המעבר החד מחג הפסח לימי הספירה - מגליון אז נדברו

[מקץ]

המעבר החד מחג הפסח לימי ספירת העומר

המעבר מחג הפסח לימי ספירת העומר, הוא מעבר חד וקיצוני!!! בפסח סיפרתי לילד שלי על יציאת מצרים... על ניסים ונפלאות שה' עשה איתנו ואיך שעם ישראל קיבלו כל מה שהם רוצים... כסף וזהב של המצריים... מן... באר... ענני כבוד... כל הגוים פחדו מהם... ה' שמר עליהם והציל אותם והרג את כל האוייבים שלהם... בקיצור: אורה וישועה...


והנה!! רק חלפו להם ימי הפסח... הגיע אסרו חג והילד שלי רוצה לשמוע מוזיקה ואני אומר לו לא!! ולמה לא?? הופה... מתיישבים על הספה ואני מתחיל שוב לספר לו סיפורים... אני מספר לו על ר' עקיבא... איזה חיים קשים היו לו... ועל עשרים וארבע אלף תלמידים שמתו בין פסח לעצרת... ואז כמובן המשכתי לפעם היה צדיק גדול ר' שמעון שמו... התחבא במערה יחד עם בנו, הרומאים הרשעים רצו לתפוס אותו... בקיצור: הסיפורים בבת אחת השתנו מן הקצה אל הקצה!!! רק אתמול בשביעי של פסח סיפרתי על ניסים ונפלאות איך ה' הציל אותנו
מהמצריים... רק השבוע שתינו ארבע כוסות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי...

והנה!!! רק העלינו את כלי הפסח לבוידם... ומהפך מאה שמונים מעלות!!!! לא הוצאתי ולא הצלתי ולא גאלתי ולא לקחתי ולא מוזיקה ולא חתונות... יש לנו פה עשרים וארבע אלף תלמידי ר"ע שמתו... וה' לא לקח אותם למדבר ונתן להם דבש וחלב ואח"כ התברר שהם חיים... לא!! הם מתו ואנחנו מתאבלים עליהם...


רבי שמעון בר יוחאי ברח מהמלכות... וה' בשעתו לא נתן עשרת המכות לרומאים... לא!!! כל הסגנון של הסיפורים התחלף!!! כעת בספירת העומר יש נחיתה!!! הסיפורים הם מה שנקרא סיפורים מהחיים... כן... צריך לדעת שגם ביהדות לא תמיד הסיפורים נגמרים בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות... יש לנו רבי עקיבא שהסיפור שלו נגמר בסרקו בשרו במסרקות של ברזל... (כמובן שזה לא סוף הסיפור... כי הסוף האמיתי מחכה לנו בממתים ידך ה' ש-חלקם בחיים...) ונדרש מאיתנו לשנות את הדיסק!!!! ואיך עושים את זה בדיוק???


אז הנה!!! זו בדיוק העבודה של ספירת העומר!!


כידוע: כל העניין של ספירת העומר זה שבליל הסדר קיבלנו את כל ההשפעות בבת אחת באתערותא דלעילא, ואז הכל נלקח מאיתנו בחזרה, ומכאן ואילך אנחנו עובדים על זה צעד אחר צעד ומקבלים את זה באתערותא דלתתא... זה מה שקרה בליל הסדר!!! בליל הסדר אבא שבשמים ירד אלינו... הגיע אלינו... חיבק אותנו... אהב אותנו... אהבת אותנו ורצית בנו... על זאת שבחו אהובים!!! בפסח הרגשנו מאוד אהובים...


רגע... מי שמרגיש אהוב... זה אומר שהוא גם אוהב??? לא!!!! ממש לא!!!


יש הרבה אנשים שמוכנים להרגיש אהובים... אבל לאהוב??? הם לא יודעים...


אתה יודע מה ההבדל בין אוהב לאהוב??? הבדל מאוד "קטן": מי שמשקיע בי את כל הנשמה ומרעיף עלי כל
טוב, אני מרגיש אהוב... ומה קורה אם הוא פתאום עוצר וכעת הוא רוצה שאני אחזיר פידבק וגם אני אשקיע בו
ואתן לו?? כאן המבחן שלי אם אני גם יודע להיות אוהב!!! או שאני רק יודע להיות אהוב... זה בדיוק הסיפור של
ליל הסדר...


