בלאט 3 פון 6

געשריבן: מאנטאג יאנואר 02, 2017 2:45 pm
דורך פייערמאן
באמת איז די סוגיא באקאנט אין די ישיבה'שע וועלט אלס זייער א שווערע סוגיא, און איינע פון די הויפט שוועריקייטען איז די רש"י וואס רש"י מיינט צו זאגן מיט כולה חדא הגדה, ווייל אויב לערנט מען אזוי ווי די פשטות שיכולים לחזור בתוכ"ד, קשה א"כ אמאי צריך להפה שאסר כלשון הגמ' בשלמא לרבנן טעמיהו משום הפה שאסר ואמת כבר הקשה כן בשיטמ"ק בשם שיטה ישנה, ותירוצו דכאן אינם חוזרים מעדותן שהרי מודים דכתב ידן הוא אלא שאומרים אנוסים היינו, צ"ב, ואכ"מ, ובאמת זהו מחלוקת בין הגרע"א עם בנו הגרש"א, עיין כאן בחי' הגרע"א וכן בספר העיקרים להגרש"א, עיקר אין אדם משים עצמו רשע, ודיון נוסף מה פירושו של נאמנים, אם נאמנים לומר דאנוסים היו וממילא קורעין השטר ראה מהרש"א על תוד"ה הרי אלו נאמנים, או דלא הווי קיומם קיום ואין גובין אבל גם אין קורעין וזהו פשטות תירוץ התוס' בד"ה הרי אלו נאמנים 'דלא חשיב קיום כלל' לפי ביאור הגר"ח אולם עיין בבית יעקב.

ולגבי קושיית הרב הבוחר בטוב, באמת גם אם אומרים דעל מנה שבשטר הם מעידים, ג"כ אינו מובן אלא מה שהקיום לא חשיב קיום אבל להשיטות דקורעין השטר עדיין קשה, ועכצ"ל כמו שיסדו הרבה אחרונים (ראה לדוגמא בקהלות יעקב סי' י"ט אות ה' ובאמת כבר קדמו בספר הנפלא בנין דוד שכבר ציינתי) דשטר לאחר שחכמים תקנו שצריך לקיימו לא חשיב שטר עד שמקיימין אותו, וממילא השטר לא נגמר עד הקיום, ונחשב כאילו הגדתן הוא בשעת הקיום ומש"ה יכולים לחזור בתכ"ד ויסוד זה כבר מובא בבית יעקב בשם השיטמ"ק בדף כ"ב.

געשריבן: מאנטאג יאנואר 02, 2017 4:30 pm
דורך הבוחר בטוב
ייש"כ.

גדר זה צריך ביאור דוודאי אף שטר שנתקיים אחר שמתו העדים
מהני והא לא שייך לומר שעכשיו הם מעידין, אי"ה כשאפנה אעיין בהאחרונים הנ"ל

געשריבן: מאנטאג יאנואר 02, 2017 4:37 pm
דורך פייערמאן
התירוץ הוא פשוט דהיסוד הנ"ל זהו רק כשהם עצמם מקיימים חתימתם אבל כשכת"י יוצא ממקום אחר בודאי לא אומרים דמעידים השתא דאל"כ יהיו נאמנים אף בכת"י יוצא ממקום אחר אם אומרים בתכ"ד של העדים המקיימים.

געשריבן: מאנטאג יאנואר 02, 2017 4:45 pm
דורך הבוחר בטוב
ז. מתיב רב אמי המפיס מורסא בשבת וכו' אם להוציא ליחא פטור ומותר לכתחילה וקשה למאן דאסר דהאי נמי להוציא דם הוא. ומתרץ שם פקיד ועקיר כאן פקיד ולא עקיר.

מה הקשה לו משם? וכי סבר שאין איסור חבורה בשבת? וע"כ ידע ששם הליחה מפקד פקיד, והיכא משמע ליה מהברייתא שגם דם בתולים מפקד פקיד.

וגם התרצן שמתרץ שכאן פקיד ולא עקיר למה לא אמר שדם בתולים חבירי מחבר לגמרי כהגמ' לעיל.

