וואו איז דער מקור?....

הפוך בה דכולה בה

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אנכי עיף
שר העשר
תגובות: 23
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 20, 2020 3:44 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך אנכי עיף » מיטוואך אוגוסט 26, 2020 2:32 am

ווי איז די מקור אז ווען איינער האט צער דארף ער זאגן בשעת מעשה ראה עניי ועמלי און אויב נישט ווערט עס נישט גערעכענט עפעס אזוי
לעצט פאראכטן דורך אנכי עיף אום מיטוואך אוגוסט 26, 2020 9:31 am, מאל פאראכטן געווארן 1 סך הכל.

תנא-קמא
שר העשר
תגובות: 17
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 19, 2019 1:52 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך תנא-קמא » מיטוואך אוגוסט 26, 2020 5:17 am

אנכי עיף האט געשריבן:ווי איז די מקור אז ווען איינער האט צער דארף ער זאגן בשעת מעשה ראה עניי ועמלי און אויב נישט ווערט עס נישט גערעכענט עפעס אזוי

ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי



בכמה מספרי החסידות נזכרת אמירת הפסוק "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי" (תהלים כה, יח) בשעותיו הקשות של האדם, או בהזדמן לו מאורעות בלתי-נעימים לעת מן העתים.

לדברי האדמו"ר מוהרצ"א מדינוב, כשבאים על האדם יסורים ר"ל, יש לו לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה, שהרי הכל בהשגחה-פרטית מאתו ית' ולא מיד המקרה ח"ו, ואמירת הפסוק הנ"ל בשעת מעשה מזכירה לו את הקשר הסיבתי שבין "עניי ועמלי" לבין "חטאתי", ומעוררת אותו לתשובה. וגם יסורים קלים הנקרים לו (כמי ששלח ידו לכיסו להוציא שלש מטבעות ועלו בידו רק שתיים) באים להזכירו אודות חשבון-הנפש, ואז - ורק אז - יפה כחם לכפר על עוונותיו.

וכך כותב הרה"ק הנ"ל בהגהותיו לס' 'סור מרע ועשה טוב' (השלם) אות מ' בסופה:

זה לשון מרן [מוהרח"ו] כל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה'. דע ידידי הקורא, שלא יחשוב שום דבר שבא במקרה, שדבר זה גרם זאת, רק הכל בהשגחת הבורא ית"ש. ומי שנותן דעתו על המקרים עליו הכתוב אומר ואם תלכו עמי קר"י והלכתי וכו'. וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה דבר עיגום ומצער יזכור ויאמר הפסוק ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עוונותיו להזכירו כדי לפשפש במעשיו. ומה שאמרו רז"ל [ראה ערכין טז, ב] היכי דמי יסורין אפילו הושיט ידו לכיס וכו', הוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו מסורין בחפץ הבורא. ותבין מאוד ותשים הדברים על לבך.

וכדברים הללו ממש אמורים גם בספרו 'אגרא דפרקא' (אות קכד):

לא יחשוב האדם על שום דבר שהוא במקרה ואיזה סיבה גרם, רק הכל בהשגחת הש"י. ומי שנותן דעתו על המקרים עליו הכתוב אומר ואם תלכו עמי קרי והלכתי וכו'. וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה עיגום וצער יזכיר ויאמר הפסוק ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עונותיו. כי כמה וכמה עונות יש לו לאדם שאינם מתכפרין ע"י תשובה ויוה"כ, רק תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, והש"י שולח לו יסורין קלין כדי לכפר עונותיו. וז"ש רז"ל היכי דמי יסורין, אפילו הושיט ידו לכיס וכו'. והוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא. הבן הדבר.

הרה"ח ר' מאיר צבי שו"ב דזאמושטץ (מחסידי האדמו"ר רמ"מ מקאצק, ואדמו"ר בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש) מעלה, כי אותה התבוננות בסיבת הצער והיסורים מצילה את האדם מידי כעס, שהרי מכיר הוא שאין לתלות בחבירו את הסיבה האמיתית ליסוריו, אלא חטאיו שלו גרמו לו, ולכפרתם באו עליו הדברים המצערים אותו. וזה לשונו בספרו 'יד אבי שלום' (ווארשא תרמ"ב, עמ' 34):

הכעס הוא בא ממיעוט ענוה, ועצה לבטלו כשיחשוב אשר כל הצער והבלבול שיש לו מזולתו הוא בא מפני עונותיו ולכפרם באו, וזה היגון אשר יש לו מזולתו אך למיעוט נגד פשעיו וחטאיו, ע"כ יקבל עליו הצער מזולתו להיות כפרה על עונותיו. ושמעתי מחסידים קדמונים אשר בבא להם איזה רתיחת הכעס היו אומרים בכונה פסוק (תהלים כ"ה י"ח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי כו'.

