* רבי יעקב יוסף שלמה מוואסלוי - יא טבת תשמ"ה

תולדות וסיפורי צדיקים וחסידים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

שמואל'יק'יל
שר חמישים ומאתים
תגובות: 255
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 25, 2008 8:29 pm

* רבי יעקב יוסף שלמה מוואסלוי - יא טבת תשמ"ה

תגובהדורך שמואל'יק'יל » זונטאג ינואר 04, 2009 8:56 pm

און מיטוואך סע וועט זיין די יו"ד פון דער פרידיגער וואסלויער רבי כ"ק אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב יוסף שלמה הלפרין פון וואסלוי זיע"א.

שמואל'יק'יל
שר חמישים ומאתים
תגובות: 255
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 25, 2008 8:29 pm

תגובהדורך שמואל'יק'יל » מאנטאג ינואר 05, 2009 6:36 pm

הערשטע חלק פון המאמר וואס געדרוקט פאר 2 יאר און קונטרס "הקבצו" וואסלוי.



ויחי יעקב
פרקים נבחרים ממסכת חייו הזוהרת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל
רבנו הקוה"ט הרה"ק רבי יעקב יוסף שלמה הלפרין זי"ע מוואסלוי
כ"ב שנים להסתלקותו
יעקב שלמה לוי
פרק ראשון/ בשחרית הימים

בין שלל הגוונים שנתעטרה בהן עטרת החסידות, תפסה שושלת הקודש של ריז'ין מקום נכבד ביותר, מקום של מלכות. ובשושלת זו גופה, רבו גם רבו הגוונים והצורות. כתר אחד הוא בית ריז'ין, אלא שיהלומים בו הרבה. כל אחד וצביונו, כל אחד והחן המיוחד הנסוך עליו.
הצד השוה שבהם שחן מלכות נסוך על אורחותיהם של כל קדושי השושלת, שמעשיהם ודרכיהם מכוסים וטמונים באלף עזקאין, ושלא היו מסיחים דעתם לעולם מלעזור לאחיהם בני ישראל, אלו שחסו בצילם ואף אלו שלא.
גוון מיוחד ומלא רחמים וחסד, זהר בחצרות ריז'ין שקמו ברומניה וחבליה: מולדובה, בסרביה, בוקובינה וכל השאר. כך נתפרסמו לשם ולתהילה שטפינשט, בוהוש, וואסלוי, פאשקאן, אדז'וד ועוד.
יהודי רומניה – ברובם תמימים ופשוטים היו, אנשי עמל שנתייגעו קשות לפרנסתם. מלאים אמונה היו וגדושים באמונת חכמים. וצדיקי בית ריז'ין שהתגוררו בארץ ההיא הציפו את צאן מרעיתם באהבה ובחמלה, באוזן קשבת לצרותיהם, ובעזרה – בדרך הטבע ושלא בדרך הטבע – לכל צרה שלא תבוא. כל זאת - לצד עומדם על משמר גחלת היהדות הצרופה והשגחתם על חומות היהדות לבל תימוטנה בצוק העיתים.
באווירתה המיוחדת של ריז'ין הרומנית, בלטה תופעה מדהימה, איך קדושי עליון אלו שהיו גאונים בתורה וחריפים ומחודדים ביותר, לצד היותם מקודשים בקדושת עצמם ובקדושת אבותיהם – יורדים היו "מן ההר אל העם", כופפים קומתם הרוחנית ומטים את כל הוייתם לצרכיהם של עמך ישראל.
ובתוך האור הזוהר והקסום של ריז'ין דרומניה, נתייחד לה מקום של כבוד משל עצמה, לחצר הקודש של "וואסלוי"!
*
האדמו"ר הראשון לבית וואסלוי, הרה"ק רבי שלום הלפרין זי"ע, המכונה בפי החסידים "דער אלטער רבי" – האדמו"ר הזקן, בן בתו של סבא קדישא מריז'ין היה. הוא נולד בחצר המלכות בסאדיגורא כמה שנים לפני פטירת זקנו זי"ע, ששרוי היה בשמחה מיוחדת ביום הכנסתו בבריתו של אאע"ה וקרא את שמו של הרך הנולד על שם אביו רבי שלום מפרוהובישטש.
