לקוטים וענינים בפרשת ראה
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
- יאנאש
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15462
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך יוני 28, 2006 8:40 pm
- לאקאציע: וואו בינעך טאקע?
לקוטים וענינים בפרשת ראה
עס איז דא א באקאנט ווערטל, אז דער זכרון איז א גנב, איך וועל דא זאגן א ווארט וואס איך ווייס נישט אויב עס ווערט ערגעץ געברענגט, אבער בשעת לערנען די סדרה איז מיר עס אויפגעשווימען אויפן זכרון, אויב איינער האט דאס געזעהן אדער געהערט זאל ער ביטע זאגן.
שטייט אין פסוק, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום.
עס איז דא א באקאנטע מאמר חז"ל קדושין דף מ' מחשבה טובה הקב"ה מצטרפה למעשה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצטרף למעשה.
קען מען לכאורה זאגן אז עס איז מרומז דא אין פסוק, את הברכה קומט שוין אפילו ווען עס איז נאר 'תשמעו', משא"כ די קללה איז נאר ווען עס איז שוין 'וסרתם'.
שטייט אין פסוק, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום.
עס איז דא א באקאנטע מאמר חז"ל קדושין דף מ' מחשבה טובה הקב"ה מצטרפה למעשה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצטרף למעשה.
קען מען לכאורה זאגן אז עס איז מרומז דא אין פסוק, את הברכה קומט שוין אפילו ווען עס איז נאר 'תשמעו', משא"כ די קללה איז נאר ווען עס איז שוין 'וסרתם'.
- סאכדעס
- שר שלשים אלף
- תגובות: 31438
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יוני 27, 2006 2:15 pm
- לאקאציע: אלעמאל נאנט צו התאחדות
- פארבינד זיך:
כ'האב נעכטן געהערט גאר א שיין טרעפליך ווארט.
דער פסוק זאגט ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעון אל מצות ה' אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם.
זאגט ער אזוי, ראה אויב וועסטו זעהן און דו וועסט קוקען, אנכי נותן, איך בין דער וואס געט לפניכם היום ברכה וקללה, איך בין דער וואס געט די גוטע צייטן און די נישט גוטע צייטן. את הברכה אשר 'תשמעו', אויב וועט איר דערהערן, גרונטליך אריינקלערן, און זען אז אנכי נותן לפניכם, אלעס קומט פונעם זעלביגן זיסן באשעפער, אז מען דרייט זיך אויס און מען זעט אז דער טאטע איז גאר דער וואס האט געקלאפט אין רוקן, איז אלעס א ברכה, און פארקערט פארקערט.
דאס ווארט האט מיר דער דאיען איבערגעזאגט בשמו פון דעם רבין זי"ע וואס ער האטעס געהערט פון זיין הייליג מויל.
דער פסוק זאגט ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעון אל מצות ה' אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם.
זאגט ער אזוי, ראה אויב וועסטו זעהן און דו וועסט קוקען, אנכי נותן, איך בין דער וואס געט לפניכם היום ברכה וקללה, איך בין דער וואס געט די גוטע צייטן און די נישט גוטע צייטן. את הברכה אשר 'תשמעו', אויב וועט איר דערהערן, גרונטליך אריינקלערן, און זען אז אנכי נותן לפניכם, אלעס קומט פונעם זעלביגן זיסן באשעפער, אז מען דרייט זיך אויס און מען זעט אז דער טאטע איז גאר דער וואס האט געקלאפט אין רוקן, איז אלעס א ברכה, און פארקערט פארקערט.
דאס ווארט האט מיר דער דאיען איבערגעזאגט בשמו פון דעם רבין זי"ע וואס ער האטעס געהערט פון זיין הייליג מויל.
פקודתו פון התאחדות שמרה רוחי!
פרשת ראה
א פארשפעטיגטע שלש-סעודות תורה...
כתיב בסוף פרשת עיר הנדחת (דברים י"ג, י"ח) למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך וגו', וצ"ב איזה שייכות יש למקרא זה בכאן דאיירי בהריגת כל יושבי עיר הנדחת, ודברי האוהחה"ק ידועין בזה שכתב בזה"ל: לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת, לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה, עכלה"ק.
