דיונים ועיונים בפרשת כי תשא

[אליהו]

אויב איר האלט אז די דא א בעסערער פלאץ פירט אריבער דארטען
א שאלה וואס איז מיר אנקעקומען אף כי-תשא
בליל שבת כשעברתי על הפרשה שמתי לב לדבר משונה בטעמים.

יא וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל ׃

לכאורה האתנחתא צריכה להיות אחרי המילים 'ושב אל המחנה', שקשורים לחלק הראשון של הפסוק. שה' דיבר עם משה פא"פ ואח"כ משה שב אל המחנה. סוף הפסוק הוא ענין חדש לגמרי שלא קשור ללימוד של מרע"ה מה' ואיך שלימד את העם. אלא עוסק ביהושע. וצ"ע.

אשמח לשמוע תשובה !

בברכת התורה

מיין ענטפער
שאלת חכם יותר מחצי תשובה,
אנסה לומר מה שנראה לי.
הפסוק הזה מתקשר לקודמיו כאשר מרע"ה חזר לעם אחרי העגל ואחרי ששמעו את הדבר הרע ויתאבלו..

ועתה לענין.
בפסוק יש שלושה חלקים.
א. ודבר....
ב. ושב...
ג. ומשרתו...
משה בא אל האהל כשהענן עומד בפתחו, וה' מדבר אליו. אז משה עוזב את "אהל-מועד".
האתנח נמצא בין שני החלקים האלה: דיבור ה' ושוב משה אל המחנה.
יהושוע הוא דבר נפרד לגמרי שנכנס לפסוק "דרך אגב". האתנח מפריד בין החלקים העיקריים בפסוק.
כמו שלרוב הפתיח (הטפל) נגרר עם החלק הראשון של הפסוק לפני האתנח, והאתנח חוצה את החלק העיקרי - כאן בדומה לכך הסיום (הטפל) נטפל לחלק השני של הפסוק.
והחצייה - באמצע המשפט העיקרי.
אליהו

[אליהו]

איך האב דערהאלטען א תשובה פון פראפעסאר שמחה קאגוט:
נראה לי שיפה עשו בעלי הטעמים בפיסוק הפסוק, הן מצד הלשון הן מצד העניין. מצד הלשון: הנושא של החלק הראשון הוא ה', החל מ"ושב אל המחנה" משתנה הנושא, והוא משה, ואליו נקשר "ומשרתו" על-ידי הכינוי המוסב למשה. מצד העניין: בפסוק ה' נאמר: "והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו ... והביטו אחרי משה עד בואו אל האהל". אח"כ מדובר על המתרחש באהל בין ה' למשה ועל התנהגות העם המשתחווים בפתחי אהליהם. "ושב אל המחנה" הוא ההמשך של של פסוק ה' שפתח ב"והיה כצאת משה אל האהל ...". שיבת משה אל המחנה מלווה בציון העובדה שמשרתו, יהושע, לא מש מן האהל, היינו שמר עליו תמיד.

בברכה, שמחה קוגוט


פרופ' שמחה קוגוט Prof. Simcha Kogut
החוגים למקרא וללשון העברית Departments of Bible and Hebrew Language
האוניברסיטה העברית בירושלים The Hebrew University of Jerusalem
טלפון: 025883519 :phone
דוא"ל: email: [email protected]

[גבאי ביהמד]

והי' נכון.. ועלית.

[farshlufen]

תרומה לה'

[msp]

