די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
בעאבאכטער האט געשריבן:איין הערה/הוספה אויפן ענין המדרש וואס איז 'נגנז התכלת', אדער ווי אין אנדערע לשונות אין חז"ל "ועתה שאין לנו לא לבן".
אויפן לשון פון שו"ע "בזמן הזה דליכא תכלת" [דיוק בפני עצמו], שטעלט צו דער ביאור הגר"א בזה"ל : "בזה"ז כו'. ע' מ"ר פ' שלח ועכשיו אין לנו אלא לבן כו'."
פאר ווער ס'קען דעם מהלך פון ביאור הגר"א זעהט דא א געוואלדיגס.
אלד וויליאמסבורג האט געשריבן:כוכבי לכת האט געשריבן:שטימט זייער פיין מיט די סימנים לדורשי ומבקשי אמת.
הערצאג האט פשוט נישט געקענט מאכן בלוי דערפון. א חסד ה', שטעל דיך פאר דער צינויסטישער רב הראשי אנדעקט די אויטענטישע תכלת.
מ'זעט בחוש די רוח הקודש פון רבין אז ציוניסטישע רבנים האבן נישט די סייעתא דשמיא לעוקמא גירסא אליבא דהלכתא
הערצאג דערמאנט יא אויף צוויי פלעצער וועגן מאכען בלוי, און זיינע טענות זענען פשוט ווייל עס איז נישט גופו דומה לים וברייתו דומה לדג, גיי קוק רב הערצאג'ס מאמרים פאר די שרייבסט אין פאבליק וואס די ווייסט נישט.
בראשית ברא האט געשריבן:רב גנוט זאגט אויך גאנץ גוט..
לכאורה, אלו שצובעים את הציציות שלהם באחת מהשערות של צבעי התכלת טוענים נכון. הם אומרים שתכלת היא מצווה מן התורה, חלק בלתי נפרד ממצוות ציצית. אם כן, מה אכפת לנו לנסות? אם לא יועיל- לא יזיק, ואולי זה גם "ספק דאורייתא לחומרא"? מה, בעצם, אכפת לנו לשים חוטי תכלת בציציות שלנו?
יש כאן שלוש תשובות יסודיות מאד, חשובות וברורות, וטובות הן להבהרת ההשקפה התורתית שלנו בהרבה עניינים:
אי אפשר לקבוע את ההלכה לפי דמיון מציאותי, כזה האומר שאם חז"ל נתנו 10 סימנים לתכלת ולחילזון, אז אם מצאנו 10 סימנים דומים בחילזון לפלוני או אלמוני, אזי הבה ונשתמש בו. כל דבר שאין לנו מסורת ברורה עליו, דור אחרי דור, במשך שנים, לא נוכל לקבוע עליו שזהו החילזון עליו דיברה התורה, כי קודם כל, נוכל להתבלבל ולבלבל, להמציא ולטעות, מאד לטעות.
נדמיין לעצמנו מדינה מסוימת בעולם, שאנשיה למדו את הפסוקים ואת הגמרות על צורתו של האתרוג. הם לא יודעים מהו אתרוג, אך הם יודעים שהוא "פרי הדר", טעם עצו ופריו שווה, הוא גדל באילן 2-3 שנים וכשחונטים את פירותיו אזי פירותיו הגדולים של שנה שעברה עדיין קיימים על העץ. כל הסימנים הללו הם סימני האתרוג, כמובא בגמרא, וכעת, תנסו להחליט על פי הסימנים האלו מהו אתרוג. אם לא תהיה לכם מסורת מאבא וסבא מהו אתרוג, אין סיבה שלא תיקחו לימון או תפוז במקום אתרוג... יש להם, ולעוד כמה מפירות ההדר, את אותם סימפטומים שהגמרא הצביעה עליהם, כמי שמאפיינים אתרוג. אז אם היינו סומכים רק על סימני חז"ל ולא על המסורת, היינו מגיעים ליום טוב ראשון של סוכות עם תפוז או קלמנטינה, במקום עם אתרוג...
(מתוך מאמר שהתפרסם לפני מספר שנים)
מצפים לישועה האט געשריבן:בראשית ברא האט געשריבן:רב גנוט זאגט אויך גאנץ גוט..