ולענ"ד נראה לפרש מאמר הכתוב באופן אחר, דעל ידי מדת האכזריות שמשתמשין בהן הורגי עיר הנדחת, בזה עצמם המה מעוררין שפע רחמים משמי מעל, בהקדם מה שראיתי בספר ולאשר אמר (להרה"ג ר' אשר אנשיל כ"ץ זצ"ל הי"ד מ'סערדאהעלי) פ' תשא, שכתב לפרש מאמר המדרש בפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו', ובמדרש ילקוט איתא כל העובר בים, וכבר תמהו המפרשים דאיך שייך לכאן ענין קריעת ים סוף.
וביאר הענין בהקדם מה שאפשר לדקדק בנוסח התפלה של זכרונות בראש השנה, וכן בהתפלה אחר פרשת העקידה שאומרים בכל יום אנו מתפללים "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מבן יחידו כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מדותיך", ולכאורה תמוה דהלא המשל אינו דומה להנמשל, שהרי אברהם אבינו כבש את רחמיו ונעשה אכזרי על בנו, ואנו מבקשים ההיפוך שהשי"ת יכבוש את כעסו ויתנהג עמנו ברחמים.
אלא הענין יובן על פי מה שפירשו תלמידי בעש"ט הק' את הפסוק ה' מלך גאות לבש (תהלים צ"ג) דהכוונה כי הנה תועבת ה' כל גבה לב, וכשהאדם משליך מעליו כל גדולה וכבוד והוא בענוה ובשפלות, אז כביכול השי"ת עושה לעצמו מלבוש מהגיאות הזה שהשליך האדם מעצמו, כמו איש שעושה לעצמו מלבוש מדבר החביב אליו, וזהו שאמר ה' מלך גאות לבש, שלובש עצמו בגיאותן של ישראל שהשליכו מעצמם עכת"ד תלמידי הבעש"ט זי"ע.
ופירש הוא ז"ל בזה מה שאמרו חז"ל (עירובין י"ג ע"ב) שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו, כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו, דכיון שמשליך מעליו הכבוד והגדולה, הקב"ה מתלבש עצמו במדה זו ונותן אותו בחזרה לאיש ההוא לגדלו ולנשאו, וכן אמרו חז"ל (זוהר בראשית קכ"ב) מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר, דמי שמקטין עצמו השי"ת חוזר ונותן לו הגיאות שהשליך מעליו ונעשה גדול ורב, וכן להיפוך.
וכתב עוד שם שכן הוא בכל המדות, כגון האדם שהוא בטבעו איש טוב ורחמן ובעבור כבוד שמו ית' הוא זורק את כל הרחמנות שלו ומתלבש במדת אכזריות כדי לעשות רצון קונו, אז השי"ת מתלבש באותו הרחמנות שזרק ומרחם בה על האדם הזה. ומפרש בזה מה שמבואר בתיקוני זהר על הפסוק מי יעלה לנו השמימה (פ' נצבים) דהר"ת הוא מיל"ה והסופי תיבות הוי', דהנה מצות מילה הוא מעשה אכזרי, כי עם ישראל בטבעם הם רחמנים בני רחמנים, ולקיים מצות הבורא ית"ש הוא כובש את רחמיו, ולכן מתלבש הקב"ה ברחמנות זו שהשליך מעליו, ואח"כ בעת הצורך הקב"ה מחזירו לו ומרחם עליו, ועל כן סופי תיבות הוי' דמורה למדת רחמים וחסד, כי מצות מילה מעוררת רחמים וכנ"ל.
ומיישב בזה דברי המדרש (פ' בשלח) אז ישיר משה, א"ז בגימטריא ח', בזכות מילה שניתנה לשמונה, כי מצות מילה סייע שיתלבש ה' במדת הרחמים שהשליכו בני ישראל עבור כבוד ה' ולהחזירם להם לרחם עליהם בשעת דוחקם. וזהו הכוונה במה שאנו מבקשים, כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו ורצה לשחוט את בנו, שהשליך מעצמו מדת הרחמנות ונעשה אכזרי על בנו, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו, אותו הרחמים שהתלבש בו הקב"ה אז, יחזור ויתן לנו ויכבוש את כעסו מעלינו.
