בית הכנסת בן עזרא - פוסטאט קאירא - קאירא גניזה

[בענקעל]

2017-11-22_10.30.38.jpg

גאר אינטערעסאנט
אבער איין זאך פארשטיי איך נישט די שריפט איז דאך כתב העברי, ניין?

מיינסט כתב עברי עתיק. פאר די אויגן קוקט עס מעגליך אויס, ווייל עס איז אביסל ארומגעטוישט, אבער עס איז נישט די זעלבע. עס האט גאר קליינע ענלעכקייטן. די ו' איז "פיניקי". די ח' אביסל, די ע' איז "פניקי". עס קוקט אויס ווי א אומבאקאנטע אדער אייגן געמאכטע כתב צו פארהוילן איהר אינהאלט.


דא האט זיך פארמירט דורכאויס די בלעטער אן אינטערעסאנטע באלערענדע שמועס איבער די היסטאריע פון כתב עברי. viewtopic.php?p=146334#p146334

[חזון-איש'ניק]

Screenshot 2018-01-14 02.14.12.png (232.22 KiB) געזען 5428 מאל

[נא_שכל]

כבר האריך בזה הרב בענקעל



viewtopic.php?p=1385525#p1385525

[בענקעל]

וגם בזה viewtopic.php?p=1352850#p1352850
ובזה viewtopic.php?p=1358475#p1358475

לקוראים תמידים בפארום זה אין כאן חידוש, ידענו יותר משנה.

אבל תודה רבה חזון-איש'ניק!!

דארף מען נאר דא אנמערקן די ווערטער פונעם רמ"א אין יו"ד (סי' קע"ט סט"ז) [וואס גייט ארויף אויף וואס די מחבר זאגן מעשה שדים אסור] וע"י השבעה שמשביע אותם ע"י שמות, יש מתירין בכל ענין, (ב"י בשם ר"י ושם בהגה הנ"ל), מ"מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום, על כן שומר נפשו ירחק מהם. וראה עוד ברמ"א (סי' רמ"ו סכ"א) שי"א דהא דאמרו חז"ל ודאשתמש בתגא חלף דזהו המשתמש בשמות [וראה עוד בש"ך (סי' קע"ט סקי"ח)].

א דאנק "למעלה".

מ'ברויך נאר אין אכט נעמען, כאטש נישט אלע כתבים זענען דאטירט, זענען די אידן וואס האבן געלעבט אין די תקופה פון די גניזה על פי רוב געלעבט אסאך יאהר פאר די צייטן פון די בעלי תוספות, זיי האבן נישט פארמאגט די טויזנטער ספרים וואס מיר לערנען היינט. נישט קיין טור ושלחן ערוך און אוודאי נישט קיין רמ"א מיט די אחרונים. זיי האבן געלערנט תנ"ך תלמוד בבלי ירושלמי און כתבי גאונים וואס האבן דאן אנגעהויבן ווערן פארשפרייט.

[שעמעדיגער]

קינדליין די וואך באשרייבט עס די וואך

[חזון-איש'ניק]

שוין, נתגלה קלוני אז איך האב נאכנישט עספיעט דורך לערנען דער גאנצער אשכול

[יאסעלע]

הידען נפלא הכהן קוואדראט איז דער שרייבער?

[בענקעל]

עס איז שבת בייטאג אינמיטן יו"ט, א ציבור אידן גייען אריבער דעם מארק-פלאץ, און זעהן ווי א פירמע וואו טישלער פראדוצירן דעפינירטע שרענק, איז אפען אין שבת קודש. עס האט זיי זייער ווייגעטוהן. בי"ד איז געוואויר געווארן דערפון און אויסגעפארשט די זאך. עס האט זיך ארויסגעשטעלט, אז א איד וואוינט אין די פאדערשטע טייל פון די געשעפט, אבער זיינע געצייג זענען אינווייניג אין די געשעפט און די סחורה איז פארבויט אונטער זיין טיש (רעדזשיסטער?) און פארדעקט מיט א טעפעך. עס איז געווארן קלאר פאר בי"ד אז אזוי איז דער געשעפט אויסגעשטעלט שוין פון אנפאנג יו"ט און אויך שב"ק.

ווען בי"ד האט געפרעגט דעם איד וואס דא גייט פאר, האט ער מודה געווען אז די זאכן אין געשעפט באלאנגען טאקע צו איהם, אבער האט נישט געוואוסט אז ער טוט עפעס אן עברה.

צומארגנס ווען מען האט איהם גערופן צום בי"ד שטיבל, האט ער געגעבן פאר בי"ד גאר אן אנדערע תירוץ. עס איז טאקע זיין געשעפט, אבער ער האט אן אפמאך מיט די אייגנעטומער פונעם געשעפט, אז די טעג וואס מען בויט און פאררעכט די שרענק, נעמען זיי נישט פון איהם קיין שכירות (כהיתר מכירה לעכו"ם). האט איהם בי"ד געפרעגט צו ער האט עדות אויף דעם, האט ער געזאגט: ניין!!

עס האט אנטשטאנען א העפטיגע וויכוח צווישן די חברי בי"ד, וואס פסק'ענט מען אין אזא פאל.

טייל האבן געזאגט אז מען זאל איהם מחייב זיין מיט מלקות ווידוי (משנה תורה שערי מדע הלכות תשובה פרק א הלכה ד'), עס זאל למען ישמעו ויראו. אנדערע האבן געטענהט אז אנשטאט מלקות זאל מען איהם מחייב זיין מיט א קנס. עטליכע פון די בני תורה האבן געהאלטן אז ער איז גארנישט חייב. ווידער אנדערע האבן געטענהט אז מען מוז איהם - סיי לייגן אין חרם סיי געבן מלקות און אויך קנס'ענען.

אזוי ווי בי"ד האט זיך נישט געקענט פאראייניגן איבער א פסק, האט מען אפגעשריבן דעם בריוו צום ראש הישיבה ער זאל מכריע זיין דעם פסק דין אויף דעם איד.

T-S 8J7.18r.jpg (163.49 KiB) געזען 5321 מאל

T-S 8J7.18v.jpg (129.58 KiB) געזען 5321 מאל

מא יקול סיידנא אלריס ש"צ פי רגל סאכן פי דכאן פי סוק אן
שארע פלמא כאן יום אלסבת אלדי הוה וצט אלעיד ראו גמאעה מן
ישראל אלדכאן מפתוחה ופיהא נגארין יעמלו דפוף פקלקו לדלך
ואתצל דלך בבית דין וכשף ען אלחאל פוגד אן בראני אליהודי ואתאתה
דאכל [אל]דכאן וקד סתר עליהם בחצור וצנדוקה מבני פי מוצעה
{פלמא} וצח אנה עלי מתל הדא כאנת אלדכאן מן יום פי אלעיד ופי אלסבת
פלמא חצר אליהודי וסואל ען הדה אלקצה פאעתרף אן אלרחל אלדי
דאכל אלדכאן לה ואנה לם יעלם אן עליה פי דלך שי פלמא כאן גד דלך
חצר פי בית דין ודכר אן מולאך אלדכאן ואקפוה עלי אן לא יאכדו
מנה אגרה איאם אן יעמלו פיהא אלדפוף ואלתגיר פאגאבה בית דין
לך בהדא עדים יוקבלו פי בית דין קאל לא פאוגב עליה בית דין
מלקות ווידוי {פק} כדי לעשות סיג פראו {אלגי} בעץ אלחאצרין אן
ילזמה ען קנס עוץ [ ] אלמלקות// ו[ב] ורכר בעץ בני תורה אן לא
ילזמה שי ובעצהם קאל ילזמה נדוי ומלקות וקנס

