נעעהה רפאל בהר"פ זלה"ה (נאכדעם שטייט נאכאמאל 'ונאם')
די שאלה איז נאר ווער ס'איז.
אפשר איז ער געווען אינוואלווד אינעם "גמילות חסדים ולינת הצדק דעדת החסידים" - פונעם זיגל? ס'כדאי בודק צו זיין אין זייער קונטרס התקנות אויב זיין נאמען שטייט דארט.
בנימין בהר"פ, מיינט איר א וודאי.
אפשר ר' בנימין [בערנשטיין] ב"ר פישל [מאומין], חתן ר' יצחק דוד מלעלוב-ירושלים, דודו של ר' דוד'ל? ער האט אבער געהאט נאך נעמן אויסער בנימין (בנימין יהודה ליב), אבער זיין טאטע (וה"ה רוב מענטשן וואס הייסן פישל) האט אויך געהאט אנדערע נעמן. דארף מען בודק זיין צי ער האט אלעמאל גע'חתמ'ט מיט אלע נעמן.
איך פלאג זיך מפענח צו זיין די ערשטע ווארט אויף די לעצטע שורה, ווער עס קען זיין בייהילפיג זאל זיך ביטע אנרופן.
די לשון הכתב איז ווי פאלגענד: אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה אהבת עולם, מכתבו הק' לנכון הגיענו אך לא הייתי בביתי בשבוע זו איזה ימים, וכשבאתי לביתי מצאתי את שאהבה נפשי מכתב קדשו, ופקדותו שמרה רוחי, ונמצא בעירנו עוד ארבעה זקנים אשר נתגדלו כמעט בביתו, ??? אשר שמעתי וחקרתי מאתם. זה כשמנה וחמשים שנה אשר... ז"ל עבר אהלו ... ותקע
ספר.הערוך האט געשריבן:איך פלאג זיך מפענח צו זיין די ערשטע ווארט אויף די לעצטע שורה, ווער עס קען זיין בייהילפיג זאל זיך ביטע אנרופן.
די לשון הכתב איז ווי פאלגענד: אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה אהבת עולם, מכתבו הק' לנכון הגיענו אך לא הייתי בביתי בשבוע זו איזה ימים, וכשבאתי לביתי מצאתי את שאהבה נפשי מכתב קדשו, ופקדותו שמרה רוחי, ונמצא בעירנו עוד ארבעה זקנים אשר נתגדלו כמעט בביתו, ??? אשר שמעתי וחקרתי מאתם. זה כשמנה וחמשים שנה אשר... ז"ל עבר אהלו ... ותקע
ספר.הערוך האט געשריבן:איך פלאג זיך מפענח צו זיין די ערשטע ווארט אויף די לעצטע שורה, ווער עס קען זיין בייהילפיג זאל זיך ביטע אנרופן. די לשון הכתב איז ווי פאלגענד: אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה אהבת עולם, מכתבו הק' לנכון הגיענו אך לא הייתי בביתי בשבוע זו איזה ימים, וכשבאתי לביתי מצאתי את שאהבה נפשי מכתב קדשו, ופקדותו שמרה רוחי, ונמצא בעירנו עוד ארבעה זקנים אשר נתגדלו כמעט בביתו, ??? אשר שמעתי וחקרתי מאתם. זה כשמנה וחמשים שנה אשר... ז"ל עבר אהלו ... ותקע
בעה״י! טאקאי יום ב׳ שלח תרח״ם לפ״ק. שלום וחיים וכל טוב לכ׳ אהובי בן אחי הרב המאור הגדול חריף ובקי מו״ה שלמה שיק יחי׳ אב״ד ק״ק קארצאג והגלילות יע״א. מכתבך עם חלק ג׳ וד׳ שגמרת בעזר המטיב(?) ית״ש הגיעני על נכון, ויישר כחך וחילך לאורייתא. והנה עברתי אותו בעה״י מרישא עד גמירא ורובא דרובא מצאו חן גדול בעיני כי גילית חדשות בעזר הבורא ית״ש. ומעט מזעיר שהי׳ לי לפקפק עליהו - כמו מה שחדשת מי שרוצה להחמיר שלא לשתות טוטון ביו״ט מחויב שלא לשתות גם ביו״ט שני - והבאת ראי׳ מהנחת תפילין זה לא נהירא לי כי שם הוא הטעם כמ״ש רשב״א שם בתשו׳ דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון - ועוד, כאשר תקנו יו״ט שני, תקנו שלא להניח בו תפילי׳ דאל״כ אתי לזלזולי בי׳ ואסור לנו לעבור רצונם, ולא כמ״ש אתה דלא לזלזולי ביו״ט א׳ - אבל [בשתיית טוטון …] נמי מותר רק מצד ב׳ טעמים מחמירין א׳ משום חשש כיבוי והוי קרוב לפסיק רישא וב׳ משום(?)