שיעור השבוע בפרשת השבוע ובענינא דיומא

קושיות והערות בלימוד הגמרא

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

ב"ה

יום ד' לסדר אמור אל הכהנים תשע"ז לפ"ק

די וואך איז אויפן לוח פון אונזער מסגרת חבורת תורתך שעשועי ממשיך צו זיין אין די לעצטע צוויי-צענדליג בלאט פון מסכת כתובות, דער שיעור לויפט אויף די דפים צט-קג פון די מסכתא און דאס הארץ קלאפט שוין מיט א געדאנק שנעלער ווען עס שפירט אז אט אט האלטן מיר ביים זאגן די ווארעמע בקשה פון לא תתנשי מינן און די תפלות פון והערב נא, דאנקנדיג דעם רבוש"ע ששמת חלקינו מיושבי ביהמ"ד וכו', און א קארגע צוויי וואכן גרייכן מיר דעם קלימאקס פון די לעצטע זיבן חדשים בעזהשי"ת בסיום המסכתא מיט געזונט צו דערלעבן.

דאס איז גרינג צו באמערקן אז לכבוד 'פרשת הכהנים' פרשת אמור, כאפן מיר אריין צו לערנען די משנה אויף דף ק: הממאנת השניה והאילונית אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות אם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר יש להם כתובה. ווי די משנה און דערויף די גמרא בדף קא, ביז צום סוף פון פרק אלמנה ניזונת גייט אריין אין די פרטים פון די התחייבות וואס בלייבט אויף א כהן הדיוט וואס איז עובר אויף די תורה הקדושה און ער איז נושא נשים בעבירה נעמענדיג א גרושה אדער א חלוצה (על אף שהאיסור הוא רק מדרבנן - אינו דומה לשאר שניות כיון שהבנים חללים הם מדרבנן אינה מרגילתו) אדער א כה"ג נעמט אן אלמנה, צו עס איז דא א חיוב כתובה ווען ער גיט איר א גט אדער נישט, צו עס איז דא א חילוק בהכיר בה ולא הכיר בה וכדומה.

און באמת גיט דאס מיט א טריט ווייטער ווען די גמ' אויף די קא. ברענגט די מחלוקת פון ר"א ור"י צו א כהן מעג זיך מטמא זיין צו א ווייב א קטנה שהשיאה אחיה ואמה, ברעגנט דאס אונז צו נאך א חלק מפרשת השבוע פון קדושת כהונה און עניני טומאת כהנים, וואס קומט צו א הויכפונקט ביים סוף פון די וואכעדיגע שיעור מיטן וועלט-באקאנטן תוספות אויף דף קג: בד"ה אותו היום, וואס זאגט אז רבינו חיים כהן פון די בעלי התוס' האט געזאגט אז ווען ער וואלט געווען ביי די לויה פון הייליגען רבינו תם, וואלט ער זיך מטמא געווען טראץ דעם וואס ער איז א כהן, וואס דער באמאבסטישער חידוש פון ר"ח כהן און תוס' איז זיך שטארק מחולק דערויף איז עד היום א יסוד ובסיס צו א שאלה צו כהנים מעגן גיין אויף קברי צדיקים, א שאלה צו כהנים מעגן זיך משתתף זיין ביי א לויה פון א גדול הדור ועוד ועוד, ותן לחכם ויחכם עוד.

(נאר צוצוייכענען פאר ווער עס איז אינטערעסירט, דער בארימטער אראטארישער מגיד שיעור הרה"ג ר' ישכר פראנד שליט"א פון באלטימאר האט א שיעור איבער די גאנצע ענין, מיט אסאך היסטארישע חומר פון תשובה ספרים אין די נושא, מען קען דעם שיעור הערן אויף קול הלשון - שפתים ישק)
בלעטל
שר האלף
תגובות: 1514
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יולי 17, 2011 3:15 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך בלעטל »

טאקע אויך ענינא דיומא, מירון..
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

אין שכנות'דיגן אשכול האט א פארזוך לקישור זיך אויסגעלאזט מיט א דורכפאל, האמיר דא א צווייטע.
אין תוס' קד: (ד"ה מתני' שניי דייני) ברענגט תוס' אז ס'איז געווען צוויי מענטשן מיט'ן נאמען שבנא, איינער א רשע, ציטירנדיג בקיצור פון סנהדרין (כו.) "ששלח לסנחריב שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו וכשרצה לצאת הוא וסיעתו חוץ לחומה יצא הוא תחלה ובא גבריאל וסגר הדלת והרגו סנחריב" וואס צייגט אויף זיין רשעות.
דארט אין סנהדרין ברענגט עס די גמרא אלס ראי' צו ריש לקיש אז "קשר רשעים אינו מן המנין", בנוגע אזא מעשה:
ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכו' מאי שנא כהן משום בדחשידי אשביעית וכו' אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה וכו' הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין.
דערויף ברענגט די גמרא וואס תוס' ברענגט דא אין כתובות:
מאי קשר רשעים, שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא, ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיהו ח, יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין וכו' כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

זייער שיין הרב משלנו, נהירין ליה שבילי דהש"ס כשמואל בשבילי דנהרדעא.

א קליינע צאמשטעל פונעם שיעור השבוע בדף קח: בדברי אביי להסביר טענתו של אדמון במתני' וכי בשביל שאני זכר וראוי לעסוק בתורה הפסדתי?

הייסט דאס אז מי שעוסק בתורה ראוי הוא לקבל השפע יותר ממי שאינו עוסק בתורה, און ווי מ'האמיר שוין געלערנט אויבן בדף מט. ומובא בתוס' פה ד"ה אמר רבא, מצוה לזון את הבנות וק"ו לבנים דעוסקין בתורה.

כמה זה מתאים לדברי תורתינו הק' בפרשת השבוע אם בחוקותי תלכו ופירש"י שתהיו עמלים בתורה, יבוא כל יעודי התורה וברכת ה' היא תעשיר. יזכינו השם לעסוק בתורה בעמלות, ולזכות לכל הברכות האמורות בתורה בכי טוב וכל טוב סלה.
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

בעזהשי"ת מוצש"ק בהר-בחוקותי תשע"ז לפ"ק

אין די פארגאנגענע וואך האבן מיר בס"ד אנגעהויבן די סאמע לעצטע פרק מהי"ג פרקים של מסכת כתובות, פרק שני דייני, לערנענדיג די פינף בלאט דפים קה-קח ממס' כתובות און אט גרייטן מיר זיך בס"ד צו פארענדיגן די אונטערשטע פיר בלאט ולסיים המסכתא בכי טוב ביום ד' הבעל"ט באנפין נהירין.