הצדיקים פעלו שמאורעות קלים הבאים על האדם, ייחשבו לו כסיגופי גלגול-שלג ותעניות, אך זאת רק באם באותה שעה יהיו דעתו ולבו של האדם נתונים לענין זה. אמירת הפסוק הנ"ל תועיל לו שלא יראה במאורעות אלו מקרים "טבעיים" כדרכו של עולם, היא תהווה "תזכורת" לעוונותיו שגרמו לו, וגם בקשה מהשי"ת שאכן ישא לחטאתיו ו"סיגופים" אלו יהיו לו לכפרת עוונות. מרגניתא טבא זו מצויה אצל הרה"ח ר' שלמה טלינגטור ע"ה, בספרו 'אבן ישראל' (ירושלים תש"ה, עמ' נה):

שמעתי מאנ"ש בקלויז סקווירא. בחורף הראשון לנשיאותו של אדמו"ר פחד יצחק זלה"ה [מבויאן] היה נושא מאמר הזה: הצדיקים הראשונים היו נותנים סיגופים כגון תענתים, גלגולי שלג ומקואות קרים וכו', והצדיקים הבאים אחריהם מצאו כי הדרך הזה לא נכון משני טעמים: א', איך אפשר לדעת כחו של הזולת כמה שיוכל לסבול התענית או גלגולי השלג וכדומה. ושנית, יש חשש כי מי שכבר יעשה את כל הסיגופים ומספר התענית ישלים, לא ימלט שלא יכשל בשמינית שבשמינית. לכן מצאו הצדיקים עצה שימסרו את זה על הרבש"ע. כיצד, אדם מישראל שנתחייב תענית הוא נעשה מוטרד במשא ומתן של מסחר (בלשון אשכנז: ער פערהאנדלט זיך) כל היום, והוא אינו אוכל. מי שמחויב בגלגול שלג נעשה סיבה שמתהפך לו עגלתו בדרך ומתגלגל בשלג. המחויב במקוה קרה הוא מתחלק ונופל ליאור מים קרים.

ובזה יש תיקון לשני הענינים הנ"ל: הא', בזמן שזה מסובב ע"י השגחה העליונה, כבר משוער הדבר במדה ובמשקל ע"י ההשגחה כפי שיוכל האדם לסבול. והשנית, אם עובר על האדם תענית ע"י היותו מוטרד במשא ומתן כל היום, או שנהפכה עגלתו ונתגלגל בשלג, או שנפל ביאור מים קרים, לא יבוא עי"ז אף לידי שמץ של גאות. ועיקר הדברים שישכילו אם יזדמנו מקרים כאלו, שיגיד: רבש"ע, ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי.

ועתה תא חזי, שענין זה כולו יסודתו מפורש בקבלה מאבינו הראשון הבעש"ט נ"ע, באמרו, שהאמונה בהשגחה הפרטית מעוררת את האדם לתשובה בכל עת שמאורע בלתי רגיל בא עליו, ותשובה וחרטה זו הם הגורמים האמיתיים לכך שאותם מאורעות קלים ייחשבו לו לכפרת עוון. אבן יסוד זו מונחת בספרו של הכהן הגדול והקדוש מפולנאה, ה'תולדות יעקב יוסף' (פ' וישלח, בפס' וישב ביום ההוא וגו') בשם מרן הבעש"ט נ"ע:

שמעתי ממורי וכו' דאמרו בש"ס [ערכין טז, ב] מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו' היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא אין יסורין בלא עון וכי סלקא דעתך שזה נחשב לכפרת עון. וביאר כי צדיק באמונתו יחי', כי המאמין בהשגחה פרטית של השי"ת ויודע בו כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו ית', הן דבר קטן או גדול וכו' והוא לסיבת חטאו, ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה', מיד מוחלין לו מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו ית', לכך גם המושיט ידו וכו' אחר שהוא מאמין שזה לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עון וכו'. וכשאינו מאמין זה שהכל בהשגחה פרטית ממנו ית' וכו' זה נקרא כופר בהש"י וכו'.

ונכפלו הדברים בס' 'בן פורת יוסף' (לעמבערג תרכ"ו דף נד, ב), ומהם לס' 'כתר שם טוב' (אות מו).

עצבות ומרה-שחורה כי תהיה באדם ר"ל, יזכור באותה שעה על חטאיו שגרמו לו יסורים אלו לשם כפרתו, ולכן - אדרבה - צריכים הם לגרום לו לשמחה רבה על כי נטהר מחטאתו. ומפורש הדבר במאמריו "הקצרים" של רבינו הזקן בעל ה'תניא' (עמ' תעח):

אם תזדמן לו איזה מרה-שחורה ועצבות ממילי דעלמא, אזי יקשור בזה גם חטאיו, כי הם גרמו לו העצבות ממילי דעלמא, והן היסורים הנגזרים מה' על חטאיו. ע"כ כשיזדמן לו איזה יסורים ועצבות ממילי דעלמא אזי יתלה בחטאיו, וישמח בהם כשהוא ממרקם ביסורים.

ומחמת העצבות [=דהיינו אם תחת לשמוח יהי' בעצבות] יהי' ניכר שלא התחיל עדיין להיות יהודי, ולא למד ולא התפלל בשום פעם מיום הוולדו אפילו פעם אחת באמת. ע"כ מאד מאד יהי' זהיר בזה.

ובשני מקומות בספר ה'תניא' נמצאת התייחסות ישירה לענין זה:

וטעם השמחה ביסורי הגוף, לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת, למרקה בעוה"ז ולהצילה מהמירוק בגיהנם וכו'. לפי שעוה"ז חסד יבנה, וביסורין קלין בעוה"ז ניצול מדינים קשים של עוה"ב וכו' (אגרת-התשובה, פרק יב).

