בחון עצמך - חזרה פרקים ג' ד' וה' ממס' פסחים
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
בחון עצמך - חזרה פרקים ג' ד' וה' ממס' פסחים
כדרכינו ברויכן מיר א "חזרה אשכול" כדי שיהיו ד"ת מחודדין בפינו ווען מ'גרייט זיך בעזהשי"ת צום דריטן פארהער ממס' פסחים, ויה"ר שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד.
-
"פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא"
דאס ווערט דערמאנט צוויי מאל אין מקום שנהגו (נא: נה.) דאס ערשטע איז פארוואס עס איז נישט דא קיין טענה פון אל ישנה מפני המחלוקת און דאס צווייטע איז פ"וו עס איז נישט מיחזי כיוהרא.
(אגב, צ"ע אם החכמים במתני' נד: חשו ליוהרא למה במתני, נא. לית בה משום יוהרא? וי"ל שחומרי מקום שהלך משם חמיר טפי או שכאן בט' באב דבר זה מסור "לתלמידי חכמים" דוקא וממילא יש בו משום יוהרא וכן העיר ברש"ש לעיל)
-
"פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא"
דאס ווערט דערמאנט צוויי מאל אין מקום שנהגו (נא: נה.) דאס ערשטע איז פארוואס עס איז נישט דא קיין טענה פון אל ישנה מפני המחלוקת און דאס צווייטע איז פ"וו עס איז נישט מיחזי כיוהרא.
(אגב, צ"ע אם החכמים במתני' נד: חשו ליוהרא למה במתני, נא. לית בה משום יוהרא? וי"ל שחומרי מקום שהלך משם חמיר טפי או שכאן בט' באב דבר זה מסור "לתלמידי חכמים" דוקא וממילא יש בו משום יוהרא וכן העיר ברש"ש לעיל)
נאך אן ענין וואס ווערט דערמאנט צוויי מאל אין מקום שנהגו
בדף נג. אין מביאים ביכורים מתבואה שבעמקים.
רש"י שפעטער נה: אויף די משנה ברענגט צו אז די זעלבע הלכה איז ביי מנחות אז פון עמקים טאר מען נישט ברענגען סולת למנחה און די הגהות ברענגען דארט אז די גז"ש איז באמת טאקע אויף ביכורים נאר תוס' זאגט אז מנחות איז א כ"ש פון ביכורים.
בדף נג. אין מביאים ביכורים מתבואה שבעמקים.
רש"י שפעטער נה: אויף די משנה ברענגט צו אז די זעלבע הלכה איז ביי מנחות אז פון עמקים טאר מען נישט ברענגען סולת למנחה און די הגהות ברענגען דארט אז די גז"ש איז באמת טאקע אויף ביכורים נאר תוס' זאגט אז מנחות איז א כ"ש פון ביכורים.
נאך אין די סעריע.
די מחלוקת פון רבי מאיר און רבי יוסי אין מס' תמורה לגבי תפוס לשון ראשון ווערט דערמאנט סיי אין מקום שנהגו לגבי אסור לאדם לומר בשר זה לפסח (נג:)און סיי אין תמיד נשחט לגבי לשמו ושלא לשמו (נט:ס.)
צום באמערקן אז רש"י דרוקט יעדעס מאל אז די טייטש פון "תפוס" און "נתפס" איז "דבוק" און "נדבק" (איך האב נאכנישט ארויס וואס רש"י וויל שולל זיין אדער ארויסברענגען).
די מחלוקת פון רבי מאיר און רבי יוסי אין מס' תמורה לגבי תפוס לשון ראשון ווערט דערמאנט סיי אין מקום שנהגו לגבי אסור לאדם לומר בשר זה לפסח (נג:)און סיי אין תמיד נשחט לגבי לשמו ושלא לשמו (נט:ס.)
