טבעות הקרשים

[מיכאלבאחת]

עס איז אנגענומען אין די גאנצע וועלט אז די טבעות הקרשים פון אויבן זענען געמאכט געווארן צו מחבר זיין די קרשים איינס צום אנדערן.

ווער עס איז מדייק אין רש"י פרשת תרומה וועט זיך אנשטויסען אין אסאך שוועריקייטן.

איך וועל מעתיק זיין א שטיקל וואס איך האב זיך פארשריבן א צייט צוריק, און איך ווארט צו הערן די קאמענטארן

[די פשט וואס איך בין מציע קען מען טרעםן אין חומש שי למורא, באר יצחק על רש"י, זבחי צדק - דיסקין אוצר החכמה]

כתוב בתורה (שמות כו, כד) ויהיו תאמם מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו.
וזה לשון רש"י: "ויהיו - כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקם זו מזו. זהו שפרשתי (לעיל יז) שיהיו צירי הידות חרוצים מצדיהן, שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ ליד הקרש לכסות את שפת האדן, וכן הקרש שאצלו, ונמצאו תואמים זה לזה. וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי, כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם: ויחדו יהיו תמים - כמו תואמים: על ראשו - של קרש: אל הטבעת האחת - כל קרש וקרש היה חרוץ למעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת, ומכניסו בטבעת אחת, נמצא מתאים לקרש שאצלו. אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות. ובקרש שבמקצוע היה טבעת בעובי הקרש הדרומי והצפוני, וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו, נמצאו שני הכתלים מחוברים: כן יהיה לשניהם - לשני הקרשים שבמקצוע, לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי וכן לשני המקצועות:
וכעת להשאלות:
• לאיזה צורך היו האדנים משמשים?
• למה נסתפק רש"י באותן טבעות אם הן קבועות, מהיכי תיתי לומר שהן קבועות?
• למה כתב רש"י שהיה "מתאים לקרש שאצלו" ולא כתב שהיה מחובר לקרש שאצלו – כמו שכתב בסוף דבריו, והלשון "מתאים" דומה להלשון "תואמים" שהזכיר רש"י באדנים?
• למה כתב רש"י בלשון יחיד "ומכניסו" ולא כתב בלשון רבים "ומכניסן"?
• למה המתין רש"י מלספר לנו שהטבעות חיברו הקרשים, עד שהגיע לפרש את הטבעות שבפינות הכתלים?
התשובה: יתכן לפרש כי כל הטבעות שבקרשים היו רק לנוי, ולא לחבר הקרשים זה לזה, והיתה טבעת של זהב על ראש כל קרש וקרש כמין כתר, ורק במקצוע השתמשו בטבעות אלו לחברן, כי במקצוע היו שני הטבעות מחוברות.
וכן יש לפרש מה שכתב רש"י בפסוק כו ע"ש.

אל הטבעת האחת - כל קרש וקרש (כולל גם הקרשים שעמדו בצד מזרח – היו חרוצים משני הצדדים, ודוק) היה חרוץ למעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת, ומכניסו (ולא כתב ומכניסן, ודוק) בטבעת אחת, נמצא מתאים (ולא כ' מחובר) לקרש שאצלו. אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות (למה לא הסתפק ספק זה באדנים, ודוק). ובקרש שבמקצוע (פי' בקרש הצפוני והדרומי לצד מערב – אבל אין כוונתו על הקרשים של כותל מערב, ודוק) היה טבעת בעובי הקרש הדרומי והצפוני (פי' קורא טבעת את מה שהוא יותר על הקרש האחרון שבצד צפון ודרום, וזה היה בעובי ולא ברוחב, ודוק), וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו, נמצאו שני הכתלים מחוברים (וזו הפעם הראשונה בכל הדיבור שהטבעת שימשה לחיבור הכתלים):
כן יהיה לשניהם - לשני הקרשים שבמקצוע, לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי וכן לשני המקצועות:
[ויחדיו יהיו תמים על ראשו של כל קרש וקרש אל הטבעת האחת, וכן יהיה לשניהן דבשני הקרשים שבמקצוע יהיה ג"כ רק טבעת אחת, פי' דבכל הקרשים היתה טבעת לקרש טבעת לקרש, ובזה היתה טבעת אחת לשני קרשים. לשני המקצועות יהיו פי' דסדר זה של טבעת אחת לשני קרשים יהיה לב' המקצועות הצפוני מערבי והדרומי מערבי.]