…… לכל נפש וא״כ די להחמיר(?) … ……….. שהוא (?) בו להחמיר ביו״ט ב׳ ורוב פעמים חל ה׳ ו׳ ויצטרך להפסיק ג׳ ימים, או עצרת יום א׳ וב׳ וזה יזיק לבריאת גופו. ומ״ש שיש לחוש שיטעה גם בשבת, חלילה לחוש כן, ואם בכל ע״ש ד׳ שעות אחר חצות מבער כל הכלי׳ וחפצים השייכים לזה שלא לעבור על בל יראה -. גם מה שכתבת במי שלמד עממים(?) השייכים למלאכת פרעדיג ויצא בשלום מדוע לא ילך לקהלה שרוצה בפרעדיגער שמוטב שיקחו אותו ולא יקחו אחר שאינו ירא שמים - תמהתי עליך איך מלאך לבך לומר עליו שיצא בשלום - ור״ע שלא הלך רק פ״א למקום מסוכן יכלו לומר עליו שיצא בשלום - אבל הוא שהלך למקומות המסוכנות לכל ימי חייו - איך נאמר עליו שיצא בשלום? - כתבתי זה להראותך שעיינתי בכל החיבורים וב״ה דעתי נוחה ברובם. והש״י יזכך להפיץ מעיינותך חוצה ללמוד וללמד כאוות נפשיך ונפש דודך ומורך, הק׳ דוד שיק ברעזאווע. זוגתי הרבנית תחי׳ גריסט הערצליך ביא דעהר (/דיא זעהר?) געעהרטע רעבעצין תחי׳.׳
בעה״י! טאקאי יום ב׳ שלח תרח״ם לפ״ק. שלום וחיים וכל טוב לכ׳ אהובי בן אחי הרב המאור הגדול חריף ובקי מו״ה שלמה שיק יחי׳ אב״ד ק״ק קארצאג והגלילות יע״א. מכתבך עם חלק ג׳ וד׳ שגמרת בעזר המטיב(?) ית״ש הגיעני על נכון, ויישר כחך וחילך לאורייתא. והנה עברתי אותם בעה״י מרישא עד גמירא ורובא דרובא מצאו חן גדול בעיני כי גילית חדשות בעזר הבורא ית״ש. ומעט מזעיר שהי׳ לי לפקפק עליהם - כמו מה שחדשת מי שרוצה להחמיר שלא לשתות טוטון ביו״ט מחויב שלא לשתות גם ביו״ט שני - והבאת ראי׳ מהנחת תפילין זה לא נהירא לי כי שם הוא הטעם כמ״ש רשב״א שם בתשו׳ דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון - ומיד כאשר תקנו יו״ט שני, תקנו שלא להניח בו תפילי׳ דאל״כ אתי לזלזולי בי׳ ואסור לנו לעבור רצונם, ולא כמ״ש אתה דלא לזלזולי ביו״ט א׳ - אבל [בשתיית טוטון …] נמי מותר רק מצד ב׳ טעמים מחמירין א׳ משום חשש כיבוי והוי קרוב לפסיק רישא וב׳ משום(?)…… [שאינו שוה?] לכל נפש וא״כ די להחמיר(?) … ……….. שהוא אדוק בו להחמיר ביו״ט ב׳ ורוב פעמים חל ה׳ ו׳ ויצטרך להפסיק ג׳ ימים, או עצרת יום א׳ וב׳ וזה יזיק לבריאת גופו. ומ״ש שיש לחוש שיטעה גם בשבת, חלילה לחוש כן, ואני בכל ע״ש ד׳ שעות אחר חצות מבער כל הכלי׳ וחפצים השייכים לזה שלא לעבור על בל יראה - גם מה שכתבת במי שלמד ענינים השייכים למלאכת פרעדיג ויצא בשלום מדוע לא ילך לקהלה שרוצים בפרעדיגער שמוטב שיקחו אותו ולא יקחו אחר שאינו ירא שמים - תמהני עליך איך מלאך לבך לומר עליו שיצא בשלום - ור״ע שלא הלך רק פ״א למקום מסוכן יכלו לומר עליו שיצא בשלום - אבל הוא שהלך למקומות המסוכנים לכל ימי חייו - איך נאמר עליו שיצא בשלום? - כתבתי זה להראותך שעיינתי בכל החיבורים וב״ה דעתי נוחה ברובם. והש״י יזכך להפיץ מעיינותך חוצה ללמוד וללמד כאוות נפשיך ונפש דודך ומורך, הק׳ דוד שיק ברעזאווע. זוגתי הרבנית תי׳ גריסט הערצליך דיא זעהר געעהרטע רעבעצין תי׳.
