דיונים ועיונים בפרשת בשלח

[משה'עלע]

אין תפארת יוסף עמוד שי"ג ברענגט א נשמת שבת פארוואס זאגט די גמרא נר שבת קודם לקידוש היום וועגען שלום בית תיפוק ליה אז זמן הדלקת הנרות איז מבעוד יום און קידוש איז הערשט ביינאכט ע"כ מיז ער קודם צינדען ליכט כדי ער זאל נישט זיין קיין מעביר על המצוות
ענפערט ר' יוסף אויב מוועט זאגען אז די מצוה איז נאר ביינאכט נאר פשוט מקען עס נישט צינדען ממילא צינד מען עס פריער אבער סווערט נישט גערעכנט זמנה
אבער ער פרעגט פון די גמרא און שבת כ"ג אז ר' יוסף'ס ווייב פלעגט צינדען שפעט האט איר רב יוסף געברענגט א ברייתא אז לא ימיש עמוד ענן יומם ועמוד אש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד אש ועמוד אש משלים לעמוד לילה ממילא דארף מען צינדען ליכט ווען דער עמוד ענן איז נאך דא דהיינו בייטאג
זאגט ער איז משמע אז צינדען בייטאג איז בעצם א מצוה דאל"ה וואס א חילוק צינען א' רגע פארן זמן אדער אפאר מינוט פארן זמן עכת"ד
ולכאורה פון דארט און שבת איז נישט קיין ראיה וויל די מקור איז א מכילתא לא ימיש בא הכתוב ללמדך "דרך ארץ" על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים עמוד האש צומח. משמע אז דער ענין איז פשוט אז מזאל זיין רואיג ערב שבת און נישט טוען זאכען די לעצטע מינוט און עס איז א ענין פון דרך ארת און נישט קיין מצוה.
ולי נראה אז עס איז יא א מצוה אבער עס איז נאך אלס נישט זמנו און מדארף צוקימען צום טעם פון שלום בית ווייל ר' יוסף ענגיל שפעטער דארט ברענגט דעם ריף אז נרות שבת איז תוספות שבת און זוי אויך שטייט און סידורו של שבת וא"כ ווען ער צינד אן נרות שבת ווערט מיט דעם שבת איז עס יעצט אמצוה און נישט נאר הכשר פאר ביינאכט אבער פאר ערגייט אנצינדען איז ער נאכנישט מחיוב ווייל עס איז נאך נישט שבת (סתם צופארשטיין די מצוה פון נר שבת איז נישט נאר וועגען טינקעל קייט וואס דאס גייט און מצוה פון עונג נאר סתם אויפנעמען דעם גאסט מיט לעכט וואס דאס גייט וועגן כבוד שבת ואכמ"ל)
נ"ב אויףך בלאט 1 פונעם אשכול האב איך געפרעגט א קשיא ואקווה לתשובה הק' משה

[יגעתי ומצאתי]

אפאר הערה'לעך, שיריים פונעם ליל שישי שיעור.

א. ה' ימלוך לעולם ועד. רש"י זאגט אז די וי"ו איז פתוחה, דהיינו עס קומט מיט א פתח און נישט מיט א סגול, און אזוי שטייט אויך אין אבן עזרא (דער אבי עזר פראבירט צו קוועטשן אנדערש פשט), דער מנחת שי זאגט גאר אז ער האט געזעהן א "געדרוקטן" חומש מיט א פתח, וכאן הבן שואל, וויאזוי ווייסן מיר טאקע אז עס איז א סגול? און בכלל, די מסורה פון די אותיות ווערט אלעס געברענגט אין רמב"ם כידוע דורך ספר תורה פון בן אשר ואכמ"ל, וויאזוי איז נמסר געווארן די נקודות? אין די ספרי תורות שטייט דאך נישט קיין נקודות?

(מענין לבנין שלא באותו קנין, הרה"ק מסאטמאר זצ"ל, ביי א פורים טיש כטוב לב המלך ביין, האט ער געפרעגט, פארוואס שטייט עד דלא ידע מיט א קמץ וואס איז א לשון עבר, עס וואלט געדארפט שטיין עד דלא ידע מיט א צירי, א לשון עתיד? איי, ווער זאגט אז עס איז טאקע נישט קיין צירי? עס שטייט דאך נישט קיין נקודות? נאר אז מיין טאטע האט געזאגט מיט א קמץ און מיין זיידע האט געזאגט מיט א קמץ איז דאס זיכער מיט א קמץ... האב איך געהערט פון א איד, אז דער רבי זצ"ל האט פארזעהן א פשוטן ארטסקראול, דארט שטייט קלאר מיט א קמץ, ממילא איז איבריג די גאנצע פשעטל פון די טאטע מיט די זיידע...)

