קושיות והערות על שיעור היום - מסכת נדרים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אוועטאר
דער עושר
שר העשר
תגובות: 12
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג מארטש 10, 2016 1:53 pm

תגובהדורך דער עושר » מאנטאג יולי 03, 2017 5:30 pm

נדרים דף כד, מאי ההיתר לומר הרני כאלי התקבלתי ויכול להתיר הנדר בעצמו בלי שאלות חכם,
והלא בכל נדרים יכול לומר לא לזה התכוונתי.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יולי 03, 2017 6:39 pm

דער עושר האט געשריבן:נדרים דף כד, מאי ההיתר לומר הרני כאלי התקבלתי ויכול להתיר הנדר בעצמו בלי שאלות חכם,
והלא בכל נדרים יכול לומר לא לזה התכוונתי.

עי' בר"ן שהביא ב' פירושים בזה, או דאמרי' אפוכי מטראתא למה לי או דאמרינן שנעשה רצונו, וכמובן שזה דוקא כשאחד הדיר את חבירו ולא שייך לומר כן במי שנדר על עצמו

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יולי 03, 2017 6:41 pm

בדף כג: איבעיא אי הלכה כראב"י או לא ולהלן כד: פסק רב הונא כראב"י

לכאורה הרי ידוע הכלל של משנת ראב"י קב ונקי והלכתה כוותיה בכ"מ לכה"פ במשנה, וממילא רב הונא הוצרך לפסוק שגם בברייתא הלכתא כוותיה אבל מאי השאלה על המשנה?

לא לנו
שר האלף
תגובות: 1416
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

תגובהדורך לא לנו » מאנטאג יולי 03, 2017 6:54 pm

מיללער האט געשריבן:בדף כג: איבעיא אי הלכה כראב"י או לא ולהלן כד: פסק רב הונא כראב"י

לכאורה הרי ידוע הכלל של משנת ראב"י קב ונקי והלכתה כוותיה בכ"מ לכה"פ במשנה, וממילא רב הונא הוצרך לפסוק שגם בברייתא הלכתא כוותיה אבל מאי השאלה על המשנה?

הלכתי' כוותי' בכ"מ? רק ב'קב' מקומות.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יולי 03, 2017 8:15 pm

בדרך כלל נוקטין שהלכתה כוותיה בכ"מ במשנה, ואי הלכתא כוותיה גם בבריתא נחלקו הראשונים (ביבמות למדנו מזה והגרעק"א ציין שם לגבי אי הלכתה כוותיה אף בברייתא)

ולגבי קושיתו הנ"ל מצאתי שבפי' הרא"ש כאן בדף כג: התעורר בזה וכתב: אע"ג דאמרינן בפרק הבא על יבמתו דמשנת ראב"י קב ונקי, דלמא הכא מסתבר טעמייהו דרבנן, ועי' בשלמי נדרים כאן.

ועי' כאן בהרחבה בנידון:
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=16576

לא לנו
שר האלף
תגובות: 1416
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

תגובהדורך לא לנו » מיטוואך יולי 05, 2017 10:27 am

מיללער האט געשריבן:בדף כג: איבעיא אי הלכה כראב"י או לא ולהלן כד: פסק רב הונא כראב"י

לכאורה הרי ידוע הכלל של משנת ראב"י קב ונקי והלכתה כוותיה בכ"מ לכה"פ במשנה, וממילא רב הונא הוצרך לפסוק שגם בברייתא הלכתא כוותיה אבל מאי השאלה על המשנה?

תוס' על הדף זע איך רעדט דערפון.

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 725
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » מיטוואך יולי 05, 2017 11:35 pm

מיללער האט געשריבן:בענין 'סתם נדרים להחמיר' בהמשנה דף יח: ואחריו בגמרא שהקשו מהמשנה בטהרות 'ספק נזירות להקל' - בפשטות כשלומדים פי' המשנה וכן נראה מפי' הרא"ש אין המדובר כאן מדין 'ספק - וספיקא לחומרא' אלא שאומדין אנו מדבריו שמן הסתם כיון להחמיר, ומה ענין לזה עם 'ספק נזירות להקל' וכל הסוגיא של 'מחית אינש נפשיה לספיקא'?