שם בסאדיגורא גם גדל והתחנך. אוירת הקודש והחינוך המיוחד אותם ספג וקיבל בחצר הקודש, בשנותיו הראשונות – תחת עינא פקיחא של הס"ק (שעד זקנה ושיבה של אדמו"ר רבי שלום זי"ע חקוקים היו צורתו ואף סגנון דיבורו של הריז'ינער הק' בזכרונו). ואחר כך בצל דודו הרה"ק רבי אברהם יעקב זי"ע, האדמו"ר הזקן מסאדיגורא, עיצבו את קומתו הרוחנית וטבעו בו את חותמה המובהק של ריז'ין לעד ולעולמי עולמים.
אמנם כן, לצד הסגנון המלכותי האצילי מבית אמא, סיגל רבי שלום לעצמו תכונות ודרכים משלו שנתנו לה לוואסלוי את גוונה המיוחד.
רבי שלום זי"ע, בדרך של קנאת ה' צבקות היה צועד, ונוהג בתקיפות יתירה כנגד פורקי עול ותופעות של פריקת עול, באופן שהיה שונה מההנהגה הריז'ינית הכללית שכל כולה חן וחסד ורחמים. אלא שבמלאכת מחשבת נשתלבו אצלו התקיפות והחמלה, הקנאות והרחמים כשהם משלימים זה את זה.
הנהגה זו באה לו – בין היתר – מבית אבי אבא. אביו, הרה"ק רבי דוד הלפרין זי"ע חתנו של הקדוש מריז'ין, מגזע היחס היה. אביו שלו, רבי יעקב יוסף הלפרין זצ"ל מבארדיטשוב , (שמרן רבי שלום שהה משך שנים מספר במחיצתו) - מדברנא דאומתיה היה, שתדלן בדברים שבקדושה ומנהיג ללא חת שעמד בגבורה במלחמה על שמירת מבצרי היהדות מול רוחות ההשכלה האיומות שאיימו להרוס כל חלקה טובה. אף אבותיו למעלה בקודש מנהיגים דגולים ותקיפים היו, שתורה וגדולה נתאחדו על שולחנם והיו עוסקים בצרכי ציבור. ותכונה זו של מנהיגות ברמה נמסכה בהנהגת האצילות המלכותית ומלאת החן שבאה לו לאדמוה"ז מוואסלוי מבית ריז'ין.
ואף כשנלקח אחר כבוד כחתן לבן דודו, רבינו אדמו"ר הזקן מבוהוש זי"ע , – ובוהוש הלא סמל ודוגמא של רחמים ו'ירידה אל העם' היתה - וספג עוד ועוד גינוני הנהגת צאן קדשים באורך רוח וסבלנות אין קץ, עם כל זה לא הועמה תקיפותו, במקום הצורך בלבד – כמובן.
בכל הנוגע להצלת היהדות מציפורני ההשכלה והציונות שעשו בה שמות עמד כצור חלמיש ולחם כארי – לעיתים כשהוא בודד במערכה – ואף כשנראה היה כי המאבק אבוד, לא נרתע.
עליו המליצו החסידים את לשון הפסוק: "בקנאו את קנאתי...הנני נותן לו את בריתי שלום!" . קנאות חריפה מחד, אך יחד עם זאת שלום, שכן כזקן מלא רחמים היה, וכדברי הכתוב: "שלום שלום לרחוק ולקרוב". מקרב ומרעיף נטפי ניחומים וטללי תחיה לכל יהודי באהבה ובחמלה עד אין קץ עד כי "אמר ה' ורפאתיו" בגשמיות וברוחניות. תלמדי חכמים מופלגים נמשכו אל גאונותו וקדושתו. והמוני העם פקדו בהמוניהם את חצרו בשל היחס החמים והמופתים הגלויים והמפעימים ש'התגלגלו' אצלו.
כשנפטר אביו הרה"ק רבי דוד זי"ע , הפצירו בו החסידים לעטות על עצמו אדרת הנהגה והוא סירב. אבל כעבור זמן לא רב, בתרנ"ה או בתרנ"ו, ציווהו חותנו הרבי מבוהוש זי"ע (סמוך לפטירתו) לילך ולהנהיג עדה בעיר 'ראדוקאנען'. וכה המליץ באזניו: "עליך קורא אני: "רדו – כנען", אף הוא הבטיחו שיהא אוירה של ארץ ישראל שרוי בראדוקאנען.
