למדן וצדיק האט געשריבן:יעדע זאך וואס דער רמב"ם ברענגט האט זיך זיין מקור, קוק אריין אין די מקורות וציונים פון די רמב"ם הוצאות פרנקל.
דער רמב"ם שטעלט אוועק די סדר הגאולה אזוי: משיח, מלכות בית דוד, בנין המקדש וקיבוץ גלויות. לפי"ז פארשטיי איך אז ביז דאס פאסירט נישט איז מען נאך אין גלות, לפי"ז איז אויך פשוט אז ביז דאס אלעס פאסירט נישט איז גזירת הגלות בתוקפה.
למדן וצדיק האט געשריבן:דער רמב"ם אין אגרת תימן ברענגט בכלל נישט די שבועות פון מרידה באומות און שלא יעלו בחומה. ווי געזאגט זעהט אויס פון דער רמב"ם דארט אז ער האט געלערנט אז די פסוק איז אן אזהרה מ’זאל נישט נאכגעשלעפט ווערן נאך משיחי שקר און טון צוליב דעם סכנה’דיגע זאכן אזוי אז ס’שטימט זייער פיין פארוואס ער ברענגט עס נישט אין ספר היד.
פון וואו נעמט דער רמב"ם אז דער פסוק גייט ארויף אויף משיחי שקר? אודאי האט דער רמב"ם דאס נישט אליין מחדש געווען, נאר מקורו איז פון די שבועות וואס חז"ל דרשנ'ען אויף די פסוקים, וזה פשוט מאד.
ועוד, מאיזה סיבה זאל דער רמב"ם נישט אננעמען א גמרא מפורשת?
למדן וצדיק האט געשריבן:מה אנו האט געשריבן:
און אז דו האסט נישט קיין שום פראבלעם מטיל ספק צו זיין אין די אנגענומענע מיינונג פון אלע גדולי ישראל שבכל אורך שנות גלותינו.
???
די שלש שבועות זענען אנגענומען ביי אלע גדולי ישראל בכל הדורות, אפילו די רבני מזרחי האבן זיך נישט געוואגט מטיל ספק צו זיין בתוקף השבועות, אבער דו ווילסט מטיל ספק זיין אין די שבועות מיט'ן לערנען פאלש פשט אין רמב"ם כאילו ער האט נישט אנגענומען די שבועות.
ולדוגמא להראות איך כל הפוסקים נקטו השבועות למעשה, עיין שו"ת רשב"ש (סי' ב), כפתור ופרח (פ"י דף רכד בהוצאה החדשה), פסקי ריא"ז האחרון (כתובות פי"ג ה"ח), מגילת אסתר על הרמב"ם (עשה ד מהנשכחות), פאת השלחן (סי' א ס"ג), מהר"ש סאלאנט (הובא בכבוד הלבנון עמוד 85 ומשם בדרישת ציון דף ט:), שו"ת אבנ"ז (יו"ד סי' תנד), שו"ת דבר שמואל (סי' שעה), מהר"ם חגיז (בתחלת ספרו שבר פושעים), ציצית נובל צבי למהר"י ששפורט (עמוד 88 98 ועוד), האדר"ת בקונטרס זכר למקדש (עמוד 8), וע"ע שו"ת לבושי מרדכי (מהדות"ל יו"ד סי' מט), שו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' שסד), שו"ת חת"ס (יו"ד סי' רכ), שו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' ע).
די שלש שבועות זענען געווען אנגענומען ביי אלע רבני מזרחי ביז הקמת המדינה, עי' מש"כ הגר"צ קאלישער בדרישת ציון (מאמר קדישין דף לה:), חכם באשי (שם דף ה.), הגר"ש מאהליבער בשיבת ציון (א עמוד 9), הגרי"י ריינעס באור חדש (עמוד 240), ספר הערכים (עמוד 152 ועמוד 298), וע"ע בקונטרס 'גאולה וישועה הציוניות מנקודת השקפת הדת', ווי עס ווערט קלאר ארויסגעברענגט זייער מיינונג אז סיי וואספארא פעולה באופן פון יד חזקה שלא ברשות האומות, איז א קלארע העברה אויף די שלש שבועות עיי"ש.
למדן וצדיק האט געשריבן:קען זיין ווען איינער איז באמת א טועה און אן אונס איז נישטא טאקע דער עונש פונקט ווי ביי יעדע אנדערע עבירה. דער אמת איז אבער ביי ענינים וואס איז נוגע כפירה איז דא אסאך שיטות וואס האלטן אז ס’נישטא קיין תירוץ פון טועה אדער שוגג (עיי’ קובץ הערות להגר"א וואסערמאן ביאורי אגדות על דרך הפשט סי’ י"ב אות ח’, ואכמ”ל).