לערנענדיג פרשת השבוע פרשת בהר ביי די פרשה פון עבד עברי זאגט די תורה הק' (ויקרא כה, מא) אז ביי יובל גייט דער עבד אהיים, ויצא מעמך הוא 'ובניו' עמו ושב אל משפחתו וגו' זאגט רשיה"ק אויפן פלאץ בד"ה הוא ובניו: אר"ש אם הוא נמכר בניו מי מכרן? אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו. עכ"ל

באמת די רש"י איז אויך דא אין פר' משפטים ומקורו בחז"ל מס' קידושין כב. אז א אדון איז מחויב לזון אשתו ובניו פונעם עבד עברי. איז דארט אין משפטים איז דער רמב"ן הק' מסופק צו די מעשה ידיהם פון די אשה ובנים געהערן צום אדון און ער זאגט אז מסתבר איז אז יא, און לפי"ז קענען די אשה ובנים זאגן איני נזונים ואיני עושים עיי"ש

נאכדעם לייגט דער רמב"ן צו אז בעצם א טאטע אליינס איז דאך בכלל נישט מחויב במזונות בניו ובנותיו, איז פארוואס זאל דער אדון האבן מער חיובים ווי דער עבד זעלבסט, זאגט ער אז למעשה יעדע טאטע געווענליך זארגט יא לזון את בניו ובנותיו אעפ"י שאינו מחויב בדבר דארף דער אדון זיין במקום האב און זיי שפייזן.

דער מקור אז א טאטע איז נישט מחויב מעיקר הדין לזון בניו ובנותיו, לערנט רבי אלעזר בן עזריה ארויס ממדרש חכמים פון א לשון פון די כתובה וואס ווערט דערמאנט אין אונזער משנה בדף קח: הבנים יורשים והבנות יזונו, האט ראב"ע געדרשנט (לעיל מט.) מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן.

אבער די גמ' זאגט דארט ווייטער אז מכל מקום מצוה איכא און ווי די לשון הברייתא איז (מובא גם בתוס' כאן ד"ה אמר רבא) מצוה לזון את הבנות וק"ו לבנים דעוסקין בתורה. און דערפאר איז טאקע דער אדון מחויב לזון את בני ובנות העבד וכדברי הרמב"ן הנזכרים.
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

אין ספה"ק ברך משה איז דא די וואך א שיינע תורה, וואס ברענגט א קישור לשיעור השבוע.
ס'איז באקאנט דער מדרש על הפסוק די וואך ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אומהו"ע וכו'
ברענגט ער דעם נועם אלימלך, ווי אזוי אידן ווערן נישט בטל ברוב האומות, ווייל ס'ווערט גע'פסקנ'ט אין שו"ע אז א דבר הדבוק דארף האבן א ביטול קעגן די גאנצע, ממילא וויבאלד אידן זענען דבוק אין השי"ת, ווערן זיי נישט בטל.
ווער קען דען זאגן אז מ'איז אין די מדריגה לדבוקי בשכינתא, נאר וויבאלד די גמ' זאגט (כתובות קיא:) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה וכו' אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם וכו' מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. ממילא האט מען א דביקות בה' דורך דביקות בצדיקים. די אוה"ע האבן גע'טענה'ט אז וויבאלד אידן זענען א מיעוט קעגן זיי, מה ראו להתקרב? אויף דעם איז דער תירוץ, הביאו ספר יוחסי"ן כשם שמביאים בני, אידן זענען זיך מתייחס און דבוק צו צדיקים, ממילא ווערן זיי נישט בטל.
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

לא לנו האט געשריבן:אין ספה"ק ברך משה איז דא די וואך א שיינע תורה, וואס ברענגט א קישור לשיעור השבוע.
ס'איז באקאנט דער מדרש על הפסוק די וואך ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אומהו"ע וכו'
ברענגט ער דעם נועם אלימלך, ווי אזוי אידן ווערן נישט בטל ברוב האומות, ווייל ס'ווערט גע'פסקנ'ט אין שו"ע אז א דבר הדבוק דארף האבן א ביטול קעגן די גאנצע, ממילא וויבאלד אידן זענען דבוק אין השי"ת, ווערן זיי נישט בטל.
ווער קען דען זאגן אז מ'איז אין די מדריגה לדבוקי בשכינתא, נאר וויבאלד די גמ' זאגט (כתובות קיא:) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה וכו' אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם וכו' מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. ממילא האט מען א דביקות בה' דורך דביקות בצדיקים. די אוה"ע האבן גע'טענה'ט אז וויבאלד אידן זענען א מיעוט קעגן זיי, מה ראו להתקרב? אויף דעם איז דער תירוץ, הביאו ספר יוחסי"ן כשם שמביאים בני, אידן זענען זיך מתייחס און דבוק צו צדיקים, ממילא ווערן זיי נישט בטל.

הערליך! יישר כח - און מזל טוב צום סיום המסכתא
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

בעזהשי"ת יום ערב שבת קודש פרשת במדבר - ראש חודש סיון תשע"ז לפ"ק

למזל טוב סיימנו השבוע מסכת כתובות בשעטומ"צ, יה"ר מלפני אבינו שבשמים כשם שזיכנו לסיים מסכת כתובות כן יזכינו להתחיל ולסיים מסכות וספרים אחרים מתוך הרחבת הדעת וכט"ס.

לערנענדיג די אונטערשטע פיר בלאט פון ש"ס קטן - מסכת כתובות, ווי די גמרא ענדיגט בדברי אגדתא בשבת ארצינו הקדושה ארץ ישראל וירושלים עיה"ק מיט א סיום פון אזא הערליכע מסכתא ווי מיר בעטן זיך לא תתנשי מינן און מיר זענען מבטיח ולא נתנשי מינך, אין א צייט ווען מ'גרייט זיך מקבל צו זיין די תורה מחדש קומענדיגע וואך ביום חג השבועות הבעל"ט, האט דאס אן עקסטערע געשמאק און באדייט, און עס גיט א שטארקער געפיל פון דבר בעתו מה טוב, ובפרט אז אינעם סאמע לעצטע בלאט דערציילט די גמרא איבער רבי זירא'ס ארויפגיין קיין ארץ ישראל נאכדעם וואס ער האט זיך משתמט געווען פון רבי יהודה פירט די גמרא אויס: רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר נקט במצרא וקעבר אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפזיזותייכו קיימיתו אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. דער צדוקי האט פארשטאנען אז די חביבות צו ארץ ישראל וואס רבי זירא ווייזט ארויס קומט פון קבלת התורה מסיני, און וויאזוי מיר ווייסן אז קדושת ארץ ישראל האט נאר א חשיבות אויב אין די זעלבע צייט איז מען מקבל אויף זיך די עול התורה, והדברים ארוכים.