ב. וילונו, עי' רש"י "דו קאמפלענסט זעך" ודו"ק.

ג. כי אני ה' רופאך, דא איז דא א זיס שטיקל אבי עזר, ס'כדאי צו כאפן א בליק (אגב אורחין קמ"ל, די באקאנטע כלל אז געוויסע רפואות העלפן נאר ווען מען גלייבט דערין...)

ד. הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. דער מזרחי זאגט אז דער למען אנסנו גייט ארויף אויף הנני ממטיר לחם און נישט אויפן ולקטו דבר יום ביומו עיי"ש. לכאורה איז תמוה, דער הנני ממטיר לחם איז געווען ווייל זיי האבן נישט געהאט וואס צו עסן, נאר די הלכות פון דבר יום ביומו וכדומה, דאס איז געווען למען אנסנו, וצ"ע. (בדרך אפשר, צוליב זייער הונגער וואלט נאכנישט געפאלן קיין מן, דער תורה זאגט דאך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' וכו', נאר צוליב די למען אנסנו איז זייער הונגער געשטילט געווארן בדרך אגב דורך די מן).

[משה'עלע]

די תורה הקדושה הייסט אז מען זאל קאכן די עסן פאר שבת, את אשר תאפו אפו וכו'
לכאורה אין די גמרא זעט מען אז די גאנצע קאכן איז נאר געווען במחשבה נישט במעשה, אלא מאי מיינט עס אז מען זאל טראכטן פאר שבת וואס מען דארף.
אויב אזוי פארוואס האט מען געדארפט טראכטן פאר שבת? לכאורה האט מען געמעגט טראכטן שבת דערפון?
אלא מאי איז א ראי' אז מכה בפטיש באוכלין זאל זיין אסור

לקיים מצות את פתח לו
עיין בתורת החיד"א בפר' אות קי"א וקי"ב ותו"ד בקצרה שהק' מרש"י פר' בהעלותך דלא ירד ברחים וכן בפרק בתרא דיומא שדרשו בלשד השמן
ומביא תרץ הרב החסיד יעקC מולכו בכת"י ע"פ מה שאמרו במסי יומא ע"ה ע"ב דתגרי אוה"ע מוכרין להם א"כ קרא קאי על אותן דברים שקנו מן אוה"ע
והקשה ע"ז דמשמע הכא דקאי על המן מהמשך לשון הפסוק ועוד דבמכילתא דרש על האי פסוק ר' יהושע אומר מי שהוא רוצה אפוי היה מתאפע לו והרוצה מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה דבר אפוי היה טועם כל אפויים שבעולם והרוצה לבשל היה טועם כל בשולים
והביא מה שתירץ מהר"ש פרימו [וכוונת לדעתו ] דאסור משום מחשבה דהוי מתקן במחשבה דהנה בתוס' גיטין דף ל"א ע"א כתבו וא"ת כיון דשרי תרומה כשנותן עיניו בצד זה אמאי אין מגביהין תרומות בשבת דהא תנן במס' שבת בפרק נוטל (דף קמא:) ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה פריך בגמ' והא קמתקן ומשני דסבר כר"ש בן אלעזר דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן בשבת כשמעלהו כיון דאפשר במחשבה והכא נמי אפשר במחשבה וי"ל דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תיקונו של טבל לא שרינן ע"כ א"כ ה"ה במן דאסור
ובאות קי"ב הק' ע"ז דהא תוס' סיימו דבריהם וז"ל וי"ל דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח בפ' במה מדליקין (שם דף לד.) אע"ג דשרי ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. והיינו דכתבו להדיא דמותר במחשבה רק במעשה לא מותר בשביל זה (ומהר"ש פרימו הביא רק דברי התוס' כמו שהביאתי לעיל דמזה משמע דאסור אבל מכל לשון התוס' ודאי מתירין)
וכתב דאפשר לומר דכן ס"ל לרש"י דאסור ואם כן מיושב הק' לפי מהר"ש פרימו
עוד הביא ת' מנחלת יעקב דטעמו רק טעם ולא ממשן וא"כ טחנו ואפו כדי להרגיש ממשן וע"ז הק' דא"כ למה כתב רש"י דלא ירד למדוכה ולקדירה הא כדי שיהיה ממשן אפשר דצרוך לבשל
וכתב עוד דמרש"י הכא משמע שאפוי ממש
ועיין בפנים יפות שכתב יש לפרש מפני שכבר כתבנו שכוונת השי"ת היתה לאמר להם מיד שיכוונו ללקוט ב' עומרים כדי לעשות הכנה לשבת, כמו שאמר והכינו את אשר יביאו, אבל מרע"ה "הבין שההכנה היא האפיה והבישול על שבת," והיינו דאמר להם את אשר תאפו אפו וגו' "והעודף יכינו בדיבור על שבת", והיינו דאמר ואת כל-העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר, שהוא זימן בפה, וכו'
וכיון שלא פירש להם ההכנה אלא באפיה ובישול היו טועין שלא ירד בע"ש, אלא בשביל שיהיה להם לאפיה ובישול שא"א בשבת אבל סברו שירד גם בשבת לאכלו כמו שהוא,עכ"ל
ומשמע להדיא דאפו המן דאל"ה ליכא התחלה לדבריו
ונלענ"ד דאף אע"פ דלא הוצרך להם לאפות ולבשל דהרי יכולין לטעום כל מה שירצו עכ"ז כיון דהוא מצוה לאפות ולבשל לשבת אפו ובשלו המן כדי להעתעסק בפועל לכבוד שבת קודש כדמצינן בצרכי "הנאת" שבת רב ספרא מחרך רישא רבא מלח שיבטא (לשון המאירי) ואם תקבלו מוטב

