא בכל מידה ומידה שהוא מודד לך דזה הוא בכלל בכל נפשך, ולכן צריך לפרש בכל ממונך, ואף דכ"ש הוא, כבר אמרו יש לך אדם וכו' וקאמר אח"ד"א בכל מידה ומיד, ולדעת זו הוא מפרש בכל נפשך קאי אמסירת נפש דיהרג ואל יעבור דכ"ש
#251
הוא (מ)ממון. ולכן מפרש בכל מידה ומידה ודוק.
ובזה מבואר לשון המתני' חייב אדם לברך על הרעה שנא' וכו', והנה לכאורה לל"ק דדריש בכל מאודך בכל ממונך אין כאן שום לימוד על האי דינא דחייב אדם, רק לל"ב דכל מידה ומידה, אכן למ"ש גם לל"ק נפקא לן כן דבכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך קאי אהקב"ה שלא תהרהר אחריו עד דכדוכו של נפש, וכן בכל ממונך, ומזה נפקא לן האי דינא דחייב אדם, ודוק.

דף ד' ע"ב מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי, במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל, אמר ר"נ בר יצחק אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוח הקודש, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. עיין בהכותב בעין יעקב בשם הזוהר פי' על האי קרא ותוכן דבריו הוא שבכל הגליות הי' הקב"ה קובע זמן וקץ לגאולה, וכשהגיע אותו זמן באו מעצמם, אבל הגלות המר הזה לא היה הקב"ה קובע זמן לגאולה רק אומר שלא תצא לחירות עד שאני בעצמי אקבץ אותם, וזה שאמר הכתוב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, ולא נאמר ולא אוסיף להקים, אלא הכוונה שמעצמם לא תוסיף קום, אלא הקב"ה בעצמו, וזו תפארת וכבוד לישראל, וזה שאמר הכתוב והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, עכ"ד. והאריך שם בזה במשל למטרוניתא אחת, ונר' שאפשר לפרש תלמודא שלנו ג"כ נפלה? ולא תוסיף לנפול עוד, והיינו מפני שהקב"ה אמר קום בתולת ישראל, וזה שחבר דוד וסומכין ברוח הקודש ואמר סומך ה' לכל הנופלים, והיינו שהקב"ה בעצמו יהיה מקים אותו כביכול כאדם שמושיט ידו לבירו הנופל לסמוך עצמו בו להקימו, והנה בפשטות יש לפרש הקרא נפלה ולא תוסיף וכו', הנה ידוע שעיקר עוונם היה שטעו בצבא השמים לעשות אותן ע"ג שהי' כופרים בהשגחה וסברים שהכל בא ממערכות השמים אלא שבאמת הקב"ה כשישראל יראים מ?לפניו הוא משדד המערכות ואף בשביל צדיק א', וכמו שהאריכו בזה שאין מזל לישראל, וכמו שהביאו ראיה מר"א בן פדת בתענית דאמר לי' הקב"ה ניחא לך דליחרוב עלמא וכו' וכהנה רבות, ועיין בדברי הכותב בעין יעקב ריש ברכות על מאי דאמרינן שם שלשה מוחלין כל עוונותי' תורה וג"ח וקובר את בניו ע"ש, ולזה אמר הכתוב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל היינו מצד מערכות השמים מדה כנגד מדה עד עד שאני בא בעצמי לשדד המערכות ולזה אמר הכתוב ושב ה' אלקיך את שבותך ודרשו חז"ל שהוא עצמו ישיב וכמ"ש רש"י בחומש, ע"ש.

שם דףג'
כפני יונה נחפה בכסף וכו' מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה, אף ישראל אינו ניצולת אלא במצות, ונראה לכאורה בעיקר כוונת חז"ל על התורה ולכן קאמר נחפה בכסף שהתורה נמשלת .
#252
נמשלת לכסף, כדאמרינן במדרש והובא במנורת המאור נר ג'?ז? פרק ב' כלל א' חלק ב', וז"ל ונמשלה לכסף דכתיב כי טוב סחרה מסחר כסף וכתיב אם אם בקשנה ככסף אלא דנקטו? במצות לפי שעיקר כוונת הלימוד שיהא לקיים המצות. וק"ל.

שם דף וי"ו
אתם עשוני? חטיבה אחת בעולם שנא' שמע ישראל וכו' ואף אני אעשה וכו' שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד. נר' הכונה שאף בכל הצרות והגזירות שעברו עלינו תמיד רחמנא ליצלן אנו מצדיקים עלינו הדין, ולא זז אחדותו ממנו ית' ובכל זאת אנו משכימים ומעריבים ואומרים שמע ישראל וכו', ואף הקב"ה עושה עמנו חטיבה א' שאף בשעה שאנו ח"ו הם נגד עושי רצונו הוא מקלס אותנו שאפ"ה מי כעמך ישראל גוי אחד, ובזה הוא דוחה המקטרגים [מ]עלינו.

דף טי"ת ע"ב
בגמ' בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי.
לכאורה נר' טעם הדבר, אע"ג דגם יהיו לרצון משמע נמי מעיקרא כמו דאמרי' בסמוך מ"מ תקנו האי קרא ה' שפתי תפתח כיון דכתיב יגיד, ומילת יגיד דברים קשים, כמ"ש רש"י על הקרא כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, ומפני שהוצרך להזכיר מתחלה שבחו של הקב"ה ובברכה ראשונה מזכיר גבורותיו ונוראותיו, ובברכה שני' מזכיר גבורת גשמים ובו דן את הבריות הן לטובה הן לרעה ח"ו, לכן הזכיר משיב הרוח שגם בו דן את הבריות כדכתיב עושה מלאכיו רוחות, וכמ"ש רש"י פ' בשלח על הקרא ויולך ה' את הים ברוח קדים, וכיון שהזכיר בזה השבח של הקב"ה בגבורותיו ונוראותיו, ואיך הוא [??נפרע?] מן הרשעים עונשם ומשלם שכר טוב לצדיקים, לכן אמר תחלה זה הפסוק לשון הגדה שהם דברים קשים, ולבסוף כיון שאחר שלש ברכות ומתפלל צרכיו בלשון תחנונים אמרי פי בלשון רכה כעבד לפני אדונו, לכן הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי, ומ"מ צריכין אנא לתחונן? רב יהודה ברי' דר"ש בת פגי דבסמוך דעדיין הוי לי' לתקוני דגם יהיו לרצון לימרו מעיקרא ולימרו תרווייהו.

פ' תפלת השחר דף כ"ט
אביי גמירי טבא לא הוי בישא. נראה דכוונת אביי הוא רק דלא הוי בישא היינו לענין שיהיה מין דבי' עסיק ואתי, וכן האי קרא בשוב צדיק מצדקתו, וכתב בי' כל תועבת אשר עשה רשע ויש בכללן שהיה אותן התועבות במרד שיודע ריבונו ומכוון למרוד בו, כמו שמצינו בכתובים שהי' בזמן יחזקאל, וזה מקרי מומר להכעיס ו@מין?? הוא כמבואר בי"ד סי' קנ"ח, וכן מה ? מיוחנן כה"ג קאמר נמי ולבסוף נעשה צדוקי, אבל לא הוכרחנו לומר דכוונת אביי לא הוי בישא לענין שלא יהיה מומר לתיאבון זה לא מצינו, ואיפכא מצינו בדברי חז"ל ביומא דף ל"ח ע"ב שדרשו קרא ורגלי חסידיו ישמור כיון שעבר רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא, אלמא דבעי' רוב
#253
שנותיו, ובזה מיושב דהלא חונא?? הנביא היה מתחלה נביא אמת ולבסוף נביא שקר, וגם שבנא במעשה דסנחריב היה מתחלה צדיק ולבסוף נתהפך, ודוחק לומר דגם המה רשעי מעיקרא, ועוד דלמה לא מקשה משבנא דזה מבואר במקרא בישעי' הנה ה' מטלטלך טילטולא גבר, אלא נראה כמ"ש דדוקא טבא לא הוי בישא לענין שנתהפך למינות משא"כ במומר לתיאבון.

פ' אין עומדין דף ל"ג
בגמ' וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנא' כי לא עם בינות הוא ע"כ לא ירחמנו עושהו עכ"ל. אין הכוונה על [מי] שהוא שוטה שאסור לרחם עליו, כי אדרבה קי"ל דב""ד מוקי אפטרופוס לשוטים כי מה לו לעשות שדבר זה מסור ביד הקב"ה, ומתחלה יצירתו כבר נגזר עליו אם יהיה חכם או סכל כדאמרינן במסכת נדה, אמנם הכוונה שמי שאין בו דאה שהוא ניסת מבני אדם לומר עשה כך, ואין בוחר דעה בפני עצמו לשקול בדעתו כשישמע דיעות בני אדם איזה דרך ישכון אור לבחור הטוב בעיני ה' ב"ה ואדם, רק יש לו דעת הפכפך פעם ציית לאיש זה וכשבא אח"כ איש אחר ואמר להיפוך ישמע עליו, וע"ז ודאי אסור לרחם עליו כי הרבה תקלות יצא מזה, כי ודאי ראוי לשקול בדעתו איזה דרך אמיתי, כי שמא לא' מהן שום טעם או פני' מטעם ממון או כבוד וגדולה?. וע"ז מביא ראיה מקרא כי לא עם בינות הוא וכוונה כמו שמצינו בקרא שמתחלה היו הולכים אחר נביאי האמת, ואח"כ נתעו [נטו] מנ[ל]מ)נביאי שקר ויטו אחר ההבל ויהבלו, ולא נשאו לבם להשיג ולשקול בדעתם להשיג אמיתית הדבר, כי נביאי השקר עשו בשביל להתגדל? כבודם?, ולכן קאמר ע"כ לא ירחמנו עושהו, וזה הוא ג"כ כוונת חז"ל בסנהדרין כל הנותן פתו למי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, וכן אמרינן שם כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה, וק"ל.
גם יש לפרש שאין בו דעה שעשה בשביל פניות זרה? שיש בו וציית לדעת בני אדם אחרים בשביל זה, ולכן דייק שאין בו דעה, וק"ל.

דף ל"ב
ת"ר מעשה בחסיד א' וכו'. יש לעיין על אותו חסיד האיך סומך עצמו על הנס, הא שפיר קאמר אותו הגמון אם הייתי חותך ראשך בסייף מי תובע דמך מידי. ויש להוכיח מכאן לכאורה כדברי הפוסקים והובא בב"י בטי"ד סי' קנ"ד דאף על שאר עבירות דאמרינן להילכתא יעבור ואל יהרג, אם רצה להחמיר עצמו ולהרג רשאי אף על מצוה קלה, כמבואר שם בדבריהם, ולדעת שארי פוסקים דס"ל דאינו רשאי, בע"כ צ"ל דאותו חסיד בטוח בזכותו היה וסומך עצמו על הנס שלא יהרג אותו הגמון. ודאמרי'נן דאינו רשאי למסור על שאר עבירות היינו היכא דאמר בהדיא או תעבור או ארוג אותך, משא"כ דלא אמר לו ההגמון להשיב ואם לאו אהרוג אותך בטוח היה אותו חסיד בחסדי הש"י שלא יהרוג אותו ההגמון, ודומה לזה מצינו כמה פעמים בש"ס דחסידים הראשונים היו סומכים עצמם על הנס מרוב דביקותם בהקב"ה ובתורתינו השלימה והתמימה, עיין במסכת תענית גבי מעשה דנחום איש גם זו דאמר לתלמידו פינו הכל קודם שהוצאתני מן הבית, והיה סומך עצמו על הנס שכל זמן שהוא בבית אינו נופל הבית ועשה זאת אף בשביל הפסד ממון וכהנה מצינו רבות בש"ס.
#254


#259
שבת במה מדליקין פ' שני דף ל"ב ע"ב
תניא ר' נחמי' אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים, ופרש"י מריבה רבה מדה כנגד מדה, ובניו קטנים אהבתו נטלת ממנו היינו נמי במדה עכ"ל, ונר' לפרש הענין יותר דבב"מ דף נ"ט אמרי' אמר ר' יהודה לעולם יהא זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מציוה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה , שנא' השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך, אמר רב פפא כד משלם שערא מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא, והנה בעון ע"ז רעב בא לעולם במו שמפורש בקרא השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר השמים ולא יהי' מטר, ????? מה דאמרי' ריש יומא בית ראשון נחרב בשביל ע"ז ג"ע וש"ד, בית שני בשביל שנאת חנם , ללמדך ששקולה שנאת חנם נגד ע"ז ג"ע וש"ד, ולכן אמר ר' נחמי' הכא בעון שנאת חנם ששקל נגד ע"ז ועי"כ רעב בא לעולם ומשום שערא מכדא ועי"כ מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואמר אח"כ ואשתו מפלת נפלים היינו לפי מה דאמרי' לקמן בעון ג"ע וע"ז גלות בא לעולם , ובמסכת (נידה) בריש פ' כל היד אמרי' אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי,ולזה קאמר ר' נחמי' בעון שנאת חנם ששקל כנגד ע"ז וג"ע ועי"ז אשתו מפלת נפלים ואינם כלים הנשמות ועי"כ מעכב הגאולה , וקאמר אח"כ ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים והנה רש"י ז"ל פי' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה דמו ודם זרעותיו, ולזה אמר ר' נחמי' בעון שנאת חנם ששקל כנגד ש"ד שבניו של אדם מתים כשהן קטנים


שם דף נ"ה
בגמ' אין מיתה בלא חטא וכו' מיתבי וכו' טפי הו"ל למיקשה ממה דמקרא מלא דיבר הכתוב משלי י"ג יש נספה בלא משפט, אבל לפי מה שפירשתי במקום אחר ליישב קושיות תוס' במ"ש פי' ??? דאין מיתה בלא חטא אשמועי' דאף דהצדיק נתפס בעון הדור מ"מ צריך להיות פעם א' נכשל בחטא דלמד ממעשה הדור שהן מקולקלות וכמ"ש הגאון שלה?? שהבאתי שם במסכת תענית שלו ג"ש האי קרא דיש נספה בלא משפט כלומר דצדיק נספה בלא משפט מות בשביל עצמו, ואפשר גם לפי' תוס' יש לפרשו קרא ביש נספה בלא משפט יכיו?? דמצי?? החטא עצמו אין לו משפט מות אלא ??נגזר גזירה , ועיין בחידושי במקום אחר במ"ש בסוגי' זו באריכות, ועיין בדברי הרא"ש פ' שלשה שאכלו דף מ"ו ע"ב גבי מהו אומר בבית האבל גבי מ"ש בשם בה"ג ורב אלפס, שאין לומר לוקח נפשות במשפט משום דאמרי' דיש מיתה בלא חטא ומשמע למ"ד אין מיתה בלא חטא ניחא וע"כ צריך אתה לומר כן בע"כ על חטא בא ואף בבאה מצד גזירה אפ"ה איקרי כאן משפט מות ולדידי ודאי תקשי מיש נספה ודו"ק


שם דף ל' ע"ב
רבן גמליאל יתיב ודרש עתידה אשה שתלד בכל יום שנא' הרה וילדה יחדיו וכו' ע"ש הנה יבאר אין הכוונה שתלד ממש בכל יום הלא צריכה לישב ימי טומאה שבעה לזכר וי"ד לנקבה ולא יחליף האל ולא ימיר בדם, אלא כוונה ביום שהרה יולדת ובאמת הפסק ביניהם ימי טומאה שלא תוכל להיות הרה ואפשר שגם זה הוא בכלל ?לזלג? התלמוד שהתורה מכונה בשם שמש כמ"ש רש"י בקהלת על הקרא כי אין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ?שע"ה? הוא שאמר אין כל חדש תחת השמש שלא



#260
יחליף תורתינו הקדושה וע"ד הבאה לו תרנגול שתרנגולי' מצוים שיום אחד יולדות ויום אחד מפסיק וכמו כן האשה שבאמת מפסיק ימי טומאה רק עכ"פ ביום שהרה יולגות גם מכלל ר"ג שיהא תלד בקל כתרנגולת, וכן פי' הרמב"ם בשמונה פרקי' שלו הכוונה מ"ש אח"כ עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת היינו שפרנסה תהא קלה ורק בדרך מליצה אחז"ל בלשונם הזך ונר' שהוא? מימרות שייכי אהדדי דאמרי' בפסחים דף קי"ח קשה מזונתיו של אדם כפליים כיולדה , ולכן אחר דאמר עתידה אשה שתלד בכל יום והיינו בקל כמו שאמרנו אמר ג"כ עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקא בכל יום והיינו ג"כ שהפרנסה תהא בקלה

שם דף ל"ג
ביאור בגמ' בעון ש"ד בהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל
בעון ש"ד בהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל אע"ג דמצוי עבירות חמורות מש"ד ותדע דהא ש"ד דינו בסייף ויש נסקלין ונשרפין , ומסוגי' דק"פ ארבע מיתות בסנהדרין מוכח במקום דמיתה חמורה עבירה חמורה, ואפ"ה בשאר עבירות חמורות לא מצינו שבשביל זה שינה מסתלקת מישראל, ונר' הטעם כמ"ש רש"י על כי קללת אלקי' תלוי שזילזלו של מלך הוא שהאדם דמות דיוקן יוצרו הוא ע"ש שהאריך בזה, ולזה השתא עבירה דש"ד פשיטא דזילזולו של מלך הוא , ומהשתא הדין מידה כנגד מידה שאמר הקב"ה כיון שאתם מזלזלין אותי מה לי לשכון ביניכם וק"ל

במה בהמה פ' חמישי דף נ"ה
ביאור הגמ' מעולם לא יצא מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה
בגמ' לא יצאה מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה וכו' צריכין ליישב מה דכתיב בירמי' סי' י"ח ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה ברע בעיני וכו' ונחמתי על הטובה וצ"ל ששם מדבר על האומות, משא"כ בישראל



ר' עקיבא פ' תשיעי דף פ"ח
ביאור הגמ' ויתיצבו בתחתית ההר
ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית וכו', בתשובת הרשב"א אף דהדר קיבלו בימי אחשורש , היכי יכולין לקבל על מה שעבר ולמה נענשו בגלות הארץ ותירץ דמודעה שייך רק אחר שקיבלו אבל בא"י אין כאן מודעה כי אדעתא דהכא ניתנה להם א"י כמו דכתיב בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו עכ"ד, ולפמ"ש במקום אחר בדריש בשם זרע בירך פ' וירא דכפית הר כגיגית הי' רק על תורה שבע"פ ולא על תורה שבכתב דזה הי' מקבלי' ברצון במו שאמרו נעשה ונשמע אין כאן קשי' דאיכא למימר שעונש גלות הי' שעוברי גם על תורה שבכתב וק"ל


שם
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם אתם מקבלי' את התורה מוטב ואם לאו וכו' התנה בזה תנאי כפול כדי אפי' ?? ?? ?? , אך קשה לי דהא קיי"ל דילפי' ג"כ דבעי' אפשר לקיומי ע"י שליח ומש"ה קיי"ל חליצה מוטעת כשירה היינו אם אמר חלוץ ע"מ שתתני לי מאתים זוז משום דא"א חליצה ע"י שליח א"כ ה"נ מעשה בראשית הי' ע"י הקב"ה בעצמו וא"א ע"י שליח כמ"ש רש"י ריש בראשית שלא נברא המלאכים עד יום שני שלא יאמרו ?? ?? ?? וא"כ ההתנאי בטל ומעשה קיים ונ"ל דנהי
דבאמת לא נברא המלאכים עד יום שני מ"מ הברירה הי' ביד הקב"ה לברוא מלאכים מיד והי' יכול לעשות ע"י שליח מקרי אפשר לקיומי ע"י שליח


#261
שבת כל כתבי פ' ששה עשר דף קי"ח ע"ב
כל השומר שבת כהילכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו, נראה דרמז לן זאת בקרא, ושמרו בני ישראל את השבת, והמפרשים ז"ל דרשו דר"ת ביאה, מכאן רמז לעונת ת"ת מלילי שבת ללילי שבת. ונראה דרמז לן ג"כ לזה דמוחלין לו, דהנה הרשע הוא רחוק מהקב"ה, כדכתיב מה מצאו אבותיכים בי עול כי רחקו מעלי, וע"י שמירת שבת הוא מתקרב להקב"ה, וזה הכוונה ר"ת ביאה שבא להקב"ה.

יציאות השבת פ' ראשון דף יו"ד
בתוס' ד"ה אי איכא דאית לי' דינא וכו' התם בדקרנא שאינן מומחין וכו'. ולי היה נראה לפרש לולי דבריהם דאיירי בדיינא שאינן מומחין והקהל קיבלו עליהם לדון כפי פסקי ב"ב?? וזה מקרי בדברי חז"ל ריש פ' זה בורר ערכאות שבסורא, ועיין מ"ש בחי' דשם על מה שאחז"ל ריש ברכות מהו דתימא דינא שלמא בעלמא.

מי שהחשיך פ' כ"ג דף קי"ג
איני והאמר רב לרב שמואל בר שיאל אחים הספידא דהתם קאמינא, אפשר לפרש כוונת רב כמ"ש רש"י פ' וילך על הקרא כי ידעתי אחרי מותי השחת תשחיתון וכו' שכל זמן שתלמיד? של אדם קיים הוי כאלו הוא קיים, ולזאת הכונה אמר רב דהתם קאמינא, לומר שהוא קיים שהיה מעמיד תלמידי' הרבה, ויש עוד לפרש שצדיקים במותן קרוים חיים רק צדיק לדורו אבד.

שם
בגמ' חתנו של ר"מ משום ר"מ אמרו וכו' הללו שותין והללו צמאין וכו' שנא' וכו' הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב וכו' עכ"ל. נראה, דודאי אין אכילו ושתי' למעלה לעתיד?, אך נראה כוונה מה דכתיב הנה ימים באים נאם ה' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה', ודרשו חז"ל דבר ה' זו הלכה, גם מצאנו שדרשו חז"ל בחגיגה פ' אין דורשין דף י"ב כל משען לחם אלו בעלי תלמוד וכל משען מים אלו בעלי אגדה, אמרתי כוונת הגמ' כאן הללו אוכלין והיינו שעוסקין בהלכות והללו רעבין וכמ"ש הכתוב הנ"ל שרעבים לשמוע דבר ה', הלל שותין היינו העוסקים באגודה כמו שדרשו משען מים הללו צמאים וכמ"ש הוי כל צמא לכוח למים כמו שדרשו חז"ל על התורה. וזה כוונת הכתוב, הנה עבדך יאכלו ואתם תרעבו הנה עזבי ישו ואתם תצמאו, ולזה אמר אח"כ הנה עבדי ירונו מטוב לב הכוונה כמ"ש רש"י ברות סי' ג' על הקרא ויאכל בועז וישת ויטב לו פירשו עסק בתור, לזה אמר כאן שהם ירונו מטוב לב שיעסקו בתורה, ואתם תצעקו מכאב לב באשר שהם רעבים מתורה.

כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה וש"מ וכו' אין יסורין בלא עון לא איתותב עכ"ד. ויש לי לומר דמסתמא כל הני לא מחתו במיתה חטופה ובדודאי היה חולים? תחלה ושם ? ר(ו)אין יסורין בלא עוון.
#262
דף 262 – 263בד

עירובין הדר עם הכפר פ' ששי דף ס"ה

בגמ' ר"ר אמר כל שא?? מפרק ?? ?? ?? מפרש הקרא סגור ?????????

כיצד מעברין פ' חמישי דף נ"ב
א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטיף ואכול חטיף ואישתי בעלמא דאבלינן פרש"י כהילולא דבי ר"ש לפרש הכוונה א"ש שאחז"ל בח?? פי' אין בוררלין כל משען לחם אלו בעלי תלמוד וכל משען מים אלו בעלי אגדה ולראת הכוונה ג"כ חטיף ואכול היא לרמז שמעתתא שנמשלו ללחם חטיף ואשתי היינו ?זיתא וזה הוא מה שאמר אח"כ רס לרב הממנא דם אם יש לך היטב לך שאין ?? ?? כוונה ג"כ אין טוב אלא תורה ולזה אמר אם יש לך דהיינו אם חכם אתה ויש לך דעת ללמוד היטב לך או אם דעתיך פמי' ??? ??אמר כי אין ? וכ, דרשו חז"ל ויטב לבו דכתיב ??? ויטב לבו בתורה ולזה אמר כי אין ?? ל? ??? והתורה מגין עליך כמו שאחז"ל בלבבך תשמור עליך בגדר ולז אמר ג"כ ואין לעוות התעהעה ע"ז ואחז"ל אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ואמר אח"כ ואם תאמר ?? ??? ??? מי יגיד לך התורה מראות חוב כמ"ש רש"י על הקרא וחוג לנערותי' הרב הלומד עם התלמידים חוג הקצוב להם ובה הכוונה ג"כ חוק דלאול מי יגיד לך מר רובע אם חוק הלימוד מתקרים ??? ובהדי' אמרי' בקידושין דף כ"ט ע"ב הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ובאמת פי' זה נוח לי יותר מפירש"י ולבאר שהעינין מקודם ובתרי' הכל מדברי' כב"ת, ויש לפרש ג"כ ע"ד שאחז"ל ביבמות ס"פ האשה רצה כל ת"ח שומרי' שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר שנא' אגורה באהלך עולמי' ולבאר הכוונה אמר חוק ??? מי יגיד לך ומילת לך הכוונה בלביך כמו שמצינו כמה פעמים במקרא והיינו מי יגיד בלבביך שמועה מע שנשמע ממך וכמו דכתיב ודבר הוא לך לעם ופירש"י בלבילך


שבת פ' כל כתבי
מנין שהדיבור כ??? שנ' בדבר ה' שמים ?? נ' כוונתו חז"ל למדו מזה לאסמכת' שאמירה לגוי ?? ברשותי ?? שלי בע ?? ??

פ' חבית
דף קמ"ה ע"ב
ר"י (יהודה) אומר חמשי' ושתים שנה לא עבר בה איש ביהוד' שנ' מעוף ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטרי' חמשה ותרתין נ' דמפקא לי' עוף השמים ובהמה נדדו וכו' ומדכתיב ועד למידן דעד גימטרי' בהמה נדדו ועד ועד בכלל, ונ"ל דאתמכת' הוא דנד?? מפקא לן כרפ??? והתם י"ל די?? דרק מיקרי עבר בה איש או בהמה אכל מדכתיב ??? ??? ??? דוקא אמר ורש"י בא רק לפרש איזה ??? הי' ומיהו למאי דאסרינן אף קני' ?? א"כ צריכין ??? ??? ??? ויש לי לומר דמפקא לי' מדכתיב כבר מקודם כי מדתו ??? ??? ??? איש עובר ולא ?? קול מקנה ואי ??בנים ה"ל ובנים ולא הי??? ??? כי ראי עוף ?? מעוף השמים וכו' שם ???? ??? ??? ואיפשר מש"כ לא כתיב בנים שום דאורייתא דקוליס האיספנין לא חזר ?? לאחר נ"ב שני' ?? לא כתיב קני' בהדי'

פ' ר"ע
דף פ"ט ע"ב
כתרש"י ד"ה ?? ימחו הואיל שחטאו וכו' על דכתיב כבר ??? בחלק ראשון דרשות שלי עלי' ח"ו שיאמר אברהם אבינו כך ונראה לדעתו דאדרבא מש"ה אמר אברהם כך שהוא יודע שאין הקב"ה עושה זה וכמא שמצינו באמת שהושע הנביא אמר להקב"ה רק שיחליף באומה אחרת ונענש על כך כמו ששיננו בפסחים דף פט? ולכן אמר אברהם ימחו שהוא ??? ימחול להם ואם הי' אומר עונש אחר הי' מתירא שהקב"ה יעשה כן.
#264 BLANK

265
עירובין עושין פסין פ' שני דף י"ח ע"ב
ואמר רבי ירמי' בן אלעזר מיום שחרב בהמק"ד דיו לעולם שמשתמש בשתי אותיות שנא' כל הנשמה תהלל יה הללוי', אפשר לומר הטעם ע"פ מ"ש בפנקס דרשות שלי בשם הרב אלשיך דף מ"ח ששם יה כביכול נתמשכן בגלותנו ולכן ג"כ כאן אמר דיו לעולם שמשתמש בשתי אותיות.

שם דף כ"ב ע"א
לא יאחר לשונאו לשונאו הוא דלא יאחר אבל מאחר הוא לצדיקים, והא דאמרי' בסמוך ארך אפים אף לרשעי' יש ליישב לשונאו דייקא היינו דאומר להכעיס ששונא הקב"ה ובזה הוא דלא יאחר כדי שלא יטעה אחרי' אבתרי' כדכתיב הרחק מעלי' דרכך ???.

מי שהוציאו פרק רביעי דף מ"ה
בגמ' דרש ר' דוסתאי וכו', מקשי' תוס' וא"ת וכו' די' חול הוי וכו' עכ"ל ע"ש, ונר' ליישב דלכאורה קשה על לשון הקרא ששאלת דהע"ה והכיתי בפלישתים והכי הו"ל למישאל האלך למלחמה אם אחדל כמו שמצינו שהי' שואלין כן בפילגש בגבעה, ועוד הלא יכול להיות שאף אם לא הכה אותם המה בורחין כשרואי' שיעמוד דוד וינקם, א"כ פשיטא דהו"ל למשאל האלך למלחמה, אמנם
הנר' שאע"פ שבאמת עיקר כוונת דוד לשאל אי מצלח אי לא מצלח דדין איסור והיתר אין שואלין באורי' ותומי' והי' לו לשאול בב"ד של שמואל, אך מ"מ הי' שואל בזה"ל דממילא יודע הדין איסור והיתר, ולכן הי' שואל האלך והכיתי בפלישתים שרציחה הוא אחד מאבות מלאכות, ונמצא עכשיו כשישיב לו הקב"ה שילך ידע בזה שהוא מותר ולכן השיב לו הקב"ה לך והכית בפלישתים והושעתם את קעילה, ולכאורה סגי בהושעתם את קעילה לחוד, אלא שהקב"ה אמר לו שהוא מותר ואי הוי אמר והושעת את קעילה לחוד לא היה יודע בזה שמותר להכות וליצא למלחמה עמהם בכלי זיין ושאר חילול שבת ??? כוונתו בהישועה היינו שיצא למלחמה, אז מהו?? אימתו בר???וח יברח, והי' יהי' חרב איש ברעהו, ולכן אמר לך והכית בפלישתים, ומה שלא הוי סגי באומר ?????? לך והכית בפלישתים לחוד, מבואר ישובו ע"י מה שביאר הכלי יקר מקרא זה שמפרש לך והכית בפלישתים האלה, כוונתו הי' האם ילחם בפלישתים האלה דוקא ששוסים הגרנות או עם כלל הפלישתים וע"ז השיב לו הקב"ה סתמא לך והכית בפלישתים עם כלל הפלישתים, ועי"ז והושעתם את קעילה תשועת עולמים כזה שלא יבואו אחרים או חיל כבד וישיסום עכ"ל ע"ש, ויתכן עוד לומר כוונתו בשאלה בפלישתים האלה, היינו משום ששבת הי' ומותר רק משום סכנה וזה הוא מותר רק בפלישתים האלה דוקא משום סכנת היום משא"כ בפלישתים אחרים שמתירא שיבואו ??? מוכרח שהי' בשבת ואין כאן סכנת היום וזה ודאי אסור בשבת, והקב"ה שהשיב לו סתמא לך והכית בפלישתים הבטיחו על להבא שיכה עוד אחרי' כז' להושיע את קעילה תשועת עולמי', ונר' דמיושב עפ"ז דיקא נמי דאמר הש"ס תיפוק לי' דהא כבר מוכח דשאלה הי' אי מצלח ממה דאמר ב"ד של שמואל הרמתי קיים אלא כוונתו כש"כ, והנה בגוף הקושי' ב"ד של שמואל הרמתי קיים אחר דמסתמא ב"ד של שמואל הרמתי הי' מחוץ לתחום וא"כ אי הוי שואל לשמואל הדר הו"ל חילול שבת, ואף את"ל בתחומין הוא רק דרבנן, מ"מ מסתמא הי' חוץ לי"ב מיל דהוי דאורייתא להרי"ף והרמב"ם כמבואר ברי"ף ספ"ק דעירובין, ועיין

#266
עירובין פ' עושין פסין
דף כ"א ע"ב בגמ' אמר האי מרבנן חדשים וגם ישנים אלו מצות קלו ואלו מצות חמורות, אמר לי' וכי תורה פעמים פעמים נתנה, ע"כ דכוונת האי מדרבנן דמפרש מצות ישנים היינו השבע מצות ב"נ וחדשים הוא רק מה שנצטוו לישראל, וקרו לי' השבע מצות חמורות אחר דנצטוו גם לבני נח מסתמא חמורות, וכן אמרינן ג"כ בפ' גיד הנשה דף צ"ג ע"ב דקרי לי' גיד הנשה איסור חמור אחר שאיסורו נוהג בב"נ.
#267 BLANK

#269
פסחים אלו עוברין פ' שלישי דף נ:
ביאור הגמ' לעוה"ב נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א
לעוה"ב כולו אחד נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א נר' טעמא בהאי מילתא דשם הווי' ב"ה הוא מידת הרחמים ושם א"ד הוא נכלל ממידת הרחמים ומידת הדין כנודע לכן בעוה"ז דשולט נמי מידת הדין בנו בגולתינו ומ"מ מידת הרחמים לא כלו כמו שאחז"ל בפ"ק בר"ה כביכול שנתעטף הקב"ה כש"ץ וכו' וכמו שאמר שלמה ע"ה בחכמתו משלי סי' כ' מלך ישב על כסא מזרה בעיניו כל רע לכן מזכירי' רק שם א"ד אבל בעוה"ב היינו בגאולתינו דאז כולו מידת הרחמים מזכיר שם הווי' ב"ה וזה הוא כוונתו ג"כ מה דאמרי' לעיל ???? א' היינו בעוה"ז איכא בשורות טובות ורעות דגם מידת הדין שולט בנו משא"כ בזמן הגאולה אז יהי' ה' אחד שכולו בשורות טובות שיהי' רק מידת הרחמים ועיין בפנקס דרשות שלי

האשה פ' שמיני דף פ"ז ע"ב
ביאור הגמ' אמר ר"א אפי' בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים
אמר ר' אלעזר אפי' בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים שנא' כי לא אוסף עוד ארחם את בית ישראל / ר' יוסי ב"ר חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם/ והנה רש"י ז"ל כתב אע"ג דפורענות הוא אידכורי הוא מידכר שם רחמים וכן גבי נשא אשא להם פי' לשון סליחה הוא ואתמוהי קא מתמה ומיהו סליחה קא מידכר עכ"ל, ופי' דוחק דלא הוצרך לפירושו להבא ראי' ?מהשר? ה?קרא והלא כמה נביאי' הקודמי' שנתנבא כלשון זה כמו ואספת את שלומי מאת העם הזה החסד והרחמי' וכהנה רבות אך נר' דהוקשה להגמ' כפי הפשטות קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסף ארחם תיפוק לה הא רחמי' ית' לא כלו לנצח ולכן מפרשינן ע"פ הדרש האי כי לא אוסיף היינו שלא אוסיף עוד שלא ארחם עליהם אחר שהולכתם אותן בגולה , אלא ארחם את בית ישראל , ולכן כתיב כי נשא אשא להם, והיינו שרוצה למחול לחטאתם, ולכן ר"י ב"ר חנינא מפיק לי' מסיפא דשם כתיב בהדי' לשון סליחה,

שם
ביאור הגמ' אמר ר"י משום רשב"י מאי דכתיב אל תלשן עבד אל אדוניו וכו'
אמר ר"י משום רשב"י מאי דכתיב אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואמו לא יברך אל תלשן, אלא אפי' דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנלן מהושע עכ"ל, נר' דהגמ' מפרש אביו הקב"ה ואמו היינו שכינה כמו דכתיב בשיר השירים שמה חבלתך אמך ופירש"י שם דקאי על השכינה, וכן ופשעיכם שלחה אמכם קאי נמי על השכינה,

אור לארבעה עשר פ' ראשון דף ד'
ביאור הגמ' אייבו קיים וכו'
ברש"י ד"ה אייבו קיים וכו' וקשה בעיני לומר שיוצא רב שקר מפיו עכ"ל, ולי נר' דאמר כן על שידע? שצדיקי' גמורי' הי' ובמותם קרוים חיים כמו שדרשו חז"ל בברכות על האי קרא ובניהו בן יהוידע בן איש חי על שם שאף במותו קרוי חי

מקום שנהגו פ' רביעי דף נ"ג ע"ב
ישוב קושיות תוס' על רש"י מה ראו חנני' מישאל ועזרי' וכו'
בתוס' ד"ה מה ראו, פ"ה וכו' וקשה דבפרהסי' חייב למסור עצמו אפי' אמצוה קלה עכ"ל, ונר' ליישב דעת רש"י ע"פ מ"ש תוס' בסנהדרין בפלוגתא דאביי ורבא בעובד מאהבה ומיראה דרבא סבר פטור משום דלא קיבלה באלוה, ומקשי' תוס' דהא קיי"ל בע"ז יהרג ואל יעבור, ותירצו בשם י"מ דרבא איירי בע"ז שהכל עובדי' אוצו מאהבה ומיראה ?ובד"ה? אין הדין יהרג ואל יעבור, ואפשר זה ג"כ דעת רש"י א"כ אין ראיה משאר מצות דקיי"ל יהרג ואל יעבור בפרהסי' והיינו דנפקא לן אלא

#271
סוכה דף מ"ט ע"ב
תורה לשמה זו היא תורה של חסד וכו', איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, עכ"ל.
יש לראות וודאי תורה ללמדה היא של חסד, מה שלמד לאחרים בחנם, משא"כ תורה לשמה מאי חסד עושה לכל העולם.
ונראה הכוונה למאי דאמרו חז"ל בסנהדרין דף צ"ט ע"ב כל העוסק בתורה לשמה זוכה ומקרב את הגאולה, שנאמר לאמור לציון עמי אתה אל תקרי עמי אתה אלא עמי אתה (@עיין הקדמת הזוהר ה.@). ומעתה אין לך חסד מזה כשעושה טובה לכל ישראל, שמקרב הגאולה (@א.ה. צ"ע דבגמ' סנהדרין איתא גם שמגין על כל העולם)@.

#272 BLANK
#273
סוכה החליל פ' חמישי דף נ"ו ע''ב
ביאור הגמ' אמר אביי אוי לרשע וכו' טוב לצדיק וכו'
אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו שנא' אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו פירש''י ז''ל אוי לרשע אוי לשכינו דנפקא לן מוחלצו את האבנים וחבירו לקה בשבילו וממילא טוב צדיק טוב לשכינו במידה טובה מרובה עכ''ל, וכנר' לי מתוך דבריו שלא הי' גריס האי שנא' אמרו לצדיק וכו' דגירסא הוא זה בהיקף כאן מוקף, דלפי אותו גי' נר' דנפקא לן מדקדוק קרא דכתיב לצדיק לשון יחיד וכתיב כי פרי מעלליהם יאכלו לשון רבים, ולכן מפרשינן בטוב לצדיק טוב ג"כ לשכינו, ולכן כתיב מעלליהם יאכלו לשון רבים.
דך נ''ב ע''ב
ביאור .... צופה רשע לצדיק גם הקרא קוה אל ה' וכו'.
בגמ' יצרו של אדם מתגבר בכל יו' שנ' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכו' שנ' ה' לא יעזבנו בידו עכ"ל יש ל.... ע''ז גם אי דכתיב על שם מאי דאמרינן סוף ברכות רשעים יצהר"ע שופטן וע''ז אמר לא ירשיע ... .... שגם יצהר''ע משלים אתו ולכן סמך אח''כ מאמר תנא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול ה''ז משכהו בהמד''ר אם אבן היא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ וכמו דאמרינן לעי' ע''א אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תיקרי ישלם לך אלא תשלימו לך ואמר אח''כ קוה אל ה' ושמור דרכו הנ' חז"ל דרשו קרא והלכת בדרכיו הוי אוחזו במידותיו ב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום, וע''ז הזהיר ג''כ כאן ישמור דרכו לאחוז במידותיו ולכן אמר וירוממך לרשת ארץ הכוונה שמידת ענוה הוא א' ממידותיו ב''ה וכבר אמרו חז''ל בפ''ק דע"ז ענוה גדולה מכולם שנה' וענוים ירשו ארץ, ולזה אחר שאמר ישמור דרכו כמ''ש לאחוז במדיותיו ובכלל זה כשיש הוא מידת ענוה כן וירוממך לרשת ארץ כמה דכתיב וענוים ירשו ארץ.

#274
ר"ה פ' ד' י"ט
דף ל"ד בגמ' סתמא דמילתא גנח והדר ילל. נר' דרמז לן חידוש בזה אחר דקיי"ל אם עשה תשובה מיראה זדונות נעשה להם כשגגות, ובדף ?? ע"ב אמרינן מלכיות כדי שתמלכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לטובה ובמה בשופר, והקב"ה שרוצה להפך בזכות של ישראל ורצה לכפר גם על עושין תשובה מיראה, לכן אם מתחלה גנוחי גנח על הזדונות שצריכין גנוחי, ואח"כ כשנעשה שגגות סגי בילולי ילול.

דף ל"ב בגמ' אני ה' אלקיכם ובחודש השביעי זו מלכיות. נ' דמיתורא דוי"ו ובחודש השביעי קדריש.

שם במתני', ר"ע אומר וכו'. הרי"ף כתב כאן וקיי"ל כר"ע מחבירו. ולא ידעתי למה כתב מחבירו הא קיי"ל אפילו מחביריו (עי@@@' עירובין מ"ו: וצ"ע.).