אבער צו גיין מיט א טריט ווייטער, ווען א סאטמארער חבורה לערנט אדורך די ענינים פון די שלש שבועות און די חומר העוון פון דחיקת הקץ און עליה בחומה, ווערט יעדער ארומגענומען מיט א געפיל פון ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, און מ'דאנקט דעם אייבירשטען שלא השבית לנו גואל והעמיד לנו את רבינו הקוה"ט זי"ע וועלכער האט בגודל קדושתו ותורתו וחביבותו לקדושת ארץ ישראל מבאר געווען די הארבע ענינים בספרו הקדוש ויואל משה, ווי די גמרא באקומט א נייע באדייט און אן אקטועלע טעמע וואס איז נוגע פאר אונז אויפן טאג טעגליכען לעבן, ווען עס קומט צו טראכטן פון די מצב אין ארץ ישראל, און אסאך האבן טאקע די לעצטע פאר טאג אויסגענוצט איבערצולויפן נאכאמאל די ענינים אין ויואל משה, אויסצונוצן די געלעגנהייט אריינצונעמען אין זיך די יסודות האמונה וואס דער רבי האט אוועקגעשטעלט כיתד שלא תמוט ביז משיח'ס טאג.

והדבר בעתו שטייענדיג אפאר טאג פאר יו"ט שבועות, כידוע ספה"ק האבן געטייטשט דעם שבועות מלשון שבועה (עי' בספה"ק שפת אמת ועוד) אזוי ווי די גמרא זאגט אויף אסאך פלעצער "מושבע ועומד מהר סיני" כלל ישראל האט מקבל געווען די תורה בשבועה, און דאס איז באמת א שטארקע שילוב מיט די קומענדיגע מסכת נדרים וואס מיר גרייטן זיך אנצוהייבן בס"ד קומענדיגען מאנטאג הבעל"ט, ווי באקאנט אז דערפאר זענען שבועות נישט חל על מצות מן התורה מדין אין שבועה חל שבועה. איז אינטערעסאנט צו באמערקט אז דער רבי אין ויואל משה ווען ער איז מבאר די תוקף פון די ג' שבועות וויאזוי דאס האט חל געווען אויף אלע דורות, ברענגט ער צו די באקאנטע קשיא אויפן ענין הנ"ל פון מושבע ועומד מהר סיני, וואס שטאמט נאך פון די קדמונים מספר העקידה און דער שלה"ק איז מאריך דערינען, וויאזוי דאס האט געהאט א תוקף אויף אלע דורות ביז ביאת המשיח, עי' בספה"ק ויואל משה מאמר שלש שבועות אותיות לד-לו ווי דער רבי איז דאס מבאר מיט א שטארקע בהירות כדרכו.

זאל דער אייבירשטער אונז געבן די זכיה טאקע מקבל צו זיין די תורה און מקיים זיין די שבועת הר סיני בכל פרטיה ודקדוקיה, און ווייטער קענען זיצן און לערנען, שטייגן און גיין ווייטער מחיל אל חיל ובזכות נזכה לקיים מצות ישוב ארץ ישראל באופן הנבחר והנעלה ע"י ביאת משיח צדקנו בב"א
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

מיללער האט געשריבן:בעזהשי"ת יום ערב שבת קודש פרשת במדבר - ראש חודש סיון תשע"ז לפ"ק

למזל טוב סיימנו השבוע מסכת כתובות בשעטומ"צ, יה"ר מלפני אבינו שבשמים כשם שזיכנו לסיים מסכת כתובות כן יזכינו להתחיל ולסיים מסכות וספרים אחרים מתוך הרחבת הדעת וכט"ס.

לערנענדיג די אונטערשטע פיר בלאט פון ש"ס קטן - מסכת כתובות, ווי די גמרא ענדיגט בדברי אגדתא בשבת ארצינו הקדושה ארץ ישראל וירושלים עיה"ק מיט א סיום פון אזא הערליכע מסכתא ווי מיר בעטן זיך לא תתנשי מינן און מיר זענען מבטיח ולא נתנשי מינך, אין א צייט ווען מ'גרייט זיך מקבל צו זיין די תורה מחדש קומענדיגע וואך ביום חג השבועות הבעל"ט, האט דאס אן עקסטערע געשמאק און באדייט, און עס גיט א שטארקער געפיל פון דבר בעתו מה טוב, ובפרט אז אינעם סאמע לעצטע בלאט דערציילט די גמרא איבער רבי זירא'ס ארויפגיין קיין ארץ ישראל נאכדעם וואס ער האט זיך משתמט געווען פון רבי יהודה פירט די גמרא אויס: רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר נקט במצרא וקעבר אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפזיזותייכו קיימיתו אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. דער צדוקי האט פארשטאנען אז די חביבות צו ארץ ישראל וואס רבי זירא ווייזט ארויס קומט פון קבלת התורה מסיני, און וויאזוי מיר ווייסן אז קדושת ארץ ישראל האט נאר א חשיבות אויב אין די זעלבע צייט איז מען מקבל אויף זיך די עול התורה, והדברים ארוכים.

אבער צו גיין מיט א טריט ווייטער, ווען א סאטמארער חבורה לערנט אדורך די ענינים פון די שלש שבועות און די חומר העוון פון דחיקת הקץ און עליה בחומה, ווערט יעדער ארומגענומען מיט א געפיל פון ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, און מ'דאנקט דעם אייבירשטען שלא השבית לנו גואל והעמיד לנו את רבינו הקוה"ט זי"ע וועלכער האט בגודל קדושתו ותורתו וחביבותו לקדושת ארץ ישראל מבאר געווען די הארבע ענינים בספרו הקדוש ויואל משה, ווי די גמרא באקומט א נייע באדייט און אן אקטועלע טעמע וואס איז נוגע פאר אונז אויפן טאג טעגליכען לעבן, ווען עס קומט צו טראכטן פון די מצב אין ארץ ישראל, און אסאך האבן טאקע די לעצטע פאר טאג אויסגענוצט איבערצולויפן נאכאמאל די ענינים אין ויואל משה, אויסצונוצן די געלעגנהייט אריינצונעמען אין זיך די יסודות האמונה וואס דער רבי האט אוועקגעשטעלט כיתד שלא תמוט ביז משיח'ס טאג.