לכאורה, אלו שצובעים את הציציות שלהם באחת מהשערות של צבעי התכלת טוענים נכון. הם אומרים שתכלת היא מצווה מן התורה, חלק בלתי נפרד ממצוות ציצית. אם כן, מה אכפת לנו לנסות? אם לא יועיל- לא יזיק, ואולי זה גם "ספק דאורייתא לחומרא"? מה, בעצם, אכפת לנו לשים חוטי תכלת בציציות שלנו?
יש כאן שלוש תשובות יסודיות מאד, חשובות וברורות, וטובות הן להבהרת ההשקפה התורתית שלנו בהרבה עניינים:
אי אפשר לקבוע את ההלכה לפי דמיון מציאותי, כזה האומר שאם חז"ל נתנו 10 סימנים לתכלת ולחילזון, אז אם מצאנו 10 סימנים דומים בחילזון לפלוני או אלמוני, אזי הבה ונשתמש בו. כל דבר שאין לנו מסורת ברורה עליו, דור אחרי דור, במשך שנים, לא נוכל לקבוע עליו שזהו החילזון עליו דיברה התורה, כי קודם כל, נוכל להתבלבל ולבלבל, להמציא ולטעות, מאד לטעות.
נדמיין לעצמנו מדינה מסוימת בעולם, שאנשיה למדו את הפסוקים ואת הגמרות על צורתו של האתרוג. הם לא יודעים מהו אתרוג, אך הם יודעים שהוא "פרי הדר", טעם עצו ופריו שווה, הוא גדל באילן 2-3 שנים וכשחונטים את פירותיו אזי פירותיו הגדולים של שנה שעברה עדיין קיימים על העץ. כל הסימנים הללו הם סימני האתרוג, כמובא בגמרא, וכעת, תנסו להחליט על פי הסימנים האלו מהו אתרוג. אם לא תהיה לכם מסורת מאבא וסבא מהו אתרוג, אין סיבה שלא תיקחו לימון או תפוז במקום אתרוג... יש להם, ולעוד כמה מפירות ההדר, את אותם סימפטומים שהגמרא הצביעה עליהם, כמי שמאפיינים אתרוג. אז אם היינו סומכים רק על סימני חז"ל ולא על המסורת, היינו מגיעים ליום טוב ראשון של סוכות עם תפוז או קלמנטינה, במקום עם אתרוג...
(מתוך מאמר שהתפרסם לפני מספר שנים)
המהריל כתב שכיון שהסמג נתן סימנים בקל יכול התכלת לחזור, ובירושלמי מבואר לפי כמה מפרשים שהעיקר שזה בא מן החי, ובתוספתא מבואר שרק שלא מן החילזון פסול, וכש״כ שרחוק מאוד בסברא שהיה חלזון אחר והחילזון הזה לאו תכלת היא.
בראשית ברא האט געשריבן:מצפים לישועה האט געשריבן:בראשית ברא האט געשריבן:רב גנוט זאגט אויך גאנץ גוט..
לכאורה, אלו שצובעים את הציציות שלהם באחת מהשערות של צבעי התכלת טוענים נכון. הם אומרים שתכלת היא מצווה מן התורה, חלק בלתי נפרד ממצוות ציצית. אם כן, מה אכפת לנו לנסות? אם לא יועיל- לא יזיק, ואולי זה גם "ספק דאורייתא לחומרא"? מה, בעצם, אכפת לנו לשים חוטי תכלת בציציות שלנו?
יש כאן שלוש תשובות יסודיות מאד, חשובות וברורות, וטובות הן להבהרת ההשקפה התורתית שלנו בהרבה עניינים:
אי אפשר לקבוע את ההלכה לפי דמיון מציאותי, כזה האומר שאם חז"ל נתנו 10 סימנים לתכלת ולחילזון, אז אם מצאנו 10 סימנים דומים בחילזון לפלוני או אלמוני, אזי הבה ונשתמש בו. כל דבר שאין לנו מסורת ברורה עליו, דור אחרי דור, במשך שנים, לא נוכל לקבוע עליו שזהו החילזון עליו דיברה התורה, כי קודם כל, נוכל להתבלבל ולבלבל, להמציא ולטעות, מאד לטעות.