ועצה היעוצה לקבל באהבה, היא עצת ה' בפי חז"ל לפשפש במעשיו, וימצא לו עוונות הצריכים מירוק יסורים, ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקל השורה, כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו וכו' (אגרת-הקודש, סי' כב).

ועוד זאת מצינו בספר ה'תניא' (פרק לא), שלעתים צריך האדם להיות בבחינת לב נשבר ובמרירות על ריחוקו מאור פני ה', אך לא כל העתים כשרות לכך, ואת חשבון האדם עם נפשו וקונו יש לו לדחות לזמן המתאים: "אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם, היא בשעה שהוא עצב בלאו-הכי ממילי דעלמא, או כך בלי שום סיבה, אזי היא שעת הכושר להפך העצב, להיות ממארי דחושבנא הנ"ל כו', ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא".

והפשט הפשוט הוא, שבשעה שהאדם עובר למצב של מרירות דקדושה, בכך נפטר הוא מהעצבות הגשמית הפסולה הנובעת ממילי דעלמא, שהרי אותה עצבות הפכה עתה ללב נשבר ומרירות רוחנית טהורה.

אך בפי חסידים מסופר (קונטרס 'רמ"ח אותיות', אות ט), שאחד מחסידיו של רבינו הזקן התאונן לפניו על שנהפך עליו הגלגל, ומי שהיה בעל-בעמיו עתה הוא בעל-חוב גדול. הסביר לו האדמו"ר באר היטב מהו ענין "בעל-חוב" ברוחניות (דהיינו חובת האדם לקונו), עד כי פרץ אותו אדם בבכי גדול במר נפשו על ריחוקו מהשי"ת. וכשחזר לביתו שוב שפר עליו מזלו, ופרע את כל חובותיו. אז אמר אדמו"ר הזקן, שזה הפירוש במ"ש ב'תניא' (שם) "ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא" - כלומר, שהסיבות הגשמיות המעיקות שגרמו לדכאונו, מסתלקות ממי שהפך את העצבות שנגרמה ממילי דעלמא למרירות הנובעת ממילי דשמיא, והוא נפטר מהן לחלוטין...

ועתה נשוב ונראה שגם העצה היעוצה ב'אגרת-הקודש' הנ"ל, כחה יפה לסלק מן האדם את היסורין המעיקין:

ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקלת השורה וכו', וכמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים וכו', ואז גם ה' יתן הטוב, ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה (אשר היתה תחילה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה), ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו.

הוה אומר: אהבת ה' אליו, הבאה לידי ביטוי בתוכחה ויסורים, תעורר אצלו אהבה לה' המסתיר פניו, ואזי ישוב ה' ויאהבהו באהבה מגולה, במאור פנים המבטל את הדינין והיסורין.

ושוב נמצאנו למדים, שקבלת היסורין באהבה ובשמחה מחד גיסא, או הפיכתם למרירות דקדושה - מאידך גיסא, שתי הדרכים הללו יכולות לבטל מעיקרן את הצער והיסורין, ולהפכם לטוב וחסד.

ונסיים בסיפור מעשה (אשר לי ידוע הוא רק ממקורות החב"ד), מעשה ר"ב מהרה"ק ר' ברוך ממז'בוז', שבו נתפרשו הלכה למעשה כל העניינים המבוארים לעיל, שכל מעשה הבא על האדם תכליתו לעוררו לשוב אל בוראו וקונו, ולדבקה בו יתברך.

סיפור זה נתפרסם ב'לקוטי רשימות ומעשיות' (כפר חב"ד תשכ"ט, עמ' לט), בשם הרה"ח ר' זלמן הבלין ע"ה (משפיע בישיבת 'תומכי תמימים' בהאראדישץ שברוסיא, ובישיבת תורת-אמת בעה"ק ירושלים ת"ו):

דרכו בקודש של הרה"ק ר' ברוך נ"ע ממעזבוז היה, שבכל יום אחר התפילה היה טועם מעט יי"ש וחתיכת לעקאך. בחדרו היה ארון אחד שבו עמד כלי גדול עם יי"ש ולעקאך, ובכל יום היה המשמש שלו מכין לו ליום זה באותו ארון גופא, למעלה, כוסית קטנה יי"ש וחתיכה לעקאך קטנה כשיעור טעימה. ואחר התפילה יודע הי' הרר"ב כי באותו מקום מונח השיעור טעימה שלו ונוטלו משם.

פעם שכח המשמש להכין לו בארון למעלה את השיעור טעימה, וכשנזכר היה זה כבר אחר תפילתו של הרר"ב. המשמש לא הצטער הרבה, היות והיה בטוח שהרר"ב בוודאי לקח בעצמו מן הכלי המונח באותו ארון למטה. עכ"ז נכנס המשמש לחדרו של הרבי, וראה כי הרר"ב יושב ובוכה. המשמש שאל את הרבי מדוע זה יבכה, והרר"ב השיבו כי תמיד מוצא הוא את שיעור הטעימה שלו מוכן לפניו בארון, ואילו הפעם לא מצא.