כיון שבא אדמוה"ז רבי שלום לראדוקאנען, שינתה העיירה את פניה לטובה לבלי הכר. מספר היהודים שבה עלה בהתמדה עד שהגיע לכפל כפליים ממספרם בתקופה שלפני שעלתה ראדוקאנען על מפת החסידות.
ושם, בחצרו של אדמו"ר הזקן רבי שלום זי"ע [שכונה בחיבה ובהערצה בין המוני יהודי רומניה "רבי שלומו'ניו"], תחילה בראדוקאנען ומתרס"ט בעיר המחוז 'וואסלוי', עמדה עריסתו של נכדו חביבו, מרן רבינו אדמו"ר הרה"ק רבי יעקב יוסף שלמה, זכותו תגן עלינו.
*
בן יחיד היה לו לרבי שלום, ורבי חיים דוב שמו. הוא נולד בתרל"ז בחצר הקודש בבוהוש, ושם נתגדל ונתחנך בצל הסבא קדישא מבוהוש עד מלאת לו כי"ח שנים. [הוא היה בן גילו וידיד נפשו של דודו הצעיר,יענק'ניו, מי שנודע ברבות הימים כהאדמו"ר מהוסיאטין בעל 'אהלי יעקב' זי"ע. רבי חיים דוב וה'אהלי יעקב' התחנכו יחד, ולפי המקובל היו אז עוד שלשה נכדים בני אותו גיל שגדלו והתחנכו בצוותא בבוהוש . הקשר הנפשי העמוק בין מרן אדמו"ר מוהרח"ד ואדמו"ר ה'אהלי יעקב', נמשך עד סוף ימי חייהם].
עד כמה שהיה רבי שלום דמות רבת אנפין, סמל ודוגמא לשילוב שבין ההנהגה של משפחת הלפרין הרוממה לדורותיה, להנהגה המלכותית והרחמנית של ריז'ין, הרי שבנו רבי חיים דוב היה בעל הנהגה שונה במקצת. כל כולו ניצוק מאותו זהב ששמו "בוהוש".
השם "בוהוש" הצית שלהבות בהמוני לבבות יהודיים ברומניה, גם כאלו שגחלי יהדותם כבר עממו. בוהוש היתה התגלמות טוב הלבב במהותו, ללא לבושים וכיסויים. פה באה לידי ביטוי עז ונרגש הנהגתו ומורשתו של הסבא הגדול הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע , אוהבן של ישראל הנודע לדורות. כאן היה מקום לכל יהודי באשר הוא, מתלמידי חכמים מופלגים, חסידים בעלי מדרגה, ועד כפריים תמימים ופשוטים. כולם נשטפו בים האהבה ובנהרות הרחמים שזרמו בבוהוש ללא מעצור.
הוא היה מופלג בחכמתו ובצדקותו, זיו תוארו הנסיכי היה מדהים.
בהגיעו לפרקו, נשא את הרבנית חיה בת ציון. בת קדושים מגזע סאווראן.
*
בה' באלול תרס"ב נתמלאה חצר הקודש בראדוקאנען בשמחה וגיל, כאשר ילד יולד למשפחת הרבי, בן לבנו הרה"ק רבי חיים דוב שמילא לימים את מקומו.
מלבד היותו של אבי הבן רבי חיים דוב קדוש בן קדושים, היתה גם זוגתו הצדקנית, היולדת, נצר מגזע היחס. בתו של הרה"ק רבי דוד מסאווראן , בן הרה"ק רבי שמעון שלמה זי"ע שהיה בנו של הרה"ק המפורסם רבי משה צבי זי"ע ה'סאווריינער' . היא גם היתה מצאצאי רבנו הבעש"ט הקדוש ועוד צדיקים מפורסמים.
כיון שנכנס בבריתו של אברהם אבינו נקרא שמו בישראל "יעקב יוסף שלמה", "יעקב יוסף" – על שם סב סבו, הנגיד הרבני החסיד המפורסם רבי יעקב יוסף הלפרין זצ"ל, שהיה מחותנו של סבא קדישא מריז'ין, אבי חתנו הרה"ק רבי דוד הלפרין זי"ע. ו"שלמה" על שם סב אמו הרה"ק רבי שלמה מסאווראן זי"ע.