שם ע"ב בתוס' ד"ה בשעת גזירת המלכות שנו, ואע"פ שבטל גזירת וכו', חיישינין שמא יחזור דבר לקילקולו וכו', עם אכן הרא"ש כתב ובירושלמי אמרינן אע"פ שהצרה בטל גזירה במקומו עומדת עד שיבא ב"ד וביטל עכ"ל. משמע דזה הוא הטעם דעבדינן כמעיקרא, ולכן התוס' שכתבו אח"כ ולפי' הירושלמי ניחא טפי, הוא דעת אחרת שהביא הרא"ש בשם ירושלמי, אמנם לא מצאתי ל"ק דהביא הרא"ש בירושלמי בנוסחא דידן רק מה שהביאו תוספות

275 מומחה

276#
ר"ה פ"ק דף י"ז ע"ב
בגמ' שאני הכא דאפשר בהכי, נ"ל טעם הענין הזה שהקב"ה הוא מלך מלא רחמי' ומתנהג עמנו במידת הרחמי' על צד היותר ולכן אחר שעשו תשובה אם הי' קורע הגזר דין הי' מקום למקטרג שעכ"פ יהא מנכה השכר משכר המצות? תשובה לכן במידת הרחמי' שלו ב"ה וב"ש הגדול אומר
שהגזירה יהא קיימת שהגשמים יהא מועטין ובחמלתו ובחכמתו יתברך גוזר ואומר להורידן בזמן על הארץ הצריך להן כדי שלא ינוכה שום שכר ושכר מצות? תשובה וזה הוא הכוונה להוסיף עליהן אי אפשר אע"ג דודאי אפשר למיקרעי' ולהוסיף אלט הכוונה דאי אפשר בהוספה בלתי שינוכה עי"כ מהשכר מצות? תשובה.
ולפי פשוטו צ"ל להוסיף עליהן א"א בלתי קריעת גז"ד.
שם בגמ' הרי שהי' ישראל צריכי' וכו' לסוף חזרו בהן וכו' נ"ל לשו' חזרן בהן שתוהה על הראשונות @@בשורה שתחת זה כתב המחבר שתוהה על העבירות, אבל לא מחק את מה שכתב כאן. עיין בכתה"י. בשורה תחתונה זו כותב ג"כ: נ"ב עיין לעיל ע"א סי' ב. אין לי מושג על מה מציין (לא בדקתי בדף כת"י הקודם)@@ וגם הוי דומיא דחזרו בהן גבי? רשעי' וראי' עוד מש"ק?? רש"י בחומש על הפסוק ויתהלך חנוך את האלהי' ואיננו כי לקח אותו אלהי' ופי' ?שה? קל בדעתו להרש[יע] לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו קודם זמהו וכו' גם ממעשה דר' מתיא וראי' ג"כ ממה ששנינו לקמן בברייתא עתים לטובה ועתים לרעה, ועוד דקיי"ל בי"ד סי' קנ"ז אותן שמאבדין לדעת מפני שמתיירא שגוי' מעבירין על דת קדושי' גמורי' הם הרי מבואר דניח' לי' לאדם שימות זכאי ואל ימות חייב והיתר גמור הוא @@הדין מובא בש"ך ס"ק א' בשינוי לשון, אבל הביא שיש חולקים על זה. לדעתי צריכים להעיר ע"ז מתחת לקו@@
והנה הראי' מעתים לטובה הוא ראי' ברורה דאי אמרת דמדת הדין הוא דהקב"ה דן על העתיד ואת"ה צ"ל דאם הי' ישראל רשעי' גמורי' בר"ה אף שגלוי לפני' יתברך שמו שסופן לשוב אפ"ה דן לרעה כמעשיהם עכשיו והוא מצד מדת הרחמי' אתמהא גדולה מה מידת הרחמי' הוא זו וע"כ צ"ל שהוא ממידת הדין שעכשי' רשעי' ובאשר הוא שם הוא דן שעכשיו רשעי' א"כ כ"ש? עכשיו צדיקי' כפי מה שהם עכשי' צדיקי' ולא מצד מידת הרחמי' שמידה טובה מרובה ממידת פורעניות
@@כאן כותב ציון זה, נראה שרצונו לומר שממשיך כאן את דבריו שכתב שם@@
דף י"ח עיין"ש לעיל למה לא דרשינן שיכפר בצדקה
וה"נ כוונת הגמ' שמתכפר בתורה ובגמ"ח הנה עיקר הטעם שלא הי' להם כפרה עד יו' המיתה מפני שהי' בהם חטא חילול השם וע"ז אמרינן סוף חלק דאין להם כפרה עד מיתה וכבר הבאתי בדרוש במקו' אחר הזוהר הובא בתפלה בפי' שער השמי' על הקרא שברו על ה' אלקי' וכו' אל תקרי שברו אלא שברו וקאי על ת"ח דמתברין? גרמייה[ו]? על ד"ת ועליהם נאמר כי עליך הורגנו כל היו' ??? שם נמצא שמתבר גרמי' ???על???? ?? ולכן מתכפר בזה וכ?"?ה"נ הטעם שהוא בין לעניים ובין לעשירי' בין בגופו ובין בממון וכשבא צרה על א' הוא מת??? ועשה @@ועושה?@@ שלו לעזור אף אם בא עלילה ע"י גוים ועי"ז נתקדש שם שמעם בראותם אהוה ואחוה בינינו ובע"כ הם עוני' מי כעמך ישראל גוי אחד ונמצא כמו שקלקל? בחילול השם ??? ??? ????? ???? ונתקן החטא ולכן גם בזה יש לו כפרה ודו"ק
277#
מסכת ר"ה דף י"ד ע"ב
בתוס' ד"ה שלש עשרה מדות. ומבגילת סתרים דרבינו נסים וכו' נוצר חסד לאלפים מונה בשתי מדות וכו' דהתם כתיב על רבעים והכא כתיב לאלפים עכ"ל. והרא"ש הקשה עליו דנוצר חסד בלא לאלפים אינה מדה, דאפי' הוא רעה אינו נוצר עד רבעים, וכל מידות מדיות וויתר הן עכ"ל.
ולי נראה דעת רבנו נסים אחר שאמרו חז"ל בברכות ד' דר"ל (?) רמי קראי אהדדי, כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ומשני לא קשיא, הא בשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא בשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. א"כ מה שהקב"ה נוצר חסד אף לרעה עד ארבע דורות הוא דוקא כשאינם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, משא"כ במדה טובה הוא נוצר חסד לאלפים אף כשאינם אוחזין מעשה אבותיהם בידידהם, שאינם כל כך צדיקים כמו אבותיהם, א"כ שפיר מנה בשתי מדות נוצר חסד לארבע דורות ואח"כ לאלפים ומידות וויתר הוא, אף שאינם אוחזין מעשה אבותיהם הצדיקים בידיהם.
אמנם הא קשה לי לסברת הרא"ש דהמדות הם וויתר, וקשה לי הלא המדת ואמת דהוא מדת הדין כמו שאמרו בתחלה ואמת ואח"כ כשרואה שאין העולם מתקיים בדין אוחז במדה ורב חסד, א"כ מה וויתר הוא במידת ואמת. ונראה ליישב חז"ל אמרו בע"ז דף ד' ודרשו הקרא רק אתכם ידעת מכל משפחות האדמה, משל למה הדבר דומה לאדם שנושה לב' בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, והבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת. ובב"מ אמרינן אמר רבא האי מאן דאוזפי מאה זוזי ואח"כ פרעו זוזי זוזי, פרעון הוי אלא דאית לי' תרעומות גבי'.
נמצא השתא שהקב"ה הפרע מישראל אחת לאחת אע"ג שהוא פרעון ע"פ הדין מ"מ הוא רחמים בדין דהא יוכל לפרוע ממנו בבת אחת, ומעתה שפיר הוי אף במדה ואמת מדת וויתר, דאף שהוא כפי הדין מ"מ הוא מדת הרחמים שנפרע ממנו מעט מעט ואפ"ה הוי דין כדאמרינן פרעון הוי. ואפ"ה כשרואה הקב"ה שאפ"ה אין העולם מתקיים בזה אוחז במדה ורב חסד.
ונ"ל ליישב עפ"י מה דאמרינן הכא בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד, ומורי המחבר פני יהושע דקדק למה באמת כתבה התורה להיפך וכסדר ?? לכן נראה ליישב דאי הי' כתיב כסדר ואמת ורב וחסד, לא הוי ידענא דגם ואמת הוא ממדות וויתר הוא רק שהתורה כתבה כסדר שהקב"ה עושה מתחלה ואמת היינו דין גמור, ואח"כ כשרואה שאין העולם מתקיים אוחז במדה ורב חסד, ולכן כתבה התורה ורב חסד ברישא וזו ודאי לפנים משורת הדין, ואחר שכתב המדה של לפנים משורת הדין, גדול אדונינו ורב כח, והי' סוקר בסקירה אחת מה שהוא כפי הדין דלא שייך לפנים משורת הדין אא"כ הי' סוקר באותו סקירה מה שהוא כפי הדין, ולזה ליכא לפרושי השתא ואמת דכתיב אח"כ דין גמור דא"כ מיותר הוא דכבר ידעת זה ממדת ורב חסד שהיה רואה הדין תחלה, אלא מזה מוכח דגם מדה ואמת הוא ממדת הרחמים והיינו כמ"ש מאמר של אוהבו נפרע ממנו
#278
מעט מעט וא"כ שפיר הפך התורה לכתוב ואמת לבסוף.
ונ"ל עוד למה שפרשתי דברי רבנו נסים גאון דנוצר חסד הוא לארבע דורות הוא אף כשאינו אוחזין מעשה אבותיהם הצדיקים בידיהם, דזה הוא מדת ויתור ל? אבל לאלפים זה היתור הוא רק כשהם ג"כ צדיקים כמ"ש בהדיא בעשרת הדברות ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי.
ובזה מיושב לי דבשבת (נ"ח ב) אמרינן מאימתי תמה זכות אבות וכו' ואית בי' פלוגתא שם, ותקשי לך היאך שייך לומר כלל שתמה זכות אבות אחר שהקב"ה נוצר חסד לאלפים, אלא ע"כ דזה דוקא כשאוחזין מעשה אבותיהם וכן כתיב לאוהבי ולשומרי מצוותי, אבל לארבע דורות הוא נוצר חסד אף כשאין אוחזין לדעת ר"נ גאון, ו? שזה נראה אמת אך לפי' הרא"ש דנוצר חסד לאלפים הוא דוקא כשאוחזין דאל"ק תקשה לך מש"ס שבת.
ונ"ל ליישב גם לדעת ר"נ גאון השינוי הלשון בעשרת הדברות כתיב ועושה חסד לאלפים ובי"ג מדות כתיב נוצר חסד, ונ' המכוון דזה דנוצר חסד הוא שומר החסד ??? ??? למלטם מרעה אבל עושה חסד הוא מילתא יתירתא שעושה עמהם חסד היינו ??? לפנים משורת הדין ולכן בעשרת הדברות דכתיב לאוהבי ולשומרי מצוותי הוא עושה חסד אפי' לאלפים, אבל בי"ג מדות שם לא כתיב לאוהבי ולשומרי מצוותי, והמדה הוא לארבע דורות אפי' כשאין אוחזין, שם הוא רק מרחם להגין עליהם מן הרעה, אבל כשאוחזין הוא עושה חסד.

#279
דף ט"ו
בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה וכו'. יש לפרש על דרך רמז שהתבואה הוא כינוי שם לתורה, לעיקר פלפולא דאורייתא בעיקר תורה ומצות כדגרסינן במכות דף יו"ד שדרשי מקרא ומי אוהב בהמון לו תבואה, כל האוהב ללמוד לו תבואה, ופירש"י ללמוד עם חבירי' לפי שע"י מרבה הפלפול וכו', ולפי שיצאו ממצרים בזכות התורה כמ"ש רש"י על הקרא בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהי' על ההר הזה, ועיקר הכוונה לקיים תורה שכתב ובע"פ, ולכן אנו מברכי' על הטל שתורה הכל שמחי' בו כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכן כתב רש"י על הקרא תזל כטל אמרתי. בעצרת על פירות האילן, ישראל נמשלו לאילנות שעושין פירות כמו ... ולפי שהוא זמן פירות אילן נידונין גם זמן ביכורי' נידונין מהפירו'

יומא בא לו כהן גדול פר' שביעי דף ע"א
מצאו בביתו אמר לו מחי' חיים עשינו שליחותיך. הן אמת מי ימלל גבורות ה' וכו' שמו? הקדוש ב"ה אין מספר ולא לחנם אמר האי שבחא, ועוד למה לא אמר מחי' מתים.
ונראה משום דדרשינן לעיל דף ס"ג ע"ב עזאזל שמכפר על מעשה עזא ועזאל ופירש"י שמכפר על העריות. ומצאנו ביבמות דף ע"ח ע"ב שבעון עריות בא רעב לעולם ולמד מקרא וימנעו רביבים ומלקוש לא הי' לך ומצח אשה זונה הי' לך. ולכן אמר מחיה חיים עשינו שליחותיך, ויש כפרה על עון עריות ואז הקב"ה מחי' חיים ליתן להם פרנסה ומזונות.
וכן נ"ל מה דאמר עוד שם כי הוי מיפטרי רבנן מהדדי אמרו מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקים, על שם מה דאמרינן בשבת דף ל"ב בעון שנאת חנם מרבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובנים דל אדם מתים כשהם קטנים, ולכן ע"ז אמרי כי הוי מפטרי רבנן הראה להם שאין ביניהם שנאת חנם דלא כת"ח שבבל שאחז"ל סוף פסחים ששונאים זה את זה, ולכן מחיה חיים היינו שמפרנס ומחי' את העובר במעי אמו שיצא בחיות לאויר העולם וכ"ג נכלל שמחי' הקטנים להיות גדולים, הוא יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקים שלא יהא מריבה בתוך ביתו דבזה חיים מקולקלים, ויהא ארוכים שמי שאין לו בנים חשוב כמת אלא יהא ארוכים.
וי"ל עוד טעם, הנה ידוע דעיקר לשון הרע באין ע"י שנאת חנם, ולה"ר שקול כנגד שלש עבירות ע"ז וג"ע וש"ד כדדרשינן כן בעירובין דף ? ואחז"ל ביבמות דף ע"ח ע"ב שבעון ג"ע וש"ד בא רעב לעולם, וע"ז אמרו והראה להם יחד שאין ביניהם שנאת חנם ואז הקב"ה מחיה חיים שיתן לכל איש די פרנסתו ולא יביא רעב, ויתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקים שיזמין להם פרנסה בריווח.
יום הכיפורים פרק שמיני דף פ"ה ע"ב
הכי קאמר על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, נ"ל דה"ה על כל ל"ת שאין בו מלקות כגון לאו שאין בו מעשה וכדומה, ולא מיקרי לא תעשה גמור אלא דיש בו מלקות, וכן משמע לי מלשון הגמ' דאמר לא תשא וכל דדמי לי' ש"מ בעי' דוקא דומיא דלא תשא שיש בו מלקות וק"ל
שם דף פ"ו
כדתניא ואהבת את ה' אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך וכו' כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לוי עבתי אתה ישראל אשר בך אתפאר עכ"ל ונראה לי לכאורה מדקרי ליה עבדי ובזה אחז"ל בזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראים עבדים, דאיירי כאן בלומד שלא לשם שמים, ולזאת כיון דתכלית רצונו של מקום ללמוד לשמה, לכן יקרא עבד, ולכן נראה דדיק הכתוב אשר בך אתפאר והוא לשון להבא והיינו כיון דמתוך שלא לשמה בא לשמה ואז יפאר בו הקב"ה וק"ל.


#280
יומא בא לו כה"ג פ' שביעי דף ע"ב ע"ב
וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם מיתה, הענין בזה יש לפרש ג"כ על מה שאחז"ל בקידושין () ושמתם התורה נעשה לו סם חיים, ונראה עוד? דלשון תם יש לפרש שני פירושים האחת מלשון שלם כמו שנא' תמים תהיה עם ה' אלקיך, והשני מלשון סילוק כמו שנא' תם אוונך בת ציון, ולכן זכה נעשה לו סם חיים והוא מלשון שלם, לא זכה נעשה לו סם מיתה והוא מלשון תם עוונך בת ציון.

שבעת ימים פ' ראשון דף טי"ת ע"ב
מאן דכתב בי' כונס כנד מי הים נעשה לו מסכה צרה. הנה אף אמנם שבחו וניסים יתברך מי ימלל, הזכיר הכתוב נס זה, מפני שבאמת כבר עבר ???פסל מיכה עמהם כמ"ש רש"י על הקרא והמים להם חומה, ואפ"ה היה כונס כנד מי הים, ועכשיו חזרה לגילולי ונעשה מסכה צרה.

יוה"כ פ' שמיני דף פ"ו ע"ב
תניא הי' ר"מ אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל עולם שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר אלא ממנו עכ"ל. ונר' ביאור הענין כמו שאחז"ל סוף פ"ק דקדושין () שהעולם נידון בתר רובא עשה מצוה אחת אשרי שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות וכו'. לכן השתא בשביל יחיד שעשה תשובה והכריע את כל העולם לכף זכות מוחלין לו לכל העולם.

בא לו כה"ג פ' שביעי דף ס"ט ע"ב
בגמ' ואלו הן נוראותי' שאילמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות עכ"ל. יש לפרש עפ"י מ"ש לעיל דף ק"י@@ והבאתי שם ראיות כשאומות רוצים להרע לישראל שבא להם ונכנס בלבבם פחד הקב"ה הנוקם נקמתינו אם לא שהקב"ה סליק הגחתו מעלינו ואז מדמים בלבם שאין צדיקים בישראל ונסתלק עי"ז הפחד ?? מעליהם. ולזה הכוונה כאן שהקב"ה מטיל נוראותי' עליהם להכניס בלבבם שהם צדיקים ומתוך זה יש להם פחד מהקב"ה.

שבעת ימים פ' ראשון
אמר לי' אלי' לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אמריתו מ"ט לא אתו משיחא האידנא יומא דכיפורא ואיבעול כמה בתולות בנהרדעא עכ"ל. לכאורה אין טעם זה מספיק דאלה הצאן מה עשו, ולמה נענשו בזה שארי בני ישראל, ועל החוטא העונש כמו שנאמר הנתסרות לה' אלוהינו, וכמ"ש רש"י שם. אבל הנ' ע"פ"י מה דאמרינן בקידושין ספ"ק וחוטא א' יאבד טובה הרבה דיראה אדם כאלו הוא וכל העולם מחצה זכאי ומחצה חייב, עשה מצוה אחת אשרי' שמכריע א"ע וכל העולם לכף זכות, עשה עברה אחת אוי לו שהכריע א"ע וכל העולם לכף חוב, וא"כ מחמת שאיבעול כמה בתולות הי' מכריע העולם לכף חוב.
#281
#282


#283
מגילה מגילה נקראת פרק ראשון דף יו"ד ע"ב
והכתיב ביום השמיני ותני' אותו היום הי' שמחה לפניו כיום שנבראו שמים וארץ אפשר לי לומר טעמא דמילתא הדין משום דאמרינן בכתובות דף גדולי' מעשה הצדיקי' יותר ממעשה שמים וארץ דבמעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וכו' ואילו במעשה צדיקי' מקדש ה' כונני ידיך, ופירש"י מקדש מעשה הצדיקי' הוא עכ"ל, מזה נר' דחביב על הקב"ה מעשיהם של צדיקי' יותר ממעשה שמים וארץ, ולכן יום שמיני למילואי' שנגמר מילואו וטובו מעשה המשכן וחינוכו שהוא מעשיהם של צדיקי' כמ"ש [רש"י] על מקדש ה' הי' שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ
ואפשר לי עפ"ז לתת טעם על מה שנקרא בספר הזוהר כמה פעמי' מיתת צדיקים בלשון הילולא גם בדברי חז"ל סוף מ"ק אמרו האי לישנא שהקב"ה שש בנשמת צדיק ככלה חדשה ולא לחנם נקראת הנשמה כלה, אבל הנ' ע"פ מ"ש רש"י ז"ל על הפסוק ויהי ביום כלת משה להקים, כלת חסר כתיב, אותו היום הי' ישראל ככלה הנכנסת לחופה, וא"כ כיון דמצינו? הואיל? ונגמר המשכן שהוא מעשה ידי הצדיקי' נקראי' כלה בכללם, וכמו כן עכשיו בפטירת הצדיק שנגמר השתא מעשה ידי הצדיק במילואו וטובו ג"כ נקראת נשמתו בשם כלה.
ומתוך דברי נתיישב ג"כ למה אמר הש"ס כיום שנבראו שמים וארץ והביאו ראי' מדכתיב ויהי בקר יום אחד, טפי הו"ל כיום שנגמרו כל מעשה בראשית, דמסתמא הי' שמחה מאד כביכול לפניו ית' על סיום וגמר מלאכתו ית' בטוב מאד, כמו שנא' וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וה"ל לאתוי[י] ראי' מדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום השישי, ומה גם דזה הוי יותר דמיון לקרא ויהי ביום השמיני, דשם איירי בסיום וגמר מלאכת המשכן ושם מדבר בסיום וגמר מלאכת מעשה בראשית, אבל למ"ש מבואר הדבר דמש"ה נקט הגמ' כיום שנבראו שמים וארץ, דהם מעשה ידיו של הקב"ה, ומדמה לזה מלאכת המשכן שהי' שמחה לפניו כמו כן מפני שגדולי' מעשה צדיקי' יותר וכו', א"כ כ"ש הוא שיש שמחה לפניו, ויותר שמחה ליכא למימר דכיון דאתי' מק"ו אמרי' דיו, וע"ז הביא ראי' לזה דמרומז כן להדי' בקרא, ועוד י"ל מש"ה ??? הש"ס האי קרא ויהי ערב ויהי בקר יום א', משום ד[ב]ראשית רבה דרשינן על האי קרא ויאמר אלקי' יהי אור זו מעשיהן של צדיקי' א"כ גם עלי' כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ובמקום אחר הארכתי בביאור מדרש זה.
עוד נראה לומר ד?ב?כוונת הגמ' גדולי' מעשה צדיקי' יותר ממעשה שמים וארץ, ע"פ מה שהביא בפי' שער השמים על הפסוק הנאמר בהלל ברוכי' אתם לה' עושה שמים וארץ, והאריך שם הרבה, ותוכן דבריו הוא שבמלה דאוריית' שאדם מחדש, אותו מלה בא לפני הקב"ה וברא ע"י אותו המלה שמים וארץ חדשי', א"כ י"ל זה כוונת הגמ' גדולה מעשה צדיקי' היינו ד"ת שהם מחדשי', שעי"ז נבראו שמים וארץ חדשי' והם חביבים יותר משמים וארץ הישני' באשר שאינך יהי' קיימי' לעולם.
אחרי כותבי זה מצאתי בב"ר פ' ג' סי' ? @@לפנינו במדרש הוא בפ"ב סי' ה'@@ אמר ר' חייא רבה מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בהמק"ד בנוי וחרב ובנוי המד"א ולנטוע שמעם וליסוד ארץ, וכתב שם היפ"ת הפי' בשם מדרש תנחומא @@לא מצאתי@@ שבזכות בהמק"ד שמים וארץ מתקיימי' וע"ש, וא"כ י"ל שזו כוונת הגמ' גדולי' מעשה צדיקי' והיינו בהמק"ד ממעשה שמים וארץ, משום דבזכות המקדש שמים וארץ מתקיימי'.
שם דף י"ד
ברש"י ד"ה נבואה שהוצרכ(ו)[ה] לדורות וכו' עד שנים לא ידעתי עכ"ל קשנ לי הא איכא חנמאל דקמני להו לקמן ע"ב בהדי שמונה נביאי' שיצאו מרחב הזונה ורש"י הביא שם קרא ע"ז.
שם דף (זי"ן) ו'
ולמה נקרא שמ(ו)[ה] רקת שאפי' ריקנין שבה מליאי' מצוות כרימון, קשי' לי דהא בסוף חגיגה אמרי' כן על כלל פושעי ישראל, א"כ מה שבחו @@לשון נקיבה?@@ של טברי' בזה.


#284 מיסטעריעז
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג פעברואר 03, 2015 7:46 pm, פארראכטן געווארן 47 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

חמש מגילות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#131
מדרש שיר השירים

משכני אחריך נרוצה. עיין שם באריכות המדרש שמפרש שם כשישראל הי' רוצים לקבל התורה ביקש הקב"ה מהם ערבות והי' רוצים להעמיד האבות, והנביאים ולא קיבל הקב"ה מהם עד שאמרו הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים וכו' בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב עכ"ל המדרש וע"ש באריכות. וצריך לתת לב להבין הנמשל למשל מה שאמר בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם הלא ידו יתברך שולטת בכל ומי יאמר לו מה תעשה, ובודאי יוכל לתפוש החייב. והנ"ל לפרש כוונת המדרש ללמוד לן ברוב רחמיו וחסדיו של הקב"ה שאין תופש הבנים אלא כשאין להם להאבות לשלם, וכגון אותם עוונות דאמרי' בפ"ק דר"ה עליהם גהינם כלים והם אינם כלים נמצא השתא דאין מיתת עצמו כפרה עליו ולזה תופש הבנים כדי ליתן מקום להאבות שיחזרו בתשובה ואז יש להם לעה"ב כמבואר בהרא"ש שם.
ועפ"ז יש לבאר גם תחלת המדרש, שמתחלה אמרו אבותינו יהיו ערבי' לנו, והקב"ה השיבם יש לי עליהם, אברהם אמר במה אדע, יצחק הי' אוהב עשו ואני שנאתי שנאמר ואת עשו שנאתי, יעקב אמר דרכי נסתרה מה'. הנה גם בזה ראוי לתת לב, ודאי מידת הקב"ה הוא מידה כנגד מידה, וצדקתם של האבות עומדת לעד, ואף אמנם שסביביו נשערה מאוד וחטאו בהנזכרים, ע"כ צריך שיהא שייכות שבשביל הני דברי' לא נתקבל ערבות שלהם, וצריכין לבאר השייכות לזה, ומכ"ש אחר שמצינו בפייט דר"ה המתחיל אומץ אדירי כל חפץ דשם מזכיר איך שכבר נענשו בעבור אותן חטאי', אברהם נענש בידוע תדע יצחק בזוקן לא מצא נופש ותכהינה עיניו בעשן טיפש, יעקב על אמרו דרכי נסתרה, נכסה ממנו פורת בסתירה, וא"כ כבר חלף ועבר ונענשו כבר בעבור זה ולמה לא הי' מקבל הקב"ה ערבות שלהם. אבל הנלפענ"ד מה שאחז"ל (מכות כ"ד.) תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני וכו' בא דוד והעמידו על אחת עשרה וכו' בא ישעי' והעמידו על שש וכו' בא מיכה והעמידו על שלש בא חבקוק והעמידו על אחת שנא' צדיק באמונתו יחי', ופירש"י שם כשראו שנתמעטו הלבבות והדורות שאינם יכולים לקיים כל המצות, לכן העמידו כל א' לפי הדור כדי שיזכו את ישראל אף על מצוה אחת, והוא צדיק באמונתו יחי', ולזה נאמר השתא דכוונת הקב"ה הי' רק להעמיד לו ערבות על מצוה זו שיהי' צדיקים באמונתו יתברך כדי שיקוים וצדיק באמונתו יחי', והנה מצוה זו צדיק באמונתו יחי' הוא לא לבד שנאמין באחדותו יתברך אלא נכלול בתוכו ג"כ שמחויבין לעשות כל בטחוני בו וכל מה שיצא מפיו יתברך דבר אלקינו יקום לעולם, ובל ישאל ממנו אות כמו שנאמר לא תנסו ומכ"ש שנכלול בו שאין להרהר אחר מידת שפטיו, ולכן כשביקש הקב"ה מישראל להעמיד ערבות על מצוה זו צדיק באמונתו יחי', והי' רוצה להעמיד אברהם אמר יתברך הלא יש לי עליו באשר שנכשל במה אדע ושאל אות על דברי שלא קיים מצוה זו כהוגן, וכשהי' רוצי' להעמיד את יצחק השיב ית' שהי' אוהב את עשו שהי' עובד ע"ז, וכשהי' רוצי' להעמיד את יעקב השיב ית' שהי' אומר דרכי נסתרה והרהר אחר מדה"ד וג"כ נכשל במצוה זו כמ"ש וצדיק באמונתו יחי', לכן כשאמרו להקב"ה בנינו יהי' עורבי' אותנו

#132
קיבל הוא יתברך אותם באשר שהם ודאי מקיימים אותם מצוה זו כהוגן, כמו שאחז"ל במסכת סוכה תינוק היודע לדבר אביו מלמדו פסוק ראשון של שמע, וא"כ מתוך כך נכנס ותקוע אחדותו יתברך בלבם ושוב אין להם דעת להרהר אחר מידת שפטיו, ומכ"ש לנסות את ה' ולשאול ממנו אות, ולזה קיבל הקב"ה אותן לערבות, ולזה קאמר המדרש אח"כ בשעה שלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפס לא הערב, היינו אם ח"ו אינם מאמיני' באחדות ית' ואז אין להם לשלם כי מיתה אינו מכפר להם כמ"ש לעיל גיהנם כלים והם אינם כלים, ואין להם לשלם לכן נתפס הערב.
ועפ"ז יש לפרש ג"כ מה דאמר במדרש אח"כ מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך.והנה ראוי לתת לב למה הי' קובל כביכול דוקא על האי ברכה ברכו את ה'המבורך. והנה ע"פ מה שדרשו חז"ל במסכת נדרים על האי קרא ויאמרה' על אשר עזבם את תורתי וכו' עד דאמר רב יהודה אמר רב לומר שלא הי' מברכי' בתורה תחלה. והנה נר' מזה שעיקר גזר דין על הגלות הי' בשביל עזיבת התורה, והיינו אף אם הי' לומדי' לא הי' מברכים ברכת התורה שלא הי' התורה נחשבת, ולכן קובל הקב"ה ב"ה וב"ש מי יאמר ברכו את ה' המבורך לפני, והיינו אחר שאני תופש את בניכם אין כאן מי שיברך ברכת התורה, ולכן נקט ברכו את ה' המבורך, באשר שהיא עיקר הברכה בקריאת התורה. כנ"ל לבאר ביאור המדרש על נכון.

וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישינים. חז"ל דרשו ביבמות ס"פ האשה רבה בקרא דובב שפתי ישינים כל שאומר שמועה מפי' בעוה"ז שפתותי' בקבר. ונ' לפרש גם רישא דקרא הולך לדודי למישרים, ע"ד שהביא בפי' שער השמים בשם הזוהר בפסוקי דזמרא על הקר' דכד חידש אדם דבר מה באוריית' הולך אותו מילה לפני הקב"ה והקב"ה מחבב אותו מאוד עד שברא ממנו כמה עולמות ע"ש באריכות. וזה הכוונה כאן וחכך כיין הטוב שאתה מחדש בתורה הולך לדודי למישרים.

ועוד יש לפרש הקרא בפשטות לפי מ"ש תוס' ביבמות דף צ"ו ע"ב על דאמרינן שם אגורה באהלך עולמים כל ת"ח שאומרי' שמועה מפי' בעולם הזה שפתותי' דובבות בקבר, וכתבו תוס' שם ד"ה אגורה כשנשמתו בישיבה של מעלה שפתותי' נעו בקבר כאילו מדברות נמצא שבשעה אחת זו בזה בשני עולמי' עכ"ל. ומעתה זה הכוונה וחכך כיין הטוב שאתה מחדש חידושי תורה הולך לדודי למישרים נשמתו בישיבתו של מעלה דורש אותן לפני הקב"ה

#133
רות
הוכחה כפסק הרא"ש בדין מצרנות בב"מ דף ק"ח מקרא וזאת לפנים בישראל וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וכו' ויאמר גואל לבועז קנה לך וישלף נעלו ע"כ. גרסי' בב"מ בפ' המקבל דף ק"ח [ע"א] גבי דינא דמצרונות אתא ואימלך בי' אמר איזיל ואיזבון ואמר לי' זיל זבון צריך למיקנא מיני' או לא רבינא אמר לא צריך למקני מיני' נהרדעי אמרי צריך למיקני מיני' והילכתא צריך למקני מיני'. וכתב הרא"ש וקנין דברי' לא הוי, כי זכות יש לו בסמיכות המצר ואותו זכות הוא מסלק בקנין.
אכן המרדכי כתב בשם רבינו שמחה דאין מועיל בזה קנין כלום דהוי קנין דברים, ומאי דאמרי' צריך למיקני לי' מיני' הכי פירושא דאי אתא לוקח ואימליך בי' אמר לי' זיל זבין והלך וקנה הוי לוקח שלוחו של מצרן, ומה שקנה לוקח זכה בו המצרן ולא יזכה הלוקח בקרקע אחר שקנאו אם לא שיקנה הקרקע מן המצרן הואיל ולוקח שלוחו, אבל קודם שקנאו הקרקע לא מהני קנין המצרן עכ"ל. ולפענ"ד נראה להכריע מקרא דהכא כדברי הרא"ש ז"ל, דהא מדברי קרא דהכא מוכח דבועז לא הי' רוצה ליגאל את השדה קודם שאמר פלוני אלמוני לא אוכל לגאול כיון שהוא הי' קרוב יותר הי' לו דין קדימה, אכן מ"מ עדיין לא הי' זוכה אותו פלוני אלמוני בגוף הקרקע רק שהי' בידו לגאול ויש לו זכות קדימה על זה, ואח"כ כשאמר לא אוכל לגאול הי' מקבל קנין לבועז כדי שיוכל בועז לגאול את השדה, א"כ לדברי המרדכי לא מהני האי קנין מידי דהוי ג"כ קנין דברי' כיון שעדיין לא זכה הפלוני אלמוני בגוף הקרקע, אלא ודאי מוכח כדברי הרא"ש ז"ל דאותו זכות שהי' לו בקרקע הוא מסלק את עצמו בקנין א"כ ה"ה המצרן נמי דינא הכי ודו"ק.


ותאמר נעמי שבנה בנותי וכו' ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך. וקשה לי הא קיי"ל שלא יושיט אדם אבר מן החי לבני נח שנא' ולפני עור לא תתן מכשול ?יש? כ"ש שלא לומר לגוי לך עבוד ע"ז. ואפשר דבשיתוף היתה עובדה וב"נ אינו מצוה על השיתוף, ומה שלמדו חז"ל גר הבא להתגייר אמרי' מה ראית שבא להתגייר, אע"ג דסתמא תני' ואף בעובד ע"ז מקודם, צ"ל דאמרי' לו מה ראית שבא להתגייר די לך בשבע מצות שנצטווית.

ליני פה הלילה וכו' עיין בחגיגה דף ט"ו בתוס' ד"ה שובו בני' מה שפירשו בשם הירושלמי הקרא הלז. ונר' עוד לפרשו ליני פה הלילה הגלות המר שהוא דומה ללילה, והי' אם יגאלך טוב היינו הקב"ה יגאל וכמאמר הכתוב אני ה' בעתה אחישנה ופירשו חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה, וזה כוונתו כאן אם יגאלך טוב, הקב"ה שמו טוב, שבא הזמן והיינו שלא זכה יגאל בעתה, ואם לאו שלא בא הזמן עדיין ולא יגאל טוב וגאלתיך אנכי היינו התורה שפתח באנכי בעשרת הדברות, ועיין בתוס' בחגיגה מה דאמרי' שם מצילין תיק הספר עם הספר שעל ידי זה נתקיים זכו אחישנה, וכמו שאחז"ל פ' חלק כל הלומד תורה לשמה זוכה ומקרב הגאולה שנא' לאמר לציון עמי אתה אל תקרי עמי אלא עמי, ואמר חי ה' שכבי עד הבקר כוונה עד שהגיע הזמן שנאמר לבקרי' אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און.

#134
רות ב'

ותשב מצד הקוצרי' חז"ל דרשו בשבת דף קי"ב ע"ב ולא בתוך הקוצרי' רמז לה שתחלק מלכות בית דוד. ויש לפרש עוד דהוא מטעם דאמרינן בפסחים דף קי"א [ע"א] שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין כלב ודקל ואשה, ואיפשר דישיבה נמי אסור לאשה בין שני אנשים.

#135
קהלת
שהע"ה אמר בקהלת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כי את כל מעשה האלקים יבוא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע.
יש לתת לב הנה ודאי ידוע מה שאחז"ל גדול העובד מאהבה מהעובד מיראה, שהעובד מיראה פעמי' מניח את רבו והולך לו, א"כ כאן שסיים שהע"ה בדברי תוכחות שלו והזהירנו דרך כלל להזהר בעבודת השם טפי הו"ל לומר את האלקי' אהוב. גם למה נקט שמירה במצות, טפי הו"ל למימר ואת מצותיו עשה, כמו שאמר באמת אח"כ כי את כל מעשה. גם יש לפרש מה לשון כל דקאמר כי זה כל האדם. גם ראיתי לפרש מאי כוונתו באמרו על כל נעלם. גם מה דאמר אם טוב ואם רע, הגם שפי' חז"ל והביאו רש"י ז"ל בפי' דנעלם היינו שוגג ואם טוב ואם רע היינו הנותן צדקה לעני בפרהסי', מ"מ דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ויש לפרשו עוד ע"ד אחר, דכבר ידוע מה שאחז"ל כל שיראה קודם לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שאין יראה קודם לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, והנה גם שם נקטו חז"ל היראה ולא נקטו אהבה, והענין כך הוא הנה אחז"ל במסכת שבת לא ברא הקב"ה את עולמו אלא בשביל שיראו מלפניו, שנא' והאלקי' עשה שיראו מלפניו, וזה הוא הענין פשוט כשנתן האדם אל לבו הכח והממשלה של הקב"ה אשר ברא יש מאין והכל עשה יפה בעתו ויש בו הממשלה להטיב ולהרע להמית ולהחיות ולחזור את העולם לתוהו ובהו, מיד יגיע עליו היראה וההכנעה ק"ו אם עומד לפני מלך בשר ודם שיש לו אפס קצהו ממשלה קצת בעה"ז שהוא ירא ממנו, וכבר ביאר זה הש"ע א"ח ריש סי' א' על הקרא שויתי ה' לנגדי תמיד, נמצא השתא הירא את ה' יוכל לכנוס בלבו מצד גדולתו ורוממותו וממשלתו יתברך, וכן מפורש בירמי' סי' חי"ת האותי לא תיראון אם מפני לא תחילון אשר שמתי חול גבול לים, אבל אהבת השם אף שיוכל ליכנס אהבת השם בלבו מצד שרואה האדם שהטיב עמו השי"ת בכל הטובות וזן ומפרנס אותו מ"מ אם מצד זה הוא אוהב אותו הוא אהבה שיא תלוי' בדבר, וכבר אמר שהע"ה [משלי י"ט] אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, נמצא לפעמי' כשהלך האדם בדרך לא טוב ונפרע ממנו קצת ח"ו מתרעם על מידותיו וניתק ממנו האהבה קצת ח"ו, אבל כשאדם עוסק בעסק התורה שהוא כלי חמדתו של הקב"ה, והקב"ה משעשע בה כידוע, וברוב רחמיו וחסדיו ומאהבהת ה' אותנו נתן לנו תורתו להגות בה ולעסוק בשרביטו של מלך,
ודאי תקועה בלב אדם אהבה יתירה בלי טעם אחר שרואה שכלי חמדתו בעצמו יתב' שחביבה לו מדינת ישראל מיליטער נתן לנו עד שהמלאכי' הי' מקטרגי' שלא לתת לנו ואפ"ה הקב"ה מתוך חיבה יתירה נתן לנו ג"כ להשתעשע בו, וא"כ כשאדם עוסק בתורה ונתן לו זאת בלבו ודאי אין אהבתו ית' נתקע מלבו, ואף אם בא לפעמי' איזה צער עליו מצדיק עלי' את הדין, וזה שאמר הכתוב לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, וכוונתו ג"כ כשראה דוד הצרות אשר עברו תמיד עליו הי' מתירא ח"ו שיתרעם על מידותיו כמו דכתיב ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי, ולכן אמר לולי תורתך שעשועי שמתוך עסק התורה שלו שנזכר שזוכה להיות משתעשע בשעשעי' של המקום, אזי לא זז אהבה שלו ממנו. ונר' שע"ז רמז הכתוב בפ' עקב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, הזכיר תחלה יראת ה' ואח"כ אמר ללכת בכל דרכיו, כוונתו בזה שתהי' עמל בתורה כמו שפירש"י על אם בחקותי תלכו דהיינו יראה קודם לחכמה ואח"כ הזכיר האהבה ואז תוכל לעבוד את ה'. לכן אחז"ל כל שיראתו קודם לחכמתו, דודאי אין אדם יוכל להיות זוכה למעלות התורה להשתעשע בשעשועי' יתב' אא"כ היראה קודם, דאם אין כאן יראה יותר נקל לו לנהוג קלות ראש באמרו שהוא משתמש בשרביטו של מלך, ובודאי ע"ז רמזו חז"ל במסכת יומא ושמתם לא זכה נעשה לו סם המות, אבל אם היראה קודם לחכמה ועוסק בתורה מתוך יראה בודאי אח"כ מצוה

#136
גוררת מצוה ונכנס אהבה בלבו בראותו שהוא זוכה להשתעשע בשעשועי' יתב' וכמ"ש באריכות, ומעתה זה הוא ג"כ כוונת שלהע"ה את האלקי' ירא שמקודם הכל הוא
היראה, וכוונת יראה האמור כאן הוא יראת התרוממו' ולא יראת עונש, ואח"כ את מצותיו שמור וכבר אחז"ל ושמרתם זה משנה, כדכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך, לכן גם שלמה אמר ואת מצותיו שמור היינו לימוד התורה דאם היראה קודם אח"כ תוכל לזכות לעסוק בעסק התורה, וזה שאמר ואת מצותיו שמור ולא אמר ואת תורתי שמור להורות לן דעיקר כוונת הלימוד יהא לש"ש לקיים מצותיו יתב', ולכן אמר ג"כ כי זה כל האדם כוונתו בזה מה שאחז"ל בסנהדרין פ' ארבע מיתות אפי' גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ולמדו כן מדכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלי' לא נאמר אלא האדם ללמד שאפי' גוי העוסק בתורה הרי הוא ככה"ג, ותוס' שם הקשו ממה דאמרי' אתם קרויין אדם ואין או"ה קרויין אדם,ומחלקין שם בין אדם להאדם, ומעתה זה הוא כוונת שהע"ה כי זה כל האדם, ולכן דייק בלישני' כל וה"א דהאדם לרבות אף גוי, ולכן קאמר אח"כ כי את כל מעשה האלקי' יבא במשפט להזהיר על לימוד שלא יהי' ח"ו שלא לשמה ולקנתר כמו שאחז"ל כל הלומד ע"מ שלא לעשות נוח לו שלא נברא, ועוד אחז"ל נוח לו שיהפוך שליתו על פניו, ולזה קאמר כי את כל מעשה האלקי' יבא במשפט, ודייק בזה כל מעשה מפני שבלימוד התורה הוא קיים ג"כ מצות עשה, ובא להורות אף אם באמת רוצה לקיים כפי המצות שלמד, מ"מ אם מעשה הלימוד בזה עכ"פ לקנתר ה' יבא במשפט
וזה על כל נעלם באשר דבר נעלם מעשי אדם ואין אדם יודע במטמוניות של חבירו אם כוונתו לקנטר או לא, ולכן אמר על כל נעלם שהוא נעלם מכל בני אדם, אם טוב ואם רע על שם שדרשו חז"ל בב"ב טוב לב משתה תמיד זה בעל המשנה, וכל ימי עני רעים זה בעל הגמ' שממית עצמו לכוון ולתרץ שמעתתא ולפסוק הלכה, ולכן קאמר אם טוב ורע כוונתו שיביא במשפט אם ממית עצמו על ד"ת, אך כל עיקר כוונתו יהי' רק לש"ש וק"ל.

ומתוך דברי יתבאר גם מאמר חז"ל במסכת אבות אם אין חכמה אין יראה. ולכאורה סותר למה שאמרו כל שיראה קודם לחכמה חכמתו מתקיימת, והרי דתלוי הדבר ביראה לחוד. אבל למ"ש מיושב דודאי יראה הוא שער לחכמה ויוכל ליכנס היראה בעצמו ממעשי' של הקב"ה כמ"ש, ובזה בא לידי חכמה ומתוך כך זכה לאהבת ה' כמ"ש, אבל אם אינו רוצה בחכמת התורה אזי אין היראה מתקיימת ח"ו כאשר נפרע ממנו על עוונות ומתרעם על מידותיו כמו שאמר שע"ה אולת אדם וכו' ודו"ק.

כתיב ואתם תהי' לי ארץ חפץ ופי' ז"ל אלו צדיקים שנקראו ארץ, ונר' הטעם ע"פ מה שאמרי' במד"ר בראשית פ"ה סי' זי"ן ויקרא א' ליבשה ארץ למה נקראת שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה עכ"ל, ולזה נקראו צדיקים ג"כ ארץ.