ראיתי שהקרן אורה התקשה בזה לכל אורך הסוגיא, אולם לא מצאתי שם מענה מספיק, האם יש מי שמפרש את הסוגיא ומתרץ את זה?

יש בסוגיא זה אריכות באחרונים, אבל אכתוב בקיצור קצת ממהלכים באחרונים.

והנה על קושיית הגמ' מספק נזירות להקל יש להקשות כמה קושיות, קודם כל כנ"ל, שלפי סברת הרא"ש, כאן בנדרים לא הווי ספק אלא ודאי ואינו ענין לנזירות שספק אם נתקיימה תנאו, ועוד קשה שאפילו את"ל דבנדרים הווי ספק, מ"מ לא שייך כאן מחית נפשי' לספיקא, דהא הוא אמר לשון שאפשר להסתפק בו, וא"כ הא נחית לספק, ולא דמי לנזיר שאחר דיבורו נולד הספק.

והנה באמת בקרית ספר (פ"ב ה"ז) מבואר שלמד שסתם נדרים להחמיר זהו מדין ספיקא דאורייתא לחומרא, ויש מהאחרונים שדייקו כן מדברי הר"ן מכ"מ, ומה שנתחדש כאן יותר מכה"ת, אפשר לומר שאזלינן לחומרא אפילו שיש כאן חזקת היתר שלא נדר, וכמו שהקשו באמת במחנ"א (נדרים סי' י"ב) ובשו"ת באר יצחק (ראה להלן), ולפי"ז מובן הדמיון לספק נזירות להקל.

אמנם ברא"ש לכאורה מבואר דזה דין ודאי, דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא שתק, וכן מבואר בפירוש בתוס' בדף יט. ד"ה ור"ש אוסר, אמנם ראה בשו"ת באר יצחק (יו"ד סי' א' ענף א') שלומד דאף לפי סברת הרא"ש לא הווי נדר ודאי, דהיינו כמו שהוזכר לעיל דלכאו' יש כאן חזקה שלא נדר, וא"כ אמאי סתם נדרים להחמיר, ע"ז כתב הרא"ש דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא שתק, וממילא יש כאן ריעותא בהחזקה, והולכים לחומרא כמו כל ספק שבתורה, אבל לפי"ז עדיין אינו עולה יפה קושיית הגמרא מספק נזירות, דאדרבה כיון דשם לא שייך הסברא מדלא שתק, מוקמינן אחזקה ומש"ה הולכים לקולא, ועיי"ש דמסיק דשם לא שייך לאוקי אחזקה דמיד דאמר הריני נזיר איתרע החזקה, וממילא א"ש קושיית הגמ' דבנזירות הולכים להקל אף דליכא חזקה וא"כ אמאי בסתם נדרים הולכים להחמיר.

ומה שהגמ' תולה זאת במעייל נפשי' לספיקא, ולכאו' קשה כנ"ל, שכאן בודאי הכניס עצמו לספק, ראה בקרן אורה שכתב דאפשר לומר שבאמת לא עלה על דעתו שיש בלשון זה ספק והוא סבר שאין במשמעות לשונו אלא אופן אחד, וממילא אי לא מחית אינש נפשי' לספיקא אמרינן אילו היה יודע שישאר בספק לא היה נודר.

ובאחרונים (חי' הגרנ"ט, חי' הגר"ד פוברסקי) איכא עוד מהלך, דבאמת לכאו' יש להבין אמאי לא שואלין אותו מה היה כוונתו כשנדר, ובראשונים יש שפירשו (ראה מאירי) כגון שנדר על חבירו והלך מכאן ואין יכולים לשאלו, ויש שכתבו (רש"י ור"א מן ההר) שאינו זוכר מה היה כוונתו, אמנם התוס' כתבו שאמר שנתכוון סתם למה שהלשון משמע, דהיינו דלא מיירי שאנו מסופקין מה היה כוונתו, רק שכוונתו היה לפי מה שמשמע הלשון.