מיום עמדו של "יענק'ניו" כפי שכינוהו בחיבה, על דעתו, ראו בו הכל דמות בבואה של זקנו הרבי ר' שלום, שמדת ה'גבורה שבמלכות' שלו נתמזגה יפה יפה ב'חסד שבמלכות' אותו ספג יענק'ניו מאביו הרחום רבי חיים דוב. אף זקנו שם עינו עליו לטובה והשגיח עליו בעינא פקיחא ביותר. הוא נתגדל בחצה"ק יחד עם אחיו המבוגר ממנו הרה"צ רבי יצחק זצ"ל ואחיו הצעיר הרה"צ רבי ישראל זצ"ל , שזקנם העמיד להם את טובי המלמדים והמחנכים. חיבה יתירה נתחבב יענק'ניו מזקנו שלא זז מלקרבו והיה רווה נחת ושמחה בהיות הנכד במחיצתו. וחיבה מיוחדת זו שרחש לו סבא קדישא לא זזה הימנו עד הסתלקותו לשמי רום של אדמו"ר רבי שלום זי"ע בשנת תרצ"ט.
אף הוא, יענק'ניו הצעיר, דבק בזקנו באהבה רבה כמים הפנים אל הפנים, ומיום שנולד עד שמלאו לו ל"ז שנה ונלקח זקנו לשמי רום – למעט תקופות קצרות – לא זזה ידו מתוך ידו . לא היה מרים את ידו ואת רגלו מבלי להיוועץ בזקנו ועד זקנה ושיבה היה מתגעגע ועורג ונכסף לזקנו הקדוש.
בשנת תרס"ט, כשעקר הרבי את משכנו מרדוקנען בעקבות פתיחת בית ספר יהודי שלא לרוחו, וקבע את משכנו בעיר המחוז וואסלוי, עברה עמו כל המשפחה, כמובן. שמו של הרבי נקרא מאז לדורות – הרבי מוואסלוי.
חינוכו של הרבי הזקן ר' שלום שהיה מפורסם בהתמדתו המופלגת – ניכר בו היטב ביענק'ניו, שעות על גבי שעות יושב היה רכון על ספריו והוגה בתורה הק' בעמקות נפלאה. חסידים ת"ח מופלגים הסתופפו בצל זקנו בחצר הקודש בוואסלוי ונמנו על היושבים הקבועים ב"הויף", ומבאר כולם דלה חכמה. במיוחד שימשו כרבותיו הגה"ח רבי אלטר (שו"ב) ויינטרוב זצ"ל, גאון מופלג בנגלה ובנסתר ומפורסם ביראתו שקדמה לחכמתו, שהיה רב ה"הויף" בוואסלוי, והגה"ח רבי דוב בער רבינוביץ' זצ"ל רב העיר וואסלוי, חסיד בלב ונפש של מרן אדמוה"ז, שהיה מגדולי בעלי ההוראה ברומניה ובארץ ישראל והעמיד תלמידים הרבה . אצלו למד יענק'ניו הוראה הלכה למעשה.
במיוחד חביבות היו עליו שעות השחר. קם היה מדי לילה בשעה 2.00 והוגה בתורה עד שעת שחרית. (מנוהגו זה לא פסק עד זקנה ושיבה, וכפי שהתבטא בערוב ימיו לבנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א : "בלי חמש שעות הכנה איני יכול לגשת לתפילה!")
*
כאן המקום לספר עובדה מופלאה שנודעה לפני כשנה ומחצה. היה זה בחודש סיון תשס"ה כאשר כמה אברכים מארה"ק נסעו לעיר וואסלוי שברומניה, בכדי לשפץ את ציונו הק' של אדמו"ר הזקן זי"ע. בעודם שם נכנסה יהודיה ישישה אל האוהל הק' והופתעה לפגוש שם חסידים כמבית אבא, "ווי אין דער היים". פתחה פיה ברגש וסיפרה: תושבת העיר יאסי היא כיום, אבל נולדה וגדלה בוואסלוי בסמוך לחצר הקודש ובני משפחתה מקורבים היו לרבי ביותר. אף היא בקטנותה היתה הולכת עם אמה עליה השלום דבר יום ביומו לעזור על יד הרבנית הצדקנית בעבודות הבית ובפרט בבישול עבור ה"יושבים" שבחצר הקודש.
