קושיות והערות על שיעור היום - מסכת כתובות
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
קושיות והערות על שיעור היום - מסכת כתובות
בס"ד
מתוך שיר ושבח לקל הנורא הרם על כל רמות, אדון הנפלאות בורא כל הנשמות, אשר בחר בנו מכל האומות, ונתן לנו את תורתו בעוז ותעצומות, ממתנה נחליאל ומנחליאל במות, רחבה מני ים ועמוקה מני תהומות, פיקודי ה' ישרים ותורותיו תמימות, מפיקים נוגה ונאה זיום בכל העולמות, נודה לשמו על החבלים שנפלה לנו בנעימות, ללמוד ולחזור באיכות ובכמות, ברנה קצרנו ונשאנו האלומות, בעת שזכינו לסיים מסכת יבמות!
אל ה' נתפלל ונישא הלבבות, נורא עלילות ובוחן כליות ולבות, שכן לפניך ה' אלקינו כל היצורים חובות, כנסת ישראל אשר לפניך המה אהובות, בעבור שמך הגדול ובעבור האבות, ותלמדם חקים ותורות נפשות משיבות, כן תחננו - בניהם ענפי עץ עבות, ותעשה עמנו נפלאות וטובות, בבתי מדרשות ללמוד בהשכמות והערבות, ללמוד ולחזור להיבחן ולהשיב תשובות, ומברכת התורה נתברך תורה וגדולה להיות משולבות, דרכי נועם דרכיה ושלום המה הנתיבות, אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה עליכם חביבות, אנא ה' תעזרנו להתחיל ולסיים מסכת כתובות!
-
ברוכים הבאים וברוך שהחיינו, לאמיר אינאיינעם בדיבוק חברים ממשיך זיין לישא וליתן בדפי הגמרא מסכת כתובות
מתוך שיר ושבח לקל הנורא הרם על כל רמות, אדון הנפלאות בורא כל הנשמות, אשר בחר בנו מכל האומות, ונתן לנו את תורתו בעוז ותעצומות, ממתנה נחליאל ומנחליאל במות, רחבה מני ים ועמוקה מני תהומות, פיקודי ה' ישרים ותורותיו תמימות, מפיקים נוגה ונאה זיום בכל העולמות, נודה לשמו על החבלים שנפלה לנו בנעימות, ללמוד ולחזור באיכות ובכמות, ברנה קצרנו ונשאנו האלומות, בעת שזכינו לסיים מסכת יבמות!
אל ה' נתפלל ונישא הלבבות, נורא עלילות ובוחן כליות ולבות, שכן לפניך ה' אלקינו כל היצורים חובות, כנסת ישראל אשר לפניך המה אהובות, בעבור שמך הגדול ובעבור האבות, ותלמדם חקים ותורות נפשות משיבות, כן תחננו - בניהם ענפי עץ עבות, ותעשה עמנו נפלאות וטובות, בבתי מדרשות ללמוד בהשכמות והערבות, ללמוד ולחזור להיבחן ולהשיב תשובות, ומברכת התורה נתברך תורה וגדולה להיות משולבות, דרכי נועם דרכיה ושלום המה הנתיבות, אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה עליכם חביבות, אנא ה' תעזרנו להתחיל ולסיים מסכת כתובות!
-
ברוכים הבאים וברוך שהחיינו, לאמיר אינאיינעם בדיבוק חברים ממשיך זיין לישא וליתן בדפי הגמרא מסכת כתובות
בדף ג. כל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות
די כלל האבן מיר שוין געהאט אין יבמות אויך און עס איז דא אין נאך מקומות בש"ס, אבער דא ביינונז פרעגט די פני יהושע א קושיא מרפסין איגרא, אז לכאורה ביי א יבם וואס האט כונס געווען יבמתו קען מען דאך נישט זאגן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ווייל בעילת זנות איז דאך קונה ביי יבום, איז וויאזוי וועט מען זיך דארט אן עצה געבן ביי אזא גט?
און ער איז מוסיף אז מ'וואלט זיך געקענט מדחיק זיין אז די רבנן זענען עוקר די פריערדיגע קידושין וממילא איז די יבום אויך נישט קיין יבום, אבער ער בלייבט שווער אז דאן וועט ארויסקומען א חורבא אם היה לה צרה וניסת לשוק על ידי יבום דהך, עיי"ש והיא קושיא נפלאה
די כלל האבן מיר שוין געהאט אין יבמות אויך און עס איז דא אין נאך מקומות בש"ס, אבער דא ביינונז פרעגט די פני יהושע א קושיא מרפסין איגרא, אז לכאורה ביי א יבם וואס האט כונס געווען יבמתו קען מען דאך נישט זאגן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ווייל בעילת זנות איז דאך קונה ביי יבום, איז וויאזוי וועט מען זיך דארט אן עצה געבן ביי אזא גט?