והדבר בעתו שטייענדיג אפאר טאג פאר יו"ט שבועות, כידוע ספה"ק האבן געטייטשט דעם שבועות מלשון שבועה (עי' בספה"ק שפת אמת ועוד) אזוי ווי די גמרא זאגט אויף אסאך פלעצער "מושבע ועומד מהר סיני" כלל ישראל האט מקבל געווען די תורה בשבועה, און דאס איז באמת א שטארקע שילוב מיט די קומענדיגע מסכת נדרים וואס מיר גרייטן זיך אנצוהייבן בס"ד קומענדיגען מאנטאג הבעל"ט, ווי באקאנט אז דערפאר זענען שבועות נישט חל על מצות מן התורה מדין אין שבועה חל שבועה. איז אינטערעסאנט צו באמערקט אז דער רבי אין ויואל משה ווען ער איז מבאר די תוקף פון די ג' שבועות וויאזוי דאס האט חל געווען אויף אלע דורות, ברענגט ער צו די באקאנטע קשיא אויפן ענין הנ"ל פון מושבע ועומד מהר סיני, וואס שטאמט נאך פון די קדמונים מספר העקידה און דער שלה"ק איז מאריך דערינען, וויאזוי דאס האט געהאט א תוקף אויף אלע דורות ביז ביאת המשיח, עי' בספה"ק ויואל משה מאמר שלש שבועות אותיות לד-לו ווי דער רבי איז דאס מבאר מיט א שטארקע בהירות כדרכו.

זאל דער אייבירשטער אונז געבן די זכיה טאקע מקבל צו זיין די תורה און מקיים זיין די שבועת הר סיני בכל פרטיה ודקדוקיה, און ווייטער קענען זיצן און לערנען, שטייגן און גיין ווייטער מחיל אל חיל ובזכות נזכה לקיים מצות ישוב ארץ ישראל באופן הנבחר והנעלה ע"י ביאת משיח צדקנו בב"א

נאך מער, קדמיתו פומייכו לאודנייכו, איז דאך נעשה ונשמע, ווי רש"י זאגט "מתחלתכם הייתם בהולים שהקדמתם נעשה לנשמע וכו'", און דאס האבן דאך אידן געענטפערט ביום ב' בסיון, איז דאס נאך מער שייך לפרשת השבוע, ווען ב' סיון געפאלט שבת.
בנוגע צום עצם יו"ט שבועות, קען מען לכאורה געפינען מער ענינים מפרשת השבוע.
מ'ליינט דאך שבועות רות. אין שבת מא. ברענגט די גמרא די זעלבע עובדא פון ר' זירא (בדף קיא.) ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל וכו', און דארט אין שבת פארציילט די גמ' די מעשה ווייטער. וויבאלד ער האט מורא געהאט צו גיין צו אים, ווייל ער וועט אים נישט לאזן גיין, אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק. ער האט געטראפן רב יהודה אין מרחץ, און ער האט פון רב יהודה'ס באפעלן פאר זיין שמש, זיך ארויסגעלערנט אסאך זאכן אויף וואס ר' זירא האט זיך אויסגעדרוקט, אילו לא באתי אלא בשביל זה דיי. צווישן די זאכן, ער האט באפוילן פאר יעדן, אשתי מיא דבי באני, מ'זאל טרינקען וואסער פון מרחץ. פרעגט די גמ' וואס איז די תועלת דערפון, ברענגט די גמ' א לענגערע ברייתא, וואו ס'שטייט צווישן אנדערן, רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים. פירט די ברייתא אויס, רחץ ולא סך דומה למים ע"ג חבית. איז תוס' (ד"ה רחץ) דן איבער דער גירסא, רחץ ולא סך: ול"ג מעיקרא דהא בכולי הש"ס רחיצה קודם סיכה כדאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) רחצו סכו וקרא כתיב ורחצת וסכת (רות נ) מיהו קרא איכא לאוקמי בסיכה שהיתה מתקשטת עצמה לריח טוב לכן לא היתה סכה בתחלה שעל ידי רחיצה היתה מעברת הסיכה מעליה:
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

בעזהשי"ת

יום ב' פרשת נשא תשע"ז לפ"ק

תלי"ת שזכינו ביום אתמול להבחינה האחרונה ממסכת כתובות, ממשיכים היום יום ב' בהתחלת מסכת נדרים עם פי' הר"ן, מתוקים מדבש ונופת צופים, די וואך האבן מיר א קורצע שיעור לרגל יום טוב שבועות הבעל"ט, דער שיעור די וואך איז אויף די ערשטע צוויי בלאט דף ב' וג' ממסכת נדרים.

מה נכבד לנו היום בהתחלת המסכתא, ומה טוב לנו בסימנא טבא אז די התחלה פון אט די הערליכע מסכתא וועלכע רעדט ארום בהלכות נדרים, זאל טאקע זיין פונקט אין די וואך וואס די תורה הק' זאגט אונז די הלכות פון "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' " ובפרט אז באלד אינעם צווייטן בלאט בדף ג' ע"א גייט די גמרא אריין אין די לימודים וואס מ'לערנט ארויס פון דעם פסוק און די דאפלטע לשונות לנדור נדר נזיר להזיר וואס לויט איין מ"ד איז דאס די מקור פונעם דין אין די ערשטע משנה פון "ידות נדרים כנדרים" און אזוי איז די גמרא ממשיך אין די קומענדיגע בלעטער אין פארשידענע פרטים בהלכות נדרים ונזירות וואס איז געבויעט אויף פרשת השבוע. איז אוודאי גאלדענע געלעגנהייט אדורכצולענער די פרשנת נזירות די וואך חומש עפירש"י צו זיין באקאנט מיט די הלכות און קרבנות נזיר, וועלכע וועט צוניץ קומען אין די ערשטע בלעטער און אזוי בהמשך המסכתא.

נאך איין ענין האבן מיר היינט געלערנט בדף ב' וואס באלאנגט צו די וואכעדיגע סדרה, דאס איז דער ענין וואס דער הייליגער ר"ן ברענגט אראפ בנוגע הלכות שבועה צו א שבועה דארף דוקא זיין בשם השם יתברך אדער נישט, וואס באלד אין די ערשטע בלאט פון די מסכתא באגעגן מיר זיך במתק לשונו הטהור פונעם ר"ן ווען ער פרעגט אויפן רבינו תמ'ס שיטה אין די הלכה ובלשונו הצח: ותמהני עליו פה קדוש איך יאמר דבר זה וכו' עס צונעמט די הרגשים צו זעהן מיט וואספארא חרדת קודש די הייליגע רשאונים האבן געלערנט, באימה ויראה ברתת ובזיעה כיום מתן תורתינו מסיני.

עכ"פ ברענגט דער ר"ן אראפ די סוגיא פון מסכת שבועות אז א משובע מפי אחרים האט די זעלבע דין כמושבע מפי עצמו בעונה אמן אחר השבועה, און דער מקור איז בפרשת השובע בפרשת סוטה פון ואמרה האשה אמן אמן.

