מיללער האט געשריבן:יום טוב איז אויך דא א נשמה יתירה? עי' ברשב"ם ותוס' קב: ד"ה רב אמר
דבר נפלא מתאמרי בענין זה משמיה דהגאון בעל אבני נזר ז"ל, וגם לפרש מה שאמרו חז"ל (יומא כח:) קיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה אפילו עירובי תבשילין. ונודע התמיהה למה נקט מצוה זו יותר משאר מצוות דרבנן.
דהנה לכאורה תיקשי אמאי אסור לבשל מיו"ט לשבת, הרי יו"ט הוי קדושה קלה יותר מקדושת שבת כנודע. אלא שבתוס' במס' פסחים (קב: ד"ה רב) הקשו אמאי במוצאי יו"ט לא תיקנו בשמים, ואי נימא דביו"ט ליכא נשמה יתירה א"כ ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת אמאי לא מברכין בשמים, (ובתוס' תירצו דביו"ט ליכא נשמה יתירה, והכא אין מזכיר בשמים משום דשמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועיל כמו בשמים).
והרמב"ן (אמונה ובטחון פרק כ"א) תירץ, דבעצם גם ביו"ט איכא נשמה יתירה, רק במוצאי שבת, כיון דשבת קביעא וקיימא, וכיון ששבת ווי אבדה נפש, ע"כ במוצאי שבת נעלם הנשמה יתירה וצריכין לבשמים, והטעם כי קדושה שה' נותן על זמן אז ככלות הזמן נעלם הקדושה, משא"כ יו"ט שבי"ד מקדשין אותו, לכן במוצאי יו"ט נשאר הקדושה והנשמה יתירה אינה נעלמת ונשארת חקוק בנשמת האדם לעולמים, ולכן לא תיקנו בו בשמים, כי אין הנפש יתירה נאבדה. ובמוצאי שבת שחל בו יו"ט ג"כ אין מברכין על בשמים, כי גם ביו"ט יש נשמה יתירה.
והנה במס' נזיר (פ"ז מ"א) נחלקו התנאים בכהן ונזיר שמצאו מת מצוה, מי יטמא לו, חכמים אומרים יטמא הנזיר שאין קדושתו קדושת עולם (שקדושתו רק לשלשים יום), ואל יטמא הכהן שקדושתו קדושת עולם. ואף שקדושת הנזיר חמורה יותר מקדושת הכהן, שמביא קרבן על טומאתו, אעפי"כ כיון דכהן קדושתו קדושת עולם לא יטמא כי חמיר טפי.
מעתה - אומר האבני נזר - אתי שפיר אמאי אין יו"ט מכין לשבת, דאף שיו"ט קיל קדושתו משבת, מכל מקום כיון דלפי דברי הרמב"ן שאין הנשמה יתירה נאבדת, הרי יו"ט קדושתו קדושת עולם, משא"כ בשבת שהנשמה יתירה מסתלקת במוצ"ש, וקדושה קלה שקדושתה קדושת עולם חמיר מקדושה חמורה שאין קדושתה עולמית, וכיון שחמיר טפי אין יו"ט מכין לשבת.
אמנם התינח לדידן שהשבת הקב"ה מקדשו ויו"ט מתקדש עפ"י בית דין, אבל לאברהם אבינו שעוד לא הי' מצווה על השבת, והוא קיבל קדושת שבת על עצמו, נמצא דלפי סברת הרמב"ן גם קדושת שבת הי' קדושה עולמית אצלו, וא"כ לגבי אברהם הדרא קושיא לדוכתי' אמאי אין יו"ט מכין לשבת, ואי אפשר לתרץ שיו"ט קדושתו קדושת עולם ושבת לא, דהרי אצלו גם השבת הי' קדושת עולם, וא"כ הי' מותר לו להכין מיו"ט לשבת ולא הוצרך לעירוב תבשילין, וזו הרבותא שאעפ"כ כיון שתיקנוה חכמים קיים גם מצוה זו, עכדפח"ח.
אגב, התירוץ שמביא בשם הרמב"ן בספרו אמונה ובטחון הנ"ל, אות באות ממש כתב בספה"ק קדושת לוי (דרוש לפסח) וזל"ק: מה שמקשים התוספות למה אין מברכין במוצאי יו"ט על הבשמים. הנה אמרו חכמינו ז"ל (פסחים קיז:) שבת קביעא וקיימא, ר"ח ויו"ט ישראל מקדשי להו, כי שבת הוא התעוררות העליון, אבל יו"ט ור"ח הוא התעוררות התחתון כשישראל יש להם התעוררות התחתון לקדש החודש הן ביום הכ"ט הן ביום הל', בו ביום מקדשין החודש והיו"ט, וכפי מה שיראו לחכמי הדור לפי הבחינה לקדש היום באותו בחינה כדי לקדש יו"ט באותו יום הראוי לאותו בחינה המכוונת עליו.
ובאמת התעוררות התחתון יכול האדם לקשר עצמו בזה הבחינה לעולם אפילו לאחר יו"ט, אבל שבת הוא התעוררות העליון ואינו יכול לקשר עצמו בו. וזהו הרמז שלאחר יו"ט הוא אסרו חג ואחר שבת אין עושין שום אסרו שבת, כי ביו"ט יכול האדם להתקשר עצמו בזה הבחינה מחמת שיו"ט הוא התעוררות התחתון, וזה שאחר יו"ט הוא אסרו חג להתקשר עצמו בזה הבחינה.
ובזה מתורץ קושית תוס' שאין מברכין אחר יו"ט ואין מברכין במוצאי שבת החל ביו"ט על הבשמים, כי ביו"ט יש נשמה יתירה ולכך אין מברכין במוצ"ש החל ביו"ט, ומה שאין מברכין במוציו"ט עצמו על הבשמים משום שהבחינה שיש לאדם ביו"ט שהוא ע"י התעוררות התחתון, יכול אדם לקשר עצמו בו, ולכך אין צריך לברך על הבשמים במוציו"ט, אבל שבת הוא התעוררות העליון, וכיון שיצא שבת מסתלק התעוררות העליון, וא"א לאדם לקשר עצמו בו אם לא בשבת הבא שמגיע התעוררות עליון מחדש. ונמצא בין כך ובין כך יש לאדם נשמה יתירה ביו"ט לכך אין מברכין במוצ"ש שחל ביו"ט על הבשמים, ואין מברכין במוציו"ט, עכלה"ק.
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)