lazy האט געשריבן:למעלה משבעים האט געשריבן:lazy האט געשריבן:farshlufen האט געשריבן:נישט אזוי שארף ביטע.
ווען ס'איז נוגע למעשה דארף מען פרעגן.
מיט אנטשולדיגונג.
כוואלט פאראכטען, איך זעה אבער נישט קיין שום פערזענליכע שארפקייט, אבער להסיר מכשול האב איך געשריבן פעסט און פשרה׳לאז כדעת תורה.
אויב איז דא איינער וואס איז ליידער נזנח אין דעים, און האט זיך געפילט באטראפן, זאל ער זיך פארשטעלן אז ביים יום הדין וועט זיך די אלע ברכות לבטלות ר״ל שפירן מיליאן מאל ערגער, אבער יעצט איז נאך פארן ״סוף״ זמן, און מען קען נאך תשובה טוען.
אנטשולדיגט, אבער אויב רעדסטו וועגן יום הדין, שרייבטסו שלא כדין, ווייל לדבריך אז ס'איז לבטלה איז פשט אז ער האט נישט יוצא געווען און מען דארף איבער דאוונען, דאס איז זיכער שלא כדין... ווייל בדיעבד פסק'נט דער דה"ח ומובא במשנ"ב אז מען האט יוצא געווען כדעת הב"ח פרישה ט"ז ופר"ח.
נישט קיין סתירה כלל דאכצעך.
בדיעבד אז מען האט ליידער דאן געדאווענט, קען מען שוין נישט איבער דאווענען
לחוש להט״ז ועוד.
אבער למעשה איז נפסק לברור, בדיעבד אויב האט מען נאכנישט געדאווענט באונס, טאר מען שוין נישט דאווענען נאך חצות, נאר בדרך תשלומים תיכף ״נאך״ מנחה.
(אגב נישט אייביג קען/דארף מען תשלומין, לדוגמא: עוסק במצווה שוין פונם עלות).
בכל אופן לא באתי להורות, רק לעורר, ואולי למחות במקום חיוב.
עסק יאר לאקאל ראביי.
זה טעות. אין הטעם לחוש לשיטה זו, דאם לדינא לא יצא, אין מקום לחשש זה, רק הטעם דהלכה למעשה בדיעבד יצא כדעתם [דאס איז פשוט מבואר בדה"ח, וואס שרייבט "ובדיעבד, אם התפלל שחרית בחצי שעה זו שאחר חצות, יצא, ואין צריך להתפלל שנית שחרית אחר מנחה (מחלוקת הפוסקים הוא אם יתפלל שנית, ונראה לי כמו שכתבתי ועיין בא"ר)", בא"ר מבואר דנוטה לדעה זו, שאחר שהביא מחלוקת הב"ח והמ"א הביא ראיה להמ"א, ושוב כתב אך ראיתי שגם הפרישה וט"ז פסקו כהב"ח, והביא שכן משמע דעת הכסף משנה, ראב"ן, צדה לדרך, ורקנטי, ונותן טעם לדבריהם, וסיים מיהו בעבר וכו', מבואר מדבריו דאחר שראה אלו הפוסקים סוברים דלא כמ"א נוטה גם הוא כן, וע"כ פשוט וברור שמי ראה אלו יוצאים ולא ישאל שאלה במקום אונס גמור? ובפרט בשעת הדחק].