וואו איז דער מקור?....

[מארמאראש]

ווי איז די מקור צו קושן די מזוזה?

[המחפש]

ווי איז די מקור צו קושן די מזוזה?

אליהו רבה או"ח - סימן רסז
כתב בשל"ה כשמנשק מזוזה לא יאמר ה' ישמור וכו' כמו שאין אומרים שומר עמו כמו בחול רק יאמר זכור את יום השבת, עד כאן. ולטעם מגן אברהם וט"ז ראוי לאומרו גם דמי למה שאומרים ושמור צאתינו וכו':

קב הישר - פרק מו
ומצאתי כתוב בשם ספרא דשלמה המלך כי שד אחד נח אצל הפתח ורוצה להזיק למי שנכנס לבית, וכשרואה השד שם של שד"י לא יכול להזיק. ע"כ לא ישפוך שום מים עכורים אצל המזוזה מחמת שני טעמים, טעם אחד דלא יעבד קלנא לגבי שמא קדישא דמרי עלמא. ב' אם הוא שופך שם מים עכורים אזי רשות למחבלא ח"ו. אבל כשסביב המזוזה הוא נקי ובן אדם הוא מחבב המזוזה לנשק אותו בצאתו ובבואו האי שידא בעל כרחו בריך ליה לבר נש ואומר "זה השער לה' צדיקים יבאו בו". אבל מי שאין לו ח"ו מזוזה בפתחו אזי רשות למחבלא לחבל ווי לו שחס על איזה ממון לקנות מזוזה ועל גופו אינו חס ובפרט שהילדים מתים בחולי כראלי"ם בעון מזוזה בעבור שאין לו מזוזה כשרה בביתו בכל חדריו, ולכן נסמך "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" וכתיב בתריה "למען ירבו ימיכם וימי ביניכם". וכמ"ש רז"ל בפרק במה מדליקין בעון ביטול מזוזה וביטול מצות ציצית בנים מתים כשהן קטנים, ועל הרבנים וראשי עם מוטל ליתן השגחה על זה, וכל הזהיר בה יזכה כמש"ה לשמור מזוזת פתחי כי מוצאי מצא חיים ארוכים אמן:

ספר הברית - חלק א מאמר כ"א כל תכלית - פרק ב
ובדברי מוסר וחיבת מצות כגון מה שכתבו הקדמונים בשעה שהאדם משכים ויוצא מפתחו ונותן ידו על המזוזה לנשקו הקב"ה מתמלא עליו רחמים, יגעתי ומצאתי רמוז בפסוק דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו (שיר ה') שרומז למזוזה הניתן בחור, והפלא כי ר"ת דודי שלח ידו הוא שם שדי אשר במזוזה המאיר דרך החור.

טעמי המצות - פרשת ואתחנן
מצות מזוזה שמעתי בשם מוהר"א ז"ל כוונה כשיצא אדם מפתח ביתו ונותן ידו במזוזה ונושק יכוין בכוונתו להצילו מיצה"ר שיצר במלויו יו"ד צד"י רי"ש ס"ת שדי שיכוין בשם שדי הכתוב על המזוזה להצילו מיצה"ר ונכנס בתוכו להכניעו:

[קראון הייץ]

ווי איז די מקור צו קושן די מזוזה?

"וילך" אן קושן די מזוזה וכו' וכו'

#דער רבי אין חדר

[השפעות]

ווי איז די מקור פון די ווערטער: פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם?

[דונש]

ס'איז א מדרש אין שיר השירים,

אבער דער לשון המדרש איז אנדערש ווי די וועלט זאגט עס נאך,

[farshlufen]

ווי איז די מקור צו קושן די מזוזה?

יו"ד רפ"ב סעיף ב' בהג"ה יניח ידו וכו'

און פונקט ווי בי תפילין אז מ'לייגט שוין די האנט אויף דבר מצוה קושט מען.

ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב״ה ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא

[המחפש]

ווי איז די מקור פון די ווערטער: פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם?

כעת לא מצאנו זאת בחז"ל - ואולי שנשתרבב כן מב' מאמרי חז"ל שמדברים מפתחו של מחט א' במדרש פתחו לי פתח כחודה של מחט, וב' בגמרא (עירובין דף נג.) אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית.

מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה ג
פתחי לי רבי יסא אמר אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו.