די שלשלת'ן וואס ער מאכט ביים סוף פון אסאך ווערטער זענען אלעמאל די אות ם'.
לויט מיין פענוח "ואני" אנשטאט "ואם", פארדינט מען דא געוואויר צו ווערן א מנהג פון א גדול בישראל: "ואני בכל ע״ש ד׳ שעות אחר חצות מבער כל הכלי׳ וחפצים השייכים לזה שלא לעבור על בל יראה".
חוח בין השושנים האט געשריבן:לויט מיין פענוח "ואני" אנשטאט "ואם", פארדינט מען דא געוואויר צו ווערן א מנהג פון א גדול בישראל: "ואני בכל ע״ש ד׳ שעות אחר חצות מבער כל הכלי׳ וחפצים השייכים לזה שלא לעבור על בל יראה".
ייש״כ הנני מודה שיפה פיענחת ותיקנת כנראה הי׳ דרכו בקודש לכתוב י׳ למטה כהמשך מהאות הקדום (כמו נ׳ ת׳ וכדו׳) וגם האות מ׳ סופית (ם) היה ממשיך לגמור עם צורה למעלה
חוח בין השושנים האט געשריבן:בעה״י! טאקאי יום ב׳ שלח תרח״ם לפ״ק. שלום וחיים וכל טוב לכ׳ אהובי בן אחי הרב המאור הגדול חריף ובקי מו״ה שלמה שיק יחי׳ אב״ד ק״ק קארצאג והגלילות יע״א. מכתבך עם חלק ג׳ וד׳ שגמרת בעזר המטיב(?) ית״ש הגיעני על נכון, ויישר כחך וחילך לאורייתא. והנה עברתי אותם בעה״י מרישא עד גמירא ורובא דרובא מצאו חן גדול בעיני כי גילית חדשות בעזר הבורא ית״ש. ומעט מזעיר שהי׳ לי לפקפק עליהם - כמו מה שחדשת מי שרוצה להחמיר שלא לשתות טוטון ביו״ט מחויב שלא לשתות גם ביו״ט שני - והבאת ראי׳ מהנחת תפילין זה לא נהירא לי כי שם הוא הטעם כמ״ש רשב״א שם בתשו׳ דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון - ומיד כאשר תקנו יו״ט שני, תקנו שלא להניח בו תפילי׳ דאל״כ אתי לזלזולי בי׳ ואסור לנו לעבור רצונם, ולא כמ״ש אתה דלא לזלזולי ביו״ט א׳ - אבל [בשתיית טוטון …] נמי מותר רק מצד ב׳ טעמים מחמירין א׳ משום חשש כיבוי והוי קרוב לפסיק רישא וב׳ משום(?)…… [שאינו שוה?] לכל נפש וא״כ די להחמיר(?) … ……….. שהוא אדוק בו להחמיר ביו״ט ב׳ ורוב פעמים חל ה׳ ו׳ ויצטרך להפסיק ג׳ ימים, או עצרת יום א׳ וב׳ וזה יזיק לבריאת גופו. ומ״ש שיש לחוש שיטעה גם בשבת, חלילה לחוש כן, ואני בכל ע״ש ד׳ שעות אחר חצות מבער כל הכלי׳ וחפצים השייכים לזה שלא לעבור על בל יראה - גם מה שכתבת במי שלמד ענינים השייכים למלאכת פרעדיג ויצא בשלום מדוע לא ילך לקהלה שרוצים בפרעדיגער שמוטב שיקחו אותו ולא יקחו אחר שאינו ירא שמים - תמהני עליך איך מלאך לבך לומר עליו שיצא בשלום - ור״ע שלא הלך רק פ״א למקום מסוכן יכלו לומר עליו שיצא בשלום - אבל הוא שהלך למקומות המסוכנים לכל ימי חייו - איך נאמר עליו שיצא בשלום? - כתבתי זה להראותך שעיינתי בכל החיבורים וב״ה דעתי נוחה ברובם. והש״י יזכך להפיץ מעיינותך חוצה ללמוד וללמד כאוות נפשיך ונפש דודך ומורך, הק׳ דוד שיק ברעזאווע. זוגתי הרבנית תי׳ גריסט הערצליך דיא זעהר געעהרטע רעבעצין תי׳.
די שלשלת'ן וואס ער מאכט ביים סוף פון אסאך ווערטער זענען אלעמאל די אות ם'.