ישלהוסיף דלא היה להם אופן אחר לקיים מצות הכנת הנאת שבת באופן אחר דהנה שם בשבת קי"ט איכא כמה דברים שעשו האמוראים לצורך הכנת הנאת שב מחריך ריש הבהמה מלח שיבוטא לבישת בגדי שבת הדלקת או הכנת הנר דשבת
וכל אלו לא היה שייך להן דהנה א) בפסוק שמלתך לא בלתה עליך פרש"י ומפרשיו דלא חלפו בגדים כל ימי שהותם במדבר וע"כ לא היה שייך להן ללבוש בגדי שבת ב)הכנת בשר ג"כ לאהיהשייך להן דהנה הבהמות לא שחטו כמבואר ברש"י בפר דמתאווננים מי יאכלנו בשר - וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' וא"ת אכלום והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' אלא שמבקשים עלילה
וגם שליו לא היה להן דהנה תוס'בערכין ס"ל דהשליו בפעם ראשון לא היה כי אם פעם אחת וזה היה ביום ראשון כמו שהאריך הרבינו בחיי ולא היה להן מזה עד שבת ואפי' לפירש"י דגם בפעם ראשון נפל להם בכל יום בלילה לא היה כי אם מעט כמבואר הכא ברמב"ן ואי נימא דבליל חמישי נפל להם פי שנים למה לא שאלו למשה בליל חמישי על השליו רק שאלו ביום שישי על המן הרי כבר בליל חמישי נפל להם פי שנים וע"כ דאפי' אי נפל להם בכל יום לא נפל להםלשבת ולא היה שייך לבשל השליו לכבוד שבת
ג) מבאור בפוסקים דבזמנינו שיש אור עלעקטרי אין כ"כ חיוב להדליק נר שבת כיון דבלא"ה איכא אור וא"כ במדבר דהיה להם העמוד האש להאיר להם לילה א"כ הוי עמוד האש במקום הדלקת הנר וראיה לזה דהנה אמרו בשבת דף כ"ג דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן ע"כ
והנה לכאורה קשהדהא שם היה לכאורה צריכן העמוד מפני שיראה להן הדרך וע"כ לא היו יכולין להיות בלי עמוד כדי שלא לראות כתועים וע"כ בא עמוד האש קודם שהלך לו העמוד הענן אמנם אי נימא דהעמוד האש היה במקום נרות שבת שפיר איכא ראיה משם אע"פ דאפשר דהיה מצד סיבה אחרינה מ"מ רואין דנר שבת בזמנם היה מבעוד יום ודו"ק
וא"כ לא היה שייך במדבר גם להדליק הנר ולהכנו
וע"כ אפו ובשלו המן כדי לקיים המצוה לטרוך בצרכי הנאת שבת
ועיין במפרשים עה"פ והכינו את אשר יבואו שפ' רשב"ם והכינו - את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ורבינו יוסף בכור שור הכינו את אשר יביאו - יתקנו אותו ויבשלו אותו לצורך שבת, כדאמר לקמן "את אשר תאפו אפו" ובספורנו והכינו את אשר יביאו והיה משנה. גם אחר ההכנה יהיה משנה כי לא יחסר בבשול. ואמר והכינו לעורר שיזדרזו לענג שבת במטעמים, ושכל זריזותם בזה יהיה מערב שבת
הרי לפי מפרשים אלו יש מצוה מיוחדת לטרוח לאפות ולנשל לכבוד שבת וע"כ קיימו מצוה זו ואע"פ שלא היו צריכין לאפות את המן ודו"ק
נ.ב. יש מפרשים שפי' אחרת הוהכינו ולפי"ד ליכא חיוב מצד פסוק זה כגון האוחהק' דס"ל דוהכינו קאי על הבאה ועוד מפרשים
ואסקש הסליחה על מה שכתבתי בלשה"ק שלא היה לי פנאי עכשיו לכתוב באידיש ואפשר שאתקן התוגובה באידיש אם רוצין