ונראה שהם שגם המקשן וגם התרצן יודעים מהמציאות שדם בתולים לא נבלע באיברים, וא"כ הקשה לו מהברייתא דחזינן דאם פקיד מותר, ומתרץ דהכא אף דפקיד מ"מ מחובר.

געשריבן: מאנטאג יאנואר 02, 2017 4:47 pm
דורך הבוחר בטוב
פייערמאן האט געשריבן:התירוץ הוא פשוט דהיסוד הנ"ל זהו רק כשהם עצמם מקיימים חתימתם אבל כשכת"י יוצא ממקום אחר בודאי לא אומרים דמעידים השתא דאל"כ יהיו נאמנים אף בכת"י יוצא ממקום אחר אם אומרים בתכ"ד של העדים המקיימים.


אם אחר שתקנו חכמים שצריכים קיום השטר אין לו תוקף עד שנתקיים, וכשנתקיים בחותמיו ע"י אחרים אתה אומר שהעדות כבר נאמר מזמן השטר, למה כשהם עצמם מקיימין אמרינן שאכשיו הם מעידין?

געשריבן: מאנטאג יאנואר 02, 2017 10:28 pm
דורך פייערמאן
ערבבתי שני מהלכים ויש להבהיר הדברים, הבנין דוד הנ"ל סובר דהגדתן לא נגמרת משום דע"י תקנת קיום יש בידן לבטל הגדתן ע"י שלא יקיימו חתימתן ומדמה זאת למש"כ הרי"ף במס' יבמות דף לא: בסוגיא דמפי כתבם דשטר שלא יצא עדיין מתותי ידי סהדי כמה דלא מסהדי בה עד השתא דמיא דהא אי בעי כבשי לה לשטרא ולא מסהדי, ומש"ה רק אם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר לא נגמר הגדתן עד הקיום כיון שיש להן אפשרות לבטלו ע"י שלא יקיימו חתימתן, משא"כ אם כת"י יוצא ממקום אחר אין להן אפשרות לבטלו מש"ה כבר נגמר עדותן משעת החתימה וכ"כ החידושי הרי"ם בחו"מ סי' מ"ו סק"א.
שאר האחרונים (הקה"י, חי' ר' שלמה ועוד) סוברים כמו שכתבתי דכשחכמים תקנו דשטר בעי קיום תקנו דהגדתן לא נגמרת עד הקיום, אבל אין הכוונה דהחסרון מצד הגדתן אלא מצד קבלת בי"ד דהיינו דאיתא בתוספתא (מובא בריטב"א כאן) דעד שלא נחקרה עדותן בבי"ד יכולים העדים לחזור מעדותן, ובשטר נתחדש דדברי השטר הוא כנחקרה עדותן בבי"ד אף שהשטר לא הגיע עדיין לבי"ד (מימרא דר"ל דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד) וכשהחכמים תיקנו דשטר צריך קיום נתבטל דין זה וקבלת בי"ד הוא בשעת הקיום, ומש"ה לא קשה מה שהקשה מע"כ מכשמתו העדים דאין הכוונה דהגדתן הוא בשעת הקיום רק הקבלה כנ"ל, אלא שקשה מה שהקשתי דלפי"ז אף בכת"י יוצא ממקום אחר יהיו נאמנים לחזור בתכ"ד של עדים המקיימים וצ"ע.

געשריבן: מאנטאג יאנואר 23, 2017 8:24 pm
דורך הבוחר בטוב
דף לד: ברענגט די גמ' אראפ א מימרא שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה, און רש"י ברענגט די לשון פון די גמ' אין ב"ק ד' וה' אמר רחמנא ולא ג' וד'.
רש"י'ס לשון איז וכיון דאקרן לא מחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי ד וה' אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה, דהיינו אז די קרן איז אריינגערעכענט אין ד' וה'.