און ער איז מוסיף אז מ'וואלט זיך געקענט מדחיק זיין אז די רבנן זענען עוקר די פריערדיגע קידושין וממילא איז די יבום אויך נישט קיין יבום, אבער ער בלייבט שווער אז דאן וועט ארויסקומען א חורבא אם היה לה צרה וניסת לשוק על ידי יבום דהך, עיי"ש והיא קושיא נפלאה
-
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8004
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
- לאקאציע: עולם התורה
מיללער האט געשריבן:בדף ג. כל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות
די כלל האבן מיר שוין געהאט אין יבמות אויך און עס איז דא אין נאך מקומות בש"ס, אבער דא ביינונז פרעגט די פני יהושע א קושיא מרפסין איגרא, אז לכאורה ביי א יבם ווטס האט כונס געווען יבמתו קען מען דאך נישט זאגן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ווייל בעילת זנות איז דאך קונה ביי יבום, איז וויאזוי וועט מען זיך דארט אן עצה געבן ביי אזא גט?
און ער איז מוסיף אז מ'וואלט זיך געקענט מדחיק זיין אז די רבנן זענען עוקר די פריערדיגע קידושין וממילא איז די יבום אויך נישט קיין יבום, אבער ער בלייבט שווער אז דאן וועט ארויסקומען א חורבא אם היה לה צרה וניסת לשוק על ידי יבום דהך, עיי"ש והיא קושיא נפלאה
זע איך נישט דעם פנ"י, וואו איז עס?
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
-
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8004
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
- לאקאציע: עולם התורה
גאר א שטארקע קשיא!
כ'קלער מ'קען מיישב זיין די קו' לויט טייל ראשונים ופוסקים, דהיינו לויט די פוסקים וואס פסקנ'ן ווי אבא שאול אז ווען מ'איז מכוין ביבום שלא לשם מצוה איז מען נישט יוצא (ר"ת ודעימיה, וכמדומה שכ"פ הרמ"א באה"ע קס"ה א), בצירוף דעת הרמב"ן (יבמות ל"ט ב) הובא בשי למורא אה"ע קס"ו אז לויט אבא שאול איז א יבם נישט קונה במזיד או בזנות און דאס וואס שטייט אין די משנה אז מ'איז קונה אפילו במזיד ובזנות קומט אויס ווי די חכמים שנחלקו על אבא שאול, ממילא לויט די פוסקים עכ"פ איז די קשיא נישט שווער, ווייל אויב האבן די חכמים געמאכט בעילתו פונעם יבם בעילת זנות האט ער נישט קונה געווען יבמתו, אבער לויט די חכמים איז עס יא שווער.
כ'קלער מ'קען מיישב זיין די קו' לויט טייל ראשונים ופוסקים, דהיינו לויט די פוסקים וואס פסקנ'ן ווי אבא שאול אז ווען מ'איז מכוין ביבום שלא לשם מצוה איז מען נישט יוצא (ר"ת ודעימיה, וכמדומה שכ"פ הרמ"א באה"ע קס"ה א), בצירוף דעת הרמב"ן (יבמות ל"ט ב) הובא בשי למורא אה"ע קס"ו אז לויט אבא שאול איז א יבם נישט קונה במזיד או בזנות און דאס וואס שטייט אין די משנה אז מ'איז קונה אפילו במזיד ובזנות קומט אויס ווי די חכמים שנחלקו על אבא שאול, ממילא לויט די פוסקים עכ"פ איז די קשיא נישט שווער, ווייל אויב האבן די חכמים געמאכט בעילתו פונעם יבם בעילת זנות האט ער נישט קונה געווען יבמתו, אבער לויט די חכמים איז עס יא שווער.
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
נא_שכל האט געשריבן:מיללער האט געשריבן:בדף ג. כל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות
די כלל האבן מיר שוין געהאט אין יבמות אויך און עס איז דא אין נאך מקומות בש"ס, אבער דא ביינונז פרעגט די פני יהושע א קושיא מרפסין איגרא, אז לכאורה ביי א יבם ווטס האט כונס געווען יבמתו קען מען דאך נישט זאגן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ווייל בעילת זנות איז דאך קונה ביי יבום, איז וויאזוי וועט מען זיך דארט אן עצה געבן ביי אזא גט?
און ער איז מוסיף אז מ'וואלט זיך געקענט מדחיק זיין אז די רבנן זענען עוקר די פריערדיגע קידושין וממילא איז די יבום אויך נישט קיין יבום, אבער ער בלייבט שווער אז דאן וועט ארויסקומען א חורבא אם היה לה צרה וניסת לשוק על ידי יבום דהך, עיי"ש והיא קושיא נפלאה
זע איך נישט דעם פנ"י, וואו איז עס?
ראה בשו"מ מהדורא חמישאה סי' ס"ז בסוף העמוד תירוץ ע"ז (אינטערעסאנט אז דער שו"מ האט אויך נישט געטראפען דעם פנ"י...) יש לציין עוד ע"ז ואי"ה כשיהיה פנאי.