ובזה בא אל המכוון לפרש דברי המדרש שהתחיל בו, דהנה מבואר במפורשים הטעם שצוה ה' ליתן לנדבת המשכן מחצית השקל דייקא, דהוא להורות שאם רוצים לזכות שישרה ה' שכינתו בתוך בני ישראל ויתרומם קרן ישראל, אי אפשר רק אם ישליכו בנ"י הגיאות ויהיו בענוה ובשפלות רוח, כמו שאמר הכתוב אשכון את דכא ושפל רוח, ואמרו חז"ל (סוטה ה' ע"א) הניח הקב"ה כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ואמרו (נדרים ל"ח) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על עניו, ועל כן נתנו מחצית השקל להורות על ענוה שאינו רק מחצית, ואז יזכו להשראת השכינה מטעם שנתבאר לעיל דע"י שהאדם זורק מעצמו מדת הגיאות הקב"ה עושה לעצמו ממנו מלבוש, ומתלבש בזה לרומם ולנשא את האדם שעשה לו המלבוש.
וזהו שאמר "כי תשא את ראש בני ישראל" אם רוצים לזכות לנשיאת ראש להרמת קרן ישראל, העצה לזה הוא, ונתנו איש כופר נפשו וגו' מחצית השקל תרומה לה', שיהיו בענוה ובשפלות רוח, ואז יחזיר להם ה' את הגדולה והגאון שהשליכו מעל עצמם.
ודבר זה יכולים להשיג כל העובר על הפקודים כל דעבר בימא, כי בשעת קריעת ים סוף המה ראו שזכות המילה עמדה להם, מטעם שהשליכו מעצמם מדת הרחמנות כדי למול את בנם, ע"כ נתלבש בזה הקב"ה להחזירם להם בעת צרה בשעת קריעת ים סוף, שיתעורר עליהם מדת הרחמים להעשות להם הנס הגדול עכת"ד הרב בעל ולאשר אמר ודפח"ח.
ועל פי דבריו יש ליישב קו' העולם (כמדומה שראיתי כן בספרים) אהא דאיתא בזוה"ק (ח"ג דף קמ"ה ע"ב) דהכהנים המה מסיטרא דחסד ע"ש, וכן כתב רבינו בחיי (במדבר כ"ה, י"ג) ע"ש, ולכאורה איך יצוייר שהכהנים מסיטרא דחסד יהיו עוסקים תמיד בשחיטת בעלי חיים ושפיכת דמן שלכאורה מוליד טבע האכזריות בלב האדם, ולפי הנ"ל אדרבה, על ידי שכובשין את מדת רחמנותם ושוחטין הקרבנות במצות הבורא ית"ש, עי"ז הקב"ה מתלבש במדת הרחמים שכבשו ומשפיע להם שפע חסד ורחמים משמי מעל, ונמצא שעל ידי שחיטת הקרבנות נעשה מדתן מדת החסד.
ומטעם זה לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי, וכבר הוקשה בזוה"ק (חלק ג' דף רכ"א ע"ב, הובא בקדושת לוי פ' פנחס) האיך נתכהן פנחס הלא כהן שהרג את הנפש נפסל מכהונה מחמת שמדת הכהן הוא חסד ולא דין ע"ש, ולפי זה אתי שפיר כמין חומר, דאדרבה כיון שהריגתו היתה כדי לקנא קנאת ה' צבאות ועל דבר כבוד שם שמים, הלכה מדת רחמנות שבלבו ונעשתה עטרה בראש השכינה הק' והקב"ה החזירה לו מדת החסד והשלום לברית כהונת עולם ומשם זכה פנחס למדת החסד בתכלית השלימות. וכן מצינו בלויים שלא נבחרו לעמוד לשרת עד שנתאכזרו על אחיהם להורגם בחטא העגל כדכתיב האומר לאביו ולאמו וגו' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, ובכח אכזריות זה לשם שמים זכו לעמוד ולשרת בבית ה'.
ועפ"י הדברים האלה יבוא מאמר המקרא כמין חומר, שאחרי שהתנהגו בני ישראל במדת האכזריות להשמיד להרוג ולאבד כל אנשי עיר הנדחת מאדם ועד בהמה וגם כל שללה שרפו באש, הרי כבשו בזה מדת רחמנותם עד מאד ועלתה מדה זו השמימה להיות עטרה לראש צדיק, ועל ידי זה השיב הקב"ה מחרון אפו שנתמלא רחמים בכח אכזריותן של בניו בעולם הזה, וזהו "למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך", דמדת הרחמים שאנו כובשין בהריגת אנשי עיר הנדחת משיבה חרון אף ה', והקב"ה חוזר ומשפיע לנו רחמים רבים משמי מעל, יהי רצון שנזכה לזה בב"א.