איז אינטערסאנט אז עס איז דא א חידושי אגדות מהרש"א יומא כב: ד"ה איפרעו מיניה וואס זאגט אז ד' וה' איז חוץ מהקרן, פון די גמ' אליינס איז נאך נישט קיין ראיה פארקערט ווייל די כפל איז זיכער א חלק פון די ד' וה' און ער איז פטור פון די כפל אויכט איז עס ממילא ג' וד'. אבער ס'איז יא דא א מפורש'ע ברייתא ב"ק עה: לימא כתנאי וכו' משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל, זעהט מען קלאר אז אן די קרן וכפל בלייבט נאר איבער ג' וב'. אזוי אויך איז מפורש אין מכילתא פרשת משפטים ג' והיא ד' והיא. און אזוי אויך ברש"י בכמה מקומות. ודברי המהרש"א צע"ג. ובחמרא וחיי מהכנה"ג תחילת סנהדרין רוצה להביא ראיה לדברי נמהרש"א מהחידושי הר"ן שם וצ"ע.

געשריבן: דינסטאג יאנואר 24, 2017 10:14 am
דורך פייערמאן
ידוע תירוץ מהגאון מאוסטראווצע ז"ל מובא בפרדס יוסף וכן בהיכל הבעש"ט קובץ י"ג דף י"ט, וראה בשם אפרים מהבית אפרים על פסוק זה שכתב 'וקרוב בעיני שלא יצא הדבר מפה קדוש ואיזה תלמיד טועה כתבו כן'.

געשריבן: זונטאג פעברואר 05, 2017 10:00 pm
דורך מיללער
בדף מו. שכרן בפחות משוה פרוטה מהו

מה הצד שיהי' נקרא 'ששכר' עדים אם אינו משלם להם שוה פרוטה? הא ידענא בכ"מ שפחות משו"פ לא איקרי ממון בכלל

געשריבן: מאנטאג פעברואר 06, 2017 10:18 am
דורך פייערמאן
ראה בשו"ת שו"מ תליתאה סי' קע"ו באמצע ד"ה שוב, ובעצם יש לעיין מסוגיא דעירובין דף ס"ב. דרק מגוי אפשר לשכור בפחות מש"פ וראה בזה בשו"ת קרן לדוד סי' קי"א אות ב' וע"ע בשו"ת משיב דבר ח"א סי' כ"ז אות א', וראה עוד בחמדת שלמה על מס' ב"מ דף צ"ו.

געשריבן: מאנטאג פעברואר 06, 2017 12:45 pm
דורך מיללער
פייערמאן האט געשריבן:ראה בשו"ת שו"מ תליתאה סי' קע"ו באמצע ד"ה שוב, ובעצם יש לעיין מסוגיא דעירובין דף ס"ב. דרק מגוי אפשר לשכור בפחות מש"פ וראה בזה בשו"ת קרן לדוד סי' קי"א אות ב' וע"ע בשו"ת משיב דבר ח"א סי' כ"ז אות א', וראה עוד בחמדת שלמה על מס' ב"מ דף צ"ו.

יישר כח גדול!

עוד רגע אדבר בהאי ענינא, בב"ק דף נו. בתוד"ה אלא דחבריה כתבו שאם אחד אמר לעדים שיעידו שקר פטור אף מדיני שמים דיכול לומר סברתי שלא ישמעו לי, אלא אם שכר העדות אז חייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם משום דאשלד"ע

לכאורה קשה מכאן שהרי לרבנן כל החיוב של מוצש"ר הוא אף באמר לעדים ולא שכרם, ולמה לא יפטר ולאמר סברתי שלא ישמעו לי?

געשריבן: מאנטאג פעברואר 06, 2017 3:51 pm
דורך פייערמאן
קושיא חזקה, ואפשר שזו כוונת השער משפט ס"ק ב בציונו לגמרא דידן, להביא מזה ראי' לשיטת הריטב"א דאפילו בלא שכרן חייב.

געשריבן: מאנטאג פעברואר 06, 2017 4:40 pm
דורך מיללער
פייערמאן האט געשריבן:קושיא חזקה, ואפשר שזו כוונת השער משפט ס"ק ב בציונו לגמרא דידן, להביא מזה ראי' לשיטת הריטב"א דאפילו בלא שכרן חייב.


