קושיות והערות על שיעור היום - מסכת נדרים

[פרוביר אויך]

דף ח׃ בגמ. ש״מ תלת, ש״מ לא יעלי למישרא נדרא באתריה דמר, והר״ן הקשה, מאן ײמר דאסור דלמא מושום דהױ נוגע בדבר,
ומתרץ בסוף דהיה יכול לילך לג׳ תלמידים למישרי, ומדהלך לר׳ אשי ש״מ לא יעלי למישרא נדרא באתריה דמר,

וקשה לי מאן ײמר דלבסוף לא הלך להתיר הנדר לתלמידיו,
הלא לא הלך לר׳ אשי אלא לשאול אי יכול לעשות שליח לאשתו,

ולא חיזינן מי היתר לו הנדר לבסוף ?
ומהיכי יליף דאסור למישרא נדרא באתריה דמר?

באמת הוא קשה גם על הגמ׳

[פרוביר אויך]

דף ח׃ בגמ. ש״מ תלת, ש״מ לא יעלי למישרא נדרא באתריה דרביה, והר״ן הקשה, מאן ײמר דאסור דלמא מושום דהױ נוגע בדבר,
ומתרץ בסוף דהיה יכול לילך לג׳ תלמידים למישרי, ומדהלך לר׳ אשי ש״מ לא יעלי למישרא נדרא באתריה דרביה,

וקשה לי מאן ײמר דלבסוף לא הלך להתיר הנדר לתלמידיו,
הלא לא הלך לר׳ אשי אלא לשאול אי יכול לעשות שליח לאשתו,
ולא חיזינן מי היתר לו הנדר לבסוף ?

ומהיכי יליף דאסור למישרא נדרא באתריה דרביה?

באמת הוא קשה גם על הגמ׳

תירוץ?

[הבוחר בטוב]

אם מותר למשרא נדר באתריה דרביה לא היה רבינא צריך להיעשות שליח אלא הוא היה יכול לבטלה ע"י עצמה או ע"י תלמידיו אלא מאחר שהיתה צריכה לילך לרב אשי ומאיזה סיבה לא היתה יכולה לילך רצה רבינה להיות שלוחה.

[פרוביר אויך]

אם מותר למשרא נדר באתריה דרביה לא היה רבינא צריך להיעשות שליח אלא הוא היה יכול לבטלה ע"י עצמה או ע"י תלמידיו אלא מאחר שהיתה צריכה לילך לרב אשי ומאיזה סיבה לא היתה יכולה לילך רצה רבינה להיות שלוחה.

רבינא לא היה יכול להתירה כיון שהיה נוגע בדבר, (כמו שמקשה הר״ן)
ומאן ײמר שלא הלך לתלמידיו להתירו?

הלא לא הלך לרביה רב אשי, אלא לשאול אם יכול להעשות שליח לאשתו

[מיללער]

דף ח׃ בגמ. ש״מ תלת, ש״מ לא יעלי למישרא נדרא באתריה דמר, והר״ן הקשה, מאן ײמר דאסור דלמא מושום דהױ נוגע בדבר,
ומתרץ בסוף דהיה יכול לילך לג׳ תלמידים למישרי, ומדהלך לר׳ אשי ש״מ לא יעלי למישרא נדרא באתריה דמר,

וקשה לי מאן ײמר דלבסוף לא הלך להתיר הנדר לתלמידיו,
הלא לא הלך לר׳ אשי אלא לשאול אי יכול לעשות שליח לאשתו,

ולא חיזינן מי היתר לו הנדר לבסוף ?
ומהיכי יליף דאסור למישרא נדרא באתריה דמר?

באמת הוא קשה גם על הגמ׳

משמע מדברי הגמ' ששאלתו לרב אשי היה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, ואם התירוץ הוא שכן, הוא רוצה להיות השליח לחרטת אשתו, והגמ' קיצרה כדרכה להביא את כל השקלא וטריא רק הנקודה להלכה.

[רצון טוב]

אין דף ט.
בנוגע די איד וואס האט מקבל נזירות געווען צוליבן זעהן די התגברות היצר ביי אים
ס'מבואר אז די יצה"ר האט זיך מתגבר געווען ביים קוקן אין טייך
אין די פוסקים איז דא א נידון צו ווען מען זעהט אין א שפיגל צו וואסער וכו' הייסט אויך געזעהן צו נישט.