פייערמאן האט געשריבן:נא_שכל האט געשריבן:מיללער האט געשריבן:בדף ג. כל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות
די כלל האבן מיר שוין געהאט אין יבמות אויך און עס איז דא אין נאך מקומות בש"ס, אבער דא ביינונז פרעגט די פני יהושע א קושיא מרפסין איגרא, אז לכאורה ביי א יבם ווטס האט כונס געווען יבמתו קען מען דאך נישט זאגן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ווייל בעילת זנות איז דאך קונה ביי יבום, איז וויאזוי וועט מען זיך דארט אן עצה געבן ביי אזא גט?
און ער איז מוסיף אז מ'וואלט זיך געקענט מדחיק זיין אז די רבנן זענען עוקר די פריערדיגע קידושין וממילא איז די יבום אויך נישט קיין יבום, אבער ער בלייבט שווער אז דאן וועט ארויסקומען א חורבא אם היה לה צרה וניסת לשוק על ידי יבום דהך, עיי"ש והיא קושיא נפלאה
זע איך נישט דעם פנ"י, וואו איז עס?
ראה בשו"מ מהדורא חמישאה סי' ס"ז בסוף העמוד תירוץ ע"ז (אינטערעסאנט אז דער שו"מ האט אויך נישט געטראפען דעם פנ"י...) יש לציין עוד ע"ז ואי"ה כשיהיה פנאי.
יישר כח
דברי השואל ומשיב מחודשים ונפלאים, לומר שבבא על יבמתו לשם זנות אינה צריכה גט, והוא פלאי. אינטערעסאנט צו איינער ברענגט די שו"מ און איז מפלפל בדבריו שצע"ג
בדף ה: אמר ר' אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתידות - מאי טעמא? אילימא משום דמחלקן, כל חדא וחדא למילתיה עבידא דאמר מר זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זה גודל. ופירש"י על זו זרת - מן הקטנה מודדין זרת של חושן:
אן אינטערעסאנטע הערה: פון חדר זענען מיר געוואונט צו טייטשן אין פרשת תצוה זרת ארכו וזרת רחבו - א האלב-אייל די לענג און א האלב-אייל די ברייט, אבער לכאורה וואס האט דאס מיט די קליינע פינגער? א האלבע אייל איז דאך דריי טפחים? זאגט דער ערוך בערך אצבע אז מ'רעכנט מדת הזרת ווען די פינגערס פון די האנט זענען צושפרייט, און די מאס פונעם עק פונעם אגודל ביזן עק פונעם זרת איז דריי טפחים, און דאס איז פשט אין רש"י אז "מן הקטנה מודדין זרת של חושן". (והאחרונים דנין בזה שהרי למעשה המציאות שונה ואין המדה הזה סובל לומר שזו חצי אמה, ויש שרוצין לומר שמודדין באמה בינונית שמחציצה היא רק 2.5 טפחים או שנתקטנו המציאות ואכמ"ל).
און כאטש דא איז נישט דער אשכול דערפאר, לא אמנע מלהוסיף אז דער ערוך בערך זרת ברענגט צו א מדרש רבה די וואך (בראשית רבה פס"ג) אויפן פסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה, רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הה"ד (תהלים נח, ד): "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם". די מפרשים זענען מסביר אז ממעי אמו איז שוין "זרתו ואגרופו" פון עשו מתוחה אקעגן יעקב. (איך האב דערווייל נישט געטראפן פארוואס דער אגרוף ווערט באצייכנט דוקא על שם הזרת)
אן אינטערעסאנטע הערה: פון חדר זענען מיר געוואונט צו טייטשן אין פרשת תצוה זרת ארכו וזרת רחבו - א האלב-אייל די לענג און א האלב-אייל די ברייט, אבער לכאורה וואס האט דאס מיט די קליינע פינגער? א האלבע אייל איז דאך דריי טפחים? זאגט דער ערוך בערך אצבע אז מ'רעכנט מדת הזרת ווען די פינגערס פון די האנט זענען צושפרייט, און די מאס פונעם עק פונעם אגודל ביזן עק פונעם זרת איז דריי טפחים, און דאס איז פשט אין רש"י אז "מן הקטנה מודדין זרת של חושן". (והאחרונים דנין בזה שהרי למעשה המציאות שונה ואין המדה הזה סובל לומר שזו חצי אמה, ויש שרוצין לומר שמודדין באמה בינונית שמחציצה היא רק 2.5 טפחים או שנתקטנו המציאות ואכמ"ל).
