מיללער האט געשריבן:לכבוד יומי דחנוכה תשע"ה לאלו שזכו ללמוד ולסיים מסכת שקלים, נשאול שאלה מענינא דיומא.
די משנה אין פערטן פרק רעכנט אויס וואס מ'האט געטאן מיט די געלטער פון די פארשידענע קאסעס, די תרומת הלשכה, די שיירי השלכה און די מותרות.
און אזוי גייט די משנה אריבער אלע צרכי המקדש וכליה פון וועלכע קאסע מהאט דאס באצאלט.
וואס טוט זיך מיט די שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד, פון וואנעט און פון וועלכע קאסע האט מען דאס באצאלט? און דאס זעלבע די פתילות, ווערן דאס באטראכט ווי קרבנות ציבור וואס איז געקומען מתרומת הלשכה?
חקירה נאה לעיין.
ואמנם שלא נמצא מפורש מענין זה במס' שקלים וברמב"ם הל' שקלים, אבל יש למצוא פתח ואשנב לדיון זה בכמה מספרי האחרונים.
בענין ה"
פתילות" יש להביא ראי' לכאורה שאין צריך לבוא מתרומה חדשה, דאיתא במס' שבת דף כ"א ע"א, וכן פסק הרמב"ם פ"ח מהל' כלי המקדש הל' ו', שהיו עושין הפתילות למנורה שבמקדש מבגדי כהונה שבלו. והרי הבגדים שכבר בלו אינם תרומה חדשה, ובפרט שבגדי כהונה עצמם לא מצינו שצריך ללוקחם מתרומה חדשה דוקא, אלא מוכח שפתילות למנורה לא היה מתרומה חדשה.
"השמן" למנורה - בודאי היה בא מתרומת הלשכה, דהיינו משל ציבור, כדכתיב בכתוב ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך שמן זית זך וגו', ופירשו הרשב"ם והספורנו דקאי על לדורות. [ואמרו ביומא ג' ע"ב כל מקום שנאמר "ויקחו אליך" היא משל צבור.]
ומפורש כתב כן הגאון הנצי"ב ז"ל בהעמק דבר שם, בטעם למה נאמר בפסוק הנ"ל "חקת עולם לדורותם", דגם אחרי מות משה ויהי הנרות תועלת לגדולי ישראל בשעתן. מ"מ "
חובה על כלל ישראל להביא מתרומת הלשכה", [כיון] שבא לכלל קרבנות צבור לפרנסת כל ישראל, יביאו גם שמן למאור להאיר עיני גדולי הדור בתורה.
וכ"כ בכלי חמדה פר' וישב, שהשמן למנורה צריך לבוא מתרומת הלשכה.
ויש לראות כן גם בדברי הרמב"ן בפרשת המנורה סוף פר' אמור שכתב בטעם כפל הפרשה שם אחר שכבר צוה בפר' תצוה על השמן למאור, כי שם (בפר' תצוה) צוה ליקח מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו כמו שנאמר (שם לה, כז-כח) והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, "
וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון, שיבקשו אותה ויביאוה הציבור".
הרי במפורש שהשמן היה בא משל ציבור, ולכאורה כוונתו מתרומת הלשכה החדשה, כמו שאר קרבנות ציבור (וכדברי הנצי"ב והכלי חמדה).
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)