עיניה נצצו מדמעות בדברה, הכל כמו קם וניעור בזכרונה לחיים. היא שפעה תיאורים וסיפורים על ההווי והחיים בוואסלוי של הרבי הזקן רבי שלום זי"ע, ועל משפחתו וצאצאיו, וכיון שהגיעה לתאר את "יענק'ניו" נתלהבה וקראה ברגש:" יענק'ניו?! הרי הוא זה שב"הויף" כינוהו: "דער פרומער בחור - הבחור שאינו מרים את עיניו" על שום זהירותו המופלגת בשמירת העיניים!
והיה הדבר לפלא שכשבעים שנה מאז ימי בחרותו עוד היו תיאורי גינוני הקדושה שלו חקוקים בזכרונה.
*
בימים ההם, לא חזון נפרץ היה במולדובה, לראות בחורים הגולים ממקומם למקום תורה. על אחת כמה וכמה שלא בנש"ק, שהיו ספונים וטמונים ב"הויף" של אבותיהם וזקניהם הקדושים. עם כל זאת, היתה דעתו של מרן אדמו"ר הזקן זי"ע כי צו השעה הוא להתבצר בהיכלי הישיבות אשר רק הן משמשות כמגן וחומה בפני הרוחות הסוערות של תנועות ההשכלה והציונות וכד' שעשו שמות בצעירי הארצות ההמה. היה הרבי שולח כל בחור וטוב שנפשו חשקה בתורה ללמוד דווקא בישיבה, בקישינב או בוויז'ניץ, בבוהוש או בווישווא או בכל ישיבה אחרת ברומניה ועל אף שרחוקות היו מוואסלוי מרחק רב ועצום.
אף כשגדל יענק'ניו וספג מלא חפניים תורה והוראה וחסידות מבני היכלא דוואסלוי, עמד זקנו הק' ושלח אותו ואת אחיו לווישווא, לישיבתו של הרה"ק רבי מנחם מנדל הגר זי"ע, ה"שארית מנחם" מווישווא . זאת, על אף שוואסלוי נודעה כחצר שלמדנים גדולים שוהים בה תדיר.
קצת יותר משנה למד בווישווא וזכר אותה שנה לא מש לעולם מזכרונו. תדיר מתרפק היה בגעגועים על ישיבת ווישווא ועל ראשה זי"ע שקירבו קירבה יתירה כאחד מבניו. עד סוף ימיו החשיב אותו כאחד מרבותיו . כאשר סיים לימודיו שם, נתעטר בעטרת סמיכת חכמים בתעודת "יורה יורה ידין ידין" מגדולי ופארי רבני רומניה.
השהות בווישווא פתחה לפניו אופקים חדשים והעשירה את מעיינות החיים שפכו בקרבו. אבל נפשו הצמאה לדבר ה' לא אמרה די, חפץ היה לקנות עוד ועוד קנייני נצח. כיון שכך קם ונסע לפולין בכדי להכיר את צדיקיה ולהתבשם מקדושתם. דבר נדיר מאד ברומניה של אז.
בווארשא הבירה התגורר באותה עת דודו האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל שפירא מגרודזיסק זי"ע, שהיה רבם של אלפי אלפי חסידים. (הרבי מגרודזיסק התייתם בינקותו, ואמו, בת אדמו"ר הזקן מבוהוש זי"ע, נישאה בשנית – והיא אך בת י"ז שנה – לבן דוד אביה, אדמוה"ז מוואסלוי זי"ע, כך שאדמו"ר הרה"ק רבי חיים דוב זי"ע היה אחיו מאם של הרבי מגרודזיסק זי"ע). כאן בווארשא נפתח לפניו עולם חדש נוסף, עולמה של החסידות הפולנית. במחצית השנה ששהה בפולין הרבה לשהות בצל צדיקיה, ובמיוחד אצל האדמורי"ם לבית גרודזיסק – קוז'ניץ, כמו האדמו"ר הרה"ק מלברטוב זי"ע שהיה חתן הרבי מגרודזיסק, והאדמו"ר הרה"ק מפיאסעצנא זי"ע שהיה דודו של הרבי מגרודזיסק (אם כי צעיר ממנו בשנים רבות!).
אף הם הראו פנים שוחקות ומאירות ביותר לנסיך הריזי'ני שבא בצל קורתם והרווהו מלא חפניים של קדושה וטהרה, חכמה ובינה.
משחזר לארץ מולדתו והוא מלא וגדוש מזן אל זן, אוצר כל כלי חמדה, היה שמו הולך לפניו ונתנו בו הכל את עיניהם שבחור מורם מעם הוא.