און כאטש דא איז נישט דער אשכול דערפאר, לא אמנע מלהוסיף אז דער ערוך בערך זרת ברענגט צו א מדרש רבה די וואך (בראשית רבה פס"ג) אויפן פסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה, רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הה"ד (תהלים נח, ד): "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם". די מפרשים זענען מסביר אז ממעי אמו איז שוין "זרתו ואגרופו" פון עשו מתוחה אקעגן יעקב. (איך האב דערווייל נישט געטראפן פארוואס דער אגרוף ווערט באצייכנט דוקא על שם הזרת)
מיללער האט געשריבן:פייערמאן האט געשריבן:נא_שכל האט געשריבן:מיללער האט געשריבן:בדף ג. כל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות
די כלל האבן מיר שוין געהאט אין יבמות אויך און עס איז דא אין נאך מקומות בש"ס, אבער דא ביינונז פרעגט די פני יהושע א קושיא מרפסין איגרא, אז לכאורה ביי א יבם ווטס האט כונס געווען יבמתו קען מען דאך נישט זאגן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ווייל בעילת זנות איז דאך קונה ביי יבום, איז וויאזוי וועט מען זיך דארט אן עצה געבן ביי אזא גט?
און ער איז מוסיף אז מ'וואלט זיך געקענט מדחיק זיין אז די רבנן זענען עוקר די פריערדיגע קידושין וממילא איז די יבום אויך נישט קיין יבום, אבער ער בלייבט שווער אז דאן וועט ארויסקומען א חורבא אם היה לה צרה וניסת לשוק על ידי יבום דהך, עיי"ש והיא קושיא נפלאה
זע איך נישט דעם פנ"י, וואו איז עס?
ראה בשו"מ מהדורא חמישאה סי' ס"ז בסוף העמוד תירוץ ע"ז (אינטערעסאנט אז דער שו"מ האט אויך נישט געטראפען דעם פנ"י...) יש לציין עוד ע"ז ואי"ה כשיהיה פנאי.
יישר כח
דברי השואל ומשיב מחודשים ונפלאים, לומר שבבא על יבמתו לשם זנות אינה צריכה גט, והוא פלאי. אינטערעסאנט צו איינער ברענגט די שו"מ און איז מפלפל בדבריו שצע"ג
באמת עיקר תירוץ השו"מ הוא דכיון דצריך לייבם בעדים א"כ כשהחכמים שווי' לבעילתו לבעילת זנות הווה כבלי עדים, וכעי"ז תירץ גם בכלי חמדה בפרשת נשא דאפשר להחכמים לומר כאילו לא היה עדים יעו"ש, וביבום בלי עדים - להראשונים דמצרכי עדים - לכאורה פשוט דא"צ גט, רק שהשו"מ הוסיף דהווה כבעילת זנות ובבעילת זנות נראה לו דאף בעדים לא צריך גט וזה הוא חידוש וכמדומה שכבר העירו בזה, ובאמת מה שכתב השו"מ דאף בלי עדים נראה לו דקיים מצות יבום, דרך זה ידוע באחרונים דהקנין והמצוה אינם תלויים זה בזה (ראה לדוגמא ברשימת שיעורים מרי"ד סולובייציק עמ"ס יבמות) וראה עוד במנ"ח מצוה תקצ"ח.
ולעצם קושיית הפנ"י, הנה מה שהפנ"י מדחה דא"א לומר שהפקיעו קדושי המת, חזינן שכמה מהאחרונים נקטו כן, ראה בחת"ס בחידושים כאן וכן בשו"ת עונג יו"ט אה"ע סוף סי' קנ"ה, אבל באמת יש לעיין אם אפשר להפקיע הקידושין ממי שמת כבר, ובפרט לפי שיטת התוס' דאפקעינהו הוא מכח שאומרים כדת משה וישראל דהוא תנאי דאם חכמים לא יסכימו להקידושין לא יחולו, ובתנאי ידוע שיטת הבה"ג מובא בשו"ת רע"א סי' קכ"ו דא"א לקיים התנאי אחר מיתת המגרש כיון דכח הגירושין אינו בעולם כבר, ומזה הוכיחו האחרונים (שערי יושר ועוד) דתנאי הוא מכאן ולהבא למפרע ולא למפרע ממש והדברים ידועים, ולפי"ז כ"כ בקידושין כיון שכבר מת וכבר נתבטלו קידושיו האיך אפשר לתנאי לעקור הקידושין, וראה בכל"ח הנ"ל שהעיר כן, וכן בספר עצי זית לחתנו בתשובות סי' ל', וראה באגרות אחיעזר ח"א סי' יז מו"מ שהיה להג"ר יעקב ניימן ז"ל עם הגאון ר' חיים עוזר ז"ל בזה, וע"ע בשו"ת אור שמח סי' א'.