טאקע שוין נישט די סדרה פון וואך
אבער תורה היא וללמוד אני צריך
איז אזוי
א פאר הערה'לעך
א
זה יתנו
דער בעה"ט זאגט כמנין זה פירוש י"ב שבטים דאיכא למ"ד שבט לוי לא נמנו
אבער פון ירושלמי איז משמע אז אדרבה פון זה כמנין י"ב לערנט מען אז לוי האט יא געדארפט געבען
קען זיין פשט אין בעה"ט אז וויבאלד מיר ווייסען אז די שבטים זענען פארטיילט אין צוויי מחנות
מחנה רחל און מחנה לאה
אויב מנשה ואפרים זענען נאר גערעכענט ווי איינס איז דא אין מחנה רחל 4 שבטים
און אין מחנה לאה 8 שבטים
אבער אויב מיר רעכענען מנשה ואפרים עקסטער איז דא אין מחנה רחל 5 שבטים
און אין מחנה לאה אהן א שבט לוי איז דא 7 שבטים
איז ז"ה יתנו א רמז אז לוי האט נישט געגעבען ודו"ק
ב
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט
דער רמב"ם זאגט אז אפילו אנ'עני דארף מוכר זיין כסותו אדער בארגען אויף שוקל צו זיין
מכח דער פסוק והדל לא ימעיט
דער כלי חמדה זאגט אז דער פשט איז ווייל אויף נישט עובר זיין א לאו דארף מען אלץ אויסגעבען כמבואר ברמ"א או"ח תרנ"ו ויו"ד קנ"ז
ולענ"ד הייתי אומר אז עס איז פשוט ווייל דאס איז די כוונת התורה והדל לא ימעיט = היינו עס העלפט נישט גארנישט
ער טאהר נישט ממעט זיין נאר ער דארף געבען א מחצה"ש
ג
שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם
ורש"י כתב מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא
לכאורה דארף מען אויב אזוי פארשטיין וואס איז דא געשעהן
צו עס איז נתרבה געווארען אדער איז דאס א נס אין איכות
לכאורה פאסט נישט אזוי דער צווייטער צד
ד
נטף ושחלת וחלבנה
מהרש"א זאגט אז וויבאלד עס זענען דא י"א סממנים דארף מען האבען צעהן ערליכע אידען אחוץ דער חלבנה
נאך זאגט דער עולם אז די דאגה אז עס זאל זיין א חלבנה איז נישט אונזערע מען דארף נישט מהדא זיין צו זיין א חלבנה...
ה
אך את שבתותי תשמורו
וברש"י אך למעט שבת ממלאכת המשכן
ומקשין העולם דהול"ל למעט מלאכת המשכן משבת
נאר יתכן אז טאקע אויף שבת איז נישטא קיין מצוה פון מלאכת המשכן
למשל על ידי שנים שעשאוהו וכדומה
ונ"מ למצות עשה שהזמן גרמא
ו
ואעשה אותך לגוי גדול
עס איז דא א מדרש פליאה כיון ששמע משה אנכי ה' אלקיך אמר ברוך שלא עשני גוי
קען זיין אז וויבאלד משה האט דערהערט אז מפי הגבורה איז ארויס בלשון יחיד אנכי ה' אלקיך
האט דאס איהם געגעבען א פתחון פה הלא דוקא אני נצטויתי ולא להם
און טאקע דאס האט געראטעוועט כלל ישראל און משה רבינו איז נישט געווארען א גוי כשלעצמו
ממילא ווען ער האט דערהערט אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד, האט ער געזאגט ברוך שלא עשני גוי
ז
וראית את אחורי ופני לא יראו
דאכטזיך פון חת"ס אז מענטשען קענען נאר פארשטיין דרכי הבורא לאחר המעשה אבער פון יעצט על העתיד נישט
ח
ויעבור ה' על פניו ויקרא די י"ג מדות
באקאנט אז ביחידות זאגט מען נישט די י"ג מדות
אבער מיט דער טראפ מעג מען יא
נאר דער בן איש חי פרעגט וועגען כל פסוקי דלא פסקיה משה ודו"ק
ט
ולא יראו פני ריקם
דער בעה"ט זאגט וסמיך ליה ששת ימים, לומרדאין נדרים ונדבות קריבין ביו"ט
און דאס איז א פליאה ווייל עולת ראייה איז דאך יא שייך יו"ט
יתכן על פי דער מעייני החכמה אז הגם נשים דארפען נישט עולה רגל זיין אבער אויב זיי קומען טאהרען זיי נישט קומען ליידיג
קומט אויס אז דער לאו איז אהנאפהענגיג פון דער מצות עשה
ויש להוכיח מכמה מקומות שקרבן עולת ראייה תלוי בחיוב המצות עשה
ומצד מניעת הלאו יכול להביא רק נדרים ונדבות
דהיינו אז א פרוי קומט צו די עזרה וועט זי מוזען ברענגען אנ'עולת נדר ונדבה כדי נישט עובר זיין ולא יראו פני ריקם
איז דא שטייט דאך נאר דער לאו אהן א דער מצות עשה ממילא רעדט זיך דא פון נדרים ונדבות