קהלת סי' ה'

הנה ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חיי אשר נתן האלקי' כי הוא חלקו, יש לפרש ע"פ מ"ש כבר

#137
בדרוש שדברי שמעתתא כינה הכתוב בשם לחם כדכתיב כל משען לחם ואגדתא כינה הכתוב בשם מים כדכתיב וכל משען מים, וכמו שדרשו חז"ל בחגיגה, וע"ז אמר הכתוב ראיתי אני טוב אין טוב אלא תורה כדכתיב כי לקח טוב נתתי לכם אשר יפה לאכול ולשתות היינו שמעתתא ואגדתא ולראות טובה שיזכה עוד להעמיד תלמידי' ולחדש חידושי תורה, ועד"ז יש לפרש מ"ש אח"כ גם כל האדם אשר נתן לו האלהי' עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מתת האלקי'?, וכוונתו מי שיש לו עושר שהוא אדם גדול בתורה ונכסי' שמחדש חידושי תורה מדעתו והשליטו לאכול ממנו היינו שלומד לשם שמים שאוכל פירות בעוה"ז ולשאת את חלקו היינו לקרן קיימת לעוה"ב.
סי' א'
דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ופירש"י בשם ר' תנחומא ארץ היינו צדיקים, ונר' דמ"ש לעולם עומדת, היינו דאף במת[ת]ם קרוים חיים
סי' ב'
תרתי בלבי למשוך ביין בשרי ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות וכו' עיין רש"י ויש לפרש מה שאמר בסכלות ע"ד שאמר הכתוב ישעי' סי' נ"ט וסר מרע משתולל וכמ"ש בא"ח ש"ע אל יבוש מפני המלעיגי' עליו, וביין היינו תורה שנמשל ליין.
סי' וי"ו
כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא עיין רש"י ויש לפרש הקרא בד"ת? שכל עמלו יהי' בפי' @@נראה שכונתו לכתוב בפיו@@ בעוה"ז וכך?? לעוה"ב שיהא שפתי' דובבות בקבר כשאומרי' ד"ת משמו וגם יהא זוכה ללמוד בישיבה של מעלה וגם הנפש לא תמלא אדם שנפשו חשקה בתורה יותר ממה שהוא לומד רוצה ללמוד יותר
סי' ב'
עיין מ"ש לעיל בקרא סי' ה' הנה ראיתי אני שטוב וכו', ועד"ז יש לפרש הקרא----
אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני עכ"ל ועיין רש"י הכונה ג"כ אין טוב באדם שיאכל ושתה אגדתא ושמעתא והראה את נפשו טוב בעמלו והיינו בעמלו שעמל ויגע עצמו לחדש חידושי יהא לשם שמים ואז כל מה שחידש בעמלו הוא שמח? בזה וע"ז רמזו ג"כ חז"ל באבות איזו עשיר השמח בחלקו ואז רואה נפשו תמיד בטוב משא"כ אם לומד שלא לש"ש רק לקנטר ולקפח? חבירו ולהראות שחבירו לא דיבר כהוגן ולהגדיל עצמו בזה אז אין רואה עצמו בטוב שאם מזה הוא גדול יש אחרי' שגדולי' ממנו וכבר האריכו ספרי מוסר במידת הקנאה וע"ז אמר וראיתי אני כי מיד האלהי' הוא על שם דכתיב? כי ה' יתן מפי'? חכמה ותבונה ודעת

#138
וכן אמרו חז"ל סוף נידה מה יעשה אדם ויחכים ירבה בישיבה ויבקש רחמי' ממי שה(ח)כמה והתבונה שלו שנ' כי ה' יתן חכמה מפי' ???ואמר אח"כ כי מי יאכל ומי יחיש חוץ ממנו??? והכוונה נר' על שם שאמרו חז"ל ?? פסחים דף ס"ח ע"ב רב ששת כל תלתין יומין מהדר לי' תלמודא ותלי נפשי' בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי ופירש רש"י בשבילך ובצרכך שניתי וקריתי והנה יש לדקדק הכפל חדאי נפשאי ועוד ??"? רש"י בשבילך ולצרכך אני קריתי ושניתי הלא אמרו ???? @@@באבות@@@ אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס אבל נ' הענין ראי' למה שכתב השל"ה ז"ל בפסחי' דכוונת מתני' רק על בשכר עוה"ז אבל בשביל שכר עוה"ב רשאי דזה הוא גופ' שכר של הקב"ה ומעתה זה הוא כוונת ג"כ של רב יוסף בשבילך ולצרכך והיינו שאזכה לחיי העולם הבא ולכן אמר ג"כ כפל חדאי נפשאי א' לעולם הזה וא' לעולם [הבא] והיינו ע"ד שאמר שת"ת כנגד כולם ואוכל פירות בעולם הזה והקרן לעולם הבא ועיקר הכוונה שיהי' לו פירות בעולם הזה כדי להיות שקט ושאנן בלא טירדה המונע אותו מלימודו ושיע"ז @@מן הסתם הכוונה ל"ושעי"ז"@@ קונה שלמות? לזכות לחיי העוה"ב שי??? @@שכתב??@@ ברמב"ם סוף הלכות מלכים וסוף הלכות תשובה וזה ג"כ כוונת הקרא כי מי יאכל והיינו לעולם הבא כמאמר רב ששת הנ"ל
#139
סי' ה'
זקנים משער שבתו ובחורי' מנגינתם שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו, מלבד הפשטות נר' עוד ביאור הכתוב מצורף לזה לבאר מ"ש במד"ר זקנים משער שבתו בחורי' מנגינתם, אמר ר' (אבהו) [אבא בר' ירמיה] מזמריהון שבתו, שבת משוש לבנו, אמר רב חסדא בראשונה כשהייתה אימת סנהדרין על ישראל לא הי' אומרין דבר(י) נבלה בשיר, אבל משבטלו הסנהדרין הי' אומרי' דברי נבלה בשיר וכ' משפסקו אלו ואלו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו עכ"ל, הנה המדרש צריך ביאור מה כוונת ר' (אבהו) [אבא] מאיזה זמריהון שבתו, גם מה שייכות דאמר משפסקו אלו ואלו וכו'? למה דאמר מקודם כשהיתה אימת סנהדרין, ונר' לבאר פשטות דידוע מה שאחז"ל סוף מסכת תענית לא הי' ימי' טובים לישראל כחמשה עשר באב ויוה"כ שבהן בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וכו'? ומה הי' אומרות בחור שא נא עיניך במה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכו' הנה ראוי לתת לב בזה למה הניחו חכמים ליתן פתחון פה ליצהר"ע לשלוט ולהכשיל ואף בשמחת בית השואבה הי' מתקנין שיהיו נשים יושב[ו]ת מלמעלה ואנשי' מלמטה כדי שלכ יהא יצהר"ע שולט בהם ולמדו ק"ו מהיספדא @@אולי צריך להוסיף "על"@@ משיח בן יוסף דכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד כמבואר הכל בסוכה דף נ"ב, וא"כ למה הניחו כך לעשות במחול עד שהיו אומרי' בפה מלא בחור שא עיניך, אך בזמן שהשני' כתיקונן וישראל שרוין על אמתן והי' אימת סנהדרין על ישראל והי' מעמידין שוטרי' ושופטי' אצל המחולות שלא יבואו לעשות דבר רע, וכיון שעיקר כוונצ המחולות הי' מצוה גדולה בעיניהם למען לזווגן ולקיים מצות פרי' ורבי', ומכ"ש חמדה עשר באב שהתחלה הי' בשביל שבט בנימין שנשבעו בני ישראל דלא ליתן להם אשה, וע"ז הסכימו לחול במחולות כדכתיב שופטי' סי' כ"א ולכן הניחו הניחו הסנהדרין לעשות כמנהגי' והי' משגיחי' בעינא פקיחא להעמיד שוטץרי' ומושלי' שלא יבואו לידי דבר רע, גם הבחורי' הי' לומדי' תורה ותורה קיי"ל דמגין
על האדם אף בעידנא דלא עסיק בי' משא"כ בשמחת בית השואבה כל העם הי' טרודי' בשמחה, ואף השוטרי' אין יכולת בידם להשגיח יפה, גם ערבך ערבא צריך מחמת רוב טרדות שמחה, ומה גם שבקל הי' יכול ליתן?? נשי' מלמעלה ואנשים מלמטה, אמנם מזמן החורבן שבטלו אימת סנהדרין וגם דמוע תדמע תרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה', ודרשו חז"ל במסכת חגיגה א' משלש דמעות על ביטול תורה, ובאי?? הי' מתיראים הסנהדרין שע"י מחולות ישלטו בהן היצהר"ע ובטלו הי"ט ומחולות, ומהשתא זה הוא כוונת הכתוב והמדרש זקנים משער שבתו, והיינו שבטלו הסנהדרין ובחורי' מנגינתם, ומפרש ר' אבא מזמריהון שבתו וכוונתו על ביטול תורה, כמו שאמר דהע"ה זמירות הי' לי חקיך בבית מגורי ודרשו חז"ל במסכת סוטה שקראו לתורה זמירות, והנה אף שאמרו שם שנענש דוד ע"ז מ"מ קראו הכתוב בזה ג"כ כ?ב?לשון זמירות להורות לן שאף ע"ז נענשו זהי' מחזיקי' התורה רק לזמירות כמו שדרשו חז"ל על הקרא על עזבם את תורתי וכו' דבר זה נשאל לחכמי' ולנביאי' וכו' עד שפי' הקב"ה בעצמו שלא הי' מברכים על התורה שלא הי' חשובי' @@אולי נכון יותר לכתוב מחשיבים@@

140#
התורה בעיניהם, ולכן קאמר שבת משוש לבנו דהיינו שביטלו הי"ט ונהפך לאבל מחולנו שביטלו המחולות מפני חששא דיצהר"ע כמ"ש לעיל, וזה הוא כוונת המדרש הנ"ל מתחלה הי' אימת סנהדרין וכו' משפסקו סנהדרין וכו', ולכן קאמר אח"כ משפסקו אלו ואלו היינו שפסקו אימת סנהדרין וגם זמריהן דבחורי' והיינו ביטול תורה שלא הי' שוב מגין עליהם. המקום יזכנו בנחמות, ולחזור ולחול במחולות, כשנים קדמוניות אמן.
וזה שאמר הכתוב אח"כ נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו, והנר' דגם ברישא דקרא זקנים משער שבתו רמז לן הכתוב שע"י זקנים משער שבתו בטלו בחורי' מנגינתם, והיינו מזמריהן כמ"ש בביאור המדרש דהם הי' חושבי' התורה רק לזמירות בעלמא ולומדי' שלא לשמה ועיקר כוונתם הי' כדי לעשות עטרה ולהתגדל בהם כדי שיהא נקרא רב וחכם, זקן ויושב בישיבה, וכבר הרבו בגנות זה חז"ל במסכת אבות, ובש"ס סנהדרין אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולזה אמר הכתוב משבטלו זקנים משער ובטלו סנהדרין אזי נסתלק כוונתם בלימודם שיהא נקראי' רב וחכם, ולכן הבחורי' פסקו ג"כ מלימודם ועי"ז נפלה עטרת ראשינו כוונתו על התורה שהיא עטרת ראשינו כמו שכינו אותה חז"ל בשם עטרה, באמרם אל תעשם עטרה להתגדל בהם, כי בודאי אף שהי' עוסקי' שלא לשמה, מ"מ מצוה הוא כמו שאחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אף שלא לשמה, וכיון שהם בטלו מכל וכל התורה חוגרת שק ונפלה עטרת ראשינו, וע"ז אמר הכתוב אוי נא לנו כי חטאנו, ר"ל שאף החטא שהוא שוגג נחשב כמזיד כמו דאחז"ל שגגת תלמיד עולה זדון, וכמו שדרשו חז"ל סוף פ"ב דב"מ הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות ששגגת תלמיד עולה זדון, וזה הוא ג"כ כוונת הכתוב אח"כ ע"ז הי' דוה וכו'
על אלה חשכו עינינו, דסנהדרין מקרי עין העדה, כדכתיב והי' אם מעיני העדה.
גם יש לפרש ע"ז הי' דוה לבנו על שם דכתיב אני ישינה ולבי ער, ופירש"י שם ולבי הכוונה על הקב"ה, ועוד מצינו בפתיחתא דאיכה רבתי (ט"ז) המתחלת ר' אבהו פתח דרכיך ומעלליך עשו אלה לך (ירמי' ד' י"ח), שמפרש שם הקרא כי נגע לבך זה הקב"ה, אמר ר' חייא היכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל, מן הדין קרא צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, וי"ל הכא נמי ע"ז הי' דוה לבנו כביכול על הקב"ה, על שם עמו אנכי בצרה, וכן כתיב ויקרא ה' אלקי צבאות ביום ההוא למספד ולבכי וכו', וזה שאמר אח"כ על הר ציון ששמם שועלים הלכו בה, וכוונה בהר ציון היינו שערים המצוינים בהלכה, כמו שדרשו חז"ל במסכת ברכות דף [ח' ע"א] על הא קרא אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערי' המצוינים בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, גם הב"י כתב בטא"ח ציון אלו ישראל כדכתיב לאמר לציון עמי אתה, והר ציון המה הסנהדרין, וכוונת שועלים הלכו בה היינו התלמידי' שלא הגיעו להוראה ומורי', וכמו שדרשו חז"ל על האי קרא ראיתי שועלים קטנים מחבלים כרמים, וכוונת וחיבור הכתוב דע"י שזקנים משער שבתו נשמם שערי' המצויני' בהלכה, ושועלים היינו התלמידי' שלא הגיעו להוראה, הם המה רוצים להתגדל, ומחבלים כרמים כרם ישראל, וסיים השיבנו ה' וכו' חדש ימינו כקדם, כמו שאמרנו למעלה שע"י ביטול הסנהדרין נתבטל המחולות, ולכן מתפללים אנחנו השיבנו שיקוים בנו מאמר ירמי' הנביא ע"ה סי' ל"א אז תשמח בתולה במחול בחורי' וזקני' יחדיו אמן. וזה שאמר כי אם מאוס מאסתנו, ובאור המדרש ע"ז כבר כתבתי בפנקס דרשות שלי דף ..
וכפילות הקרא השיבנו וכו' נ' על שם מה דאמרינן במדרש על הקר' נחמו נחמו עמי שהנחמה יהי' בכפלים.

141#

מד"ר במגילת קינות אני הגבר. טוב ה' לקוי' יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו, נר' בזה ג"כ ליישב למה כתיב לשון נפש ולא כתיב לאדם או לאיש, והנר' משום דגרסי' במדרש [איכ"ר פ"ג ] על הקרא ויגרס בחצץ שיניו ובמה קרי לה נפישא דהיא כמה דאיתיהיב לה היא נפישה. ופי' המתנות כהונה וכי בחנם קורין לגוף נפש מפני שהיא כל מה שנותנין לה היא גדילה ורבה עליהם, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב והמדרש כאן יכול לכל ת"ל לנפש והוא לשון הרבה וריבוי, וע"ד שאחז"ל בברכות דף ל"ג ע"ב אר"ח בר' חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה', ונר' דאמר בזה הקרא לבך ולא אמר לבבך, דרש"י ז"ל פי' על הקרא וסעדו לבכם אחר תעבורו שאין יצהר"ע שולט במלאכי', גם חז"ל דרשו בכל לבבך בשני יצרך ביצ"ט וביצהר"ע, ולזה אמר רק חזק ויאמץ לבך כוונת על היצהר"ע לחוד שלא תפיתנו ולהתיאש אותך מלהתפלל באומרו כבר התפללת ולא נענה מעתה מה הועיל תפלתך, ולכן אמר וקוה אל ה'.

שם בזכור ה' מה הי' לנו
ביאור המדרש על הקרא יתומים היינו ואין אב
מדרש רבה על הקרא יתומי' היינו ואין, ר' ברכי' בשם ר' לוי אמר אמר הקב"ה אתם בכיתם לפני ואמרתם יתומי' היינו ואין אב חייכם אף הגואל שאני
אעמיד אתכם במדי לא יהי' לה אב ולא אם הה"ד ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם עכ"ל. נר' דנענשו על שאמרו ואין אב, וזה
כוונתם הי' על הקב"ה כאלו הי' דוחה אותנו כלל וכלל מעל פניו, ובאמת אדרבה איפכא שהוא עמנו בגלותינו, וגבי אימותינו אמרו באמת כאלמנות ודרשו חז"ל כאשה
שהלך בעלה למדה"י ודעתו לחזור עלי', ונר' דגם בזה רמזו כאשה שהלך בעלה למדה"י להרחיק נדוד מאשתו בגולה, כך כביכול הוא הלך ג"כ בגולה, ובכל זה דעתו לחזור
אלינו ולזה נענשו שהעמיד להם גואל שאין לה אב ואם להתעוררות התשובה להם שהקב"ה הוא עדיין אביהם ואין צריכין לגואל שיש לה אב מאדם. ועיין עוד דף עיי"ן.

סוף איכה יועם
ביאור הכתוב ע"ז הי' דוה לבנו
כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד השיבנו ה' אליך ונשובה וכו'. יש לפרש ע"ד מאי דכתיב בפ' כי תבא הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, ופי' המפרשים ז"ל מתוך צרה המציא בזה לנו פדות ורוחה, וכוונת הקרא בזה בגלגול החוזר שבזמן שהוא בתכלית התחתון הרי הוא חוזר להיות עולה למעלה, כך ישראל יהא מזוקקי' בעונש הגלות עד שתה' מטה מטה בתכלית השפלות ואז יראה כי אזלת יד וכו', ומתוך כך יהא חוזר למעלה עכ"ד. ומעתה נר' שזה ג"כ כוונת הקרא קצפת עלינו עד מאוד והיינו שהגיע הזמן שאנחנו יורדי' מטה מטה, ודייקא בזה עד מאוד ומעתה תקיים ג"כ מחשבתך בזה השיבנו וכו'.

איכה סי' ד'
ביאור הקרא אבותינו חטאו ואינם
אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ופי' הרב האר"י ז"ל והובא בפי' שער השמים בתפלות והוא רחום שאומרי' בשני וחמישי שעל חטא שהוא שוגג אינם בנים

142#
נענשי' בעבור האבות, כדכתיב ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו ימותו, וחטאו דייקא שהוא שוגג, משא"כ על ענין שהוא מזיד נענשי' הבני' בעבור האבות, וזה שאמר הכתוב אבותינו חטאו ואינם שעל חטא המה הי' נענשי' כמו שאחז"ל אין מיתה בלא חטא, ואנחנו עונותיהם סבלנו שעל העונות אנחנו נענשי' בעבורם, וביאר ג"כ בספר שערי תשובה עפ"ז נוסחת התפלה, כי בחטאנו ובעוונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה, היינו בחטאינו בחטא עצמם ולא בחטא אבותינו, אבל העוונות ג"כ בעבור עוונות אבותינו. הנה באמת יש לתת לב ע"ז הלא מקרא מלא דיבר הכתוב ביחזקאל (י"ח) על מה שהי' מושלים משל בישראל אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, והשיב להם הקב"ה ע"י יחזקאל בן לא ישא בעון אב ואב לא ישא בעון הבן נפש החוטאת היא תמות, והרי להדי' שגם על עוונות אין נענשי' הבני' על האבות. אמנם נר' ליישב דבר זה עם מה שיש עוד לדקדק בקרא ביחזקאל מתחלה מזכיר העוונות בן לא ישא בעון אב, ואח"כ מזכיר
החטא נפש החוטאת. ונר' ליישב דודאי עיקר הטעם דהבני' נענשי' בשביל האבות הוא מצד גדר הערבות כמו שהבאתי לעיל שיר השירים בשם מדרש,
שדבר פשוט הוא ומפורש במתני' סוף גט פשוט דאין נפרעין מן הערב אא"כ שאין יוכל ליפרע מן החייב, וא"כ הקב"ה שיכול ליפרע מן החייב למה נפרע מן הבנים בשביל הערבות, ונר' שזה באמת כוונת הכתוב אבותינו חטאו ואינם, כלומר שכבר באו להם עונש מיתה ועל חטא שהוא שוגג, ועדיין נשאר להם עוונם שעשו, ולא הי' יכול ליפרע מהם, ולכן אנחנו עוונותיהם סבלנו בשביל הערבות, ומעתה יצדק מאמר הכתוב ביחזקאל ושפיר השיב להם הקב"ה על משל שלהם אבות יאכלו בוסר וכו' וכוונתם הי' בזה המשל כמו שפירש"י ז"ל שהם רוצים לעשות עוונות באמרם שאין המה נענשים, אך בניהם נענשי' בעבורם, ע"ז השיב להם הקב"ה בן לא ישא בעוון אב, היינו כל זמן שאני יכול ליפרע מן החייב אין אני נפרע מבניהם, לכן מסיים נפש החוטאת היא תמות כלומר אפי' על חטא שהוא שוגג אני מעניש עונש מיתה אותה נפש מכ"ש שאני מעניש על עוונות כל זמן שאני יכול ליפרע מהם, גם יש לפרש כוונת הנפש החוטאת היא תמות לפרש הרישא דקרא בן לא ישא בעון אב באופן הנפש החוטאת היא תמות מתחלה, והיינו שמתחלה בא להם עונש מיתה על השוגג, ואז נשאר עוונות שלהם, ואין די סיפוק ליפרע מהם,
ואז אני מעניש בניהם, משא"כ כל זמן שיש ליפרע מהם אין אני מעניש בניהם, כנ"ל ליישב דברי הקדוש הנ"ל שלא יסתרו דבריו דברי הכתוב. אך לכאורה דברים אלו הוא נגד סנהדרין דשם ילפינן דהא דכתיב פוקד עון אבות על בנים היינו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, דאי באין אוחזין כבר נאמר איש בחטאו יומתו, ולפי דבריהם הנ"ל קשה די' איש בחטאו היינו בשוגג ולעולם פוקד עון דהוא מזיד הוא אף כשאין אוחזין.
ודע אף לפי פי' הקדוש הנ"ל בקרא דאבותינו חטאו קאי על שוגג, נר' דהיינו דוקא במה שנענשו אף על שוגג משום דאותן עבירות עשו ג"כ במזיד ומקוים בהם למען ספות הרוה את הצמאה, וכמ"ש רש"י שם בשם התרגום, משא"כ אי לא הי' עושין כן ג"כ במזיד ודאי המלך רחמי' ב"ה וב"ש הגדול אינו עושה כ"כ דין על השוגג.

143#
גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתם עיין מ"ש בגמ' בברכות דף כ"ט ע"ב,
איזה תפלה קצרה ר"י אומר שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ר"א ב"ר צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, יש לעיין למה זה שינה הלשון מלשון שועה ללשון צעקה, והנר' לפי מ"ש בפנקס שלי ביאור הקרא צעקו וה' שומע ומכל צרותם הצילם דקאי על הרשעי' שעושי' חטאים בפרהסיא שהם צריכין לעשות ג"כ תשובה ויחזרו בפרהסי' ושעליהם נאמר מכסה פשעי' לא יצליח, וביארתי שם מימרא דיומא דף פ"ו ע"ב במאי דמשני רומי' דקרא אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ונאמר מכסה פשעיו לא יצליח, ומשני ל"ק הא בחטא מפורסם והוא באינו מפורסי' וע"ש וכתבתי שם במשה כתיב לשון צעקו וה' שומע שכל צעקה לשון הרמת קול ובפרהסי' הוא, ומעתה נר' שזה ג"כ כוונת ר"א ב"ר צדוק כאן שאמר שמע צעקת עמך ישראל כוונתו להתפלל אף על הרשעי' שהי' עושין חטאם בפרהסי' והי' מחלל ש"ש אפ"ה כשצעקו ועושין תשובה בפרהסי' ג"כ כפרה ושתקבל תפלתם, ולזה כוונת הקרא ג"כ גם כי אזעק ואשוע פי' בין אם אני מתפלל ומתודה בקול רם שאיני מכסה פשעי' ובין אם אשוע ומתודה בלחש בכל פעם שתם תפלתי.

ביאור המדרש על הקרא חטא חטאה ירושלים
מד"ר חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה, וכי אוה"ע אינו נענשי' אלא אוה"ע אינו נענשי' אבל ישראל כיון שחטאו לקו ועלו עכ"ל המדרש. וצריך ביאור. ויש
לפרש דהמדרש דייק כפל הלשון חטא חטאה ובמקום אחר באמת דרשו חטאו בכפלים וכאן דרשו ודייקו מלשון זה דוקא ירושלים חטאה, ולכן פריך
וכי אוה"ע אינו חטאו וע"ז מתרץ דאוה"ע אינו נענשי' והיינו בעוה"ז וכדי לטורדן מהעוה"ב אבל ישראל מיד נענשי' בעוה"ז, וכדאמר ע"כ לנדה
היתה כדי לזכותן לעוה"ב.

ביאור הקרא שבת משוש לבינו
באני הגבר שבת משוש לבנו וכו', יש לפרש ע"ד שכתב רש"י בשיר השירים אני ישינה ולבי ער דלבי קאי על הקב"ה, וכן יש לפרש ג"כ שבת משוש לבינו כביכול על הקב"ה ע"ד ויקרא וכו' לבכי ולמספד.

ביאור הכתוב שמעו רעתי וכו'
איכה א'
שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יו' קראת ויהי' כמוני, ופי' רש"י כי אתה עשית שהם שונאי' אותי שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם ומהתחתן בם אם נתחתנתי בהם הי' מרחמי' עלי ועל בנותיהם עכ"ל. נ' שעיקר הכוונה להזכיר זכותם בזה שלאחר שהייתם מצוה כן ואנחנו הי' מקיימין ושומעין לדברי' לכן הבאת יו' קראת וכו'.

ביאור הכתוב אמותינו כאלמנו'
אמותינו כאלמנות עיין מ"ש לעיל דף ס"ט מ"ש שם, ויש לפרש עוד רש"י ז"ל כתב בשיר השירים שמה חבלתך אמך דקאי על השכינה וכמו כן יש לפרש הכא הנה ספרי המקובלי' כתבו שי"ל קודם עשיות המצוה לשם יחוד קב"ה ושכינתי' אלא? בעשיות המצוה מיחד קב"ה ושכינתי' וח"ו להיפוך בביטול המצות כביכול מפריד בשכינה מקב"ה, ולזה אמר שע"י שהם הולכי' בגולה והי' האומות מעבירין אותן על המצות אמר אמותינו דהיינו השכינה כאלמנה.



144#
אני הגבר
ביאור הכתוב חסדי ה' וכו'
חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמי' חדשי' לבקרי' רבה אמונתך. נ' הכוונה ע"ד שאמרו חז"ל שאמר הקב"ה למשה כשהי' אומר במעשה עגל זכור לאברהם וכו' .. כשתמה זכות אבות וכו' אין להם תקוה ואמר שלש עשרה מידות שרחמים לא כלים, וזה הוא כוונה כאן חסדי ה' וכו' שחסדי ה' לעולם לא כלו כי גם רחמי' יתברך לא כלו, וע"ז אמר חדשים לבקרי' רבה אמונתך הכוונה אף שחדשי' לבקרי' וכמו שאמרו חז"ל בפ"ק דר"ה דף ט"ז שלמדו מזה אדם נידון בכל יו' ובכל זה אם ח"ו אין אנו זוכין לפי מידת הדין מ"מ רבה אמונתך שהבטחתנו זמן על הגאולה שלימה שיבא ב"ב ואף בגלותינו הבטיח אותנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אוביהם וכו'.

איכה סי' א'
ביאור המדרש אין לה מנחם וכו'
אין לה מנחם מכל אוהבי', במדרש אמרינן כל מקום שנ' אין לה הוי לה, ותהי שרה עקרה אין לה ולד והוי לה וכו', והבאתי דברי' במקום אחר. ונ' דעיקר דרשא מדכתיב אין ביו"ד דהוי מצי למיכתב בלא כגון מאן יבמי ומאן בלעם, אלא היינו מפרשי' בלשון תרגום אין בחירק והיינו לשון הן שהי' לה.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

תהלים סי' ע"ח
בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו. יש לפרש שמרמז לן הכתוב בחוריו אכלה אש המחלוקות, וזה שאמר ישעי' הנביא ע"ה סי' טי"ת על כן על בחוריו לא ישמח ה' וכו' כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, וזה הוא בעו"ה בזמן שיש בישראל מחלוקת זה עם זה, ואז יש צדדים שהוא חונף לחבירו כדי להחזיק עמו במחלוקות ודובר נבלה על צד שכנגדו.
ולכן אמר הכתוב בזה ובתולותיו לא הוללו, וכוונה על כל ישראל שנקראו בתולה כמו דכתיב קום בתולת ישראל, ולפרש הטעם למה בחוריו אכלה אש מפני שבתולותיו לא הוללו, שכל אחד מדבר נבלה וחרפות וגידופין על חבירו ומזכיר על חבירו אף אם יש לו חטא נסתר, ועי"ז ר"ל מתעורר הדין למעלה. וזה הי' כוונת בלעם הרשע וכמו שאחז"ל וישת על המדבר פניו שאמר אזכיר עוונותיהם ועי"ז הקללה ממילא תחול.
והנה ידוע שעיקר המחלוקת נתגבר ע"י שלש מדות הרעות, עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה, פעמים מחמת עין רעה שצרה עינו על חבירו שנתכבד יותר ממנו, וגם רוח גבוה שיש לו גאות שהוא ראוי לכבוד זה, ולפעמים נפש רחבה שרואה שע"י חבירו יותר מכובד ממנו גם בני אדם מתכבדין בו ונקטי ליה שוקא למאן דבעי למיזבן מיזבן מיניה או מזבין ליה.
מצד שלש מדות הרעות ראה תחלת המחלוקת ואח"כ נתגבר ר"ל כמו שאחז"ל (סנהדרין ז א)האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא, וכוונתו כמו שמים עברו על גבול שלהם ושוטפים היבשה, ומכלים שדות וכרמים הטובים, כן המחלוקת מכלה כרם ישראל ר"ל אף הטובים שבהם, ושדות אלו בתי מדרשים שקראו שדות כמו שדרשו חז"ל ויצא יצחק לשוח בשדה. ולכן אחז"ל עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידים של בלעם הרשע, יהי רצון שנינצל מזה ונזכה להיות מתלמידיו של אאע"ה אמן.
וזה שאמר אח"כ כהנים בחרב נפלו כוונתו כהנים קאי אמנהיגים כמ"ש (שמואל ב ח י"ח) ובני דוד כהנים היו וע"ז נאמר בחרב נפלו על שם חרבות לשונם דמנהיגים שהיה בידם למחות על עון להר"ע ומחלוקת ולא מיחו, וגם הם בעצמם לפעמים מחזיקים במחלוקות, לכן נפלו מנהיגים שלהם ואין דבריהם נשמעים. עי' בישעי' סי' ט' על הני קראי ויכרת ה' מישראל וכו' מה שמפרש הרב אלשי"ך שם.
וכן יש לפרש רישא דקרא ג"כ ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר, כוונת הקרא עמו אלו ת"ח כמו שדרשו חז"ל הגד לעמי פשעם אלו ת"ח וכו' ולכן קאמר ויסגר לחרב עמו אלו הם שנאמר שם בישעי' (ט ט"ו) ויהיו מאשרי העם הזה מתעים. וקאמר אח"כ ובנחלתו התעבר ג"כ כוונתועל מה שאמר שם ומאשריו
#152
מבלעים, וקרא התלמידים נחלתו כמ"ש הנה נחלת ה' בנים וזה שאמר אח"כ בחוריו אכלה אש וכו' כמ"ש שם על כן על בחוריו וכו'.
וכן יש לפרש ג"כ רישא דקרא ויתן לשבי עזו היינו בית המקדש, ותפארתו ביד צר אלו הם הצדיקים שנקראו תפארתו כמו דאמרי' ביגדל (פיוט יגדל אלקים קודם התפלה) שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו, ומתוך כך ויסגר לחרב עמו, לחרב כוונה בשביל חרבות לשונם שאומרים כיון שתפארתו ג"כ ביד צר א"כ כמות זה כן זה, וכמו שמפרש האלשי"ך ויהיו מאשרי העם הזה מתעים, ועיין ביאור המקרא כסדר.
תהלים סי' ס"ד
ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה. עיין מ"ש בפנקס ישן פי' על קרא זה דף ע"ג ע"ב. ויש לפרש עוד עיין מ"ש בפנקס ישן ביאור הקרא והוא ישפוט תבל בצדק ידין עמים במישרים, ויש לפרש ג"כ כוונת הקרא הזה ישמחו וירננו לאומים, היינו מלכי האומות דאין לאום אלא מלכות כמו שאחז"ל שנא' ולאום מלאום יאמץ, וישמחו כי תשפוט עמים מישור, שיכנס עמהם בפשרה שעי"ז יוכלו להתקיים והם עומדים במלכותם.
ולאומים בארץ תנחם סלה, ארץ היינו צדיקים שנקראו ארץ כמ"ש רש"י ריש קהלת בשם מדרש תנחומא על הקרא והארץ לעולם עומדת, וזה כוונת הקרא ולאומים בארץ תנחם סלה, שבזכות הצדיקים גם המה תנחם סלה, וב' של בארץ הוא ב' השימוש בשביל ארץ כמ"ש רש"י על הקרא נטה את ידך במצרים בארבה ופירש"י בשביל מכת הארבה.
ויש לפרש עוד הקרא ע"פ מדרש ילקוט שפי' הקרא והוא ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים, ועי' לעיל דף ע"ב על זה, התשא כוונת הכתוב שישמחו וירננו לאומים היינו הגוים כי תשפוט עמים מישור והיינו לזכות כמ"ש רש"י, ונראה דעמים היינט ישראל שנקראון עמים כמ"ש רש"י על הקרא עמים הר יקראו בפ' וזאת הברכה, והיינו גם הגוים שמחים כשיצא משפט של ישראל לזכות מפני שהטובה והרעה שבא לעולם הכל על דייני ישראל.
תהלים סי' פ"ט
משכיל לאיתן האזרחי חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי כי אמרתי עולם חסד יבנה ושמים תכון אמונתך בהם. נ"ל לפרש הכתובים האה, עי' בפנקס דרשות שלי ד, ט"ז שם הבאתי מדרש ילקוט על הקרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. והנה גם רש"י ז"ת כתב על הקרא אל אמונה ואין עול, לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר תגמולם סופו לאמן דבריו.
ומעתה זה כוונת הכתוב חסדי ה' עולם אשירה, שלעולמי עולמים אני אומר ומספר חסדי ה', וגם לדור ודור והיינו לכל התורה (?) אודיע אמונתיך, ומפרש אח"כ מה היא, כי אמרתי עולם חסד יבנה, והיינו שלעוה"ב חסד יבנה ולכן מאחר תגמולם
#153
לצדיקים, ומשלם להם על עוונות שעושים, והוא שמירת חסדו דה' כמאמר המדרש ילקוט שם, אבל שמים תכון אמונתיך בהם, והיינו לעוה"ב אז כבר היית מכין לקיים אמונתך בהם וכמ"ש רש"י הנ"ל שסופו לאמן דבריו.
ויש לפרש עוד, התורה נקראת חסד כמו דכתיב ותורת חסד על לשונה, וכמו שאחז"ל סוף סוכה איזה תורה של חסד זה התומד תורה ומלמדה, והעולם נברא בשביל התורה כמו שדרשו חז"ל בראשית בשביל התורה שנקראה ראשית והוא אחד מג' דברים שהעולם עומד [עליהם] , וגם א? נגאלין בזכות התורה כמו שאחז"ל בסנדהדרין דף צ"ט ע"ב ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנא' (ישעיהו נא) ולאמר לציון עמי עתה.
ומעתה זה כוונת הכתוב חסדי ה' וכו' לעולם אשירה, שלעולם אני מספר חסדך וגם לכל הדורות אני מודיע אמונתיך ומה שהבטחת אותנו על הגאולה, אף שמתאחר, ומפרש אח"כ מה היא ואמר עולם חסד יבנה היינו התורה כנ"ל טשמים תוכן אמונתיך בהם שאף בארץ אין אנחנו יודעים מתי קץ הפלאות כמו שנא' לדניאל סתום וחתום הדברים, אבל בשמים תוכן אמונתיך היינו הבטחותיך בהם והיינו עת קץ.
ואפשר נמי בזה הוא הפי' חסד הוא שכתוב בפ' עריות ועיין מ"ש רש"י ע"ז בחומש, וכן פי' רש"י בסנהדרין דף נ"ח ע"ב. אמנם לפמ"ש נראה דהתורה מרמז לן טעם איסור עריות, והרמב"ם כתב טעם בזה לפי שהתורה הרחיק המשגל לבני אדם לבד מה שצריך לפריה ורביה או למצוה, ולכן אסרה לנו ה' הקרובות לפי שהכשלון ימצא בהם יותר מפני שהם מצויות אצלו תמיד. והרמב"ן השיג עליו והארכתי בזה בפנקס דרשות שלי דף י"ג.
והנה אחז"ל בברכות פרק מי שמת דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין כדי שלא יהא ת"ח מצוין אצל נשותיהן כתרנגולין ויתבטלו מלימודם גם תש כחם, ולזה ירמוז לן התורה השלימה, חסד הוא, היינו שעוסקין בתורה שהוא חסד יבנה, ולכן מוזהרים על עריות כדי שלא יהא מצוין אצלם ויבואו עי"כ לריבוי תשמיש ויתבטלו מלימודם כדעת הרמב"ם בטעם המצוה ההוא. וכתיב בתורה חסד הוא גבי עריות ע"ש שהתורה נקראת אחותו שנא' אמר לחכמה אחותי את, וגם נקראת אשה כמו דכתיב במשלי סי' ה' יהי מקורך ברוך וימש מאשת נעוריך ופירש"י דקאי על התורה.
תהלים סי' ק"ד
ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אשר שם צפרים יקננוחסידה ברושים ביתה. הנה רש"י ז"ל מפרש עצי ה' בגן עדן, צפרים יקננו, ישראל ישכון שם עכ"ל. ויש עוד לפרש ע"פ מה דאמרי' במד"ר פרשת בראשית פ' י"ב סי' ט"ו על הקרא ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, אר"י לא הי' העולם רשאי להשתמש בארזים אלא לצורך בית המקדש הה"ד ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש כמד"א ההר הטוב הזה והלבנון עכ"ל.
וע"ז נוכל לפרש גם הסיפא אשר שם צפרים יקננו אלו ישראל, וע"ז אמר חסידה ברושים ביתה, ונראה שישראל נקראת חסידה על שאחז"ל למה נקראת עוף חסידה מפני שעושה חסידות עם חברותיה, וכנסת ישראל בכל הכתובים
#154
נקראת בלשון נקיבה, ולכן אמר חסידה ברושים ביתה שבזמן שהם עודין חסד זה עם זה, אז ברושים דהיינו מין ארז כמ"ש ישעי' סי' ס"א אתן במדבר ארז שיטה ברוש וכמו שאחז"ל עשרה מיני ארזים הם, הוא ביתה, שבית המקדש קיים, ולהיפך ח"ו בעון המחלוקת הבהמ"ק חרוב וק"ל.
ואפשר לי לומר מה שציונו יתברך לבנות המשכן מעצי ארזים הוא לתקן חטא אדם הראשון משום דאמרי' בב"ר פ' ט"ו סי' חי"ת על קרא ויצמח ה' אלוקים מן האדמה וכו' דעץ שאכל אדם הראשון חטה הי' ופריך שם והכתיב עץ, ומשני מתמרות היו כארזי לבנון עכ"ל ועיי"ש. ולכן כדי לתקן חטא צוה הקב"ה לבנות בהמ"ק מעצי ארזים וק"ל. ואפשר שג"כ רמז לן הכתוב כארז בלבנון ישגה היינו אותה שבביהמ"ק.
תהלים סי' צ"ג
ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. יש לפרש הקרא ה' מלך גאות לבש, כוונה על התורה ולזה מפרש אח"כ מהו ה' עוז התאזר וכבר אחז"ל אין עוז אלא תורה שנא' ה' עוז לעמו יתן, והוא גאוותו של הקב"ה. וזה שיסד הפייטן בראש השנה בעשרה לבושים הנאמרות שם מלך גאות ועוז התאזר (עי' ביוצר ליום א' ראש השנה בפיוט המתחלת מלך אזור בגבורה) ולכן נאמר אח"כ אף תשכון תבל בל תמוט וכוונה לזה שאחז"ל בראשית בשביל תורה נקראת ראשית נברא העולם, לזה אמר אף תכון תבל ואמר בל תמוט כוונה למה שאחז"ל על שלשה דברים העולם עומד וא' מהן על התורה.
תהלים סי' ק"ו
הושיענו ה' אלקינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשיך להשתבח בתהלתיך, ברוך ה' אלקי ישראל מעולם ועד עולם אמן ואמן. ונראה ביאור זה הכתובים עיין ברמב"ם סוף הלכות מלכים כמ"ש לא נתאוו חכמים ונביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו וכו' עד כדי שיזכו לחיי העוה"ב, וכתב עוד שם ובאותו זמן לא יהי' לא מלחמה וכו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ע"ש. ומעתה זה כוונת הכתוב הושיענו ה' אלוקינו וקבצינו מן הגוים ומפרש ולא בשביל אכילה ושתיה ותענוגי העולם, אלא להודות לשם קדשיך שהי' מחולל בגלותינו, ובזמן הגאולה יתקדש שמך.
ומסיים ברוך ה' אלקי ישראל מהעולם ועד עולם, היינו עוה"ז ועוה"ב כמו שאחז"ל סוף ברכות, והיינו שנוכל לזכות לחיי העוה"ב. ואמר אח"כ ואמר כל העם אמן, כל העם דייקא אף האומות בכלל שאז נהפך כל העם שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם ה', ומסיים הללוי' כמ"ש בפנקס דרשות שלי דף מ"ח שהשם הזה ניתן למשכון לו כביכול בשם רב אלשיך ז"ל.
#155
תהלים סי' קי"א
הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד. לכאורה מאי רבותיה אטו עד השתא לא ידענא זה, ויש לפרש ע"ד שאחז"ל סוף גיטין וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא ה' אלוקינו, ודרשו שצדקה עשה עמנו שהקדים שתי שנים קרוב לונושנתם שאלמלא כן הי' ח"ו נתקיים ואבדתם מהרה, ולזה כוונת הקרא וצדקתו עומדת לנו לעד, שעי"ז לא חייבנו כלי'.
גם יש לפרש רישא דקרא הוד והדר פעלו, התורה הוא הוד והדר של הקב"ה וכמו דאמרינן בפיוט דר"ה גבי עשרה לבושים מלך, ועוז והדר לבשו, ופי' הדרת קודש דקאי אתורה, ואמר פעלו כמו דאחז"ל מעשה ידי אומן דתורה מעשה ידיו של הקב"ה, לזה אמר וצדקתו עומדת לעד, שהתורה מגין עלינו שלעולם עשה עמנו צדקה כמו דכתיב וצדקה תהי' לנו וכו'
תהלים סי' צ"ד
צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. עיין בפנקס דרשות שלי דף עי"ן מ"ש בפירוש הקרא צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך, ויש לפרש כ"ג כוונת הכתוב כאן צדק ומשפט מכון כסאו, דהתורה נקראת אש ובמדרש דרשו וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים, ודרשו חרב פיפיות על התורה, ומעתה זה שאמר הכתוב יש לפניו תלך ותלהט סביב צריו.
תהלים סי' מ"ט
למה אירא בימי רע עון עקבי יסובנו. עיין ברי"ף בפ"ק דר"ה שפי' בשם גאון על האי דאמרינן התם מעביר ראשון ראשון כך היא המדה, אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, וכתב וז"ל הא דר' ישמעאל קיימא באדף ירא שמים שהוא קבוע בעשיית מצות ושומר חמורות, ובעתים חוטא בקלות, מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלו ובתורת צדיקים הוא, ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שימות, ובאותו שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן העוונות הרי מדתו ???? ראשון ראשון ואינו חשובין עליו ודומה כאילו לא עשאן. אבל אם גברו אותן עוונות ונמצא מעשיו כולן כשמצרפין ונשקלין זה עם זה רובה חובות מנהו הרי כל א' וא' נחשב עכ"ל. ונר' דזה כוונת הכתוב כאן עון עקבי יסובני, שהיה מתיירא דמאותן עוונות קלות שאדם דש בעקיבו שמא בהצטרפות נעשו רוב.


