הלילה היא"צ
הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב זיע"א בן הרה"ק ר' נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע
נלב"ע ג' חשון תרכ"א
רבינו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זיע"א נולד (כבן שלישי) לאביו הרה"ק ר' נפתלי צבי מראפשיץ זיע"א בשנת תק"נ.
בילדותו ינק תורה מאביו הגדול, ומרבו הרה"ק האריה דבי עילאי, כמו"כ לקחו אביו הגדול עמו בנסיעותיו לצדיקי דורו, ובמיוחד כאשר נסע להרה"ק מלובלין זיע"א, הרה"ק מלובלין חיבב את רבינו ביותר וכיבדו כמה פעמים לעבור לפני התיבה באמרו שרבינו יודע טוב להתפלל.
גם נסע להרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשויב בעל העטרת צבי זיע"א, להרה"ק מהרצ"ה מרימאנוב זיע"א, להרה"ק מרוזין זיע"א, ולעוד מצדיקי דורו,
עם פטירת אביו הגדול סירב לקבל עול הרבנות והתכופף תחת מרות גיסי הרה"ק ר' אשר ישעי' מראפשיץ זיע"א, כמו"כ המשיך להסתופף בצל הרה"ק מצאנז זיע"א ועוד.
רבינו שנשאר מקודם להתסורר בעיר ראפשיץ ליד גיסו הגדול הרה"ק רבי אשר ישעי' מראפשיץ זיע"א היה מחוסר פרנסה ממש, כאשר באו מים עד נפש הגיע הצעה לפתחו באשר החזן דעיר לאנצוט נפטר וע"כ רצה רבינו לילך להציג עצמו להם ובא להיוועץ עם גיסו הגדול, אמר לו הרה"ק מהרא"י מראפשיץ זיע"א המתן עוד מעט כי לגדולה מזה ממתין לך, תיכף בימים ההם באו אנשי עיר דזיקוב להרה"ק מהרא"י מראפשיץ זיע"א שיתן להם אחד הראוי לשמש כאב"ד בעירם, או אז שלח את גיסו רבינו שיקבל עליו הרבנות, ורבינו לקח את הרבנות ביד רמה וביד תקיפה, אמנם כל עוד שגיסו הגדול הי' בחיים נמנע רבינו מלהתנהג באדמורו"ת, ורק עם פטירת גיסו התחיל להתנהג באדמורו"ת באופן גדול ומפורסם.
במהרה נתפרסם שמו כבעל מופת ובעל רוה"ק חוץ מגדלותו בתורה שכבר היתה ידועה מקודם, ורבים מצדיקי דורו באו להסתופף בצל קדשו, ושאבו ממנו תורה ויראה טהורה.
בעיר דזיקוב הי' איש אחד שהציק מאוד לרבינו עד למאוד, פעם אחת הגיע הרה"ק מהרא"י מראפשיץ זיע"א לבקר את גיסו, ונכנס אותו איש להתברך מפיו, מיד בהיכנסו פתח הרה"ק את פיו היתכן שהוא מעיז פניו נגד האב"ד שאני שלחתי אותו להיות כאן לאב"ד, ואתה מציר את צעדיו, בתוך הדברים שמע הרה"ק האמרי נועם זיע"א בן רבינו איך שדודו לוחם על כבוד אביו והלך לקרוא לאביו רבינו זיע"א, כאשר נכנס רבינו לשם כבר לא יכל להתאפק ונתן ליריבו ליטותא דרבנן שמעתה הוא וזרעו אחריו יהיו מחזרין על הפתחים.
כעבור שנים הי' האיש הזה עדיי עשיר גדול, והתלוצצה אשתו שרבינו קיללו, ולא רק שלא נתקיימה קללתו אלא שהם עשירים גדולים, כאשר באו לומר לרבינו מזה, הגיב רבינו הא, הא, הא, אני רואה אותו כבר כעת מחזר על הפתחים, ולא ארכו הימים ותוך זמן מועט איבד כל עושרו והעני כ"כ עד שהתחיל לחזר על הפתחים. פ"א איקלע לבית רבינו, יצא רבינו לקראתו עם מאכל ומשתה, ואמר לו, כאן אינני רואה עבורך עצה, סע לארץ ישראל ושם תוכל להיוושע, אמנם האיש הזה בז לרבינו ולא שעה לעצתו, ובילה שארית חייו ושנותיו בהקדש לעניים בדעמביץ, ושם נפטר.