נדמיין לעצמנו מדינה מסוימת בעולם, שאנשיה למדו את הפסוקים ואת הגמרות על צורתו של האתרוג. הם לא יודעים מהו אתרוג, אך הם יודעים שהוא "פרי הדר", טעם עצו ופריו שווה, הוא גדל באילן 2-3 שנים וכשחונטים את פירותיו אזי פירותיו הגדולים של שנה שעברה עדיין קיימים על העץ. כל הסימנים הללו הם סימני האתרוג, כמובא בגמרא, וכעת, תנסו להחליט על פי הסימנים האלו מהו אתרוג. אם לא תהיה לכם מסורת מאבא וסבא מהו אתרוג, אין סיבה שלא תיקחו לימון או תפוז במקום אתרוג... יש להם, ולעוד כמה מפירות ההדר, את אותם סימפטומים שהגמרא הצביעה עליהם, כמי שמאפיינים אתרוג. אז אם היינו סומכים רק על סימני חז"ל ולא על המסורת, היינו מגיעים ליום טוב ראשון של סוכות עם תפוז או קלמנטינה, במקום עם אתרוג...
(מתוך מאמר שהתפרסם לפני מספר שנים)
המהריל כתב שכיון שהסמג נתן סימנים בקל יכול התכלת לחזור, ובירושלמי מבואר לפי כמה מפרשים שהעיקר שזה בא מן החי, ובתוספתא מבואר שרק שלא מן החילזון פסול, וכש״כ שרחוק מאוד בסברא שהיה חלזון אחר והחילזון הזה לאו תכלת היא.
לא נגעת כלל בעיקרן של דברים בעניני מסורה, או לא הבנת הנקודה כלל. וזה נוגע גם לשאר דבריך במה שאתה סובר שנקרא רחוק מאד בסברא, בסברא של מי? רחוק ממה? ואם חז"ל אמרו לעצמם מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, אומרים עכשיו ספקי-בני-אדם.. א אנו חולים נעשה מעשה
א גוטע ניק האט געשריבן:מה זה מורק"ס?
דממה דקה האט געשריבן:הרב מצפים, עס איז דא אן אשכול מיוחד אויף די הלכה'דיגע שמועס פון תכלת, דשאסט ווייל דו ביסט געבליבן דארט אן תירוצים אויף אפענע סילופים וזיופים און פשוטע אי הבנות, האסטו נישט צו גיין היידשעקן אן אנדערע אשכול פאר דיינע אינטערעסן.
רוח נכאה האט געשריבן:בכתבי האריז"ל כתוב בפירוש שאין תכלת נוהג בזמן הזה, ומשמע משם שאפילו לו יצוייר שיתגלה התכלת בוודאי אין לנו ללבוש התכלת עד גאולתינו וזה לשונו הקדוש של מרן רבי חיים ויטאל זצוק"ל, בשער הכוונות דרוש ד מדרושי הציצית: ודע כי ב' מיני ציציו' הם התכלת והלבן ר"ל כי בזמן שבית המקדש קיים היה חוט תכלת עם הלבן ובזמה"ז לא יש כי אם לבן. וכו' וכו' ונבאר ענין הציציו' כי הנה נתבאר לעיל כי שני מיני ציציו' הם הא' מלבן ותכלת כמו שהיה בזמן שבהמ"ק קיים והב' כולו לבן כמו שאנו נוהגים עתה בזמן הזה. וכו' וכו' ולכן היה נוהג בזמן שב"ה קיים אבל ציצית הלבן שאנו נוהגים בו היום וכו' וכו' ונבאר תחילה ענין הציציות שהיו נוהגים בזמן שביהמ"ק קיים מתכלת ולבן וכו' וכו' ונבאר עתה הציציות שאנו נוהגים בזמן הזה שהם לבן בלתי תכלת כי אמת הוא שאף בזמן הזה וכו' וכו' וכולו לבן כי אין צורך אל תכלת שהוא מלכות להשלימם ובזה תבין איך גם בזה"ז שאין לנו תכלת אין התכלת מעכב את הלבן כנז' במשנה והלבן לבדו הוא מצוה גמורה מה"ת עכ"ל. ובפרי עץ חיים שער הציצית פרק ה' וזל"ק, ונחזור לבאר מה שכתבתי לעיל, כי האמת הוא, שבזמן הזה אחר החורבן, אין בנו כח להטיל תכלת, כי אין אנו משיגין וכו' וכו' ובפרק ד' וז"ל, ולכן אין תכלת נוהג בזמן הזה. עכ"ל.