תודה רבה

הפורת יוסף מציין בגמ' דילן "עיין ב"ק נו" ואפשר שלזה כוונתו

געשריבן: מאנטאג פעברואר 06, 2017 9:12 pm
דורך הבוחר בטוב
מיללער האט געשריבן:
עוד רגע אדבר בהאי ענינא, בב"ק דף נו. בתוד"ה אלא דחבריה כתבו שאם אחד אמר לעדים שיעידו שקר פטור אף מדיני שמים דיכול לומר סברתי שלא ישמעו לי, אלא אם שכר העדות אז חייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם משום דאשלד"ע

לכאורה קשה מכאן שהרי לרבנן כל החיוב של מוצש"ר הוא אף באמר לעדים ולא שכרם, ולמה לא יפטר ולאמר סברתי שלא ישמעו לי?


חיוב מוציא שם רע הוא על ביאתו של הבעל לבי"ד ואומר אשתי זינתה תחתי, אלא שצריך להביא עדים שבלי זה לא מאמינים לו, ולא נקרא מוציא שם רע בכלל, נמצא שאם בא ואמר והביא עדים חייב.
ואם שלח עדים לבי"ד ולא בא בעצמו אינו חייב, ואז זה רק מעמיד עידי שקר על חבירו שיכול לומר סברתי שלא יבואו.
וכן אם בא לבי"ד אבל לא העמיד העדים אלא באו מעצמן ג"כ פטור דהא הוא לא הוציא שם רע שהרי לא היה נאמן בלי עדים.
אבל אם בא והוציא שם רע ע"י עדים חייב, ולא אכפת לן אם סבר שלא יבואי, דחיובו על הוצאת שם רע אלא שצריך עדים שבלי זה לא הוציא שם רע דאינו נאמן בכלל.
עיין ירושלמי כאן ה"ד וחש לומר שמא מצא ואיבד, שהביא הבעל עדים שזינת עודה בבית אביה ע"כ. דהיינו לרבנן כל מה שצריך בכלל עדים היא שבלא זה לא מאמינים לו ואין זה מתנאי מוציא שם רע דעדים צריכים לבוא בשליחותו.

ונראה שאפילו אם לא דבר עמהם להעיד אבל מ"מ הוא קראם לבי"ד, כגון ששמעם מטכסין ביניהם להעיד שקר על אשתו, והלך מעצמו לבי"ד ואמר אשתי זינתה ואלו עידי, וקראום והעידו, חייב.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 12:33 am
דורך פייערמאן
עדיין אינו מובן כל הצורך, דאם סבר שלא ישמעו לו הרי לא הוא הביא העדים?

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 7:05 am
דורך הבוחר בטוב
למה לא, הוא בא לבי"ד והוציא שם רע על אשתו וקרא לעדים שיעידו על זה ובאו, ומה אכפת לן שקודם שבאו לא ידע אם יבואו.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 10:17 am
דורך מיללער
הבוחר בטוב האט געשריבן:למה לא, הוא בא לבי"ד והוציא שם רע על אשתו וקרא לעדים שיעידו על זה ובאו, ומה אכפת לן שקודם שבאו לא ידע אם יבואו.

תודה רבה על המענה

נכון שיש לחלק ולומר כיון שעיקר החיוב הוא על הוצש"ר והבאת העדים אינו אלא תנאי בדבר סובר התנ"ק וגם ר"י אי לאו דגז"ש של שימה שימה שסגי באמירה בעלמא, משא"כ אם החיוב היה על הבאת העדים כמו בב"ק אז מצינן למימר כיון שסבר שלא ישמעו לו לא מיקרי שהוא הביאם.