*
בימים ההם התגורר ביאס בירת מולדובה, הרה"צ רבי אברהם אביש קאנר זצ"ל (מי שנתפרסם ברבות הימים כהאדמו"ר מטשחויב – חיפה) , והוא בנו של הרה"ק רבי יעקב שמשון זי"ע האדמו"ר מטשחויב, שהיה חתנו של הרה"ק רבי משה'לי משינאווא זי"ע, בנו של מרן ה"דברי יחזקאל" משינאווא. כיון שראה רבי אברהם אביש את נכדו של הרבי מוואסלוי, הבחור המופלג רבי יעקב יוסף שלמה והנה משכמו ומעלה גבה מכל העם, הריץ מכתב לאביו שהתגורר בקלויזנבורג הרחוקה לאמר: הנה נא עמנו בחור יקר מפז, סגולת מלכים, חושה נא ואל תתמהמה ובא הנה, וזכה בו לחתן לבתך אחותי הצנועה והחסודה שתחי'.
נזדרז הרבי מטשחויב ובא ליאס כעצת בנו, ובשעה טובה ומוצלחת נגמר השידוך בין הצדדים למזל טוב (כשהמוליך ומביא בין המחותנים היה הרה"ח המפורסם רבי מוטל [מוהל] אברמוביץ' ז"ל ).
כאשר נערכה החתונה למזל טוב בקלויזנבורג , הטריח עצמו סבא קדישא מרן אדמו"ר הזקן זי"ע ונסע את כל הדרך מעירו עד העיר הרחוקה לחתונת נכדו מחמל נפשו. מאורע זה נחקק היטב בזכרונם של בני קלויזנבורג וגלילותיה שעד אז לא ראו מימיהם צורת אדמו"ר מבית המלכות הריז'ינאי והופעתו של הרבי מוואסלוי בעירם הותירה עליהם רושם כביר. תקופה ארוכה לאחר מכן עוד משיחים היו באותה שמחה, שבה נזדמנו לראשונה מזה שנים רבות אדמורי"ם מחצרות ריז'ין וצאנז גם יחד.
בית חותנו של רבי יי"ש, נתברך בבנין וחתנין רבנן למכביר – כולם שימשו בהמשך כרבנים ואדמורי"ם - שחברתם ערבה מאד לחתן הצעיר.
אלו היו בניו וחתניו של הרבי מטשחויב זי"ע:
בניו: הרה"ק רבי אברהם אביש מטשחויב – חיפה . הרה"ק רבי ברוך קאנר – הלברשטאם מטשחויב – צאנז . הרה"ק רבי מטשחויב - איסט סייד והרה"צ רבי פנחס יוסף קאנר זצ"ל.
וחתניו: האדמורי"ם לבית דעעש, הרה"ק רבי חיים מנחם מנדיל פאנעט זי"ע הי"ד (חותנו של כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א), ואחיינו הרה"ק רבי יעקב אלימלך פאנעט זי"ע הי"ד , האדמו"ר מאלעסק הרה"ק רבי אשר אנשיל אשכנזי זי"ע , האדמו"ר מסאמבור רבי אלעזר הכהן יאלעס זי"ע ורבי יוסף דוב יונגרייז זצ"ל הי"ד הרב הצעיר מדענז' .
השהות בקלויזנבורג, שהיתה עיר מלאה חכמים וסופרים – במחיצת חותנו וגיסיו נעמה לו מאד והרחיבה את אופקיו. שם גם בא בקשרי ידידות עם ש"ב הרבי בעל "שפע חיים" מקלויזנבורג. אבל נפשו כמהה לצור מחצבתו, לזקנו אדמו"ר הזקן ולאביו הקדוש. כעבור תקופה לא ארוכה מנישואיו חזר אל ה"הויף" בוואסלוי, סמוך ונראה לרבי שלום זי"ע
ה"הויף" בוואסלוי, בהדר וגינוני מלכות היה בנוי כמיטב מסורת בית ריז'ין. מלבד בית המדרש הגדול וה"קלויז" הקטן היו בו עוד עשרים ושנים חדרים. הנכד האברך הצעיר רבי יעקב זכה לקבל למגוריו את החדר הסמוך ביותר לקודש הקדשים, חדרו של סבא קדישא.