סי' א'
כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. פירש"י יהגה הגיון בלב "ל. ונר' לפרש כוונת הקרא, דמתחלה אמר תורת ה' ואח"כ אמר תורתו, והיינו דתורת ה' הוא תורה שבכתב וגם תורה שבע"פ הדינים והלכות שנאמר למשה מסיני, והדין שנתחדש על ידי אדם ע"י פלפול מק"ו או מסברא נקראת על שמו ונקראת תורתו, ולזאת הכוונה אמר הכתוב כי אם בתורת ה' כפצו, אם חפץ בתורת ה' כנ"ל אזי ובתורתו יהגה יומם ולילה שזוכה להמציא חידושי תורה ע"י עיון, וזהו הגיון ונקראת תורתו.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

161 -162 תהלים

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#161
תהילים סי' פ''א
אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים וכדאי שתאמינו בי וכן פירש''י על הקרא בעשרת הדברות אנכי ה' וכו, ואמר הרחב פיך ואמלאהו שעי''ז הבא לטהר מסייעין לו שא.... מסייע אותך ג''כ אח''כ על שאר מצות ואמר אח''כ ולא שמעו עמי לקולי וכו' היינו כמשחז''ל שהם כבשו פני' ולא הי' מוכיחים לישראל וגם ישראל לא אבה לי ולכן ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם ואמר אח''כ לי עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כוונתם בזה להזהיר עדיין בגלותינו לעמי הם הצדיקים ת''ח שישמעו לי להוכיחו וישראל בדרכי יהלכו הכוונה שבגלותינו ב''ה שעמדו אנשי כנה"ג וביטלו יצהר''ע דע''ז ובזה אין העמי צריך להוכיח שאי לך קל שבקשלי' שאינו מוסר נפשו על קדושת השם ית' ואשרנו שאנו משכימי' ומעריבי' ואומרים פעמיי' בכל יום וכו' ובמחשבותנו הוא מוסר נפשו על קדושת שמו הגדול יהי רצון שנחשב מחשבותינו כאלו עשינו בפועל רק העיקר הזהיר שבדרכי יהלכו והיינו כמו שדרשו חז"ל ובו תדבק הדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו' ואחד ממידותיו הוא ג''כ .... לזה הזהיר להרחיק כעת שנאת חבירו כמו שהוא ית' אוהב אותנו וכמו שאמר לא יהי' בך אל זר, וזה שאמר כמעט אויביהם אכניע כמאמר חז''ל בזמן שישראל שרוין באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהן ואמר אח''כ שנאי ה' יכחשו לו כוונה כמו שאמר הכתוב פ' דברי' ויכחשו אויבך לך ופי' רש''י כגון הגבעונים שאמרו מארץ רחוקה באנו וככה עתה גם מבשרו הכתוב שלעתיד יהי' כן במלחמת גוג הנאמר בית ... ל"ח ול"ט שיפול כל הטוב?? ואם יותר בהם יאמרו שמארץ רחוקה ולא הי' בעסק המלחמת גוג ואמר ויהי' עתם לעולם כמ"ש רש''י לעת פורענתים ואמר ויאכלהו מחלב חטה במדרש ילקוט פ' האזינו דרש הקרא חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואלים ועתודים אף קלין וחמורין וג''ש ותשובות עםחלב כליות חטה אלו הלכות שהן גופה של תורה וכו' ולזאת הכוונה אמר כאן ויאכלהו מלב חטה היינו על הלכות שהן גופה של תורה וכאשר שבעו ... בגלות נשתכחה הלכה ברורה מישראל כמאמר חז''ל שבת דף קל"ט ולזה מבשר שימלא הארץ דעה ויחזור לנו הלכה ברורה שהן גופה של תורה, ואמר ומצור דבש אשביעך מבשר אותנו שיגלה לנו אף סודות התורה כמו שדרשו חז''ל שאמרו סבי דפומבדותא לרב יוסף ליגמר לן מעשה מרכבה והשיב להו דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקים מדבש וחלב יהי' תחת לשונך יהי רצון שנזכה לזה ב''ב אמן.
עוד יש לפרש ויאכילהו מחלב חטה כוונה למה שאחז''ל במגילה שבשעת קיבוץ גליות יהי' ברכות השני' כמו שנא' ואתם הרי ישראל ענפיכם תיתנו וכו' כי קרבו לבוא, ונר' דמש''ה אמר שמע עמי ואעידה בך וכו' הכל לשון יחיד ואח''כ לשון רבי' כמעט אויביהם אכניע והכוונה לא יהי' בך אל זר שאין שנאת חנם ביניכם ואגודה יחד כאיש אחד אזי אין שום אומה ולשון שולטת בכם ואז צריהם אכניע.
ואפשר עוד לפרש הקרא לי עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, בתורת כהני' ריש
#162
בחקותי תלכו דריש שתהא עמלים בתורה וכן דריש ג''כ בדרכי יהלכו, והבאתי בפנקס ברשות שלי דף לג ע''ב ע''ש, ולזה אמר ג''כ כאן להיות שלו' ביניכם שהתורה גורמת שלום שכל נתיבותי' שלו'.
תהילים ס' קט''ו
ביאור הקרא ברוכי' אתם לה' עושה שמים וארץ.
ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם ונראה לפרש דדוד הי' מתנבא ומנחם לישראל על אריכות הגלות שאומות העולם הם מלאים כל טוב וישראל בצרה ובדאגה ואנחה לזה אמר ומנחם דעדיין ברוכים אתם לד' וכו' כי השמים לה' וכוונה בזה שאף בימי בגלות שכרם שמורים לנמצל בשמים והארץ נתן לבני אדם וכוונתו בזה שהארץ הוא עוה''ז נתן לאומות שיקבלו שכרם בעה''ז, כדי שיהא .... שמורה לנמח לעוה"ז וכמ''ש תוס' בע''ז דף ג' שאומות העולם נקראי' כלם בשם אדם ועיין בת''ח שם.
תהילים קמ''ה
ביאור הכתוב מגיד דבריו ליעקב
מגיד דבריו ליעקב חקי' ומשפי' לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידועים הללוי'.
יש לפרש כוונת הכתוב מגיד דבריו ליעקב אבל לא עשה כן לכל גוי ועל דרך שאחז''ל בסנהדרין דף נ"ח גוי שעוסק בתורה חייב מיתה ואמר ג''כ על חקי' שלא עשה כן לכל גוי לאפוקי מדר"א שאמר בסנהדרין דף נ"ו ע"ב שב''נ נצטוו על הכלאים ויליף לה מדכתיב את חקתי תשמרו חקים שחקקתי לך בר לזה כוונת הכתוב שלא נצטוו על שום חק ואמר ג''כ על משפטי' שלא עשה כן לכל גוי ללמוד לכן מה שב''נ מצוה על הדיני' אינו בדיני ישראל שנמסרו למשה מסיני רק שמור מנהג המדינה ולדון בין איש לרעהו משפט ישר, ובחידושי על סנהדרין דף נ"ו ע"ב הארכתי בדין זה ולאפוקי מתשובת רמ''א סי' יו''ד שפסק דב''נ מצוה להתנהג כדיני שלנו ע''ש שהארכתי לפסוק דלא.
שם
ביאור הכתוב כי חזק בריחי שערייך
כי חיזק בריחי שערייך ברך בניך בקרבך השם גבולך שלו' חלב חיטים ישביעך, ויש לפרש ע''ד מה דארמי' במד''ר פ' צו על הקרא זאת התורה לעולה ולמנחה וכו' שדרשו שם בכל הקבנות הם שלו' ע"ש וע''ז אמרהכתיב כי חזק בריחי שערייך ע''י הקרבנות ועל ידיהם ברך בניך בקרבך שעריך הברכה הוא שלו' כמ''ש רש''י על הקרא פ' בחקותי ונתתי שלו' בארץ, ולכן אמר השם גבולך שלו' חלב חיטים ישביעך להורות שאף מנחה הבאה מן החיטים והוא קרבנן עני אפ"ה ניחא לי' ועושה שלו' כמאמר חז''ל אחד המרבה ואחד הממעיט וכמו שדרשו על זה סוף מנחות נאמר בבהמה ריח ניחוח וכו' ובמנחה ריח ניחוח, ולזאת הכוונה אמר חלב חיטי' ישביעך לרמוז על מנחות הבאה מן החיטי'.
תהילים סי' קי''ח
ביאור הכתוב טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבי'
טוב לחסות בה' מבטוח בנדבי' ולכאורה מאי רבותא ואמי אשמועי' בזה ונר' כוונתו הנה אחז''ל בחגיגה דף ה' מה יפה פעמיך בנעלי' בת נדיב בתו של אבקרהם אבינו שנקרא נדיב שהי' מתנדב תחלה לגרי' וכן פירש''י על הקרא תהלי' סי' מז נדיבי עמים נאספו שהם המתנדבי' למסור נפשם ולהתנדב עצמם על קדושת שמו ית' ולזה הכוונה ג"כ כאן טוב לחסות בה' שהוא עצמו יתפלל לה' ויחסה בו שישמע תפלותו ולא יחשבו שהוא עצמו אינו ....
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

אגדות הש"ס ח"ב 285 - 352

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#285
בגמ' אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר. אע"ג דדבר פשוט דתשובה מהני אף על ע"ז והם עשו תשובה בתענית ואבל ובכי ושק ואפר כמו שמפורש בקרא מ"מ הקושיא הוא על שנהפך הגורל והמה ישלטו בשונאיהם לאבד כל הצרים אותם. וע"ז פריך וכי משוא פנים יש בדבר, ודי הי' התשובה שתיבטל הגזירה.

דף ט"ז ע"ב
בגמ' גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות. נראה פשוט דודאי אין הכוונה שאם רואה חבירו טובע בנהר שאין לו לפסוק אם הוא עוסק בתורה כדילהצילו?? בזה וודאי ליתא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, ואפי' בעשיות שאר מצוות קי"ל בי"ד סי' רמ"ו י"ח שאם אי אפשר לעשות מצוה ע"י אחרים שיעשה המצוה ואח"כ יחזור לתורתו, ולענין פיקוח נפש כ"ש כשינ?רשאי? אף אם אפשר לעשות ע"י אחרים מצוה עלי' לעשות הוא ולבטלו מ"ת דאפילו לענין חילול שבת ששקול כמצות ע"י קי"ל כל הזריז הרי זה משובח, גם לא ספק?? שהיה מן הצורך? למרדכי לעסוק בהצלת נפשות, אלא נ' כוונה הצלת נפשות היינו באותו ענין שדיבר הכתוב במרדכי דורש טוב לעמו ופי' שתמיד הי' מדבר טובות? בעד ישראל, כלומר שהם אוהבים נאמנים למלך ומבקשים בשלומו של מלכות ומתפללים בעדו כאשר באמת אמרו חז"ל הוי מתפלל בשלומו של מלכות שאילמלא מוראו איש את רעהו חיים בלעו, גם ע"י אותם דברים הטובים נושאים חן בעיני המלך וניצלנו מגזירת מסים וארנוניות ושאר שיעבודי מלכיות, ודברים אלו נקראים הצלת נפשות כמו שאמרו חז"ל בב"ק דף קי"ז בהאי גברא דאמר מחוינא ומחוינא שרצה למסור ממון חבירו דרב כהנה שמטי' לקועי' מיני' ופי' רש"י לקועי' לצוארו שבר מפרקתו, ואמרינן שם דרב קרי עלי' בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, מה תא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד גוי אין מרחמין עלי', הרי זה מיקרי סכנת נפשות ומותר להרג(ו) מוסר ממון חבירו מטעם דמיקרי בא להרגך השכם להרגו, והכי ק"י בח"מ סי' שפ"ח, ובענן כזה אמרו חז"ל גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, לומר דעדיף ת"ת יותר מלהתקרב אצל המלכות ושרי' לדבר טוב על בני ??ישראל?? כדי להגן מהגזירות מסי' וארנוניות ושאר שיעבודים כמו שאמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה ניצל משיעבוד מלכיות גם אמרו חז"ל באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וזה נ' כוונת חז"ל ש?לו במגילה שם עיין לעיל דף קלג ע"ב עוד בזה? ?
#286
מגילה פ"ד בני העיר
דף כ"ח ע"ב
בגמ'? גמור מיני הא מילתא דאמר ר"י בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עלי' ז' נקיים. נ' כוונת ר"ל אחר דאמר מתחלה שדי ר"ל כיון דתני ארבע סידרי משנה והיינו כדאמר מקודם דאישתמש בתגא חלף אמר גמור מיני הא מילתא ונמצא הוא תלמידו כדאמרינן בב"מ דף ל"ג שמואל קא טאני' עלי' הא מרבנן דאסברי' אחד יורד לאמת השחי ואמרינן בכתובות דף צו ב/ד/המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד שנ' למס מרעהו חסד, ולזה לא היה מונע ר"ל לההוא גברא לטעון אכתפי' דאדרבה מצוה עשה ר"ל בזה. ונ' דמש"ה אמר דליגמור מיניה הא מילתא דר"ז? וכו' ולא שמעת' אחרת, ונ' עפ"י מה דאמרו חז"ל ברכות דף כ' ע"ב שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורתך אשר לא ישא פנים וכו' עד הם מדקדקין עד כזית ועד כביצה. ונ' דזה מה שהחמירו חומרא דר"ז נמי כדאי הוא שהקב"ה נושא פנים לישראל שהוא יתברך צוה לנו שאינו צריך ז' נקיים עד שתראה שלש רצופין והם מדקדקין אפילו טיפה כחרדל. וידוע שמידה זו שהקב"ה הוא נושא פנים לנו הוא מצד החסד, ולכן אמר ר"ל גמור הא מילתא הנה ודאי גם האי גברא? ידע האי דינא שאפילו ברואה כחרדל צריך לישב שבעה נקיים דהא כבר היה נוהגת כן מימות ר"ז/ג ובודאי כ"ע ידעי האי דינא וגם מסתמא האי גברא כבר נשוי הי', ועוד דאל"כ הוי לי' לר"ל למידרשי' בפיקא, אלא ודאי כ"ע ידעי אלא שהי' עולם סוברים שהוא דין תורה, או לפחות גזירה דרבנן, והוא הגמיר? לו שהוא מכח חומרא דרק בנות ישראל החמירו על עצמן שאנחנו משקת'?מדקדקים? ובשביל זה כדאי הוא שנושא לנו פנים, והוא מצד החסד ה"ק?, וזה הוא שמר גמור מיני הא מילתא, וא"כ אתה תלמידי איני מונע החסד ממך כיון שאתה נוהג כן בדר"ז מצד חומרא, הקב"ה ג"כ ישא פנים אליך ויעשה עמך חסד. ונ' עוד טעם למה אמר ר"ל שהקב"ה ישא פנים אליך מכח?/מצד? קיום חומרא דר"ז ולא אמר מה שהקב"ה אמר בעצמו מצד? ברכות המזון עד כזית ועד כביצה, הנה תוס' כתבו במגילה דף ל"א ד"ה במנחה בשם המדרש טעם שקורין במנחה ב"פ עריות לפי שישראל עושין ?? להקב"ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעוונם עכ"ל, ומעתה לזאת הכוונה אמר ר"ל להאי, שמה שאתה מקיים פרישת שבעה נקיים על ראיית דם כחרדל דהוא מצד חומר, ולא מן הדין, וא"כ גם אתה תהא נושא פנים אלינו כשם שאנחנו מקיים שלא לגלות ערות נידה אף בדקדוק קלה גם אתה תרבה בחסדך הגדול תשא פנים אלינון שלא לגלות ערותינו היינו עונותנו? במדרש הנ"ל אכן הקב"ה אמר למלאכי השרת שהוא נושא פנים בשביל דקדוק ברכות המזון הז?? דיוכל להיות אמרו כן לפני הקב"ה קודם שהי' נוהגין חומרא דר"ז, ועוד דדקדוק? זה שאמר הקב"ה היא נוהג בכל ישראל אף באינו@באין@ לו אשה, משא"כ חומרא דר"ז ??? '

#287
חגיגה הכל חייבין פ' ראשון דף ה' ע"ב
ביאור הגמ' שאני חרבן בהמק"ד דאפי' מלאכי שלום וכו'
בגמ' שאני חרבן בהמק"ד, דאפילו מלאכי שלום בכו וכו', אין הכוונה לא מיבעי' הוא בעצמו ית' חלילה לומר כן, אלא כוונת הגמ' אחר דמשני דבבתי בראי ליכא בכי' ועצבות וע"כ מקשה מקרא ויקרא דהוא השמעות קול כמ"ש רש"י אין בבתי בראי וע"כ משני דהוא קריאה דבכי' קאי רק אמלאכי השרת אבל לא הוא עצמו ית' ולשון אפי' דאמר ?הגמ'? לא מיבעי' ישראל בכה הוא דאמת נר' כוונת פשטות המקרא, אבל אשמועי' דקאי גם אמלאכי השלום, אמנם באפי' בכיות מלאכי השלום אינו אלא על חרבן בהמק"ד דוקא כמו דכתיב @(דברי הימים א טז כז)@ עוז וחדוה במקומו וכל העולם מקמו ואין שום עצבות לפניו מכל מאלכיו הקדושי' העומדי' לפניו. והנה נר' עוד לפרש בהא באמת אמרי' לקמן דף י"ג ע"ב ברוך כבוד ממקומו בכלל דמקומו ליכא מאן דידע לי' והכא כתיב במקומו אלא לרמז לן דהכא הקרא בעוז וחודוה במקומו איירי בבתי בראי דלא ידע ?איירי? שום מלאך ?אבל? מקומו והוא לבדו שוכן שם ית' והוא ידע מקומו ית', וע"ז נאמר עוז וחדוה וזה אפי' בחורבן בהמ"ק שהוא עצמו ית' אין לו עצבות, אך קרא ויקרא הכוונה על מלאכי השרת אלא ב?? הוצרכ?ם? לתהן? הגמ' שיש חילוק בין חרבן בהמ"ק משום דרישא דקרא הוא הוד והדר לפניו ?משתמע? פשטות הקרא דכל אותם שלפניו ומלאכי' בכלל וע"ז כאמר החילוק בין חרבן בהמ"ק ודוקא ודע שכל ?העממם? האלה נאמר רק לשבר האוזן כפי שיכולה לשמוע כמ"ש רש"י כמה פעמי' בפי' על התורה ויעיין ברמב"ם פ"א מהלכות יסודי התורה.

אין דורשין פ' שני דף י"ד.
ביאור לא נתקררה דעתו וכו'
לא נתקררה דעתו עד שאמר @(ישעיהו ג ה)@ ירהבו נער בזקן וכו', יש לפרש ע"פ מה דאומרי' סוף סוטה בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ולכן כשאמר ירהבו הנער בזקן דהיינו חותפא יסגא ואז? יהר'? עקבות משיחא נתקררה דעתן בזה שיבוא משיח.

שם דף ט"ז
פי' על מה דאומרי' ושמא תאמר מי מעיד בי
'דרש רבי יהודה ברבי נחמני וכו' שמא תאמר מי מעיד וכו', בספר של"ה מדקדק מאי ?עזין? זה לדרשא דר"י בר"נ הקודם, ונר' ע"פ מה דאמרי' בגמ' דר"ה @(יז:)@ ורב חסד ואמת מתחלה ורב חסד ולבסוף אמת ופירש"י שם כשראה הקב"ה שאין עולם מתקיים במדת הדין ?אז בן? דמרבה? ורב חסד, וכבר הבאתי במקום אחר מה שפי' הגאון המחבר פני יהושע בזה דהאי ורב חסד ואמת אותו ?מידות מנהג הש"י בשתי? דאשם?, ודבר"ה שאז הקב"ה דן עם ב"ד של מעלה אז מאחר שיש מקטריגים בהם הוצרך הקב"ה לדון במידה ואמת, אבל ביוה"כ אז הקב"ה דו לבדו ואין שום שליטה למקטרג והוא ית' ת?? הוא במידת הרחמי' ובזה הוא מידה ורב חסד וע"ש באריכות, גם כתבתי במקום אחר על מתני' דמסכת אבות הוא העד הוא הדיין, והקשיתי שם דהא קיי"ל דאין עד נעשה דיין ותרצתי שם דזה הוא דוקא היכא דצריך ?הצלה? לפני ב"ד משא"כ היכא דאין צריך ?הצלה? כגון אם כל הב"ד ראו אז אמרי' לא תהא שמיעה גדולה מריאה וכבר אמרי' בר"ה ריש פ' ראוהו (כו.) ע"ש וב"ב פ' יש נוחלין (קיד.) ובח"ס סי' ז'? וסי' רמ"ג?, ונר' בזה כוונת הגמ' הכא אם יאמר לך יצהר"ע חטא והקב"ה מוחל והיינו מפני שהקב"ה הוא דן יחידי לבאי עולם והוא אוחז במידה ורב חסד וימחול לך אל תאמין פמני שכבר ?מצאו? שבר"ה הוא דן עם פמליא שלו ובזה
#288
הוא הכל במידת הדין, ושמא אח"כ ביוה"כ אין הקב"ה מחזיר הדין, וע"ז נאמר שמא תאמר מי מעיד בי כיון דעיקר היראה הוא משום שהקב"ה דן עם ב"ד, וא"כ צריך ?הצלה? וא"כ אם השי' הוא העד, שוב אין הקב"ה יכול לדן דאין עד נעשה דיין, ולא ?מצאו? שהב"ד לבד הם דנן, לכן קאמר שיש עוד הרבה עדים.

#289
חגיגה הכל חייבין פ' ראשון
דף ה' כל המטה דינו של גר וכו' שנאמר (מלאכי ג ה) ומטי גר ?? ?? י"ל דתיבת גר קאי נמי אהקב"ה כביכול כדכתיב בירמי' סי י"ד למה תהי' כגר בארץ וכן הוא בפיוט של ר"א הקליר ב"פ זכור שאם מתפלל ואם אין כגר? תחשב והכוונה שכביכול שכינה עמם בגלות.

דף ג. תלמידך אנו ומימך אנו שותין כבר כתבתי כמה פעמי' שהתורה שנמשלה למים היינו אגדתא? כמו בא??ק לקמן @(י"ד.) כל משען מים אלא אגדתה? ו"כ שמפני שהלכו לקבל פני רבו ויו"ט הי' ולכן הי'? דורשין ?באגדה? שמפני שמחת יו"ט לא דורשין בהלכות ש?ת? כי? עידן? ולכן אמר במה היית אגדה היום וק"ל.

דף ה' ע"ב מר לא בהסתר פני' איתי' וכו', נ' משום דרבא עשיר גדול הי' כדאמרינן בתענית דף כ' ע"ב דרב הונא הוי @(הלשון בהגמרא שינו קצת)@ מעיילין לו בגוהרקא דדהבא וכו' ואמר רבא על זה @(כתבתי הלשון של הגמרא, בהכ"י נראה שכתב שינו קצת אך אין אני יכול)@ כולהו מצינא מקיימנא לבר מהא וכו' אלמ'? דעשיר גדול הי'.
#290 - #292 BLANK
293#
תענית מאימתי פ' ראשון דף זי"ן ע"ב
אמר ר"ש בן פזי אין הגשמי' נעצרי' אלא בשביל מספרי לשה"ר שנא' וכו' @(משלי כה) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר@, נר' עוד שמכל ללמוד כן? מב? אמרינ' בעירוכין דף ט"ו ע"ב להר"ע מגדיל עונות כנגד שלש עונות ע"ז ג"ע וש"ד ובע"ז מפורש בקרא ועצר את השמים ולא יהי' מטר גם בג"ע אמרי' שם בתענית שגשמים נעצרין.

סדר תענית אלו פ' שלישי דף כ"ב.
אדהכי והכי אתו הנך תרי אחי אמר לי' הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו וכו' אנן מבדחינן עציבי, אפשר לי לומר שהי' מבדחינן עציבי שאם הי' עציבין מחמת שהקב"ה שלח להם צרות הם הי' מבדחין אותו ואמר שהקב"ה עשה לו בזאת לטובה להיות לו כפרה על חטאו ומענש להם בעוה"ז, ולפי שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה, ולכן גם הם זוכין בזכות זה לחיי עוה"ב.

שם דף כ"ה ע"ב
כסבורין העם לומר שכח של ציבור הוא וכו' עד תנו לו ואל אשמע קולו, ויש לעיין הא מקרא מלא דיבר הכתוב ישעי' סי' ס"ה והי' טרם יקראו ואני אענה וכו' אלא בזה שבח הוא כשהש"י ענה אותו עד שלא מתפלל, וא"כ האיך קאמר הכא תנו לו ואל אשמע קולו, וצ"ל דלאו פירשו דקרא ואני אענה שמיד? הוא עושה זה שמתפלל, דא"כ האיך שייך לומר סיפא דקרא עוד הם מדברי' ואני אשמע אחר שהוא יתב"ש? כבר עונה אותו ועושה רצונו טרם שהתפלל א"כ אין לו להתפלל אח"כ על בקשתו, אלא כוונה טרם יקראו ואני אענה שיעלהו במחשבתו ית' לענות אותו ולכן כתיב ואני אענה לשון עתיד, דאל"כ ואני עונה אותו מיבעי' לי' והיינו שרצונו לענות אותו.
ובאופן שעוד הם מדברי' ואני אשמע ולשון אשמע ר"ל שלא כוונה מלשון שמיעת אוזן אלא מלשון קבלה וכמו שתרגום אונקלוס על קרא והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אם קבלה תקבלין וזה הכוונה ג"כ כאן עוד הם מדברי' ואני אקבל תפילתם אף מה שעדיין לא דיברו בתפלה והריינו עושה רצונו, וזו הוא שבח של ציבור לכ? אמרי' בסמוך זו הוא שבחו של ציבור, ובזה מיושב מה שקשה על הקרא ואני אענההלא לשון עני' אינו שייך אלא תשובה על השואל מאתו כמ"ש באיוב קרא ואנכי אענך? והכא כתיב טרם יקראו אכן למ"ש אתא שפיר דכוונת ואני אענה היינו שיעלה במחשתי שאני רוצה לענות אותו אחר שביקש מאתי ודו"ק. ונר' לומר שזה ג"כ כוונת הכתוב @(תהלים לד טז)@ עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם וכבר ביארתי זה הכתוב בדרשות ?? דף? אכן מלבד הנאמר שם יש לפרש עוד ע"ד שכתבתי שעיני ה' אל צדיקיו אף קודם שיקראו כמו שנא' טרם יקראו אכן כדי שלא תאמר שהוא על דרך תנו לו ואל אשמע קולו ע"ז אומר ואבוא אל שועתם לומר שאפ"ה המתן להם עד שיתפללו רק שעיני ה' עליהם שאף קודם שיתפלל רצונו מיד שישמע תפלתם כשיתפללו.

#294 - #296 BLANK

297#
מועד קטן ואלו מגלחין פ' שלישי דף כ"ה ע"ב
דינא הוא דרבה בר הונא לייעול ברישא, הנה ודאי אף ?ש?אמר כן האי טייעא, אי לאו דינא קאמר לא הוי איקבע בגמ' דילן, ונר' טעם הדין, כיון דמצינו שרבה בר רב הונא הי' ?עניו? ביותר, כמו דאמר לקמן דף כ"ח (ע"א) דרבא הי' בעו מן שמיא דיהבו ליה עניוות דרבה בר רב הונא ולא יהבו ליה , וכבר ידוע מעלת ענווה עד שאחז"ל בגמ' עבודה זרה (כ' ע"ב) שהיא גדולה מכולן, ולכן ה'דין' הוא כאן דליעול הוא ברישא.

שם
כי נח נפשיה דרבינא פתח עליו האי ספדנא: תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים, עכ"ל, נר' כוונתו?ם? למ"ש לקמן בן? פ"ב ביאור הכתוב דתהלים (צב, יג) "צדיק כתמר יפרח" ע"ש , כן הוא הפי' ג"כ 'על צדיק כתמר' שלא הי' לו כי אם לב אחד לאביו שבשמים, 'ותמרים הניעו' היינו אותן תלמידים שלמדו ממנו, שהי' הצדיק עושה פירות?ועב? שהתלמידים שלו הם ג"כ תמרים שאין להם אלא לב אחד, והם 'הניעו ראש' על הצדיק שמת, כי המעמיד תלמיד נחשב כאילו הוא חי, וכמ"ש רש"י על הקרא פ' וילך (לא, כט) "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון" .

שם דף כ"ח ע"ב
ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן שייול אצטלא דמלתא לבר חורין דשלימו זוודיה ורש"י פי' דיפה מיתה כאיצטלא של משי לעני שאין לו מה לאכול, ולולי פי' הייתי מפרש דקאי את"ח ?על תלמוד חכם? דאמרי' (אבות ו, ב) "אין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתורה", וקאמר 'דשלימו זוודא' והיינו שתלמודו הי' עולה יפה והי' מתקיים בידו שהוא הוא עיקר זוודי' כדאמרי' בעלמא (כתובות סז, ב) אורחא רחיקא וזוודי' קלילא.
#298 - #300 BLANK

301#
יבמות חמש עשרה נשים פ' ראשון דף ט"ז ע"ב
בשעה שנכנסו עכו"ם להיכל הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים שנא' (איכה ה, יא) "נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה", במדרש רבה (איכה רבתי פרשה ה, יב) איתא על קרא זה דרק שלשה עינו, ונראה, דגמ' דידן פליגי.

הבא על יבמתו פ' ששי דף ס"ב ע"ב
מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים וכו', קשה לי אמאי לא יליף מקרא (דברים ז, ד) "כי יסיר את בנך", דדרשינן לעיל בדף כ"ג ?ע"א? 'בנך מישראלית קרוי בנך', ומינה שמעי' בן בתו קרוי בנים .

הערל פ' שמיני דף ע"ח ע"ב
"ואל בית הדמים" - על אשר המית הגבעונים, וכבר פרשתי באריכות הדרש במקום אחר ?? מה שאמר דוד: "אין הדבר תלוי אלא בי" , כוונתו הי' בשביל להר"ע ?לשון הרע? שקיבל על מפיבושת כדאמרי' בשבת פ' במה טומנין (נו ע"ב), ועון להר"ע שקול כנגד ג' עבירות ע"ז וג"ע ש"ד, ועון ע"ז וג"ע גורם רעבון כדאמרי' לעיל (שם) ע"ש הדבר באריכות, ולכן ע"ז? ?על זה? השיב הקב"ה "על אשר המית הגבעונים" והיינו שנוטל מהם חייהם, ושילם הקב"ה מדה כנגד מדה, והביא רעב לעולם.

#302 - BLANK#304
#305
כתובות המדיר פ' שביעי דף ע"ב
מאי והחי יתן אל לבו דברי' של מיתה, יש לדקדק מה הוקשה לו על הקרא עד שהוצרך לפרש כך, תו יש לדקדק מנלן האי דרשא ולא פי' כפשוטו דיתן אל לבו יום המיתה ועי"כ יבטל היצהר"ע מעליו כדאמרי' ריש ברכות לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצהר"ע וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, ונר' דהוקשה לו יתורא דוהחי דהו"ל למימר ויתן אל לבו, ואנא ידעי' דודאי אחי ולא אמת כדכתיב ג"כ בתחלת הקרא סתמא טוב ללכת ולא כתיב טוב ללכת החי, לזה אמר דברי' של מיתה דספיד יספדוני' וכו' ולאשמועי' דאין כוונת הקרא בבית האבל לאחר שיקבר המת לנחם האבל אלא קודם שיקבר ????? הני דברי' שהזכיר התלמוד, ולזה רמז לן קרא והחי ולומר אף הצדיק שהוא חי כדאמרי' בברכות ???????? זה הצדיק שנקרא חי וזה ודאי מעצמו תמיד יזכיר לו יום המיתה אעפ"כ ילך בשביל הני דברי' שהזכיר התלמוד לזה אמר דברים של מיתה כלומר לא המיתה עצמו, ונר' עוד דכוונת הגמ' לפרש ולאשמועי' דצריך להפסיק מלימודו בשביל זה, וכדאמרי' בעלמא מבטלין ת"ת להוצאת המת, והיינו דמפרשינן דרך רמז מאי דהזכיר הקרא בית המשתה הכוונה הוא בית תלמוד וכדאמרי' במסכ"ת ב"ק דף קמ"ה ע"ב בגמ' טוב לב משתה תמיד אלו בעלי תלמוד, והשתא שפיר מפרשינן הקרא והחי כלומר אף הצדיק שלמד בתורה אפ"ה ילך לבית האבל בשביל הני דברים, ונר' עוד לפרש מאי דסיים הגמ' דידיל ידליני' דספיד יספדוני'וכו' אף דודאי הצדיק עביד אף שלא ע"מ לקבל פרס, מ"מ נר' דאשמועי' בזה דראוי לצדיק לעשות זה כדי שיספידו גם לו ולנהוג בו כבוד גם בשארי דברים דגם זה הוא לטובת העולם דצדיק נתפס נתפס בעון הדור, ומיתתו כפרה לכל דורו והיינו אם הדור מתעוררי' לתשובה בשביל מיתתו, וא"כ ע"י הספידו נתעורר הדור לתשובה עי"כ, וכבר הארכתי בזה במקום אחר במאי דאמרי' במ"ק @@@@אפשר שבת קנ"ג@@@@ דרב אמר אחים בהספידא, עיקר כוונתו הי' לטעם זה שיתעורר הדור לתשובה ויהא מיתתן כפרה כן נר' לי לפרש מימרא זו, והשל"ה כתב במסכת תענית שלו לפרש הגמ' בענין אחר והנלפע"ד כתבתי, ובזה מיושב נמי כוונת הקרא מללכת אל בית המשתה באיזה משתה איירי אי בשמחות מריעות פשיטא ומאי רבותא אשמועי' בזה ואי במשתה חתן וכלה לכאורה נר' שהוא קודם וכמו ששנינן ריש פ' האשה שנתארמלה מעבירין המת מלפני הכלה, אבל למ"ש רמז לן הקרא דעדיף יותר מת"ת, שוב מצאתי בספר בינה לעיתים בדרש עת לספוד דרש ע"ג דף קצ"ד ע"א שהביא בשם מדרש תנחומא וז"ל אמר ר' שמעון בר אבא שתי מידות של גומלי חסדי' לגמול חסד עם הכלה ועם המת, אם באו שתיהן יחד לתוך ידך ואי אתה יודע איזו מהן לאחוז תחלה, בא שלמה ופירש טוב ללכת אל בית אבל וגו'

אע"פ פ' חמישי דף ס"ה
אזיל תבעה לבת רב חסדא וכו' קטלת לך תלתא וכו' מבואר מהכא דרבא דחיי אחר מיתת אביי הי' עדיין בת רב חסדא אשתו קיים, וממעשה דבר הדי' בברכות בסופו יש משמעות דמה דאמר כולהו מחילנא לך בר מבת ר"ח דמתה כשעדיין הי' פותר לו רע על חלומות ואותו פעם הי' עדיין אביי קיים, וצ"ל אע"פ שהי' פותר לו רע שתמות אשתו בת ר"ח מ"מ לא מתה עד לאחר מות אביי אף שהפתרון רע הי' בחיי אביי
#306 - #308 BLANK
#309
גיטין דף זי"ן המביא פ' ראשון
בני אדם הקמים עלי וכו', יש לפרש על דרך הרמז, ובידי למוסרם למלכות, היינו למלך מלכי המלכים הקב"ה שיוכל למסור דין [דינו?] לשמים, ואף שמצערו לי' ט[ו]בא היה אוסר לו, אלא השכם והערב וכו' והקב"ה יעשה לו דין מעצמו, אבל היה אוסר למסור דין לשמים בדיבור.
#310 BLANK
#311
קידושין דף כ"ב ע"ב
ברש"י ד"ה שזה נקורת וכו' וכל אומות ככנעני' וכו' אלא שכל עבדי' נקראו על שם כנען וכו' עכ"ל. לכאורה קשה, דהא עיקר הכתובים דקנית עבד אינו כלל בכנענעים כמו שפי' רש"י בפ' בהר על הקרא ועבדך ואמתך אשר יהי' לך מאת הגוים אשר סביבותיכם ופירש"י ולא בתוך גבול שבארצכם, שהרי בהם אמרתי לא תחי' כל נשמה, ואפילו עבד כנעני שהוליד בן בח"ל משאר אומות אי אתה רשאי לקנותו בעבד כדאמרינן לקמן דף ס"ד ע"ב, וצ"ל דמ"מ מקראי' על שם עבד כנען על שקודם שנכנסו לארץ הי' רשאי' להתדבק? להם לעבדי' וכיון שנתקלל מנח נקראי' על שמם.

דף מ"ג
מורד במלכות הוי דאמר לי' אדוני יואב, ופירש"י שקראו ליואב אדון בפני המלך, יש לעיין דהא מקרא מלא דיבר הכתוב פ' חיי שרה ה' א' אדוני אברהם, ומצינו שקרא אברהם אדון בשעת תפלה להקב"ה, וצ"ל שזה הוא מצד ענוותנותו של הקב"ה שניחא לי' לקרוא לצדיק אדון אף בשעת תפלה לפניו ית'. ואפשר יותר לומר דהתם טעמא כיון שאמר וכל עבדי אדוני עם יואב אדוני וכו' השוה שני אדנות יחד וזה הוא מורד במלכות דמהט"ט אין אנו אומרים מלכות בברכת בונה ירושלים כיון שמזכירין מלכות בנית דוד, ושלא להשוות מלכותא דרקיע לארעא כדאיתא פ' שלשה שאכלו, לכן הכא דלא הזכיר שם אדנות על הקב"ה הי' רשאי לקרות אברהם אדון.

שם דף ל"ט ע"ב
שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וצ"ל דכל הברכות האמור בתורה הם במתנת חנם, ולפמ"ש הרמב"ם סוף הלכות מלכי' דכל הברכות הכתובים בתורה הכוונה היא שעי"כ תמצא מרגוע לנפשך ותוכל לעסוק בתורה ובמצוות ותא זוכה לעוה"ב וכבר הבאתי בפנקס דרשות שלי מובן? דבר זה יותר.

דף ל"א ע"א
דריש אולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב ידוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו א"ה לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר הקב"ה כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא, ראש דברך אמת ראש דבריך ולא סוף דבריך, אלא מסוף דבריך ניכר שראש דבריך אמת עכ"ל הגמ'.
והנה מהרש"א ז"ל כתב שם וז"ל יש לדקדק היכן הוזכר סוף דכתי' במקרא וכתב ונר' דאסיפא דקרא סמיך ולעולם כל משפטי צדקך לפי שמצוות כיבוד אב ואם היא שכלית נימוסית כדמייתי בסמוך מהמקשה?? גוי א' ולכן הודו גם לראשונת וא"ש, דעי' סוף דכתיב שהם לכל העולם משפט וצדק דהיינו כיבוד אב הודו לראש דבריך שהם אנכי ולא יהי' לך וכו' עכ"ל. הנר' עם כל זה אינו מבואר כל צרכו

312#
מה שהי' טועים בדעתם שתחילת דיבורו יתברך לכבוד עצמו אמר ומכ"ש אחר שידוע שעל מצות ע"ז גם הם נצטוו בשבע מצות, ועוד שזה הוא יסוד שרשי האמונה ובוודאי ראוי להיות מצוה ראשונה וא"כ מה מקום תפסו באמרם לכבוד עצמו הוא אומר, ועיין בספר המצוות להרמב"ם שהאריך למה מנה אנכי בכלל המצות, אבל הנר' שעיקר טעותם היה מדכתב אנכי ה' אלקיך לשון יחיד והו"ל למימר אלקיכם לשון רבים ומזה נפקא להו עיקר טעותם ודרשו כביכול כאדם שביקש וחפצו ורצונו אף גם מאחר שיעבודו וימלא רצונו כדי לקרא אדון ויהי' לו עבד תחת/י'?/, וכאלו ח"ו שיש ממש בע"ז אלא שביקש שלא נשכח? שם אלהותו, אבל כששמעו סוף דברי' מכבד אביך ואילך שכולם שכילת/שכלית/ נימוסית וה' חפץ בצדקת העולם ובשלומם להתנהג באהבת וריעות מעתה משום כך אמרו יתכרך? ורמז בזה במילת אלקיך לשון יחיד וגם הקרא גופה אנכי ה"א אלקיך אינו לשון צוה אלא במאמרו יתברך? לשון הווה כמי שאמר שתמיד אנכי ה' אלקיך ובמאת הוא מצות עשה כמו שמנה הרמב"ם והו"ל אנכי יהא בלשון צוה אלא להורות לן מה שאמרו חז"ל בזמן שישראל שלום ביניהם אפילו עובדי ע"ז כאנוש הקב"ה מוחל להם וזה שדייק הכתוב בלשון יחיד שאם כל ישראל כאילו א' ואין בהם מפרד אף שחלילה הם עובדי ע"ז אפ"ה תמיד אנכי ה' אלקיך, ולכן אמרו יתברך? אלו שתי שמות הם מידות הרחמים ומידת הדין להורות בזמן ששלום ביניהם גובר מידת הרחמים בראשונה ומוחל להם ובמידת הדין פורע להם אחת לאחת דוודאי אין הקב"ה וותרן לומר שאין נפרע כלל כמו שאמרי חז"ל בחגיגה כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חיי', אלא פורע במידת רחמים אחת לאחת, וכמו שדרשו חז"ל בפ"ק דע"ז דף ד' על האי קרא רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל אוונותיכם, ואמרי ז"ל למה הדבר דומה לאדם שנושה לשני בני אדם אחד אוהבו ואוחד שונאו שונאו נפרע ממנו בבת אחת אוהבו נפרע ממנו מעט מעט אבל מ"מ הוא יתברך אומר ו?תמיד אנכי ה' אלקיך שאגע אנו נדחי מפני מכלוכל כמו שדרשו שם השוכן אתם בתוך טמאותם אף בתוך טמעותם שכינה עמם, וכבר כתבתי במקם אחר שאתם דייקא דהוא יחתבר? היה להורת בזמן שהם יחדיו באגודה אחת וכל זה היה מבינים או"ה ע"י שהי' שומעים המצוות מכבד אביך ואילך שהוא הכל שכילת/שכלית נימוסית בישוב עולם ולהגדיל השלום בין איש ובין רעהו ולזה הבינו דגם בתחילת מאמרו ית' אמר הכל לשון יחיד להורות להם שכשהיו יחדיו באגודה אחת כאיש אחד אף שעובדים ע"ז אפ"ה הקב"ה מוחל להם ותמיד
313#
הוא ה' אלקינו לרחם עלינו, וזה שאמר הכתוב ולעולם כל משפטי צדקיך, הנה חז"ל דרשו על הקרא ויהי דוד עושה משפט וצדקה איזה משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע, עוד דרשו ז"ל על הקרא אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם איזה משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע הרי לך להדיא שמשפט וצדקה שכתוב גבי דוד לרמוז בזה על שלום, וזה כוונת הכא הכתוב ג"כ ולעולם כל משפטי צדקיך, והראה הקב"ה בזה ראש דבריו שהוא חפץ במשפט וצדקה דהיינו שלום בישראל, וגם לרמוז בזה הכתוב שבזמן ששלום ביניהם כביכול הקב"ה עושה ביצוע ופשרה היינו משפט וצדקה עם ישראל ואינו משלם להם כפי תגמולם בב"א אלא נפרע ממנו מעט כביכול כבני אדם שמשולם מחבירו החוב שיש לו על דמנם? ע"י פשרה וכמ"ש דמפני כך אמר שתי השמות מידת הרחמים ומידת הדין, ונר' שזה כוונת המדרש באיכה רבתי על הקרא לא אליכם וכו' י"י? אם היה חרון אפו של הקב"ה אילו עשו ישראל תשובה פשרו? ובמתנות כהונה פי' שם לשון מי' פושרין שהיה מצין? אפו מחממיתו אמנם למ"ש הוא פשוט הכוונה כדרך פשרה בבני אדם כביכול שנפרע לאוהבו ע"י דמפנים? מעט מעט ועיין גם במדרש שכתיב כה"ג על קרא ולא זכר הדום רגליו, ונר' שזה כוונת הכתוב ג"כ יחזקאל סי' כ' והעולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבנן חי אני נאם אדני האלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי' ובחימה שפוכה אמלוך עליכם והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפיצותם שם ביד חזקה ובזרוע נטוי' וחבימה שפוכה, הנה גם שם הזכיר שתי שמות ושם הראשון לדעתי אינו מורה כ"כ על מידת הרחמים כמו שם הווי' ב"ה באשר שהוא לשון אדנות, ואתה חזור לענינינו לפרש הכתובים דיחזקאל, אחר שהם אומרים נהי' כגוי' וכו' ובזה הם יחדיו עכ"פ באגודה אחת שלום ביניהם, ואף שהיה כוונתם בזה לעבוד ע"א ואפפ"ה הקב"ה מוחל להם ופוקד עליהם במידת הדין ובמידת הרחמים ואל תתמה על זה שגם בדור הפלגה מצינו כן כמ"ש רש"י שם שפושטי' ידיהם בעיקר ואפ"ה לא נאבדו מן העולם כדור המבול בעבור שלום שהיה בינינם לכן הזכיר שתי שמות אדני האלקים ואמר אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם והוצאתי אתכם מן העמים וכו' אמרו חז"ל בר"ה דף ל"ב ע"ב כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן
314#
וליפריקנהו, להורות שאף שדן אותם במידת הדין העיקר בזה הוא מידת הרחמים ומה שהזכיר בזה בחמה שפוכה לרמוז לן בזה מה שאמר ר' יהושע לר"א בסנהדרין דף צ"ד ע"ב ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אינן נגאלין ,עד אמר ר' יהושע אם אין עושין תשובה אינן נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב, ולזה כיון הכתוב ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ונר' שזה כוונת הכתוב אח"כ והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי שם אתכם פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר בארץ מצרים כן אשפוט אתכם נאם ה' האלקים. הנה ידוע שכיצאו ישראל ממצרים הוליכם השם דרך מדבר הנקרא מדבר עממים, כמ"ש רש"י בפ' ואלה מסעי בגבולת המסעות, והנה מקרא מלא דיבר הכתוב בפ' בשלח פרעה הקריב וכו' ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה' ופי' רש"י ז"ל תפשו אמונת אבותיכם וכו' ומעתה כוונת הכתוב כאן, כמו שאני נשפטתי אתכ?ם במדבר עממים שהבאתי עליכם מלך קשה כהמן זה פרע לרדוף אחריכם ועי"ז חזרתם בתשובה כך לעתיד זאת היא חמה שפוכה שאעמיד לכם מלך כהמן וגם עי"ז יחזרו בתשובה ועי"כ אמלוך עליכם ביד חזקה וכל כי ריתחא לירתח עליכם שהוא מידת הרחמים עליכם כדי שאפרוק אתכם ולכן אמרו חז"ל פ' בתרא דאין מזכירין זה בזכרונות דאדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכירן, והיינו משום דאנחנו מראים שעושים תשובה מאהבה ואיננו צריך להעמיד מלך כהמן. ורמזן לן עוד הכתוב מה שאמר עוד הכתוב פנים אל פנים הנה בשירת הים כתיב זה אלי ואנוהו, ופירש"י שם בכבודו נגלה אליהם והי' מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים עכ"ל, לכן קאמר גם כאן פניהם אל פנים לקיים מקרא שכתוב והי' עיניך רואות את מוריך, יה"ר שיה' במהרה בימינו אמן.