טור יורה דעה סימן קס
ע"כ צריך ליזהר בענין רבית שלא לבקש שום צד היתר כי הוא דבר המושך לאדם ואם היום יפתח לו כחודה של מחט יוסיף מידי יום יום עד שיפתח לו כפתחו של אולם.

ספר חרדים - הקדמת המחבר
ויהי היום, אמרנו עת לעשות לה' אלהינו יתברך, הבטיחנו הבא ליטהר מסייעין אותו (שבת קד א) ואמר פתחי לי אחותי רעיתי פתח קטן כשל מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם.

ספר עקידת יצחק - שער ק
ראוי שתשיב אל לבבך אלו הטענות ותתחזק להתחיל בתשובה מעוני, כי הנה אם אתה פותח כחודה של מחט הנה הוא יפתח אליך כפתחו של אולם, ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו' אם יהיה נדחך וגו' והביאך וכו'.

יערות דבש - חלק ראשון - דרוש א
וכן אמרו במדרש אמר הקב"ה פתחו לי כסדק של מחט, ואני אפתח לכם כשערו של היכל.

[פייערמאן]

ס'דא א מדרש אויף פארקערט אז טאקע וועגן דעם פון נישט געבן קודם נאכן טאטן זענען בני אהרן געשטראפט געווארן, וצע"ג, (הרב עובדיה אין הליכות עולם איז מעורר אויף דעם).

כבר העירו שלא נמצא כן בחז"ל, וראה מש"כ ע"ז הגרי"ח זוננפעלד ז"ל בסוף ספר מליצי אש ח"א, וביביע אומר ח"ה יו"ד סי' כ"א.

[איינער האט אמאל געפרעגט וועגן דעם מנהג נישט צו בלאזן ליכט; דעס בצופאל אויך א חז"ל, נאר די גמ' ברענקט אראפ יענעם מאמר אנדערש ויל"ע, ווייל ס'משמע אז די גמ' האט נישט אנגענומען אזוי וכידוע דהלכה כגמ'].

וואו איז די חז"ל? די ערשטע מקור איז כמדומה אין כל בו.

[אוהבך]

ס'דא א מדרש אויף פארקערט אז טאקע וועגן דעם פון נישט געבן קודם נאכן טאטן זענען בני אהרן געשטראפט געווארן, וצע"ג, (הרב עובדיה אין הליכות עולם איז מעורר אויף דעם).

כבר העירו שלא נמצא כן בחז"ל, וראה מש"כ ע"ז הגרי"ח זוננפעלד ז"ל בסוף ספר מליצי אש ח"א, וביביע אומר ח"ה יו"ד סי' כ"א.

[איינער האט אמאל געפרעגט וועגן דעם מנהג נישט צו בלאזן ליכט; דעס בצופאל אויך א חז"ל, נאר די גמ' ברענקט אראפ יענעם מאמר אנדערש ויל"ע, ווייל ס'משמע אז די גמ' האט נישט אנגענומען אזוי וכידוע דהלכה כגמ'].

וואו איז די חז"ל? די ערשטע מקור איז כמדומה אין כל בו.

בחופת אליהו רבה באוצר מדרשים אייזנשטיין ח"א ע' 166 אות כא.

[אוהבך]

ועמ"ש שלא נמצא בחז"ל ענין נדב,
הגם שנעלם מעינינו איה מקום כבודו אהימנותיה דמר (שו"ת שדה הארץ ח"ג סימן כב) קא סמיכנא.

[פייערמאן]

[איינער האט אמאל געפרעגט וועגן דעם מנהג נישט צו בלאזן ליכט; דעס בצופאל אויך א חז"ל, נאר די גמ' ברענקט אראפ יענעם מאמר אנדערש ויל"ע, ווייל ס'משמע אז די גמ' האט נישט אנגענומען אזוי וכידוע דהלכה כגמ'].[/quן ote]
וואו איז די חז"ל? די ערשטע מקור איז כמדומה אין כל בו.

בחופת אליהו רבה באוצר מדרשים אייזנשטיין ח"א ע' 166 אות כא.

גערעכט, חופת אליהו נדפס בסוף ראשית חכמה, וגם הכל בו מביאו בפרק קי"ח ברייתא דמעשה תורה, והראשית חכמה כתב שחופת אליהו הוא כעין מעשה תורה שחיברו רבינו הקדוש.