וראה בשו"ת שם משמעון מהגאון ר' שמעון פאללאק ז"ל אה"ע יב-יג על קושיית הפנ"י, ובסוף שם רצה לחדש דלהשיטות שגם בדרבנן אומרים אי עביד לא מהני אפשר לומר דחכמים אסרו לו לייבם ומשום אעל"מ לא חלו היבום יעו"ש, אבל לכאורה יש להעיר ע"ז ממה שיסדו האחרונים והאריך בזה בקובץ הערות סי' ע"ו דאעל"מ לא שייך רק בחליות שנעשים מכח האדם כגון קנינים וקידושין וגירושין, אבל בחליות שנעשים מכח המעשה כגון שחיטה לא שייך לומר אעל"מ, ולפי"ז ביבום דהוא ג"כ מכח המעשה כמו שחזינן שקונה באונס לכאורה לא שייך אעל"מ, אבל באמת בקוב"ה שם הניח בצ"ע השיטות שצריך ביבום עדי קיום אם כח המעשה הוא, דהיינו דלפי הראשונים הנ"ל צ"ל דכח האדם הוא וצ"ע.
וראה במהרש"ם ח"ד סוף סי' פ' שהקשה דלפי דברי הפנ"י דלא שייך אפקעינהו ביבמה, נמצא דלפי מה שאיתא בתרגום יוב"ע דבגט צריך ב"ד מדאוריתא, א"כ היום דאין לנו סמוכין איך אפשר לסדר גט ליבמה, דשליחותיהו עבדינן זהו רק מדרבנן ומכח אפקעינהו, א"כ ביבמה דלא שייך אפקעינהו לא שייך לסדר הגט יעו"ש.
-
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8004
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
- לאקאציע: עולם התורה
פייערמאן האט געשריבן:באמת עיקר תירוץ השו"מ הוא דכיון דצריך לייבם בעדים א"כ כשהחכמים שווי' לבעילתו לבעילת זנות הווה כבלי עדים, וכעי"ז תירץ גם בכלי חמדה בפרשת נשא דאפשר להחכמים לומר כאילו לא היה עדים יעו"ש, וביבום בלי עדים - להראשונים דמצרכי עדים - לכאורה פשוט דא"צ גט, רק שהשו"מ הוסיף דהווה כבעילת זנות ובבעילת זנות נראה לו דאף בעדים לא צריך גט וזה הוא חידוש וכמדומה שכבר העירו בזה, ובאמת מה שכתב השו"מ דאף בלי עדים נראה לו דקיים מצות יבום, דרך זה ידוע באחרונים דהקנין והמצוה אינם תלויים זה בזה (ראה לדוגמא ברשימת שיעורים מרי"ד סולובייציק עמ"ס יבמות) וראה עוד במנ"ח מצוה תקצ"ח.
ולעצם קושיית הפנ"י, הנה מה שהפנ"י מדחה דא"א לומר שהפקיעו קדושי המת, חזינן שכמה מהאחרונים נקטו כן, ראה בחת"ס בחידושים כאן וכן בשו"ת עונג יו"ט אה"ע סוף סי' קנ"ה, אבל באמת יש לעיין אם אפשר להפקיע הקידושין ממי שמת כבר, ובפרט לפי שיטת התוס' דאפקעינהו הוא מכח שאומרים כדת משה וישראל דהוא תנאי דאם חכמים לא יסכימו להקידושין לא יחולו, ובתנאי ידוע שיטת הבה"ג מובא בשו"ת רע"א סי' קכ"ו דא"א לקיים התנאי אחר מיתת המגרש כיון דכח הגירושין אינו בעולם כבר, ומזה הוכיחו האחרונים (שערי יושר ועוד) דתנאי הוא מכאן ולהבא למפרע ולא למפרע ממש והדברים ידועים, ולפי"ז כ"כ בקידושין כיון שכבר מת וכבר נתבטלו קידושיו האיך אפשר לתנאי לעקור הקידושין, וראה בכל"ח הנ"ל שהעיר כן, וכן בספר עצי זית לחתנו בתשובות סי' ל', וראה באגרות אחיעזר ח"א סי' יז מו"מ שהיה להג"ר יעקב ניימן ז"ל עם הגאון ר' חיים עוזר ז"ל בזה, וע"ע בשו"ת אור שמח סי' א'.
א) כ'מיין אז ס'איז נישט פשוט אז מ'דארף נישט קיין גט.
ב) וואס איר שרייבט איבער למפרע, איז כדאי צו אנמערקען אז לויט די מ"ד וואס לערענט אז א יבמה קטנה קען ממאן זיין אויך לזיקתה, זעט מען קלאר אז מ'קען עוקר זיין א קידושין למפרע אפילו פון איינער וואס איז שוין געשטארבן, אזוי ווי די גמרא איז מסביר די טעם פון דער מ"ד אין יבמות דף ?? אז ווען זי איז ממאן אין איר יבם איז כאילו זי וואלט ממאן געווען און די נישואין פון איר ערשטע מאן און ממילא איז בכלל נישט דא קיין זיקה.
