דער ערשטע פלאץ ווי איך האב געטראפען דערמאנט פורים אליק איז און דער ספר
שפת אמת (לבוב תקמ"ח) אויף משלי פון דער קרעמניצער מגיד אויפ'ן פסוק בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם (משלי כח יב) שרייבט ער
בעלוץ צדיקים רבה תפארת, וכאשר צדיקים יעלצו לפני האלקים אז רבה תפארת לכל אדם לומר מעשי גרמו לכן מוכרח הש"י להקים רשעים על העיר שיבואו עליה גייסות ואז נודע מי האדם וז"ש ובקום רשעים על העיר יחופש אדם הידוע, נר ה' חופש מעשי האדם הזה ומציל את העיר אז נודע מי האדם הידוע וכן שמעתי שכמה עיירות באו עליה הצוררים בימי חמיל ימ"ש והיו בהם צדיקים וגירשם בתפילתם וכן שמעתי
באליק מהגאון ט"ז שהיו הפוחזים מחוץ לעיר ויגן ה' בעד דוד עבדו ביום
כ"ו לחודש סיון והן עושין אותו חציו לה' וחציו להם, ופירוש זה הוא צח
לעצטענס איז געדריקט געווארען (קובץ
ישורון יח) א כתב יד פון א איידעם פון ר' רפאל האמבורגר שרייבט ער
שמעתי מפי אחמ"ו הגה"ח נ"י (ר' רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל) כי הגאון מו"ה דוד זצ"ל בה"מ טורי זהב היה
אב"ד באליק במדינת ליטא סמוך לק"ק פינסק ובעת הרעש החיילים המפורסם ע"י ראשיהם חמעל שר"י בשנת ת"ח באו החיילים עד העיר ההיא ומשם חזרו וכפי המקובל שם המעשה היה ששמעו קול שריפת קאנאן והיא היתה עומדת ושונה בקצה העיר ומעצמה יצא הקול ומתוך הפחד חזרו וגם זה מקובל שם שבא בחלום להגאון וגנותי על העיר הזאת למען דוד עבדי וגו' (מ"ב יט לד) ובק"ק פינסק והגליל אינם מתענים תענית כ' סיון כי לא באו לשם
דאס וואס ער שרייבט אליק במדינת ליטא סמוך לק"ק פינסק איז לכאורה א טעות און אויךוואס ער שרייבט אז וועגען דעם פאסט מען נישט כ' סיון אין פינסק והגליל כי לא באו לשם שטימט נישט מיט וואס עס שטייט אין דער ספר יון מצולה "ואנשי ק״ק סלוצק וק"ק פינצק וק״ק בריסק דליטא ברחו קצתם לפולין גדול וקצתם לדנצק על המים על הנהר ווייסל, ודלת עם הנשארים בק״ק בריסק ובק"ק פינצק נהרגו על קידוש השם כמה מאות נפשות, וגם סמוך לק"ק פינצק על השדה ורדפו האויבים אחר כמה מאות עגלות של יהודים שברחו והשיגוה בין המצרים ועשו בהם הרג רב" (אבער זעה ווייטער אז עס איז דא עפעס דברים בגו)
און שנת תרס"ב האט ר' מנחם מענדל ביבער געדריקט און
הפלס א קונטרס מיט דער נאמען מגן דוד און ער שרייבט דארט אזוי
בשנת
ת"ח בא חמיל הוא חמילעצקע עם חילו לעירנו אוסטרהא ועשה בה הרג רב אלף וחמש מאות בעלי בתים הרג טבח ולא חמל והשרידים אשר שרדו ברחו מעירנו ואז ברח הגאון בעל הט״ז ז"ל שהיה אז אב"ד ור"מ בהקלויז מעירנו לעיר
אליק. מעירנו הלך חמיל עם חילו לאחור לעיר מעזביש ואחר אשר סכב כמה חדשים ופלס נתיב לאפו החריב כמה מאות ערים עד היסוד בהם בא בחודש אדר שנת
ח"ט עוד הפעם לעירנו והרג את יתר הפליטה ב׳ מאות בעלי בתים אשר התלקטו ובאו לעירנו כאשר שקטה המלחמה מעט ומעירנו הלך אז חמיל ובא לעיר דובנא לויצק קליוואן
אליק ועוד לערים רבות ועשה שמות בהן. מסורה נאמנה בידינו שקבלנו מזקני הדור שלפנינו והם קבלו איש מפי איש ואשר נחתמה בטבעת האמת שאין לפקפק בה כי כאשר צר חמיל עם חילו על עיר
אליק היה הגאון בעל הט"ז בתוך העיר והעיר