[פייערמאן]

ועמ"ש שלא נמצא בחז"ל ענין נדב,
הגם שנעלם מעינינו איה מקום כבודו אהימנותיה דמר (שו"ת שדה הארץ ח"ג סימן כב) קא סמיכנא.

דאס איז דאך דער לשון פון יבי"א שציינתי, קיין צע"ג איז אבער נישט, בפרט אז ער אליין שרייבט אז לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן איז נישט קיין שום פראבלעם.

[אוהבך]

ועמ"ש שלא נמצא בחז"ל ענין נדב,
הגם שנעלם מעינינו איה מקום כבודו אהימנותיה דמר (שו"ת שדה הארץ ח"ג סימן כב) קא סמיכנא.

דאס איז דאך דער לשון פון יבי"א שציינתי, קיין צע"ג איז אבער נישט, בפרט אז ער אליין שרייבט אז לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן איז נישט קיין שום פראבלעם.

ווטס איז דעי בפרט, והשנית כ'גידענק נישט אזוי, אבער אויב עפעס איז ער לכאורה מתרץ בדוחק. אדרבה ברענג עס אראפ.

[פייערמאן]

ועמ"ש שלא נמצא בחז"ל ענין נדב,
הגם שנעלם מעינינו איה מקום כבודו אהימנותיה דמר (שו"ת שדה הארץ ח"ג סימן כב) קא סמיכנא.

דאס איז דאך דער לשון פון יבי"א שציינתי, קיין צע"ג איז אבער נישט, בפרט אז ער אליין שרייבט אז לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן איז נישט קיין שום פראבלעם.

ווטס איז דעי בפרט, והשנית כ'גידענק נישט אזוי, אבער אויב עפעס איז ער לכאורה מתרץ בדוחק. אדרבה ברענג עס אראפ.

זייער פשוט, אז מיר האבן נישט אזא מאמר חז"ל, איז נישט קיין קושיא פארוואס מיר פירען זיך אזוי.

בכלל נישט קיין דוחק, די גאנצע פראבלעם איז נאר אויב די מנהג איז צו געבן קודם נאך שם אביו, וז"ל 'אלא שלא מצאה הקפידה מקום לנוח במעשה של נדב ואביהוא, אלא משום שמנהגם היה להקדים שם אביו לשם אביה, ואה"נ לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן אין קפידא, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה, נהרא נהרא ופשטיה'.

[אוהבך]

ועמ"ש שלא נמצא בחז"ל ענין נדב,
הגם שנעלם מעינינו איה מקום כבודו אהימנותיה דמר (שו"ת שדה הארץ ח"ג סימן כב) קא סמיכנא.

דאס איז דאך דער לשון פון יבי"א שציינתי, קיין צע"ג איז אבער נישט, בפרט אז ער אליין שרייבט אז לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן איז נישט קיין שום פראבלעם.

ווטס איז דעי בפרט, והשנית כ'גידענק נישט אזוי, אבער אויב עפעס איז ער לכאורה מתרץ בדוחק. אדרבה ברענג עס אראפ.

זייער פשוט, אז מיר האבן נישט אזא מאמר חז"ל, איז נישט קיין קושיא פארוואס מיר פירען זיך אזוי.

בכלל נישט קיין דוחק, די גאנצע פראבלעם איז נאר אויב די מנהג איז צו געבן קודם נאך שם אביו, וז"ל 'אלא שלא מצאה הקפידה מקום לנוח במעשה של נדב ואביהוא, אלא משום שמנהגם היה להקדים שם אביו לשם אביה, ואה"נ לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן אין קפידא, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה, נהרא נהרא ופשטיה'.

לא נכון. שיש בזה מאמר חז"ל, אלא שלא לפנינו. וכ"כ מרן שם. ומש"כ להלן, כמדומה מזכרוני שבהליכות עולם - שהוא מאוחר - לא כתב כן, אך צריך לעיין בפנים.

[פייערמאן]

נישט קיין גרויסע חילוק צו ער שרייבט עס אדער נישט, אין שו"ת שדה הארץ - די מקור פון די גענצע זאך - שרייבט ער אויך 'אלא שמסברא נראה שכיון שכבר נהגו העולם לקרוא שם בן הראשון כשם אבי הבעל, אם לא יעשה כן מגרעות נתן בכבוד אביו, דאשתני ממנהגא דעלמא'.