ומ"מ מעניין שהתוס' לא הביאו את זה לחלק, וגם לא מצאתי במפרשים על אתר הדמיון

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 3:37 pm
דורך פייערמאן
ייש"כ.
לכאורה זה תלוי בביאור סברת התוס' - בב"ק שם - 'דסבור שלא ישמעו לו', דבפשטות כוונת התוס' כסברת הסמ"ע בסי' קפ"ב בביאור סברת דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין, והיינו כמו שהסביר בקה"י עמ"ס קדושין שכיון שסבר שלא ישמע לו חסר במינוי השליחות דליכא גמירות דעת על השליחות, אבל אפשר לבאר דברי התוס' באופן אחר, דהיינו דסברת התוס' הוא, כיון שסבר שלא ישמע לו אי אפשר לחייבו כיון שלא עלה על דעתו שישמע לו והוו כמו אונס, (ובאמת גם סברת הסמ"ע יש שמסבירין באופן זה ויש לזה סמוכין מתוס' הרא"ש ואכ"מ) עכ"פ לפי"ז אין מקום לחלק בין דברי התוס' למוש"ר.

ולעצם הקושיא חשבתי שלפי דברי הפנ"י שם לק"מ, 'דהרי הפנ"י ריש הכונס השריש דל"ש שליחות רק בדבר הנוגע להמשלח אבל במצווה לחבירו שיעשה דבר שאינו נוגע להמצווה הסתה מיקרי ולא שליחות' (לשון החלקת יואב יו"ד סי' כ"ה) ולפי"ז כתב הפנ"י דסברת התוס' אינו אלא באומר לאדם להעיד לחבירו דלא שייך שלוחו של אדם כמותו, אבל בעושה מעשה למשלח עצמו בוודאי חייב בדיני שמים, ולפי"ד נמצא שאם אמר לעדים שיעידו לו שפיר יהא חייב וכן מביאין מספר עין משפט, ממילא כאן במוש"ר שמעידין לבעל חייב.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 5:20 pm
דורך הבוחר בטוב
בענין חיובו במעמיד עידי שקר באמת לא הבנתי דברי תוס' דהא אין אנו מחייבין אותו מדין שליחות שמעולם לא שמענו ששוכר שליח לדבר עבירה חייב בדיני שמים, אלא חייב משום מעשה עצמו שהזיק חבירו ע"י העמדת עדים, ועד כמה שזה נחשב בדיני שמים היזק אז מה שסבר שלא יעידו הא אדם המזיק חייב אפילו באונס, חוץ מאונס גמור כגון ישן ואחר הניח כלים כמו שמביא תוס' מירושלמי, ואין סברא שכאן ייחשב כאונס גמור.

ומה שכבודו מביא מהפנ"י יש לעיין למה ייחשב שהם מעידין להבעל, דהא להיפטר מהכתובה אינו צריך לעדים ונאמן לומר פתח פתוח מצאתי, והעדים באים להרגה ולמה ייחשב כבע"ד בזה. ונודע מה שדנים הראשונים ואחרונים שנרצח וקרובי הנרצח יכולים להעיד בהרוצח דאין זה דין שלו, אלא שכאן כמדומה אין הבעל בעצמו כשר להעיד באשתו, אלא שבאמת לא ידעתי למה במקום שלא נוגע להכתובה.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 5:21 pm
דורך הבוחר בטוב
מיללער האט געשריבן:
הבוחר בטוב האט געשריבן:למה לא, הוא בא לבי"ד והוציא שם רע על אשתו וקרא לעדים שיעידו על זה ובאו, ומה אכפת לן שקודם שבאו לא ידע אם יבואו.

תודה רבה על המענה

נכון שיש לחלק ולומר כיון שעיקר החיוב הוא על הוצש"ר והבאת העדים אינו אלא תנאי בדבר סובר התנ"ק וגם ר"י אי לאו דגז"ש של שימה שימה שסגי באמירה בעלמא, משא"כ אם החיוב היה על הבאת העדים כמו בב"ק אז מצינן למימר כיון שסבר שלא ישמעו לו לא מיקרי שהוא הביאם.

ומ"מ מעניין שהתוס' לא הביאו את זה לחלק, וגם לא מצאתי במפרשים על אתר הדמיון


איפה היה להם לתוס' לחלק בזה הרי שם בב"ק לא מדובר כלל ממוצש"ר.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 9:16 pm
דורך הבוחר בטוב
מז: עונתה זו עונה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי. עיין בתוס' שמקשה הא משם מבואר להיפך עיי"ש מה שתירץ.