כמובן שהמשמש תמה על כך מאוד, וביקש מהרבי שימחל ויסביר לו, שהרי הוא יודע כי בזה הארון גופא למטה מונח כל הלעקאך והיי"ש, והרבי יכול היה לחתוך בעצמו מהלעקאך ולמזוג לו מן היי"ש, ולא היה לו לבכות. ובפרט קדוש כהרר"ב האם צריך הוא לבכות כשקורה ופעם אינו מוצא את האוכל מוכן לפניו.

השיבו הרר"ב, אין אני בוכה בגלל חתיכת הלעקאך ומעט היי"ש, אלא בגלל מאמר רז"ל עד היכן מגיע כוחן של יסורים וכו' אם הכניס ידו לכיסו ורצה להוציא מטבע והוציא מטבע אחרת קטנה או גדולה כו' הרי אלו יסורים. ולכאורה למה להם לרז"ל לומר לנו שאלו הן יסורים, הרי כל אחד ירגיש בעצמו שאם הוא מתייסר מזה הרי אלו יסורים, ובאם לאו - אין הן יסורים. ויתורץ זה במאמר אחר שאמרו רז"ל, שאם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו. ואם כן הרי לימדונו בזה רז"ל, שאם נזדמנו לאדם איזה שהם יסורים אל יהי שוטה לתלות זאת באיזה מקרה או ענין טבעי, רק ידע ויבין שמרמזים לו מלמעלה שהוא צריך לעשות תשובה. ולכן לימוד גדול לימדונו רז"ל, ואמרו לנו עד היכן כוחן של יסורים, כלומר, להבין שזהו רמז מלמעלה שעליו לעשות תשובה, ואמרו שאף אם מזדמנין לאדם יסורים קלים כגון שרצה להוציא מכיסו איזו מטבע והוציא אחרת, עליו לדעת שגם זהו רמז מלמעלה לתשובה. ועל כן, כאשר גמר להתפלל ולא מצא את השיעור טעימה שלו במקום שמכינים לו תמיד, אף שאין אלו יסורים גדולים כל כך באמת, אך בוודאי הוא רמז לתשובה, ועל-כן הוא בוכה. עכ"ל המעשה.

עוד ביאורים רבים נאמרו לענין קבלת היסורין בשמחה, אך אנו לא עסקנו אלא בפן אחד בלבד של נושא רחב זה.

וראה עוד אשר האריך והרחיב בזה הרה"ק ר"א ראטה ב"מאמר השגחה פרטית" שבספרו הק' 'שומר אמונים' (והנוגע לענינינו בפרט, בפרקים: ו, יג, יד, כא). ויסד שם (בפי"ד) נוסח שיאמר האדם בשעה שאירע לו אפילו דבר קטן כנתהפך חלוקו, ובו מביע אמונתו שהכל בא עליו בהשגחה-פרטית, ומקבלו באהבה, ואשר הוא לסיבת עוונותיו, והאדם מתוודה עליהם ומבקש שיהפכו לטוב גלוי עליו ועל כל ישראל. ובזה מקיים כו"כ מצות-עשה מן התורה ומדברי קבלה, ובהן: מ"ע דאמונת השגח"פ מהפס' אנכי; מ"ע דהצדקת הדין מהפס' וידעת היום והשבות אל לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך - הידיעה וההכרה שכל היסורים הם לטובתו; מ"ע דוידוי ותשובה; ומהפס' חסד ומשפט אשירה - שיקבל הכל בשמחה: אם חסד אשירה ואם משפט אשירה.

ויזכנו השי"ת לשוב אליו בתשובה שלימה ואמיתית, לדבקה בו ובעבדיו הצדיקים עושי רצונו, ובזכותם יגיעונו אך טובות וחסדים נראים ונגלים בעיני בשר.

(נחלת צבי, קובץ י)

להודות
שר חמישים ומאתים
תגובות: 336
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג מארטש 27, 2016 5:02 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

תגובהדורך להודות » מאנטאג סעפטעמבער 07, 2020 7:22 pm

פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?
עצה טובה! נישט צו נעמען אדווייז פון א ניק אונטער 100 תגובות... קרעדיט: קאכעדיגע

אוועטאר
א צווייטער
שר חמש מאות
תגובות: 999
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג אוגוסט 25, 2020 2:45 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

תגובהדורך א צווייטער » מאנטאג סעפטעמבער 07, 2020 7:25 pm

להודות האט געשריבן:פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?

מיינסט וואו דער מקור דערצו איז, אדער פארוואס מ'טוט עס?
א ידען מיינט נישט ער איז קלוג, א חכם מיינט נישט ער איז א ידען.


גלות איד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 380
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג יולי 10, 2017 8:48 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

תגובהדורך גלות איד » מאנטאג סעפטעמבער 07, 2020 9:37 pm

להודות האט געשריבן:פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?

קען זיין כדי זיי צו דערמאנען אז זיי זענען קרובים און זיי זאלן נישט מכוון זיין לשם עדות.

ווי כידוע על פי התוס' במכות ו. ועוד קען עס קאליע מאכן די גאנצע עדות קידושין מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול.