[ . . ] עמרם

יפת הלוי בר טוביה נ"ע

דויד הלוי בר אהרן

שלמה בר עלי

מברך בר דויד

חיים בר משה

צביאן הכהן בר סעדיה נ"נ
פרח בן דנש

שלמה בר סעדיה ישהד פי אלנסכה
אלדי תעמל להדה
אלורקה

מה תאמר אדוננו ראש (הישיבה), שמרך צור, על אודות אדם המתגורר בחנות הפונה לשוק; ובהיות יום השבת באמצע המועד ראו ציבור מישראל שהחנות פתוחה ובה נגרים עושים מדפים: ופגע בהם הדבר. הדבר נודע לבי"ד ובררו את הענין ומצאו שהיהודי בחוץ, ואילו חפציו הם בחנות פנימה, אלא שהסתירם תחת מחצלות ואילו דלפקו בנוי במקומו. והיה ברור שכך היתה החנות ביום החג וגם בשבת. וכאשר בא היהודי ושאלוהו על מעשה זה הודה כי הסחורה אשר בחנות פנימה היא שלו. אבל, לא ידע שהוא עובר עברה כלשהי. למחרת היום בא לבי"ד ואמר שהיה מוסכם עם בעלי החברה שלא יקחו ממנו שכר (חנותו) בעד הימים שבהם מורכבים את המדפים ונערכים השינויים. אז אמר לו בי"ד האם יש לך על כך עדים שיופיעו בבי"ד אמר לא. אז חייבוהו בי"ד מלקות ווידוי כדי לעשות סייג. ואולם אחדים מן היושבים בדין היו בדעה שיחייבוהו במקום המלקות בקנס. ואילו כמה מבני תורה אמר שאינו חייב דבר, ואחרים אומרים שהוא חייב בנידוי ומלקות וקנס.

[ . . ] עמרם
יפת הלוי בר טוביה נ"ע
דויד הלוי בר אהרן
שלמה בר עלי
מברך בר דויד
חיים בר משה
צביאן הכהן בר סעדיה נ"נ
פרח הן דנש

שלמה בר סעדיה הוא עד בהעתקה שנעשית מן הגליון הזה.

[בענקעל]

א בריוו פון נתן בן אברהם גאון צו ברכה בן רוח פון אדר ד'תשצ"ט. ער שילדערט ווי שיין און פרייליך עס איז געווען פורים אין רמלה. ביי מגילה לייענען איז געווען די זאל הערליך באלאכטן און געפאקט מיט הונדערטער מענטשן, כמעט אלע מענטשן פון די שטאט זענען געקומען צו מגילה. עס איז אזא פרייליכע פורים נאך קיינמאל געווען.

ENA 4020.6r.jpg (195.53 KiB) געזען 5117 מאל

ENA 4020.6v.jpg (146.3 KiB) געזען 5117 מאל

נתן ראש ישיבת גאון יעקב
בירבי אברהם זכרו לברכה
ליקירנו חשובנו נכבדנו מרנא ורבנא ברכה תלמידנו החכם
והנבון החרד במצות אלהי ישראל ישמרו קדושנו וינצרו
יוצרנו ביר רוח נ"ע וצל כתאבה אדאם אללה עזה אבראנ[י]
ידכר פיה אן סבק אלינא מנה כתאב דרגה כתאב דפעה אליה
רצוי הישיבה יחי לעד גא מן אלגרב וקד וצל יוגב אן יכתב
אלי אלגרב רצוי הישיבה יערפהם כסה כאתב אלכתאב במצר
אעני //אלצבי// בן מאיר ואן אחרם במצר ואחרם בעכא //ואלרמלה// ואן אבוה
אחרמה למה [ו]קף עלי אלכתאב תם ידכר אגתמאע אהל
דמשק וצלאתהם עלינא ראש ישיבה [וכתבהם] מחצר שהד
פיה אול יום ת רגל והם עלי אלאשהאד פיה [ואמא] לילתנא הדה
אעאדהא אללה עליך אעואם כתרה וזכאך לבנין ביתו
וכשם שעשו נסים לאבותנו בימים האלו כן יעשה לנו
כאנת לילה לם ישאהד אחסן מנהא אגתמע פי אלמגלס
נחו ת רגל ופי אלקאעה אכתר מנהם ולם יבקא
רבאן ולא קרא אלא וחצרו פכאן שי חסן לם ירא
מתלה ולעל אחצר ל שמעה צבחי ופוק קק שמעה
ונחו ל מנארה ועשרין בקנדלה ואצת אלדניא וחצרו
אלגוים וקרית אלמגלה פי נחו ל מצחף קראת חסנה
ולם יחצר אחד פי כניסה אלעראקין וכאן פי אלשאמין נחו עשרין וענד אלפאסי דון עשרה
וימכן כאן חאצר קק קרא כל גליל פיהם ופסקו מעלמין (!)
אלקראין באלנאס ופרחו אלנאס באתלאף אלכלמה וחצור
אלטאיפתין מעא וצלית עלי אלטאיפתין גמיעא וכרגו אלנאס
שמחים ואגמעו אלנאס //עלי// אן לם ירא מתל הדא אלפורים

מן איאם / בן אלקזאז וכאן / תקול בפה אחד / ברוך ייי אלדי / גמע כלמה אלט איפתי / עלי ידיך ופי מגלסך / ופרח אלנאס עטים / וקד וצלת כתב / מן אלדמשקין אלסאעה / עדה באלהנא לנא / באלמתיבה / ונכתץ אטיב / אלסלאם ודכרת / אן כתאבי לם / יצל אלי יקירנו רבנא / נט רח ולולא שגלי / במאכתבה / אלטאיפתין לקדמת אלכתאב / אליה וכתאבי יצל / אליה בעד הדא / כמא יגב לכבודו / ועלקת עלי עגלה / ושלומך / ירב / ישע יקרב

لولدي العزيز علي ابي البركات بن روح من والدته يصل الفسطاط
اطال الله بقاه وادام عزه وتاييده ونعماه ان شاء الله

נתן ראש ישיבת גאון יעקב בירבי אברהם זכרו לברכה ליקירנו חשובנו נכבדנו מרנא ורבנא ברכה תלמידנו החכם והנבון החרד במצות אלהי ישראל ישמרו קדושנו וינצרו יוצרנו ביר רוח נ"ע. הגיע מכתבך העברי, יתמיד אלקים את כבודך, שבו אתה כותב שכבר שלחת לנו לפני-כן מכתב ומצורף לו מכתב שמסר לך רצוי הישיבה יחי לעד, ואשר הגיע מן המערב.

אכן הגיע ויש צורך כי יכתוב‏ רצוי הישיבה אל המערב ויודיעם את שפלותו של כותב המכתב בפסטאט. דהיינו, הנער בן מאיר, וכי החרימוהו בפסטאט והחרימוהו בעכו וברמלה וכי אביו החרימו כאשר קרא את המכתב. מלבד זאת עליו להזכיר את התכנסותם של בני-דמשק וכי התפללו עלינו בתורת ראש ישיבה וכי כתבו שטר שחתמו בו את עדותם ביום הראשון ת' איש והם ממשיכים לתחום את עדותם בו [ . . . ] והנה הלילה הזה, יחדשהו אלקים לך שנים רבות ויזכך לבנין ביתו, וכו'.