315#

#315
#316


#317
סוטה דף ז' ע"ב
* * * להעתיק מן הקובץ (נגמר) * * *

שם דף יו"ד
שמשון בכחו, שנא' ויסר כחו מעליו. נ"ל דנפקא ליה דהו"ל למיכתב ויסר כח מעליו, וכתב כחו קאי על הקב"ה שהיה לו מעין דוגמא של מעלה.

שם דף י"ד
בגמ' אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר וכו'. וקשה הא קיי"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. ונר' דמזה מוכח כמ"ש השל"ה במסת פסחים שלו, והבאתי דבריו במקום אחר, שדבריהם אלו אמרו רק על שכר עוה"ז, משא"כ אשכר עוה"ב רשאי לעשות ע"מ לקבל פרס, והקב"ה אמר כלום אתה מבקש וכו' היינו שכר עוה"ב.

היה נוטל פ' שלישי דף כ"א
בגמ' דבר אחר עבירה מכבה מצוה, ופירש"י על נטילת שכר, ואינו מובן לי אחר דמפורש בקרא אל אמונה ואין עול שהקב"ה משלם שכר לרשעים אף על מצוה קלה שעושין בעוה"ז.

אלו נאמרין פ' שביעי דף ל"ז ע"ב
בגמ' אמר רבא מלמד שפי' מעצת מרגלים וכו' אבות בקשו עלי רחמים. עכ"ל. הנה אף אמנם שאדם הוא בעל בחירה, ויכול היה לדבר הטוב לבל ישמע לעצתם,
#318
הבא לטהר מסייעין אותו, וע"ז היה מתפלל לה' ב"ה שיסייע לעמוד על דעתו שלא ישמע לעצתם, גם מצינו לפעמים שע"י בוטה כמדקרות חרב הוצרך אדם לעבור על דעתו דוגמא דמצאנו גבי מדין וילחץ את בני ישראל בחזקה, ופירש"י שם בגידופין הרי דמצינו דלפעמים לא יוכל לסבול אונאת דברים והוצרך לעבור על דעתו, אבל דוחק הוא לומר שהיה מתירא? די'(למא) יהרוג אותו, דהא לבסוף מצאנו שדיבר טוב על הארץ שאמר על[ה] נעלה וירשנו אותה ולא היה מתירא מן הריגה.

שם דף כ"א פ' שלישי
ברש"י ד"ה בעידנא דלא עסיק בי', וכו'. ודיתו? בדררי'?? עבירה מכבה מצוה וכו', אלא דליטול שכר לעתיד, עכ"ל. וכן צ"ל נמי במסקנא דאמר מצוה מגין בעידנא דעסיק ולא עסיק, וקשה לי הא דרשינן אל אמונה שהקב"ה משלם שכר לרשעים בעוה"ז אף על מצוה קלה שעושין והביא רש"י בחומש פ' וזאת הברכה.

שם אלו נאמרין פ' שביעי דף ל"ו ע"ב
בגמ' א"ל זיל אתשלי אשבועתך, א"ל ואיתשל נמי אדידך וכו' עכ"ל. הנה באמת משמעות דהדברי' תלוין זה בזה דאם איתשל אשבועה דאבא איתשל נמי אשבועת פרעה, דאל"כ ודאי פרעה היה יוכל להשיב דשבועה זו תתשיל ואשבועתי לא, א"כ יש לראות מה שייכות יש להני שבועות אהדדי לומר דאי מיתשל אחד יוכל נמי למיתשל אאידך. מלבד זה קשה ג"כ כקודיות תוס' שם, וז"ל ותימא הלא לא היה יכול לשאול על נדרו כי אם מדעתו של פרעו כמו מעשה דצדקי' ונבוכדנצר וכו' ע"ש. ותוס נדחק וכתבו שמא אוקמי' במילתא דגזים בעלמא שגיזמו כך, מיהו לא היה יכול לישאול עליה אי לא ניחא לי' לפרעה עכ"ל.
אמנם הנר' לפרש הנה אף אמנם שכתב הריב"ש סי' ר"א והובא בב"י בי"ד סי' רכ"ח לדעת ר"ת שסובר דהא דאין מתירין אלא בפניו והיינו מדעתו היינו דוקא בשביל? טובה שעשה לו צריך שיהא אותו טובה בשביל השבועה דאל"כ מאי מייתי ר"ת ראיה שצריך דוקא בשביל טובה משבועת יוסף ליעקב דא"ל איתשל אשבועתך, דמזה הוכיח ר"ת דיש לו התרה היכא שאין עושה בשביל טובה תפוק לי' הרי אינו מקבל טובה יותר כמוה הבת מן האב, אע"כ זה הטובה צריך שיהא בשביל השבועה עכ"ל וע"ש. אמנם באמת לפי מה שפירש"י בחומש על הקרא ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, ופירש"י שם לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואיזו זו שם, עכ"ל. וא"כ לפ"ז עדיין קשה לדעת ר"ת האיך אמר איתשל אשבועתך הא אין לו התרה כיון שעשה בשביל טובה שעשה לו, אמנם י"ל דהאי מעשה ואני נתתי לא היה בשעת השבועה, וכן הוא באמת כפי משמעות הכתובים שאחר שבועה כתיב ויהי אחר הדברים האלה ויגד ליוסף הנה אביך חולה
#319
ובאותו פעם כתיב המתנה שכם, והשבועה הי' כשהוא בריא?, אמנם בעיקר ראיות ר"ת נר' דאין ראיה מפרעה דהא בדיעבד ודאי הוי התרה, אף למ"ד שאין מתירין לכתחלה, אף אם לא עשה בשביל טובה כמבואר בש"ע סי' רכ"ח סעי' כ"ף בהגה"ה, ואף דא"ל פרעה לשאול לכתחלה מ"מ כיון שיש כאן מצוות המלך הוי עכ"פ קצת כצורך מצוה, וכמ"ש רש"י על הקרא וירדו כל עבדיך אלי מכאן שחלק כבוד למלכות, ש"מ דמצוה הוא, ובזה יוכל להתיר אף לכתחלה כמבואר ג"כ בש"ע שם בשם י"א, ואף למאן דפליג התם היינו אם עשה כן בשביל טובה, משא"כ אם לא עשה בשביל טובה כ"ע מודה דמותר לצורך מצוה.
והנה עוד יש לראות מה היה מן הצורך יעקב להשביע ליוסף הלא לכאורה בלא"ה היה מחוייב ממצות כיבוד שהוא בין בחייו ובין במותו, אלא דזה לאו קושיא הוא דקיי"ל כיבוד משל אב, ולא משל בן וא"כ פשיטא דלא היה צריך לטרוח כ"כ דרך רחוק לעלות ממצרים לא"י, אלא דמ"מ אף דאין כאן מצוות כיבוד ולא היה צריך לקיים בלתי שבועה אבל מ"מ ודאי מצוה יש כאן אם עשה לפנים משורת הדין שקיים כיבוד אף משל עצמו. והשתא? זה הוא כוונת תשובת יוסף אמאי דא"ל פרעה אתשיל אשבועת משום דבדיעבד עכ"פ מותר ואף לכתחילה רשאי לתיר כאן דהוא צורך מצוות המלך, וע"ז השיב יוסף אתשיל נמי אדידך ומגלינא דלא יכולת לה"ק וא"כ מעבירין אתו ממלכות כשעוסי? עצרים? וא"כ שוב אין כאן מצוה להתיר שבועת יעקב ורשאי אני להתיר שבועתך דבדיעב מותר כמ"ש, ואף לכתחילה רשאי אני? להתיר שהוא צורך מצוה כדי לקיים מצות אבי לקבור בא"י שהוא מצוה וודאי אג?? איר? אני עושה.

#320
סוטה עגלה ערופה פ' תשיעי דף מ"ט ע"ב
בעקבות משיחא חוצפ' יסגא ויקר יאמיר להגפן תתן פרי' והיין ביוקר. נ' לפרש טעם זה קללה יהיה ביין ע"ד שאמר חגי הנביא סי' ב' מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה, בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והיתה עשרים. ופי' רש"י בשם אבות דר"נ טעם למה לא אמר ביין מידה מועטת כמו שאמר בדגן כגון לחשוף עשרים וחמש פורה והיה עשרה, למדך שהיין מידה יתירה לעולם, וכשהיין לוקה סי' רע לעולם, ולפי שהיין צריך להיות הרבה מנה בו מנין יותר עכ"ל. ונ' דמשום זה אמר כשיהי' הקללה ביין.
#321
ב"ק דף פ"ה
תנא דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא ופי' רש"י ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי עכ"ל, אע"ג דכבר כתיב לא תעמוד על דם רעך ומשם ילפינן בסנהדרין דף לרואה חבירו ששטפה בנהר שחייב להצילו ולא אמרינן רחמנא הכשילו בנהר והוא הציל, אפשר לומר דמהתם לא שמענו אלא בסכנת נפשות וחס התורה על איבוד נפשות, ועוד דאיכא למימר שאני התם שא"א להנצל אלא ע"י נס ואם עושין לו נס מנכין מזכיותי' וחס רחמנא עלי' וצוה להציל את חבירו, משא"כ לענין רפואה דכבר אמרו חז"ל חליים רעים ונאמנים שנאמנים בשבועת'ובשליחותן שלא ילכו עד זמן הקצוב להם, א"כ הוא דרפואה שלו אינו מעלה ומוריד אדרבה ה"א דהוא מראה בזה לסתור רצון הבורא, ולכן גלי לן רחמנא דניתנה רשות לרפא, ואדרבה בזה ממלא רצון הבורא שיהא הוא בר מזלי ושליח לטובתו שע"י רפואתו ילכו בזמן הקצוב להם. עוד יש לדקדק דמהכא לא שמענו נתינת רשות אלא היכא דחלה ע"י הכאת חבירו, וזה הי' נגד רצון הבורא, אדרבה עבר על לאו פן יוסיף להכותו, ואכתי מנ"ל היכא דחלה מן השמים. ונ"ל דבחלה ע"י הכאות חבירו לא צריכין קרא וע"כ אוקמינן בחלה מן השמים.
דף ק' ע"א
ילכו זו ביקור חולי'. יש לעיין היכא רמיזא זאת במילת ילכו ולא נאמר הליכה לשאר מצות הלוית המת וכדומיהן, ובסוכה דף מ"ט מפרש הליכה על הלוית מת והכנסת כלה. ונראה דקאי אביקור חולת הנפש לרמוז בזה מצות הוכיח תוכיח את עמיתך לאותן שהם חולים חולת הנפש והולכי' בדרך לא טובה להודיע הדרך ישר שילכו, וזהו שאמרו חז"ל בנדרים בפ' אין בין המודר ביקור חולים אין לו שיעור אפי' קטן אצל גדול, לומר דאפי' קטן מצוה להוכיח את הגדול, וכדאמרינן בב"מ דף ל"א הוכח תוכיח אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח תוכיח מ"מ, וכן מה שאמרו שם אפי' מאה פעמים ביום, היינו ג"כ במצות הוכחה. ועוד אמרו שם בגמ' כל המבקר גורם לו שיחי' וכל שאין מבקר גורם לו שימות ומקשה שימות ס"ד אלא כל המבקר מבקש עליו רחמים שיחי' וכל שאין מבקר אינו מבקש עליו רחמים שיחי' ולא שימות. ויש לבאר בענין שכתבתי כל המבקר היינו אם הוכיחו אותו כראוי גורם שיחי' וכל שאין מבקר גורם שימות דרשעי' בחייהם קרויים מתים, ומקשה שימות ס"ד והלא בלא גרמתו כבר הוא מת, אלא כל המבקר מבקש רחמי' שיחי' היינו שמתפלל בעדו שיהא תשובתו מקובלת, וכל שאינו מבקר אינו מבקש כלום וכבר הוא מת ממילא וק"ל. וזה שסמך הכתוב בזה והודעתי זו בית חייהם, וכדפרש"י שילמדו אומנות למחייהם, את הדרך זו גמילת חסדים, וכוונת המקרא כדי שיהא דברי המוכיחים מקובל ועריבים בעיני העם צריך שלא יהא נצרך לבריות, וע"ז והודעתי זו בית חייהם. או יש לפרש
#322
זו בית חייהם על דרך קשוט עצמך והיינו בית חייהם שהוא עצמו נקרא חי, ואח"כ אמר את הדרך זו ג"ח, דג"ח הוא בין לעניים בין לעשירים ואז ילכו זו ביקור חולים חולת הנפש, ויהא דברים מקובלים באזני השומעי'. ועד"ז יש לפרש המקרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומת יהרסנה, וחז"ל דרשו אותו סוף כתובות על הדיין אם דיין דומה למלך יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה, ולמ"ש יש לפרש גם על המוכיח דגם בתוכחה מצינו לשון משפט כדכתיב בלוט שהוכיח לאנשי סדום אל נא אחי תרעו והשיבו לו האחד בא לגור וישפוט שפוט וקאמר הקרא אם המוכיח דומה למלך יעמיד ארץ פני ארץ אלו העשירים ויוכל להוכיח אותם כראוי ויהא דבריו נשמעין, אבל איש תרומת יהרסנה כדאמרינן בעלמא למה ת"ח דומה לפני ע"ה וכו' עד נהנה ממנו אין לו תקנה.

דף צ"ב המבקש רחמים על חבירו וכו' הוא נענה תחילה, ע"ד רמז יש לפרש שהקב"ה הוא ריע של ישראל כמו שנאמר רעך וריע אביך אל תעזוב, וכבר האריך השל"ה בהלכות בשם תקונים הבאתי בפנקס דרשות שלי דף שעיקר התשובה שעשה האדם צריך להיות מאהבת ה' אחר שהשכינה עמנו בגלות ופורקנא דילי' איהו תיובתא, וכביכול אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ע"ש שהאריך בזה שעיקר כוונת התשובה יהא זה, ולזה כוונת המימרא כאן שאם לזאת הוא הכוונה הוא נענה תחילה שהקב"ה מוחל לו תחילה ואח"כ הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, וכן נאמר בדוד אשר פדית ממצרים גוי ואלהי' הזכיר ישועת ישראל תחילה, ובביאור אמרו ז"ל בילקוט פ' בהעלותך דף רי"ו על האי קרא ר"ע אמר אילמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כביכול אמרו ישראל לפני המקום כביכול עצמך פדית וכו' ע"ש.

ב"ק ארבע' אבות פ"ק דף י"ז
בתוס' ד"ה והאמר מר פי' בקונטרס וכו' וקשה לר"ת וכו' לימוד גדול שמביא לידי מעשה. לכאורה נ' ליישב תמיהתם שבוודאי ממאי דאמרינן שלימוד מבי' לידי מעשה מוכח דמעשה גדול, אלא דזה היינו דרך כלל בכל עשיית המצות שמתוך הלימוד עי"כ נעשה בקי ויודע דיני מצות כתקונם, גם התורה מורה הדרך הישר, וגם ע"י חביבות התורה נעשה זהיר במצות אחר שהוא רואה פקודי ה' ישרים משמחי לב, ולכן הכא דאמרינן קיים אמרינן דהיינו על כל המצות פריך שפיר הא מעשה גדול, משא"כ התם עיקר שאלה נ' דהית' שאם עוסק בלימודו ויש לפני' מצוה לעשות איזה מהן עדיף ואם צריך להפסיק מלימודו, וע"ז פשיט שפיר שלימוד גדול וא"צ להפסיק למצוה מיוחדת באשר שלימוד גדול שמביא לידי מעשה, והיינו דרך כלל לכל עשיות המצות א"כ וודאי א"צ להפסיק מלימודו בשביל עשיות מצות אחת באשר

323#
שהלימוד הוא ג"כ מצות עשה, ועוד נוסף בו שמביא לידי עשיות שארי מצות א"כ וודאי תלמוד גדול ממצוה אחת מיוחדת, כן נראה ליישב פירש"י ודו"ק. ובזה מיושב תיפוק לי' דבלא"ה מוכח דלימוד גדול אחר דמבואר במתני' ת"ת נגד כולם.
#324 BLANK

#325-326
ב"מ פרק הזהב דף נ"ט
נוח לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמי' וכו'.
בספרי בנין שלמה הארכתי והוכחתי שדין גמור הוא בהלבנת חבירו ברבים שיהרג ואל יעבור דהוי בכלל שפיכות דמים ואינהו וכו' אבתרייהו ע"ש שהבאתי גם ראיה לזה עתוס' בסוטה דף יו"ד ע"ב בד"ה נוח לאדם, אמנם עדיין קשה לי הא איבעי' לן בסנהדרין דף ע"ט אי ב"נ מצוה על קידוש השם ולגי' רש"י הוא איבעי' דלא איפשיט' ולגי' תוס' איפשט איבעי' דאין מצוה על קידוש השם?. ובספרי בנין שלמה הבאתי שם דברי הרמב"ם ויפה תואר שגם על שאר עבירות רציחה ועריות ג"כ יעבור ואל יהרג וא"כ נהי נמי דנימא דמלבין חבירו ברבים הוא בכלל ש"ד מ"מ ש"ג ג"כ בב"נ יעבור ואל יהרג לפי הדין וא"כ הדר קשה היאך תמר היה רוצה וב@(ו)חר' בהריגם? אחר דקי"ל כי? ע"י/ל? שדין יעבור ואל יהרג כגון בשאר עבירות אין רשאי להחמיר על עצמו כמ"ש הרמב"ם, ואף שאר פוסקים מודים היכא דאין הנכרים? מכוון להעבירו על הדת כמבואר הכל בי"ד סי' קנ"ד וצ"ל דשאני הכי גבי ג' עבירות אלו דחמירי והי' רשאה ליהרג אף שאינו מחוייב או איפשר שאף ב"נ רשאי לעשות עצמו כישראל אף לקולא ולכן היה מוסרת עצמ(ו@)[ה] להריגה, ויש פלפול בזה ביפ"ת ובפ' דרכים ועיין בספרי בנין שלמה.

פרק א"נ
דף ע"א. עמי ונכרי עמי קודם. נראה הוא דלא דריש גוי כלל לא משום דומי' דאינך את העם עמך דוודאי קאי הכל לענין קדימה ומכאן יש סמך וראיה למפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני ד"ש.

פרק הא"ה דף פ"ד
התם קרי לי רבי וכו' בוודאי כוונת ר"ל היה על תאוות עולם הזה והשיב זה לר"י דאמר לי' ליסטים בלסטותי' ידע וע"ז השיב לו דלא מפני תאות עולם הזה הדר בי' אלא מאהבת ה' ושלא הי' נאה לר"י להשיב לו דברי קנתור כמו שאמרו חז"ל לא יאמר לגר ז?כור מעשיך הראשונים שהוא אונאת דברים ור"י השיב אהני לך דאקרבי תחת כנפי השכינה וכל כך טובה עשיתי לך ואתה כבני כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וכמ"ש רש"י שם והוי לי כבן שמותר שהוא עושה כן לילך בדרך טוב ורשאי אני לקנתר אותך ומה שמחליש דעתו דר"י היינו שלא היה לו להוציא דברי' בזה הלשון שהוא דבר מגונה בעיני העם וכדאמרינן ריש פסחים לעולם ידבר אדם בלשון נקי' וילפינן מבהמה אשר איננה טהורה.

327#
פ' השותפי'
דף ט"ז ע"ב גדול הנאמר באיוב מה שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב רק עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה, ובאיוב כתיב איש תם וישר וירא אלקי' וסור מרע, הנה וודאי דברי הש"ס צריכין ביאור אטו מי לא הי' אברהם תם וישר, הלא הוא הי' מכיר את בוראו לכל באי עולם ומגייר גרים דכתיב והנפש אשר עשו בחרן והלא הוא השיב את הרכוש שהציל במלחמות חמשה מלכים למלכי צדק מלך שלם, והי' אומר אל תאמר אני העשרתי את אברם, ואין לך תם וישר גדול מזה שהי' עושה בזה לפנים משורת הדין, שמצד הדין הי' הכל שלו כמו שאמר מלכי צדק תן לי הנפש והרכוש קח לך, ועוד אחרי שכתיב בי' שהוא ירא אלקי' פשיטא שהוא סור מרע, ואדרבה על קרא דאיוב קשה לאיזה צורך כתיב סור מרע כיון שכבר כתיב שהי' ירא אלקים, פשיטא שהוא סור מרע. ונראה דבאמת מפני כך דרשו שם מאי סור מרע אמר אבא בר שמואל איוב וותרן בממון הי', אדם נותן חצי פרוטה לחנוני ואיוב וויתר משלו, ונראה כוונתם דמפרשי' סור מרע שלא הי' לו עין רעה וויתר בממונו, ואפשר ג"כ שע"ז נאמר גדול הנאמר באיוב יותר מבאברהם, ואף שאין ספק דגם באברהם הי' מעלה זו דהא היתו פתוח לרווחה הי' מ"מ הך מעלה דחצי פרוטה לא נכתב.
ומ"מ דוחק דהא בקרא לא נרמוז רק דלא הי' לו עין רע ומחצי פרוטה לא נראה רק שחז"ל קבלה היא בידם וא"כ לא שייך גדול הנאמר וכו' דגם אברהם לא הי' לו עין רע, ועיין בחידושי אגדות שם, אמנם הנ' עוד לבאר פשטות הקרא ודברי הגמ', הנה השל"ה כתב במסכת תענית שלו דף ר"ט ע"ב דפוס אמשטרדם בשם אביו מורה? דבנח כתיב את האלקי' התהלך נח, דהיינו במקום שאין שם אלא השם ית' לבד שהי' תמיד בהתבודדות שהי' ירא שמא ילמוד ממעשיהם, אבל אברהם כוחו הי' גדול ומהלך בין הרשעי' להחזירם למוטב ולא הי' ירא שמא ילמוד ממעשיהם עכ"ד. והנה לך עתה שאף

328#
שבמעלה הי' מעלת אברהם יותר, והיינו במעלת הצדקות שהי' בטוח בעצמו שלא ילכוד בעצת יצה"ר ללמוד ממעשיהם, מ"מ לענין סיגוף ועינוי נפש הי' יותר לנח, שאין לך סיגוף ועינוי גדול מזה שהי' צריך להרחיק מכל אנשי דורו לבל ילכד במזימתם ותמיד הוצרך לישב ביחידות כערער ביער, וזה הוא ג"כ כוונת הקרא באיוב שהי' ירא אלקי' ומ"מ הי' הוצרך להיות סור מרע שהי' מרחיק עצמו ומענה את נפשו שלא להלך עם הרע, שלא ללמוד ממעשיו, אבל אברהם לא הי' הוצרך לכל זה כנזכר, וזה הוא הכוונה גדול הנאמר באיוב שאיוב הי' הוצרך לענות את נפשו להרחיק את עצמו מרע משא"כ באברהם שלא הוצרך לכל זה, ונראה שזה הוא כוונת הקרא סור מרע ועשה טוב והיינו אחר שהזהיר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה והיינו שלא להתלוצץ כמ"ש בפנקס דרשות שלי, הזהיר עוד סור מרע שאל תלך בנתיבות הרע ולהרחיק מאתו כמו שנאמר אשרי האיש אשר לא הלך וכו' כדי שלא תלמוד ממעשיו, וכמו שדרשו חז"ל על הקרא אשרי האיש בפ"ק דע"ז דף י"ח שאם הלך סופו לעמוד ואם תעמוד סופו לישב ואם תשב סופו ללוץ ואם לצת לבדך תשא, וגם אמרו חז"ל בפ' ערבי פסחי' דף קי"ב [ע"ב] שצוה רבינו הקדוש את בנו אל תדור בשכנציב דליצני נינהו ומשכי לך בלצנותא, ולכן הזהיר דוד על זה שתוסר מרע היינו הרשע ומתוך כך תוכל לקיים ועשה טוב, אבל כשאין אתה סור מרע וודאי ילמוד ממעשיו וגם מתוך כך הם מלעיגי' עליך ולא תוכל לקיים ועשה טוב.

329#
דף צ"ט ולמ"ד פניהם אל הבית הא כתיב ופניהם איש אל אחי' ל"ק כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום עכ"ל. נ' דעיקר עושין רצונו של מקום הוא בזמן שיש שלום בישראל איש אל אחיו מי ששמו שלו' ית' מבקש בשלומינו ובזה אמרו חז"ל אפי' עובדי' ע"ז כאנוש הקב"ה מוחל להם וההיפוך רצונו ית' הוא בזמן שמחלוקת בישראל, ולזה רמז לן הקרא ופניהם איש אל אחיו והיינו בזמן ששלו' ביניהם ואז פונים גם איש אל אחיו ואיש את רעהו יעזור, ובזמן שאין עושין רצונו שיש מחלוקת בין שונאי ישראל ואז דוחה איש את רעהו מכנגד פנים, וע"ז רמז לן הקרא ופניהם אל הבית וק"ל

פ' יש נוחלין
דף קכ"ג שם בגמ' בת ק"ל שנה הי' וקרי' לה נערה. ראיתי בספר יערת הדבש פריך אמאי לא שייך בת אף דהי' זקינה, ולי הי' נר' חדא מדכתיב מקודם וילך איש ה"ל למיכתב אח"כ ויקח אשה כמו כן מצינו שפי' רש"י ב"ק ד' מ"ד [ע"א] בד"ה ת"ש בן או בת.

דף קי"ט ע"ב בגמ' ונתתי אותה לכם מורשה וכו' ירושה היא לכם מאבותיכם או די' שמורישין ואינן יורשין עכ"ל, והא דכתיב תורה צוה לנו מורשה קהלת יעקב נר' דיש לדחוק ג"כ מורישין ואינן יורשין היינו שאותן העומדי' בהר סיני להם ניתנה תורה ולכן אמר צוה לנו דלאו ירושה היא לכם ואמר מורשה קהלת יעקב שמורישין לבניהם אחריהם. אלא דעדיין קשה לי הא אמרינן בפ' אלו נדרים מפני מה אין ת"ח מצויין לצאת מבניהם ת"ח שלא יאמרו תורה ירושה היא להם, אלמא דלאו ירושה היא לנו, אלא דאיפשר לומר דהכי מפרשינן הקרא דודאי הוי מצי למיכתב ירושה קהלת יעקב, ובוודאי אין מפרשינן ירושה קהלת יעקב היינו לדורות דצוה לנו כתיב, הרי להדי' דלאותן העומדין על הר סיני לא באו בתורת ירושה, אלא מדכתיב מורשה ילפינן דכוונת הקר' דלאותן העומדים על הר סיני צוה להן וגם למורישין לבניהם, אבל בכל זה אע"פ שהאבות מורישין מ"מ

330#
אינה בהכרח שבניהם יורשים. ואפשר נמי לומר שמורישין היינו התרי"א מצות שנרמז במילת תורה כדאמרינן במכות תורה בגמטרי' תרי"א, ולזה וודאי מורישין לבניהם שג"כ מחוייבים לקיימו, אך גוף התורה בפשטות שהיינו שיהי' ת"ח הבניהם אינם יורשים, ובגוף הענין גבי ארץ ישראל מורישין ואין יורשין נר' לכאורה דכוונת להורות דלבאי הארץ נחלקה דאי ליוצאי מצרים הם עצמן היורשים, אבל אי אמרינן לבאי הארץ שייך שפיר לענין זה ירושה היא לכם כדי להורישן לבניכם לבאי ארץ, עיין ע"ב.

#331 - #332 BLANK
#333
סנהדרין אחד דיני ממונות פ' רביעי
דף ל"ו רבה בר בר חנה אמר ר"י מהכא ויאמר דוד לאנשי' חגרו איש חרבו וכו' מפרש הכא חרב דכתיב בקרא על הדין, ונ' על שם שהתורה נקראת חרב כמה דאמרינן במדרש רבה על הקרא ואת להט החרב המתהפכת ומפרש ג"כ הקרא וחרב פיפיות בידם שקאי על התורה, ולכן נקיט פיפיות על התורה שבכתב ובע"פ, לזה גם הכא כוונת הכתוב שחגרו איש חרבו היינו שהי' לומדים ועיינו בתורה לדון הדין וק"ל.

הנחנקין פ' עשירי
דף פ"ט בגמ' ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד, נ"ל הטעם כמו דאמרינן בירושלמי והביאו הרא"ש בפ' זה בורר דף למ"ד רבא כד הוי חמי סהדא מכוונא הוה חקר, ומפרש הרא"ש כשהי' רואה עדים שאמרו עדותם בכיון בלשון אחד הי' חושש שמא שקרנים הן ובעצה אחת כיוונו לשונם והי' חוקר ודורש אותם, וכן פסק בש"ע ח"מ סי' כ"ח סעי' יו"ד, ומה"ט נר' דהקב"ה אין מכניס הנבואה בלבם בלשון אחד כדי שלא נחשוד שהן נביאי שקר.

דיני ממונות פ' ראשון
דף זי"ן בתוס' ד"ה אלא והא דאמרינן בפ' במה מדליקין נשאת ונתת באמונה וכו' עכ"ל, אפשר לי לומר דכוונת הגמ' על דרך רמז גם בזה השאלה על הד"ת אם כוונתו הי' במשא ומתן של ד"ת באמונה והיינו לכיון האמת ולא בחריפות של הבל, ואח"כ שואלין אותו קבעת עתים לתורה דאף שנשאת ונתת באמונה אפ"ה צריכין קביעות עתים לתורה לחזור על משנתו כמאמר חז"ל צריכין למרי חטייא. גם אפשר לומר דע"י אם נשא ונתן באמונה עם בני אדם יעמוד לו זכות שיסייעו מן השמים לישא וליתן בתורה, ולזה שפיר אמרו תחלת דין של אדם על ד"ת דהא בהא תלי'.

334#
סנהדרין פ' רביעי אחד דיני ממונות
דף ל"ט ע"ב פי' רש"י בד"ה זכה לנביאות וכו' ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל עכ"ל, אף דמצינו שהשרה הש"י שכינתו על אומות העולם היינו כדפי' רש"י פ' בלק כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות לומר אילו הי' לנו נביאים הי' מחזירן למוטב משא"כ בישראל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על המיוחסין וק"ל.

חלק פ' אחד עשר
דף צ' ע"ב לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה, קשה לי די' בדיוק כתבי' קרא ולאשמעינן דא"י מוחזקת היא ונ"ל? טפי הו"ל לכתוב לכם דעיקר נתינה היתה לבניהם, כי האי דא"י מוחזקת היא כבר נפקא לן בב"ב מדכתיב מורשה ולא ירושה ולא ללמוד לן רמז על תחיית המתים, אלא דלכאורה קשה הא באמת כבר השיב הוא דנפקא לן כבר מדכתיב וקם העם הזה וזנה .. לפי שהאמת אמרינן ביומא דף י"א שזה מהמקראות שאין להם הכרע, ולכן לפי האמת דצריך לן תחיית המתים ללמוד מלהם, דמשם אין ללמוד די' קאי וקם אלמטה, וליכא למיקשי דא"כ הלא מוכח דוקם קאי אלמטה דאל"כ למה כתיב להם די"ל דודאי מוקם לחוד אין הכרע ללמוד תחיית המתים די' קאי אלמטה אבל השתא דכתיב להם איכא למימר דוקם קאי נמי אלמעלה והקב"ה הבטיח למשה שיעמוד בתחיית המתים.

פ' ראשון דיני ממונות בשלשה
דף י"ח בגמ' נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא שמונת אלפי ושש מאות, אפשר לומר כוונת חשבון בזה להודיע כמה הרבה משופטי ישראל הנצמדים לבעל פעור כמ"ש רש"י סוף בלק.
דף ס"ג אילמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלי', יש לפרש דבשבת אמרינן דמודעא רבה לאורייתא, אך על ע"ז כבר נצטוו ב"נ, אלא דעל השיתוף לא נצטוו כמבואר בב"י סי' קפ"ב בח"מ, ולכן אמר דוי"ו שבהעלוך לא נתחייבו כלי', אחר דיש כאן מודעא.

#335
דף ק"ד ברש"י ד"ה משום דר"ח בר אבוי' שנתכפר על שלא ניתן לקבורה עכ"ל. לכאורה קשה לי אדרבה קבורה מכפר כדאמרינן לעיל דף מ"ז ע"ב כפרה מאימתי הוי מכי חזו צערא דקברי פורתא, וכ"כ תוס' דף מ"ו ע"ב ד"ה קבורה דאף למאי דמיבעי' לן קבורה משום בזיוני או משום כפרה דמ"מ כפרה ודאי הוי אלא דמספקא לי' אי עיקר הטעם משום בזיוני, א"כ מוכח דבשלא נקבר לא הו"ל כפרה, ואף דאמרינן לעיל דף מ"ז מת שלא נקבר סי' יפה היא לו, כבר כתבו תוס' שם ד"ה קבורה דלא נקבר היינו שלא נקבר לפי כבודו, אבל מ"מ נקבר מיהו, וע"ק לי אמאי לא אמרי' דמש"ה לא מנו יהוקים שהוא מהרוגי מלכות הי' ואומרים לעיל ד' מ"ז [ע"א] דנהרג מתוך רשעו יש לו כפרה אף אם לא נקבר כדמייתי ראי' מקרא נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ובשר חסידיך לחיתו ארץ. ואפשר דגמ' סבר דבהרוגי מלכות יש לו כפרה והיינו דוקא אם לא ניתן לקבורה כמ"ש בהדי' בקרא נתתי את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, ותדע שקשה הלא גם אחאב נהרג במלחמה כדכתיב מלכי' א' כ"ב ואיש משך בקשת לתומו וכו' ואפ"ה מני בהדי' שאין להם חלק לעה"ב, אלא וודאי אחאב זכה לקבורה עכ"פ, ומיהו אפשר לומר נהרג במלחמה שאני.

#336 BLANK
337#
דף למ"ד בצדק תשפוט עמיתך עד שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה, נר' דאתא לומר אף דאתה שהאחד הוא תשע/רשע? ותימא דמסתמא משקר, קמ"ל קרא כל זמן שאתך בתורה ובמצות ולא המיר דתו השתדל לדונו יפה כי אע"פ שחטא ישראל הוא, אמנם רש"י דף ל"א לא פי' כן וק"ל.
#338
ע"ז דף י"ט ע"א
בגמ' אשרי האיש ירא את ה' אשרי האיש ולא אשרי אשה, אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, וכתבו תוס' אבל לעיל גבי אשרי האיש לא דייק הכי דאיש משמע למעוטי אשה אבל האיש משמע למעוטי איש אחר עכ"ל. ואני אומר אף דבלא"ה לא קשה דהא כבר דרשינן לעיל מיני' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אאע"ה שלא הלך בעצת דור הפלגה שרשעי' הי' וכו', וא"כ שפיר כתיב האיש, מ"מ אף בפשטות י"ל דהא עיקר קרא קאי גם אסיפא כי אם בתורת ה' חפצו ואינו די ביושב ובטל, וא"כ שפיר כתיב איש ולא אשה דאדרבה אסור ללמוד לבתו תורה וק"ל.
דף דל"ת ע"ב תורה דכתיב בי' אמת וכו' אין הקב"ה עושה לפני משורת הדין, איפשר לי לומר ע"ד רמז הנה הרבה מפרשים כתבו כשנשמתן של צדיקי' עולה בלילה למעלה הי' אומרי' בפמלי' של מעלה החידושי תורה שחידשו ביו', ואיפשר שע"ז אמרו חז"ל ג' ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה היינו באותו תורה שאמרו נשמתן של צדיקי' בלילה, וכמו שמצינו שהקב"ה אמר שמעתי' משמי' דרבנן ריש פ"ק דגיטין אביתר בני כך הוא אומר יונה בני כך הוא אומר, וע"ז רמזו מאמרם ז"ל אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין שאם לא כיוון באמיתות של תורה מגלה הקב"ה שלא כיוון האמת, אף אמנם כיון שהאדם המחדש הי' כוונה לשם שמים לכוין להלכה, ויש לו שכר כמאמר חז"ל חישב לעשות מצוה ונאנסה וכו', מ"מ הקב"ה עכ"פ אמרו משם אף שלא כיון להלכה.

ע"ו ע"ב
עיין במה שפרשתי פי' רמז במתני' הלוקח כלי תשמיש מן הגוים, בדרשות הפנקס של חלק ראשון דף פ"ב. ונ' עוד מאי דתנא השפוד מלבנן באור, רמז לן התנא על אותן שנלקחי' לבעלי מלחמות והם אומרים שנלקחי' באלמות, אבל באמת הוא מרצונם, ושמחה הוא להם הפריקות עול, וע"ז רמז התנא השפוד על הלוקחים הוא חרב ללחום בו, והם פורקים עול מצות אף החמורות. וע"ז אמר התנא כשרוצים לשוב צריכין לבון אור, ונ' עפ"י מ"ש טעם למה סידר התנא אבות אחר מסכת ע"ז, והיינו אחר דתנא כאן הסכין שפה והיא טהורה, וכפי מה שפרשתי קאי על ת"ח שילמוד ויעיין בתורה, והוא כמו ליבון באור, אמר על זה טעם למה, ואמר משה קיבל תורה מסיני מתוך האש, והיא עצמו נמשל לאש, כמו דכתיב מימינו אש דת למו, לכן כל העוסק בה בעיון הוא מועיל כמו ליבון באור, שע"י עסק התורה נעשה ברי' חדשה ופני' חדשות באו לכאן.

339#
הוריות דף יו"ד
כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם, בחידושי אגדות של מהרש"א ז"ל בסנהדרין דף זי"ן ע"ב על מימרא דר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון מקשה מסוגי' כאן אמאי דאמרינן בסוטה פ' וא"נ ד' מ"ם בעניותא דר"א דאימנו רבנן עלי' ברישא כיון דחזא לר' אבא דמן עכו דנפישא עלי' ב"ח א"ל איכא רבה, וכתב הוא ז"ל מאי רבותי' דעניתי' שלא רצה להיות ראש הרי אמרו דאינה אלא עבדות, ע"ש מה שתירץ. ולי נר' פשוט דוודאי הני תלמידי דר"ל וכן ר' אבא דהי' עניים, וכבר ידוע מה שאמר משה לזקני' טרחני' הם סרבנים הם, א"נ דבר זה מצינו שהי' לדיין טורח גדול עד שהבי' וכופי' את הבעלים דינן לדין ומה גם אחר הפסק מי שיצא חייב מבזים אחר הדיין וחושד אותו בדבר שאין בו, וא"כ אין לך עבדות גדול מזה שאין יכולת למחות בידיהם, משא"כ ר' אבהו שהי' גדול בבית הקיסר כדאמרינן שם ובוודאי הי' יכולם בידם לכופו לדין ומכ"ש שלא הי' מתירא ..גדום וירונו אחרי' מחמת אימה לזה וודאי מיקרי שררה.
דף י"א [ע"ב] יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, אפשר לפרש כוונתו שהזכיר שם הקדוש הזה ולא שם אחר משמותי' הקדושי' ב"ה, עפ"י מה שכתב הרב אלשיך על קרא בעבור ישמרו חקי' ותורותיו ינצורו הללי' דמסיים בשם זה דהש"י נותן אותו לנו למשכון על הגאולה כדכתיב כי יד על כס יה נשבע הקב"ה שאין השם שלם עד שיעשה נקמה מאויבי', ולזה הזכיר כאן שם הקדוש הזה כי אם ימרוד בו אזי יחרב בה"מ ויוליך אותך בגולהף והש"י יתן למשכון השם הקדוש הזה, לכן הזכיר ג"כ כאן שם הקדוש הזה וק"ל. [מכאן ואילך מכתי"ק] וזה נראה שהי' הכוונה במה שאמר הכתוב ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ופי' בזה? וכן הוא בגמ' דסוטה דף שהתפלל יה יושיעך מעצת מרגלי', נראה ג"כ הכוונה אחר שראה משה ברוח הקודש שע"י עצת מרגלי' נחרב הבית וגלינו מארצינו כמו דכתיב ויבכו העם בלילה ההוא ופי' רש"י אמר הקב"ה אתם בכיתם בכי' של חנם חייכם אתם בכי' בכי' לדורות והוא ליל תשעה באב, ולפי שנתבאר ששם הולך עמנו כביכול ונתמשכן עמנו בגלותינו, ולזה התפלל משה ששם זה יושיעך מעצתם שאל תהי' אתה גורם ג"כ לילך עמנו בגלות.

#340 BLANK
#341
מסכת אבות פ' חמישי
מתני' י"ז כל מחלוקת שהיא לשם שמים וכו' איזו מחלוקת שהיא לשם שמים וכו' ושאינה לשם שמים וכו'. ולכאורה לא הוי צריך לפרש איזו הוא לש"ש ואיזו הוא שלא לש"ש דזיל קרי' בי רב הוא, ורחמנא ליבא בעי, ויראת מאלהיך כתיב בדבר המסור ללב, דלפעמים במחלוקת ד"ת הוא מחלוקת שלא לש"ש רק לקנתר, ותא חזי מה כתיב בי' בזקן ממרא. והנר' דחז"ל מילתא דפסיקא נקיט ומגלה לן טפח ומכסה טפחים וכדי להורות לן איך נמאס המחלוקת בעיני המקום ב"ה, ולא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר שלא ישיאך לבך לדבר שדבר המחלוקת זה יהי' לש"ש וראוי לדבק בה, ע"ז אמרו וביאר לן איזה מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הילל ושמאי, וממנו תלמוד שאם הוא ברור לך כאחותך אף בד"ת להחזיק במחלוקת ולפסוק להלכה כמותך נגד חבירך החולקי' עליך אף נגד הרבי' כמו ב"ש שבאמת הי' רבו על ב"ה כדאיתא במשנה פ"ק דשבת גבי שמונה עשר דבר, ואפ"ה לא חזרו ב"ה כל זמן שלא עמדו למנין ונפסק הלכה כב"ש, א"כ ברור לך דעתך שכוונתך לש"ש אתה רשאי לפסוק בפי דעתך אם בא השאלה לפניך, אף אליבא דאמת אם בא אותו השאלה לאיש אחר דידע המחלוקת הוא מחויב לפסוק כדעת הרבי', אבל הוא עצמו מותר לפסוק כדעתו כל זמן שלא נתאספו יחד במנין ואמרו לו בפי' שהוא עצמו מחויב לפסוק כדעת הרבים, ומזה אתה למד שאף כל שאינו ברור לך שהיא כמחלוקת הילל ושמאי אל תחזיק בו. וביאר לן עוד איזו מחלוקת שאינה לש"ש שע"ז נאמר שאבדת הנפש והגוף, זו היא מחלוקת קרח, ופרט לך בזה מחלוקת קרח ולהורות לן שאף בדבר השררות והכבוד שנפשו של אדם מתאוה עליהן, אף שראוי לכל אדם להתרחק מהן, מ"מ אינו בכלל שאובדת הנפש וגוף אלא כמחלוקת קרח שהשיא כל ישראל במחלוקת נגד משה רבינו שהי' שקול נגד כל ישראל, והדומה לזה מחלוקת רבים נגד רבים, ומכ"ש יחיד נגד רבי', שעי"ז נפרץ גדרן של ישראל ורבו המתפרצים, וכל עבירות שבתורה נעשה כהיתר עי"ז, כי כל א' וא' חס ומחפה על אותן שעמו במחלוקת, כמו שראינו בעונינו עין בעין, ולא אבותינו ספרו לנו, כמה נתגדל המכשול ע"י המחלוקת אף רבים נגד רבי', משא"כ ביחיד נגד יחיד אף שאיסור יש בדבר וראוי להתרחק ממנו, מ"מ אין בזה העוון כל כך עד שנאמר שאובדת הנפש והגוף, והשם ב"ה ישים בלבנו אהבת האמת והשלו'.