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
-
- שר האלפיים
- תגובות: 2952
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג יולי 15, 2016 12:37 am
- לאקאציע: אין בעסמענט
דף ה'
א)ותינק ללמדו ספר, איזו דבר איסור יש בה שצריך היתר משום חשבונות של מצוה?
ב) אלא מעתה יום הכיפורים שחל ליהות בשני בשבת... וואס איז דער צושטעל? א חתונה איז מען קובע נישט קיין חילוק ווען, זאגט מען אז מען זאל עס אוועקרוקן פון מוצאי שבת. יוה"ק זאגט די תורה עס זאל זיין אינעם צענטן טאג, איז פארוואזשע אוועקרוקן צוליב א גזירה? (די קשיא פון גמרא שטומט, אבער דער צוגלייך צווישן חתונה און יוה"כ איז נישט קיין צוגלייך לענ"ד).
א)ותינק ללמדו ספר, איזו דבר איסור יש בה שצריך היתר משום חשבונות של מצוה?
ב) אלא מעתה יום הכיפורים שחל ליהות בשני בשבת... וואס איז דער צושטעל? א חתונה איז מען קובע נישט קיין חילוק ווען, זאגט מען אז מען זאל עס אוועקרוקן פון מוצאי שבת. יוה"ק זאגט די תורה עס זאל זיין אינעם צענטן טאג, איז פארוואזשע אוועקרוקן צוליב א גזירה? (די קשיא פון גמרא שטומט, אבער דער צוגלייך צווישן חתונה און יוה"כ איז נישט קיין צוגלייך לענ"ד).
-
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8004
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
- לאקאציע: עולם התורה
איסר האטלקי האט געשריבן:דף ה'
א)ותינק ללמדו ספר, איזו דבר איסור יש בה שצריך היתר משום חשבונות של מצוה?
ס'מיינט אז ס'מותר צו דינגען א מלמד אין שבת צו לערנען מיט זיין קינד.
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
נא_שכל האט געשריבן:פייערמאן האט געשריבן:באמת עיקר תירוץ השו"מ הוא דכיון דצריך לייבם בעדים א"כ כשהחכמים שווי' לבעילתו לבעילת זנות הווה כבלי עדים, וכעי"ז תירץ גם בכלי חמדה בפרשת נשא דאפשר להחכמים לומר כאילו לא היה עדים יעו"ש, וביבום בלי עדים - להראשונים דמצרכי עדים - לכאורה פשוט דא"צ גט, רק שהשו"מ הוסיף דהווה כבעילת זנות ובבעילת זנות נראה לו דאף בעדים לא צריך גט וזה הוא חידוש וכמדומה שכבר העירו בזה, ובאמת מה שכתב השו"מ דאף בלי עדים נראה לו דקיים מצות יבום, דרך זה ידוע באחרונים דהקנין והמצוה אינם תלויים זה בזה (ראה לדוגמא ברשימת שיעורים מרי"ד סולובייציק עמ"ס יבמות) וראה עוד במנ"ח מצוה תקצ"ח.
ולעצם קושיית הפנ"י, הנה מה שהפנ"י מדחה דא"א לומר שהפקיעו קדושי המת, חזינן שכמה מהאחרונים נקטו כן, ראה בחת"ס בחידושים כאן וכן בשו"ת עונג יו"ט אה"ע סוף סי' קנ"ה, אבל באמת יש לעיין אם אפשר להפקיע הקידושין ממי שמת כבר, ובפרט לפי שיטת התוס' דאפקעינהו הוא מכח שאומרים כדת משה וישראל דהוא תנאי דאם חכמים לא יסכימו להקידושין לא יחולו, ובתנאי ידוע שיטת הבה"ג מובא בשו"ת רע"א סי' קכ"ו דא"א לקיים התנאי אחר מיתת המגרש כיון דכח הגירושין אינו בעולם כבר, ומזה הוכיחו האחרונים (שערי יושר ועוד) דתנאי הוא מכאן ולהבא למפרע ולא למפרע ממש והדברים ידועים, ולפי"ז כ"כ בקידושין כיון שכבר מת וכבר נתבטלו קידושיו האיך אפשר לתנאי לעקור הקידושין, וראה בכל"ח הנ"ל שהעיר כן, וכן בספר עצי זית לחתנו בתשובות סי' ל', וראה באגרות אחיעזר ח"א סי' יז מו"מ שהיה להג"ר יעקב ניימן ז"ל עם הגאון ר' חיים עוזר ז"ל בזה, וע"ע בשו"ת אור שמח סי' א'.
א) כ'מיין אז ס'איז נישט פשוט אז מ'דארף נישט קיין גט.