היה זה לילה שטרם נראה יפה ממנו. התכנסו באולם המושב בערך ארבע מאות איש ובקומה התחתונה יותר מהם, ולא נותרו לא רבני ולא קראי שלא היו נוכחים. אם כן היה דבר נאה שלא נראה כדוגמתו. הביאו אולי שלושים נרות 'אור יום' ויותר מק”ק נרות ובערך שלושים מנורות ועשרים נברשות. והיה האולם כולו אור, והיו נוכחים (גם) גוים. וקראו את המגילה כשלושים ספרים בערך, קריאה יפה. ולא היה נוכח איש בבית הכנסת של הבבליים ואילו אצל הירושלמיים היו בערך עשרים ואצל הפאסי פחות מעשרה. אולי ק”ק קראים היו נוכחים. כל איש נכבד שבהם. והתערבו מלמדי הקראים בין הבריות ושמחו האנשים בידידות שבדבר בנוכחות שתי העדות יחדיו. התפללתי על שתי העדות יחדיו ויצאו האנשים שמחים. והסכימו הבריות פה אחד שלא נראה פורים כדוגמתו של זה -
מימי בן אלקַזאז והיה דבר יפה. ושתי העדות אומרות בפה אחד: ברוך ה' אשר איחד את דבר שתי העדות על ידיך ובאולמך. והיתה שמחה אדירה בין הבריות.

עתה הגיעו מספר מכתבים מהדמשקאים שבהם הם מברכים אותנו (שנעשינו ראש) ישיבה ושולחים לנו את מיטב דרישות השלום. כתבת שלא הגיע מכתבי אל יקירנו רבנא פרח ראש הפרק נטר"ח. לולא עסוק הייתי בהתכתבות עם הדמשקאים. הייתי מקדים את המכתב אליו. אבל מכתבי יגיע אליו אחרי (המכתב) הזה. כפי שראוי לכבודו, הוספתי (זאת)‏ בחיפזון. ושלומך. וכו'

לבני הנכבד עלי. אבו אלבַּרכַּאת בן רַוח. יתן לו אלקים אריכות ימים ויתמיד את כבודו ואת חסותו ואת חסדיו לו. מאמו, יגיע לפסטאט, ברצון האל.

[בענקעל]

"דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה" (קידושין מא ע"א)

א שאלה אין הלכות נישואין, מעגליך מיט פיקטיווע נעמען ווי ראובן, שמעון...
פון די טיטלן איז מעגליך אז דאס איז געשיקט געווארן צו רבי אברהם בן הרמב"ם ז"ל (ראב"ם), צוליב וואס מען געפינט די זעלבע טיטלן אין אנדערע בריוו'ן וואס איז געשיקט געווארן צום ראב"ם, וואס אזוי האט מען אויך פארראכטן די פעלעדיגע אותיות ביים אנהייב פונעם בריוו.

[...]ו
[... הרב המו]בהק
[... נ]ר המערבי
[... יחיד] הדור אור
[העולם ופל]או ממזרח שמש
[ועד מבוא]ו ירום הודו ויגדל
[כבו]דו אמן [נ]צח סלה
[ראובן א]מלך עלי אבנה שמעון
[וטלב ר]אובן אן יבצר אבנה שמע
[וקאל ל]ה ראובן מא אזווג׳ אבנתך אלא
[... בע]ד אבצרהא בעיני ואדכל עלי
[...]יאן מחץ פקאל שמעון אדא אראד
[... א]חד? יבצר בנאת אלנאס ירוח
[וידכלהן] לחג׳רה יקלב בעינה [י]ורנו [ר]בנו
[...] אן קול ראובן חק פי מא קאלה
[...]וית[בת?]...ל[.]ל שמעון קול ...
[...]וישרט? ראובן?

[ראובן] מאורס בתו של שמעון. [וביקש] ראובן לראות בתו של שמעון, [ואמר ל]ו ראובן אני אתחתן עם בתך אלא אחר שראיתי אותה בעיני, כך שאני נכנס (את הנישואין?) מלא [ביטחון(?)].

שמעון אמר לו אם [...]אחד הרוצה לראות בנות של אנשים אחרים, צריך [להביאם] לתחום השיפוט שלו [= להתחתן איתם] ולבדוק (אותם אז) בעיניו. יורנו רבנו [...] אם דברי ראובן נכונים ותקף (?) [...] או אם דברי שמעון ... ויקבע(?) ראובן(?)

T-S AS 149. 178r.jpg (129.33 KiB) געזען 4943 מאל

[בענקעל]

בערך אין יאהר ד'תתק"ל, "מנשה מלמד" פון אלכסנדריה שיקט א לאנגע בריוו מיט גאר שיינע שבחים צו "יהודה בן אלעזר אלוף השושלת" א מקורב למלכות, ער איז די זיידע פון זיין פריוואטע תלמיד "זַיְן אלכֻּיתַאבּ", דער זוהן פון אלעזר. ער בעהט זיך ביי איהם צום סוף פונעם לאנגן בריוו, אז אזוי ווי עס דערנענטערט זיך דער יו"ט פסח און ער האט גארנישט מיט וואס צו צוגיין צום יו"ט, זאל ער איהם געבן א צוגאבע, א העכערונג אין געהאלט (bones), ער זאל קענען קויפן קליידער מעהל א שעפסל, און אלע אנדערע געברויכן וואס מען ברויך לכבוד יו"ט.

לכתחילה האט ער שוין געוואלט בעטן אום פורים, אבער ער האט מחליט געווען צו בעטן אום פסח פאר ביידע. ער ברויך ספעציעל יעצט מער געלט וויבאלד ער האט שוין חתונה געהאט, ער האט א משפחה און ער טראגט דעם עול אין שטוב.
מנשה מלמד איז זיכער ביי זיך אז ער וועט האבן א הערליכע טיש אנגעגרייט פון אלעם גוטן דעם קומענדיגן פסח (העעל"ט) מיטן הילף פונעם הייליגן באשעפער און זיין תלמיד'ס זיידע וועט זיין דער גוטער שליח

אללה תעאלי יבלג אלחצ'רה אלסאמיה אלעאליה אלאגליה אלשיכיה אלדיואניה
אלתקתיה אלהארוניה תבת אללה סעאדתהא ואחסן תופיקהא
אמתאל הדה אלמועד אלמבארך אלקאדם מועד חג המצות
שנים רבות שש ושמח לחזות בנועם עם יי' ולבקר בהיכלו ולעלות
עם עולי רגלים בשלוש פעמים ולאכול מן הפסחים ומן הזבחים
שיגיע דמם על קיר מזבח אלהינו לרצון וכן יהי רצון. גיר כאף אנהא
ירום הודה ויגדל כבודה צעובה אלזמאן ולא סימא עלי מן לא לה
מעישה מתל עבדהא וידי קצירה אלי חד ולא לי סביל אלימא
אנפקה פי הדא אלמועד וקד תאהלת והצל עלי עול בית ואחתאג'
אלי תג'מל פי אלמועד כמא אעתדתה מתל כסוה ושרא קמח
ושרא כרוף וגיר דלך ממא ילי אלמועד ומא לי אלא אללה ואנעאם
אלחצ'רה אלדי עהדתה כמא קאל אלכתוב רק כל מחסורך עלי ואנא
אעלם אן הדא אלקול הו פי צ'מיר אלחצ'רה אלסאמיה לעבדהא
לאני מן אחדא צנאיעהא אלדי אסטנעתהם { ! } בפצ'להא ורחמתהא
וכאן עבדהא מעול אן יסאלהא פי פורים פג'עלת אלג'מיע סואל
ואחד ללמועד ומא אערף אן תכון מאידתי וביתי וביתי מג'מל פי הדא
אלעיד אלא מן אללה ומן צדקתהא ומן ברהא ומן אנעמהא פלא
זאלת אבדא מקצודה ואסתגאב מן צ'עפי פיהא ופי מולאי אלשיך
אבו אלמעאלי ולדהא צאלח אלדעא ושלום הדרת אדנינו
ושלום השר חמורו ושלום כל אשר לו יגדל סלה.