[דער וואוילער]

ביטע מער הסברה

[רצון טוב]

ביטע מער הסברה

לדוגמא קוקן אין א מת איז נישט אויסגעהאלטן קוקן אין א רעגנבויגן טאר מען נישט
איז דא נידון צו ווען עס שפיגעלט זיך אין א וואסער אדער שפיגל צו מ'מעג יא
פארשטייצעך אז דא איז מער חמור צוליב די איסור הסתכלות מחמת התגברות היצר

[רצון טוב]

אין אתוון דאורייתא איז דא לאנגע אריכות'דיגע שמועס צו תרומה איז א נייער איסור אדער די איסור טבל איז געבינדען מיט די תרומה המעורב בו און איסור תרומה איז דער זעלבע אלטער איסור
ער ברענגט אז זיין תלמיד האט זיך פושט געווען פינעם רא"ש און תוס' בתחילת פרק שני ווי זיי זאגען אז תרומה איז נישט קיין דבר הנדור "ווייל די איסור איז שוין דא מתחילת גידולו איסור טבל"

[מיללער]

אין אתוון דאורייתא איז דא לאנגע אריכות'דיגע שמועס צו תרומה איז א נייער איסור אדער די איסור טבל איז געבינדען מיט די תרומה המעורב בו און איסור תרומה איז דער זעלבע אלטער איסור
ער ברענגט אז זיין תלמיד האט זיך פושט געווען פינעם רא"ש און תוס' בתחילת פרק שני ווי זיי זאגען אז תרומה איז נישט קיין דבר הנדור "ווייל די איסור איז שוין דא מתחילת גידולו איסור טבל"

ומכלל הן, אויב דער ר"ן לערנט נישט פשט ווי דער רא"ש און תוס' איז דא וואס ווילן זאגן ווייל דער ר"ן איז מחולק אויף די יסוד און ער האלט אז דער איסור תרומה איז א נייער איסור, און נישט דער זעלבער איסור ווי טבל.
באמת רעק"א אויף די משנה פרעגט אויפן פשט פון תוס' און דער רא"ש אז עס איז דאך דא א דין פון תרומה שהקדימו בשיבולין פאר די מירוח, נאך איידער עס איז בכלל געווען אן איסור טבל, לויט זיי וועט עס דאן יא זיין א דבר הנדור? און אויב אזוי פארוואס קען ער נישט מתפיס זיין בתרומה און איך וועל זאגן סתם נדרים להחמיר אז ער מיינט תרומה שהקדימו בשיבולין.

[מיללער]

בדף טו: ברענגט די גמרא זצו א מימרא פון רב כהנא וואס ווערט געברענגט שפעטער בדף פא: אויך, אמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופה אותה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו. דער ר"ן דא איז מסביר אז ווען זי אסר'ט עס אויפן מאן איז די נדר כלל נישט חל "דמדאורייתא משעבד לה והוי כאוסר נכסי חברו על חברו", דער ר"ן זאגט עס באמת אויף די קשיא פון די גמרא ווען ער איז דער אוסר, אבער בשפטות איז דאך דאס אויך בפשט בדברי רב כהנא.

ממילא אז א מאן איז משועבד איז דאך מה"ת מדין שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אבער זייט ווען איז א פרוי משועבד לבעלה אז זי זאל עס בכלל נישט קענען אסר'ן בנדר?

[פרוביר אויך]

בדף טו: ברענגט די גמרא זצו א מימרא פון רב כהנא וואס ווערט געברענגט שפעטער בדף פא: אויך, אמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופה אותה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו. דער ר"ן דא איז מסביר אז ווען זי אסר'ט עס אויפן מאן איז די נדר כלל נישט חל "דמדאורייתא משעבד לה והוי כאוסר נכסי חברו על חברו", דער ר"ן זאגט עס באמת אויף די קשיא פון די גמרא ווען ער איז דער אוסר, אבער בשפטות איז דאך דאס אויך בפשט בדברי רב כהנא.