השם יעזרנו להמשיך ולסיים מסכת נדרים באנפין נהירין מתוך הרחבת הדעת וכט"ס
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

לכבוד סיום המס' א שיינער קישור פון שיעור השבוע לפרשת במדבר.
פון די לעצטע ווערטער אין מס' (קיב:) אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים.
דאס ברענגט רש"י צו אין שבת (קיח.) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח וכו', זאגט רש"י (ד"ה חבלו של משיח) כדאמרי' בכתובות (דף קיב:) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים שנאמר וכו'.
נו וואו קומט עס לעניני דיומא?
חיוב שלש סעודות בשבת לערנען חז"ל ארויס אין שבת אן עמוד פריער (קיז:) ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (שמות טז, כה) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא.
אביסל פריער אין מס' (שבת פז:) זאגט די גמ', ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל וגו' בחמשה עשר יום לחדש השני ואותו היום שבת היה דכתיב (שמות טז, ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' וכתיב (שמות טז, כו) ששת ימים תלקטוהו. משה רבינו האט למעשה געזאגט דעם פסוק ויאמר משה אכלוהו היום וכו', הערשט א שבת דערויף וואס איז געפאלן כ"ב אייר, ווי תוס' (ד"ה ששת) איז מסביר.
קומט אויס אז דעם דריטן שבת כ"ט אייר, וואס איז היי יאר געפאלן ביום ה' במדבר, איז געווען דער ערשטער שבת ווען כלל ישראל האט געגעסן געהעריג די 3 סעודות בשבת כסדרן (וכ"פ הרמב"ם ובשו"ע), ווייל א שבת בעפאר איז מען הערשט געוואר געווארן איבער סעודה ראשונה דליל שבת הערשט שבת צופרי.
איז גאר פאסיג אול"י ה' במדבר, ווען חברי החבורה האבן נאך משלים געווען דעם דף היום קיב: צו לערנען איבער די חבלו של משיח, פון וואס מ'ווערט ניצל בזכות אכילת סעודת ליל שבת.
יה"ר שנזכה לכל זה.
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

לא לנו האט געשריבן:מ'ליינט דאך שבועות רות


אז מדערמאנט מגילת רות מיט די סיום מסכת כתובות וואס מיר האבן זוכה געווען מסיים צו זיין און נעמען די לעצטע בחינה די וואך זונטאג העעל"ט, איז דאך פשוט כדאי צו דערמאנען אז די גמרא זאגט אין מסכת בבא בתרא דף צא. בנוגע די איסור ארויסצוגיין פון ארץ ישראל קיין חוץ לארץ און דער רמב"ם ברענגט עס להלכה:
ת"ר אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה בסלע לא יצא וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ שנאמר (רות א, יט) ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי מאי הזאת נעמי א"ר יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה.


א פרייליכען יו"ט
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

בפרשת השבוע העבר, נשא, איז געווען א שיינער ענין וואס ווערט צונויפגעלאכטן מיט אן ענין בפרשת השבוע (נדרים ג.) אין עטליכע תוס' אין ש"ס, דאס איז איבער דער מחלוקת פון פון "דברה תורה כלשון בני אדם" צי נישט.
אין שיעור השבוע האט מען עס געזען "דברה תורה כלשון בני אדם הניחא למאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם אלא למאן דלית ליה דברה תורה כלשון בני אדם האי לנדור נדר מאי עביד ליה וכו'.
אין ברכות (לא.) ביי תפלת חנה אין ביהמ"ק להפקד בזש"ק: אם ראה תראה א"ר אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר (במדבר ה, כח) ונקתה ונזרעה זרע הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדת שפיר אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים מאי איכא למימר דתניא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' ישמעאל א"ל רבי עקיבא אם כן ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו וזו שלא קלקלה נפקדת אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים מאי אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם:

אין עבו"ז (כז.) זאגט תוס' (ד"ה דברה) לגבי דער מחלוקת דארט ביי המול ימול, צי דברה תורה כלב"א, אז ס'איז נישט געבינדן, דער זעלבער תנא קען אמאל דרש'ענען א כפילות הלשון, און אמאל זאגן דברה תורה כלב"א, ברענגענדיג עטליכע ביישפילן דערצו, און תוס' פירט אויס: וצריך עיון בדבר דמאיזה טעם אומר התלמוד פעמים כך ופעמים כך:
למעשה אין תוס' מנחות (יז) לאזט זיך תוס' אריין אין א לענגערע אריכות, צאמווארפנדיג פון פילע מקומות אין ש"ס, וואו די תנאים זענען זיך סותר לגבי דברי תורה כלב"א, צווישן זיי, די מחלוקת אין ברכות לא, און דא ביי נדרים ג. און תוס' האט יא א שטיקל מהלך, אז דער מאן דאמר לא דברה תורה כלב"א, וועט שטענדיג דרש'ענען עפעס, און דער מ"ד דברה תורה, וועט אויך דרש'ענען, סיידן ווען ס'איז שווער אריינצולערנען אין פסוק א דרש, וועט ער זיך האלטן צו דברה תורה כלב"א.
צום סוף בלייבט אבער תוס' שווער ביי 2 מקומות, איינס דערפון איז דא ביי נדרים ג. וואו די גמ' זאגט הניחא וכו', אלא למאן דל"ל וכו', לכאורה אפי' דער וואס האלט דברה תורה כלב"א איז אויך שווער. (ואני כלשעצמי חשבתי שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, אם כן המ"ד דברה תורה כלב"א לא ידרוש הדרש, כמו בשאר מקומות שקשה הדרש).
אין תוס' סוטה (כד) ביי דער מחלוקת פון ר"י און ר"ע פון ונקתה ונזרעה זרע, איז פארהאן נאך א פיל לענגערן תוס', מיט פרישע חילוקים און מהלכים, און אויך א תי' לגבי דא אין נדרים, וואס תוס' בלייבט אין מנחות בצ"ע. אויב איז דאס נאכנישט גענוג, איז פארהאן א לענגערע משנה למלך (פ"ו מהל' דעות) וואס ווארפט פריש צאם צענדליגער מראי מקומות וואו דער מחלוקת ווערט בארירט.
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

אויף דער גמרא (ז:) ועניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים וכו', דערמאנט דער ר"ן בתוך אריכות דבריו, די גמרא אין עבו"ז (ה.): דארבעה חשובין כמת עני וסומא ומצורע ומי שאין לו בנים.
אין עבו"ז ברענגט די גמרא א לימוד אויף אלע פיר, און ביי מצורע איז די ראי' פון א פסוק די וואך אין דער סדרה (במדבר יב, יב) ביי מרים וועלכע איז געווארן מצורעת כשלג, און אהרן הכהן האט געבעטן משה רבינו זאל מתפלל זיין פאר איר, אל נא תהי כמת וכו'.