יביא האל יתעלה את הדרתך הנעלה, המרוממת, הנכבדת, המכובדת, משענת המלכות", לבית אהרון הכהן, יתמיד האל אושרך וייטיב הצלחתך למועדים נוספים כמו המועד הזה המבורך, הבא עלינו, ”מועד חג המצות, שנים רבות שש ושמח לחוות בנועם עם ד' ולבקר בהיכלו ולעלות עם עולי רגלים בשלוש פעמים ולאכול מן הפסחים ומן הזבחים שיגיע דמם על קיר מזבח אלוקינו לרצון וכן יהי רצון”.

לא נסתר ממך, ירום הודך ויגדל כבודך, קושי הזמן ובמיוחד למי שאין לו פרנסה כמו לעבדך. ידי קצרה עד כדי כך שאין לי במה להוציא את הוצאות המועד הזה. כבר התחתנתי ויש עלי "עול בית” ואני זקוק לחסד לרגל המועד, כמו שאתה רגיל. כגון בגד וקניית קמח וקניית כבש ושאר הדברים המתנקשים לרגל המועד. ואין לי דבר זולת אלוקים וחסד הדרתך שהתנסיתי בו. כנאמר: ”רק כל מהסורך עלי". ומיטיב אני לדעת שפסוק זה שוכן בלב הדרתך הנעלה לעבדך, כי אני אחד מחניכיך, שפרשה חסותך עליהם בחסדך וברחמיך. התכוון עבדך לבקש ממך בפורים, אבל עשיתי מהכל בקשה אחת למועד. אני יודע כי שולחני וביתי יהיו ערוכים בחג הזה רק בזכות האל ובזכות צדקתך וחסדיך וטובותיך. ותהיה תמיד מען {לבקשות עזרה} ו”ענו תפילותי" הכשרו ת שנאמרו מתוך חולשתי למענך ולמען אדוני השיך אבו אלמעאלי, בנך. ושלום הדרת אדונינו ושלום השר חמודו ושלום כל אשר לו יגדל סלה.

T-S 24.27 r v.jpg (265.05 KiB) געזען 4918 מאל

[משהלע]

א דאנק!

[יידישע קהילות]

בערך אין יאהר ד'תתק"ל, "מנשה מלמד" פון אלכסנדריה שיקט א לאנגע בריוו מיט גאר שיינע שבחים צו "יהודה בן אלעזר אלוף השושלת" א מקורב למלכות, ער איז די זיידע פון זיין פריוואטע תלמיד "זַיְן אלכֻּיתַאבּ", דער זוהן פון אלעזר. ער בעהט זיך ביי איהם צום סוף פונעם לאנגן בריוו, אז אזוי ווי עס דערנענטערט זיך דער יו"ט פסח און ער האט גארנישט מיט וואס צו צוגיין צום יו"ט, זאל ער איהם געבן א צוגאבע, א העכערונג אין געהאלט (bones), ער זאל קענען קויפן קליידער מעהל א שעפסל, און אלע אנדערע געברויכן וואס מען ברויך לכבוד יו"ט.

לכתחילה האט ער שוין געוואלט בעטן אום פורים, אבער ער האט מחליט געווען צו בעטן אום פסח פאר ביידע. ער ברויך ספעציעל יעצט מער געלט וויבאלד ער האט שוין חתונה געהאט, ער האט א משפחה און ער טראגט דעם עול אין שטוב.
מנשה מלמד איז זיכער ביי זיך אז ער וועט האבן א הערליכע טיש אנגעגרייט פון אלעם גוטן דעם קומענדיגן פסח (העעל"ט) מיטן הילף פונעם הייליגן באשעפער און זיין תלמיד'ס זיידע וועט זיין דער גוטער שליח

אללה תעאלי יבלג אלחצ'רה אלסאמיה אלעאליה אלאגליה אלשיכיה אלדיואניה
אלתקתיה אלהארוניה תבת אללה סעאדתהא ואחסן תופיקהא
אמתאל הדה אלמועד אלמבארך אלקאדם מועד חג המצות
שנים רבות שש ושמח לחזות בנועם עם יי' ולבקר בהיכלו ולעלות
עם עולי רגלים בשלוש פעמים ולאכול מן הפסחים ומן הזבחים
שיגיע דמם על קיר מזבח אלהינו לרצון וכן יהי רצון. גיר כאף אנהא
ירום הודה ויגדל כבודה צעובה אלזמאן ולא סימא עלי מן לא לה
מעישה מתל עבדהא וידי קצירה אלי חד ולא לי סביל אלימא
אנפקה פי הדא אלמועד וקד תאהלת והצל עלי עול בית ואחתאג'
אלי תג'מל פי אלמועד כמא אעתדתה מתל כסוה ושרא קמח
ושרא כרוף וגיר דלך ממא ילי אלמועד ומא לי אלא אללה ואנעאם
אלחצ'רה אלדי עהדתה כמא קאל אלכתוב רק כל מחסורך עלי ואנא
אעלם אן הדא אלקול הו פי צ'מיר אלחצ'רה אלסאמיה לעבדהא
לאני מן אחדא צנאיעהא אלדי אסטנעתהם { ! } בפצ'להא ורחמתהא
וכאן עבדהא מעול אן יסאלהא פי פורים פג'עלת אלג'מיע סואל
ואחד ללמועד ומא אערף אן תכון מאידתי וביתי וביתי מג'מל פי הדא
אלעיד אלא מן אללה ומן צדקתהא ומן ברהא ומן אנעמהא פלא
זאלת אבדא מקצודה ואסתגאב מן צ'עפי פיהא ופי מולאי אלשיך
אבו אלמעאלי ולדהא צאלח אלדעא ושלום הדרת אדנינו
ושלום השר חמורו ושלום כל אשר לו יגדל סלה.

יביא האל יתעלה את הדרתך הנעלה, המרוממת, הנכבדת, המכובדת, משענת המלכות", לבית אהרון הכהן, יתמיד האל אושרך וייטיב הצלחתך למועדים נוספים כמו המועד הזה המבורך, הבא עלינו, ”מועד חג המצות, שנים רבות שש ושמח לחוות בנועם עם ד' ולבקר בהיכלו ולעלות עם עולי רגלים בשלוש פעמים ולאכול מן הפסחים ומן הזבחים שיגיע דמם על קיר מזבח אלוקינו לרצון וכן יהי רצון”.

לא נסתר ממך, ירום הודך ויגדל כבודך, קושי הזמן ובמיוחד למי שאין לו פרנסה כמו לעבדך. ידי קצרה עד כדי כך שאין לי במה להוציא את הוצאות המועד הזה. כבר התחתנתי ויש עלי "עול בית” ואני זקוק לחסד לרגל המועד, כמו שאתה רגיל. כגון בגד וקניית קמח וקניית כבש ושאר הדברים המתנקשים לרגל המועד. ואין לי דבר זולת אלוקים וחסד הדרתך שהתנסיתי בו. כנאמר: ”רק כל מהסורך עלי". ומיטיב אני לדעת שפסוק זה שוכן בלב הדרתך הנעלה לעבדך, כי אני אחד מחניכיך, שפרשה חסותך עליהם בחסדך וברחמיך. התכוון עבדך לבקש ממך בפורים, אבל עשיתי מהכל בקשה אחת למועד. אני יודע כי שולחני וביתי יהיו ערוכים בחג הזה רק בזכות האל ובזכות צדקתך וחסדיך וטובותיך. ותהיה תמיד מען {לבקשות עזרה} ו”ענו תפילותי" הכשרו ת שנאמרו מתוך חולשתי למענך ולמען אדוני השיך אבו אלמעאלי, בנך. ושלום הדרת אדונינו ושלום השר חמודו ושלום כל אשר לו יגדל סלה.