אליק היתה אז בצורה וחזקה (כאשר בעיני ראיתי ונפלאתי על המגדל החזק עם הצריחים הגבוהים אשר נשארו לפני העיר עד היום) וחמיל עם חילו הרב עמדו סביב העיר כמה ימים וחבלו תחבולות לרדותה ולא יכלו לה וכל הימים שצר חמיל על העיר עמדו היהודים בבהכנ"ס והט"ז ז"ל בתוכם ויתענו ויבכו וישפכו את נפשם הרבו והפצירו בתפלה לבל יפלו בידי הפריצים העריצים אשר ארבו לדמם. ויהי ביום אחד הגישו חמיל וחילו עוד הפעם אל החומה ובסערת מלחמה בגבורה עזה הסתערו ויעפילו לעלות על החומה ופרצו בה פרצות כמעט שנכבשה העיר לפניהם והט"ז ז"ל עם עדתו עמדו בבהכנ"ס ושפכו צקון לחשם לפני ה׳ ויבכו מאד כי ראו אשר עוד מעט יפלו ביד האויב והגאון הט"ז ז"ל אשר היה חלוש מאד מרוב התענתים הטה את ראשו על ידו ויישן ובחלומו קראו לו את הפסוק (מלכים ב יט לד) "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" וייקץ משנתו ויאמר "עם ה׳ חזקו ונתחזקה בתפלה ובתחנונים כי היום יראנו ה׳ נפלאות" ושם בהמבצר עמדו כלי תותח ושנים אשר נתקלקלו מרוב ימים פתאום השמיעו קולות גדולות ופחד וחתת ה׳ נפלה על חמיל וחילו וברחו משם בבהלה. כן שמענו באזנינו אשר אבותינו ספרו לנו (ולא הגידו לנו את היום אשר בו קרה הנס הגדול הזה) וכאשר בא לידי ספר טיט היון וראיתי בדף 21 כותב "ומשם הלכו לק"ק
אליק ושם ב' מאות בעלי בתים ונהרגו כולם" האמת אגיד אשר דמיתי כי כל דברי המסורה הגדה וגוזמא הם ובכזיב נולדו, אמנם קשה היה בעיני מאד לדחות ולבטל את המסורה הקדומה אשר שמענו מספרים אותה אנשים תורנים, לא מבעלי דמיון והזיה, כאשר קבלו איש מפי איש והדבר ברור אצלם ונעלה מעל כל ספק ונכרין דברי אמת. והנה לרגלי עבודתי בספרי מזכרת לגדולי אוסטרהא בחפשי אחר כתבי יד ותכריכי כתבים ישנים לדלות מהם חמר לבנין ספרי, בא לידי סליחות כתובות על קלף וכתוב עליהם שחיברם הגאון בעל הט״ז ז"ל ליום
כ' סיון וליום
כ"ו סיון וכאשר שמתי מעיני בהם מה מאד שמחתי בראותי אשר בהסליחה ליום כ״ו סיון אשר שם הגאון הט"ז ז"ל חתום עליה, כאשר יראה הרואה בהסליחה שם, כל דברי המסורה מבצבצין ועולין מן החרוזים עד לאחת וכל דברי המסורה כנים ונאמנים ולא נפל ממנה כחוט השערה. וכאשר נודעתי כי הכתב יד הזה הוא העתקה מן הכתב יד אשר בעיר אליק שמתי פעמי לעיר אליק שם ראיתי כי שני הכת״י מתאימים יחד ושם אמרו לי זקני העיר אנשים תורנים כי קבלה בידם מאבותיהם לאמר את הסליחות שיסד בעל הט"ז ז"ל ביום כ"ו סיון ואבותיהם היו מתענים ביום כ״ו סיון עד חצי היום ואח״כ התפללו מנחה ועשו משתה ושמחה לזכר הנס אשר הפליא ה׳ לעשות למענו ולמען דוד עבדו (הוא הט"ז) ביום הזה וכן כתוב בסוף הסליחות אשר ליום כ"ו סיון כאשר יראה הקורא שם וכראותי את חין יקרת הסליחות וביותר מי שחברם ואף גם זאת שמאמיתים הם את דברי המסורה היקרה בעינינו מאד אך ראיתי כי המעתיקים אשר נשתבשו מאד בהבנת הדברים החליפו, בלבלו, חסרו והוסיפו ואין סדר להסליחות לקחתי לי מועד לסדרם לתקנם להגיהם מאופל השבושים, (א"ה אפי' נאך זיין סדר תיקון והגהה זעהט עס נאך אלט'ס אויס מוחלף מבולבל וחסר, אויב איינער קען עס מגיה זיין תבא עליו ברכה) לבאר במקום שצריכים ביאור והנני נותן אותם לפני קוראי הפלס אשר אקוה כי יתענגו על גנזי נסתרות האלה אשר היו גנוזים יותר משתי מאות וחמשים שנה, ויברכוני והיה זה שכרי וקראתי שם הקונטרס מגן דוד על שם המחבר שהיה מגן לעדתו ביום זעם. אוסטרהא, יום ג׳ ראש חודש, אשר ישועות בו מקיפות בשנת "סליחות מן הט"ז ז"ל" תרס"ב. מנחם מענדיל ביבער.