[פייערמאן]

ג
שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם
ורש"י כתב מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא
לכאורה דארף מען אויב אזוי פארשטיין וואס איז דא געשעהן
צו עס איז נתרבה געווארען אדער איז דאס א נס אין איכות
לכאורה פאסט נישט אזוי דער צווייטער צד

פון ר' משה סולובייטשיק ז"ל זאגט מען נאך אז ער האט פון דא געפרעגט אויף די תירוץ וואס מען זאגט נאך פון ר' חיים אויפן בית יוסף'ס קושיא, אז די נס איז געווען אין די איכות פון די שמן און נישט אין די כמות, ווייל אויב יא וואלט עס נישט געווען שמן זית, נאר שמן נס, האט ער גע'טענה'ט אז דא איז דאך אוודאי געווען די נס אין די כמות און דאך איז עס כשר, דער אמת איז אבער אז פשטות פון די לשון הגמרא אין הוריות יא: 'וכולו קיים לעתיד לבא' איז משמע אז די עצם שמן איז געבליבען, נישט אז עס איז נתרבה געווארען, ווייל דעמאלטס איז דאך עס שוין אנדערע שמן, און אזוי זאגט די מהר"ל דארט אין חידושי אגדות, וז"ל,

ואמר כי אותו שמן קיים לעתיד לבא, פי' כי המשיחה בשמן המשחה היא ממדריגה שאינה תחת ההפסד כלל, כאשר מורה עליו מלת זה שמשמע שהוא עומד בלא שנוי, וזה הוא כמו שהי' בראשונה ואין בו שנוי והפסד והוא קיים לעתיד, ור"ל כי שמן המשחה שיהיה לעתיד אין לומר עליו שהוא שמן אחר, אבל יאמר עליו שהוא שמן המשחה הראשון כיון שאין הפסד בשמן א"כ יקרא עליו השם שמן המשחה הראשון כו' ויש להבין זה וזהו מבואר במקום אחר ג"כ.

די שבת האב איך אבער געזען אין כלי חמדה ווי עס איז משמע אז ער האט יא פארשטאנען אז עס איז נתברך און צוריק נתרבה געווארן יעוי"ש.

[פייערמאן]

ה
אך את שבתותי תשמורו
וברש"י אך למעט שבת ממלאכת המשכן
ומקשין העולם דהול"ל למעט מלאכת המשכן משבת
נאר יתכן אז טאקע אויף שבת איז נישטא קיין מצוה פון מלאכת המשכן
למשל על ידי שנים שעשאוהו וכדומה
ונ"מ למצות עשה שהזמן גרמא

אין שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ג סי' פ"ט פרעגט אים דער בית יצחק פארוואס בניית ביהמ"ק איז נישט קיין מצ"ע שהזמ"ג מכח אין בונין בלילה ולא ביו"ט, אזוי אויך אין ערל"נ מס' יבמות דף ה: זאגט ער מיט א פשטות אז בנין ביהמ"ק וודאי אינו נוהג בנשים כיון דלא דחי שבויו"ט (וכבר הקשו עליו מרמב"ם), זעהט אויס אז זיי האבן פארשטאנען אז עס איז בכלל נישט דא קיין מצוה שבת, ובאמת אם ילפינן מכיבוד אב ואם, מבואר בקובץ הערות סי' י"ח דבכיבוד אב ואם נגד כבוד המקום ליכא כלל מצוה.

אבער אין שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ע"א זאגט ער מיט א פשטות אז אלס דאס וואס איז נישט דוחה שבת מאכט עס נישט קיין מצ"ע שהזמ"ג, ווייל דאס איז נאר אלס איסור שבת, ואגב יש לציין דבשו"ת אב"נ או"ח סי' תק"ט כתב דמצות מחיית עמלק היא מצ"ע שהזמ"ג משום שאסור להורגו בשבת, וצ"ע, ויש לעיין בחרדים לגבי צדקה.