T-S 24.27 r v.jpg

הפלא'דיג!
זעה אויך דא
http://forum.otzar.org/download/file.php?id=47932

[בענקעל]

פון אן אינטערעסאנטע שמועס וואס האט זיך פארמירט דא איבער די היסטאריע וויאזוי עס האט זיך אנגעהויבן די הדלקות און חלאקע'ס ביים קבר פון התנא אלקי רבי שמעון בר יוחאי, און איבער וואס

דער ברטנורא האט עס געשריבן אין שנת רמ"ט, אז ביים קבר פון שמואל הנביא מאכט מען א הדלקה, וז"ל: "קברו של אדונינו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר, ביום מיתתו, מכל הסביבות. ומדליקין עליו אבוקות גדולות מלבד מה שמדליקין עליו נר תמיד, ורמז מצאו (שמואל א' ג' – ג') ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'".

די קבר פון שמואל הנביא איז אריבער בידי הגוים בערך 100 יאר שפעטער אין שנת ש"ל, דעריבער האב איך א קלער אז אולי איז עס משם נשתרבב געווארן צו קבר הרשב"י, או אפשר שבזמנים הללו איז אזוי געווען די מנהג ביי אלע קברי צדיקים.

ברענגען מיר נאך ראיות צו די הייליגע מנהגים ביים קבר פון שמואל הנביא.
אין שו"ת רדב"ז (רל"ט - של"ד) חלק א סי' ס"ז, שרייבט דער רדב"ז, איבער א שאלה אויף א רייכע פרוי וואס מנדב געווען א חלק פון איהר פארמעגן "לאדוננו שמואל הרמתי ע"ה".
נאך א שאלה צום רדב"ז, איבער צוזאגן געלט פאר א חולה לרפואה, דארט אין סי' תקי"ג "באשה שנדרה: אם תעמוד בתי מחוליה, אתן חצי דמיה לסידי |לאדון] שמואל בפני בעלה. ואמר הבעל אתן כך וכך, שהוא פחות הרבה מחצי דמי הבת. אם חייבת ליתן כפי מה שאמרה היא, או כפי מה שאמר הבעל".

אויך אין חלק ב' סי' תרח איז דא א שאלה איבער מאכן א חלאקה ביים קבר פון שמואל הנביא. די שאלה איז פון יארן שפעטער, ווי "באמבאסטיש" האט ערווענט, אז אין ש"ל איז די קבר געווען אין גוי'שע הענט. "במי שנדר לגלח את בנו במקום שמואל הנביא, ובא ומצא שכבר נלקח ביד העכו"ם בעונות, ואין ישראל יכול להכנס שם. מה תקנה יש לו, וגם הקהל והחכמים החמירו, שלא יעלה לשם שום יהודי".

אין די צייטן פונעם רדב"ז האט געלעבט רבי לוי ב"ר יעקב חביב, ער האט געלעבט פון שנת ר"מ ביז ש"א אין זיין ספר שו"ת מהרלב"ח סימן ג', ברענגט ער א שאלה צו איהם, ווי איינער האט מנדב געווען א חלק פון זיין גוף לאדוננו שמואל.
"לשון השואל. זאת להודיע למעלת תורתך, איך בא לפנינו בחור אחד עני, שמו אלעזר ברבי יפת נ"ע... והעני היה חולה, ומרוב כובד חליו אמר, שנדר רביע גופו לאדוננו שמואל ע"ה... ואין בו יכולת ללכת לירושלים עיר הקודש תוב"ב, שהוא עני מדודלדל... וכמה יפרע זה העני, שבכל יום ויום אחזוהו חלאים... ואומר, שהוא לסבת עכובו מלפרוע..."

אויך אין די קאירא גניזה איז דא א הסכם יבום וואס איז געשאצט צו זיין פון די ת' יארן, ווי מען האט זיך אויסגענומען אז ווער עס וועט נישט איינהאלטן דעם הסכם, וועט באצאלן בתורת נדר, פינעף און צוואנציג 'אשרפי', א מצרי'שע מטבע, צו די קבר פון שמואל הנביא.

AIU VII D 81.jpg (324.72 KiB) געזען 4696 מאל

שהדנא נחן אלואצעין כטוטנא
עלי אלשיך מהדב אבן אלמרחום
רצי ע"ס ידיע אלכאהנה ועלי
שקרה זוגת אלשיך פרגאללה אבן
אלמרחום אלמעלם יעקוב אלמערוף
באבן שמס אן אי מן פסך מנהם
ען מא אתפקוא עלי יכון ענדו
עלי סביל אלנדר כמסה ועשרין
אשר[פי] למק[אם א]דונינו שמואל
יכון תחת מלעו...אלי אן ירפעה
וכאן דלך מנהם בקנין גמור
וכאן דאלך בחצר[ת] אלשיך פרגאללה
זוג שקרה אלמדכור וארתצ[י]
בגמיע דאלך וכאן דלך [מוה]
בקנין גמור...
..... כל

ואלסכנה בידה... הדאיא.../ קדר אלחאל ואלייבום פי אלסנה אלאתיה

תמנע ען י.ע דלך

היינו עדים אנו השמים חתימותינו, על הזקן מהד'ב בן המנוח רצ'י עליו השלום, הידוע בשם ”הכוהנת”, ועל שקרה (אפשר לקראו סקרה), אשת הזקן פרג'אללה, בן המנוח המורה יעקוב, שנקרא אבן שמס. שמי מהם יפר מה שהסכימו עליו, יהיה מוטל עליו בתורת נדר, חמשה ועשרים אשרפי לקבר אדוננו שמואל, והוא יהיה תחת [חרם עד ש]ישלם אותו. והיה זה מצדם בקנין גמור. והיה זה בפני הזקן פרג'אללה, בעל שקרה (סקרה), הנזכר, והוא הסכים לכל זה, והיה זה בקנין גמור... כל, והמגורים לפי רצונו... מתנות... / לפי המצב והייבום בשנה הבאה תמנע מל[עשות] זאת

[בענקעל]

דאס איז מעגליך די עלטסטע כתב הכשר. עס איז געשריבן אין ירושלים אין די ד'תת יארן.

יפת בר משולם פון די כת-הקראים אין ירושלים, וואס וואוינען אין א געגענט 'סמרתקה', (מעגליך נעבן הר הזיתים קעגן נחל הקדרון), האט געקויפט 30 רטל 'קעז' (ערך 28 פונט), וואס מען האט פרודאצירט ביים הר הזיתים. כדי צו פארקויפן קעז פון די קראים אויך פאר די רבנים אין מצרים, האט יפת - פאר ער האט זיך ארויסגעלאזט אין וועג קיין מצרים, גענומען א כתב הכשר פון די רבני ירושלים.

דריי רבנים פון ירושלים האבן איהם אונטערגעשריבן דעם כתב הכשר מיטן קונה זיין פון איהם די קעז דורך זיך געבן די הענט, כמנהג הקראים. "קנינו מידו בקנינם, שהוא יד ליד" און באשווערט יפת הקראי "בשבועת התורה הקדושה".

די קעז איז געווארן צוטיילט און איינגעפאקט אין 339 זעקלעך. מעגליך אלץ א סימן כשרות.

T-S 10J6.14r.jpg (162.67 KiB) געזען 4584 מאל

בשמך רחמנ
אודיע לרבותינו אשר בארץ מצ[רים]
כי בא יפת בר משולם שהוא מכת הקראים
אשר בסמרתקה וקנה שלושים רטלין גבינין
ממעשה הר זיתים והם כשרים וטובים לקנות
מהם הרבנים ולא התרנו לקנות ממנו אילא לאחר
שקנינו מידו בקניינם שהוא יד ליד והשבענו
אותו בשבועת התורה הקדושה ומספרם
שלוש מאות טפוסים ות[ש]עה ושלושים

צמח ברבי יוסף ברבי צמח נוחם עדן
יוסף ברבי צדקה ברבי יוסף נוחם בע'
אהרן הכהן בר עמרם נ"נ

[מונאוויטש]

שכויעך, בענקל!