ר' אלחנן זאגט דאס נאר אויף אמונה בבורא עולם, [ועוד יש גירסא אחרת בשם הגר"ח שאמר כן בנוגע כל הי"ג עיקרים], אבער סתם א טעות אין מציאות בנוגע מעלות משיח, איז פשוט אז ס'האט נישט קיין שייכות מיט כפירה. [ועי' שו"ת ויען דוד (ח"א או"ח סי' י"ב) דמותר לצרף למנין מי שיש בו דעות כוזבות בשוגג, דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו].
למדן וצדיק האט געשריבן:דאס איז טאקע די קשיא פארוואס האט רש"י זיך בכלל מדחיק געווען צו לערנען די גרעסערע רבותא, זאל ער זאגן אז ריבו תחנונים איז מותר און דחיקת הקץ מיינט אז מטאר נישט מאכן קיין מלוכה עצמאית מיט אן אייגענע מיליטער וואס מאכט אייגענע החלטות.
למדן וצדיק האט געשריבן:צו זאגן אז סאיז אסור מרבה צו זיין בתפילה פאר די גאולה איז א גרויסע דוחק כמבואר באריכות בויואל משה. אלא מאי דער מהר"ל האט געהאלטן אז אזוי ווי אויף פעולות ממשיות איז שוין דא די שבועות פון מרידה באומות און עליה בחומה און ער האט נישט געהאלטן אז מאכן אן אייגענע לאנד איז אסור האט ער געמוזט לערנען אז סגייט ארויף אויף ריבו תפילה.
וואס איז אזוי שלעכט צו לערנען אז א מלוכה עצמאית איז נכלל אין עליה בחומה? [דהיינו שנכלל בזה כל ענין התחזקות. ועוד יתכן שכך היתה לרש"י בקבלה שגם ריבוי תחנונים אסור].
למדן וצדיק האט געשריבן:בפשטות ביטול גזירת ה’ בכח מיינט דורך מלחמה וכדומה. למשל א מענטש וואס זיצט אין תפיסה קען מען זאגן ער זאל נישט גיין אויסהרג’ענען די תפיסה וועכטער און אנטלויפן נאר ער זאל ווארטן אויף ישועת ה’, אויב אבער מלאזט אים שוין ארויס איז נישט קיין חילוק ווי שווער און לאנג די וועג אהיים איז הייסט עס אבער נישט ביטול גזירת ה’ בכח.
אין המשל דומה לנמשל, ווען מ'לאזט אים שוין ארויס איז שוין טאקע נישט קיין נפק"מ, אויב אבער איז ער אליין אנטלאפן בניגוד לרצון המלך, איז יעדע פעולה וואס ער טוט ווייטער צו אנטלויפן, א מרידה במלך.
ס'גייט מיר נישט אין קאפ אריין וויאזוי מ'קען טראכטן אז א מלוכה עצמאית מיט א אייגענע מיליטער וכו' איז נישט בגדר פריקת עול הגלות, אדער ליתר דיוק, "השתדלות" לפרוק עול הגלות.
למדן וצדיק האט געשריבן:אז דו ביסט רגיל בדברי חכמתו העמוקה פונעם מהר"ל און דו פארשטייסט זיינע "מעסעדשעס", אשריך וטוב לך. איך ליידער האלט נאך נישט אויף די מדריגה.
מ'דארף נישט קיין "מעסעדזשעס", דער מהר"ל זאגט קלאר און דייטליך אז יעדע שינוי מצורת הגלות איז בניגוד לרצון ה', דו פארשטייסט נאר נישט די עמקות הענינים "פארוואס" ס'איז אזוי, דאס מאכט אבער נישט דער מהר"ל אויס מהר"ל.
למדן וצדיק האט געשריבן:מה אנו האט געשריבן:
1) דער מהר"ל זאגט אזוי, דו פארשטייסט אים נאר נישט, וכ"כ האדר"ת כדבר פשוט, וכמשמעות דברי הרשב"א שיש לנו לעמוד תחת רשות האומות עד ביאת משיח.
ווי שוין געזאגט זענען די מקורות לכאורה זייער שוואכע מקורות אדער בכלל נישט קיין מקורות.
פונעם מהר"ל האסטו סתם אזוי ליצנות געמאכט, פון דעם אדר"ת האסטו זיך בכלל נישט וויסנדיג געמאכט, און דער רשב"א האסטו געלערנט שלא כפשטות משמעות דבריו.
למדן וצדיק האט געשריבן:וואס ווערט יעצט פארענטפערט מיטן זאגן אז די איסור איז די השתדלות און נישט די תוצאה. די קשיא איז אז אין ויואל משה שטייט אז סנישט מעגליך ס’זאל זיין חירות פון שעבוד האומות פאר משיח קומט און אז די מדינה האט יא געקענט ווערן מוז דאך זיין אז דאס איז נישט קיין חירות פון שעבוד האומות ממילא איז די השתדלות צו מאכן די מדינה אויך נישט קיין השתדלות פאר חירות פון שעבוד האומות, און גדולי ישראל האבן טאקע נישט גערעדט פון אזא מדינה אדער אן אייגענע מדינה בכלל.