אגב, אין גליון הש"ס צייכנט צו רעק"א ביי דעם ר"ן דעם שאילת שלום. דאס איז א שטארקער קושיא בדברה"ק פונעם ר"ן וועלכער זאגט לגבי דתן ואבירם "וליכא למימר נמי שהיו מצורעין דהא כתיב (דברים יא ו) בקרב כל ישראל וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה דהא אמרינן שחזרו למומן במעשה העגל". (תוס' בעבו"ז שם ד"ה אלא זאגט די זעלבע ווערטער).
פרעגט דער שאילת שלום אז מ'פרעגט דאך די קושיא פארוואס זאגט די משנה אין נגעים אז נגעים שמלפני מתן תורה טהורים, ס'איז בכלל נישט געווען נגעים, מ'איז דאך נתרפא געווארן? ענטפערט מען אז כ'ברויך האבן די טהרת הנגע ווייל ס'איז דאך צוריקגעקומען ביי מעשה העגל, מיט דעם אלעם איז עס טהור ווייל מיסודו איז עס מלפני מתן תורה.
לויט'ן ר"ן קען מען נישט אזוי ענטפערן, ער זאגט אז וויבאלד דתן ואבירם זענען געווען "בקרב כל ישראל" איז א ראי' זיי זענען נישט געווען מצורעים. ווער זאגט? אפשר זענען זיי געווען מצורעים נאר זיי האבן געהאט נגעים פון פאר מתן תורה און צוריקגעקומען נאך מתן תורה שהדין הוא שהם טהורים לפי המשנה דנגעים?

עיי' בספרן של צדיקים ישמח משה ודברי יואל שהאריכו לתרץ בכמה אופנים ישובים נפלאים מתוקים מדבש.
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

יישר כח הרב לא לנו, דברים מאירים כספירים.

אגב, די קשיא פון רבי ישעי' פיק בספרו שאילת שלום ווערט אויך צוגעברענגט אין אנדערע מפרשים סיי דא אין די ווילנא ש"ס בסופו, און די אנדערע גדולי המפרשים כמרן החתם סופר זצ"ל והשלמי נדרים וכו'

וואו אין ישמח משה ודברי יואל רעדן זיי דערוועגן?
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

א גוטע וואך, מוצש"ק בהעלותך תשע"ז לפ"ק

עוד משהו מפרשת מרים שנזכר בשיעור השבוע, רשיה"ק אין חומש סוף סדרה אויפן דערמאנטן פסוק (במדבר יב, יב) אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו, ברענגט פון ספרי אז,אהרן הכהן האט דערמיט מרמז געווען 'אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים' וכו'

דער ענין פון אין אדם רואנ נגעי עצמו וקרוביו ברענגט דער ר"ן צו בדף ח: בד"ה שמע מינה פון א משנה אין נגעים פ"ב מ"ה כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו. און כטש דער ברטנורא דארט זאגט קלאר אין הלכה כרבי מאיר, וועט דער ספרי וואס רש"י ברענגט מוזן האלטן כשיטת רבי מאיר, ועיי"ש בתפאר"י על המשנה. (ובדרך דרוש י"ל דבשמים הלכה כר"מ ואכמ"ל).

ובדרך אגב, די וואך האבן מיר ממשיך געווען בעניני כינוי נדרים און ווי דער ר"ן זאגט בדף ב. אז די לשון 'כינוי' איז ווייל 'שהוא מכונה כמו המכנה שם לחבירו'. איז אינטערעסאנט אז די וואך אין רש"י ווערט דערמאנט צוויי מאל די לשון ווען דער פסוק וויל נישט ארויסברענגען אן ענין בפירוש נאר 'בלשון מכונה'.
איינמאל אינעם פסוק (במדבר יא, טו) ואל אראה ברעתי זאגט רש"י: ברעתם היה לו לכתוב אלא ש'כינה' הכתוב וכו' און דאס אנדערע מאל בפסוק הנ"ל אשר בצאתו מרחם אמו: אמנו היה לו לומר אלא ש'כינה' הכתוב, וכן חצי בשרו, בשרינו היה לומר אלא ש'כינה' הכתוב וכו'

ומסיימים בטוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

מיללער האט געשריבן:יישר כח הרב לא לנו, דברים מאירים כספירים.

אגב, די קשיא פון רבי ישעי' פיק בספרו שאילת שלום ווערט אויך צוגעברענגט אין אנדערע מפרשים סיי דא אין די ווילנא ש"ס בסופו, און די אנדערע גדולי המפרשים כמרן החתם סופר זצ"ל והשלמי נדרים וכו'

וואו אין ישמח משה ודברי יואל רעדן זיי דערוועגן?

לא ראיתיו בפנים, אבל בקובץ "בית ועד לחכמים" קובץ ח', שכתב בזה הרב שמואל עקשטיין שליט"א מו"ל ספרי ליקוטי אורה, מאמר נפלא בישוב קו' זו בתורת מרן הישמח משה ודברי יואל זי"ע. בהיברו בוקס לא מצאתי קובץ ח', ובודאי מי שיש לו תחת אמתחתו יביאו ויהנה אחרים.
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

תודה רבה - מצאתי את הכל בס"ד ע"י הספר הנפלא 'אגדות מהרי"ט' לקוטי דברי תורת רבינו על אגדות הש"ס

דברים מבהיקים ומבריקים
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

כפי זכרוני איז איינער פון די תירוצים אז די ערב רב זענען נישט נטהר געווארן ביי מתן תורה, ממילא ברויך איר פאר זיי האבן די משנה דנגעים לפני מתן תורה טהורים.
ובעניי לא ידעתי ליישבו ע"פ מש"כ בגמ' שבת (קמו.) מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו. וכתב שם רש"י (ד"ה מזלייהו הוו) בסיני וכל שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו ונתרפאו מכל מום ואף עורים ופסחים שהיו בישראל כדתניא בספרי.
האם ערב רב שהיו שם גרועים מגרים שנספחו במשך הדורות?
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

יום ב' לסדר שלח לך תשע"ז לפ"ק

ממשיכים בדרך לסיים פרק הראשון ממסכת נדרים בשבוע הזה בעזהשי"ת, שיעור השבוע דפים ט-יג מהמסכתא המתוקה מסכת נדרים עם פי' הר"ן

די וואך שב"ק הבעל"ט וועלן אידישע קינדער לערנען פרק שלישי ממסכת אבות, על פי מנהג ישראל תורה ללמוד מסכת אבות בחדשי הקיץ. איז פארהאן א משנה אין פרק ג' משנה יג וואס האט א שייכות מיט די מסכתא וואס מיר לערנען יעצט, און מיטן היינטיגען דף, דף י: ממסכת נדרים, וואס קען אפשר זיין אינטערעסאנט אויסצושמועסן.

די משנה זאגט
רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש מרגילין‏ לערוה מסורת סיג לתורה מעשרות סיג לעשר נדרים סיג לפרישות סיג לחכמה שתיקה.