עוד יש לפרש בפשטות דמש"ה מפרש אינו מחלוקת משום דחזינן בעו"ה בזמנינו דיש מחלוקת בדיני תורה ובא רק ע"י קנטור וקנאת איש מרעהו, וע"ז אמר קהלת בחכמתו סי' י"ד וראיתי אני את כל עמלו ואת כל כשרון המעשה כי קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח, והנה רש"י ז"ל פי' עמל היינו עבירות שהן עמל לפני המקום ב"ה. והנר' עוד שרמזו לן קהלת שכוונתו על אותם שהם טורחי' ועומלים הן בדברי תורה לחלוק עם חבריהם או בשאר דברי', והם מראי' לעם כאלו עושים בזה כשרון המעשה, ובאמת הוא רק בשביל קנאת איש מרעהו, ואת שאמר הכתוב כמו עם, וכמ"ש את יעקב איש וביתו באו, ע"ז קאמר גם זה הבל ורעות רוח וכבר

#342
אמרו חז"ל כל הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא, וכתבו תוס' הינו אם למד ע"מ לקנטר, וזה כוונת התנא איזה מחלוקת שהיא לש"ש זה מחלוקת ב"ש וב"ה, שאף שהי' מחלוקת אלו עם אלו, שנינו במתני' פ' קמא דיבמות אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש וכל הטהרות והטומאות שהי' אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין עושין טהרות אלו ע"ג אלו, ושנינו אח"כ בברייתא' דף י"ד ע"ב ללמדך שחיבות וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלו' אהבו, ואשמעינן דאף מחלוקת בזה בד"ת הוא לש"ש, וע"ז נאמר אלו ואלו דברי אלקי' חיים, משא"כ בשאר מחלוקת בדברי תורה היכא דיש בו שייכות קינטור, אף שכל א' אמר כפי דעתו לאסור או לפסול מ"ש שמתיר ומכשיר חבירו וסובר לפי דעתו שבזה אמר אמת אפ"ה הוי מחלוקת שאינה לש"ש, ובוודאי טעה בדעתו, וזה שדקדק התנא אין סופו להתקיים וכוונת התנא בזה לבסוף יגולה לעין כל שלא כיון להלכה זה שרוצה לחלוק, שנסתבך בטעות, לכן קאמר אין סופו להתקיים, ולא נאמר בזה אלו ואלו דברי אלקי' חיים, וקאמר אח"כ התנא איזה מחלוקת שאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו, כוונת התנא לאשמעינן בזה, להזהיר להמון עם שלא יהי' נתעה מבעלי המחלוקת, אף שמדברים ומראי' באצבע שכוונתם לש"ש, מי לנו גדול בזה מקרח שאמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה', ואין לך דיבור לש"ש גדול מזה כאשר באמת משך עמו עי"כ חמשים ומאתים איש ראשי סנהדרין, חזי מה עלתה בי', וזה אשמעינן תנא אל תהי ידך במחלוקת אף שלדעתך ברור שהוא לש"ש מ"מ שנא המחלוקת וגדול השלו'.
הוא העד הוא הדיין. לכאורה יש לראות הא קיי"ל דאין עד נעשה דיין, ובביאור איתא במדרש ריש פ' בחקותי דהקב"ה בעצמו מקיים החקי' שגזר על ישראל, והנה לפי טעם א' שכתב הרא"ש ריש פ' יש נוחלין הטעם דאין עד נעשה דיין לפי שאינו מקבל הזמה, וודאי זה לא שייך בהקב"ה, אכן לפי טעם אר שכתב בשם ירושלמי דכתיב ועמדו שם האנשים אלו עדי', אשר להם הריב אלו בעלי דינין, לפני ה' אלו הדיינים, ומש"ה אין עד נעשה דיין דבעינן דעמדו שני אנשי' אלו עדי' לפני ה' אלו הדיינים, אלמ' דגזירת הכתוב הוא, א"כ וודאי קשה דהקב"ה העד ואיך נעשה דיין, אמנם אפ"ה לאו קושי' דוקא עד מעיד אינו נעשה דיין אם צריך להגיד, משא"כ אם אין צריך להגיד כגון ב"ד עצמם וראו המעשה נעשה דייני', כדאמרינן התם דלא תהי' שמיעה גדולה מראי', אבל הקב"ה אין חילוק ודי.
כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' אשריך בעה"ז, כתב מהר"ם שיף ז"ל קשה אדרבה אז אין טוב לו בעה"ז, רק יאמר ע"ד המבטל תורה וכו' והמקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר, זהו אם למדת תורה כו' בלחץ ודחק ואשריך בעה"ז עכ"ל, או יאמר וכו' ע"ש. ול"נ עוד על דרך הפשוט ע"ד שאחז"ל בפסחי'

#343
דף קי"ד [ע"א] אכול בצל ושב בצל ולא תיכול אווזין ותרנגולין, ויהא לבך רודף עליך פחות ממיכלך וממשתך ותוסיף על דירתך, כי אתא עולא אמר מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא טשי בעליתא, דאכיל קקולי אקיקלא דמתא שכיב.
עשה לך רב וקנה לך חבר. יש לפרש עשה לך רב אף שבאמת אינו דיבר לך אלא רק חבר, מ"מ עשה או הנר' לך לרב על דרך מכל מלמדי השכלתי, ולכן אמר וקנה לך חבר שצריך שתקנה אותו בדמי' כדאמרינן בתענית אוי לתלמידין שיושבין ועוסקים בתורה וכו' עד ולא עוד אלא שחוטאין.
פת במלח תאכל וכו' אשריך בעולם הזה וכו' כוונתו דבזה אין לך דאגת פרנסה כ"כ וטוב לך ג"כ בעוה"ז והוא על דרך שאמרו חז"ל בפ' ערבי פסחי' אוכל בצל ושב בצל.
[מכתי"ק] ר"א אומר אל תהי' כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וכו' שלא ע"מ לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם. איכא למידק מה שייכות יש לאזהרת חז"ל על מורא שמים על מה שאמרו מקודם אל תהי' כעבדים. אבל הנראה חז"ל כוונתם שאם אתה עובד את ה' שלא ע"מ לקבל פרס והוא מצד אהבה אז אהבה מביאה לידי יראה ויהא מורא שמים עליכם, וכן אנו מתפללים שני פעמי' באהבה רבה תחלה על האהבה ואח"כ על היראה, ובכלל זה נ' כוונתם שמבטיחי' אותנו שיהי' מורא שמים של אחרים עליכם, כענין שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, והנה חז"ל דרשו זה אלו תפילין שבראש ... [חסר ההמשך וכנראה לא סליק למילתיה]
#344- #346 BLANK
#347
מנחות דף כ"ט ע"ב
משל לציפור דרור. אפשר לי לומר שהמשיל דברי תורה לציפור דרור על שם שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו לשון עוף.
#348 BLANK
#349
בכורות פ"ט
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל הרועים, יש לפרש ע"ד רמז מאי דאמרינן בפ"ק דחולין אדם ובהמה תושיע ה', אלו בני אדם שמשימין עצמם כבהמה, ולזה רמז התנא מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל הרועים, ופי' שהרועה יכול להשתמר כאחד, והנה לך עתה דרך רמז הרועה הוא הקב"ה שהוא רועה ישראל, ואמר לך התנא שהוא יתברך יכול לשמור כל ישראל כאחת אף שהן מפוזרין מקצה הארץ ועד קצה הארץ, וע"ז אשמעינן דמצטרפין, שבשביל אלו בני אדם המשימין כבהמה אשר הוא מושיע אותם הם מצטרפין יחד ומשלימין הרוב, והעולם נידון בתר רובא, ומושיע עי"כ גם שארי אדם מישראל.
BLANK#350
#351
מס' חולין דף ה' ע"ב
אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שמשימין עצמו כבהמה, יש לפרש ע"ד משל לאיש אחד שהי' לו ב' בני' אחד חכם ואחד תם שאינו יודע מטיב העולם, והנה לאותו בן חכם אין האב משגיח על מהותו וטיבו של מו"מ, והאיך יוכל לפרנס את עצמו באשר שהוא בעצמו יודע, אבל אותו שאינו יודע צריך האב להשגיח עלי' ותמיד עינו פקיח עלי' לראות האיך מפרנס בני ביתו, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב אלו בני אדם שמשימין עצמו כבהמה, והיינו שמתפללין להקב"ה פרנסני ככלב וכעורב שאנחנו לא נדע מה נעשה אלא עליך עינינו שאנו דומין לבהמה, וזה הוא כוונת יהושפט בתפלתו בצאתו למלחמה על בני העמונים ככתוב בדברי הימים.

כמה פעמי' נאמר בש"ס מילת' דאתיא מק"ו טרח וכתב לי' קרא. נ' בפשטות דגלוי וידוע לפני הקב"ה שיש בני אדם שלא ידעי לדרוש הק"ו לכן טרח וכתב לי' קרא.

#352 BLANK עד המפתחות!
תושלב"ע!
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום זונטאג פעברואר 15, 2015 9:34 pm, פארראכטן געווארן 5 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

231

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

מלאכי סי' ג'
כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתים. יש לפרש כוונת הכתוב, עיין ברמב"ם פ"א מהלכות יסודי התורה מה שהביא ראיה מקרא זה יעוין בפנקס דרשות שלי דף י"ב ע"ב מ"ש על הקרא פני ה' בעושי רע וכו', ומעתה כוונת הכתוב כשם שאני ה' לא שיניתי ומיד אני במידת הרחמים שע"ז מורה שם עצם הוי"ה ב"ה שכולה רחמים, כך אתם בני יעקב לא כליתם, ואף אם שלטה מידת הדין בכם זה גופה הוא מידת הרחמים לפרוע אתכם בעוה"ז, אבל לא אעשה אתכם כלי' ח"ו כדי להטיבכם באחריתכם.

והיא חברתך ואשת בריתך. נ' התורה היא אשת נעורים כמו שאמר שלמה ע"ה במשלי סי' ___ שמחמ? אשת נעורים וכבר אמרו חז"ל אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, לכן קראה הכתוב ב"כ אשת נעוריך. גם לפי שאמרו חז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה אותו כלי, וכשהוא עוסק בתורה ומיישב הקושיות ודיקדוקים בתורה שבכתב ובע"פ הוי כאלו עשאה כלי, ולכן קראה הכתוב אשת בריתך
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

284

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

מגילה מגילה נקראת דף יו"ד ע"ב
בגמ' וכתיב חזון ישעי' בן אמוץ,?י?קשה למה הוצרך להביא ראי' מישעי' הא אמוץ ג"כ נביא הי' כמ"ש רש"י דף י"ד ד"ה נביא הוא מדכתיב שאמר לאמצי' מדוע דרשת לאלהי אדום.

הקורא עומד פרק שלישי דף כ"ה
מתני' ועל טוב יזכר שמך משתקין אותו, אף דאנחנו אומרי' במודי' על נפלאותיך וטובתיך הוא משום טובתיך הוא לשון רבי', וגם הרעה שמביא הקב"ה על הצדיקי' טובה הוא להם שמענ[י]ש(י)ן בעוה"ז כדי להיות שכרן משו?לם לעולם הבא, משא"כ על טוב לשון יחיד משמע טובה לחוד וק"ל.

מגילה נקראת פרק ראשון דף ט"ו
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מאי אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש ושמואל אמר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה ופי' רש"י כינוי הוא להיפוך בלשון נקי' ויש לבאר כוונת הגמ' הנה וודאי חלילה לומר כן שיכול אדם להתגבר עלי' יתברך דשליט ומושל בכל ומי יאמר לו מה תעשה אלא נ' הענין כך הוא ידוע כל מחשבות האומות תמיד עומדים עלינו לכלותינו וכמו שאנחנו אומרי' בהגדה ולא א' בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא בכל דור ודור עומדי' כלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, וזהו כוונת ר"י בן חנני' בריש חגיגה דאחוי לי' לאפיקורו' ידו נטוי' עלינו אמנם מקרא מלא דיבר הכתוב וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ולמדנו שהכל בהשגחת הבורא ב"ה וכבר אמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמי' שבזה נתן הבחירה לאדם גם אמרו חז"ל מגילה דף י"ב @@צ"ל י"ג ע"ב@@ כשאמר המן לאחשורוש תא ניכלינהו אמר אחשורוש מיסתפינא מאלקי' דלא ליעבד בי(') כדעבד בק(ד)מאי אמר לי' ישנו מן המצות וכבר פירשתי? למעלה? @@הכתב מטושטש@@ דף קט"ז עי"ז הקר' במשלי פלגי מים לב מלך ביד ה' וכו' ??? דף קכ"ו מאמר חז"ל פרק הרואה שלשה צריכה רחמי' וא' מהם הוא מלך טוב ומעתה זה הוא הכוונה גבר מלכא עילאה וכו' שהשי' סילק רק השגחתו לטובה מעלינו והניח הבחירה לאחשורוש בעונותינו והוא הי' הבוחר להרע לנו ויהי'? הדבר? הזה כ?? ?כל יחיד העושה רע שהוא רק בחירה מפי? עצמו @@ממשיך בצד@@ אבל הקב"ה לא הי' מטה? לבו להרע והנה אמרינן ג"כ שחט' הי' מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר אלא כיון שהם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים ונ'? שגם מרדכי ידע שאין ??? ??? ??? שושן? הטה? לבו לרע כי? מצד הבחירה ??? ולכן אמר ????? @@ממשיך בפנים@@ ועיין בריב"ש?? סי' ונ' שזה שאמר הכתוב שהם עוזרים? לרעה ודו"ק
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דאנערשטאג פעברואר 19, 2015 10:09 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

265

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

265
עירובין עושין פסין פ' שני דף י"ח ע"ב
ואמר רבי ירמי' בן אלעזר מיום שחרב בהמק"ד דיו לעולם שמשתמש בשתי אותיות שנא' כל הנשמה תהלל יה הללוי', אפשר לומר הטעם ע"פ מ"ש בפנקס דרשות שלי בשם הרב אלשיך דף מ"ח ששם יה כביכול נתמשכן בגלותנו ולכן ג"כ כאן אמר דיו לעולם שמשתמש בשתי אותיות.

שם דף כ"ב ע"א
לא יאחר לשונאו לשונאו הוא דלא יאחר אבל מאחר הוא לצדיקים, והא דאמרי' בסמוך ארך אפים אף לרשעי' יש ליישב לשונאו דייקא היינו דאומר להכעיס ששונא הקב"ה ובזה הוא דלא יאחר כדי שלא יטעה אחרי' אבתרי' כדכתיב הרחק מעלי' דרכך ???.

מי שהוציאו פרק רביעי דף מ"ה
בגמ' דרש ר' דוסתאי וכו', מקשי' תוס' וא"ת וכו' די' חול הוי וכו' עכ"ל ע"ש, ונר' ליישב דלכאורה קשה על לשון הקרא ששאלת דהע"ה והכיתי בפלישתים והכי הו"ל למישאל האלך למלחמה אם אחדל כמו שמצינו שהי' שואלין כן בפילגש בגבעה, ועוד הלא יכול להיות שאף אם לא הכה אותם המה בורחין כשרואי' שיעמוד דוד וינקם, א"כ פשיטא דהו"ל למשאל האלך למלחמה, אמנם
הנר' שאע"פ שבאמת עיקר כוונת דוד לשאל אי מצלח אי לא מצלח דדין איסור והיתר אין שואלין באורי' ותומי' והי' לו לשאול בב"ד של שמואל, אך מ"מ הי' שואל בזה"ל דממילא יודע הדין איסור והיתר, ולכן הי' שואל האלך והכיתי בפלישתים שרציחה הוא אחד מאבות מלאכות, ונמצא עכשיו כשישיב לו הקב"ה שילך ידע בזה שהוא מותר ולכן השיב לו הקב"ה לך והכית בפלישתים והושעתם את קעילה, ולכאורה סגי בהושעתם את קעילה לחוד, אלא שהקב"ה אמר לו שהוא מותר ואי הוי אמר והושעת את קעילה לחוד לא היה יודע בזה שמותר להכות וליצא למלחמה עמהם בכלי זיין ושאר חילול שבת ??? כוונתו בהישועה היינו שיצא למלחמה, אז מהו?? אימתו בר???וח יברח, והי' יהי' חרב איש ברעהו, ולכן אמר לך והכית בפלישתים, ומה שלא הוי סגי באומר ?????? לך והכית בפלישתים לחוד, מבואר ישובו ע"י מה שביאר הכלי יקר מקרא זה שמפרש לך והכית בפלישתים האלה, כוונתו הי' האם ילחם בפלישתים האלה דוקא ששוסים הגרנות או עם כלל הפלישתים וע"ז השיב לו הקב"ה סתמא לך והכית בפלישתים עם כלל הפלישתים, ועי"ז והושעתם את קעילה תשועת עולמים כזה שלא יבואו אחרים או חיל כבד וישיסום עכ"ל ע"ש, ויתכן עוד לומר כוונתו בשאלה בפלישתים האלה, היינו משום ששבת הי' ומותר רק משום סכנה וזה הוא מותר רק בפלישתים האלה דוקא משום סכנת היום משא"כ בפלישתים אחרים שמתירא שיבואו ??? מוכרח שהי' בשבת ואין כאן סכנת היום וזה ודאי אסור בשבת, והקב"ה שהשיב לו סתמא לך והכית בפלישתים הבטיחו על להבא שיכה עוד אחרי' כז' להושיע את קעילה תשועת עולמי', ונר' דמיושב עפ"ז דיקא נמי דאמר הש"ס תיפוק לי' דהא כבר מוכח דשאלה הי' אי מצלח ממה דאמר ב"ד של שמואל הרמתי קיים אלא כוונתו כש"כ, והנה בגוף הקושי' ב"ד של שמואל הרמתי קיים אחר דמסתמא ב"ד של שמואל הרמתי הי' מחוץ לתחום וא"כ אי הוי שואל לשמואל הדר הו"ל חילול שבת, ואף את"ל בתחומין הוא רק דרבנן, מ"מ מסתמא הי' חוץ לי"ב מיל דהוי דאורייתא להרי"ף והרמב"ם כמבואר ברי"ף ספ"ק דעירובין, ועיין
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

270

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

270#
תחללו את שם קדשי והיינו שם בעשה עבירה, שרוצה הגוי להעבירו ואיכא חילול השם, משא"כ בע"ז שהכל עבודים אותו מאהבה ומיראה, שיודע הגוי גדם הוא עושה מאהבה ומירא ולבו לשמים, וליכא חילול השם ואפילו בלא דרשא דוחי בהם איכא למימר דאינה חייב למסור עצמו רק רש"י הביא דרשא דוחי בהם דלא נימא די'? הם עשו לפנים משורת הדין ואע"ג שאינו מחויבי'?? ע"ז הביא רש"י קרא וחי בהם ולא שימות בהם, ובאמת יש כמה דעות בפוסקים דכל היכא שאינו מחויב למסור עצמו איסורא איכא למסור עצמו וע"ה השיב שהם למדו ק"ו דמשום ק"ה רשאי למסור עצמו, ועיין בחידושי הלכות שלי שם הבאתי שיטות רבינו דוד שהביא הר"ן בחידושיו? וישוב קושיות תוס' שם, הא דקיי"ל דע"ז יהרג ואל יעבור היינו דוקא באומר אלי אתה, ושזה הוא כוונת רבא אי קיבלה באלוה אע"פ שהי' מתוך אונס, אבל לא אמר אלי אתה יעבור ואל יהרג, ולשיטה זו ג"כ יש לייש? קושיות תוס', אמנם רש"י אינו סובר שיטה זו שכתב שם בהדי' אי קיבלה בלבו לשם אלהות.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

221

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#221
נחום סי' א'
כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר וענתך לא אענך עוד. עיין רש"י וכתב עוד ורבותינו פי' לענין מעשה צדקה במסכת גיטין אך אינו על סדר הנבואה דמדבר על מפלת סנחריב ורבותינו דרשו חובל עול מפני שמן שחובל עול של סנחרב מפני שמן של חזקי' שהיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וא"כ ע"ז יש לפרש שצדקה שהי' עושה חזקי' הי' מגין על דורו?? גם יש לפרש אחר שהטור י"ד סי' ר"מ שכתב שאין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנ' ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ועוד כתוב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות וע"ז אמר הכתוב כאן ומרמז לן מצות צדקה שאם תעשו אזי תצלו? ממחשבה הרע של סנחרב.
#222-#224 BLANK
צפני' סי' א'
והיה ביום זבח ה' ופקדתי על השרים ועל בני המלך ועל כל הלבשם מלבוש נכרי. יש לעיין למה נאמר הפקידה רק על עבירה זו הלובשים במלבוש גוי, שהוא רק הלאו לא תלכו בחקת גוי, ולא נמאר הפקאיה? על שהי' עוברי' ועובדי' ע"ז ועברים על העריות שבתורה כמבואר ביחזקאל סי' . והנראה לפרש לפי מה שכתבתי בפנקס דרשות שלי דף מ"ב ופרשתי מה שדרשו חז"ל הקר' ויקב מפני בני ישראל כקוצים היו בעיניהם, ופרשתי שם כוונתם שספנו? שבשעה שבעשו?? אוה"ע להרע לישראל נכנס מתחלה יראה בלבם שהק"ה ברוב רחמיו נפרע מכל צרינו עד שנחשוב בלבם ואומרים שאנחנו הם רשעים לכן הקב"ה עזב אותנו בידיהם לעשות כרצונם שכן מצינו סוף סנהדרין גבי נבוכדנצר ובמגילה גבי המן גם יש ראי' ממה שמפורש בקרא בירמי' סי (נ', ז) צריהם אומרים לא נאשמו שאולחטאו [תחת אשר חטאו לה'@]
וזה הוא הכוונה כקוצים היו בעיניהם שהרשעים נמשלו לקוצים כמו שאמרו חז"ל בב"ק דף ס' כי תצא אש ומצאה קוצים שאין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ע"ש. והנה המצריים גם היו מתחלה מתיראים שהקב"ה יעשה דין בהם אם מריעים לישראל, וע"ז אמר ואשמועינן הכתוב כקוצים היו בעיניהם שהם חושבים בלבם ואומרים שהמה רשעים ואין להם שום חטא בשביל זה, ומעתה זה הוא כוונת המביא את של צפניה ועל כל הלובשים במלבוש גוי, שגם שם שיי'?? מתחלה מתיראים להרע לנו עד שהי' רואים שלובשים במלבושם שרוצים להיות עם אחד עם הגוי?? אומרים בודאי עובדים ע"ז כמונו? ונסתלק היראה מהם ועשים בנו כרצונם וזה הוא שאמר ועל כל הלובשים במלבוש גוי שהם הגורמים בצעבן? הבית והגלות ונהרגו חסידי עליון.
נ"ב עיין שבת דף קל"ט אי בשלו יהירי בשלו אמגושי ופירש"י שם.
ונ' שזה הוא ג"כ הכונה מה שאנו אומרים בפיט בקינות ליל תשעה באב טס עמוני ומואבי והוצאו? הככובים??, ובתלי בהי' היי' מסובבים הנה ככל הגוים בית יהודה חשובים, ופי' שם הדרת קודש בשם המדרש איכה שנכנסו עמון ומואב לבית קדש הקדשים, והוציאו הכרובים ונתנו בבכליבה והי' מסובבים בחוצות ירושלים ואומרים ראו מה אומה זו אובדים היש ע"ז גדולה מזו הוי כל אפי' שוים עכ"ל.
נ"ב וכן מפורש ביחזקאל סי' כ"ה ורש"י שם ביאור רגמ"ה
הוא ג"כ הכוונה שמראים בזה לשאר האומות שאין אתם צריכין להתירא מעונש באשר שראה עובדים ע"ז כמונו ונ' שזה הוא ג"כ כוונת חז"ל שדרשו סוף פסחים דף קי"ח: הקרא פזר עמים קרבות יחפצון מי גרם פזר לישראל קריבות שהיו חפצים וכו', ולכאורה עשה ני? גוים?? פזר
#226
הלא עוונותינו הטה? כל אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו אבל למ"ש הכוונה ג"כ שע"י קריבות שחפיצים בהם ורוצים להיות כמותם אומרים האומות אחר שמבקכלי' בנו? להיות כמונו ומנגלות? יודע מה שבנסתרות שגם המה עובדים ע"ז כמונו ונסתלק היראת שמים מהם כמו שכתבתי בדעת עמון ומואב, ונ' שזה ג"כ כוונת הכתוב ושמרתם ועשיתם אתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים הכוונה שאומות יהא אומרים שמה אנו שומרים תורה ומצות היא חכמה גדולה שעי"כ אנו יראים מלהרע להם פן נענשנו, ולזה אמר אח"כ ובינתכם חז"ל אמרו מה בין חכם לנבון @@וואו באלאנגט דאס ומביאו רש"י פ' דברים@@
חכם דומה לחנוני כשהוא מביאין לו אזי הוא עושה אבל כשאין מביאין לו יושב ותוהה, נבון דומה לשולחני כשאין מביאין לו הוא עושה מעצמו, עוד דרשו חז"ל והובא בילקוט פ' נשא דף רי"ג ע"ב חזקי' אמר גדול השלום שכל מצות כתוב בהן כי תפגע את שור אויבך כי תראה כי יקרא ואם? באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשה במקומך ורדפהו במקום אחר, ולזה אמר? שאמר הכתוב כי היא חכמתכם ולשון חכם כבר כתבתי שאמרו חז"ל שהוא רק כשהוא מביאין לו ולזה השתא גם הכוונה כשבא מצוה לידו אמר אח"כ ובינתכם שאתה תהא זוכה לעשות לפנים משורת הדין כמורה לשון בינה כשאין מביאין לו הוא עושה מעצמו כשולחני והיינו שתה זו להדר אחר מצות לעשות'. ובפרט גדול השלום ולעשות שלום שעל זה נאמר ורדפהו במקום אחר, ועי"ז הא אין יכולין האומות לשלוט בנו, וכמאמר חז"ל הובא בילקוט שם דף רי"ג ע"ב ר"א הקפר אמר גדול השלם שאפילו ישראל עובדין ע"ז ושלום ביניהם כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע בהם שנ' חבור עצבים הנח לו וכו' לזה סיים הכתוב ובינתכם לעיני האמים שעכו"ם? אומרים שאין יכולת לשלוט בנו אחר ששלום ביניהם.
ונ' מש"ה? נקט צפני' בנבואתו שרים ובני המלך שהם הי' מתחלה במעל שהי' לובשים במלבוש גוי ולכן אח"כ אמר? ועל כל הלובשים במלבוש גוי, כל דייקא, וכן כתיב ויד השרים והסגנים היתה ראשונה במעל ויש לומר עוד דנקט שרים על שם שנאת חנם שהי' בשרים כדאמרינן ביומא דף טי"ת ע"ב ולמדו כן קעקוהיללך אדם כי היא היתה בעמי? וכו' היא בכל נשיאי ישראל ונ' כוונת הכיו?? מה שאמר בי' גבה ה' והי' לו לומר ביום זבחי אחר שאמר בשם הקב"ה כמ"ש בפנקס? ונ' לומר כוונתו ללמד שאף בשעת זבחו יהא מידת הרחמים שלא לכלותם ששם זה הוא מידת הרחמים כנודע.

@בצד@
ולכן כתיב לעיני העמים וחז"ל דרשו בשבת על חישוב תקופות ומזלות, ולמ"ש דרוש נמי הא.


וסמיכות ובינתכם הוא ארישא דקרא ומרתם ופירש"י זה?? משנה ואמרו ז"ל פ' חלק כל העוסק בתורה לשמה מרי'?? שלום בפמליא של מעלה, למטה דף צ"ט ע"ב
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום זונטאג מארטש 01, 2015 11:52 am, פארראכטן געווארן 2 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

190-200

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#190
ישעי' סי' ס"ג (פס' א')
מי בא מאדום חמוץ בגדים וכו', יש לי לומר הכוונה למה שאחז"ל ביומא דף י' ע"א אין בן דוד בא עד שתפשוט ?שהפשיטה (תקנתי עפ"י הגמ')? מלכות (אדום) [רומי הרשעה (כ"ה בגמ' שם)] בכל העולם תשעה חדשים שנא' וכו', ולכן אמר הכתוב מי זה בא מאדום, ואפשר לומר זאת הכוונה גם מה שאחז"ל גיטין דף י"ז (ע"א) רחמנא או בטולך (בצל שלך) או בטולא דבר עשיו (בצל של בני עשיו – אדום, ולא תחת הפרסיים) ?הסוגריים הוספת המעתיק להבנת ההמשך??, דאחר שנהי' בטולא דבר עשיו אז קרוב לימי המשיח, דהא צריך להיות ?? חבשי'? [אולו צ"ל כבושים]? תחת טולם, והנה הש"ס אמר שם למימרא דרומאי מעלי מפרסאי, אפשר שכיוונו למאי ?למאי ?נכפל בכת"י? דכתיב זכריה י"ד (ז') והיה לעת ערב יהי' אור, ופירושו שקרוב לימי הגאולה לא יהי' צרות השיעבוד כל כך, וכוונת הקרא יש לפרש ג"כ שפשטה יד אדום על ישראל והם מעלי יותר משאר האומות, לכן מקשה על זה למימרא דרומאי מעלי מפרסאי, וונר? לבאר הענין דקאמר הגמ' רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשיו אחר דהנה באמת קשה על הגמ' ?הנ"ל? דאין בן דוד בא וכו' והלא כבר אחז"ל בפ' חלק (צ"ח ע"א) שהשיב אלי' הנביא לריב"ל היום אם בקולו תשמעו, וא"כ הלא עדיין לא פשטה יד אדום על כל העולם, אלא בזה לאו קושי' הוא, אחר דכבר דרשו חז"ל ?אש"ה? בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, וא"כ ודאי אם עשו תשובה אזי אחישנה ואין צריכין לפשוט יד אדום, אבל אם לא זכו אזי בעתה, ולזה קודם העת תפשוט יד אדום, ומעתה זה הכוונה או בטולך דהיינו שתקרב לבבינו לשוב אליך באמת, ואזי מיד בטולך, ואם אין ?אז? זוכי' לכך, אזי עכ"פ יהיה בעתה, ותקרב העת הגאולה ואף? אפשר שאין עדיין הזמן יהי' קושי השיעבוד משלים כמו שאתה רואה ?(בגמ' שם דפרסאי עשו כן) ?הוספת המעתיק? דנטלו שרגא ונתקיים (איכה ג, ו) במחשכים הושיבנו כמתי עולם ותשלם השתא קושי' השיעבוד כמו בגלות מצרים שהי' קושי השיעבוד משלים.

סי' נ"ז (פס' א')
הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ויש לדקדק דהא אמרינן במו"ק דף כ"ה (ע"ב) דבר אבין אמר לבר קיפוק שרצה לומר בהספיד' דרב אשי בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה, וחליש דעתא דר"א (דרבי אשי) על שקרי לצדיקי' אבידה ונענש ע"ז כדאמרינן שם דאיתהפך כרעייהו עיי"ש, ותיקשי דהא הכא כתיב הצדיק אבד, וע"ק על הקרא דבאנשי חסד כתיב אח"כ לשון אסיפה וגם הדר כתיב נאסף הצדיק ?אכ"ו?? ה"נ כוונת הקר' דקאי אמ"ש מקודם (שם סי' נו, יא יב) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וכו' אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והי' כזה יום מחר גדול רשעים, ואמרו חז"ל במסכתא תענית (י"א ע"א) שזה הוא מידת רשעים וע"ז אמר הכתוב אח"כ הצדיק אבד והיינו אף אם הצדיק אבד הם אומרי' שאבד הצדיק וקרי לי' ?? אבידה ואין איש מהם שם על לב ולזה אמר הכתוב שאין כן אלא מפני הרעה נאסף הצדיק ש?הכוונה שבאמת הוא לצדיק רק אסיפה שהוא נסע לשמחה והוא מפני רעה.

סי' מ"ב (פס' ה')
כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם וכו' ופירושא האל ה' בעל החן ?החסד? ובעל הרחמים עכ"ל דע"ה ?? לי ??? דרש? נופ' כתב בפ' כי תשא בשלשה עשר מידות ה' ה' אל רחום וחנון ששם אל הוא מידת הרחמים ומביא ראי' מדכתיב (תהלים כ"ב) באלי אלי למה עזבתני וכו'. ?לא יכולתי לפענח קטע זה כראוי, וגם אינו מובן כלל כוונתו???

#191
ישעי' סי' נ"ח
ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר גדר משובב נתיבות לשבת. יש לפרש ובנו ממך חרבות עולם שאתה תהא זוכה ללמוד תורה לשמה ועי"כ מקרב הגאולה ותבנה ירושלים עי"ז ב"ב כמאמר חז"ל כסנהדרין סוף פ' חלק כל הלומד תורה לשמה זוכה ומקרב הגאולה ואמר מוסדי דור ודור תקומם התורה היא יסוד כל הדורות שאילמלא הם לא נתקיים העולם ככתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי לכן אמר שאתה יהא זוכה לעמוד תלמידים ואותן תלמידים יהא זוכה לעמוד תלמי' עד סוף כל הדורות כדי שיהא מוסדי דור ודור תקומם ואמר עוד וקורא לך גודר גדר וכו' הכוונה שע"י שאתה זוכה ללמוד תורה לשמה אמרו חז"ל כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, וחד מניהו הוא שאוהב את הבריות והוא אהוב לבריות ונמצא השתא דבריו נשמעין אם הוכיח אותן ומקרבן לתורה לדרך הישרה, וזה הוא הכוונה וקורא לך גודר גדר ומשובב נתיבות לשבת.

סי' נ"ט
כי אם עוונתיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע, עכ"ל. נ' ברישא הזכיר עוונות והוא מזידין ואח"כ הזכיר חטאים שהוא שוגג ללמוד אחר שהם עשו מזידין והי' מבדילים אף מה שעשו אח"כ בשוגג נחשב לעון וגורמים להסתרת פנים כיון שאיף אם הוה הי' יודעים בעבירה הי' עושים וע"ד שאמרו חז"ל ריש חולין אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו.

סי' ס
אני ה' בעתה אחישנה. ופירש"י במאמר חז"ל וכו' אחישנה לא זכו בעתה ויש לפרש הנה פרשתי בחלק ב' ? דרשות שלי דף וי"ו פ' הכתוב ה' הופיע מהר פארן ושם כתבתי שכל מחשבין ויבק?? המפרש"י הכתובים בדניאל על הקץ וכן ראיתי באיגרת ?תימן? להרמב"ם דביאר הכתוב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל על הקץ כולם הם אמיתי' והיינו שאע??ף ומני'? הם ?? נקבע מאת מקבץ נדחי ישראל אם יעשו תשובה וכשבא אותו זמן ולא עשו תשובה כראוי אזי נתאחר עד הזמן אחר/אשר? שנקבע מאת גואל ישראל והארכתי שם קצת בזה בראי' ברורה לדברי, ומעתה כוונת הכתוב ג"כ כאן אני ה' בעתה אחישנה כלומר שאני אחישנה העת הקרוב ש?בעתי גז?

#192
ישעי' סי' נה
לכו שברו ואכלו ולכו שבו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. יש לפרש שכינה הכתוב בשם יין אחר דמצינו בברכות דאמרי חז"ל דף נ"ז. יין יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו שנ' ויין ישמח לבב אנוש הרי טוב לו ונאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. לכן מדמה הכתוב התורה ליין כדאמרינן סוף יומא יין ישמח לבב אנוש כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממתו ולכן מדמה ג"כ שאחר כשלמד והוא ת"ח אמרינן התם (ברכות שם) דלעולם טוב ו,גם חלב לעולם טוב שלא מצינו במקרא על רע ונתרבה? נשתבח בהן ארץ ישראל כדאמרינן בבכורות דחלב אין בו משום אבר מן החי כיון שנשבח בה א"י ואע"ג דיין נמי משבח א"י הוא, עיקר הקרא לא נכתב אלא ענבים רק אנו למדנו שהיוצא מהן כיוצא בהן.

193
ירמי' סי' ט"ז
אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו. ודרשו חז"ל הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. יש לעיין הלא מקרא מלא דבר הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. ואיפשר דקרא איירי בלומד לקנתר כדאמר ואתה שנאת מוסר, מיהו באיגרת שו"ת לרבינו יונה מצאתי דף ל"ב בחלק החמישי של ענין/?עון? לשהר"ע דלהר"ע אין לו תקנה בתורה וראיה מקרא דכתיב תשב באחיך תדבר וכו' ובביאור אחז"ל במסכת אבות כל שאין יראת חטא קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת א"כ נר' מזה תסירה למה שאמרו האור שבהן מחזיר למוטב, ונר' דודאי הפרש גדול בין רשע העושה רע דגם תורתו הוא בודאי שלא לשמה והוא רק לקנטר, ולזה אמרו ג"כ ז"ל בקידושין למה נמשלה תורה לסם זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות, וכן דרשו ג"כ חז"ל סוף יומא על הקרא אמרת ה' צרופה לא זכה צרפתו למיתה והכל הולך על סגנון אחד כל שאין יראת חטא קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, ובזה אמר הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, ואייר הכל בעושה רע מנעוריו, אמנם באמת אם היה ירא את ה' מנעוריו ואח"כ היה יצרו מתגבר עליו ונתעה לילך אחר יצרו הרע, בזה ודאי כיון שמתחלה הי' יראת חטא קודמת לחכמתו אף שנעשה אח"כ רשע אם עדיין לא הי' פורש מן התורה בזה ודאי האור שבה מחזיר למוטב, וזה שדייק לשון מחזיר ולא אמר עושה אותו, אלמא דמיירי דמתחלה הי' וב, וזכור יזכור את הראשונות ולשוב לצדקתו ליראה את ה' כאשר היה באמונה אתו יתב' זה הוא כוונת חז"ל כל שיראת חאט קודם לחכמתו חכמתו מתקיימת, והיינו אף לאחר שנתגבר יצרוי עליו ונעשה רשע חכמתו מתקיימת ותעמיד לו שמחזירו אותו למוטב, וזה הוא ג"כ כוונת חז"ל במס' חגיגה פ' אין דורשין דנמשלו ד"ת לאגוז מה אגוז אע"פ שקליפתה נמאסת אין מה שבתוכה נמאסת אף ת"ת אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת, הרי להדיא בפשטות מדקדוק לשונם ת"ח שסרח שמתחלה הי' צדיק וירא את ה' ואח"כ סרח ע"י התגברות יצרו, וזה דיצר שכיח הוא כמ"ש חז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך, והקב"ה יצילנו מידו ויקויים מקרא שכתוב וה' לא יעזבנו בידו, לזה אמרו אע"פ שנכשול?? ע"י יצהר"ע אין תורתו נמאסת וחכמתו מתקיימת [ב]קרבו? כיון שמכתחלה הי' יראת חטא קודם לחכמתו ועי"כ מחזירו למוטב, ולזה ג"כ כוונת חז"ל שדרשו אותי עזבו ואת תורתי לא שמרי, דודאי לשון עזבו דייקי' דמתחלה הי' יראים את ה' ואח"כ עזבו אותו וכן מצינו כשהיה מלך יחזקי' מלך יהודה הי' יראים את ה' מאוד ואח"כ כשבא מנשה התעו אותם לילך אחר ע"ז, וזה אמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו האור שבהם מחזיר למוטב לשון מחזירין למוטב שהיה מחזירין אותו כבתחלה לעובד את ה' ביראה ואהבה, ועיין בתוס' ביבמות דף ק"ה ע"ה בד"ה מהו דחסמא שם כתבו כמו כן חילוק זה על קושי' אחרת שהקשו שם דקרא כתב כם והי' כי תגיד? להעם הזה את כל הדברים האלו ואמרו אליך על מה דיבר ה' עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת ומה עוונינו ומה חטאתינו אשר חטאנו לה' אלקינו ואמרת אליהם על אשר עזבו אבותיכם אותי נאם ה' וילכו אחרי אלהים אחרים ועבדום וישתחוו להם ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם והנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי עכ"ל המקראות. ונר' דמה שדרשו חז"ל על קרא ואותי עזבו וכו' הלוא שעזבו אותי ואת תורתי שמרו היינו משום דאותי
#194
עזבו מיותר דכבר כתב לעיל על אשר עזבו אבותיכם אותי, אך צריך להבין גוף השאלה מה זה שיאמר על מה דיבר ה' עלינו את כל הרעה וכו' הלא המה יודעים בעצמם שהם עושים כל הרעה וכמ"ש באמת ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם, וכי בדעתם שרוצים לעשות עיין של מעלה כביכול כאלו אינו רואה. והנר' דכוונתם בקושייתם כמאמר יחזקאל ויהי דבר ה' אלי לאמור מה לכם את ם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, ופירש"י כך דרכו של הקב"ה האבות חוטא הבנים לוקין שהרי כמה שנים חטאו מלכי ישראל קודם שגלו ואף אנו לא נדאוג בעוונינו עכ"ל, ונר' שזה ג"כ הכוונה כאן שישאלו?? ומה עונינו? ומה חטאתינו שאנו יהא לוקים יותר מאבותינו שחטאו ולא נלקה, וזה שדיק על מה דיבר ה' עלינו, עלינו דייקא למה לא הביא על אבותינו כי בודאי בדעתם היה שמצד רעתם לבד לא הי' ראוי' לכל כך פורענות, ולכן דייק את כל הרעה הנגולה, דכולי האי ודאי לא מגיע לנו, ולפחות הי' לו ליפרע מאבותינו על רעותם כדי שלא יהא מגיע כ"כ רעה עלינו, ולכן ע"ז השיב הקב"ה על אשר עזבו אבותיכם וכו' ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם ובזה הוא מדתו? כמו שנא' פוקד עוון אבות על בנים ודרשינן בסנהדרין דף כ"ח כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, ולכן אחר שהריעותם מאבותיכם אני אפרע מכם עוונות אבות ועונותיכם, ונר' שדייק עוד על אשר עזבו היינו כמ"ש בשם האר"י ז"ל על אבותינו חטאו ואינם דעל חטא אין הקוא?? לוקין משא"כ על עונות לזה אמר על אשר עזבו דהם באמת נפרעו אלא שהי' על חטאם אבל מה שעזבו והיינו עונות שלהם נשאר עדיין ודוק.
ונר' לפרש עפ"י מש"כ חטאנו עם אבותינו העווינו הרשענו למה גבי חטא כתיב עם אבותינו ולא גבי אינך, משום דגבי עומת ופשעים אף אם לא עוו ופשע נענשים בעוון אבות, משא"כ גבי חטא אין נענשים בעבור אבות, אלא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, ולכן נקט דבר חטאינו עם להורות אף על חטא הי' נעושי בעבור עבות.