שמן זית
שר חמש מאות
תגובות: 991
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 04, 2009 7:54 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך שמן זית » דינסטאג סעפטעמבער 08, 2020 12:30 pm

מרגלא בפומיהו פון די בדחנים ביי מצוה טאנץ ביים אויסרופן מחותנים, נאכצוזאגן א ווארט:בסוד ישרים ועדה, אז יעדע איד האט א סוד מיט כביכול, זיינע דורך גענג, ביז ער איז זוכה צו שניידן פרי עמלו וכו',

ווי איז די מקור? ווער זאגט די ווארט?

טראק דרייווער
שר האלף
תגובות: 1543
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג יוני 01, 2009 2:58 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

תגובהדורך טראק דרייווער » דינסטאג סעפטעמבער 08, 2020 12:35 pm

גלות איד האט געשריבן:
להודות האט געשריבן:פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?

קען זיין כדי זיי צו דערמאנען אז זיי זענען קרובים און זיי זאלן נישט מכוון זיין לשם עדות.

ווי כידוע על פי התוס' במכות ו. ועוד קען עס קאליע מאכן די גאנצע עדות קידושין מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול.


שיינע פשט.
ווען משיח וועט קומען וועט קוקן מיט די אויגן די זענען די אויגן וואס האבן ארויסגעקוקט אויף די גאולה און דאס געהאלטן ריין לראות בתפארת עוזיך

להודות
שר חמישים ומאתים
תגובות: 336
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג מארטש 27, 2016 5:02 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

תגובהדורך להודות » דינסטאג סעפטעמבער 08, 2020 1:26 pm

גלות איד האט געשריבן:קען זיין כדי זיי צו דערמאנען אז זיי זענען קרובים און זיי זאלן נישט מכוון זיין לשם עדות.

די שבע ברכות מיט וואס מ'איז מכבד קרובים איז שוין נאך די קידושין.
עצה טובה! נישט צו נעמען אדווייז פון א ניק אונטער 100 תגובות... קרעדיט: קאכעדיגע

אוועטאר
קווערטי
שר חמישים
תגובות: 82
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אפריל 28, 2010 1:10 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

תגובהדורך קווערטי » דינסטאג סעפטעמבער 08, 2020 4:00 pm

להודות האט געשריבן:פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?

דער מנהג האט זיך אנגעהויבן ארום 50 יאר צוריק כשנתרבו היענטעס בישראל און ס'איז געווארן גאר שווער אויף די מחותנים צי ענטפערן פאר יעדן באזינדער ווער ס'איז ווער און וואס די קירבת המכובד איז מיט זיי. נמנו וגמרו כל השמשים יחדו אז מ'גייט צילייגן די יחוס וסדר הקרובות בעת ההתכבדות.

אוועטאר
היימישער הייקער
שר האלף
תגובות: 1381
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג ינואר 08, 2019 5:07 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך היימישער הייקער » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 10:50 am

האבעך אריין געבאמפט אין דעם פאלגענדיגע תפלה אין א ספר'דישע תהלים'ל אנגעבלעך פון ר' ישמעאל כהן גדול, ווייסט איינער פון דעם? האט עס א מקור?

תפילת רבי ישמעאל כהן גדול, אמר ר’ ישמעאל:
כל האומר בקשה זו בכל יום פניו מזהירות ואימתו מוטלת על הבריות
וכל החלומות שלו מהוגנים, ותורתו תהיה משתמרת בלבו כל ימי חייו.
ועונות נעוריו נמחלים לו. וינצל מיצה”ר, ומלשון הרע, ומפגע רע, ומחיות רעות,
ומליסטים, ומנחשים, ומעקרבים, ומרוח רעה, ומן השדים, ומן המזיקין,
ומכל האויבים ומכל השונאים אותו וירוויח במשא ומתן שלו.

וכן אמר רבי ישמעאל כהן גדול אני ור’ עקיבא ערבים אני שיהיה לו חלק טוב בעולם הבא
כדכתיב: להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.
וזאת התפילה צריך לאמרה בכוונה נכונה בכל יום אחר תפילתו
והשם יקבל תפילתו אכי”ר [אמן כן יהי’ רצון]:

תפילת רבי ישמעאל כהן גדול
אָנָא ה’ אֱלוֹקי יִשְרָאל מֶלֶךְ גָדוֹל וְנוֹרָא חָכָם הָרָזִים מְגַלֶה נִסְתָרוֹת מַגִיד תַעֲלוּמוֹת
מוֹשֵל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִיט בַּתַחְתוֹנִים קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר ייקְרָאוּהוּ בֶּאֶמֶת
מַצִיל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגוֹזְלוֹ פְּנֵה אֶל תְפִילַת עַבְדְךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אלוקינו וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע, כִּי אַתָּה שוֹמֵר יִשְֹרָאֵל, וְתֹאמָר לְצַרוֹתַי דַי,
ותִפְדֵנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה וּמִכָּל בּוּשָׁה וּכְלִימָה וּמֵחֶרְפַת אָדָם וּמִבִּיזוּי עָם,
וּמִכָּל נֶגֶף וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַגֵפָה וּמִכְשוֹל, וּמִפֶּגַע רָע, וּמֵעַיִן הָרַע, וּמִלָשוֹן הָרַע, וְתַצִילֵנִי מִיֵצֶר הָרַע,
וּמִכָּל מַשְחִית וּמַזִיק וּמִכָּל רְגָזוֹת וּגְזֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמִכָּל חֵטְא וָפֶשַע וּמִכָּל עָווֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשָׁע
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