צום באמערקן אז רש"י דרוקט יעדעס מאל אז די טייטש פון "תפוס" און "נתפס" איז "דבוק" און "נדבק" (איך האב נאכנישט ארויס וואס רש"י וויל שולל זיין אדער ארויסברענגען).
די מאמר "אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון" וואס שטייט דא אין מקום שנהגו בדף נד. לגבי דעם צבת, שטייט די זעלבע לשון אויבן אין כל שעה בדף לז. לגבי סריקין המצוירין (ולפלא שלא ציון במסורת הש"ס והרש"ש מציינו אבל בעוז והדר לא הוסיפו על הדף)
איך האב ביים לערנען געקלערט אז דער חלק "ויקבענה כיון" וואס מיינט אז מ'אזל דאס תיכף מאכן אין איילעניש, האט באמת נאר פשט דארט ביי די סריקין כדי עס זאל נישט חמץ ווערן, אבער דא ביים צבת וואס איז די איילעניש? ואולי זה שיגרא דלישנא מהתם
איך האב ביים לערנען געקלערט אז דער חלק "ויקבענה כיון" וואס מיינט אז מ'אזל דאס תיכף מאכן אין איילעניש, האט באמת נאר פשט דארט ביי די סריקין כדי עס זאל נישט חמץ ווערן, אבער דא ביים צבת וואס איז די איילעניש? ואולי זה שיגרא דלישנא מהתם
חזרת פרק מקום שנהגו, וויפיל דינים וואס ווענדט זיך במנהג המקום ווערט דערמאנט אין דעם פרק?
א. עשיית מלאכה בערבי פסחים קודם חצות ( מתני' נ.)
ב. שלא לילך למקום השוק בערבי שבתות (בני ביישן נהגו שלא הלכו מצור לצידן - נ:)
ג. הפרשת חלה מאורז ( בני חוזאי נ:-נא.)
ד. שלא לרחוץ שני אחים ביחד ( בני כבול נא.)
ה. שלא לצאת בקורקדיסין בשבת (בני בירי נא.)
ו. שלא לישב על ספסלי נכרים בשבת (בני עכו נא.)
ז. שלא לאכול דאייתרא (בני בבל נא.)
ח. מכירת בהמה דקה לנכדים (מתני' נג.)
ט. אכילת צלי בלילי פסחים (מתני' נג.)
י. הדלקת נרות בליל יוהכ"פ בבית (מתני נג:)
יא. עשיית מלאכה בתשעה באב (מתני' נד:)
א. עשיית מלאכה בערבי פסחים קודם חצות ( מתני' נ.)
ב. שלא לילך למקום השוק בערבי שבתות (בני ביישן נהגו שלא הלכו מצור לצידן - נ:)
ג. הפרשת חלה מאורז ( בני חוזאי נ:-נא.)
ד. שלא לרחוץ שני אחים ביחד ( בני כבול נא.)
ה. שלא לצאת בקורקדיסין בשבת (בני בירי נא.)
ו. שלא לישב על ספסלי נכרים בשבת (בני עכו נא.)
ז. שלא לאכול דאייתרא (בני בבל נא.)
ח. מכירת בהמה דקה לנכדים (מתני' נג.)
ט. אכילת צלי בלילי פסחים (מתני' נג.)
י. הדלקת נרות בליל יוהכ"פ בבית (מתני נג:)
יא. עשיית מלאכה בתשעה באב (מתני' נד:)
ביי וועלכע זאכן זענען דא וואס לערנען היתר מצטרף לאיסור?