ב) וואס איר שרייבט איבער למפרע, איז כדאי צו אנמערקען אז לויט די מ"ד וואס לערענט אז א יבמה קטנה קען ממאן זיין אויך לזיקתה, זעט מען קלאר אז מ'קען עוקר זיין א קידושין למפרע אפילו פון איינער וואס איז שוין געשטארבן, אזוי ווי די גמרא איז מסביר די טעם פון דער מ"ד אין יבמות דף ?? אז ווען זי איז ממאן אין איר יבם איז כאילו זי וואלט ממאן געווען און די נישואין פון איר ערשטע מאן און ממילא איז בכלל נישט דא קיין זיקה.
א) נכון שבב"ש בס' קס"ו כתב דלשיטת הש"ג דצריך עדים, בלא עדים צריכים גט וחליצה, ובאמת מלשון הש"ג משמע כן וכן הבין בנוב"י אה"ע תנינא קמ"ח, מ"מ ראה בפ"ת שם שמביא מיד המלך שזה הוא רק משום ספק דלהש"ג לא היה ברור דצריך עדים ביבום וכן האריך בזה בשו"ת בית שערים ח"ג סי' ס"ט יעו"ש
ב) כמובן שכל הקושיא היא לשיטת הגר"ח דמיאון הוא רק מכאן ולהבא למפרע, דאם הוא כפשוטו למפרע ממש הרי אגלאי דלא היה קידושין, אבל כמדומה שכבר העירו בזה ופירשו דנשואין קמאי קא עקרא הכוונה להאישות שלאחר מיתה הגורמת הזיקה אבל לא עצם הקידושין שכבר נתבטלו.
איסר האטלקי האט געשריבן:דף ה'
ב) אלא מעתה יום הכיפורים שחל ליהות בשני בשבת... וואס איז דער צושטעל? א חתונה איז מען קובע נישט קיין חילוק ווען, זאגט מען אז מען זאל עס אוועקרוקן פון מוצאי שבת. יוה"ק זאגט די תורה עס זאל זיין אינעם צענטן טאג, איז פארוואזשע אוועקרוקן צוליב א גזירה? (די קשיא פון גמרא שטומט, אבער דער צוגלייך צווישן חתונה און יוה"כ איז נישט קיין צוגלייך לענ"ד).
אין ריטב"א איז משמע אז די קושיא איז אז בי"ד זאל אזוי אויסרעכענען די קביעת החדשים דהיינו ווען ר"ח קומט אויס, אז עס זאל נישט אויסקומען יוה"כ בשני בשבת, אזוי ווי די גמרא אין ר"ה זאגט אז וועגן ירקיא ומתיא שטופט מען אפ ר"ח, ממילא איז נישט די קושיא אז יוהכ"פ זאל נישט זיין אינעם צענטען טאג.
- פרוביר אויך
- שר האלפיים
- תגובות: 2565
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יולי 09, 2013 11:02 pm
בגמ. דף ד. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר אבל לא נתן מים על גבי בשר מזדבן
קשה לי, כל ההיתר שאין דוחין הנישואין כשאבי החתן מת, הוא מושום שהכל מוכן ע״י אבי החתן,
ואם תדחה הנישואין לא יהיה מישהו להכין צרכי סעודה,
ואמאי כשיכולין למכור הסעודה צריך לדחות הנישואין, וכי ההיתר היה מושום ממון ?
קשה לי, כל ההיתר שאין דוחין הנישואין כשאבי החתן מת, הוא מושום שהכל מוכן ע״י אבי החתן,
ואם תדחה הנישואין לא יהיה מישהו להכין צרכי סעודה,
ואמאי כשיכולין למכור הסעודה צריך לדחות הנישואין, וכי ההיתר היה מושום ממון ?
אז יענער קען קענסטו אויך
פרוביר אויך האט געשריבן:בגמ. דף ד. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר אבל לא נתן מים על גבי בשר מזדבן
קשה לי, כל ההיתר שאין דוחין הנישואין כשאבי החתן מת, הוא מושום שהכל מוכן ע״י אבי החתן,
ואם תדחה הנישואין לא יהיה מישהו להכין צרכי סעודה,
ואמאי כשיכולין למכור הסעודה צריך לדחות הנישואין, וכי ההיתר היה מושום ממון ?
עי' בהראשונים על אתר שלמדו מזה שצריך להיות ב' תנאים כדי שיתירו להכניס המת לחדר ולבעול, 1. הפסד ממון 2. שאין לו מי שיטרח שנית עבור החתונה
נא_שכל האט געשריבן:איסר האטלקי האט געשריבן:דף ה'
א)ותינק ללמדו ספר, איזו דבר איסור יש בה שצריך היתר משום חשבונות של מצוה?
ס'מיינט אז ס'מותר צו דינגען א מלמד אין שבת צו לערנען מיט זיין קינד.
והוא פשוט
וואס טוט זיך מיט 'ללמדו אומנות' מעג מען נאר די חלק פון דינגען און אפשמועסן אויף אינדערוואכן, אדער אפי' די עצם לימוד אומנות איז מותר בשבת?