ממילא אז א מאן איז משועבד איז דאך מה"ת מדין שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אבער זייט ווען איז א פרוי משועבד לבעלה אז זי זאל עס בכלל נישט קענען אסר'ן בנדר?

אין די מינוט װאס מען האט אפגעקױפט די פרױ מיט כסף קידושין,

די זעלבע װאס זי קען נישט אסר׳ן די מעשה ידיה,

עײןבמסכת כתובות

[מיללער]

בדף טו: ברענגט די גמרא זצו א מימרא פון רב כהנא וואס ווערט געברענגט שפעטער בדף פא: אויך, אמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופה אותה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו. דער ר"ן דא איז מסביר אז ווען זי אסר'ט עס אויפן מאן איז די נדר כלל נישט חל "דמדאורייתא משעבד לה והוי כאוסר נכסי חברו על חברו", דער ר"ן זאגט עס באמת אויף די קשיא פון די גמרא ווען ער איז דער אוסר, אבער בשפטות איז דאך דאס אויך בפשט בדברי רב כהנא.

ממילא אז א מאן איז משועבד איז דאך מה"ת מדין שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אבער זייט ווען איז א פרוי משועבד לבעלה אז זי זאל עס בכלל נישט קענען אסר'ן בנדר?

אין די מינוט װאס מען האט אפגעקױפט די פרױ מיט כסף קידושין,

די זעלבע װאס זי קען נישט אסר׳ן די מעשה ידיה,

עײןבמסכת כתובות

מעשה ידיה שמשועבדת לבעלה שטייט טאקע אין כתובות, אז עס איז א תקנת חכמים ותיקנו לה מזונות תחתיה בתנאי כתובתה, אבער א שעבוד אז אז זי איז תשמישה משועבד לבעלה, געדענק איך נישט צו ווערן דערמאנט במס' כתובות, אדרבא דאס זוך איך.

[רצון טוב]

מורדת איז נישט א שעבוד?
א מורדת איז מען מוציא בלי כתובה

[רצון טוב]

סי ע' ס"ק ל"ה
היא משועבדת לעמוד לפניו תמיד ולשמש לו ולאכול עמו

[מיללער]

מורדת איז נישט א שעבוד?
א מורדת איז מען מוציא בלי כתובה

דין מורדת איז א פועל יוצא פונעם שעבוד, מיין קשיא איז אויפן שעבוד זעלבסט.

סי ע' ס"ק ל"ה
היא משועבדת לעמוד לפניו תמיד ולשמש לו ולאכול עמו

משועבדת עד כדי שלא תחול נדרה? מנא ליה הא?

-

באמת נאכן אריינקוקען אין רמב"ם הל' אישות פי"ב הלכה ו-ט, איז מיר שווערער געווארן די קשיא, דער רמב"ם לייגט אראפ די שעבודים פון האשה לבעלה והבעל לאשתו, און ער זאגט אז אויף רוב זאכן איז מהני תנאי אויסער דריי זאכן: עונתה, עיקר כתובתה וירושתה, און דער רמב"ם צולייגט עס, אויף די ערשטע צוויי זאגט ער 'התנה עמה' און נאר ביי ירושה זאגט ער 'התנית עמו', ומשמע מרצף דבריו שעונה הוי רק חיוב ושעבוד הבעל לאשתו ולא האשה לבעלה וצ"ע

[רצון טוב]

זיין חיוב אויף פרי' ורבי'
חיוב לשבת
לערב אל תנח
להצילו מחטא
דאס איז איר משעבד

[מיללער]

זיין חיוב אויף פרי' ורבי'
חיוב לשבת
לערב אל תנח
להצילו מחטא
דאס איז איר משעבד

שיינע סברות און אפשר אמת אויך, איך זוך מקורות

[רצון טוב]

חת"ס ז' תשובה כ"ה
אגר"מ חלק ד' עה

[בראשית ברא]

כדכתיב כי יקח איש אשה (שיטה מקובצת)

[מיללער]