איז פארהאן עטליכע פירושים אויף די מימרא "נדרים סיג לפרישות" דער ברטנורא לערנט פשט אז ווען א איד וויל אנקומען צו די מדרגה פון פרישות און ער האט מורא אז ער וועט דורכפאלן, מאכט ער זיך א נדר "לזרוזי נפשיה" ווייל איינמאל ער איז עס מקבל בנדר וועט ער דאך נישט וועלן עובר זיין בבל יחל דברו, און דער תויו"ט צייכנט צו אונזער משנה בדף ט. כנדרי כשרים אז לכאורה כשרים מאכן דאך נישט קיין נדרים, סיידן מ'וועט עס צושטעלן צו די גמרא פון דף ח. נשבעתי ואקיימה

איז אינטערעסאנט אז דער מפרש המיוחס לרש"י בדף י. אויף די גמרא פון כינוין לשון שבדו חכמים להיות נודרים בו, זאגט א מחודש'דיגע פשט אין די משנה, אז דאס וואס חז"ל האבן מתקן געווען די ספעציעלע כינוין איז דאך להרחיק את האדם מן העבירה כדי נישט דורכצופאלן בהוצאת שם שמים לבטלה, וכענין פון א גדר וסיג מדין עשו משמרת למשמרתי, קומט אויס אז "נדרים סיג לפרישות" דאס וואס די חכמים האבן קובע געווען די שלון נדרים איז א סיג פאר פרישות - להפריש האדם מן העבירה!

כאטש אז דער פשט זעהט נישט אויס פשוטו של משנה, קוקט אויס ווי דער מפרש האט עס גלאט אזוי אפגעלערנט והוא פלא!

איז איינער פון די מפרשי המשנה מציין צו דעם פשט?


-

שוב ראיתי בהגהות מהריעב"ץ שכ' על דברי המפרש: נ.ב. מלתא בעלמא ולאו היינו פירושא דההיא, אלא כי ההוא נזיר דשמעון הצדיק. עכ"ל
אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 730
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פייערמאן »

לא לנו האט געשריבן:אגב, אין גליון הש"ס צייכנט צו רעק"א ביי דעם ר"ן דעם שאילת שלום. דאס איז א שטארקער קושיא בדברה"ק פונעם ר"ן וועלכער זאגט לגבי דתן ואבירם "וליכא למימר נמי שהיו מצורעין דהא כתיב (דברים יא ו) בקרב כל ישראל וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה דהא אמרינן שחזרו למומן במעשה העגל". (תוס' בעבו"ז שם ד"ה אלא זאגט די זעלבע ווערטער).
פרעגט דער שאילת שלום אז מ'פרעגט דאך די קושיא פארוואס זאגט די משנה אין נגעים אז נגעים שמלפני מתן תורה טהורים, ס'איז בכלל נישט געווען נגעים, מ'איז דאך נתרפא געווארן? ענטפערט מען אז כ'ברויך האבן די טהרת הנגע ווייל ס'איז דאך צוריקגעקומען ביי מעשה העגל, מיט דעם אלעם איז עס טהור ווייל מיסודו איז עס מלפני מתן תורה.
לויט'ן ר"ן קען מען נישט אזוי ענטפערן, ער זאגט אז וויבאלד דתן ואבירם זענען געווען "בקרב כל ישראל" איז א ראי' זיי זענען נישט געווען מצורעים. ווער זאגט? אפשר זענען זיי געווען מצורעים נאר זיי האבן געהאט נגעים פון פאר מתן תורה און צוריקגעקומען נאך מתן תורה שהדין הוא שהם טהורים לפי המשנה דנגעים?

עיי' בספרן של צדיקים ישמח משה ודברי יואל שהאריכו לתרץ בכמה אופנים ישובים נפלאים מתוקים מדבש.

ראה כאן באריכות, וראה שם שמביא מהגר"ח שמואלביץ ז"ל שרצה לחדש שמה שמצורע חשוב כמת זהו רק משום הדין של בדד ישב, וראה שם מה שהקשה עליו, ובאמת במצפה איתן כאן מתרץ כעי"ז, דמצורע שאינו מטמא לא חשיב כמת, ולכאו' קשה גם ע"ז כנ"ל.

ובמהר"ץ חיות כאן מחדש להיפוך, שאע"פ שמצורע לפני מ"ת אינו מטמא, מ"מ דין בדד ישב היה, ומביא סימוכין לזה ממה שמצורע אסור לישב אף עם מצורע אחר, והנה בעיקר חידושו כבר קדמו בשו"ת פני אריה סי' ס"ב בתשובה להגר"י פיק, ויש להביא סימוכין ממה שכתוב במושב זקנים עה"ת סוף פר' בהעלותך וכן בפי' הטור עה"ת, 'ואפשר לומר גם לקושיא הראשונה, דנהי דאין לה טומאה כי אם על ידי כהן לדין נגע לפריעה ולפרימה ולקרבן, מכל מקום בני אדם מרחיקין אותה ותשאר בזה כל ימיה כיון שאין לה כהן לטהר אותה.'

אמנם מה שכתב שמצורע אסור לישב אפילו אם מצורע אחר אי"ז פשוט כ"כ, ובפרשת ד' מצורעים לכאו' נראה להיפך, וראה בציון לנפש חיה.
אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 730
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פייערמאן »

מיללער האט געשריבן:
די משנה זאגט
רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש מרגילין‏ לערוה מסורת סיג לתורה מעשרות סיג לעשר נדרים סיג לפרישות סיג לחכמה שתיקה.

איז פארהאן עטליכע פירושים אויף די מימרא "נדרים סיג לפרישות" דער ברטנורא לערנט פשט אז ווען א איד וויל אנקומען צו די מדרגה פון פרישות און ער האט מורא אז ער וועט דורכפאלן, מאכט ער זיך א נדר "לזרוזי נפשיה" ווייל איינמאל ער איז עס מקבל בנדר וועט ער דאך נישט וועלן עובר זיין בבל יחל דברו, און דער תויו"ט צייכנט צו אונזער משנה בדף ט. כנדרי כשרים אז לכאורה כשרים מאכן דאך נישט קיין נדרים, סיידן מ'וועט עס צושטעלן צו די גמרא פון דף ח. נשבעתי ואקיימה

איז אינטערעסאנט אז דער מפרש המיוחס לרש"י בדף י. אויף די גמרא פון כינוין לשון שבדו חכמים להיות נודרים בו, זאגט א מחודש'דיגע פשט אין די משנה, אז דאס וואס חז"ל האבן מתקן געווען די ספעציעלע כינוין איז דאך להרחיק את האדם מן העבירה כדי נישט דורכצופאלן בהוצאת שם שמים לבטלה, וכענין פון א גדר וסיג מדין עשו משמרת למשמרתי, קומט אויס אז "נדרים סיג לפרישות" דאס וואס די חכמים האבן קובע געווען די שלון נדרים איז א סיג פאר פרישות - להפריש האדם מן העבירה!

