דער "הלה" האט מיר פון אייביג אן געוואונדערט וואס באדייט דער ה"א? דער געווענליכער הל"א איז א צוזאמענשטעל פון א ה"א התימה - השאלה און די ווארט לא, און דער באדייט איז: איז דען נישט אזוי? דא אבער האב נישט פארשטאנען נישט דעם צווייטן ה"א און נישט דעם ערשטן ה"א.
דעם שבת זוכענדיג פאר גאנץ אן אנדערן ענין אין ספר השרשים להרד"ק, האב איך דאס געפונען:
ובא הה"א במקום אל"ף "הלה היא ברבת בני עמון" ופירושו לפי שהפליא הדבר ואמר הנה ערשו ערש ברזל, דומה שלא תסבלהו מטת עץ, והשומעים זה הדבר יפלא בעיניהם, לפיכך אמר "הלא היא ברבת בני עמון" כלומר אם לא יאמינו השומעים הלא ימצאנה ברבת בני עמון? ששם היא.
שרש לו
.
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
קרעמער האט געשריבן:זעה תרגום יונתן אויף ברבת בני עמון!
"הא היא יהיבא בבית "ארכיוון" ברבת בני עמון וכו'. אין פירוש יונתן טייטשט ער: פירוש בבית השררה או בבית מלכים והוא לשון הגמרא דב"ב פ' גט פשוט ההיא שטרא דכתיב בה שנה עלן ארכן.
אויב זאג איך אז "ארכיוון" באדייט אזוי ווי א מוזעאום קען עס נאך האבן שייכות מיט אונזער הייטיגער "זוכן אין ארכיוון", אבער אויב איז דער פי' גערעכט איז עס מלשון "ארכי" אזוי ווי ארכי טעראריסט.
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. הפרשה זאת נקרא תמיד בין המצרים בשבת חזון. והיא מרמזת לנו כי ה' אלהינו דבר אלינו בחורב אף שבהמ"ק הוא חרב בעוה"ר אעפ"כ רב לכם שבת הוא שבת. כי האמנם כל המועדים הם לפי הזמנים כמ"ש (בתפילת יו"ט) מקדש ישראל והזמנים והי' לנו מצות עליית הרגל והבאת הקרבנות ובזמן הזה אין לנו דבר אבל שבת היא קביעא וקיימא גם בזמה"ז וז"ש ז"ל (שבת י, ב) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ר"ל אף שבהמ"ק נגנז אך השבת קיים לעולם. [תפארת שלמה דברים]
אין חדר פלעגט מען טייטשן ענקער לאסט, פון דברי רש"י הק'ף מלמד שהיו רוגנין וכו' זעט אויס אז "משאכם" איז מלשון "משא דבר ה' ביד מלאכי" א לשון פון רעדן.
מלמד שהיו רוגנים טייטשט רש"י אויף וריבכם, אויף ומשאכם זאגט רש"י מלמד שהיו אפיקורסים וכו' אז זיי האבן חושד געווען משה רבינו, ובבאר יצחק על פי' רש"י פי' היותם מעמיסים חשד וחובה על מרע"ה, אזוי ווי די אבן עזרא.
געזען נאכברענגען פון משכיל לדוד אז דאס וואס עס שטייט אין די תורה די אלע תוכחות בלשון רמיזה, איז דאס בלויז אזוי געשריבן געווארן אין די תורה, אבער בשעתו ווען משה רבינ והאט דאס געזאגט פאר די אידן, האט ער דאס ארויסגעזאגט בפירוש.
עס איז מיר אביסל שווער, ווייל אין כמה מאמרי חז"ל איז משמע אז ער האט יא געזאגט ממש די ווערטער.
אויפריכטיג האט געשריבן:געזען נאכברענגען פון משכיל לדוד אז דאס וואס עס שטייט אין די תורה די אלע תוכחות בלשון רמיזה, איז דאס בלויז אזוי געשריבן געווארן אין די תורה, אבער בשעתו ווען משה רבינ והאט דאס געזאגט פאר די אידן, האט ער דאס ארויסגעזאגט בפירוש.