כתיב בסוף פרשת עיר הנדחת (דברים י"ג, י"ח) למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך וגו', וצ"ב איזה שייכות יש למקרא זה בכאן דאיירי בהריגת כל יושבי עיר הנדחת, ודברי האוהחה"ק ידועין בזה שכתב בזה"ל: לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת, לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה, עכלה"ק.
ולענ"ד נראה לפרש מאמר הכתוב באופן אחר, דעל ידי מדת האכזריות שמשתמשין בהן הורגי עיר הנדחת, בזה עצמם המה מעוררין שפע רחמים משמי מעל, בהקדם מה שראיתי בספר ולאשר אמר (להרה"ג ר' אשר אנשיל כ"ץ זצ"ל הי"ד מ'סערדאהעלי) פ' תשא, שכתב לפרש מאמר המדרש בפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו', ובמדרש ילקוט איתא כל העובר בים, וכבר תמהו המפרשים דאיך שייך לכאן ענין קריעת ים סוף.
וביאר הענין בהקדם מה שאפשר לדקדק בנוסח התפלה של זכרונות בראש השנה, וכן בהתפלה אחר פרשת העקידה שאומרים בכל יום אנו מתפללים "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מבן יחידו כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מדותיך", ולכאורה תמוה דהלא המשל אינו דומה להנמשל, שהרי אברהם אבינו כבש את רחמיו ונעשה אכזרי על בנו, ואנו מבקשים ההיפוך שהשי"ת יכבוש את כעסו ויתנהג עמנו ברחמים.
אלא הענין יובן על פי מה שפירשו תלמידי בעש"ט הק' את הפסוק ה' מלך גאות לבש (תהלים צ"ג) דהכוונה כי הנה תועבת ה' כל גבה לב, וכשהאדם משליך מעליו כל גדולה וכבוד והוא בענוה ובשפלות, אז כביכול השי"ת עושה לעצמו מלבוש מהגיאות הזה שהשליך האדם מעצמו, כמו איש שעושה לעצמו מלבוש מדבר החביב אליו, וזהו שאמר ה' מלך גאות לבש, שלובש עצמו בגיאותן של ישראל שהשליכו מעצמם עכת"ד תלמידי הבעש"ט זי"ע.
ופירש הוא ז"ל בזה מה שאמרו חז"ל (עירובין י"ג ע"ב) שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו, כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו, דכיון שמשליך מעליו הכבוד והגדולה, הקב"ה מתלבש עצמו במדה זו ונותן אותו בחזרה לאיש ההוא לגדלו ולנשאו, וכן אמרו חז"ל (זוהר בראשית קכ"ב) מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר, דמי שמקטין עצמו השי"ת חוזר ונותן לו הגיאות שהשליך מעליו ונעשה גדול ורב, וכן להיפוך.
וכתב עוד שם שכן הוא בכל המדות, כגון האדם שהוא בטבעו איש טוב ורחמן ובעבור כבוד שמו ית' הוא זורק את כל הרחמנות שלו ומתלבש במדת אכזריות כדי לעשות רצון קונו, אז השי"ת מתלבש באותו הרחמנות שזרק ומרחם בה על האדם הזה. ומפרש בזה מה שמבואר בתיקוני זהר על הפסוק מי יעלה לנו השמימה (פ' נצבים) דהר"ת הוא מיל"ה והסופי תיבות הוי', דהנה מצות מילה הוא מעשה אכזרי, כי עם ישראל בטבעם הם רחמנים בני רחמנים, ולקיים מצות הבורא ית"ש הוא כובש את רחמיו, ולכן מתלבש הקב"ה ברחמנות זו שהשליך מעליו, ואח"כ בעת הצורך הקב"ה מחזירו לו ומרחם עליו, ועל כן סופי תיבות הוי' דמורה למדת רחמים וחסד, כי מצות מילה מעוררת רחמים וכנ"ל.