סי' כ"ב
כה אמר ה' רב בית מלך יהודה וכו' כה אמר ה' עשו משפט וצדקה והצילו גבו מרק עשוקו וגם יתום ואלמנה אל תונו אל תחמוסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה כי אם כה תעשו הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבי' לדוד? על כסאו רכבי' ברכב ובסוסים הוא ועבדו ועמו ואם לא תמשעו את הדברים האלה וכו' לחרדבה יהיה הבית הזה וכו'. ואח"כ כתיב עברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל רעהו על מה עשה ה ככה לעיר הגדולה הזאת ואמרו על אשר יעזבו את ברית ה' אלהיהם וישתחו לאלהים אחרים ויעבזודם עכ"ל הכתובים. הנה יש לראות מתחילה הזהיר על עשיית משפט וגזל ושפיכת דם, ועל זה אמר ואם לא תשמעו לחרבה יהיה הבית הזה, ואח"כ שיאמרו איש אל רעהו שהחורבן יהיה' בשביל עון ע"ז, אמנם נר' שהוא על דרך שאמרו חז"ל בזמן שיש שלום בין ישראל אפילו עובדים ע"ז הקב"ה מוחל להם, ולכן הזהיר על עשיית משפט וצדקה שהוא עיקר לעשיית שלום בין לעני בין לעשיר וגם כבר אמרו חז,ל על הקרא ויהי דוד עושה משפט וצדקה, איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו פשרה, ולזאת הכוונה אמר ג"כ כאן עשו משפט וצדקה, שהפשרה יותר גורם לעשות שלום, וכל העונשין שהזהיר כאן הם הכל שמונע השנאה והמריבה ומחלוקת רק הם הדברים שעיקר שלום באחי?? עליהם, ומכ"ש שפיכות דמים פשיטא שהשנאה הי' קודם וכמ"ש רש"י על הקרא
#195
וכי יהי' איש שונא לרעהו וקם עליו, שהשנאה מביא לידי ש"ד, ולזה אמר שאם תשמעו אזי ובאו מלכים בשערי הבית הזה וכו' דאף שאתם עובדים ע"ז הקב"ה מוחל לכם לכן אמר ואם לא תשמעו אזי ודאי נחרב הבית בשביל עון ע"ז, ולכן אמר שיאמרו איש אל רעהו על מה עשה ה' ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' וכו' וישתחו וכו'.

ירמי' שם סי' כ"ב
אביך הלא אכל ושתה עשה משפט וצדקה וטוב לו. נר' לפרש אכל שתה על התורה שהתורה מכונה בשם לחם ומים כמו שדרשו חז"ל בחגיגה פ' אין דורשין כל משען לחם אלו בעלי תלמוד ומשען מים אלו בעלי הגדה, וע"ז אמר כאן אביך היה לומד בשמעתא ואגדתא ועי"ז הי' בקי בדינא ועשה משפט וצדקה, והנה בסנהדרין איזה משפט שיש בו צדקה הוא פשרה, ונר' שכן הכוונה כאן שע"י שהי' עוסק בתורה והיה יודע להיכן הדין נוטה היה יוכל לעשות אח"כ פשרה קרוב לדין, ולכן מסיים וטוב לו שהיה נושא חן בעיני כל אדם ע"י פשרה שלו? אשר עי"? נאמר רוח אפינו משיח ה' וכו'.

ירמי' סי' כ"ג
לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם עכ"ל הפסוקים. יש לדקדק ל' הדברים אשר העלה ואשר הביא, נר' הכוונה למה שדרשו חז"ל בב"מ דף ס"א ע"ב המעלה דכתיב גבי שרצים ל"ל? דתנא דבי ר' ישמעאל אמר הקב"ה אלמלא לא העליתי את ישראל מארץ מצרים אלא בשביל דבר זה שאינו מטמאים בשברצים דיי, ופירש"י לכן כתיב לשון עילוי שמעלה גדולה היא אצלו, ומעתה כוונת הוא ג"כ דנקט אשר העלה ואשר הביא שמעלה יותר גדולה? היא אצלם שקיבץ מכל אומות, כנ"ל לפרש לפי פשטות, ומיהו חז"ל דרשו בקידושין אשר העלה שא"י גבוה מכל הארצות.

ירמי' סי' כ"ח
וימת חוני' בשנה ההיא בחדש השביעי. ופירש"י והלא אין חדש השביעי מן השנה, אלא מתן ער"ה וציוה בני' שיקברוהו לאחר ר"ה ולא קודם והעלימו את מיתתו אותו היום כדי לעשות נבואתו שקר עכ"ל. נר' הכוונה עיין ברמב"ם בהקדמה לסדר זרעים בפי' המשניות שאהריך לחלק בין מה שיודעים הוברי שמים וחוזה כוכבים ובין נבואת אמת שהוברי שמים אף שלפעמים יודעין עתידות ע"י מערכות הכוכבים, מ"מ אינו יכולין לכוון הזמן בדיוק כגון שאומרים עתידות על עת וזמן שיהי' גשמים או קור וחום וכדומה מה שמגרדין?? עתידות ע"פ מערכות הכוכבים אין יוכלים לכוון הזמן רק בא?? איזה יום קודם או מאחור, משא"כ נבואה מפי הקב"ה ההוא אמר ולא יעשה ומכוון הנביא הרגע שאמר בשמו של הקב"V וכן נעשה, ומעתה זה הוא כונת חנני' שהי' רוצה להראות להמון עם שירמי' אין נביא אמת רק מה שמגיד הוא ע"פ מערכות הכוכבים ולכן לא היה יול לכוון יום מיתתו ממש רק איזה ימים קודם

ירמי' סי' ט"ז
לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי' ה' אשר העלה את בני ישראל ממצרים וכו' רש"י לשון שבועה אע"פ שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם עכ"ל כתב זה דאל"ה אין לו שייכות לכן למקרא שלפניו ובדתם שם אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא אתן לכם חנינה, ונר' עוד לומר ששיך שפיר לשון לכן אחר שאמר ולא אתן לכם חנינה ויש כאן עי"ז חילול השם כממר הנביא יחזקאל באמור עם ה' אלה ומארצו יצאו ע"ז אמר בשביל קידוש? שמי אגאל אתכם, כמפורש שם בקרא

#196
ירמי' סי' ל"ד
הנני קורא לכם דרור נאם ה', ופירש"י דרור מאתי מאחר שאינ(י)[ו] אדון לכם להציל אתכם ותהי' הפקר לרעב ולדבר עכ"ל, כוונתו כמ"ש רש"י על הקרא באיכה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, שמיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע וכו' ממילא בא חיים לעושה טוב ורע לעושה רע ע"ש, וזה הוא ג"כ כוונת הקרא כאן אחר שנסתלק הש"י? השגחתו מהם ממילא בא הרע לעושה רע.
ירמי' סי' ט"ז
לכן הנני מודיעם בפעם הזאת את גבורתי וידעו כי שמי ה', ופירש"י מושל ושליט לקיים גזרתי, ובפ' וארא פי' כשהקב"ה עושה דין ברשעים נתקדש שמו, אמנם עדיין אינו מיושב לנה הזכיר זה השם בפורענות אחרי ששם הזה? ב"ה הוא מידת הרחמי' ונר' כיון דמידה טובה מרובה ממידת פורענות א"כ אם הקב"ה על הרעות שעושין למידין ק"ו אם יחזרו למוטב שישלם השכר טוב? וע"ז אמר וידעו כי אני ה' דמידת הרחמי' לשלם שכר טוב, עוד יש לפרש שמבשר הנביא אף שהודיעם את גבורתו והוא מידת הדין, אעפ"כ וידעו כי שמו ה' והוא מידת הרחמי' כי יש רחמי' בדין, וכמו שאמר הכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם
סי' ט"ו
אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו,? ו?דרשו חז"ל וכבר הבאתי למעלה דף כ"ד? ונ' שדדרשו שמרו לשון לימוד וכ"כ רש"י על הקרא ושמרתם [מצותי] ועשיתם אתם ושמרתם זו משנה כדכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך והוא ש"ס דעירובין פ' שני ונבואה זו מכוון עם נבואת זכרי' סי' ד' ויאמר אלה שני בני היצהר העומדי' על אדון כל הארץ, ופי' רש"י היצהר יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה ומכוון ג"כ עם מאמר חז"ל בסוכה דף נ"ב אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקה[ו] מים כי גחלי' אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך ודרשו חז"ל שם על יצהר"ע ששלמה קראו שונא ואמרו שם אל תיקרי ישלם אלא ישלמנו לך ופי' רש"י שם שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא ולאבד מן העולם ועיין בפנקס דרשות שלי כתבתי ביאור מקר' זה באריכות בדף ס"ה ע"ב.
ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרעה ‏בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו צריך יישוב הא קיי"ל כל דיבור שיצא מפי הש"י לטובה אינו חוזר ואפשר דזה דוקא בישראל אבל לא באומות העולם.
סי' י"ז
ומשנה שברון שברם ופי' שני פעמים על עוונם? נ' חדא על החטא וחד' על שלא עשו תשובה או לדא שחטאו נגד ה' ואדם והיינו על ירמי' וב?כ?פי' הראשון נ"ל ראי' ממה שמקרא מלא דיבר הכתוב יחזקאל סי' ט"ז ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם ה' אלקים ופירש"י בשם ת"י ווי ליך על דחבת ווי ליך על דלא תבת

#197
ומתו גדולים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו (ו)להם ולא יתגודד(ו) ולא יקרח להם וכתב רש"י דרך האבלי' להתגודד ולשרט בשרם ולקרוח קרחה בראשם ומ"מ לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל עכ"ל ולי הי' נר' דישראל הי' עוברי' על לאו דלא תתגודדו ולא יקרחה לכן אסר שעונש להם שבע"כ הוצרכו לקיים דוגמ' מ"ש בסי' י"ז ושמרתם @@בפסוק: ושמטתה ובך...@@ מנחלתך שכוונת הכתוב אחר שלא קיימו מצוות שמיטה בהיותם שוכנים בארץ יהא עונש להם שבע"כ יקיימו מצות שמיטה ע"י שיגלו ממנה.
סי י"ח
היעזוב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים [זרים] קרים נוזלים עיין רש"י ויש לפרש גם על דרך פירש"י שקאי על התורה שהם ק?רים קודם שיגישו? בה אבל אח"כ הם מים נובעים על ז?רם ??? ???? בכל עת ורמז לן הכתוב על הכתוב את תורתי לא ????
סי' מם
ועודנו לא ישוב ושבה אל גדלי' בן אחיקם וכו' ופי' רש"י בשם מדרש אמר לו הקב"ה או את נחית עמהון ואנא מסובר הכא או את סובר הכא ואנא נחית עמהון אמר ירמי' אין
אנא נחית עמהון מה אנא מהני להון אלא יחות ברייהון עמהון דסגי[ן הוא] מהני להון עכ"ל הנה ??ודאי? הקב"ה שנתן לו מתחילה הברירה אם הוא יתברך נשאר כאן או הוא רוצה להיות כאן וידע בודאי שישיב לו שהקב"ה ילך וכן עשה הקב"ה אפ"ה זה הוא ב?עניוותו יתברך ולומד אותנו דרך ארץ ומידות כמ"ש רש"י על הקרא נעשה אדם בצלמנו אע"פ שלא סייעוה בידים? לא נמנע הכתוב מללמד? דרך ארץ ומידות שיהא גדול נמלך מן הקטן אבל בודאי כיון ששאל הקב"ה מאתו היאך יעשה צריך להיות חלקי הבונה וסותר בהני שני דרכי' וצריך לידע מה כי בודאי הוא המעלותה אם הקב"ה ילך עמנו כמו שהשיב ירמי' באמת וצריך להבין מה הוא צד המעולה אם ירמי' וה"נ בצד המעולה הוא על דרך שכתב רש"י פ' כי תשא על הקרא כי לא אעלה בקרבך ופי' לכך אני אומר ושלחתי לפניך מלאך כי עם קשה עורף אתה וכששכינתי בקרבכם ואתם ממרים בי מרבה אני (א)[ע]ליכם זעם וכ"כ רש"י עוד שם עך הקרא רגע אחד אעלה
#198
ירמי'
א/מ/עלה בקרבך וכילותך ופי' ג"כ אם אעלה בקרבך ואתם ממרים בי בקשיות ערפיכם אד?עום/אכעוס? עליכם רגע א' שהוא שיעור זעמו שכ' חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואכלה אתכם לפיכך טוב לכם שאשלח מלאך ע"כ. ונ' דזאת הכוונה היה שואל הקב"ה מירמי' כביכול היה ניחא לך דבי'? ניחא לך שאנו אשב כאן כי אם אלך עמהם והם ממרים בי מרבה אני אליהם זעם ואכלם ואפ"ה השיב ירמי' דהוא יתברך ייחות עמהון דסגי מהני להון כוונתו כמ"ש בפנקס דרשות שלי חלק ראשון דף ע"ב והבאתי שם דברי רב אלשיך נק? על הקרא ובפשעיכם שלחה אמכם שכוונת הקב"ה שבודאי לא יעזוב שכינתו תמיד גולה וסורה וכשהוא יתברך גואל אותה גם אנחנו יבא עמה, וכ"כ עוד על הקרא כי יד על הכס יה וכו' שנשבע הקב"ה שאין שם שלם וכסא שלם, שהכוונה שהקב"ה נתן לנו השם י"ה למשכון בגלות לבטחון שיגאל אותנו, עיין בדרשות שלי בחלק ראשון שהבאתי דברים בארתי? וביארתי שם עפ"י הקרא בטחו בה' עדי עד כי בי"ה ה' צור עולמים, וזה הוא כוונת ירמי' ג"כ שהשיב דאת ייחות עמהון דסגי מהני להון דעי"כ לבם בטוח שזוכים לגאולה שבודאי אל תניח שכינתך גולה וסורה כין??. ונראה שזה הי' ג"כ כוונת משה רבינו ע"ה שהשיב אם אין פניך הולכים ובמה יודע איפוא הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, הכוונה בזה ג"כ שע"י שהקב"ה הולך עמם בטוחים הם שיושע אותם ויפדה מכל צריהם כי בכל צרתם לו צר, ומה שאמר אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה כוונתו בזה שאם אין אנו? עול[י]ם לא קיימת שבועת שנשבעת לאבותינו לתת להם את הארץ וכפי הנראה דבר משה קשות נגד הקב"ה במה שאמר אל תעלינו מזה ובפרט אחר שאמר הקב"ה פני ילכו וכו'.
#199
יחזקאל סי' ל"ו
וזרקתי עליכם מים טהורים. כבר פירשתי בפנקס דרשות שלי, וישל לומר עוד דרך רמז אחר שיש כמה הגדות בגמ' פ' חלק וכהנה מפוזרות בש"ס שאין להם הבנה עד כי יבוא מורה צדק לנו ואז וזרקתי עליכם מים, והיינו כמ"ש שם שכינה הכתוב אגודה בשם מים ויהי' טהורים וברורים ומזוקק לנו שמבינים? אותם על בורים, ולא כאשר קצת אפיקורסים שמפרשים אגודות בש"ס ובזוהר בדרך טומאה ומינות.
וע"ד רמז יש לפרש ג"כ כוונת הכתוב עפ"ז כי לא על הלחם יחי' האדם כי על כל מוציא פי ה' יחי' ולהורות לן לא על התלמוד לבד שנקרא לחם כמו שדרשו כל משען לחם כי על כל מוציא פי ה' יחי' האדם, כוונתו גם על אגודה שהכל הוא מפי הגבורה כמו שאחז"ל בפ"ב דמגילה שהכל נמסר למשה מפי הגבורה.
ועל דרך זה יש לפרש שרמז לן הקרא וברך את לחמיך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך, והיינו שיבורך את לחמך היינו תלמוד ואת מימך היינו מי שאינו דעתו ר?ח?בה שיכול לעסוק בתלמוד ויש לו רק לב להבין אגודה זהו מימך, והכוונה שיכול ללמוד בריוח שלא יהא שום דאגה? עליהם שגורם ביטולין גם גורם שכחה אלא יהא תלמודו מתקיים בידו, ובזה שאמר והסירותי מחלה מקרבך שיהא בבריאות הגוף שיוכל לסבול עול תורה ועיקר הכוונה בזה להיות זוכה לשני עולמות כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות תשובה וסיף הלכות מלכים, ואמר ועבדם את ה' אלקיכם זו תפלה, ולכן נאמר תחלה ובדתם את ה' וכו' על שם שצריך יראת חטא קודם לחכמתו, ואמר והסירותי מחלה מקרבך על שם שהתורה מרפא לכל בשר, גם ע"ז??? דדייק מקרבך היינו חולי הנפש שד"ת הם רפואות הנפש, וכיוצא בזה דייקינן בשבת ריש פ' הבונה לא יהי' בך אל זר איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצהר"ע.
והנה בעירובין דף ס"ה אמרי' כל יין שאין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך מה לחם שנקח בכסף מעשר אף מים שנקח בכסף מעשר ומה ניהו יין וקא קרא לה מים וכו', ונר' שרמז לן דהתורה מכונה ג"כ בשם יין כדכתיב לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, ורמז לן הכתוב שצריך שיהא נשפך כמים שבקל למצוא בעולם כך ד"ת צריך ללמדו לאחרים כמו שאמרו בעירובין דף נ"ד ובנדרים דף נ"ה שדרשו הקרא וממדבר מתנה אם אדם עושה עצמו כמדבר וכו'.

יחזקאל שם
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרביכם והסירות את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. בכפל בזה הכל בלשון מתנה ולמה לא כתב בלשון עשי' ואעשה לכם לב חדש או לשון בריאה כמו דכתיב לב טהור ברא לי א'. ונראה דכוונת הכתוב על דרך שאמרו במד"ר פ' בראשית פ' י"ד על הקרא יפח באפיו, שפי שבעוה"ז בנפיחה לפיכך מת אבל לעתיד בנתינה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם, ופי' שם המתנות כהונה בשם הרמב"ם ד/בעוה"ז בנפיחה ומי שנפח דעתו לחזור רוחו אליו, לכך כתיב והרוח תשיב אל אלקים, אבל לעתיד לבוא במתנה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם מי שנותן אין דעתו לחזור עכ"ל. ומעתה יש לפרש ג"כ הקרא ונתתי לכם לב בשר שהוא כמתנה פסוקה ומוחלטת עולמית שתהי' לכם לב בשר ולא תחטיא? עוד ומזה הטעם אמרי' גבי מלכי או"ה שנתן מכבודו לבשר ודם ובישראל אמרי' שחלק א/לפי שלשון? מתנה מורה תלושה ופסוקה כמפורש בב"י בא"ח סי' רכ"ד בשם ה"ר דוד אבודרהם ע"ש וק"ל..
#200
יחזקאל סי' ל"ו
ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכו'. והנה בפשטות קאי על ב?כנת השניה כמבואר בש"ס במגילה דף י"ג ע"ב. ונר' לפרש עוד כוונת מה שאמר הרי ישראל קאי על הצדיקים, שהצדיקים מכונים בשם הרים כמ"ש שמעו הרים את ריב ה', ונאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, ופי' חז"ל על ההרים בזכות אבות ועל הגבעות בזכות אמהות, וזה שאמר ענפיכם תתנו ופריכם תשאו שיהיו מלמדים תורה לתלמידים, וזה הוא תורה של חסד, ויהיה תורתם מצליחים, לכן אמר ופריכם תשאו שאם נותנים ענפיכם אז תהיה גם נושא פירות ע"ד שאחז"ל ומתלמידי יותר מכולם. ועוד שבזה נראה כוונתו שלומד לשמה, ואז כי קרבו לבוא שבזכות התורה אנו נגאלין כמו שאחז"ל בסנהדרין דף צ"ט ע"ב שהתורה מקרב הגאולה ובביאור אמרו ז"ל במדרש ילקוט והבאתי כמה פעמים שבזכות התורה אנו נגאלין.

יחזקאל סי' מ"ה
וכן תעשה בשבעה בחודש מאיש שוגה ופתי וכפרתם את הבית. ופירש"י אחר שבעת ימי המילואים שיהא המזבח מחונך יביאו חטאתם ואשמם ויתכפרו, שבזמן שישראל מכופרים הבית מכופר עכ"ל. ונראה דכינה הכתוב ישראל בשם איש שוגה ופתי לומר שיהא שלום ביניהם ואז נקא יחד גוף אחד לשון יחיד, כמ"ש רש"י על הקר ויחן שם ישראל נגד ההר, ואז זדונות נעשה להם כשגגות, וביותר כאלו עשה מבלי דעת וכמתעסק בעלמא שאפילו חיוב חטאת אין כאן ולכן נקט ג"כ ופתי.

יחזקאל סי' ל"ו
לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה אמר ה' א' הנני בקנאת דברתי יען כלימת גוים נשאתם. יש לפרש להרים ולגבעות כונה על האבות ואמהות כמו שדרשו חז"ל קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים בזכות אבות ומקפץ על הגבעות בזכות אמהות ולאפיקים הן הת"ח שבכל דור, כמו שדרשו במדרש עיניו כיונים על אפיקי מים עיניו של הקב"ה הוא על בתי כנסיות ובתי מדרשות, ונר' כוונת המדרש שהלימוד אגודה מכונה בשם מים כמו שדרשו בחגיגה וכל משען לחם אלו בעלו תלמוד וכל משען מים אלו בעלי אגודה, ואשמועינן הקרא עיניו כיונים על אפיקי מים אף להמון עם שאינו מבין התלמוד רק אגודה ומשום כך נקט בהכ"נ דשם אין מדרך ללמוד להמון עם בדבר תלמוד רק בדבר כבושין והוא אגודה, ולזה נקט הכא ג"כ לאפיקים על בעלי אגודה, ולגאיות אלו שמשפילים ואינם מגביהים עצמם על ד"ת, וכמו שדרשו ז"ל בנדרים ובעירובין קרא במדבר מתנה אם אדם משים עצמו כמדבר והיינו שמשפיל עצמו ניתנה לו התורה במתנה וכו' עד שדרשו ומבמות הגיא אם מגביה עצמו הקב"ה משפילו ואם חזר בו הקב"ה מגבי' שנא' כל גיא ינשא וזה הכוונה ג"כ הכא ולגאיות.

סי' כ"ף
וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים (בל) [לא] יחיו בהם. רש"י ז"ל פי'
מסרתים ביד יצרם להכשל בעוונם וכן ת"י ומסרתינון ביד יצרהון טפשא ואזלו ועבדין גזירן דלא תקנן ונמוסין דלא קיימא (@@
יתקיימו בהון - כ"ה לפנינו!@)
עכ"ל. ותו"ל דעשו במגילה דף ל"ב על שני ת"ח הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם וכו' ופי' הראק? שם אני נתתי להם חקים והם אינם טובים זה לזה וגם אני מביא להם משפטים בל יחיו בהם עכ"ל אמנם יש לפרש עוד לשון הקרא
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום מאנטאג מארטש 02, 2015 4:18 pm, פארראכטן געווארן 14 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

315-316

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

נדרים דף ס"א ע"ב
עד לפני הפסח ר"מ אומר עד שיצא ור"י אומר עד שיגיע, ובקרא מלכים א' סי' וי"ו כתיב ולפני הדביר עשרים אמה, והתם הדביר עצמו הי' עשרי' אמה ולא לפני'? צ"ל דלשון התורה לחוד ולשון בני אדם לחוד גם י"ל דבלשון התורה נמי לפני' ופליגי במעייל נפשי' לספיקא, ואפשר לומר דהא דפשיטא לי' לתלמודא דלפני נמי משמע כולו, והיינו עד שיצא דהוא מהאי קרא ולפני הדביר והתם קאי אכולו הדביר.
דף (ס"א) מ"א
בחוסר כל ר"נ אמר בלא דיעה אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדיעה במערבא אמרי דדא בי' כול(ה)[א] בי' דלא דא בי' מה בי' דא קני מה חסר דא לא קני מה קני עכ"ל יש לפתר דקאי על התורה שנקרא דעת כמו דכתיב במשלי סי' כי ה' יתן חכמה מפי' דעת ותבונה ולזה אמרו אם אין עני אלא בדיעה שאין בו תורה ואם דא בי' כול(ה)[א] בי' ויקוים מאמר הכתוב לא ימוש התורה מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח ואז תשכיל ביהושע סי' א וכן דא קני מה חסר ואם לא דא בי' מה בי' וכן אם לא קני מה קני כלומר א?ף שיש לו עשר ונכסי' מרובי' הכל הבל ורעות רוח ונ' שזה כוונת חז"ל שקבעו ברכות אתה חונן בתפלה ואמרו חז"ל ברכות דף? ל"? שקבעו הבדלה בחונן הדעת מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה ופירש"י מתוך שהיא חכמה החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור עכ"ל הרי מבואר דקאי על דעת בתורה? ולזה אני אומר אתה חונן לאדם דעת ואמר עוד ומלמד י?אנוש בינה היינו מתחילה הוא נותן? ב"ה לאדם דעת שיוכל ללמוד מה שלומד רבו עמו ואח"כ מלמד לאנוש בינה שיוכל להבין דבר מתוך דבר וכמ"ש רש"י פרשת דברי' מה בין חכם לנבון וכו' וכבר הבאתי למעלה דף ק"י ע"ב? ולזה סמכו אח"כ ברכות השבינו וחז"ל אמרו על שם הקרא לבבו יבין ושב ורפא לו ואמרו שם דרפואה דסליחה הוא ונ' עוד שיהי' מקוים בנו והי' עיניך רואות מוריך שאנו יהי' זוכין ללמוד מפי הקב"ה וזהו שאמרנו השבינו אבינו לתורתך דייקא שאנו לומדין מפיך ולכך אנו מזכירי' שם תאר אבינו שזה הוא מידת הרחמי' כרחם אב על בני' מפני שזכי' זו שאנו יהא לומד' מפי' יתברך הוא מידת הרחמי' גם יש לפרש אף בזמן הזה כמאמר חז"ל סוף נידה ירבה בישיבה וכו' עד יבקש רחמי' ממי שחכמה ותבונה דכתיב כי ה' יתן חכמה מפי' דעת ותבונה משל לאדם וכו' @@שם איתא משל למלך@@ ולזה י"ל ג"כ הכוונה השבינו אבינו לתורתך שתתן חכמה מפיך ולזה ???? ????? ???? נשתכח הלכה פסוקה מישראל כמאמר חז"ל בשבת דף לכן אנו? מתפללי' השבינו לתורתך ומתפללי' אח"כ וקרבינו מלכנו לעבודה שם מלך כתב האלשיך והבאתי במקו' אחר שהוא יותר שם מידת הדין משם אלקי' על דרך מלך פורץ גדר והכוונה בזה כמאמר יחזקאל סי' כ?ך? חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואמרינן בר"ה דף ל"ב ע"ב כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרוקינן ולזאת הכוונה אנו מתפללי' בשם? מלכנו אף שהוא יותר מדת הדין מ"מ כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרוקינן שאז יהי' עבודתינו שלימה לפני' בעבודת הקרבנות ובתפילה
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

254 - 256

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

ברכות פ' הרואה
דף נ"ה
אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה עכ"ל, אף שאין הדבר יוצא מפשטות, מ"מ צריכין להבין כוונתם ז"ל מאי דאמרו אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, הלא החכמה שהיה בו כבר הכל הוא מיד ה' עלי השכיל וכבר אחז"ל במסכת נדה שקודם שנוצר נגזר על טיפה של ש"ז החכם יהי' או סכל האדם שממנו נוצר, וא"כ תחלת נתינת ודאי הוא על בער ולא ידע.
אמנם נראה כוונת חז"ל במה שאמרו למי שיש בו חכמה היינו התורה שהיא נקראת חכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא, ולאשמעינן דאין הקב"ה נותן חכמה בכל מילי כדי להנהיג בזה עם ??? אן אף ליחיד כדי ליתן עצה לחבירו בדבר הנוגע למוסר ודעת יראת ה', אלא למי שיש בו חכמת התורה, אבל לא לסתם בני אדם, ומכ"ש ע"ה שאף שחכמים הם במילי דעלמא טעפ"כ חכמים המה בעיניהם להרע, ולהטיב לא ידעו, ואינו ראוי ליטול מהם עצה בדבר הנוגע במילי דשמיא.
וזה נראה ג"כ כוונתם ז"ל במה שאמרו סתירת זקנים בנין ונבין נערים סתירה, זקנים כוונתם כמו שאמרו על והדרת פני זקן זה שקנה חכמה, ונערים כוונתים המנוערין מן המצות, וכמו שדרשו בפ"ב דחגיגה על האי קרא ונתתי נערים שריהם.
וע"ז הביא ראיה במאי דכתיב יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, שהתורה גם נקראת בינה וכמו שדרשו חז"ל בפ"ק דע"ז על האי קרא מזימה תשמור עליך תבונה תנצרך, ומש"ה הביא גם סיפא דקרא וק"ל.

שם ד"ף נ"ח
על מלכי אומות העולם אומר ברוך שנתן מכבודו לבריות. הך ברכה תקנו אף בזמן הזה שאנחנו כפופים תחת ידיהם, ולכאורה קינה מיבעי' לן וטפי הו"ל לברוכי ברוך דיין האמת על מה שאנחנו רואים שידיהם רמה ולהם המלכות והממשלה, ואנחנו כולנו כצאן תעינו.
ונראה דמ"מ אחר שעוונותינו גרמה לנו כל זאת מ"מ טובה הוא לנו עכ"פ שיש מלכותא בארעא, וכמו שאמר רב שילא בסמוך בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיע ויהיב לכו שולטנא ורחמי דינא, וכוונתו למאי דאחז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.
שם בגמרא
רשע לאו חמרא איקרי דכתיב אשר בשר חמורים בשרם, ואף דביבמות דף ת"ח דרשי' סיפא דקרא וזרמת סוסים זרמתם רק טזכרים דרחמנא אפקרי' לזרעי' ולא אנקיבות כדמוכח שם, מ"מ האי אשר בשר חמורים בשרם ודאי איכא נמי בנקיבות ??
מאימתי פרק ראשון
דף ה'
כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע וכו' ושמרת כל חקיו וכו' יש לעיין היכן מצאו לימוד בזה המקרא. ונראה שדרשו חז"ל ושמרת זו לימוד כמו שדרשו חז"ל בפ' עושין פסין על הקרא ושמרתם ועשיתם אותם, ודרשו ושמרתם זו משנה כדכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך.
והנה בגוף הקרא זה יש כפל ושילוש הדברים, ונראה לפרש לקול ה' אלוקיך היינו לדברי הנביאים כמו שפירש"י על הקרא ושמעת בקולו והיינו אפי' על מצוה קלה של הנביאים אף שהוא רק מצוה לפי שעה כמו בשמואל שאמר לשאול שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך. והישר בעיניו תעשה כוונתו על לפנים משורת הדין וכמו שדרשו חז"ל על הקרא ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלקיך. והאזנת למצותיו כמשמעו שהוא מצות המושכלת כגון גניבה וגזילה וכדומה. ושמרת כל חוקיו היינו חוקים כגון
#255
כלאים ושעטנז וכיוצא בהם, ובזה נקט שמירה שהוא לימוד כמ"ש באשר שהם חוק להשכל וצריך לימודית בזה יותר ממצות המושכלות שבן אדם יוכל להבין אותן משא"כ בחוקים שהם חוק לשכל צריך לימודית כדי שהיא חקוק על לבו, ואח"כ התלמוד מביא לידי מעשה כדאמרינן בנדה ס"פ המפלת שאם אדם יודע וי? טעם הדין שכרו הרבה יותר ע"ז בבי המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה.
שם דף ז'
צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. יש לפרשצדיק שאינו גמור היינו שיש בידו למחות ולא מיחה, דומה לזה אמרו בע"ז דף ד', וכן יש לפרש צדיק שאינו כמור דאמרינן במגילה דף ו' ע"ב.
שם ע"ב
רב הונא רמי וכו' בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו וכו' אע"ג דאמרינן לעיל ע"א כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר, הכא מאי דאמר לבסוף לכלותו הוא לטובתו ועל דרך שאחז"ל מזמור לאסף ששפף חמתו על עצים ואבנים, ואם היה מקיים ראשית דבר לענותו והיינו שלא לענות ע"י גוים נמצא הי' הקב"ה פורע חובו בעצמו ונתחייבו ח"ו כלי' ולכן חזר בו ואמר לכלותו ומעט מעט נפרע ע"י גוים.
שם דף ח'
בגמ' לא הוי מצלינא אלא היכא דגריסנא. נראה אע"ג דבדף ו' אמרי' תניא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בביהכ"נ שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה, ונראה דאביי דריש האי קרא דמקום רנה היינו תורה שם תהא תפלה, וכמו שהביא הרא"ש פ' בתרא דר"ה על מתני' דהעובר לפני התיבה דרשת הירושלמי על הקרא שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי וכו' ופי' הירושלמי רנתי היינו ?? תורה.
שם דף ה' ע"ב
תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר (איוב יח, ד) טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ. ונראה דדריש ארץ אלו הצדיקים כמ"ש רש"י ריש קהלת בשם מדרש תנחומא שצדיקים נקראו ארץ על שם הקרא ואתם תהיו לי ארץ חפץ, וקראו חבירו צדיק שהתפלל יותר בכוונה לכן מאריך מחבירו.
שם דף ז' ע"ב
מזמור לדוד קינה לדוד מיבעיא לי'. לולי דברי הגמרא אחר דמבואר בפ' הרואה דף ס' ע"ב דחייב אדם לברך על הרעה כשן שמחויב לברך על הטובה, ואמר רבא לקבולי בשמחה, לכן לאשמעינן זה אמר מזמור לדוד.
פרק אין עומדין – דף ל"ג ע"ב
אין לגבי משה מילתא זוטרתא הוא. לולי דברי חז"ל הייתי מפרש כוונת הקרא ע"ד שאמרו חז"ל בנדרים דף כ' ע"א למען תהי' יראתו על פניכם זו בושה שכל המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ובאמת מדה זו דבושה דבר קל הוא כמו שאמר ריב"ז הלואי שתהא מורא שמים עליכןם כמורא בשר ודם. ומעתה זה כוונת הקרא הכא ג"כ כי אם ליראה והיינו הבושה והוא דבר קל ועי"ז אל תחטאו.
#256
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כבוד ראש, ובגמ' מנה"מ וכו'. הנה זה דבר פשוט וא"צ ראיה שצריך להתפלל ביראה ק"ו אם עומד לפני מלך בשר ודם על אחת כמו"כ לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואלא שלשון מתני' מתוך כובד ראש משמע שצריך להכניס יראת ה' בלבבו, בישוב הדעת קודם התפלה, דלשון מתוך מורה ע"ז דאל"כ הו"ל למימר אלא בכובד ראש, ודומה ללשון הבריתא דלקומן מתוך הלכה פסוקה והיינו קודם התפלה, וכמו כן הכא לשון מתוך מורה קודם התפלה. טע"ז פריך מנה"מ וע"ז מביא הני קראי, והיינו דתפלה גופא שיהא ביראה לא צריך דוד לאשמעינן אלא מתוך יראה וכמ"ש.
שלשה שאכלו פרק שביעי – דף מ"ח ע"ב
[ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר (דברים ח, י) על הארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר (שמות כד, יב) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו' ר"מ אומר ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה ת"ל אשר נתן לך ה' אלהיך דיינך] בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדה פורענות. נראה שדייק מדנקט שתי שמות הקדושים ב"ה ה' זו מדת הרחמים ואלקים זו מדת הדין. ומ"מ צריך לבאר מהיכן למידים שמברכין על התורה, ומה שפי' רש"י תורה זו מדה טובה, א"כ לא מהאי קרא נפקא, אדרבא משמעות לשון הגמ' כשם שמברך על הטובה היינו שזו ידוע ופשוט ולא מהאי קרא נפקא.
ואפשר למ"ש ה' דנקט נפקא לן כ"ג מזה מדה טובה, דאל"כ לא לכתוב ה' רק אלקיך, אלא ללמוד מדה טובה וממין אין לך מדה טובה יותר מתורה. ועוד נראה דדריש הטובה בה"א הידועה דהיינו הטובה הידוע והיינו התורה. ויש לי עוד לומר אחר דאמרינן לעיל בפ"ק שלשה נינתו ע"י יסורין ארץ ישראל ועוה"ב ותורה, ונראה דכולם רמוזים בהאי קרא, על הארץ כפשוטו הוא א"י, וה"א דהארץ היינו הידועה קאי על הארץ עליונה היינו עוה"ב וכמאמר חז"ל בקידושין כל העושה מצוה אחת וכו' נוחל הארץ ופירש"י היינו עוה"ב, והטובה קאי על התורה טובה הידועה כמ"ש.
וגם ע"י עסק התורה יש לנו קיום בארץ כמ"ש למען ירבו ימיכם וכמו שאחז"ל על הקרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי שעזבו אותי [ותורתי שמרו] היינו עסק התורה כמו שדרשו בעירובין ושמרתם זו משנה כדכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך. נמצאו כולם רמוזים בהאי קרא, וכולם לא ניתנו אלא ע"י יסורין, ולכן אמר מברך כ"ג על מדת פורעניות והיינו היסורין שעי"ז יזכה לכל אלה ודו"ק.כי בודאי מה שאמרו ניתנה ע"י יסורין והיינו שמתחלה בעי למרק עוונות ואח"כ זוכים לכל אלה.
הרואה פרק תשיעי – דף נ"ו ע"א
כולהו מחילנא לך בר מברתיה דרב חסדא יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמו עליה. נראה טעם קללה זו דאמרינן בניך ובנותיך לעם אחר זו אשת אב, ונמצא שהוא היה הגורם שנמסרו בניו ביד מי שאין מרחמין עליהן, לכך קללם קללה זה מדה כנגד מדה.
דף ס"ג ע"ב
במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו. נראה מי שמקיא וכו' היינו שלומד עם אחרים מה שהוא היה לומד מפי רבו, לסוף הוא מוצא עי"ז חמאה של תורה וע"ד שאחז"ל ומתלמידי יותר מכולם.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

189

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

ישעי' סי' ל"ג
אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל שור וחמור, חז"ל פירשו בע"ז דף ה' ע"ב וז"ל אר"י משום ר' בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור וחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנא' אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנא. יש לפר' אשריכם זורעי על כל מים, ואין זריעה אלא צדקה שנא' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור וחמור תנא דבי אלי' לעולם ישים עצמו על ד"ת כשור לעול וכחמור למשא עכ"ל. יש לפרש עוד אשריכם זורעי על כל מים אם עוסק בתורה ובג"ח משלחי רגל הוא משלח רגלי אומה הרשעה שאין יכולים להיצר לישראל, וכינה הכתוב בשם שור וחמור כמ"ש הרב האלשיך בפ' משפטים על מתני' ארבע אבות נזיקין על ארבע מלכיות, ומדמה אומה זו כשור, וכוונתו להזיק, ונר' עוד הטעם שכינה אותה בשם שור שכוונתו להזיק על שם שכתוב בדניאל וחי' רביעאה שהוא מלכות זו, וקרנים עשר לו, וקרן כוונתו להזיק, ואמר וחמור על שם שאמרינן בסוף ברכות האי גברא דבעל כותית, ואמר למלך שבעל חמור על שלם דכתיב בשר חמורים בשרם, ואמר משלחי רגל על שם שכתיב בדניאל שם ושארה ברגלי' רפסה ולשון משלחי משמע נמי שן דכתיב ושן בהמות אשלח בם ושם כתיב ושינים די ברזל לה רברבין אכלה ומדקה לשון ומרקה , ופירש"י מדיקה ושוחקת הדק כלומר שמכלי' קרנה, ועיקר הכתוב לשון רגל כמ"ש דכתיב ושארה ברגלה רפסה, לומר שכוונתה להזיק ורפסה הוא לשון בעיטה שהיא מבעטת בכוונה רק לכלות את ישראל וכוונתה רק להזיק אף שאין להם הנאה ובעיטה היא שינוי לכן כתיב גבי' והיא משני' מן כל חיותי' די קדומי.

ישעי' סי' ה'
. ואת פועל ה' לא יביטו לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא. יש לפרש ואת פועל ה' לא יביטו היינו תורה שהיא מעשה ידיו של הקב"ה ע"ד שאחז"ל את תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו האור שבה מחזיר אותן למוטב, לכן אמר גלה עמי מבלי דעת, היינו תורה כמו שאחז"ל בסוטה דף מ"ט שדרשו אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, דעת היינו תורה כדכתי?ב נדמו עמי מבלי דעת,.
ונר' עוד שכתב עמי כמו שאחז"ל ס"פ אלו מציאות עמי הם ת"ח שנקראים עמי, ולהורות שאף שת"ח שבהם פסוק מללמוד ולכן אמר וכבודו מתי רעב על שם דכתיב לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי ה', ואמרי' בשבת דבר ה' זו הלכה, ונקט מתי רעב וצחה צמא על שם דאמרי' פ"פ דחגיגה משען לחם זו הלכה משען מים זו ?הגדה??, וכן בסוטה דף מ"ח דרשו המוני צחה צמא שגורמין שתורה משתכח מלומדי', ולכן אמר ברישא בבוקר שכר ירדפו ומאחרי בנשף יין ידליקם, כי במקום שהתורה שנמשל ליין שותים שכר ששכר הוא ג"כ יין כדכתיב מיין ושכר יזיר.