פעם נחלה רבינו עד למאוד והי' שכיב מירע, הגיע מחותנו הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זיע"א לבקרו, ביקשו רבינו לאחל לו רפו"ש, שאלו הרה"ק מצאנז מה חסר למעכתר"ה למעלה בשמים, אמר רבינו שעדיין צריך הוא לנהל עירו, אמר לו הרה"ק מצאנז שיש מספיק מנהיגים שימלאו מקומו בזה, אמר רבינו שעדיין צריך לחנך את בניו שעדיין היו בביתו, אמר לו הרה"ק שהוא ידאג לזה, וכך מה שאמר רבינו הסביר לו הרה"ק מצאנז שזה לא עילה לעכב הפטירה, ושם הרי יהנה מזיו השכינה, עד שאמר לו רבינו האם המחותן יודע שכאשר אנחנו שרים 'אין קצבה' שרים עמנו כל הפמליא של מעלה והם מכים כפיים, נהנה הרה"ק מצאנז ואמר, א"כ צודקים אתם וצריכים אתם להיוושע ברפו"ש תיכף, והלך הרה"ק מצאנז לטבול עבור רבינו, ובזמן קצר הבריא רבינו וחי עוד שנים רבות.
רבינו נהג בכל ר"ה לעשות מי שבירך לצדיקי דורו, ובכל ער"ה הורה להגבאי שלו שיכין לו את הקוויטל עם שמות הצדיקים, כאשר בראש הרשימה הי' בכל שנה ישראל בן חוה (ה"ה הרה"ק קדוש ישראל מרוזין זיע"א) בער"ה תרי"א שאל רבינו את הגבאי אם כבר הכין את הקוויטל, אמר הגבאי שכן, שאלו רבינו את מי רשמת בראש, נענה הגבאי ואמר שכמו בכל שנה רשם גם השנה את הרה"ק מרוזין בראש הקוויטל, אמר לו רבינו בהקפדה 'דו טיילסט מיר שוין ווידער איין' לך ורשום בראש הקוויטל 'חיים בן מרים' (הרה"ק מצאנז זיע"א), ורשום בצד שהר"ת של מ'כלכל ח'יים ב'חסד הוא אותו נוט' כשמו של הצאנזאר רב (ח'יים ב'ן מ'רים), באותו שנה ביום ג' חשון נסתלק הרה"ק מרוזין לחיי עולם, אז הבין הגבאי למפרע כוונת רבנינו.
בשנת כת"ר רעשה כל העולם על ביאת המשיח, והתחילו אנשים למכור את ביתם ורכושם והכינו עצמם לביאת המשיח ולעלות לציון ברינה, באותו שנה נכנס רבינו בתחילת השנה (י"א בשמחת תורה) ואחז בזקינו ואמר, הנני נשבע בנקיטת חפץ אשר בהאי שנה לא יבוא המשיח, דבריו התפרסמו בכל העולם, והתחילו הרוחות להירגע, כעבור השנה שאלו אחד מהמקורבים מהיכן ידע להישבע בברירות שמשיח לא יבוא, כאשר מתפללים אנו בכל יום על ביאת המשיח, ואומרים אני מאמין בכל יום שיבוא, אמר לו רבינו, שהיות וראה שכל היהודים מכינים עצמם לביאת המשיח, ופחד שאם משיח לא יבוא חלילה יבואו לכפור בכל האמונה בביאת המשיח, ע"כ החליט לישבע ואפי' שיהי' שבועת שקר, העיקר להציל את בני ישראל מכפירה ומינות רח"ל.
רבינו החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרו ביום ג' חשון תרכ"א ומנו"כ בעיר דזיקוב.
זרעו אחריו, בניו: הרה"ק רבי מאיר זיע"א בעל אמרי נועם מדזיקוב, הרה"ק רבי משה מראזאוודאוו זיע"א, הרה"ק רבי ראובן מדעמביצער זיע"א, והרה"ק רבי ישראל מבארנוב זיע"א.
חתניו: הרה"ק רבי חנינא מאילינוב זיע"א