ומיישב בזה דברי המדרש (פ' בשלח) אז ישיר משה, א"ז בגימטריא ח', בזכות מילה שניתנה לשמונה, כי מצות מילה סייע שיתלבש ה' במדת הרחמים שהשליכו בני ישראל עבור כבוד ה' ולהחזירם להם לרחם עליהם בשעת דוחקם. וזהו הכוונה במה שאנו מבקשים, כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו ורצה לשחוט את בנו, שהשליך מעצמו מדת הרחמנות ונעשה אכזרי על בנו, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו, אותו הרחמים שהתלבש בו הקב"ה אז, יחזור ויתן לנו ויכבוש את כעסו מעלינו.
ובזה בא אל המכוון לפרש דברי המדרש שהתחיל בו, דהנה מבואר במפורשים הטעם שצוה ה' ליתן לנדבת המשכן מחצית השקל דייקא, דהוא להורות שאם רוצים לזכות שישרה ה' שכינתו בתוך בני ישראל ויתרומם קרן ישראל, אי אפשר רק אם ישליכו בנ"י הגיאות ויהיו בענוה ובשפלות רוח, כמו שאמר הכתוב אשכון את דכא ושפל רוח, ואמרו חז"ל (סוטה ה' ע"א) הניח הקב"ה כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ואמרו (נדרים ל"ח) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על עניו, ועל כן נתנו מחצית השקל להורות על ענוה שאינו רק מחצית, ואז יזכו להשראת השכינה מטעם שנתבאר לעיל דע"י שהאדם זורק מעצמו מדת הגיאות הקב"ה עושה לעצמו ממנו מלבוש, ומתלבש בזה לרומם ולנשא את האדם שעשה לו המלבוש.
וזהו שאמר "כי תשא את ראש בני ישראל" אם רוצים לזכות לנשיאת ראש להרמת קרן ישראל, העצה לזה הוא, ונתנו איש כופר נפשו וגו' מחצית השקל תרומה לה', שיהיו בענוה ובשפלות רוח, ואז יחזיר להם ה' את הגדולה והגאון שהשליכו מעל עצמם.
ודבר זה יכולים להשיג כל העובר על הפקודים כל דעבר בימא, כי בשעת קריעת ים סוף המה ראו שזכות המילה עמדה להם, מטעם שהשליכו מעצמם מדת הרחמנות כדי למול את בנם, ע"כ נתלבש בזה הקב"ה להחזירם להם בעת צרה בשעת קריעת ים סוף, שיתעורר עליהם מדת הרחמים להעשות להם הנס הגדול עכת"ד הרב בעל ולאשר אמר ודפח"ח.
ועל פי דבריו יש ליישב קו' העולם (כמדומה שראיתי כן בספרים) אהא דאיתא בזוה"ק (ח"ג דף קמ"ה ע"ב) דהכהנים המה מסיטרא דחסד ע"ש, וכן כתב רבינו בחיי (במדבר כ"ה, י"ג) ע"ש, ולכאורה איך יצוייר שהכהנים מסיטרא דחסד יהיו עוסקים תמיד בשחיטת בעלי חיים ושפיכת דמן שלכאורה מוליד טבע האכזריות בלב האדם, ולפי הנ"ל אדרבה, על ידי שכובשין את מדת רחמנותם ושוחטין הקרבנות במצות הבורא ית"ש, עי"ז הקב"ה מתלבש במדת הרחמים שכבשו ומשפיע להם שפע חסד ורחמים משמי מעל, ונמצא שעל ידי שחיטת הקרבנות נעשה מדתן מדת החסד.
ומטעם זה לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי, וכבר הוקשה בזוה"ק (חלק ג' דף רכ"א ע"ב, הובא בקדושת לוי פ' פנחס) האיך נתכהן פנחס הלא כהן שהרג את הנפש נפסל מכהונה מחמת שמדת הכהן הוא חסד ולא דין ע"ש, ולפי זה אתי שפיר כמין חומר, דאדרבה כיון שהריגתו היתה כדי לקנא קנאת ה' צבאות ועל דבר כבוד שם שמים, הלכה מדת רחמנות שבלבו ונעשתה עטרה בראש השכינה הק' והקב"ה החזירה לו מדת החסד והשלום לברית כהונת עולם ומשם זכה פנחס למדת החסד בתכלית השלימות. וכן מצינו בלויים שלא נבחרו לעמוד לשרת עד שנתאכזרו על אחיהם להורגם בחטא העגל כדכתיב האומר לאביו ולאמו וגו' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, ובכח אכזריות זה לשם שמים זכו לעמוד ולשרת בבית ה'.