חת"ס ז' תשובה כ"ה
אגר"מ חלק ד' עה

יישר כח

וזל"ק של מרן החת"ס זצ"ל: קידושין הוא חליפין שהיא מוכר עצמו ומשעבד גופו לשיעבודים ידועים בשאר כסות ועונה, וחלף זה היא מכורה ומשועבדת לו לתשמיש *מן התורה* ולמעשה ידיה מדרבנן. עכ"ל

(לא ביאר במה שיעבודה בתשמיש היא מן התורה, ואדרבא מראשית דבריו משמע שזו קנין ושעבוד ששיעבדו זל"ז כמ"ש הרשב"א שהבאתי להלן)

ובחי' הרשב"א כאן כתב מפורש ביותר וזל"ק: מסתברא דלאו משום מצוה בלבד קאמר אלא משום דנשתעבדו זה לזה לכך שע"י כך עמדו ונישאו וכו' תדע לך שהרי האשה *אינה מצווה בעונה* ואפ"ה באוסרה הנאתה על בעלה לא חייל נדרה כלל וא"צ להפר מהאי טעמא דשעבודי משעבדא ליה. עכ"ל

(ומדבריו נראה שזו מהתנאים שנכלל בסתם נישואין ומתוך כך עמדו ונישאו, ואפי' אין עליה חיוב מה"ת או אף מדרבנן, התחייבה א"ע לזה בנישואיה, ולפי"ז צ"ע אם תוכל להתנות קודם הנישואין שאינה משועבדת לו לתשמיש).

והשיטמ"ק שהובא לעיל כ' וזל"ק: דלא מצי פקע שעבודה שהיא קנויה לו לתשמישו כדכתיב כי יקח איש אשה עכ"ל

(מדבריו נראה שזו גופא הקנין של קידושין, ולא הוי רק תנאי צדדי, ואם אין תשמיש אין קידושין)

[מיללער]

במשנה טז. קונם סוכה שאני עושה וכו' בנדרים אסור בשבועות מותר.

אינטערעסאנט די משנה כאפט אן די חלק 'עשיית הסוכה' און נישט די 'ישיבה בסוכה' וואס דאס איז בעצם די מצוה, און אזוי שטייט טאקע אין די גמ' בעמוד ב' קונם ישיבת סוכה עלי, שבועה שלא אשב בסוכה.

און באמת לכאורה בנשבע שלא יעשה סוכה אין השבועה חלה? האם מצווה הוא לעשות סוכה, הרי כל המצוה הוא רק לישב בסוכה

די מלאכת שלמה אין משניות ברענגט א פשט פון הר' יהוסף ז"ל: פי' קרבן תהא עלי הסוכה שאני עושה. ד.ה. נישט די עשיית הסוכה איז פון וואס ער רעדט נאר ער צייכנט אן וועלכע סוכה ער אסר'ט אויף זיך לישיבה, הסוכה שאני עושה. ולפי"ז בשבועה רעדט די משנה ווען ער זאגט שבועה שלא אשב בסוכה.

וחידוש אז דער מחבר ווען ער ברענגט די הלכה אין הל' נדרים יור"ד סי' רטו ס"א זאגט ער קונם סוכה שאני 'יושב' און נישט די לשון המשנה סוכה שאני עושה, ובפשטות כדי שלא נטעה צו לערנען אז ער אסר'ט די עשיית הסוכה ווייל דעמאלס וואלט אולי ביי שבועה אויך חל געווען, וכן בהל' שבועות בסי' רלט ס"ד זאגט ער דאס לשון שבועה שלא אשב בסוכה.

ולפלא אז דער רמב"ם איז א שטארקער חידוש אין הל' נדרים פ"ג ה"ו זאגט ער הלשון: האומר הרי ישיבת הסוכה בחג אסורה עלי וכו' הרי אלו אסורין עליו ואם ישב לוקה.
ווידער אין הל' שבועות פ"ה הט"ו זאגט ער: שבועה שלא יעשה סוכה ושלא ילבש תפלין וכו' הרי זה לוקה משום שבועת שוא.
והדברים מחודשים שדוקא בנדרים שינה מלשון המשנה מל' עשיה ללשון ישיבה, ובשבועות נקט עשית הסוכה, וצ"ע דלמה יקרא שבועת שוא הרי אינו מצוה לעשות סוכה בכלל. ןעי' כתובות פו. כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה וכו'.מכין אותו עד שתצא נפשו, וכבר הבאנו שם מאחרונים ששינו הלשון לישיבת סוכה וצ"ע
ובספר המפתח על הרמב"ם ראיתי שהביאו מחקרי לב יו"ד ח"ג סי' פז להל' שבועות סי' רלח שהקשה על הרמב"ם, אולם אין הספר תח"י לראות את דבריו בפנים.