[משה'עלע]

די גמרא און פסחים קי"ח ע"ב דער אייבישטער האט צוריק געצאלט פארן ים 1 אין האלב מאל אזוויפל וויפיל ער האט אוועק גענומען ער האט אוועק גענומען 600 מרכבות מצרים און צריק געגעבן 900 פון סנחרב
איינער וויסט וואס עפעס איין און אהאלב נישט חומש נישט כפל וואס דער ענין

מצאתי בשבת בגליון אחד בשם הבני יששכר לתרץ קו' הנ"ל דהוא מטעם עד שלישלהידור מצוה הואריך שם בדברים נפלאים

[לכאורה]

רש"י שרייבט (שמות טו ב) אינמיטן די לאנגע רש"י פון "עזי וזמרת י-ה" אז איבעראל וואו עס שטייט "עזי וזמרת" (דא, און ישעי' יב ב, תהלים קיח יד) איז די עי"ן געפינטלט "חטף קמ"ץ".

וואס מיינט דאס? אין אונזערע ספרים איז דאס געפינטלט מיט א געווענליכע קמץ. רופט דאס רש"י אן חטף קמץ?

[msp]

רש"י מיינט צו זאגען אז וויבאלד עס איז דא א דגש אין דעם זיין
איז "עז" א פארמאכטע סילעבעל
וממילא איז עס פארכאפטע קמץ
א קמץ אזוי ווי אין בם פון ודברת בם
און נישט ווי דער קמץ צום סוף פון ודברת
קוקט אין מנחת שי
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =14036&st=%u05E2%u05D6%u05D9%20%u05D5%u05D6%u05DE%u05E8%u05EA
פעידזש 35

[לכאורה]

א שיינעם דאנק כבוד הרב.

מיינט דאס אז ווען איך זאג עס ווי געווענליכע קמ"ץ [אזוי ווי די ת' פון ודברת בם] האב איך פאלש געזאגט?

[msp]

לכאורה, יא....
מען דארף עס נישט זאגען ווי דער ליטווישער שורוק
נאר ווי דער ליטווישער קמץ

[gamyuchad]

רש"י מיינט א קמץ קטן.
מיר חסידישע אידן האבן נישט א קלארע חילוק צווישן קמץ קטן און גדול, ביי בם טאקע אויך נישט ווייל וויבאלד עס האט א טראפ איז עס נישט קיין קמץ קטן, אזוי אויך למשל רב כיד המלך איז א קמץ גדול דארף מען עס זאגן ווי אתה, און די זעלבע זאך פארקערט ווי אנה למה, איז ווען ס'איז א קמץ קטן [אויב ס'איז מלרע] דארף מען עס ווען זאגן ווי בם, [טייל זאגן טאקע ביי די פעלער אזוי], בקיצור ס'איז צומישט.
די ספרדים זאגן יא א חילוק, א קמץ קטן ווי ביי אונז בם, און א קמץ גדול ווי א פתח.

[msp]

ידידי חביבי גם יחד,
ביי חסידים זאגט מען ~רוב~ כיד המלך
מיט א ליטווישע שורוק?
עס גלייבט זיך נישט....