תפילת רבי ישמעאל
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אלוקינו וֵאלקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיוֹם וְכָל הַמְקַטְרֶגִים אֶת נַפְשִי בּלַיְלָה
וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵא אֶת עֲונוֹתֵיהם בְּרָע.
וְכּוּלָם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָה וּבִּזְמַן קָרִיב יִכָרֵתוּ מִן הָעוֹלָם וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִיגָעוֹן וְעִיוָרוֹן וְתִימְהוֹן לֵבָב
עַל כָּל אוֹיְבַי וְשוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵי בֵיתִי, בֵּין אִיש בֵּין אִישָׁה, בֵּין שֵד בֵּין מַזִיק בֵּין רוּחִין בִּישִין וְלִילִין
כְדִכְתִיב תִּיפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַּחַד בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְמוּ כָּאָבֶן יִדְמוּ זְרוֹעֲך בִּגְדוֹל וָפַּחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּיפּוֹל:
וְעַל כָּל הַקָמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם
וּמוֹרָאֲך וּפַּחְדְךָ יִהְיוּ עֲלֵיהֶם שֶיְהֶיוּ מַשְתִקִים מִלְפֶנַי אִם יִרְאוּנִי בְּעַין רָעָה חָלִילָה:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אלקי נוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתֵאָלַמְנָה שִפְתוֹתָם מִדַבֵּר, וְתֶחְשַכְנָה עֵינֵהֶם מֵרְאוֹת,
וְתֶחְרַשְנָה אָזְנֵיהֶם מִשְמוֹע, וּמָתְנֵיהֶם תָמִיד הַמְעֵד, חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָם, וְקַשְתוֹתָם תִּשָבַרְנָה.
הֵמָה יֵבוֹשוּ וַאֲנִי לֹא אֶבוֹש הֵמָה יָנוּסוּ, וְאֲנִי לֹא אָנוּס כְּדִכְתִיב קוּמָה ה’ וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ וְיָנוּסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אלוקינו וֵאלקי אֲבוֹתֵינוּ שֶתַשְלִיךְ אֵימָה וָפַחַד עַל הַבְּרִיוֹת
וְתִגְזוֹר עֲלֵיהֶם לַעֲשוֹת רְצוֹנִי כְּנַפְשִי הַחֲפֵצָה וּבְלֵבָב שָלֵם וְקַיָם בָּנוּ מִקְרָא שֶכָתוּב
וְרָאוּ כָּל עַמֵי הָאָרֶץ כִּי שֶם יְקוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶךָ
וְנֶאֶמַר לֹא יִתְיַצֵב אִיש בִּפְנֵיכֶם פַּחְדֵכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵן ה’ אלקי כֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶר תִדְרְכוּ בָה כַּאֲשֶר דִבֵּר לָכם
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

תפילת רבי ישמעאל כהן גדול
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אלוקינו וֵאלקי אֲבוֹתֵינוּ אלקי אַבְרָהָם ואלקי יִצְחָק וְאלקי יַעֲקֹב
שֶתִפְתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְתִיתֶן לִי דֵעָה וּבִינָה וְחָכְמָה וּתְרַחֵם עָלַי, וְתָאִיר עֵינַי בְּחָכְמָה בְּחֶמְלָתֶך,
וּתְלַמְדֵנִי מִידוֹת חָכְמָתֶךָ וּתְבִינֵנִי דְבָרִים עֲמוּקִים בְּתוֹרָתֶךָ, וּתְגַלֶה רָזִים סְתוּמִים בְּעֶזְרָתֶךָ,
לְמַעַן לֹא אֵבוֹש בִּפְנֵי חַכְמֵי עַמֶךָ וְלֹא אֶכָּלֵם בְּתוֹך חֲסִידֵי עֲדָתֶךָ, וּתְיַחֵד כַּוָנַת לִבִּי וַעֲרִיכַת שְפָתַי
וְעָזְרֵנִי לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְמוֹר לַעֲשוֹת וּלְקֲיֵם אֶת כָּל דִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ באהבה
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אלוקינו וֵאלקי אֲבוֹתֵינוּ אלקי הַמֶרְכָּבָה, שֶׁתַצִילֵנִי מֵרְעָבוֹן וְצִימָאוֹן וּמֵעֵרוֹם.
וְהַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִי בְּכָל יוֹם וּתְפַרְנֵסֵנִי בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִיסוּר,
בְּרֶוַח וְלא בְּצִמְצוּם, וּתְמַלֵא מֵעשֶר מַתְנוֹת יָדֶךָ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל עֲסָקַי וְעִנְיָנַי וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדַי, שֶׁיִהְיוּ לִי.
וּתְנֵנִי לְאַהֲבָה בְּעֵינֶיך וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּרִי.
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