[הבוחר בטוב]

נראה שזו גופא הקנין של קידושין, ולא הוי רק תנאי צדדי, ואם אין תשמיש אין קידושין)

אנן פסקינן כאביי שקידושין שאינן מסורין לביאה הוה קידושין.
אבל בנשואין יש מח' הראשונים אם חופה שאינה מסורה לביאה אם הוה חופה.

[הבוחר בטוב]

ולפלא אז דער רמב"ם איז א שטארקער חידוש אין הל' נדרים פ"ג ה"ו זאגט ער הלשון: האומר הרי ישיבת הסוכה בחג אסורה עלי וכו' הרי אלו אסורין עליו ואם ישב לוקה.
ווידער אין הל' שבועות פ"ה הט"ו זאגט ער: שבועה שלא יעשה סוכה ושלא ילבש תפלין וכו' הרי זה לוקה משום שבועת שוא.
והדברים מחודשים שדוקא בנדרים שינה מלשון המשנה מל' עשיה ללשון ישיבה, ובשבועות נקט עשית הסוכה, וצ"ע דלמה יקרא שבועת שוא הרי אינו מצוה לעשות סוכה בכלל. ןעי' כתובות פו. כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה וכו'.מכין אותו עד שתצא נפשו, וכבר הבאנו שם מאחרונים ששינו הלשון לישיבת סוכה וצ"ע
ובספר המפתח על הרמב"ם ראיתי שהביאו מחקרי לב יו"ד ח"ג סי' פז להל' שבועות סי' רלח שהקשה על הרמב"ם, אולם אין הספר תח"י לראות את דבריו בפנים.

אם אין לו סוכה וודאי שהוא נשבע ועומד מהר סיני שהוא חייב לבנות סוכה לישב בה, א"כ אין שבועתו שלעולם לא יעשה סוכה יכול לחול. וכן אם ישבע שלעולם לא יעשה מצוות יבום אף שעתה אין מצוות יבום לפניו מ"מ אינו יכול לחול דהא כבר נשבע בהר סיני שיעשה אם יפול לפניו.

[בראשית ברא]

ק\פ
כתב שאילתות קסט: "דמחייבין דבית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעת יומי, דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, וכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים". הרי שבנוסף למצוות הישיבה בסוכה, ישנה מצווה להקים את הסוכה. וכ"כ סידור רס"ג (עמ' קעב): "וחייב כל בר ישראל לעשות סוכה לעצמו ולברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". וכ"כ רש"י (מכות ח, א, 'השתא'). וכן משמע מלשון תוס' מו"ק ט, ב, 'כאן'. וכן נראה דעת הירושלמי (ברכות פ"ט, ה"ג): "העושה סוכה לעצמו אומר: ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה. לאחרים: לעשות לו סוכה לשמו".

מאידך, יש אומרים שאין מצווה בעשיית הסוכה, וכ"כ רמב"ם (שו"ת פאר הדור, נא): "וכמו שהסוכה המצווה היא הישיבה ולא העשייה, ובלולב הנטילה ולא באוגדן…" וכך משמע קצת משיטה מקובצת (כתובות ז, ב) בשם רמב"ן: "ומה שאמרו שאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכה… דאינו אלא כגון עשיית סוכה ועשיית ציצית שאין העשייה עושה כלום בעיקר המצוה עד שילבש טליתו וישב בסוכתו בחג… ".

ס'דא א רמב"ן על התורה ווי ער שרייבט אז ווען דער אייבערשטער הייסט זיצן אין סוכה אדער אנדערע מצוות מעשית, איז די כוונה אז מ'דארף גיין שאפן די מצוה. ס'פאלט נישט קיין סוכה פון הימל. איך געדענק נישט וואו דאס איז