ואפשר לפרש לפי הכלל בלה"ק שאותו לשון משמש לדבר והפיכו, כגון שורש לשרש לעקור את השורש, או דישון המזבח דהיינו לסלק הדשן וכו'
כמו"כ הכא אם תענה את בנותי דהיינו שלא תתן להם עונה.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 11:09 pm
דורך פייערמאן
הבוחר בטוב האט געשריבן:בענין חיובו במעמיד עידי שקר באמת לא הבנתי דברי תוס' דהא אין אנו מחייבין אותו מדין שליחות שמעולם לא שמענו ששוכר שליח לדבר עבירה חייב בדיני שמים, אלא חייב משום מעשה עצמו שהזיק חבירו ע"י העמדת עדים, ועד כמה שזה נחשב בדיני שמים היזק אז מה שסבר שלא יעידו הא אדם המזיק חייב אפילו באונס, חוץ מאונס גמור כגון ישן ואחר הניח כלים כמו שמביא תוס' מירושלמי, ואין סברא שכאן ייחשב כאונס גמור.

ומה שכבודו מביא מהפנ"י יש לעיין למה ייחשב שהם מעידין להבעל, דהא להיפטר מהכתובה אינו צריך לעדים ונאמן לומר פתח פתוח מצאתי, והעדים באים להרגה ולמה ייחשב כבע"ד בזה. ונודע מה שדנים הראשונים ואחרונים שנרצח וקרובי הנרצח יכולים להעיד בהרוצח דאין זה דין שלו, אלא שכאן כמדומה אין הבעל בעצמו כשר להעיד באשתו, אלא שבאמת לא ידעתי למה במקום שלא נוגע להכתובה.

כדי לבאר דברי התוס' בב"ק צריך אריכות גדול ובעיקר כדי ליישב קושיית הש"ך מסוגיא דקידושין ואכ"מ אבל פטור בלי כלום אי אפשר.

מה שכתב מע"כ 'שמעולם לא שמענו ששוכר שליח לדבר עבירה חייב בדיני שמים', הנה בפשטות זהו מה שכותבים התוס' כאן ששוכר שליח חייב בדיני שמים, - והלא מפשטות הסוגיא בקידושין דף מג. משמע עוד יותר מזה שבכל שליח לדב"ע אפילו באומר חייב בדיני שמים, וזהו באמת קושיית הש"ך, - וכן מבואר בפשטות הרמב"ם בפ"ב מהל' רוצח הל' ב' ראה שם במל"מ שמביא כן מהריטב"א, וכבר העירו דבריטב"א דילן כתוב להיפך רק מקורו מרשב"א ב"ק שכתב ממש כתוס' הנ"ל, וכן בארעא דרבנן מהמהר"י אלגזי מער' א אות ה' מביא דברי הריטב"א הנ"ל ושם רצה לחדש עוד דבשוכר אפילו בדיני אדם חייב דיד שכיר כיד השוכר עצמו, ובאמת גם בלא"ה לפי סברת הסמ"ע דאשלדב"ע משום דסבר שלא ישמע לו, א"כ בשכיר דוודאי ישמע לו צריך להיות ישלדב"ע, ואפשר שאין מזה סתירה לכאן ששוכר עידי שקר פטור מדיני אדם, לפי מה שסובר הש"ך בשם ר"ח דאפילו העדים עצמם פטורים מדיני אדם כיון דלא עשו מעשה וכבר האריך בזה בספר בית אהרן (וואלקין) שם, אמנם הנוב"י באה"ע סי' ע"ה כתב 'וכן אף שהשליח בשכר ליכא למימר שודאי עושה דדבר זה מועיל רק בדיני שמים ולא בדיני אדם ולהכי השוכר עדי שקר חייב רק בדיני שמים ולא בדיני אדם משום דאין שלד"ע', עכ"פ פשטות דברי התוס' כן הוא דבשוכר חייב בדיני שמים, וראה עוד באריכות בשו"ת חות יאיר סי' קס"ו וביד המלך על הרמב"ם הל' רוצח פ"ה ה"ט.