ועפ"י הדברים האלה יבוא מאמר המקרא כמין חומר, שאחרי שהתנהגו בני ישראל במדת האכזריות להשמיד להרוג ולאבד כל אנשי עיר הנדחת מאדם ועד בהמה וגם כל שללה שרפו באש, הרי כבשו בזה מדת רחמנותם עד מאד ועלתה מדה זו השמימה להיות עטרה לראש צדיק, ועל ידי זה השיב הקב"ה מחרון אפו שנתמלא רחמים בכח אכזריותן של בניו בעולם הזה, וזהו "למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך", דמדת הרחמים שאנו כובשין בהריגת אנשי עיר הנדחת משיבה חרון אף ה', והקב"ה חוזר ומשפיע לנו רחמים רבים משמי מעל, יהי רצון שנזכה לזה בב"א.
איך-הער;
ניין.
מיללער;
ייש"כ. איך האב געזען דאס ווארט ממש פערצופאלדיג ביים בליקן אינעם ספר פארגאנגענעם מאנטאג, אינמיטן שבת כאפ איך זיך אז דאס שטימט דאך מורא'דיג אויף "ונתן לך רחמים ורחמך", בין איך שנעל געלאפן אויפזוכן דעם ספר'ל, זיכער צו מאכן אז נישט דער זכרון האט אזוי באשלאסן, נאר עס איז מיר טאקע אליין בייגעפאלן, וכן הוה.
ניין.
מיללער;
ייש"כ. איך האב געזען דאס ווארט ממש פערצופאלדיג ביים בליקן אינעם ספר פארגאנגענעם מאנטאג, אינמיטן שבת כאפ איך זיך אז דאס שטימט דאך מורא'דיג אויף "ונתן לך רחמים ורחמך", בין איך שנעל געלאפן אויפזוכן דעם ספר'ל, זיכער צו מאכן אז נישט דער זכרון האט אזוי באשלאסן, נאר עס איז מיר טאקע אליין בייגעפאלן, וכן הוה.
-
- שר האלפיים
- תגובות: 2176
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 24, 2006 2:28 pm
קרעמער,
גוט געטייטשט! און ווי ר' יעקב אביגדור גערי שליט"א, דין רפיש מבית מילער, האט שוין אנגעצייגט, אז נאכן לערנען דעם שטיקל פונעם ולאשר אמר זעצט זיך דיין פשט ווי געגאסן.
אבער דא, אין היינטיגן פאל, קומט דיר א טאפלטער יישר כח, ווייל א חוץ פונעם טייטש וואס כ'אב הנאה געהאט, בין איך בארייכערט געווארן מיט א ידיעה נפלאה! כ'אב נאך קיינמאל נישט געזען און נישט געהערט די בחינה וואס ער ברענגט בשם די ספרי חסידות. (פלע... פלע... מ'קען מיינען... ווער ווייסט וואס... איך גרויסער תענית חלום נאך קיינמאל נישט געזען... שוין... וואטעווער...)
אויב ס'דיר נישט שווער, און דו קענסט מיר נאכקוקן דעם מקור פון די בחינה, וואלט איך שטארק הנאה געהאט.
גוט געטייטשט! און ווי ר' יעקב אביגדור גערי שליט"א, דין רפיש מבית מילער, האט שוין אנגעצייגט, אז נאכן לערנען דעם שטיקל פונעם ולאשר אמר זעצט זיך דיין פשט ווי געגאסן.
אבער דא, אין היינטיגן פאל, קומט דיר א טאפלטער יישר כח, ווייל א חוץ פונעם טייטש וואס כ'אב הנאה געהאט, בין איך בארייכערט געווארן מיט א ידיעה נפלאה! כ'אב נאך קיינמאל נישט געזען און נישט געהערט די בחינה וואס ער ברענגט בשם די ספרי חסידות. (פלע... פלע... מ'קען מיינען... ווער ווייסט וואס... איך גרויסער תענית חלום נאך קיינמאל נישט געזען... שוין... וואטעווער...)
אויב ס'דיר נישט שווער, און דו קענסט מיר נאכקוקן דעם מקור פון די בחינה, וואלט איך שטארק הנאה געהאט.