אינטערעסאנטע הכשר דאס. די טערמין "רבנים" האט מען אין יענע תקופה באטיטלט די אידן וואס זענען געבליבן מיט די מסורה און זיך נישט צוגעשטעלט צו די כת קראים. הייסט דאס אז דער קראי יפת בר משולם פון ירושלים האט געוואלט פארקויפן גבינה פאר די "רבנים" אין מצרים, איז ער געגאנגען נעמען א הכשר פון דריי לאקאלע "רבנים". אבער די רבנים האבן הפנים געהאלטן אז אויב דער קראי ווערט נישט ווערן באשוואוירן אויף דעם קראי'שן אופן איז זיין נאמנות ווערד נול. (מעגליך אז זיי האבן אים משביע געווען אויף ביידע אופנים, סיי אן עניית אמן אחר שבועה, אזוי ווי די הלכה לויטעט, און סיי א האנט-שעיק.)

מה הפשט פון די נקודות העכער דעם ערשטן חתימה?

"אהרן הכהן בר עמרם". נישט א שלעכטע נאמען!

*

אגב, שמעתי אז ביז רבי עמרם חסידא איז דער נאמען עמרם איז נישט געווען מצוי אין אשכנז'ישע מקומות.

[בענקעל]

אזוי האט מען געשריבן 'נוטריקון'. קוק צוריק אויף אנדערע כתבים. מען זעהט דאס כסדר.

אזוי ווי דאס: יוסף ב֗ר֗ב֗י֗ צדקה ב֗ר֗ב֗י֗ יוסף נ֗וח֗ם֗ בע(דן)

[הודו להשם]

אינהאלטסרייך. באלערנד. נאסטאלגיש.
אהההההה...... דאס כת"י פונעם רמב"ם און אר"י הקדוש. כאפט א ציטער.
יישר כח

[בענקעל]

מיר זענען נישט קיין סאך געוואוינט צו באטראכטן די אלט פארשטויבט און פארווערעמטע בריוו'ן פון די קאירא גניזה אלס עפעס וואס זאל אונז לערנען אויף היינטיגע צייטן. עס ווערט מער באטראכט, ווי אנגעלעגנהייטן פון גאר א ווייטע פארגאנגענהייט אינעם מיטל-אלטער, פון פינף הונדערט צו טויזענט יאהר צוריק, ווען די פראבלעמען און זארגן זענען געווען איבער פלאנצונגען און שיפן; רויבערס און פיראטן; קעניגן און פאשא'ס א.ד.ג. - מיר אין אזא פארגעשריטענע וועלט קענען זיך שווער פארשטעלן, וואס די אלע זארגן האבן ריכטיג באדייט און ווי זיך צו ספראווען דערמיט.

איין זאך האט זיך זיכער גארנישט געענדערט קיין טראפן ביסן... אפילו נאך א טויזענט יאהר איז עס געבליבן די זעלבע.

די הארץ פון א מאמע!

'דוסא בן יהושע הלאדקי' מיט זיין יונגערע ברודער, זענען אוועק געפארן פון זייער היים אין אל-ראקקא אין צפון סוריה, קיין פוסטאט מצרים, איבערלאזענדיג זייער פארעלטערטע מאמע אין סוריה ביי זייער שוועסטער און שוואגער 'סהל בן חאתם'.

דריי יאהר איז פארביי און זי הערט גארנישט פון איהר זוהן 'דוסא בן יהושע'. ווי א געטרייע ליבליכע מאמע וואס גייט אויס צו באקומען א גרוס פון איר קינד, טוט זי שטענדיג בעטן ביים באשעפער אויף די וואויל זיין פון איהר קינד. פון גרויס זארג האט זי איהם אנגעהויבן שרייבן בריוו'ן, מיט די האפענונג אז ער וועט זיך דערמאנען אין איהר און צוריקשרייבן, אבער זי באקומט נישט קיין ענטפער.

זייענדיג איבערגענומען פון צער און עלענדקייט, האט זי איין דאנארשטאג אין כ"א אב, דאס מער נישט געקענט איבערטראגן און זיך געזעצט שרייבן א לענגערע הארציגע בריוו, וואו זי גיסט אויס איהר פארזארגטע פארקלעמטע הארץ, און איהר בענקעניש צו איהר זוהן. זי גיבט ארויס איהר טיפע ליבשאפט און זארג איבער איהם, וואס ער לאזט זיך גארנישט הערן.

די בריוו איז טאקע זייער אלט... אבער די ווערטער הערן זיך ווי פון היינט...

די בריוו רעדט פאר זיך אליין!

בשמך רח'
אני כותבת לך בני, והיקר לי ואצלי מכל האנשים. יתן לך אלקים אריכות ימים ויתמיד את גדולתך ואת עזרתו לך ואת אושרך ואת שלומך וישלים את חסדיו לך. מן הבית ברקה, ביום ה', כ”א באב. אני בריאה, יתן לך אלקים בריאות תמיד ברחמיו. כבר נמאס לי, בני, לכתוב לך מבלי לקבל ממך תשובה, ואיני יודעת למה אתה מזלזל בקשרי המשפחה שלך. מגיעים מאחיך, אלקים שומרו, כל הזמן מכתבים, ואין בכללם אף מכתב שיגיע ממך. והלוא אתם שניכם יחד במקום אחד. האם אינך יודע שבבוא אלי מכתב ממך, הוא כמו ראיית פניך. וכי אינך יודע שליבי יוצא לקבל מכם ידיעות. והלוא מה יכול להיות יותר קל מאשר לכתוב מכתב, ולהרגיע את לבי. אל תהרגוני טרם זמני. כתב אחיך, ייתן לו אלקים שלום, שהוא יוצא להתפלל בחודש החג בירושלים ויש בדעתו לבוא אלינו. אני רוצה אפוא ממך, שתזרז אותו בזאת, ואל תעזוב אותו. ויקח גם את בניו, כי אכן אני מתחילה לשאול באמת, הלא נתתם לשונא מה שביקש והתפזרתם בערים. אבקש מאלקים, בני, שלא יחשב לי את שלוש השנים האלה מחיי. והלוא אין נוהגים בגסות שכזאת עם אדם, נוכח כל משפחתו ואנשיו. והלוא אני רוצה ממך רק שתכתוב מדי פעם מכתב, שאדע שאתה בקו הבריאות. ישבתי וחיכיתי לקיץ שיבואו מכתביך, חלף הקיץ ולא קראתי מכתב ממך. רציתי שתודיע לי כמה תשהה בפוסטאט, להרגיע את לבי לפני מותי, והייתי מאושרת אילו היית קרוב אלינו, בירושלים או בארץ זו, אבקש מאלקים שייטיב לך. ואני צמה ומתפללת למענך יומם ולילה. אני רוצה ממך, בני, עשרים דרהמים 'פוך אצפהאני' נקי, וחמשה דרהמים 'אבץ הודי ומראזבי'. בשם אלקים, אילו שלחת לי את כותונותיך המלוכלכות עם לכלוכן, הייתי משיבה בהן את רוחי. אל תפסיק לכתוב לי. ובשם אלקים הישמר לנפשך ממעשה רמאות שזוממים נגדך והישמר משכרות, וכשאתה עולה או יורד, אפילו כשתיית אצלי, לא הייתי שקטה לגביך. אני נשבעת באלקים, אין לי קיום ולא חיים מאז שעזבת, מאלקים אבקש שיאחדנו בקרוב, ותראה בני, ניפגש אני ואתה בטרם מותי, ואהיה מאושרת שאראה אותך בטרם אראה אותו (=בית עולמי) ולפני מותי. השבח לריבון (העולמים), פיזר אתכם. אביך | בעיר אחת, ואחיך בעיר אחרת, ואתה בעיר אחרת, ואותי השארתם אצל אחותך, כי כך רצית. וכמה יכול אדם לשבת בבתי הבריות (=של אחרים). בשם אלקים עליך, שכנע את אחיך ככל שתוכל, אולי ייענה לדברי, | בכל מכתב שבא ממנו הוא מתלונן ואומר: אין לי כסף, וכי אביו לא השאיר לו עסק. וזה שנתיים הוא אומר: קניתי לכם מתנות, כמה שהוא מעניק לנו, אבל איננו רואים כלום. מאלקים אבקש שייטיב עמו. אשת 'ברהון' שואלת אותך על 'צאלח', אם נשא | את אשת 'אלמזרור'. אמרו עליו שתעה. הודיענו מה אתו. ואם יש לך חשק, קנה לי צניף לראש של תכלת עם רקמה כחולה .... אני שולחת לך את מיטב דרישות השלום. באמונה, אל תפסיק לכתוב לנו. חאתם; ובני הבית; ואחותך; וסהל; ואבו אלרצא; אני מאושרת כשאני רואה מישהו מהם שולחים לך את מיטב דרישות השלום. וסלימאן תלמידך דורש בשלומך. וכבר כתבנו לפני כן מכתבים לך ולאבו אלעלא, יתן לו אלקים שלום. בתאריך ט' באב, כתבתי לך בעניין הצניף לראש, רק משום שנמאס לי לכתוב אל אביך, זה שנתיים, ולא שלח.