אמנם כיון שהלשון באמת יש לו שני משמעיות, א"כ לכאורה היה צריך להיות ספק, או שבודאי לא יחול כיון שיש בלשון זה משמעות לאיסור ולהיתר, ע"ז נצרך סברת הרא"ש, דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא שתק, דהיינו שבודאי כוונתו לעשות נדר ע"ז בלשון חרם וכדו'.

אמנם בודאי מי שיאמר שרוצה לעשות נדר בלשון חרם של כהנים ברור, שלא יועיל, דהא בעינן שידיר בדבר הנדור, וא"כ אף שאנו יודעים שכוונתו לעשות נדר, מ"מ צריך להיות לשון נדר, וכיון שלשון חרם בעצם אין בו לשון נדר, א"כ אין הנדר חל, וע"ז מביא הגמ' ענין מחית אינש נפשי' לספיקא, והכונה אם עלה בדעתו ענין הספיקות, (דהיינו לא כפירוש הרגיל, אם רוצה לישאר בספק, רק אם בכלל אסיק אדעתי' הספק) דהיינו אם אסיק אדעתי' שיש בלשון הזה ספק, דהיינו שני משמעיות, וממילא נדר בצד נדר שיש בהלשון, ואז הווי נדר ודאי, אבל אם לא מחית אינש נפשי' לספיקא, דהיינו שלא עלה על דעתו שיש בלשון הזה שני משמעיות, א"כ לא כיון להצד נדר שיש בלשון, ומש"ה לא הוי נדר.

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 725
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » מיטוואך יולי 05, 2017 11:57 pm

מיללער האט געשריבן:כג. בעובדא דדביתהו דאביי (חומה) אזלת ועברת על דעתיה ואינסבא לקריבה וכו'

האיך השיאה את בתה לקריבה מבלי רשות אביי, איך חלו הקידושין הרי רק האב יכול לקבל כסף קידושין על בתו? ואם בגדולה עסקינן, מה לנישואיה עם אביה ואמה? ועוד, למה לא קיבל אביי קידושין עלה מקרובו תיכף

וראיתי בשיטמ"ק שכותב על 'הוה *לה* ברתה' שהיא היתה בתה מבעלה הראשון שאלמנה היתה מב' אנשים כמו שלמדנו במס' יבמות סד: עד כאן.

ואם כן מדויקין הדברים היטב, דמיירי ביתומה קטנה שתיקנו לה חכמים שאמה ואחיה יכולין לקבל קידושין עבורה, וממילא הוצרך אביי לאדורה על הקידושין ולא היה יכול לקדשה שלא היתה בתו. וק"ל

וצ"ע מגמ' ברכות נו. בעובדא דאביי ורבי דחזי חלמא והלכו לפותר חלומות אביי יהיב זוזי ורבא לא יהיב זוזי, שניהם ראו בחלום הכת בניך ובנותיך נתונין לעם אחר, לאביי פתר ליה הפותר "בנך ובנתך נפישן את אמרת לקריבך והיא אמרה לקריבה, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה דהוי כעם אחר" ופשטן של הדברים נראה דקי על עובדא דילן ומשמע שהיה אלו בנות אביי גם כן ולא רק בנות אשתו ויש ליישב.

אולם רבינו אברהם מן ההר פי' ואינסבא לקריבה: סבבה שיקחנה קרוב שלה, ובת גדולה היתה. עכ"ל ולדבריו יכולין לומר שמיירי בבת אביי גם כן אלא שכבר היתה גדולה והנדר היה שהאם לא תסובב שתינשא לקרובה ודו"ק

לכאורה היה אפשר לומר דאביי כבר קידשה אותה פע"א בקטנותה ונישאה, ואח"כ נתגרשה, דאין לאביה עוד רשות בה, ואפשר שבזה ג"כ תיקנו שאמה יכולה לקבל קידושיה, ראה לשון הרמב"ם בהל' אישות פ"ד ה"ז, וראה עוד באה"ע סי' קנ"ה ס"ב בנו"כ שם, ובצפנת פענח נראה שהבין כן.