עס איז מיר אביסל שווער, ווייל אין כמה מאמרי חז"ל איז משמע אז ער האט יא געזאגט ממש די ווערטער.
די מפרשים זאגען אז אנהייב סדרא האט ער געזאגט ברמז, כדי נישט אנצוהייבן מיט קטרוגים, אבער שפעטער אין די פרשה האט ער קלאר ארומגערעדט באריכות וועגן די גאנצע פרשת המרגלים וכו'.
אויפריכטיג האט געשריבן:געזען נאכברענגען פון משכיל לדוד אז דאס וואס עס שטייט אין די תורה די אלע תוכחות בלשון רמיזה, איז דאס בלויז אזוי געשריבן געווארן אין די תורה, אבער בשעתו ווען משה רבינ והאט דאס געזאגט פאר די אידן, האט ער דאס ארויסגעזאגט בפירוש.
עס איז מיר אביסל שווער, ווייל אין כמה מאמרי חז"ל איז משמע אז ער האט יא געזאגט ממש די ווערטער.
עיין בדבריו ולא תקשה לך, וז"ל: "ולדידי ניחא עם מה שמצאתי אלה הדברים רבה וכו' ומעתה לא הא ולא קשיא דאה"נ שמתחלה לא הי' בדעתו של משה אלא להוכיחן ברמז מפני כבודן שהי-ה מתיירא בשביל מה שאירע לו עד שציוהו הקב"ה ואז חזר והוכיחן בפירוש".
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
אין תוה"ק געפינען מיר דערמאנט עטליכע מאל א שטאט מיט'ן נאמען 'חרמה', צום ערשטן נאך די 'מעפילים' אין פרשת שלח יד, מה. ווי אויך אין פרשת השבוע דברים א, מד. צום צווייטן מאל ביי די מעשה פון 'וישמע הכנעני מלך ערד', שטייט בהמשך אין פרשת חוקת ויקרא שם המקום 'חרמה'. בפשטות האט מען געלערנט אלע יארן ביז תשפ"א אז מען רעדט פון צוויי באזונדערע מלחמות און צוויי פארשידענע ערטער וואס זענען גערופן געווארן א' על שם המאורע ווי געברענגט אין רש"י, ב' ווייל מען האט געמאכט א נדר צו מחרים זיין די שטאט. [אין נ"ך זענען פאראן נאך ערטער מיט די נאמען].
די יאהר האב איך באמערקט אז דער רמב"ן אין פרשת חוקת, זאגט בשם תרגום אונקלוס, אז די מעשה פון 'וישמע הכנעני וגו' איז אויך געוועהן הארט נאך די מרגלים זיי האבן באמערקט די מרגלים און נאכגעגאנגען ביז מחנה ישראל. ובכן, ווערט שווער ווען זענען געוועהן די צוויי מלחמות ביי איין מלחמה איז דאך געוועהן נאר 'וישב ממנו שבי' און ביים צווייטן 'ויכום ויכתום'? יורו המורים ויבואו שכמ"ה.
לפרשת דברים
אם אין קמח, אין תורה
"שמעתי מבנו הממלא מקומו ויושב על כסא כבוד אבותיו הקדושים בק"ק ויזניץ אהוב לבי,
הרב הגה"צ עמוד התורה והיראה, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל במדינתנו,
כקש"ת מו"ה אליעזר שליט"א בעל דמשק אליעזר זצוק"ל אבד"ק ויזניץ יצ"ו בשם אביו מרן בעל אהבת ישראל זצ"ל
שפירש בפרשת דברים (א ה) "בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת".
שבאר מספר בני חיי ומזונא
שמתחילה יהיה בני חיי ומזונא, הואיל לשון קודם, ומתחילה שמתחילה בא"ר ואח"כ את התורה וע"כ פסח קודם לשבועות שפסח בגימטריא קמח ושבועות הוא תורה לרמז קודם קמח ואח"כ תורה
[זכרון ישראל, רבי מרדכי אריה הלוי הורביץ זצ"ל אבד"ק באנילא]
מרכז לספרים עתיקים וכתבי יד -קונים ומוכרים [email protected]
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