לאדוני ורבי אבו מנצור דוסא בן יהושע החבר הלאד'קי, יתן לו אלקים אריכות ימים ויתמיד את גדולתו ואת עזרתו לו. מן (בית) סהל בן חאתם; לפוסטאט, 'קצר אלשמע', סמטת מכין; יגיע, ברצון הקל יתגדל וישתבח. לשותפו של החבר(?) עלי אלחלבי.

אלתסן בן אברהים ובנו; לאסד אבן מחמד בן אבי עבאד. קח ממנו את תשובתו במהרה, ברצון הקל.

T-S 13J23.5r.jpg (142.36 KiB) געזען 4249 מאל

T-S 13J23.5v.jpg (106.66 KiB) געזען 4249 מאל

בשמך רח'
כתאבי יא ולדי ואעז אלכלק עלי וענדי אטאל אללה בקאך ואדאם עזך ותאידך
וסעאדתך וסלאמתך ואתם נעמה עליך מן אלמסתקר באלרקה יום אלה כ֗א֗ באב
ען עאפיה געלהא אללה דאימה לך ברחמתה וקד מלת ממא אכתב אליך יא ולדי
ומא יצלני מנך גואב פמא אדרי עלי איש אנזלה מנך צלח יצל מן אכוך
חפטה אללה כתב ומא יצל לך פי גמלתהא כתאב ואנתם גמיעא פי מוצע
ואחד פמא תעלם אן כתאבך אדא וצל אלי ענדי אנה מקאם וגהך ומא
תעלם אן קלבי מתעלק באכבארכם פלא יכון אקל מן כתאב תכתבה
תטיב בה נפסי לא תקתלוני מן גיר חיני ודכר אכוך סלמה אללה אנה
נאזל יצלי שהר אלעיד פי אלקדס ויתוגה אלי אלמגי אלינא פאריד מנך אן
תחתה פי דלך ולא תתואנא חתי יאכד צביאנה לאן קד אכדת אלמסלה
בחקהא ואעטיתם אלעדו מא טלב ותפרקתם פי אלמדן ואסל אללה יאבני
אן לא יחסב הדה אלג סנין מן עמרי ומא יגפו אנסאן עלי אהלה ונאסה
הדא אלגפא ומא נריד מנך אלא תכתב כל קליל כתאב לנעלם אנך פי
עאפיה וכנת מנתטרה לציף חתי תגיני כתבך קד מצא אלציף ומא
קראת לך כתאב וקד אשתהית עליך תערפני כם תקים במצר
לתטיב נפסי קבל מותי וטובי למן כנת קריב מנא פי אלקדס או פי
הדה אלדיאר ואסל אללה אן יכיר לך ואנא צאימה דאעיה לך באלליל
ובאלנהאר ואריד מנך יא ולדי כ֗ דרהם כחל אצפהאני כאלץ וה֗
אלדראהם תותיא הנדי ומראזיבי ובאללה עליך אמא אנפדת לי מן
כלעאן קמצאנך בוסכהא לארד בהא רוחי וכתבך לא תקטעהא
ובאללה עליך אחתרז לנפסך מן חילה תקע עליך ואתוקא אלסכך
ואלצעוד ואלנזול אנת כנת ענדי ומא כנת אמן עליך ובאללה אחלף
אן מא לי עיש ולא חיאה מן פרקתך פאסל אללה אן יגמע ביננא
קריבא ותרי יאולדי נגתמע אנא ואנת דון ופאתי וטבי למן
נטרתך [[וקבל]] נטרה וטפיתי סבחאן רב שתתכם אבוך פי

מדינה ואכוך | פי מדינה ואנת | פי מדינה | וכליתמוני | ענד אכתך | וכדי אשתהית | אנת וכם | יקעד אנסאן | פי ביות אלנאס | פבאללה עליך | אמא נגזת | אכוך בכל | מא תקדר | עליה לעל | ירד צותי

וכל כתאב יגי מנה | ישכו יקול מא | מעי שי ומא | תרך לה | אבוה שגל | ולה סנתין יקול | קד אשתרית | לכם מסניאת | כם ימן עלינא | ושי מא נרי | פאסל אללה אן | יכיר לה ובית | ברהון תסלך | ען צאלח אן | כאן תזוג

באמראה אלמזרזר ודכרו ענה אנה תאה פכברנא כברה
ואן כאן לך גדה פאשתרי לי מעיגר כחלי תכון טרזה זרקא וביץ
כצצתך באתם אלסלאם ובאמונה אן קטעת כתבך עני . . . . . . .
וחאתם ואהל אלדאר ואכתך וסהל ואבו אלרצא וטובי למן נטרתה
והם יכצונך באתם אלסלאם [ו]סלים [ת]למידך יכצך באלסלאם
וקד תקדמת לנא כתב אליך ואלי אבו אלעלא סלמה אללה בתאריך
ט֗ באב
[align=center]ומא כתבת אליך פי סבב אלמעיגר
אלא אני קד מלת ממא אכתב אלי
אכוך מן סנתין פמא פעל[/align]

לסידי ומולאי אבו מנצור דוסא בן יהושוע אלחאבאר מן סהל בן חאתם .צר
א. .דקי אטאל אללה נפסאה ואדאם עזה וסאעדה קצר אלשיך דרב מכין יצל אסא אללה ערוחל
לצאחב אלחרב עלי אלחלבי לל[רס]ל אבי מחמד אבי עבאד
ללמח. .בן השאם ופתאה תאחד גואב סרעה אן שא אללה

האט איהר שוין געקלינגן די עלטערן היינט?

[בענקעל]

א בריוו פון אליעזר זוסמאן צאריט די מאן פון רחל זוסמאן, צו זיין זוהן אביגדור איבער א שרעקליכע ערדציטערניש אין ירושלים און אין שכם, וואס האט פאסירט ווען ער ארויף קיין ארץ ישראל און די גרויסע אפענע ניסים פון השי"ת וואס ער האט דאן בייגעוואוינט.