ולגבי הגמ' בברכות, בפשטות נראה להיפך, דהיינו שלאו היינו הך, דאל"כ האיך אמר אביי אילו ידע כו' הא בר הדיא כבר אמר לו כן.

וראה במסורת הש"ס שציין לקידושין דף מ"ה:, ולפי"ז יש לומר דהמעשה היה כמו שם, שדביתהו קידשה שלא מדעת אביי וציפה שהוא יסכים ואז חלו הקידושין כמבואר שם שאם נתרצה האב חלו הקידושין, אבל לפי"ז יל"ע כיון שאביי לא הסכים א"כ לא חלו הקידושין, וא"כ לא עברה על דבריו, ואמאי הוצרך להפיר הנדר, ואפשר שכיון דאביי ידע שע"כ לא תוכל לקדשה אם לא יתרצה, ועכ"ז נדר, ע"כ היה כוונתו אם תעשה פעולת הקידושין, וילע"ע, ומצאתי בתוס' רבינו פרץ כאן שכתב על עובדא דילן 'היינו עובדי' דפ"ב דקידושין (מ"ה:)', ולפי"ז מבואר כמו שכתבנו.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יולי 17, 2017 9:15 pm

בדף לג: אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה. עי' בהגהות היעב"ץ שהק' בזה"ל: צ"ע היכי דמי אי באבדה גמורה שחייב להחזיר מד"ת מי מצי לעכובי אבדתו ולעבור על ד"ת? עיי"ש המשך דבריו באריכות

לכאורה מהו הקושיא הלא כלל גדול יש לנו דנדרים חלין אף על דבר מצוה, וכמו ששנינו לעיל טז. במשנה אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני מניח בנדרים אסור, ומאי שנא מצות השבת אבידה מהני?

רצון טוב
שר האלפיים
תגובות: 2125
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מארטש 02, 2016 3:12 pm

נדרים איסור חפצא

תגובהדורך רצון טוב » דינסטאג יולי 18, 2017 8:17 pm

ווי ס'איז מבואר אין ר"ן כמה פעמים איז א נדר חל אויף די חפצא
ווי קען איך זיין בעלים אויף א חפץ פון א צווייטען מיחל צו זיין דערויף דינים ? ?

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג יולי 18, 2017 8:38 pm

רצון טוב האט געשריבן:ווי ס'איז מבואר אין ר"ן כמה פעמים איז א נדר חל אויף די חפצא
ווי קען איך זיין בעלים אויף א חפץ פון א צווייטען מיחל צו זיין דערויף דינים ? ?

שהנדר איסור חפצא מבואר בגמ' ב: וזה שיכול אדם לאסור חפץ של חברו זה רק על עצמו, זו הוא דין נדר, מאי קשה בזה? ואה"נ אין אדם אוסר דבר של חברו על חברו

רצון טוב
שר האלפיים
תגובות: 2125
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מארטש 02, 2016 3:12 pm

תגובהדורך רצון טוב » דינסטאג יולי 18, 2017 8:50 pm

מיללער האט געשריבן:
רצון טוב האט געשריבן:ווי ס'איז מבואר אין ר"ן כמה פעמים איז א נדר חל אויף די חפצא
ווי קען איך זיין בעלים אויף א חפץ פון א צווייטען מיחל צו זיין דערויף דינים ? ?

שהנדר איסור חפצא מבואר בגמ' ב:
כוונתי היתה לפי דמבואר בכמה ספרים שזהו ממש מגדר בעלות על חפצא
וזה שיכול אדם לאסור חפץ של חברו זה רק על עצמו, זו הוא דין נדר, מאי קשה בזה? ואה"נ אין אדם אוסר דבר של חברו על חברו
מאי שנא ? ? ?
וכי הוא בעלים על חפצא של אחריני כלפי עצמו להיות הבעלים עליו למיחל בו דינים ?



אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דינסטאג יולי 18, 2017 9:18 pm

התורה אומרת שיש,כח ביד אדם לאסור איסר על עצמו ולנדור נדר ואם עשה כן אסור ליחל את דברו, הגמ' מסבירה שאחר שאסר על עצמו חפץ חברו נעשה החפץ עליו דבר האסור, על אף שאין הוא הבעלים של הדבר מכ"מ הרי אסרו על עצמו

משא"כ לאסור דבר על חבירו זהו מדין הקדש וכדו' ולזה צריך הוא להיות הבעלים של הדבר, מדין ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו שלו וברשותו, ואין אדם אוסר דבר של חבירו על חבירו

רצון טוב
שר האלפיים
תגובות: 2125
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מארטש 02, 2016 3:12 pm

תגובהדורך רצון טוב » מיטוואך יולי 19, 2017 12:08 pm

מיללער האט געשריבן:אחר שאסר על עצמו חפץ חברו נעשה החפץ עליו דבר האסור, על אף שאין הוא הבעלים של הדבר מכ"מ הרי אסרו על עצמו


ד.ה. אז די מענטש זאגט נאר די דיבור און דערנאך מאכט עס די תורה אויטאמאטיש חל זיין אויפן חפץ?
און ווען א מענטש טוט מיחל זיין די איסור אויף א צווייטן איז די איסור מכח בעלות?
זייער א אינטערסאנטע הגדרה
ווערט עס ערגעצווי מוזכר דער ביאור ?

.................
לפי המונח בזכרוני
איז יא דא א בעלות אויף א מענטש אויף אן אנדערנס חפץ, כלפי "זיין יחס צום חפץ" דאס הייסט א מענטש איז בכח מיט זיין דיבור עס צו מאכן חל זיין "מתורת בעלים".

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דאנארשטאג יולי 20, 2017 9:44 pm

במתני' לא. שאיני נהנה להם והם לי יהנה לאומות. כתב הר"ן בשם הרא"ה דהא קמ"ל דלא תימא כיון דא"א לעמוד בנדרו יהנה לאלתר ואין הנדר חל, קמ"ל כיון דאיכא תקנתא באומות לא מיקרי אין יכול לעמוד בה.

ולפי"ז כ' הריטב"א והובא גם בנמוק"י וז"ל: אבל נדר שלא יהנה לעולם לבריות ולא יהנו הם לו הוי דבר שאי אפשר לקיימו ואין הנדר חל עיי"ש.

וצ"ע ממשנה מפורשת בפרק ואלו נדרים לק' דף פג: קונם שאני נהנה לבריות יכולה להנות בלקט שכחה ופאה ועי' בש"ך יור"ד סי' רל"ד סק"פ שהוסיף דה"ה דיכול להנות מהפקר, וחזינן דלא מיקרי נדר שא"א לקיימה והנדר חל.

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 725
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » פרייטאג יולי 21, 2017 4:39 pm

מיללער האט געשריבן:בדף לג: אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה. עי' בהגהות היעב"ץ שהק' בזה"ל: צ"ע היכי דמי אי באבדה גמורה שחייב להחזיר מד"ת מי מצי לעכובי אבדתו ולעבור על ד"ת? עיי"ש המשך דבריו באריכות

לכאורה מהו הקושיא הלא כלל גדול יש לנו דנדרים חלין אף על דבר מצוה, וכמו ששנינו לעיל טז. במשנה אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני מניח בנדרים אסור, ומאי שנא מצות השבת אבידה מהני?

באמת פליאה עצומה, ובאמת מפורש כן בריטב"א שכתב בד"ה דאינו מחזיר לו דהא מהני ליה, 'ואע"ג דמדחיא מצות השבה, הא קי"ל דנדרים חלים על דבר מצוה', (ובעצם כבר הקשו האחרונים (ראה בגליוני הש"ס שבועות דף כ"ד, ובספר בית קל נדרים פ"ז ה"א) דל"ל הא דנדרים חל על דבר מצוה, הא כאן הוא כולל דאפילו בשבועה חל) וצע"ג.

