חמרא טבא האט געשריבן:צו דארף א טלית קטן פון א קינד וואס האט נישט קיין שיעור בגד זיין כשר?
אין אג"מ (יו"ד ח"ג סי' נ"ב) איז ער מאריך פארוואס מען איז מקיל אז די ט"ק פון א קינד האט נישט די שיעור, און עס קומט אויס אז עס איז דא א שטארקע צד אז נאר לגבי די שיעור בגד איז דא שטארקע סברות מקיל צו זיין, אבער אין אלע אנדערע הלכות זאל מען מחמיר זיין (ומאידך גיסא יש צד שהעיקר הוא לחנך הקטן בהמצוה, אף באופן שעכשיו אינו יוצא המצוה, ע' באג"מ שם, אבל הרי לכאו' יש להחמיר בזה לכתחילה, ובפרט שאנחנו הרי מלבישים הילדים בציצית אף לפני שהגיעו לגיל חינוך משום סגולה (ע' בשבט מוסר פל"א ובא"ר סי' י"ז סק"ג), והסגולה הזו לכאו' אינו מתקיים כשהציצית פסול (וצ"ע בזה)), ווי אויך קומט אויס פון די אג"מ אז ווען די ט"ק איז גענוג גרויס אז עס איז קרוב להשיעור שיכול לכסות ראשו ורובו של הילד הזה זאל מען זיכער מחמיר זיין אז עס זאל נישט האבען אנדערע פסולים (שיש חשש שהוא באיסור לספות הילד באיסור של ללבוש בגד החייב בציצית בלי ציצית), וע"ע בשבה"ל ח"ג סי' ו', און וויבאלד אז די אג"מ איז זייער א וויכטיגע און יסודות'דיגער תשובה וועל איך ברענגען זיין לשון (בערך), לערענטס און האטס הנאה.
ז"ל האג"מ: בדבר קטן ששיעור טליתו להתחייב בציצית הוא כדי שיתעטף כל קטן וקטן לפי גדלו ולפי קטנו כדכתב המ"ב בסי' י"ז סק"ט בשם הפמ"ג, ותמהת על זה שלא ראית מי שמחמיר בזה, לכאורה הא הטעם שמקילין לא קשה כלל דהרי הביא המג"א בריש סימן ט"ז מתשובת רמ"א שגם הגדולים היו הולכים בט"ק פחות מכשיעור, אך שבד"מ כתב שילמדו את העם שיברכו בבקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן, ומלשון זה משמע שסובר שאין זה ברכה לבטלה אם יברכו על טלית הפחות משיעור אלא שיותר טוב שיברכו על טלית הגדול ויפטרו בו את הקטן מלברך עליו בעצמו, וכמפורש בד"מ סימן ח' אות ג' בסופו שרוב המון העם מברכין על ארבע כנפות אף שהם קטנים ביותר, ובאות ה' כתב שמטעם זה הנהיגו לברך על טלית קטן על מצות ציצית כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה ואם היו מברכין להתעטף היה משמע דעכשיו מקיימי כתקנה רק מברכין השי"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין אותה כתקנה, אבל הא לכאורה גם כשמברכין בלשון על נמי הוא ברכה לבטלה כשאינו מקיים המצוה, וכשעושין המצוה באופן של ספק כשאינו יכול לקיימה בודאי אין מברכין, ונראה בטעמו שכיון שנהגו מאיזה טעם לילך כל היום בט"ק שהוא פחות מהשיעור יש חיוב מצד מנהג זה לעשות ציצית גם בבגד של ד' כנפות דפחות מכשיעור ועל מנהג הא נמי נהגינן לברך אבל אין מקיימין בזה המצוה כתקנה שהוא מחיוב התורה, והטעם דהנהיגו לחייב לעשות ציצית גם כשהוא פחות מהשיעור נראה דכיון דמדין התורה וגם מדרבנן ליכא חיוב מצות ציצית אלא כשמתלבש לצורך לבישתו בבגד שיש לו ד' כנפות מצמר ופשתים שחייבה תורה ומשאר מינים מדרבנן, אבל כשמתלבש במינים שפטורין מציצית או בבגדים שאין להם ד' כנפות לא עבר על העשה, אבל מ"מ אמר מלאכא לר' קטינא במנחות דף מ"א דאיכא עונש על אדם שהולך רק בבגדים שפטורין מעשה ואינו מחייב עצמו בלבישת בגד לקיים מצות ציצית, שלכן כנראה היה זה דבר קשה על המון העם שעוסקין במלאכה או מצד העניות לעשות בגד גדול של ד' כנפות שיהא כשיעור, ולכן הנהיגו לחייב גם בפחותים מכשיעור בציצית כדי להראות שרצונם בקיום מצות.