Oxford: MS Heb. C.64/1

..jpg (176.37 KiB) געזען 4105 מאל

בני אביגדור עת לידתך היתה
ואני אליעזר המכונה זוסמן בן מהר"ר אברהם צאריט ז"ל ה"ה בבואי לק"ק ירושלי' תוב"ב היה
בשנת ש"ו לפ"ק לאלף השישי בשנת השמטה בחודש מרחשון ועתה בחודש שבט בשנה
דלעיל הראה ה' לנו אותות ומופתים שלא ראו אבותינו ואבות אבותינו מיום היותם על האדמה
ויהי באחד עשר יום בחודש הזה ביום החמישי אפשר שעה אחת אחר חצות היום הר[אה
ה"י אותנו שלו הארץ תבל ויושביה והראה שהכל בידו כחומר ביד היוצר ואם הוא נטה
ידו וגו' ומחמת הרעש נפלו הרבה מגדלים כמעט שליש מגבהם ומגדל של א"א גם היה
אחד מהם ונהרגו פה בירושלים אפשר עשרה גוים ולכל בני ישראל לא מת אחד
ובעיר שכם היה הרעש כל כך גדול עד שנהרגו לפחות שלוש מאות גוים וג' או ד'
יה[ודים אחר כל זאת היו ג"כ רעשי' אבל אינם כל כך גדול ועוד היום אנחנו בחרד[ה
גדולה כל היום וכל הלילה מפני הרעש אבל לה"י קוינו שעד הנה עזרנו שהוא
יושיענו ג"כ מכאן והלאה והוא רחום וגו' נאום אליעזר המכונה זוסמן צאריט

הנ"ל

[בענקעל]

2-34.jpg (64.13 KiB) געזען 3000 מאל

4-35.jpg (50.21 KiB) געזען 3000 מאל

3-34.jpg (68.6 KiB) געזען 3000 מאל

בילדער פונעם בית הכנסת בן עזרא פון תשל"ט. דער שומר 'שחאטה' זיין אידישע נאמען איז נתן אברהם משה, ביים טויער פונעם הויף צום בית הכנסת.

[בענקעל]

מגילת עובדיה הגר

[בענקעל]

זבל על הר הבית

....
ואלרקאצין אלא ויחצר פחצר כול מוסלם

והשוטרים. (כולם) חייבים להשתתף. השתתף אפוא כל המוסלמים

אן פי אלבלד ופי אלרסתאק וחצרו

אשר בעיר ובמחוז והשתתפו

[מ]עהם גמאעה מן אליהוד תם אנה

עמהם חבורה מן היהודים. אחר כך

אמרהם בכנס אלקודס ותנטיפה

ציוום לפנות א(ת האשפה ש)בקודש ולנקותו

ועומר ישרף עליהם פי כול וקת פכל

ועמר היה משגיח עליהם כל הזמן. כל אימת

מא אנכשפת שדוה יסאל לשיוך אל.<

שהיה נחשף שריד כלשהו היה שואל את זקני

אליהוד ען אלצכרה אלדי (!) הי אבן שתיה

היהודים בדבר הסלע, הלא הוא אבן השתייה.

פכאן בעץ אלעלמא יחדד לה אלמוצע

והיה אחד החכמים מסמן לו את הגבולות המקום

אלי אן אנכשף פאמר באן יבנא סור

עד אחר נחשף. אז ציווה כי תיבנה חומת

אלקודס ויבנא עלי אלצכרה קובה

הקודש וכי תבנה על הסלע "כיפה

ו[ת]טלא באלדהב בעד הדא ארסלו

שתצופה זהב". אחרי כן שלחו

אליהוד אלי סאיר אלשאם יערפוהם

היהודים אל כל ארץ ישראל להודיעם

מא ואקפהם עומר פארסלו אליהום

מה שהרשה להם 'עמר'. אז שלחו אליהם

יקולו וכם יכון עדה אלקום אלנאקלין

ואמרו, מה יהיה מספר האנשים שיעברו

אלי אלקודס פדכלו אלי עומר קאלו לה

לירושלים. נכנסו אפוא אל עמר ואמרו לו,

ובכם יאמור אמיר אלמומנין באן .<

ומה המספר שתצוה ראש המאמינים, כי

ינתקלו אלי הדא אלבלד מן טאיפת >..<

יעברו לעיר זו מקרב עדת

אליהוד פקאל עומר מא יקולו כצומכם

היהודים. אמר 'עמר', (אשמע) מה יריביכם אומרים (תחילה)

תום אתכלמו אנתם ובעד דאלך אקול

אחר כך דברו אתם ואחרי זאת אומר

אנא מא יזיל אלכלף פי מא בינכם תם

אני דברים שיפסיקו את המחלוקת שביניכם. אז

אחצר אלבטרך [ו]אצחאבתה(!) פקאל להם

הזמין את הפטריארך ואת אנשיו ואמר להם,

קד ו/א/קפת האולי אליהוד עלי אלכרב

הרשיתי ליהודים האלה (לגור) בחורבות

מן אלבלד תנתקל אלי ההנא מנהם אלכמיה

העיר. יעברו מהם הנה המספר

אלתי תתקולא בהא פקאל אלבטרך יכונו

אשר תגיעו להסכם עליו. אז אמר הפטריארך, יהיו

אלנקלין באהליהם וצביאנהם כמסין

העוברים, כולל משפחותיהם וילדיהם חמישים

בית פאגאבוהם אליהוד מא נכון אקל

בית. אז ענו לו היהודים, לא נהיה פחות

[מ]ן מיתין בית פטאל אלממאכסה

ממאתיים בית. ונתארכה העמידה על המיקח

בינהם אלי אן אמר עומר בסבעין

עד אשר ציווה 'עמר', (שיהיו) שבעים

ביתה פאגאבו אלי דאלך תם אנה קאל

בית. ונענו לכך. אז אמר,

אין תחבו תסכנו פי אלבלד פקאלו

באיזה מקום בעיר תרצו להתגורר, ואמרו,

גנובי אלבלד והו סוק אליהוד וכאן מן

בדרום העיר, הלא הוא שוק היהודים. כי הלא

טלבהם קרב אלקודס ואבואבה

ביקשו להיות קרובים לקודש ולשעריו,

וכדאלך מא סילואן ללטבילה פאנעם

וכמו כן למי השלח לטבילה. והעניק

אמיר אלמומנין עליהם בדאלך תום

להם ראש המאמינים את הדברים האלה. אז

אן אנתקל מן טבריה וחולהא אלסבעין

עברו מטבריה ומסביבתה אותם שבעים

ביתה בנסאהם ואולאדהם ועמרו

בית על נשיהם וטפם ובנו את

נאחיתהם באלבנא אלדי אהארה

סביבתם (מאבני) הבניינים שחרבו

אלי אראל אן כברה

במשך דורות מפני יושנם. אחר כך הוא...

T-S Ar 6.1r.jpg (220.94 KiB) געזען 2999 מאל

T-S Ar 6. 1v.jpg (208.38 KiB) געזען 2999 מאל

[בענקעל]

כאפט א שפאציר אין באטראכט פון דער נאנט די היסטארישע בית הכנסת בן עזרא.

מען קען ארומגיין אינעם היכל בית הכנסת אבער צום עזרת נשים, וואו די היסטארישע עפענונג צו די גניזה געפינט זיך, קען מען ארויפגיין דורך דרוקן אויף די 360 רינגען און זיך אומקוקן און אראפקוקן צום היכל אבער נישט ארומגיין.

ליינט מער איבער די זעלטענע רייכע היסטאריע פון ביהכ"נ בן עזרא

[מים חיים]

די זאכן דא זענען פרישע ?
בערך 70 טויזענט שטיקלעך

https://www.scribesofthecairogeniza.org/