כאטש אז דער פשט זעהט נישט אויס פשוטו של משנה, קוקט אויס ווי דער מפרש האט עס גלאט אזוי אפגעלערנט והוא פלא!

איז איינער פון די מפרשי המשנה מציין צו דעם פשט?

ראה במדרש שמואל שם בשם רשב"ם, כמדומני בשם אחד מן הגאונים.
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

ליל שישי שלח תשע"ז לפ"ק

בסוף שיעור השבוע במשנה המתחלת הפרק השני ממסכת נדרים בין הנדרים המותרין נמנה גם 'חלת אהרן ותרומתו', ובאמת הובא זה כבר בדף יב. בהסוגיא של בעיקרו קא מתפיס או בהתירו קא מתפיס.

בפרשת השבוע בין היתר אנו לומדים (במדבר טו, יז-כא) גם פרשת ומצוות הפרשת חלה, והפסוק אומרת: ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אותה. היינו 'חלת אהרן ותרומתו'.

ובהיותי בזה אביא כאן מה ששאלתי צורבא מדרבנן למה נקרא כאן החלה בשם 'חלת אהרן' - על תרומה מצינו למימר דרוצה לאפוקי מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור, אבל חלה לכאורה לא הוי אלא חלה אחד ואהרן מה הוא?

ותירץ לי בבקיאות ע"ד דרוש ע"פ הגמ' סנהדרין צ: עה"כ ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן מכאן לתחיית המתים מן התורה שעתיד אהרן לחיות וישראל נותנין לו תרומה.
ואולי לזה התכוין המשנה לעורר לנו על תחיית המתים שאע"פ שאהרן הכהן לא נכנס לארץ, עדיין נקרא חלת אהרן ע"ש העתיד לרמז לנו תחיית המתים שתהי' בעת שתעלה רצון הבורא ית' ודפח"ח

שוב ראיתי במשך חכמה עה"כ הנ"ל דלזה כ' התורה ונתתם ממנו וכו' לאהרן הכהן דיתכן דכל מתנות כהונה הוא זכות דאהרן ואהרן זוכה בקבר ומתורת נחלה ממשמשת לבניו עד סוף כל הדורות עיי"ש המשך דבריו מה שיישב עפי"ז. ולפי"ד נוכל לומר לזה נקרא חלת אהרן ג"כ לומר שכל הכהנים זוכים לזה ע"י זכותיה דאהרן כהנא קדישא.

ועי' בפי' הרע"ב ואחריו התפאר"י שכ' על המשנה דכיון דאהרן היו ראשון שבכהנים נקרא על שמו, ולפי הנ"ל מדיוק יותר.

האם נמצא בענין מזה עוד במפרשי המשנה וגמ'?
לא לנו
שר האלפיים
תגובות: 2005
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 10, 2015 12:16 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לא לנו »

מיללער האט געשריבן:ליל שישי שלח תשע"ז לפ"ק

בסוף שיעור השבוע במשנה המתחלת הפרק השני ממסכת נדרים בין הנדרים המותרין נמנה גם 'חלת אהרן ותרומתו', ובאמת הובא זה כבר בדף יב. בהסוגיא של בעיקרו קא מתפיס או בהתירו קא מתפיס.

בפרשת השבוע בין היתר אנו לומדים (במדבר טו, יז-כא) גם פרשת ומצוות הפרשת חלה, והפסוק אומרת: ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אותה. היינו 'חלת אהרן ותרומתו'.

ובהיותי בזה אביא כאן מה ששאלתי צורבא מדרבנן למה נקרא כאן החלה בשם 'חלת אהרן' - על תרומה מצינו למימר דרוצה לאפוקי מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור, אבל חלה לכאורה לא הוי אלא חלה אחד ואהרן מה הוא?

ותירץ לי בבקיאות ע"ד דרוש ע"פ הגמ' סנהדרין צ: עה"כ ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן מכאן לתחיית המתים מן התורה שעתיד אהרן לחיות וישראל נותנין לו תרומה.
ואולי לזה התכוין המשנה לעורר לנו על תחיית המתים שאע"פ שאהרן הכהן לא נכנס לארץ, עדיין נקרא חלת אהרן ע"ש העתיד לרמז לנו תחיית המתים שתהי' בעת שתעלה רצון הבורא ית' ודפח"ח

שוב ראיתי במשך חכמה עה"כ הנ"ל דלזה כ' התורה ונתתם ממנו וכו' לאהרן הכהן דיתכן דכל מתנות כהונה הוא זכות דאהרן ואהרן זוכה בקבר ומתורת נחלה ממשמשת לבניו עד סוף כל הדורות עיי"ש המשך דבריו מה שיישב עפי"ז. ולפי"ד נוכל לומר לזה נקרא חלת אהרן ג"כ לומר שכל הכהנים זוכים לזה ע"י זכותיה דאהרן כהנא קדישא.

ועי' בפי' הרע"ב ואחריו התפאר"י שכ' על המשנה דכיון דאהרן היו ראשון שבכהנים נקרא על שמו, ולפי הנ"ל מדיוק יותר.

האם נמצא בענין מזה עוד במפרשי המשנה וגמ'?

א רמז לתחיית המתים ווערט אויך נרמז א פרשה פריער, בפרשת הנסכים, ווי דער אוהח"ק שרייבט, וזל"ק (במדבר טו ב): עוד נראה לומר כי אומרו נותן לכם על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צ:) מנין לתחית המתים מן התורה דכתיב אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם וגו' עד כאן. כמו כן הבטיחם שיקומו בתחית המתים וירשו את אדמתם:
אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלף
תגובות: 27044
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מיללער »

פייערמאן האט געשריבן:
ראה במדרש שמואל שם בשם רשב"ם, כמדומני בשם אחד מן הגאונים.

לא ראיתי את המדרש שמואל אבל מצאתי בפי' מחזור ויטרי על אבות שנדפס בסוף המשניות דפוס וילנא שהביא כן בשם רבי יהודאי גאון, וכן כ' הערוך בערך סג.

-

ועוד ענין מפרשת השבוע בשיעור השבוע, פעמיים נזכר שבועת השי"ת כביכול בפרשת שלח במילות 'חי אני', וכמש"כ רש"י שהוא ל' שבועה, גם בגמ' למדנו השבוע הענין של 'חי קרבן' שנשבע בחיי קרבן.
שרייב תגובה

צוריק צו “סוגיות הש"ס”