-
- שר חמש מאות
- תגובות: 689
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יאנואר 11, 2009 2:33 pm
יאנאש האט געשריבן:עס איז דא א באקאנט ווערטל, אז דער זכרון איז א גנב, איך וועל דא זאגן א ווארט וואס איך ווייס נישט אויב עס ווערט ערגעץ געברענגט, אבער בשעת לערנען די סדרה איז מיר עס אויפגעשווימען אויפן זכרון, אויב איינער האט דאס געזעהן אדער געהערט זאל ער ביטע זאגן.
שטייט אין פסוק, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום.
עס איז דא א באקאנטע מאמר חז"ל קדושין דף מ' מחשבה טובה הקב"ה מצטרפה למעשה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצטרף למעשה.
קען מען לכאורה זאגן אז עס איז מרומז דא אין פסוק, את הברכה קומט שוין אפילו ווען עס איז נאר 'תשמעו', משא"כ די קללה איז נאר ווען עס איז שוין 'וסרתם'.
עס איז דא א קונטרס ציונים יקרים וואס ערשיינט פון אן ארץ ישראל'דיגן מלקט, דארט האב איך געזען דאס ווארט בשם "מלבי"ם".
- יגרסהדותא
- מ. ראש הקהל
- תגובות: 3686
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 03, 2006 10:14 am
- לאקאציע: קאר וואש
יאנאש; לכל עת, ס'האט געדויערט צוויי יאר, אבער דיין געדאנק שטייט אין:
ישמח ישראל, און אין עצי חיים.
די סיבה פארוואס מ'האט עס נישט געטראפן און די לעצטע צוויי יאר, איז לכאורה, ווייל אין ספה"ק ישמח ישראל ברענגט ער די תורה אן די ווערטער "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", סאוי וויפיל "קרעמער" האט נאר ארומגעזוכט אויף די ווערטער, האט ער עס נישט געטראפן.
אין ספה"ק עצי חיים (אופן ג' איז די תורה), דארט ברענגט ער יא מיט דעם מאמר חז"ל, אבער, דא עקא, דער עצי חיים האט אויף א וואונדערליכן אופן אויסגעמיטן צו זיין אויפן אינטערנעט.. ער האט ווארשיינדליך ערליך געבעטן "ובקהלם אל תחד כבודי".. דער ווייטאג איז נאר, אז איבערגעזעצט איז עס אויך נישט, איך האב עס נאר געטראפן ווייל איך לערן עס שבת ביים טיש.
הצלחה
ישמח ישראל, און אין עצי חיים.
די סיבה פארוואס מ'האט עס נישט געטראפן און די לעצטע צוויי יאר, איז לכאורה, ווייל אין ספה"ק ישמח ישראל ברענגט ער די תורה אן די ווערטער "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", סאוי וויפיל "קרעמער" האט נאר ארומגעזוכט אויף די ווערטער, האט ער עס נישט געטראפן.
אין ספה"ק עצי חיים (אופן ג' איז די תורה), דארט ברענגט ער יא מיט דעם מאמר חז"ל, אבער, דא עקא, דער עצי חיים האט אויף א וואונדערליכן אופן אויסגעמיטן צו זיין אויפן אינטערנעט.. ער האט ווארשיינדליך ערליך געבעטן "ובקהלם אל תחד כבודי".. דער ווייטאג איז נאר, אז איבערגעזעצט איז עס אויך נישט, איך האב עס נאר געטראפן ווייל איך לערן עס שבת ביים טיש.
הצלחה
- moshele11211
- שר האלף
- תגובות: 1271
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 26, 2010 2:18 pm
פרשת ראה
בענין שכר מצוה מצוה
שטיקל נועם אלימלך פון דע וואך:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' נראה לפרש ע"ד שאמר התנא שכר מצוה מצוה וזהו הפירוש עשר תעשר כשתתן מעשר פעם אחד תזכה עוד לעשר. את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה רוצה לומר גם תזכה שכל תבואת זרעך שהוציאה השדה בשנה העברה תהיה לשנה הבאה הברכה בשדה שיעלה המעשר כמו כל התבואה של שנה העברה וכן כל שנה ושנה. וזהו תעשר את כל כו' שנה שנה:
כמעט די זעלבע בחינה פון קדושת לוי:
שהמפרשים דקדקו על הלשון אשר תשמעו, שהיה לו לומר אם תשמעון, כמו גבי אם לא תשמעון. ונראה דידוע דברי חכמינו ז"ל (קידושין לט ע"ב) דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל יש שכר אחד שאדם מקבל אף בזה העולם והוא דשכר מצוה מצוה (אבות ד,ב) רוצה לומר דשכר של מצוה הוא המצוה גופא שעשה דאין צריך יותר שכר, רק זה גופא שזוכה לעשות מצוה ועשה תענוג להבורא אין לך שכר יותר מזה. וזה שאמר הפסוק ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, רוצה לומר אפילו בעודכם חיים כשתעשו מצות הבורא תקבלו ברכה בזה העולם. ומפרש מהו הברכה וזהו שאמר הפסוק את הברכה אשר תשמעון, זה גופא מה שאתם תשמעון לי ותעשו מצותי זה גופא יהיה הברכה, כי אין תענוג גדול יותר מזה כנ"ל שכר מצוה מצוה, מה שאין כן גבי קללה חס ושלום דוקא אם לא תשמעון, הוצרך לכתוב אם:
- scy4851
- שר ששת אלפים
- תגובות: 6806
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יאנואר 29, 2008 11:57 am
- לאקאציע: אפשר קען איינער מיר זאגען וויא!
