yahoo האט געשריבן:איך האב געהערט נאכזאגן בשם ר' מאיר צוויבל אז ערגעץ אין די יעצטיגע צוואנציג בלאט איז דא א ראי' פון תוספות אז מ'זאל נישט ליינען די גליונות בשעת'ן דאווענען, עפעס א לאנגע תוספות. איינער ווייסט וואו?
מיללער האט געשריבן:וועלכע ווערטער אין די גמרא מס' יומא זענען איבערטייטשן פון די לשה"ק'דיגער ווארט "צף"?
א. צפופים (כ"א ע"א). פירש"י לשון צף, מרוב העם היו נדחקים איש באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו לכאן ולכאן וזקוף כקורה, אף רגליו ניטלים מעל הארץ. ב. טפופות (מ"ח ע"א). פירש"י טפופות לשון דבר צף בגובה מעט, כמו על דאטפת אטפוך. ג. בקופיא (נ' ע"ב). פירש"י כלומר אין כפרתן קבועה בו, אלא צפה על גב כפרת כהן גדול כדבר הצף על פני המים. ויצף הברזל מתרגמא וקפא פרזלא.
אגב, במס' פסחים (דף נ' ע"א) למדנו על אור יקרת וקפאון, שם פירש"י שכל דבר קל קרי קפוי צף על המים.
וכן הוא בזבחים כמ"פ ועוד, וואס איז טאקע פשט פון דעם אינטערעסאנטן אויסדרוק פאר א טיילווייזע כפרה?
לכאורה ווייל א זאך וואס שווימט, איז האלבוועגס אין וואסער און האלבוועגס אינדרויסן פון וואסער, אזוי אויך אויב די כפרה איז נישט ממש געהעריג, איז דאס א שווימעדיגע כפרה.
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!
די משנה אנהייב פרק שני שעירי, דף סב. זאגט אז די צוויי שעירים דארף זיין אייניג, במראה בקומה ובדמים.
די ראשונים ( עי' תו"י ותוס' הרא"ש) מוטשען זיך וויאזוי דאס איז מעגליך אמער אין פרק בן סורר ומורה זעהט מען אז עס איז נישט במציאות אז אב ובן זאלן זיין שוה במראה ובקומה.
זאגט דער הייליגער שפת אמת א פשוט'ע חילוק, אב ובן זענען נישט מבטן אחד ממילא איז אוממעגליך זיי זאלן זיין ממש אייניג, משא"כ דא קען מען דאך רעדן פון צווילינג-שעירים, און ער פירט אויס בפשטות אז דאס מיינט טאקע די משנה, מ'זאל נעמען למצוה שעירים תאומים.
שמעלקא טויב האט געשריבן:ווי האבן מיר אין די בלעטער אז מ'דארף חזר'ן, בעסער געזאגט אז ס'איז נישט גוט צו פארגעסן וואס מ'האט געלערנט?
די מיינסט די גמרא אויף עב: ?
מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם (אמר) אביי ואיתימא רבה בר עולא נקרא נתעב שנאמר (איוב טו, טז) אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב (משלי יז, טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא דלא אומן לה סמא דמותא אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב (תהלים יח, לא) אמרת ה' צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה (תהלים יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד
איך זעה נישט וואס דאס האט מיט פארגעסן וואס מ'לערנט
שמעלקא טויב האט געשריבן:רבי יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו. זאגט רש"י, זרה, משתכחת ממנו! זעהט מען אז שכחת התורה ח"ו איז א קללה!