ובדרך פלפול אפשר ליישב קצת, לפי מה שהקשו הראשונים על הא דנדרים חלין על דבר מצוה, אמאי לא אמרינן עשה דוחה ל"ת, ובשלמי נדרים מביא מהפלאות נדרים וכן מבאר יצחק להגרי"א, שעל"ת הוא דוקא אם העשה הדוחית הוא שוה בכל, דהיינו שהוא נוהג בכל, משא"כ בסוכה ולולב שמתני' נקט שנוהג רק באנשים ולא בנשים, ולפי"ז מתני' נקט דוקא הני, ובשלמי נדרים שם הקשה מגמרא דילן דהשבת אבידה נדחה משום הנדר, אע"ג דנוהג בכל, וראה מה שביא מהאדר"ת, עכ"פ אפשר שהיעב"ץ סובר כן אליבא דאמת, אמנם כבר העיר שם השלמי נדרים דמסתימת כל הפוסקים שכתבו בסתם נדרים חלין לבטל את המצוה משמע דבכל המצות נאמרה דין זה.

עוד אפשר לומר ע"ד הנ"ל, לפי מה שמובא בספר ברית עולם תירוץ הגר"ח מבריסק על קושיית הראשונים הנ"ל, (מובא באריכות בחי' ר' שמואל קונ' בעניני נדרים ושבועות סי' א'), שחידש דבנדר ושבועה שכבר בשעת עשייתן מוכרח שיעבור עליהן, עובר מיד בשעת עשיית הנדר, ולפי"ז בנדר על דבר מצוה שכבר בשעת עשיית הנדר מוכרח שיעבור על הנדר מכח דין עדל"ת, עובר מיד בשעת עשיית הנדר, וא"כ ליכא למימר עדל"ת כיון שבשעת עשיית הנדר כבר עובר אבל העשה עדיין אינו מקיים וע"ז ליכא דין עדל"ת.

ולפי"ז אפשר לומר, שדוקא אם נדר במיוחד על דבר מצוה כגון שלא ישב בסוכה וכדו' שאז מוכרח שיבטל הנדר, משא"כ כאן שנדר בכלליות שלא יהנה, ואינו מוכרח שיצטרך לבטלו, דמאן יימר שיתרחש ציור של השבת אבידה, א"כ אפשר שאמרינן עדל"ת, אמנם כ"ז בדרך פלפול, וצ"ע.

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 725
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » פרייטאג יולי 21, 2017 4:50 pm

רצון טוב האט געשריבן:
מיללער האט געשריבן:אחר שאסר על עצמו חפץ חברו נעשה החפץ עליו דבר האסור, על אף שאין הוא הבעלים של הדבר מכ"מ הרי אסרו על עצמו


ד.ה. אז די מענטש זאגט נאר די דיבור און דערנאך מאכט עס די תורה אויטאמאטיש חל זיין אויפן חפץ?
און ווען א מענטש טוט מיחל זיין די איסור אויף א צווייטן איז די איסור מכח בעלות?
זייער א אינטערסאנטע הגדרה
ווערט עס ערגעצווי מוזכר דער ביאור ?

.................
לפי המונח בזכרוני
איז יא דא א בעלות אויף א מענטש אויף אן אנדערנס חפץ, כלפי "זיין יחס צום חפץ" דאס הייסט א מענטש איז בכח מיט זיין דיבור עס צו מאכן חל זיין "מתורת בעלים".

ראה בשערי ישר כאן, וראה עוד בפי"ג ד"ה והנה.

ובעצם בדף לה: בסוגיא אם יש מעילה בקונמות, נסתפק המל"מ במעילה פ"ט ה"ד אם כשאוסר דבר של אחרים עליו אם יהי' בו דין מעילה, כיון שא"א לאסור דבר של אחרים, ראה עוד באחרונים.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25590
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » פרייטאג יולי 21, 2017 6:30 pm

יישר כח הרב פייערמאן, הערליכע סברות און מרטי מקומות נפלאים ומדויקים קולעים אל השערה.