געהערט נעכטען א שיעור פון ר' ברוך רוזנבלום פון בני ברק האט ער געזאגט א רמז נפלא
די תורה הקדושה פאנקט אהן ראה אנכי וכ' את הברכה וכו' והקללה וכו'
פרעגט ער פארוואס ביי די ברכה זאגט די תורה דאס ווארט את און ביי קללה זאגט ער וה.
ממש א צוויי פסוקים שפעטער זאגט די תורה ונתת את הברכה על ....ואת הקללה על....
דארט שטייט יא את ביי קללה איז פארוואס דא נישט.
ענטפערט ער עס שטייט און מדרש תנחומא אז די אידען האבען זיך אפגערעדט צום רבוש"ע
הלמאי ווען די תורה שרייבט די ברכות אהנפאנג פרשת בחוקותי שטייט עס געריבען נאר און 11 פסוקים, ווידער די קללות שטייען אויסגעשפרייט איבער ארבעים חסר אחת פסוקים.
ענטפערט זיי דער רבוש"ע אז זיי זאלען קוקען וועלען זיי זעהן אז די ברכות פאנגען זיך אהן מיט א אלף "אם בחוקותי וכ'" און ענדיגט זיך מיט א תיו "ואוליך אתכם קוממיות".
ווידער די קללות פאנגען זיך אהן מיט א ויו "ואם לא תשמעו וכו'" און גייט צוריקוועגס נאר איין אות ביז הה "ביד משה"
זאגט רב רוזנבלום אז דאס איז מרומז דא און די פרשה "את" הברכה ביי ברכה גייט מען פון א ביז תיו
"וה"קללה, ביי קללה גייט מען פון ויו ביז הה. ודפח"ח
די תורה הקדושה פאנקט אהן ראה אנכי וכ' את הברכה וכו' והקללה וכו'
פרעגט ער פארוואס ביי די ברכה זאגט די תורה דאס ווארט את און ביי קללה זאגט ער וה.
ממש א צוויי פסוקים שפעטער זאגט די תורה ונתת את הברכה על ....ואת הקללה על....
דארט שטייט יא את ביי קללה איז פארוואס דא נישט.
ענטפערט ער עס שטייט און מדרש תנחומא אז די אידען האבען זיך אפגערעדט צום רבוש"ע
הלמאי ווען די תורה שרייבט די ברכות אהנפאנג פרשת בחוקותי שטייט עס געריבען נאר און 11 פסוקים, ווידער די קללות שטייען אויסגעשפרייט איבער ארבעים חסר אחת פסוקים.
ענטפערט זיי דער רבוש"ע אז זיי זאלען קוקען וועלען זיי זעהן אז די ברכות פאנגען זיך אהן מיט א אלף "אם בחוקותי וכ'" און ענדיגט זיך מיט א תיו "ואוליך אתכם קוממיות".
ווידער די קללות פאנגען זיך אהן מיט א ויו "ואם לא תשמעו וכו'" און גייט צוריקוועגס נאר איין אות ביז הה "ביד משה"
זאגט רב רוזנבלום אז דאס איז מרומז דא און די פרשה "את" הברכה ביי ברכה גייט מען פון א ביז תיו
"וה"קללה, ביי קללה גייט מען פון ויו ביז הה. ודפח"ח
the SCY is the limit