[לכאורה]

ידידי חביבי גם יחד,
ביי חסידים זאגט מען ~רוב~ כיד המלך
מיט א ליטווישע שורוק?
עס גלייבט זיך נישט....

מען זאגט "רב" אזוי ווי דער "רב" אין ס'מעדרש.

[msp]

יא
אין אידיש זאגט מען אזוי
אבער ווען מען ליינט לשה"ק איז נישט מוכרח
למשל אויף אידיש זאגט מען שאבעס
אבער אין לשה"ק זאגט מען שבת מיט א קמץ

[לכאורה]

אחים יקרים, וואס איז דער איבערטייטש פון "סוס ורוכבו"?

איך טייטש א פערד און זיין רייטער

מיין אינגל'ס מלמד טייטשט א פערד און זיין רייטוואגן

ווער איז גערעכט?

[msp]

הרב לכאורה
לכאורה זענט איר גערעכט
א רוכב איז א רייטער
א רכב איז א רייטוואגען
ממילא העט עס געזאלט זיין ורכבו [חיריק ריש] אויב מיינט עס רייטוואגען

[gamyuchad]

מנחמי ושלומי
מען וואלט געדארפט זאגן רב ווי אין אידיש אלס תנועה גדולה נישט אז מען זאגט
למעשה ביי קריאת המגלה יש אומרים כן
אבל גם הם אינם אומרים בשאר קמץ גדול כן
פשוט כי בדרך כלל אין יודעים מתי התנועה גדולה ומתי קטנה
לא לומדים זאת בחדר

לא למדו בעץ חיים...

[קיקיון]

קוק אין תרגום סוס ורֹכבוֹ סוּסְיָא וְרָכְבֵיהּ
מרכבות רְתִכֵּי

[קיקיון]

תלמידו של הגאון מוילנא רבי זלמן מצא רמז למאמר חז''ל זה הקושר בין מזונותיו של האדם ובין קריעת ים סוף. בקריעת ים סוף נאמר ''וברוח אפיך נערמו מים''. נאמר אפיך בלשון רבים והיה צריך לומר אפך בלשון יחיד,אך בא לרמוז למה שנאמר בספר בראשית בזיעת אפיך תאכל לחם''. גם כאן נאמר אפיך בלשון רבים לא נאמר אפך בלשון יחיד, כמו שנאמר בקריעת ים סוף ''אפיך'' ולא ''אפך'' לרמוז לנו שקשה לאדם להתפרנס כמו נס קריעת ים סוף

[קיקיון]

,,,,,,,,אזוי מיר האבן שוין געזעהן אז מ'קען נישט און מ'טאר נישט אונטערשאצן דעם כח פון די עבריים, דארפן מיר ארויסגיין מיט א מורא'דיגן כח, לויט אונזערע ביכער זענען דא דריי מיליאן עבריים (פרעה לא ידע משמונים אחוז שמתו בשלשת ימי אפילה.) וועלן מיר נעמען דריי הונדערט סאלדאטן קעגן יעדן עברי! מיר וועלן ארויסגיין מיט ניין הונדערט מיליאן סאלדאטן! (במכילתא כמה שיטות על ושלישים, י''א ג' על כל עברי, י''א שלשים, וי''א שלש מאות, ועי' רבינו בחיי שלדעת כולם היו צ רבוא, כי ג' השיטות מכוונים לג' השיטות על וחמושים עלו בנ''י, א' מחמש, א' מחמישים וא' מחמש מאות, עיי''ש) ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

לויט דעם חשבון פון רבינו בחיי אז עס איז געווען 900 מיליאן יוצאי צבא ווי גרויס איז ג'ווען דער שטח פון ארץ מצרים ??? גאנץ אפריקע???

[שוועמל]

רש"י מיינט צו זאגען אז וויבאלד עס איז דא א דגש אין דעם זיין
איז "עז" א פארמאכטע סילעבעל
וממילא איז עס פארכאפטע קמץ
א קמץ אזוי ווי אין בם פון ודברת בם
און נישט ווי דער קמץ צום סוף פון ודברת
קוקט אין מנחת שי
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =14036&st=%u05E2%u05D6%u05D9%20%u05D5%u05D6%u05DE%u05E8%u05EA
פעידזש 35

באזני שמעתי בצעורותי כמ"פ הבדלה במוש"ק מפי הברך משה ז"ל וכן היה רגיל לומר "עזי" כמו OZI ולא OOZI.