Yossi3183 האט געשריבן:בעה״י! טאקאי יום ב׳ שלח תרח״ם לפ״ק. שלום וחיים וכל טוב לכ׳ אהובי בן אחי הרב המאור הגדול חריף ובקי מו״ה שלמה שיק יחי׳ אב״ד ק״ק קארצאג והגלילות יע״א. מכתבך עם חלק ג׳ וד׳ שגמרת בעזר המטיב(?) ית״ש הגיעני על נכון, ויישר כחך וחילך לאורייתא. והנה עברתי אותו בעה״י מרישא עד גמירא ורובא דרובא מצאו חן גדול בעיני כי גילית חדשות בעזר הבורא ית״ש. ומעט מזעיר שהי׳ לי לפקפק עליהו - כמו מה שחדשת מי שרוצה להחמיר שלא לשתות טוטון ביו״ט מחויב שלא לשתות גם ביו״ט שני - והבאת ראי׳ מהנחת תפילין זה לא נהירא לי כי שם הוא הטעם כמ״ש רשב״א שם בתשו׳ דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון - ועוד, כאשר תקנו יו״ט שני, תקנו שלא להניח בו תפילי׳ דאל״כ אתי לזלזולי בי׳ ואסור לנו לעבור רצונם, ולא כמ״ש אתה דלא לזלזולי ביו״ט א׳ - אבל [בשתיית טוטון …] נמי מותר רק מצד ב׳ טעמים מחמירין א׳ משום חשש כיבוי והוי קרוב לפסיק רישא וב׳ משום(?)…… לכל נפש וא״כ די להחמיר(?) … ……….. שהוא (?) בו להחמיר ביו״ט ב׳ ורוב פעמים חל ה׳ ו׳ ויצטרך להפסיק ג׳ ימים, או עצרת יום א׳ וב׳ וזה יזיק לבריאת גופו. ומ״ש שיש לחוש שיטעה גם בשבת, חלילה לחוש כן, ואם בכל ע״ש ד׳ שעות אחר חצות מבער כל הכלי׳ וחפצים השייכים לזה שלא לעבור על בל יראה -. גם מה שכתבת במי שלמד עממים(?) השייכים למלאכת פרעדיג ויצא בשלום מדוע לא ילך לקהלה שרוצה בפרעדיגער שמוטב שיקחו אותו ולא יקחו אחר שאינו ירא שמים - תמהתי עליך איך מלאך לבך לומר עליו שיצא בשלום - ור״ע שלא הלך רק פ״א למקום מסוכן יכלו לומר עליו שיצא בשלום - אבל הוא שהלך למקומות המסוכנות לכל ימי חייו - איך נאמר עליו שיצא בשלום? - כתבתי זה להראותך שעיינתי בכל החיבורים וב״ה דעתי נוחה ברובם. והש״י יזכך להפיץ מעיינותך חוצה ללמוד וללמד כאוות נפשיך ונפש דודך ומורך, הק׳ דוד שיק ברעזאווע. זוגתי הרבנית תחי׳ גריסט הערצליך ביא דעהר (/דיא זעהר?) געעהרטע רעבעצין תחי׳.׳
9C003DB2-3934-4D09-B10D-00129CC24525.jpeg
אינטערעסאנט צו באמערקען די תאריך פון די מכתב: ב׳ שלח
ספר.הערוך האט געשריבן:איך פלאג זיך מפענח צו זיין די ערשטע ווארט אויף די לעצטע שורה, ווער עס קען זיין בייהילפיג זאל זיך ביטע אנרופן. די לשון הכתב איז ווי פאלגענד: אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה אהבת עולם, מכתבו הק' לנכון הגיענו אך לא הייתי בביתי בשבוע זו איזה ימים, וכשבאתי לביתי מצאתי את שאהבה נפשי מכתב קדשו, ופקדותו שמרה רוחי, ונמצא בעירנו עוד ארבעה זקנים אשר נתגדלו כמעט בביתו, ??? אשר שמעתי וחקרתי מאתם. זה כשמנה וחמשים שנה אשר... ז"ל עבר אהלו ... ותקע
וזאת
לשונם? (ער שרייבט 2 סארט ש)
לדעתי איז קלאר אז ס'מאכט 'וזאת'. ערשטנס אז מ'טראכט אריין ווי קומט אריין דא די ווארט 'לשונם'? ס'שטימט א סאך מער די ווארט 'וזאת'. צווייטענס, קוק א שורה העכער וועסטו זעהן שרייבט ער 'את שאהבה' די ווארט 'את' איז פונקט ווי די 'את' פון די ווארט וזאת.