תפילת רבי ישמעאל כהן גדול
יְהִי רָצוֹן מִלִפְנֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָׂרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים שֶׁתַּעֲשוּ עִמִי חֶסֶד גָדוֹל
וְעִם אַנְשֵׁי בֵיתִי וּלְמַעַן קְדוּשַׁת ה’ וּלְמַעַן תוֹרָתוֹ הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה וּלְמַעַן קְדֻשַׁתְכֶם
תַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה’ אלקי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רַחֲמִים בְּבַקָשָה וּבְתַחֲנוּנִים לְהַשְׁמִיע אֶת תְפִלָתִי וְאֶת תְּחִנָתִי
כְּדֵי לַעֲשוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וּבַקָשָׁתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְיִמְחל לִי אֶת כָּל עֲוֹנוֹתַי וְחַטאתַי וְאַשְמוֹתַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנָיו
בֵּין בְּאנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בַּסֵתֶר בֵּין בַּגָלוּי בֵּין בְּמִתְכַּוֵן בֵּין שֶׁלא בְּמִתְכַּוֵן,
בֵּין בְּדִיבּוּר בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּהִרְהוּר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

בְּבָעוֹ מִכֶּם בְּמָטוֹ מִכֶּם מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים וְהַמֻפְרָשִׁים בִּנְקִיוּת,
שֶׁתַּעֲשוּ חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים גְדוֹלִים בִּזְכוּת הַשֵׁם הַגָדוֹל
(אין להוציא בפיו שמות הקודש, אלא רק להתבונן בו – אכתריא”ל !)
יוֹשֵׁב תְהִילוֹת יִשְׂרָאֵל וּבִזְכוּת שִבְעִים וּשְתַיִם שֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים תִּיקְחוּ מַפְתְּחוֹת בִּרְשוּת הקב”ה.

וְתִפְתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְשַׁעֲרֵי שָׁלוֹם וְשַׁעֲרֵי שַׁלְוָה
וְשַׁעֲרֵי חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְשַׁעֲרֵי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה
וְאֶמְצָא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵכֶם וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי וְתַצְלִיחוּ אותִי וְתַעַזְרוּ אוֹתִי עַל כָּל עֲסָקַי לְטוֹבָה
וּכְשֶׁאֶשְׁכַּב לא אֶפְחַד כְּדִכְתִיב אִם תִשְׁכַּב לא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ:

וְיִהְיוּ חַיַי מְתוּקִים מִדְבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים וְתִהְיוּ עִמִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל וּלְהוֹשִׁיעַ וְלִסְמוֹך
כִּתְקוּפַת הַשֶׁמֶש בְּתַמוּז וּכְמְלוּאַת הַלְבָנָה.
[אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]:

“יְהִי לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגאֲלִי”

אוועטאר
farshlufen
שר עשרים אלפים
תגובות: 24939
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג נובעמבער 16, 2007 8:26 am
לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך farshlufen » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 11:00 am

זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו כי הוא לבדו בורא רפואות.

אוועטאר
זאג א גוטס
שר האלף
תגובות: 1602
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג נובעמבער 08, 2018 3:36 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך זאג א גוטס » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 11:09 am

ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא
לערנענדיג די גמרא בבא בתרא צג: - רשב"ם ד"ה אמרו לו, וכנגד אדם אחד שקנה י' סאין לזריעה, יש מאה בני אדם שקונין מיהת סאה אחת למאכל ולרפואה - האט מען זיך דערמאנט איבער די 20/80 רול וואס איז עטליכע מאל אויסגעשמועסט דא אויפן וועלטל.
דער אויבערשטער טוט נאר גוטס!
מער גוטס ווי א מענטש קען טון פאר זיך אין זיין גאנצע לעבן, טוט דער אויבערשטער יעדע רגע!

מקור

אוועטאר
היימישער הייקער
שר האלף
תגובות: 1381
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג ינואר 08, 2019 5:07 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך היימישער הייקער » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 11:33 am




;l;p- ;l;p-

שקויעך דיר

קליינע טאטע
שר מאה
תגובות: 121
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג דעצמבער 09, 2019 4:52 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך קליינע טאטע » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 11:42 am

פארוואס די ערשטע דריי טעג סליחות זאגט מען די פזמון מיט א התאוררותדיגע ניגון משא"כ די אנדערע טעג זאגט מען מער מיט א שנעלערע ניגון אזוי ווי ביי א תענות?
איך קלער אפשר האט דאס מיט דעים ווייל די פזמונים פון די ערשטע 3 טעג זאגט מען א חלק יום הקדוש ביי נעילה מוט די יום הקדושדיגע נוסח.‎

אוועטאר
איינס
שר תשעת אלפים
תגובות: 9871
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג סעפטעמבער 26, 2017 9:16 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך איינס » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 12:55 pm

לכאורה ווענדט זיך אין די אויסלייג פונעם פיוט.

סאיז דא מער פון צוויי ניגונים (תנועות)
במוצאי
ישמענו
די דריטע דענק איך נישט אויפן מינוט (דאכט זיך ביי זכור ברית סליחות איז דא פיוטים מיט אלע דריי תנועות)

גראדע א חלק וואס מזאגט ביי נעילה איז נישט מיט די במוצאי תנועה
אחד היה אברהם - שעבד את ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם.