דער אמת איז אז עס קען זיין אז נאר די ערשטע חלק - אז שני בני אהרן נקראו על שם הוריהם כו' - ברענגט ער בשם חז"ל, די צווייטע חלק, 'וגם מפני הסיבה ששינה סדר שמותם', איז פונעם פרי הארץ אליין, ונראה שכן הבין הגרי"ח זוננפעלד ז"ל, ומיושב תמיהת היבי"א עליו.

[אוהבך]

כתב: "נישט קיין גרוסע חילוק"; נורואת נפלאתי איך קטנים מדברים על גדולים, ובוודאי מ"ש מרן, כן היא האמת. וכמו בשאר דברים יש בקי הגדול, כן בדבר הזה. ובפרט שהיה קדוש וטהור ורבם האחרון של אחינו הספרדים.
כתב: "שרייבט ער אויך וכו'"; דאס שרייבא דער שדה הארץ מתחילה מסברה, אבער נאכדעם ברענגט ער בשם רבו בשם א מדרש.
כתב: "דער אמת וכו'"; חכם.. די ערשטע סיבה שטייט מפורש אין מדרש רבה שם, נאר דעי וגם וכו' איז בשם א מדרש.
ואחזיר להקודם שכתב: "זייער פשוט, אז ס'נישט דא אזא חז"ל"; לא יאומן כי יסופר, שאף אם נאמר שהנך מגדולי דורנו, פוסק, וכיו"ב, אין מדברים כן על הקודמים, כנודע, ומעכשיו, אם רבו של השדה הארץ כתב כן בשם חז"ל, ולא עוד אלא שאף התלמוד קיבלו, וגם רב עובדיה
שהיה אבי הפוסקים של הדורות, שנאמנים עלינו. והגע בעצמך; "איתא בירושלמי" - פתגם שנוי בראשונים; "ליתא לפנינו" - הגהה רגילה בהגהות שם. האם גם שם נאמר שאם כן נבטל דברי הראשונים?! בוודאי שלא! ה"ה כאן, על אף שיש לחלק קצת.

[פייערמאן]

כתב: "נישט קיין גרוסע חילוק"; נורואת נפלאתי איך קטנים מדברים על גדולים, ובוודאי מ"ש מרן, כן היא האמת. וכמו בשאר דברים יש בקי הגדול, כן בדבר הזה. ובפרט שהיה קדוש וטהור ורבם האחרון של אחינו הספרדים.
כתב: "שרייבט ער אויך וכו'"; דאס שרייבא דער שדה הארץ מתחילה מסברה, אבער נאכדעם ברענגט ער בשם רבו בשם א מדרש.
כתב: "דער אמת וכו'"; חכם.. די ערשטע סיבה שטייט מפורש אין מדרש רבה שם, נאר דעי וגם וכו' איז בשם א מדרש.

1. יותר אמת ממה שכתב השדה הארץ עצמו?
2.המדרש סותר מה שכתב בתחילה? במדרש מבואר 'שמתו משום ששינה סדר שמותם כנ"ל' דהיינו שיש בזה חסרון בכיבוד אב, והשדה הארץ מבין שאין גריעותא בכיבוד אב רק אם נוהגין כן, והיכן במדרש מבואר להיפך?
3. חכם מחוכם, דו קענסט אפשר ברענגען דעם מדרש? (אינטערעסאנט אז דער אין צפונות האט געמוזט קריכען ביז פיוטי היניי, און ער האט נישט געקענט טרעפן דעם מדרש..), און אפילו אויב יא, ווייס איך נאך נישט וואס דו האסט אפגעפרעגט מיט דעם.

[אוהבך]

כתב: "נישט קיין גרוסע חילוק"; נורואת נפלאתי איך קטנים מדברים על גדולים, ובוודאי מ"ש מרן, כן היא האמת. וכמו בשאר דברים יש בקי הגדול, כן בדבר הזה. ובפרט שהיה קדוש וטהור ורבם האחרון של אחינו הספרדים.
כתב: "שרייבט ער אויך וכו'"; דאס שרייבא דער שדה הארץ מתחילה מסברה, אבער נאכדעם ברענגט ער בשם רבו בשם א מדרש.
כתב: "דער אמת וכו'"; חכם.. די ערשטע סיבה שטייט מפורש אין מדרש רבה שם, נאר דעי וגם וכו' איז בשם א מדרש.