אף שאני אמרתי דכיון דמטעם זה דאמר מלאכא לר' קטינא טצדקי למיפטר נפשך מציצית ונענשין בעידן ריתחא בשביל זה, אשר מטעם זה אנו לובשין טלית קטן אף שאין דרך סתם הבגדים שלנו להיות בארבע כנפות, דלכן יש ללבוש דוקא בגד החייב בציצית גם מדאורייתא שהוא מצמר, ואני בעצמי עושה זה למעשה שאני הולך אף בקיץ בטלית קטן מצמר שרק זה הוא לכו"ע כדאיתא בסימן ט' סעי' ו' והכי מסתבר, יש מקום לומר דהם סברי מצד זה להקל שסגי במה שמשתדלים לקיים מה שיכולים במצות ציצית דניכר שאי לאו מצד הקושי היו לובשין בגד גדול לקיים מצות ציצית כתקנה.
ולכן אף שלענין זה איכא יותר אינשי דהולכין בט"ק שיש לו השיעור עדיין מקילין לקטנים שאינם בני מצוה, אבל תמיהתך הוא על אלו שרוצין להחמיר לעשות כדינא בכל דבר וג"כ מקילין בקטנים שמלבישין אותן שלא כהשיעור אף לפי גודלן, הנה בקטנים קודם שיעור החינוך שעדיין אין יכולין להתעטף בעצמן שג"כ נוהגין אינשי שמלבישין אותן בציצית לא שייך להקשות דהא פטורין בעצם לגמרי ורק שעושין זה יותר מהחיוב ולכן הלבישו אותם אף דבר שאינו מדינא כלום, אבל בקטנים שהגיעו לחינוך לכאורה תמוה על אלו שמקילין, ואף שאפשר דסגי לקטן פחות מכפי שהוא מתעטף בו ראשו ורובו דלא כהפמ"ג במשבצות, דהא הגדול מתחייב בבגד שקטן בן ט' מתכסה בו ראשו ורובו אף שלהגדול הוא פחות, מ"מ הא לא מדקדקי גם על זה.
והנה בעצם תלוי זה במחלוקת המג"א והאחרונים שהביא המ"ב בסימן תרנ"ח דהמג"א בסק"ח סובר שביום ראשון לא יצא הקטן באתרוג שאינו שלו אלא שאול וכוונתו דלא יצא האב ידי חינוך, והמ"ב בשם אחרונים כתב דמצות חינוך מתקיים גם בשאול וכתב שכן משמע במרדכי בשם ראב"ן משום דגם בזה מתחנך הקטן למצות, ועיין באג"מ חיו"ד ח"א סימן קל"ז, שלהמג"א לא יצא במצות חינוך דציצית כשליכא השיעור לקטן ולהאחרונים שהביא המ"ב ושכן סובר המרדכי בשם ראב"ן יצא אף שליכא השיעור כיון שעכ"פ מתחנך בזה, שא"כ מה שלא קפדי ליקח ט"ק שיש בהו כשיעור לבניהם הוא אליבא דהמ"ב בשם אחרונים והמרדכי בשם ראב"ן ומשמע דהמ"ב בשעה"צ סובר כוותייהו, ובכאן עוד עדיפא דהא איכא גם גדולים דהולכין בפחותין מכשיעור, ולהפמ"ג דכתב דבעינן שיהא שיעור גם בד' כנפות של קטן יסבור גם באתרוג דלא מקיים מצות חינוך כשלא יקנה לקטן, ויצטרך לקנות ביחוד להקטן אתרוג ומיניו כשאפשר לו, עכ"פ איכא טעם נכון למה שלוקחין בעד הקטנים אף לאלו שהגיעו לחינוך ד' כנפות שפחותין מכשיעור, אבל יותר נכון לקנות להחייבין בחינוך דהם להמג"א (סי' ט"ז סק"א) בני ט' שנים ומעלה ד' כנפות שיש להם כשיעור שהוא לפ"מ שכתבתי לעיל פחות מעט מראשו ורובו.
עכ"ל האג"מ.