רצון טוב
שר האלפיים
תגובות: 2125
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מארטש 02, 2016 3:12 pm

תגובהדורך רצון טוב » זונטאג יולי 23, 2017 3:22 pm

@פייערמאן די שער"י איז א מחודש'דיגער ער שטעלט עס אהער ממש ווי א איסור גברא
_____


אנהייב פערדע פרק בדף ל"ב מבואר בגמרא דכניסה לחצר חבירו הוי מידי דלא קפדינן עלי' ומח' התנאים בזה
לכאורה דאס ניצן יענעמ'ס חצר פאר א שארטקאט שאפט א גרויסע הנאה, צו וואס שטערט מיר דאס א יענעם איז נישט קיין קפידא בדבר, למעשה פאר מיר שאפט עס א געוואלדיגער הנאה צו קענען גיין א קורצערע וועג אין א שווערע וועטער וכדו'.

לייבל שטילער
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג אפריל 19, 2016 5:15 pm

תגובהדורך לייבל שטילער » זונטאג יולי 23, 2017 3:34 pm

הכוונה שאיני נהנה מאותו האדם בגלל שגבר זה אינו מקפיד וא"כ כאילו מפקיר לכולהו כלפי השתמשות זו.
סייג לחכמה שתיקה....

לייבל שטילער
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג אפריל 19, 2016 5:15 pm

תגובהדורך לייבל שטילער » זונטאג יולי 23, 2017 3:36 pm

או י"ל שאינו בככוונת הנודר
סייג לחכמה שתיקה....

רצון טוב
שר האלפיים
תגובות: 2125
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מארטש 02, 2016 3:12 pm

תגובהדורך רצון טוב » זונטאג יולי 23, 2017 3:38 pm

לייבל שטילער האט געשריבן:הכוונה שאיני נהנה מאותו האדם בגלל שגבר זה אינו מקפיד

כשאני נותן לך רשות לישב בביתי על 10 מינוט שאיני מקפיד ע"ז אז הרשות מופקר בזמן הלז? חידוש פלא

לייבל שטילער
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג אפריל 19, 2016 5:15 pm

תגובהדורך לייבל שטילער » זונטאג יולי 23, 2017 3:42 pm

סליחה, לא התכוונתי לדין הפקר ממש, רק שבגלל שהלה אינו מקפיד, זה מנתק את הייחס שלו לההשתמשות כזו, לפחות כלפי דין נדרים שתלוי בכוונת הנודר וזה היתה תי' השני שלי.
סייג לחכמה שתיקה....

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 725
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » זונטאג יולי 23, 2017 9:35 pm

רצון טוב האט געשריבן:
לייבל שטילער האט געשריבן:הכוונה שאיני נהנה מאותו האדם בגלל שגבר זה אינו מקפיד

כשאני נותן לך רשות לישב בביתי על 10 מינוט שאיני מקפיד ע"ז אז הרשות מופקר בזמן הלז? חידוש פלא

נישט אזא חידוש פלא, ראה ברשב"ם ב"ב דף נז: ד"ה ואסורין (מובא במהר"ץ חיות כאן) וז"ל 'דכיון דלא קפד בעמידה הרי הפקיר את החצר לכל בני החצר לעמוד בו' וראה בקוב"ש שם אות רנ"ו, ובאחרונים (ראה רש"ש שם ובטו"א מגילה ח. ובאמרי בינה נדרים סי' כ"ב) העירו דלכאורה לא הוי הפקר לכל ולא מהני יעו"ש, ובאמ"ב שם מביא מרש"י פר' ויצא 'אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו'.
לייבל שטילער האט געשריבן:או י"ל שאינו בככוונת הנודר

ראה בטו"א שם שלומד כן.

ובעצם, מפשטות דברי הר"ן משמע שהכונה שכיון שאינו מקפיד אינו חשוב שנהנה 'מחבירו', וכן נראה שהבין רע"א בהגהות על משניות ריש פ"ה.

רצון טוב
שר האלפיים
תגובות: 2125
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מארטש 02, 2016 3:12 pm

תגובהדורך רצון טוב » זונטאג יולי 23, 2017 10:09 pm

קוקט אויס אז ווען נאר איך קען ניצן יענעמ'ס חצר, איז עס א ספעציעלע הנאה צו מיר אז די חבר געט רשות
משא"כ ווען יעדער איז בארעכטיגט האב איך קיין שום הנאה והכרת הטוב צו יענעם


צוריק צו “תורתך שעשועי”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 2 געסט