נאכדעם איז ער מעתיק דער כתב יד וואס הייבט זיך אן "סליחות לעשרים בסיון שחיברם הרב הגאון על המחבר טורי זהב שהיה
אב"ד דפה אליק זי"ע ועל כל ישראל אכי״ר" (מפני הטורח וועל איך נאר מעתיק זיין אביסל)
אמרתי נא אספרה אף יי בי חרה
אוי לי על רוע הגזירה אל תקראנה לי נעמי כי אם מרה
בשנת ת"ח לאלף השישי בקמים עלי מרעים לעקר שרשי
בעשרים לחודש השלישי בכיה הוקבע לדורות על מחלי ומושי
וכו'
שמעתי שמעך יי יראתי שחו גבעות עולם לקול צללו שפתי
שמיעה אינה דומה לראיה שראיתי שבר רוח באבדן מולדתי ונחלתי
תחשב לשונאיך הוותינו ופרענותינו תכלית וקץ וסוף חבלי משיחנו
תשמחנו כימות עניתנו תאמר די וסוף לצרותינו
ואלו הם הסליחות אשר חיבר לששה ועשרים בסיון
אודך על כי נוראות נפלאתי תמיד תהלתך מלאתי
דרכי חסדיך להזכיר תאותי לישועתך יי קויתי
בעון בצעי קצפתי ונחלתי נלאה שנים רבות יצאתי מרעה אל רעה
ואומר אבד נצחי מרוב התלאה על כן לא תשיגנו ישועה
וכו'
ממרום שלח אש וקולות יושב בשמים השמיעם קול המולה גדולות
מהר מאד ברחו בבהלות אלקים מלכי מקדם פועל ישועות גדולות
אח"כ אומרים זכור רחמיך עד הרחמים והסליחות ואח"כ אומרים תחנה ואם חל ביום ה' אומרים והוא רחום ומתפללים מנחה זייגער צווייא וא״א תחנה ועושין סעודה כסעודת פורים
בערך א יאר שפעטער האט ער דאס נאך אמאל געדרוקט כצורתו און זיין קונטרס
ילקוט מנחם, ובשנת תשי"ח האט אברהם רעכטמאן געדרוקט א בוך ווי ער שרייבט דער מעשה וואס ער האט אנגעבליך געהערט פון אידען אין אליק ווען ער איז ארום געפארען מיט ש. אנסקי (רפאפורט) בשנת תרע"ג אין דער שטעטליך פון אוקריינא און ער שרייבט עס מער וויינגער מיט דער זעלבע פרטים ווי מ"מ ביבער (עס איז מעגליך אז ער האט עס טאקע מעתיק געוועהן פון ביבער ווייל ער האט עפעס פאלוירען זיין צעטליך, אנדערע זענען איהם חושד אויף ערגערס)
בשנת תשל"ב איז געדריקט געווארען ספר זכרון לעיר אליק און דארט בשרייבט ער דער מעשה לויט דער ספר מחברת מנחם (און פון דארט האט דער שרייבער פון דער קו' עיר אליק וחכמיה (הנדפס בסו"ס טל אורות) מעתיק געוועהן על ראשו כרעיו וקרבו) דער סליחות אליינס איז לעצטענס איבער געדרעקט געווארען אין קובץ ישורון י"ח און נאכדעם און דער ספר ממעונות אריות ארויס געגעבען דורך מכון זכרון אהרן