בליל הסדר אבא שבשמים חיבק אותנו ועטף אותנו בכזו אהבה... שבחו אהובים!!! הרגשנו אהובים...
ואז מגיע מוצאי פסח והכל נמוג... וכעת מגיע התור שלנו... כעת אנחנו עומדים מול רבי עקיבא... עם הרקע הכ"כ קשה... עם הילדות העשוקה... ואותו רבי עקיבא משקיע אהבה!!! הוא מתמסר לאבא שבשמים ומרביץ תורה לעשרים וארבע אלף תלמידים... הכל למענו יתברך... הכל בשביל לעשות נחת רוח לאבא שבשמים... נו... רבי עקיבא מקבל פידבק מהרבש"ע?? לא!! לא רק שלא!!! אלא כל העשרים וארבע אלף תלמידים מתים בתקופה קצרה... האם רבי עקיבא מרגיש כעת אהוב?? מה פתאום... רחוק מאוד מלהרגיש אהוב... אז מה כן?? כעת רבי עקיבא לא אהוב אלא אוהב!!! כעת אני רוצה לתת אהבה לאבא שבשמים!! ביציאת מצרים ה' נתן לי אהבה ואני הרגשתי כמו תינוק אהוב... כעת אני כבר ילד גדול של אבא שבשמים ואני יודע גם לתת אהבה... כעת אני רוצה שאבא שבשמים ירגיש אהוב!!!


וכאן יש אבסורד מאוד מאוד גדול: אבסורד שמאוד חשוב לחדד אותו:
יש הרבה מאיתנו שמאוד חשוב להם להיות באאורות... להרגיש כיסופים בעבודת ה'... פעם זה היה אצלי קריטי... אם לא הרגשתי אורות בתפילה זה... זה נישט!! מצידי לא התפללתי... אם התפללתי בר"ה ולא הרגשתי מויחין דגדלות... מבחינתי התפילה לא התקבלה... כן... פעם הייתי עוייבד... היה לי אהבת ה' מאוד מאוד גדולה... אבל בשנים האחרונות משהו התייבש לי.. נהייתי כזה איש כזה... מבוגר כזה... שמתפלל ואם יש אורות ומוייחין מה טוב ואם לא... אז לא... (כן... זה סופו של כל עוייבד שבהתחלה הוא בטוח שהוא חחחייב מויחין דגדל'ת... אחרת אי אפשר לזוז... ובשלב מסוים הוא מתייאש כי הוא לומד שאי אפשר ללחוץ על כפתור...)


אז בהתחלה... כשהייתי מעלה נוסטלגיות איך הייתי עובד ה' פעם... הייתי בטוח שירדתי בעבודת ה'...

פעם הייתי עוייבד והיום לא... פעם היה לי אהבת ה' והיום לא...

שנה שעברה פתאום קלטתי שזה בדיוק הפוך!!! אבל במאה שמונים מעלות!!!!

מי שמוכרח להרגיש מויחין בתפילה... זה לא אומר שיש לו אהבת ה'.... זה לא אומר שהוא אוהב את ה'... אדרבה... זה אומר שהוא מוכרח להרגיש אהוב מה'!!! אדרבה... ה' מוכרח לאהוב אותו... הוא מגיע לתפילה ומתנה עם הרבש"ע: אם אני מרגיש אהוב... אז אני מתפלל אליך... אבל אם אתה רבש"ע לא תתן לי פידבק ואני לא ארגיש אהוב... אז לא עשינו עסק!!! אני אחכה עד 11.00 בלילה ורק אז אני אתפלל מעריב... למה??? כי אני מוכן להתפלל לאהוב אותך יתברך רק אם אני מרגיש אהוב!!! אז זהו
שלא!!!!


אם אתה מרגיש אהוב... זה לא שטייגן שלך... זה אולי שטייגן של הרבש"ע... הרבש"ע אוהב אותך... אבל לקרא לזה עוייבד?? עוייבד ה' זה אחד שמוכן לאהוב את ה' בכל מצב...
וזה כ"כ אבסורד!!! זה כ"כ הפוך ממה שאנחנו חושבים... כי כשאנחנו מדמיינים עויייבד... אנחנו מדמיינים לנגד עינינו אדם שהטלית שלו רטובה מרוב כיסופים... סליחה... זה אולי מדרגה גבוהה...

אבל אל תשכח שהיהודי הזה כעת מרגיש אהוב!!! ואם הוא הגיע לדרגה הזו שהוא מקבל כזה פידבק של אהבה מהרבש"ע... זה רק אומר לך כמה שבועות וחודשים הוא נתן אהבה
לקב"ה... הוא התפלל בלי שום טעם ובלי שום מויחין... רק בגלל שהוא אוהב את הקב"ה... אחרי!!! אחרי שהוא אהב את הקב"ה ולמד תורה והתפלל בכל מצב... אז הקב"ה החזיר לו אהבה... אבל גם עכשיו שהוא מרגיש אהוב!!! לא זו העבודת ה' שלו... כי העבודת ה' היא דווקא המקום שבו אתה אוהב ולא אהוב...


מצווה לפרסם את התובנה הכ"כ פשוטה הזו, והכ"כ לא מובנת מאלינו... למבינים...

[שמו]

געוואלדיג שטארק
בכלל האט ער זייער שטארקע איידיעס אלעמאל אין זיין גליון