א. נזיר (לרבי עקיבא שלומד טעם כעיקר מגעולי נכרים ומשרת להיתר מצטרף לאיסור)
ב. שאור בבל תקטירו (לזעירי אליבא דרבי אליעזר)
ג. חמץ בפסח (לזעירי אליבא דר"א וכן לר"ע עפ"י התוס' מה. ד"ה משום דהוי)
ד. חטאת (לכולי עלמא ולא גמרינן מינה לכה"ת לרבנן משום חולין מקדשים לא גמרי' ולר"ע משום דהוי ב' כתובים הבאים כאחד נזיר וחטאת)
א. נזיר (לרבי עקיבא שלומד טעם כעיקר מגעולי נכרים ומשרת להיתר מצטרף לאיסור)
ב. שאור בבל תקטירו (לזעירי אליבא דרבי אליעזר)
ג. חמץ בפסח (לזעירי אליבא דר"א וכן לר"ע עפ"י התוס' מה. ד"ה משום דהוי)
ד. חטאת (לכולי עלמא ולא גמרינן מינה לכה"ת לרבנן משום חולין מקדשים לא גמרי' ולר"ע משום דהוי ב' כתובים הבאים כאחד נזיר וחטאת)
לסכם את הסוגיא של המבשל גיד הנשה בחלב ואכלו קומט אויס אז בעצם איז פארהאן א מציאות אז דער בישול זאל מחייב זיין אסאך מער ווי חמש מלקיות
א. בישול ביו"ט
ב. בישול בשר בחלב
ג. הבערה ביו"ט שלא לצורך (אם לא אמרינן הואיל ואם אמרינן חילוק מלאכות ביו"ט)
ד. מוקצה (אם העצים היו מוקצין ואמרינן מוקצה דאורייתא)
ה. לא ידבק בידך מאומה מן החרם (אם העצים היו גם עצי אשרה)
ו. לא תביא תועבה אל ביתך (כנ"ל)
ז. אוכל גיד הנשה
ח. אוכל בשר בחלב
ט. אוכל נבילה (אם היה גיד הנשה של נבילה)
ואם העצים היו הקדש חסר אחד
א. בישול ביו"ט
ב. בישול בשר בחלב
ג. הבערה ביו"ט שלא לצורך (אם לא אמרינן הואיל ואם אמרינן חילוק מלאכות ביו"ט)
ד. מוקצה (אם העצים היו מוקצין ואמרינן מוקצה דאורייתא)
ה. לא ידבק בידך מאומה מן החרם (אם העצים היו גם עצי אשרה)
ו. לא תביא תועבה אל ביתך (כנ"ל)
ז. אוכל גיד הנשה
ח. אוכל בשר בחלב
ט. אוכל נבילה (אם היה גיד הנשה של נבילה)
ואם העצים היו הקדש חסר אחד
- קאר אינשורענס
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 323
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך יוני 04, 2008 5:48 pm
מיללער האט געשריבן:דער מושג פון א 'דקל זכר' ווערט דערמאנט צוויי מאל אין מקום שנהגו, איין מאל בדף נג. "בדניסחני קץ" און שפעטער בדף נו. ביי הרכבת הדקלים מנחי כופרא דיכרא לניקבתא
לכאורה אין רש"י איז דאס א סתירה, אין דף נג זאגט ער אז דקל זכר געט נישט ארויס פירות, ובדף נו אז דקל נקיבה געט נישט ארויס פירות
קאר אינשורענס האט געשריבן:מיללער האט געשריבן:דער מושג פון א 'דקל זכר' ווערט דערמאנט צוויי מאל אין מקום שנהגו, איין מאל בדף נג. "בדניסחני קץ" און שפעטער בדף נו. ביי הרכבת הדקלים מנחי כופרא דיכרא לניקבתא
לכאורה אין רש"י איז דאס א סתירה, אין דף נג זאגט ער אז דקל זכר געט נישט ארויס פירות, ובדף נו אז דקל נקיבה געט נישט ארויס פירות
גערעכט איך האב פארגעסן אויסצופירן מיין פונקט, יישר כח
הגם רש"י בדף נג. זאגט נאר שפירות מדקל זכר אינן מתבשלין
זעה איך אז דער מסורת הש"ס דארט נאכצוקוקן א תוס' אין מנחות וועל מיר דאס לאזן אויף נאכן פארהער בס"ד