ישעי' סי' ס"ה
עושה שלום ובורא רע. יש לפרש ובורא רע הוא יצהר"ע, וכוונת הכתוב כמו שדרשו חז"ל בסוכה דף נ"ב אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמה השקה מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. אל תקרו ישלם לך אלא ישלימנה לך, ופירש"י שם לחם ומים היינו תורה, ועי"כ יהיה שלום יצרך עמך, ומעתה זה ג"כ כוונת הכתוב שהקב"ה ברא יצהר"ע אבל ברא התורה שעי"כ הוא עשה שיהיה יצרך שלום עמ. ועוד יש לפרש שהקב"ה עשה ששלו שע"י התורה שכולה שלום תעשה ששלום בעולם כמו שאחז"ל כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמלי' של מעלה ובפמלי' של מטה, ואמר אח"כ ובורא רע על דרך שאחז"ל ביומא דף ע"ו ע"ב ויין ישמח לבב אנוש, זכה משמחו לא זכה משממו, וזה הוא כוונת הכתוב ובורא רע שאם לא זכה רע הוא לו, אבל אם זכה משמחו ועי"כ נעשה שלום??.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

191

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

געלייגט אויפן פלאץ
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג פעברואר 24, 2015 9:25 pm, פארראכטן געווארן 2 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

245

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#245
דברי הימים ב' סי' ב'
הנה אנכי בונה (ה)בית לשם ה' אלקי להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד ועול[ו]ת @@בפסוק חסר הוי"ו הראשון והמחבר חיסר הוי"ו השני@@ לבוקר ולערב [ל]שבתות ולחדשים וכו', נר' אף דמערכת תמיד עול[ו]ת לבוקר דשחיטה הם מוקדמי' לקטורת, אפ"ה אמר להקטיר קטורת סמים תחילה באשר שהיא ????? מכל הקרבנות, כמ"ש רש"י בפ' קרח על הקרא זאת עשו קחו לכם מחתות, ולכן כפל אח"כ עוד פעם מי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו.
דברי הימים ב' סי' י"ט
ויעמ(ו)ד שופטים בארץ, עיין רש"י טעם סמיכות כתובי', ויש לי עוד לפרש שאפשר שמקודם הי' שופטי' שאינו מהוגנים, דקיי"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה, ובמקום ת"ח כאלו נוטע אצל מזבח דכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ולכן אחר שבי(א)[ע]ר כל אשירות ביער דומה לו שופטי' שאינו מהוגני' ומעמיד שופטי' מהוגני'.
דברי הימים א' סי' כ"ט ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם לך ה' הגדולה וכו' רש"י ז"ל פי' בשם מדרש רבה ישראל סבא שהוא נדר עם עמו כמו ישראל סבא ע"ש נ' מדברי' שמפרש אבינו על ישראל סבא אמנם לפי פשטות נ' שאבינו קאי על הקב"ה כמו שנאמר אתה ה' אבינו ???? מעולם ו"נ שהזכיר שם הקדוש הזה אחר שאמר שם אלהי שהוא מידת הדין הזכיר שם אב שהוא מדת רחמים כמו שנאמר כרחם אב על בנים ואחר שהזכיר תחלה שם הוי' ב"ה שכולו מדת הרחמים הזכיר אח"כ שאף אם אחז? הוא יתברך במדת הדין מ"מ יש רחמים בדין והנה במקום אחר פרשתי מה שאמרו חז"ל פי' מה שאמרו חז"ל @@כפל את דבריו@@ כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינו ברכה ע"ש ו"נ דוד שאמר כאן שהי' לפני הארון שהי' רשאי להזכיר שם הוי' ככתבו כמו שהי' רשאי להזכיר במקדש ולכן אחר שאמר שם הוי' שהוא כולו מדת הרחמים אמר אלקי ישראל שהוא מדת הדין ואמר אבינו וקאי אהקב"ה על שם מדתו רחמים בדין ולזה אמר מעולם ועד עולם היינו בין עוה"ז ובין עוה"ב דגם בעוה"ב הוא רחמים בדין יום? כמו שאמרו חז"ל בפ"ק דף י"ח ורב חסד מטה כלפי חסד וכו' עד ??? ???? אינו ??? הרי דגם בעוה"ב ביו' הדין הגדול רחמים בדין ואמר לך ה' הגדולה וכו' בפיוט ר"א הקליר של ראש השנה האדרת והאמונה נאמר שם הגאוה והגדולה לחי עולמים
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

184

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

184#
ישעי' סי' ל"ח
כי מת אתה ולא תחי' ורש"י ק"ל מט כפי מאמר חז"ל וכי מתי אתה העוה"ב ולא תחי' לעוה"ב משום בלא נסיב אותתא עיכ"ל והנה באמת אחר שאחב"ל עב חבקא לא הזה בעתפח א"ה עהרין כי מתי אתה מילתה הוא ועוד מה רעה מתאו חז"ל שדרשו הטעם משום בלא נסיב אותתא מנר' בהולה להם ג"כ כול כי מתי אתה מיותר הוא ועוד בהו"ל למיכתב כיתמות ומתי אתה משעיך שכדר מת והירמ בלא נסיב איתתא לאחב"ל מי שאמך ? בני' חשוב כמת ומשום כך ולא תחי' לעוה"ב

ישעי' סי מ"ב
כה אמר האל"ה בורא שמים ומשיהם וצ,ל בצחכות ד"ף נ"ב ע"ב מביא ראי' מגה הקרא בורא דקרא משמיך ע"ש ולמ,ק כמה פעמי' בכוונת הקרא כי כאשר שמים ה בנאר אחידשי תורה שנתחדש מת"ה שעי"ב בורא הקצ"ה תמיד שמים חדשר' א"כ ג"כ אמן ראי' מקרא בה אלא דהש"ס מפרש הקרא ומביא ראי' מפשטות

ישעי' סי' כ"ח
הוי עטרת גאות שכורי אפרים וצאת מכל צבי תפארת אשר על ראש גיא שמנים הלואי יין ועיין פשטות כפי פירש"י ואמנם יש לפרש עוד עיין מ"ש כחרשות שלו בביאור מדרש ילקוט על הקרא אלה? מדצי בצדקה ורב להושיע
ונכון לבאר עה"ה מה באמרי' בסנהדרין ד"ף קי"א ע"ב עתיד עקב"ה להיות עטרה דראש כל צדיק וצדיק וכ"ט אמרה אידת הביא לפוס הקב"ה רצל"ע מה נשתנה אלו מאלו אמר לא הקב"ה ישראל עסקו בתורה א"ה לא עסקו בתורה אמרה לי' גם אלה ביין שמי וצלכח תועו הקו הלילהם אמת הגו אלא מהם שנא' ולא תהי' לך באת להוי"ה ואמן הילילים אלא ביישם שנא' ונתן בפלילים עכ"ל, וצריך גם בזה פי' מה שאמר מידת הבון מה נשתנ אהלא כדם אמר מקודם כמה מעלות ועושין צקיומ ולמצפי' תפארת ולרו משפט בההקן את רצא ועוד הבי' אמן נדהרי' צלהר"ע דחשיב כמת הוי תלתא עבירות וע"ב השיב הקב"ה ישראל עסקו בתורה והיינו שהתורה מכפרת כמ"ל וע"ד אמרה מידת הדין גם אלה ביין שגו שהרגרה מכונה דשם רבן כדכתיב לכושצרו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר מים ויין וחלב, וכמו שדרשו חז"ל בפ"ג דתענית למה נמשלה תורה ל"ג משקרן הללו וכו' ודה הוא הכוונת מידת הדין שהם לומדי' שלא לשמה עעכ"ה אמר כוונת לימוד ליהע הלכה על בורחי ולכן כשבאי' להורות הם שגגו בהוראתם ולכן אמר פנו פלילי' והיינו ונתן בפלילי' ונר' שמה שלא השיב הקב"ה ע"ה מפור שע"י קטרג האשונה מה נשתנה הי' קטרגו שלא לפדות מבין האומות להביאמ לידי מעלות חשובות ולכן השיב הקב"ה ע"ז אמנם על קיטרוג האחרון שיהי' לגיני' אמן הביאיר להשיב כי אחר שפדה אותם ברחמי' ומלאה כל הארון ביעה ונתקיים בם והי' עיניך רואות מוריך ובטל היצהרי"ע והקנאה והשנאה פטרטא שעי"כ ניצולן אנחנו גם מגיהנם וכנ"ל פי' הגמ' ובה דלא כפירש"י שמפרש הקטרוג השני' קאי על הרשעי' שנדאונים כתצ בגיהנם ולא הרעתי מאי בעיר צדה אחר שבאמת הם נידוני', וכזה נר' כוונת הכתוב הוי עטרת גאות לכורי אפרים שמלכרי' עצמם ביין של תורה, אך הם עושין רק לעטרת גאות לרה אומר שצבית תפארת יהי' לצין מכל שלא יצליחו בתורתם ולא ליתקיימו בידם, ובה הוא הכוונה אשר על ראש גיא שמני' שהתורה נמשל לשמן שמן תורת שמיך, אכן הם עושין רק להתגאות שיהא שמם הולך לרחוק כמו שמן, ולכן אמר על ראש גיא שמנרא' ואמר הלומי יין, והיינו שהם
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

284

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#284
מגילה נקראת פ' ראשון דף יו"ד ע"ב
בגמ' וכתיב חזון ישעי' בן אמוץ. קשה למה הוצרך להביא ראיה מישעי, הא אמוץ ג"כ נביא היה כמ"ש רש"י דף י"ד ד"ה נביא הוא מדכתיב שאמר לאמצי' מדוע דרשת לאלהי אדום.

הקורא עומד פ' שלישי דף כ"ה
מתני' על טוב יברך שמך משתקין אותו. אף דאנחנו אומרים במודים על נפלאותיך וטובתיך הוא משום טובתיך הוא לשון רבים, וגם הרעה שמביא הקב"ה על הצדיקים טובה הוא להם שנענשין בעוה"ז כדי להיות שכרן משולם לעוה"ב, משא"כ על טוב לשון יחיד משמע טובה לחוד, וק"ל.

מגילה נקראת פ' ראשון דף ט"ו
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאי אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש ושמואל אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה, פי' רש"י כינוי הוא להיפוך בלשון נקי'. ויש לבאר כוונת הגמ'??
הנה וודאי חלילה לומר כן שיכול אדם להתגבר עלי' יתברך השליט ומושל בכל ומי יאמר לו מה תעשה, אלא נ' הענין כך הוא, ידוע שכל מחשבות האומות תמיד עומדים עלינו לכלותינו, וכמו שאנחנו אומרי' בהגדה ולא א' בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, וזה הוא כוונת ר"י בן חנניא דאחוי לי' לאפיקורי' יוד נטוי' עלינו, אמנם מקרא מלא דיבר הכתוב וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ולמדנו שהכל בהשגחת הבורא ב"ה וכבר אמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שבזה נתן הבחירה לאדם, גם אמרו חז"ל מגילה דף י"ג כשאמר המן לאחשורש תא ניכלינהו אמר אחשורוש מסתפינא מאלקי' דלא לעביד בי כדעביד בקדמאי אמר לי' ישנו מן היגת וכבר פירשתי למעלה דף קט"ז עי"ז הקרא במשלי פלגי מים לב מלך ביד ה' וכו' ושם?? דף קכ"ו מאמר חז"ל פ' הרואה שלשה צריכים רחמים וא' מהם הוא מלך טוב, ומעתה זה הוא הכוונה גבר מלכא עילאה וכו' שהש"י סילק רק הגחתו לטובה מעלינו והניח הכפירה? לא משוחש? בעוונותינו והוא היה הבוחר להרע? לנו יהיה הדבר הזה כי/כמו? בכל יחיד העושה רע שהויא רק בחירה עצמו ועיין בריכל? סי' ע"כ שמה שאמר הכתוב שהם עוזרים לרעה ודוק
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

233-240

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

233#
משלי סי' כ"ג
בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ובסי' כ"ב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. עיין בגמ' בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצא בת קול ואמר בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר, עכ"ל. נר' כוונתו הנה ידוע דמחרפי ושונאי ישראל הם המחרפים ושונאי של הקב"ה, כמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים סי' פ"ג כי הנה אויבך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, מה כתיב בתרי' על עמך יערימו סוד, ובמד"ר אמרי' על הקרא ויאמר אלקים אל הנחש, ר' לוי אמר לעתיד לבא הקב"ה נוטל את מכחישי התורה ומוריד(י)ן לגיהנם, אמר להם למה היתם קונסי' בניי והם אומרים לו מהם ובהם שבאים ואומרים להר"ע איש על חבירו והקב"ה נוטל אלו ואלו ומוריד(י)ן לגיהנם, עכ"ל המד"ר. ואמרי' בירושלמי והביאו הרי"ף בעירובין פ' חלון מפני מה אמרו מערבין בחצירות מפני דרכי שלום, ומעשה באשה אחת שהיתה לה מריבה עם חבירתה ושלחה עירובה ביד בנה וגפפתי' ונשקי' אתא ואמר לאמי' אמרה הכין רחמין לי' מתוך כך עשו שלום הדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום עכ"ל הירושלמי. ונמצא השתא בשעה שתיקן שלמה עירובין שגורם שלום בין איש לחבירו אינם מספרים להר"ע עי"ז חכם בני ישמח לבי גם אני ואשיבה חורפי דבר ואין להם תירוץ על מה שהם קונסין את בניי וזה נר' ג"כ הכוונה תקנת נטילת ידים, דע"י נטילת ידים בא התרחקות מן הגוי, וכמו שאחז"ל ריש פ' כל הבשר מים ראשונים האכילו בשר חזיר, ובודאי לפעמים דיבר א' עם חבירו ומדבר רע על אדם א' אף שאינו על דרך להר"ע רק שהוא קונן לחבירו מה שעשה האחד ונמצא לפעמים שמדבר כן לגוי ושאינו מכיר אותו שהוא גוי, ועיקר התקרבות כל אדם לחבירו ע"י אכילה ושתי', כמו שנתבאר זה בדברי חז"ל בכמה דוכתי שעי"כ נקרא להר"ע אכילת קורצין, וכיון שע"י נטילת ידים ניכר איבה גוי ואיבה ישראל מלדבר בפניו ואז נתקיים כ"כ השלום בינינו, וק"ל.
ויש לפרש עוד פשטות הקרא, הנה חז"ל אמרו בסנהדרין כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ומטה, ומעתה זה הוא הכוונה חכם בני, שתהא עוסק בתורה לשמה ואז תעשה שלום בפמליא של מטה ואין אומרים להר"ע על חבירו ואז ואשיבה חורפי דבר שאין להם תירוץ על שקונסין את בניי, וזהו הוא הפי' ג"כ אם חכם לבך כנ"ל ישמח לבי גם אני כנ"ל. ונר' דמש"ה נקט לבך ולא נקט אם חכמת דחז"ל דרשו ואהבת וכו' בכל לבבך בשני יצרך ביצ"ט וביצהר"ע, וידוע מה שאחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כמאמר חז"ל סוף סוכה וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו, ולכן נקט לבך לרמוז שזה הוא מעשה יצ"ט שיצהר"ע אינו יוכל לסבול זה..

#234
משלי סי' כ"ג
אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, ודרשו חז"ל ריש מגילה וריש ברכות אל יקנא לבך בחטאים להיות כמותם כי אם ביראת ה', אמנם יש לדקדק דטפי היה שפיר לישנא אל יקנא לבך בחוטאים כי אם ביראי ה', כיון דפשטות הקרא אתי למוסר שאל תקנא לבך בהצלחת שאתה רואה ותתאוה להיות כמותם, ולשון חטאים משמע דקאי על העבירות עצמם ולא אאדם שעושה אותן, ונר' דבאמת אתי לאשמועינן דלפעמים על העבירות עצמם אף אדם ישר וכשר שעושה עולה מפני ש?ם הוא או הנאה כי אדם אין צדיק בארץ ובאמת לזה יש עון יותר שעמא דארעא למד ממנו, על זה אמר והזהיר אל יקנא לבך בחטאים שאף שאתה רואה אם אדם כשר עושה שהוא בעיניך חטא אל תקנא לבך לעשות גם אתה ולכן אמר כי אם ביראת ה' היינו היראת ה' שיש בו זה למד ממנו, אבל לא החטאים דוגמא מה שאחז"ל על ר"מ שלמד מאחר תוכו אכל אבל קלפיתו זרק, וק"ל.

משלי סי' כ"א
מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה. הנה חז"ל דרשו בב"ב דף טי"ת ע"ב קרא זה על העושה צדקה בסתר שכופה האף וחמה עזה, ויש עוד לפרש ע"פ מה דאיתא בילקוט תהלים והשב לשכינינו שבעתים אל חיקם, ר"י אמר זכור להם מה עשו בבהמק"ד שהוא חיקו של עולם שנא' ומחק הארץ עד העזרה, והנה כל זמן שישראל עוסקים בקרבנות לא נחרב הבית רק שביטלו תמיד תחלה, ובביאור אחז"ל סוף מגילה מה שאמר אברהם במה אדע כוונתו הי' באיזה זכות יתנה להם א"י, והשיב לו הקב"ה קחה לי עגלה משולשת בזכות קרבנות, ובמקום אחר כתבתי שזה הוא כוונת המדרש ויתיעצו על צפונך על הקרבנות שנשחטו בצפון, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב ושוחט @(ושוחט!!) בחיק היינו הקרבנות שינתן בחיק הוא בהמק"ד כופה חמה עזה, וק"ל.
והנה מלבד דרשות ילקוט שהבאתי בסמוך יש לפרש עוד כוונתו אל חיקם, הנה ביחזקאל סי' מ"ג כתיב ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב וכו' ופירש"י וחיק האמה הוא היסוד חק לשון חיקוי קביעות והוא היסוד וכן אמרי' בעירובין דף וכן כתיב עוד שם ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות, ופירש"י גם שם מן היסוד מקרקע הארץ עד הזרה עד גג מלבן?? הראשון עכ"ל, הרי שיסוד נקרא חיק מלשון חוק וקביעות, וכבר נאמר בתהלים זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב והשב לשכינינו שבעתים אל חיקם, והיינו על מה שאומרים ערו ערו עד היסוד, וק"ל.

משלי סי' ה"א
כי נופת תיטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו, אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע, ועתה בניה שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי הרחק מעלי' דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, עכ"ל הפסוקים. ופירש"י אורח חיים פן תפלס כך דרשוהו חכמים סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות לא פירש, כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרוצה וידבק בה ויניח שאר מצות וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה איזהו ליקח ואיזה להניח, לכך נעו מעגלותיה הניע הקב"ה פי' נתיבותי' ולא הודיעם זה מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו הרחק מעלי' דרכך נר' שעדיין לא הפסיק
#235
הפסיק בענין אשה הזונה וכו' עכ"ל אמנם הנ"ל לדעת חז"ל קישור המקראות הנה ידוע שיש שני עניני מצות בתורה, הא' הוא מצות שכליות כגון גניבה וגזל ושופכי דמים וכיוצא בהן, והשני הם דברים וחוקים שאינה של טעם, כגון לא תלבש שעטנז ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם, והנה אף באמת שלנו לא נתגלה טעם, מ"מ לו יתברך הוא יודע הטעם והצורך שציוה לנו במצות כזה, וכבר אחז"ל מפני מה לא נתגלה טעם התורה כדי שלא נטעה בזה כמו שאירע לשלמה המלך ע"ה, והנה אף שאחז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות וכו' מ"מ יש בהמון העם שאומרים בדעתם שאם מקיים החוקים שאין להם טעם יותר יש שכר עליהם משכר מצות שכליות באשר שזה מקיים רק מצד גזירת המלך, אבל האמת אינו כן, וכמו שאחז"ל סוף מכות דף כ"ג ע"ב במתני' מה אם הדם שנפשו של אדם קצה המינו הפורש ממנו מקבל שכר וכו' לזה השתא כיון שיש בני אדם טועין בזה כמ"ש יש לדאוג שבאים לדון? איזה מצוה שיש ליתן טעם בדבר ואיזה הוא מצד החוק, ומתוך כך יש לדאוג שבאים לידי טעות כמו שאירע לשהמע"ה והעבירה גוררת עבירה אחכ"ח במ?יני אנושי? בני אדם ובאים לידי טעות בעיקר הדת עד שיוכל להיות חלילה שהם פוקרים בדברי חז"ל כפי הקבלה שלהם בתורה שבע"פ באשר שלפי דעתם ושכלם שנתנו בטעם המצות רעיונם שאין הדבר כן כפי קבלת חז"ל וידוע שכל המכחיש דבר א' מקבלתם כאלו כופר בעיקר, ומעתה זה כוונת הכתוב אחר שהזהיר על אשה זרה ונכריה הזהיר עוד שלא יתכנו לבנו< להרה? אחר טעם המצות כדי לידע איזה שכר מרובה כו' שעי"ז בא לידי כפירה, ולכן דאמר? אורח חיים פן תפלס כפי דרשות חז"ל.

סי' כ"ג
אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך, פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים, באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, עכ"ל הכתובים. הנה אחר שהכתובים כי תשב ללחום את מושלי כו' עד התעיף עניך בו ואיננו מפרשי חז"ל והביאו רש"י ז"ל על דברי תורה כן יש לפרש כתובים אלו שהבאתי והיינו, אל תלחום לחם רע עין, כשאתה רואה את רבך שהוא רע עין אינו מחפץ? בשלימות ללמוד כהוגן ע"ד אחר, שמתירא שאם לומד עמו כהוגן יבון אתה יותר ותתחכם עליו או לפחות משוה לו, לזה הזהיר?? שאל תלמוד ממנו וכן מפני שדרשו חז"ל טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, זה משה שלמד תורה לישראל כמבואר בנדרים דף ט"ז? לזה נקרא רע עין שאינו רוצה ללמוד כראוי ולזה אמר הכתוב כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה, וכבר כתבתי בדרוש אחר
#236
משלי סי' י"א
טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב. יש לפרש דקאי על עסק התורה שמכונה בשם לחם שנא' לכו לחמו בלחמי, וגם העוסק בתורה כאלו הקריב קרבנות. אכן זה הוא בתנאי שלא יהא עוסקי לקנתר ח"ו, וזה כוונת הכתוב טוב פת חריבה ושלוה בה, והיינו שהוא עוסק בתורה רק בפשטות, וע"ד שאחז"ל ליגמר ואף דלא ידע מה קאמר, ולזה כינה הכתוב בשם פת חריבה, מבית מלא זבחי ריב שהוא מעיין ויגע בה לעמוד על בירור שאז כאלו הקריב זבחים אלא שהוא זבחי ריב, גם מצינו שכינה הכתוב גמ' בשם בית כדכתיב משלי סי' הכן בחוץ מלאכתיך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך, ופירש"י הכן בחוץ זה מקרא, ועתזה בשדה משנה אחר ובנית ביתך זה גמ', ואפשר נמי שע"ז רמז לן הכתוב מבית ומבחוץ תצפנו, וחז"ל דרשו שת"ח צריך להיות תוכו כברא, ולפי הכתוב לעיל שרמז נמי שצריך להיות בידו גמ' ומשנה.

סי' טי"ת
מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם, עיין רש"י ורבותינו ז"ל דרשו הקרא על אשת איש שניחא יותר מפנויה, דמיום שחרב בהמ"ק נוטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עברה. ויש לפרש עוד ע"ד שאחז"ל ודאשתמש בתגא חלף זה הלובש עצמו בטלית שאינו שלו והיינו שגונב ד"ת מספרים או ששמע מאחד ואמרו בשמו, ולזה רמז לן הכתוב במים ולחם היינו תורה וכבר כתבתי דמים היינו אגודות ולחם הוא פלפול התלמוד, ולזה נקט כאן תרוייהו, ולכן גבי מים נקט גנובים וגבי לחם נקט סתרים, דמדרך העולם בפלפול שמעתתא לפעמים שניהם מכוונים לדבר א' שמחדשים, משא"כ במילי דאגדתא לא שכיח, ולכן בדי שלא יאמר חבירו אח"כ אותו דבר באגודה וירגיש העולם הוצרך לגנוב הכת(ו)בים, משא"כ בלחם שהוא מילי דשמעתא א"צ לגנוב רק במסתרים יוכל לראות כתבים של חבירו ואח"כ מחזיר לו.

משלי סי' י"ח
איש רעים להתרועע. וחז"ל דרשו במדרש והביאו במנורת המאור בנר ב' פרק ב' כלל זי"ן חלק ב', איש רעים לא יזכה ברעים וחבירים אלא אם יתרועע, ר"ל אם ישבר לפניהם והוא יסבול משאם עכ"ל. והוא מלשון תרועם בשבט ברזל. ויש לפרש עוד שלא יזכה ברעים וחבירים אך מתחלה צריך להיות עומד בפרץ ולמחות בעוברי עבירה, וכה"ג ליתן משפט צדק אף שאי"כ רבים מתחלה שונאי' אותו מתחלה, כדאמרי' האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא בשביל דלא מוכחין במילי דשמיא, מ"מ לבסוף ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלי' אתו, וזה הכוונה להתרועע, שמתחלה יסבול חירופים עליו ולבסוף נעשו רעים. ויש לפרש עוד ע"ד שאחז"ל כי ידברו את אויבים בשער, על שני ת"ח המנצחים זה את זה בהלכה ונעשו אויבים ואת והב בסופה דענשו אוהבים לבסוף, וזה הכוונה להתרועע, שאם שכו?? מתחלה על ד"ת לאמת הדברים הרבה רעים יהיה לו עי"כ.

משלי סי'
כבד את ה' מהונך וכו'. יש לפרש מהונך היינו התור שלמדת שתורה נקראת הון, כמו שדרשו חז"ל בפ' הדר רועה זונות יאבד הון היינו הון של תורה. @ראה #239@

#237
משלי סי' י"ג
מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם. יש לראות מה רבותא אטו עד השתא לא ידענו שהקב"ה שונא שני מידות הללו. אמנם נר' הכוונה דודאי לפעמים שנתוועדו יחד הרשע וצדיק, אשר הוצרכו לדבר באיזה עסק, כגון צרכי ציבו וכדומה, ולפעמים הרשע עושה דבר הגון וישר כפי הנר' לבני אדם, והיפוך לצדיק, ואפשר שגם האמת שדעת הרשע הוא יותר הגון וישר, אלא שבאמת אף שרשע הוא אומר דבר הגון אין דעתו לשם שמים רק בשביל פני' זרה שלו שהוא עושה בשביל ריוח ממון או שום דבר, והצדיק שהוא אומר דעתו מה שנר' לבני אדם שאין ישר מ"מ דעתו הוא לשם שמים, וטעה בדעתו שסבר שזה הוא דבר הגון, וע"ז אמר שלמה ע"ה מצדיק רשע ומרשיע צדיק וכו', וכוונתו שאם הוא מצדיק רשע היינו שהוא אומר שכוונתו לשם שמים במה שאומר פעם זה דעת ישרה ומרשיע צדיק שהוא אומר עתה דעתו בשביל פני זרה תועבת ה' הוא.

משלי סי' י"ט
תאות אדם חסדו, וטוב איש רש מאיש כזב. יש לפרש הקרא על דברי ורה, שמצינו לשון רש על שרש בתורה כמ"ש רשי"י לעיל סי' י"ח על הקרא תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, וכוונת הכתוב תאות אדם חסדו כמו שאחז"ל ותורת חסד על לשונו זה הלומד תורה ומלמדה, וזה הוא ג"כ כוונת הכתוב בכאן, תאות אדם עיקר? שהבריות מתאווים לאדם בעבור חסדו שלמד עמו, וטוב רש מי שהוא רש בתורה ואינו ממציא חדושי התורה רק מה שלמד מרבותיו, מאיש כזב, היינו מי שממציא חדושים רק הוא כזב ושקר ורק חריפות של הבל.

משלי סי' כ"א
פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו. נראה ביאור הקרא שאנחנו מאמינים בני מאמינים שהכל הוא ביד ה' והשגחתו מאתו יתברך, אבל הכתוב משמיענו אף שאמרו חז"ל הכל הוא בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה כמבואר בברכות דף ל"ב ע"ב, והכוונה הוא שהקב"ה נתן לאדם הבחירה לזה אשמועינן הכתוב שאין כן גבי מלך שהוא מנהיג כלל ישראל וברוב חסדו ורחמיו על ישראל אין מניח הבחירה בידו אלא כל אשר יחפוץ יטנו, וזהו ג"כ הכוונה שאמרו חז"ל שלשה צריכים רחמי' וחד מהם מלך טוב שנאמר פלגי מים וכו' בברכות דף נ"ה? כתבתי לקלן דף קכ"ז, ונ' שזה ג"כ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו' והיינו שלב מלכות שהוא בידו של הקב"ה יטנו עלינו לטובה. ועיין לקמן דף קכ"ו.

סי' חית
לכו לחמי בלחמי ושתו ביין מסכתי. יש לפרש על תלמוד בבלי שהוא בלול במקרא ובמשנה וכו'?? כדאמרינן

#238
לשון אכילה הוא על לימוד שמעתתא, ולשון שתיה הוא על אגודה וכמו שדרשו חז"ל בחגיגה כל משען לחם זו שמעתתא וכל משען מים זו אגדה, וזה הוא הכוונה כאן אף שאמר לך אכול ושתה שילמוד שמעת' ואגדתא ממנו? מ"מ לכו כל עמך כיון שהוא רע עין אינו לומד עמך כהוגן, ולזה אמר אח"כ פתך אכלת ושחת וכו' הכוונה לזהיר אותך שאם תלמוד ממנו לא זו שאינו לומד עמך כהוגן אלא אף מה שאכלת כבר שלמדת מאחרים דברי הנעימים יאורהוא?? שהם אינם ביושר ותקיאנה, וזה שאמר אח"כ באזני כסיל וכו' שאל תאמר אלי' מה שלמדתי מאחרים כיון שהוא רע עין יבזו? לשכל מליך וברשותרעב? עוד הכתוב שאל תלמוד עם תלמיד שאינו הגון כי יבוז לשכל מליך.

סי' כ"ג
ברזל בברזל יחד, ואיש יחד פני רעהו. ופי' רש"י ת"ח מחדדין זה לזה בהלכה, עכ"ל. ויש לפרש עוד הנה האומות נמשלו לברזל כמ"ש (בישעי') [בירמי' ט"ו י"ב] הירוע ברזל ברזל מצפון ופירש"י שם היו כל לשבר מצרים את נבוכדנצר שהוא מצפון, ומעתה כוונת הקרא שאף אם ברזל בברזל יחד שהם עושין שיתוף שמתחדדין יחד בחרבות לשונם להרע לישראל אבל איש יחד פני רעהו שמחדדין זה לזה בהלכה, ודייק בזה פני רעהו שנעשה רעים יחד ושלום ביניהם שאין מלמדין לקנתור אז אין יכולין להרע שבנודה?? מגין כמבואר בכמה דוכתי.

משלי
אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. נר' הכוונה דעיקר ענוה הנעלבים ואינם עולבים ומפני לפעמים אין אדם מעצר ברוח? ואם נעלב מאחד יתן תשובה ומעלב חבירו ולכן הבטיח הכתוב שאחר שאחז במידה זו דעתה יתן חן בעיני אדם ואינו נעלבים אותו, ולכן אמר אם ללצים הוא יליץ, והיינו אם יתחבר ללצים אז הם לוצים אותו וחוזר הוא יליץ אותן?

#239
#239
כבד את ה' מהונך וכו'. יש לפרש הונו של תורה וכמו שדרשו חז"ל בכתובות פ' אלמהנה רועה זונות יאבד הון, היינו של תורה וע"ד שדרשו חז"ל בנדרים וממדבר מתנה אם אדם עושה עצמו שהופקר לכל דהיינו שלומד עם כל אדם מתנה לו תהיה? במתנה ולזה אמר הכתוב כאן כבד את ה' מהונך היינו הונו של תורה שיהא מעמיד תלמידים, ובזה יש ליישב על הש"ס דב"מ דף ל"ב דאמרינן דהושוו כבודם של כיבוד אב ואם לכבוד המקום ומביא הש"ס הקרא במשלי היכך?? כבת את ה' מהונך ולמה לא הביא הקרא דמביאים באורים כבדו את ה' דמקמי האיך או באורים מ"ע בעשניהם נאמר מצות? כיבוד ה' אבל למ"ש שקרא קאי על הונו של תורה ניחא שבזה שהוא לומד תורה ומעמיד תלמידים הוא מזכה הרבים ואמרינן ביומא דף פ"א כל המזכה הרבים אין חטא בא על ידו?? עי"כ יקוים מה שדרשו חז"ל ביומא דף פ"ו ואהבת את ה' אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח וכו' כי עי" שמעמיד תלמידים נ?קרא ג"כ ומשמש ת"ח כמו שאמרו חז"ל בתענית פ"ק ומתלמידי יותר מכולם גם ע"י שמעמידים תלמידים חזינן שהוא לומד תורה לשמה שהוא רוצה להרביץ ולהרבית תורה וגם עוסק בפילפול התלמיד שהוא א' ממעלות התורה שנישנית באבות פ' שנו חכמים ושנינו עוד שם כל הלומד תורה לשמה נקרא ריע אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות וכו' ומרחקתו מן החטא וזוכה עי"כ מה ששנינו ביומא דף פ"ו מה הבריות אומרים אשר אביו שלמדו תורה, נמצא שע"י שהוא מכבד את ה' מהונו של תורה הוא מכבד ג"כ מכבד אביו ומכ"ש אמו שאומרים עליו אשרי יולדתו והורתו וגם אמרינן בברכות פ"ק נשים במאי זכיין במגדלי בניהם לת"ת לכן הביא הש"ס אי קרא כבד את ה' מהונך לומר דבזה ?קיים מצות כיבוד ה' מקיים נמי מצות כיבוד אב ואם. ועיין עוד מ"ש בפנקס דרשות שלי דף קב"ו ע"ב בביאור הגמ' דב"מ הנ"ל.
והנה רש"י ז"ל פי' אל תיקרי מהונך אלא מחונך, וכוונתו במה שחננך ה' ונ' שחז"ל דרשו כן מדלא כתב מכספך כלשון התורה בכל מקום את כספך לא תתן לו בנשך וצרת הכסף בידך צררות כספיהם וכהנה רבות ולכן פרשו?? במה שחננך ה' ואותיות אחה"ע מחלפות, ולפי מ"ש דקאי על הון תורה שפיר כתיב הון.

#240
משלי סי' י"ג
מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בוגדים חמס.
יש לפרש מפרי פי איש דהיינו חידושי תורה שאדם המציא מעצמו בס"ד? וכמו שאמרו חז"ל יגעתי ומצאתי תאמין, יאכל טוב בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא, כמ"ש רש"י ונפש בוגדים חמס, היינו שהם מלבשי' ולובשים בטלית שאינו שלהם, והיינו שהגם גוזלים תורתן של אחרים, וכמו שאמרו חז"ל ודאישתמש בתגא חלף.

סי' ט"ו
בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו. יש לפרש דאטו כתיב ב???? וגבי ישמח <כתב> אב ע"ד שאמרו חז"ל בקידושין גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבןמתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה, ש/ו/כן הקרי'? מורא חום לאב ולכן גם הכא דאמר בן חכם והוא מי שלומד תורה ישמח אב <במשכן הקישן חכם כלומר שאביו למד עמו> שהם אמרו ג"כ לגר?? גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד אמו יותר שמשדלתו בדברים, ולכן אשר ??? ???? גבי בוזה נקט?? אמו.

עץ חיים הוא למחזיקים בה. ודרשו חז"ל ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה, וקאי אמחזיקי לומדי תורה. אמנם יש לפרש עוד כוונת הכתוב למאי שד"ת צריכין [חיזוק] שנ' חזק ואמץ, חזק בד"ת ואמץ בדרך ארץ, והענין נראה שכמה בטילות באים לאדם שמבטלין אותו מד"ת, וע"ז צריכין חיזוק לעמוד כנגד הבטילות, וכמו שאמרו חז"ל אם בטלת יש לך בטלים הרבה כנגדם, אכן כשמחזק את עצמו הבא לטהר מסייעין אותו.
ונ' עוד דלשון חיים דכתיב והוא לשון רבים כמ"ש רש"י דשם אלקים הוא לשון רבים ולשון שררות הוא, והביא ראיה מדכתיב אלקים חיים וכאן כוונת הכתוב על חיי עוה"ז ועוה"ב.


#241
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

241 - 242

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#241
איוב סי' י"ד
כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחלף ויונקתו לא תחדל, אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו, מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע, וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו, עכ"ל. יש לפרש כוונת הכתוב שהרשע נקרא עץ שהוא אלין סרק ועץ? בעלמא שאינו עושה פירות. והכוונה לאשמועינן שיש לרשע תקוה אף אם יכרת מכל צדקות, ויגזור עליו כריתות עוה"ב, ואפ"ה יש תקוה לו, ועוד יחליף שמחלף מעשיו הרעים, ויונקתו לא תחדל, היינו שעיקר יונקתו תסייע לו והוא נשמתו שהיתה מתחלה טהורה, שבאמת ממחצב מקום קדושה מתחת כסא כבודה, ומבאר והולך אם יזקין בארץ שרשו, כוונה שכל ימיו היה ברשעתו ששרשו רע, ואף עד שיזקין הולך ברשעתו ובעפר ימות גזעו, שרשעים בחיהם קרוים מתים, ולזה עתה לעת זקנתו אין בו כח לעשות סיגופים נגד המשקל עבירות שעשה, אפ"ה מריח מים יפריח, כוונתו מים זו תורה כדאמרינן הוי כל צמא לכו למים, ואשמועינן שיש לו תקוה בתורה כפי אשר השיג ידו א' המרבה וא' הממעיט כמבואר בדברי חז"ל ובספרי המוסר שהתורה מכפרת כמו סיגופים, ונר' דנקט מריח מים, להורות אף עמי הארצים המחזיקים יד לומדי תורה ויש להם הנאה והוא להם לריח ניחוח, וע"ז מסיים וגבר ימות ויחלוש, הנה חז"ל בקידושין דף פ' דשו הקרא מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, לשון גבר שמתגבר על יצרו ולז?? הכוונה קראו הקרא אותו רשע ששב ונתכפר ע"י עסק התורה קראו אותו גבר שמתגבר על יצרו, לכן אמר ימות ויחלוש, שמיתתו יהא לו כחולשא בעלמא ולא במיתה כבידה?, ולכן אמר ויגוע אדם שמיתה תהא נקראת בלשון גויעה, וכמו שאחז"ל שמיתת צדיק נקראת גויעה ואמר ואין כלומר אי' הוא רשע שרשעתו כבר נשתכח, וכמאמר הכתוב ביחזקאל כל רשעותי' לא תזכרנה, גם נקט לשון ע"ד שאחז"ל בר"ה ג' דברים מקרעין גזר דינו, וב' מהם הוא שינוי מעשים ושינוי השם, והביא הרמב"ם זה בפ"ב מהלכות תשובה לענין דרכי התשובה, כלומר אדם אחר הוא, ואינו אותו האיש שעשה אותן המעשים. ולזאת הכוונה אדם ואים, שמתחילה היה נקרא בשם אדם הוא שפלות כמו שנא' ביחזקאל בן אדם, אבל עכשיו הוא נקרא בשם גבר, והוי"ו של ואין הוא וי"ו הנוספות כמו וא' וענה, ולזה יש לפרש ועשה קציר כמו נטע, והיינו לשון חיל וגדולה, וכמ"ש רש"י במגילה דף י"ד ע"ב ד"ה שת קציר, וכונת הכתוב שע"י עסק התורה יעלה אפילו לגדולה כמו שנאמר סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה כמו נטע פי' כמו אם היה מתחלת ילדותו ונטיעתו היה עוסק בו. ועיין בש"ס דיומא דף א"ע דרשו חז"ל ג"כ מקרא על ד"ת.

איוב סי' י"ט
גורו לכם מפני חרב כי חמה עוונת חרב למען תדעון שדון. עיין פירש"י ועיין בזוהר פ' מצורע שמפרש הקרא על להר"ע. ויש לפרש שהורה נקראת חרב, כמפורש במד"ר על קרא ואת להט חרב המתהפכת, ומפרש ג"כ הקרא וחרב פפיות בידם, היינו תורה, ונקט פפיות הוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ, וזה הוא ג"כ כוונת איוב גורו לכם מפני חרב היינו תורה כי חמה עוונות חרב, אם אדם לומד שלא לשמה רק לקנתר ח"ו, ובזה מגדיל חמה כי
#242
נוח לו שלא נברא, וכמאמר חז"ל ושמתם למה נמשלה תורה לסם, זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשו לו סם המות, ועוד כי אם לומד שלא לשמה רק לקנתר ח"ו אין התורה מגין עליו להצילו מן החטא, וכבר אחז"ל ס"פ אלו מציאות הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות, א"כ בזה שלמד שלא לשמה עכ"פ הוא יודע הדין ואין התורה מגין עליו להצילו מן החטא ודאי מגדיל חמה שאתם יודעים הדינים מתוך לימוד שלכם, ואפ"ה אתם עוברים עליהם, או אפשר שכוונת למען תדעון שדון, שהלימוד לא יהא אלא לידע הדינים והיינו לשמור ולעשות.

סי' ב
??גם את הטוב נקבל. פירש"י לא די שבראנו וכו'. יש לעיין דהא ??? בפ"ק דעירובין דף ע"ב דנמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא

סי' כ"ז
חי אל הסיר משפטי. שם זה הוא מידת הרחמים כמ"ש רש"י פ' כי תשא וכוונתו נראה שקובל להקב"ה שמחשב אותו לרשע כ"כ עד שנהפך מידת הרחמים למידת הדין כמו שאמרו חז"ל שהרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין
#243 BLANK
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

203 - 208

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#202 BLANK
#203
דניאל סי' זי"ן
חזה הוית בחזוי לילה וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקרמויהו הקריבוהי, ופירש"י כבר אינש הוא מלך המשיח, וכתב עוד הגוים דימה לחיות וישראל דימה לבני אדם על שם ענותנים ותמימים עכ"ל. וטפי ניא לי לפרש דרמז לן אתם קרוים אדם ואין אוה"ע נקראים אדם ונמשל כבהמות נדמו, וק"ל.
ומיהו תוס' כתבו בע"ג דף ג' שבני אדם גם אומות העולם נקראים בשם בנינ אדם על שם אדם הראשון.
#204 BLANK
#205
עזרא סי' טי"ת
כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס, ומלבד פשוט הקרא יש לפרש דתורה מכונה בשם חסד, כדכתיב ותורת חסד על לשונה, ומצינו בכתובים בעובדא שנתן לו המלך רשות ללמוד לישראל תורה ומצות כדכתיב בעזרא סי' וי"ו וזה הכוונה ויט עלינו חסד.
#206 BLANK
#207
נחמי' סי טית
ולא שמעו למצותך ובמשפטיך חטאו בם. לכאורה ה"ל למימר בקיצור ולא שמעו למצותיך ולמשפטיך, ונראה שהוא על דרך שאמרו חז"ל לא זכה תורתו נעשה לו סם המות ולזה אמר שע"י משפטיך עצמם חטאו.
#208 BLANK
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

275

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

#275
מס' ר''ה ארבע ראשי שנים פ' ראשון דף י''ז ע''ב
ביאור הגמ' אני הוא קודם שיחטא.
ה' ה' אני הוא קודם שיחטא אדם וכו' הרא''ש מקשה מאי צריך למידת הרחמי' קודם שיחטא ותירוץ דאיסורא דמחשבה לע''א... בזה הקב''ה מצרף למעשה אמנם באגרת התשובה לר''י מצאתי דגם אם עבר אדם עבירה ושנה הקב''ה נפרע ממנו מחשבה אח''כ אף אם נאנס ולא עשאו וכה''ג יש לאקומי הכא.
נ.ב. ובאמת על דברי' יש למידק כי על תירץ ראשון ע''ש י''ל לולי דברי' בזה דהקב"ה דן באשר הוא שם אינו מכח מידת הרחמי' דלמידת הרחמי' הי' טוב לאדם שימות זכאי ואל ימות חייב וכדאמרי' בחגיגה דף ה' ר''י כי מטו להאי קרא בכי אמר היינו דכתיב םהן בקדושיו לא יאמין ופירש''י היינו דכתיב וכו' אף הבחורי' נאחזין למיתה פן יחטאו גם הלשון, אלא מחשבות הקב''ה עמוקים וצדיק הוא בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ומידת הקב"ה כך הוא ואין להרהר אחר מידת ש... אלא אחר שהרא"ש תירוץ כך בטלתי דעתי נגד דעתו, ועל תירוץ השני יש לדקדק כיון דהרהור נמי חטא כמ''ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואף על שאר עבירות אסרו חז''ל סוף ב''ב שכ' עבירות אין אדם ניצל וא' מהן הרהור עבירה וא''כ למה אמר קודם שיחטא הלא גם זה חטא הוא, ולדעת הרא"ש צ''ל הכוונה קודם שיחט' בפעול אין אני דן וכו' משמע שהוא מצד מידת הדין ... עיין ע''ב
שם דף י''ח
קשי' על מה דאמרי' אבל מתכפר בג''ח
אבל מתכפר בתורה ובג''ח לכאורה נר' כיון דנפקא לן מיתורא בזבח ומנחה משמע דדוקא בזבח ומנחה ולא בדבר אחר א''כ י''ל דממעט נמי צדקה דקיל מגמ''ח כדאמרי' גדולה ג''ח מן הצדקה בג' דברים שזה בגופו ובממון וזה בממון לבד וכו' ועדיף מזבח ומנחה כדאמרי' סוף סוכה מדכתיב כי זבחו לה' מזבח, וא''כ תקשי למה נקט ג''ח, גם תמהתי על הרי''ף והרא''ש שהשמיט אבל מתכפר בג''ח ולא יכתוב רק מתכפר בד"ת וצ''ע, ואפשר לומר בהא דעדיף יותר מקרבן היינו צדקה שיש חסד כדאמרי' אין משתלמת אלא לפי החסד שבה ועיין ע''ב.
שם דף י''ז
ר''א רמי כתיב ולך ה' החסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו בתחילה אתה תשלם לאיש כמעשיהו ולבסוף ולך ה' החסד ולולי בדברי הגמ' יש לפרש עוד שהחסד הוא שמשלם כמעשהו ולא על המחשבה.
שם דף כ''א ע''ב
ביקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה וכו' נר' כמ''ש הרמב''ם סוף הלכות מלכים דהמלך רשאי לדון שלא כדין תורה אלא בזה הוא דוקא לצורך שעה כמבואר שם לכן יצתה בת קול וכו'.
דף ט''ז
בגמ' אין דנין אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנ' באשר הוא שם ורש''י הבי' מדרש בראשית רבה, ויש למידק מאי ראי' זו דמשם לא למדנו אלא שהוא לא יענש בשביל בני' העתידין לעשות רשע אבל הוא עצמו לא למדנו ועי' מש''כ לקמן דף י''ז ע''ב
דף י''ב
ברש''י ד''ה כובש כף מאזנים וכו' עיין בעירובין דף ח' ע''ב שם פי' בע''א ועיי"ש שם
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

Re: בנין שלמה - חלק ב' נ"ך ואגדות הש"ס

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

אינעם נייעם ירושתנו האט מען געדריקט דעם פירוש פון הג"ר נתן מאז זצ"ל אויף איכה.
(גיבן זיי קרעדיט פאר הוצאת ספרים - אייוועלט?)
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”