אויב א מענטש מאכט השתדלות פאר פרנסה און למעשה האט ער נישט געלייזט, וועט איינער זאגן אז אלא מאי האט ער בכלל נישט געמאכט קיין השתדלות? אודאי האט ער געמאכט השתדלות, ס'נאר נישט געלונגען, וה"ה בנדו"ד.
און וואס א נפק"מ אויב די גדולי ישראל האבן יא אדער נישט גערעדט פון אזא מדינה אדער נישט, זיי האבן גערעדט פון טוהן פעולות צו די גאולה, ולשיטתך איז נישט שייך אזא מציאות פון פעולות צו די גאולה, היות מ'קען נישט משיג זיין גאולה פאר ביאת משיח?
ולדוגמא עי' ספר החיים (לר' בצלאל אחי המהר"ל, ח"ה פ"ו): ודע כי הגלות הרביעי הזה דומה לחולי קדחת הרביעית, שאם ירצה אדם לגרשו ולסלקו מעליו קודם שיעשה פעולתו ב' או ג' פעמים אז יתגרה בו יותר ויכבד עליו,
כך אין לקדם הגאולה טרם זמנו, ואעפ"י שיתמהמה חכה לו.
ובאהל יעקב (פ' בא ד"ה ואכלתם): אמנם לעתיד אי"ה יעד הנביא ואמר (ישעי ס) ושלמו ימי אבלך, כלומר ימי הגלות ישלמו עד תכליתם, אשר ע"כ פקד עלינו ית'
לבל נהיה חרדים לבהל ולמהר זמן הגאולה, כמאמר הנביא (שם כח) המאמין לא יחיש, וכמאמר שהע"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' עד שתחפץ, ובמדרש השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ וכו', כי בשימהרו ישראל הנה ממהרים על גאולתם והצלתם אף אם טרם הגיע העת.
וז"ל הג"ר אברהם מעמדין (צרור החיים פרק קץ הימין): אמנם היותנו מצווים
לבלתי שלוח יד בשום אופן ובשום זמן למהר גאולתנו על ידי איזה פעולה מצדנו, והיותינו מצווים לעבוד את אדוני הארץ בכל לבבנו ובכל נפשנו, מבואר מן המקרא ומן הגמרא ומן הסברא ומן הנסיון. מן המקרא, שכל הכתובים שבתורה שבאו על הגאולה אשר תבוא אחרי התשובה לא נתייחס שום פעולת הגאולה לבני אדם בלתי לה' לבדו וכו', עיי"ש באריכות נפלאה.
ודבריו הובאו בדברי שאול להגאון בעל שואל ומשיב (פ' שמות ד"ה הבה נתחכמה, ופ' פקודי ד"ה ולא יכול משה), וכתב עליו בזה"ל: עיי"ש דבריו הקדושים והיקרים הנוזלים ממקור האמת והיראה הטהורה. גם הגאון ר' שלמה קלוגר מביא דבריו (שו"ת ובחרת בחיים סי' כט), וקלסי' מאד.
וכבר הבאתי לעיל ד' הגרשר"ה שבענין הגאולה "לא נשתדל לעזור בעצמינו, כי אם נבטח בשמו הגדול לבד שבודאי יקיים הבטחתו". ודברי הגרא"ח מייזעל "כי לא ביד אדם תשועתינו ואך לה' הישועה, ילך בדרך התורה כאשר הורו לנו רבותינו לאהבה את ה' וכו', ואז ה' יהא עוזר לנו וממרום ישלח לנו את הגואל האמיתי, וחלילה לאיש הישראלי לבקש תחבולות ולחשוב מזימות, אנו אין לנו רק ליחל לה', הוא תקותינו והוא ירחמינו".
וידועים דברי הרש"ב מליובאוויטש שאמר אודות הציונים ומדינתם: "כל שכן בכוחות ותחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בזרוע בשר אין אנו רשאים, ולא בזה תהיה גאולתינו ופדות נפשינו וכו', ותהיה גאולתינו ע"י הקבה בעצמו וכו', ובגלות החל הזה עלינו לצפות רק לגאולתינו וישועתינו של הקב"ה בעצמו, שלא ע"י בשר ודם ותהיה גאולתינו שלימה", וכ"כ בנו הריי"ץ.
לשיטתך איז בכלל נישט מובן פשט פון די אלע אזהרות אויף פעולות פון גאולה, ס'דאך בכלל נישט שייך אזא זאך, היות ס'קען דאך ממילא נישט געלונגען?