לכאורה אפי' די טאטע האט א מצוה, אבער דער מלמד איז יא אסור, פאר אים איז דאך נישט קיין מצוה, בין איך גערעכט?
דף ה: בב' לשונות באיבעיא יש אותה השאלה "מקלקל הוא אצל הפתח/בחבורה או מתקן הוא אצל הפתח/בחבורה" ופירש"י: יש לשאול על פתח זה אם תקון הוא אצלה (לכאורה כדברי הר"ת שלא יתלכלך בפעם אחרת וכדו') או קלקול הוא אצלה שהבתולה חשובה מן הבעולה.
לכאורה מן לשון רש"י משמע ששניהם אמת הם ואין בזה סתירה, יש קלקול מצד אחד ויש גם תיקון מצד השני, ואם כן מה האיבעיא, האם אין זה כלל במלאכת שבת שתיקון כל דהו סגי להוציא מידי קלקול? (עי' פסחים עג. מתקן הוא אצל בן נח)
לכאורה מן לשון רש"י משמע ששניהם אמת הם ואין בזה סתירה, יש קלקול מצד אחד ויש גם תיקון מצד השני, ואם כן מה האיבעיא, האם אין זה כלל במלאכת שבת שתיקון כל דהו סגי להוציא מידי קלקול? (עי' פסחים עג. מתקן הוא אצל בן נח)
מיללער האט געשריבן:נא_שכל האט געשריבן:איסר האטלקי האט געשריבן:דף ה'
א)ותינק ללמדו ספר, איזו דבר איסור יש בה שצריך היתר משום חשבונות של מצוה?
ס'מיינט אז ס'מותר צו דינגען א מלמד אין שבת צו לערנען מיט זיין קינד.
והוא פשוט
וואס טוט זיך מיט 'ללמדו אומנות' מעג מען נאר די חלק פון דינגען און אפשמועסן אויף אינדערוואכן, אדער אפי' די עצם לימוד אומנות איז מותר בשבת?
לכאורה אפי' די טאטע האט א מצוה, אבער דער מלמד איז יא אסור, פאר אים איז דאך נישט קיין מצוה, בין איך גערעכט?
זה לשון היעב"ץ בשו"ת שאילת יעבץ סי' מ"א 'כי אע"פ שמצינו כ"כ שהיתירו לפסוק על התינוק ללמדו אומנות, פסיקה בלבד התירו, ולא תראה שהיתירו ללמוד בשבת אומנות במתכוון לה, חלילה וחלילה, לא יעשה כן בישראל'.
דף ו:
א. לתירוצו של רבה דהיתירן של חכמים לבעול תחילה בשבת הוא משום דרוב בקיאין בהטיי', האם יחיד שאינו בקי ג"כ בכלל ההיתר? (מתוס' משמע להיתירא, וצ"ב למה).
ב. לפירש"י דבקיאין, מהו למעשה הפטור של קרי"ש אם רוב בקיאין?
א. לתירוצו של רבה דהיתירן של חכמים לבעול תחילה בשבת הוא משום דרוב בקיאין בהטיי', האם יחיד שאינו בקי ג"כ בכלל ההיתר? (מתוס' משמע להיתירא, וצ"ב למה).
ב. לפירש"י דבקיאין, מהו למעשה הפטור של קרי"ש אם רוב בקיאין?
Prime Free Trial
As an Amazon Associate I earn from qualifying purchases
As an Amazon Associate I earn from qualifying purchases
-
- שר האלפיים
- תגובות: 2952
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג יולי 15, 2016 12:37 am
- לאקאציע: אין בעסמענט
מיללער האט געשריבן:דף ה: בב' לשונות באיבעיא יש אותה השאלה "מקלקל הוא אצל הפתח/בחבורה או מתקן הוא אצל הפתח/בחבורה" ופירש"י: יש לשאול על פתח זה אם תקון הוא אצלה (לכאורה כדברי הר"ת שלא יתלכלך בפעם אחרת וכדו') או קלקול הוא אצלה שהבתולה חשובה מן הבעולה.
לכאורה מן לשון רש"י משמע ששניהם אמת הם ואין בזה סתירה, יש קלקול מצד אחד ויש גם תיקון מצד השני, ואם כן מה האיבעיא, האם אין זה כלל במלאכת שבת שתיקון כל דהו סגי להוציא מידי קלקול? (עי' פסחים עג. מתקן הוא אצל בן נח)
גוטע קשיא!
פאר מיר איז שווער געווען אויף דעם, אז אמת טאקע אז א בתולה איז ווערט מער ווי א בעולה, ווען אבער? איידער איר נעמען. אצינד דארף ער איר אבער אפערנערהייט! אזוי ווי איינער קויפט א וויין באטל, זיכער איז א פארמאכטער פלאש בעסער ווי א גענוצטער, אבער אויב עפענט זיך עס נישט פרייטאג צונאכטס איז עס גארנישט ווערד... נו וואס איז דער קלקול??