שרייבעריי פארמעסט ווינטער תשפ"א

קליינע טאטע
שר מאה
תגובות: 121
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג דעצמבער 09, 2019 4:52 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך קליינע טאטע » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 1:19 pm

נו אפשר האט עס מיט די אינהאלט? לדוגמה דו פזמון פון שלש עשרה מידות זאגט מען אויך מיט די במוצאי תנועה

אוועטאר
farshlufen
שר עשרים אלפים
תגובות: 24939
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג נובעמבער 16, 2007 8:26 am
לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך farshlufen » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 1:25 pm

קבלנו אז עס ווענדט זיך אין די מחבר.
זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו כי הוא לבדו בורא רפואות.

אוועטאר
איינס
שר תשעת אלפים
תגובות: 9871
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג סעפטעמבער 26, 2017 9:16 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך איינס » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 1:36 pm

במוצאי און שלש עשרה מידות איז נישט די זעלבע מחבר
אחד היה אברהם - שעבד את ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם.

שרייבעריי פארמעסט ווינטער תשפ"א

אוועטאר
אוראייניקל
שר שלשת אלפים
תגובות: 3896
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג פאברואר 21, 2019 9:05 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך אוראייניקל » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 2:15 pm

די צוויי פזמונים פון די צווייטע מיט די דריטע טאג זאגט מען אויך ביי בה"ב, ממילא האט עס די נוסח, וואס איז לכאורה פאר מער קביעותדיגע פזמונים, וכן שלש עשרה מדות זאגט מען אויך כ' סיון (פאר ווער ס'זאגט עס).
אין בעלזא זאגט מען ער"ה אלץ פזמון נאר די שלמונית "שלש עשרה מדות האמורות בחנינה" אויך מיט דעם נוסח.

 פיש כאפער
שר מאה
תגובות: 108
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 17, 2017 10:10 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך  פיש כאפער » מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 3:52 pm

וואו איז די מקור אז מ'זאגט לכו נרננה און מי יתן מציון בעפאר און נאך מזמורי תהלים?

פון ווען און וואו שטאמט דאס?

אדמיראל
שר חמש מאות
תגובות: 676
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 20, 2020 11:00 am

תגובהדורך אדמיראל » מיטוואך סעפטעמבער 16, 2020 4:08 pm

אנטשולדיגט הרב פיש כאפער אז מיר האקן אייך איבער.
אדמיראל האט געשריבן:ממש ווי די מעשה מיט הרה"ק ר' גרשון מקיטוב וועלכער איז געבליבן שטעקן אין א ווייטע לאנד איבער ראש השנה, דער בעש"ט האט שפעטער געזאגט אז מיט זיינע תפילות האט ער מתקן געווען אלע ניצוצות אין יענע לאנד.

וכנראה טעיתי, ורב תודות לה'ניק Programming כי יגעתי ולא מצאתי מקור המעשה.
Programming האט געשריבן:די מעשה איז מיטן בעש"ט'ס איידעם 'דער דייטשל''

סעלפאן האט געשריבן:ווי שטייט די מעשה?

עס שטייט אין סיפורי חסידים מועדים | אוצר החכמה

אוועטאר
סעלפאן
שר מאה
תגובות: 196
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 1:34 pm
לאקאציע: אין טאש

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך סעלפאן » מיטוואך סעפטעמבער 16, 2020 4:10 pm

יישר כח, אבער ערבך ערבא צריך, ער שרייבט נישט קיין מקור און כידוע זענען זייער אסאך מעשיות פון יענע תקופה פשוט אויסגעזויגן פון פינגער.
איך באנוץ מיך נאר מיט א כשר'ע סעלפאן!

אדמיראל
שר חמש מאות
תגובות: 676
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 20, 2020 11:00 am

תגובהדורך אדמיראל » מיטוואך סעפטעמבער 16, 2020 4:36 pm

כמדומה לי אז די מעשה איז מקובל ביי חסידי חב"ד (דער מחבר פון סיפורי חסידים, הרב זוין, איז געווען א ליובאוויטשער)

אוועטאר
סעלפאן
שר מאה
תגובות: 196
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג סעפטעמבער 14, 2020 1:34 pm
לאקאציע: אין טאש

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך סעלפאן » מיטוואך סעפטעמבער 16, 2020 4:54 pm

וואלט מען עס לכאורה געדארפט טרעפן און די ליובאוויטשער מקורות
איך באנוץ מיך נאר מיט א כשר'ע סעלפאן!

אוועטאר
אוראייניקל
שר שלשת אלפים
תגובות: 3896
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג פאברואר 21, 2019 9:05 am

Re: וואו איז דער מקור?....

תגובהדורך אוראייניקל » מיטוואך סעפטעמבער 16, 2020 5:10 pm

 פיש כאפער האט געשריבן:וואו איז די מקור אז מ'זאגט לכו נרננה און מי יתן מציון בעפאר און נאך מזמורי תהלים?

פון ווען און וואו שטאמט דאס?

ס'שטייט אין קיצור של"ה


צוריק צו “ידיעות התורה”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 4 געסט