ומה שכתב מע"כ מאדם המזיק שחייב אפילו באונס, הרי כאן הזיק ע"י גרמא דמבואר בנימוק"י בב"ק דף לא. דבגרמא אינו חייב על אונס.

ובענין הפנ"י, הערה נכונה היא, וחשבתי מזה בשעת כתיבה, אבל אפשר שיש לומר לפי דברי המהרי"ק דאשה שזינתה אפילו בשוגג אסורה לבעלה משום דמעלה מעל בבעלה, י"ל שיש לו תביעה עליה ששיקרה בו וראה בזה באהל אברהם בשיעורי הג"ר ראובן גרוזבסקי על דף כ"ב. וצ"ע.

געשריבן: דינסטאג פעברואר 07, 2017 11:22 pm
דורך פייערמאן
הבוחר בטוב האט געשריבן:מז: עונתה זו עונה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי. עיין בתוס' שמקשה הא משם מבואר להיפך עיי"ש מה שתירץ.

ואפשר לפרש לפי הכלל בלה"ק שאותו לשון משמש לדבר והפיכו, כגון שורש לשרש לעקור את השורש, או דישון המזבח דהיינו לסלק הדשן וכו'
כמו"כ הכא אם תענה את בנותי דהיינו שלא תתן להם עונה.

חידושי הראנ"ח כאן (זהו מה שציין בגהש"ס לדרשות)

געשריבן: מיטוואך פעברואר 08, 2017 11:44 am
דורך לא לנו
פייערמאן האט געשריבן:
הבוחר בטוב האט געשריבן:מז: עונתה זו עונה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי. עיין בתוס' שמקשה הא משם מבואר להיפך עיי"ש מה שתירץ.

ואפשר לפרש לפי הכלל בלה"ק שאותו לשון משמש לדבר והפיכו, כגון שורש לשרש לעקור את השורש, או דישון המזבח דהיינו לסלק הדשן וכו'
כמו"כ הכא אם תענה את בנותי דהיינו שלא תתן להם עונה.

חידושי הראנ"ח כאן (זהו מה שציין בגהש"ס לדרשות)

אינטערעסאנט, אין תוס' מס' שבת (נג:) אויפ'ן פשט פון "זכרים יוצאים לבובין" אין דער משנה, וואס רנב"י זאגט ס'מיינט אן "עור שקושרין להן כנגד זכרותן" זאגט תוס' (בד"ה עור שקושרין להן כנגד זכרותן) ולשון לבובין הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי תשרש (איוב לד) וכמוהו הרבה:
איז דאס דער זעלבער תירוץ אויף גאנץ אן ענליכן ענין פון תענה את בנותי, ודו"ק.

געשריבן: מיטוואך פעברואר 08, 2017 12:54 pm
דורך מיללער
מיללער האט געשריבן:בדף מו. שכרן בפחות משוה פרוטה מהו

מה הצד שיהי' נקרא 'ששכר' עדים אם אינו משלם להם שוה פרוטה? הא ידענא בכ"מ שפחות משו"פ לא איקרי ממון בכלל


פייערמאן האט געשריבן:ראה בשו"ת שו"מ תליתאה סי' קע"ו באמצע ד"ה שוב, ובעצם יש לעיין מסוגיא דעירובין דף ס"ב. דרק מגוי אפשר לשכור בפחות מש"פ וראה בזה בשו"ת קרן לדוד סי' קי"א אות ב' וע"ע בשו"ת משיב דבר ח"א סי' כ"ז אות א', וראה עוד בחמדת שלמה על מס' ב"מ דף צ"ו.


באמת מצינן למימר, דלעולם מסכים רבי יהודה דלא בעינן ממש שכירות עם כל הדינים, רק למדין משימה שימה שצריך להביא העדים ע"י "שימה" ולא באמירה בעלמא, ולזה בעי דילמא להא סגי אף בפחות משו"פ דו"ק