אגב א בעל מדקדק האט מיר אמאל געזאגט אז "צללו" דארף א קמץ גדול TZOOLaLI און נישט TZULLI אווי דער עולם זאגט.

[שוועמל]

א גאר אינטערעסאנטער אור החיים הק' וישב הים לאיתנו, ומבאר באחד הדרכים אז די וואסער איז פשוט געווארן אפגעשוואכט פון שינוי ווסת נאכדעם וואס זי איז דורך אזא מין ענדערונג און געווארן געשפאלטן. דערפאר האט זי געברויכט דעם ציווי פון רבוש"ע אז טראץ דעם זאל זי זיך שטארקן לאיתנו הראשון כדי צו קענען גוט דערטרענקען די מצריים קיינער זאל זיך נישט ארויסדרייען.

פלאי פלאים! די וואסער א דומם האט אויך לעוועלס אין איר שטארקייט לויט וואס זי גייט דורך, א הפלא'דיג בריאה!

[msp]

רש"י מיינט צו זאגען אז וויבאלד עס איז דא א דגש אין דעם זיין
איז "עז" א פארמאכטע סילעבעל
וממילא איז עס פארכאפטע קמץ
א קמץ אזוי ווי אין בם פון ודברת בם
און נישט ווי דער קמץ צום סוף פון ודברת
קוקט אין מנחת שי
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =14036&st=%u05E2%u05D6%u05D9%20%u05D5%u05D6%u05DE%u05E8%u05EA
פעידזש 35

באזני שמעתי בצעורותי כמ"פ הבדלה במוש"ק מפי הברך משה ז"ל וכן היה רגיל לומר "עזי" כמו OZI ולא OOZI.

אגב א בעל מדקדק האט מיר אמאל געזאגט אז "צללו" דארף א קמץ גדול TZOOLaLI און נישט TZULLI אווי דער עולם זאגט.

גאר אינטערעסאנטע עובדא פון ברך משה זצ~ל
שכוח

[gamyuchad]

,,,,,,,,אזוי מיר האבן שוין געזעהן אז מ'קען נישט און מ'טאר נישט אונטערשאצן דעם כח פון די עבריים, דארפן מיר ארויסגיין מיט א מורא'דיגן כח, לויט אונזערע ביכער זענען דא דריי מיליאן עבריים (פרעה לא ידע משמונים אחוז שמתו בשלשת ימי אפילה.) וועלן מיר נעמען דריי הונדערט סאלדאטן קעגן יעדן עברי! מיר וועלן ארויסגיין מיט ניין הונדערט מיליאן סאלדאטן! (במכילתא כמה שיטות על ושלישים, י''א ג' על כל עברי, י''א שלשים, וי''א שלש מאות, ועי' רבינו בחיי שלדעת כולם היו צ רבוא, כי ג' השיטות מכוונים לג' השיטות על וחמושים עלו בנ''י, א' מחמש, א' מחמישים וא' מחמש מאות, עיי''ש) ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

לויט דעם חשבון פון רבינו בחיי אז עס איז געווען 900 מיליאן יוצאי צבא ווי גרויס איז ג'ווען דער שטח פון ארץ מצרים ??? גאנץ אפריקע???

די גמרא זאגט אין פסחים אז מצרים איז ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה
וזה לשון הגמרא
מצרים הי' ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ומצרים אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם אחד מששים בגן וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם.

דער רמב"ם אין הלכות מלכים פרק ה' שרייבט
ומותר לשכון בכל העולם, חוץ מארץ מצריים מן הים הגדול המערבי ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכול אסור להתיישב בה וכו', ואלכסנדרייה בכלל האיסור.

[קיקיון]

אין ירושלמי פסחים פ''ה הלכה ה' שטייט אז מצרים איז גרויס געווען מהלך ארבעים יום.

10.00 פרסה ליום
8000 אמות בפרסה
80000 אמות ליום

3,200,000.00 אמות למ יום
900,000,000 אנשי צבא
0.00356 אמות לאיש צבא

נישט ג'רעכענט במרובע
ווער וויל ציפערטיגען דעם חשבון ??

[gamyuchad]

י פרסה ליום

צו וואס ווילט איר צוקומען? שיעור ד' מאות פרסה?

[gamyuchad]

האסט זיכער געמיינט
אז א פרסה איז ד' מיל
איז מ' מיל ליום