3. חכם מחוכם, דו קענסט אפשר ברענגען דעם מדרש? (אינטערעסאנט אז דער אין צפונות האט געמוזט קריכען ביז פיוטי היניי, און ער האט נישט געקענט טרעפן דעם מדרש..), און אפילו אויב יא, ווייס איך נאך נישט וואס דו האסט אפגעפרעגט מיט דעם.

נכון, לא תפסתי בדיוק בפעם הראשון כוונתך. אבל במשמרתי אעמודה שנאמן עלי מרן! אכן מסברתינו יש לפרש כדבריך.

[אוהבך]

1. אינו מובן.
2. י"ל שקודם כתב מסברא, אף בלי השמועה. ודו"ק.

[פייערמאן]

כ'זעה אז איר האט שפעטער צוגעלייגט,

ואחזיר להקודם שכתב: "זייער פשוט, אז ס'נישט דא אזא חז"ל"; לא יאומן כי יסופר, שאף אם נאמר שהנך מגדולי דורנו, פוסק, וכיו"ב, אין מדברים כן על הקודמים, כנודע, ומעכשיו, אם רבו של השדה הארץ כתב כן בשם חז"ל, ולא עוד אלא שאף התלמוד קיבלו, וגם רב עובדיה
שהיה אבי הפוסקים של הדורות, שנאמנים עלינו. והגע בעצמך; "איתא בירושלמי" - פתגם שנוי בראשונים; "ליתא לפנינו" - הגהה רגילה בהגהות שם. האם גם שם נאמר שאם כן נבטל דברי הראשונים?! בוודאי שלא! ה"ה כאן, על אף שיש לחלק קצת.

וויל איך אייך פשוט זאגן אז איך האב דאס נישט געשריבען, ביטע קוקט איבער וואס איך האב געשריבען און לייגט נישט אריין קיין ווערטער אין מיין מויל.

[אוהבך]

כ'זעה אז איר האט שפעטער צוגעלייגט,

ואחזיר להקודם שכתב: "זייער פשוט, אז ס'נישט דא אזא חז"ל"; לא יאומן כי יסופר, שאף אם נאמר שהנך מגדולי דורנו, פוסק, וכיו"ב, אין מדברים כן על הקודמים, כנודע, ומעכשיו, אם רבו של השדה הארץ כתב כן בשם חז"ל, ולא עוד אלא שאף התלמוד קיבלו, וגם רב עובדיה
שהיה אבי הפוסקים של הדורות, שנאמנים עלינו. והגע בעצמך; "איתא בירושלמי" - פתגם שנוי בראשונים; "ליתא לפנינו" - הגהה רגילה בהגהות שם. האם גם שם נאמר שאם כן נבטל דברי הראשונים?! בוודאי שלא! ה"ה כאן, על אף שיש לחלק קצת.

וויל איך אייך פשוט זאגן אז איך האב דאס נישט געשריבען, ביטע קוקט איבער וואס איך האב געשריבען און לייגט נישט אריין קיין ווערטער אין מיין מויל.

איך האב איבער געקוקט און דאס שטייט; נאר בכוונתך לכאורה איז אין ספרי חז"ל, אבער נישט דאס האסטו געשריבן.
דיין לשון איז יעצט געווארן שארף, מבוקשתי לכבודו להשאירו בידידות. כי כבודו נתחבב אצלי מאוד, ואין להפסידה בלא כלום.

[פייערמאן]

שוין נאכן איבערקוקען?
'אז מיר האבן נישט אזא מאמר חז"ל'

[חוקר]

עס איז באקאנט אז זאל פראבירן עולה צו זיין לתורה אין די הייליגע טעג

האב איך אמאל געהערט אז דער וואס קען נישט עולה זיין ר"ה ויה"כ זאל לכה"פ עולה זיין ערגעץ בין כתר לעשר

איינער האט אפשר א מקור?

[מארמאראש]

עס איז באקאנט אז זאל פראבירן עולה צו זיין לתורה אין די הייליגע טעג

האב איך אמאל געהערט אז דער וואס קען נישט עולה זיין ר"ה ויה"כ זאל לכה"פ עולה זיין ערגעץ בין כתר לעשר

איינער האט אפשר א מקור?

מטה אפרים סי' תקפ"ד סעי' י"ז:
וכן ראוי לכל גבר ירא ה' להשתדל שיהיה לו עליה בימים נוראים.