וסיפור נפלא מאותם ימים מאיר את עינינו ומראה לנו איך ידעו צדיקי בית ריז'ין – ומעין רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא בשעתו – לנהוג בכל טכסיסי מלוכה ועם כל זאת לא להנות מן העולם אפילו באצבע קטנה, כשהם פרושים ומובדלים מכל הסובב אותם.
היה זה לעת נולדה לו לרבי יעקב בתו הבכורה, הרבנית פרנקל תחי'. הרבי הזקן קרא לנכדו וביקשו להוליכו אל ב י ת ו של הנכד בכדי לבקר את היולדת ולברכה בברכת "מזל טוב" כנהוג.
הנכד נדהם, באשר לא ידע הרבי כלל כי ב ח ד ר ה ס מ ו ך ל ח ד ר ו מתגורר הנכד האהוב מזה כמה שנים.
*
אילן התפארת שצמח בכרם בית וואסלוי זכה לחיבה מיוחדת עד כדי הערצה, של זקני צדיקי וגדולי הדור בכלל, ושברומניה בפרט. מעשה מפורסם הוא שהגיע פעם ליאס בכדי להשתטח על ציון דודו זקנו כ"ק רבי מנחם נחום זי"ע הרבי הראשון משטפינשט , ביומא דהילולא דיליה שחל בי"ד כסליו.
כאשר בא שמה ראהו הרבי משטפנשט כ"ק רבי אברהם מתתיהו זי"ע (שהיה בן גילו של אדמוה"ז רבי שלום זי"ע ובשחר ימיו נתגדל עמו בחצר הס"ק בסאדיגורא), קרא לו הרבי משטפנשט בחיבה רבה והעלהו לנסוע עמו במרכבתו ביחידות.
זה היה כבוד שבו זכו יחידי סגולה ממש. המעשה באברך הצעיר שזכה למה שלא זכו רבים וטובים הכה גלים בכל רחבי רומניה החסידית.
גם אצל דודיו זקניו, הרבי מפאשקאן והרבי מאדז'וד זי"ע (בני אדמוה"ז מבוהוש) זכה ליחס נדיר. בתקופה הקצרה בה עוד התגורר בקלויזנבורג, גם מגיע היה להסתופף בצל הרבי בוואסלוי. באחת בפעמים הללו, והיה זה כאשר נסע לשבות בשבת חנוכה בוואסלוי, תכנן את נסיעתו דרך העיר פאשקאן, שם התגורר כ"ק מרן הרבי רבי משה לייב זי"ע, בכדי שיוכל לחנות שם בדרכו ולהנות מזיו פניו של דו"ז הקדוש.
לעיתותי ערב הגיעה הרכבת לפאשקאן, עד למועד יציאת הרכבת הבאה לכיוון וואסלוי נותר פרק זמן מסויים ובו נחפז רבי יענק'ניו לבית הרבי בכדי לחזות בנועם זיו עבודת הקודש של הדלקת נר חנוכה בפאשקאן.
הוא הספיק להגיע עוד לפני ההדלקה. הרבי מפאשקאן קיבל את פניו בשמחה גלויה. אחרי קבלת הפנים החמה נפנה להתכונן לעבודת ההדלקה.
הזמן התארך, רבי יענק'ניו הציץ בשעונו וראה כי שעת יציאת הרכבת מתקרבת והוא לא יספיק להשתתף בכל סדר ההדלקה של הרבי בפאשקאן.
"לכל הפחות אשמע את הברכות ואראה את ההדלקה" - הרהר לעצמו. הוא החליט לצאת לדרך מיד אחרי הדלקת הנרות, לפני אמירת "ויהי נועם" שנתמשכה בפאשקאן שעה ארוכה.
הרבי יצא אל בית המדרש. המון חסידים ניצב סביב סביב כשהוא מרותק לדמותו הזוהרת של הצדיק. את הדממה ניתן היה למשש בידיים.
קולו של הרבי בקע את הדממה, עריבות ברכותיו התפשטה בעצמות כשמן מרפא. סיים לברך, גחן אל המנורה והדליקה. כעת, הזדקף, מוכן ומזומן להתחיל באמירת "ויהי נועם" כמדי יום ביומו.
אבל, מה זאת?!
הרבי אינו אומר "ויהי נועם". במקום זה פונה הוא אל האורח הצעיר, נכד גיסו הרבי מוואסלוי ונכנס עמו אל החדר לתדהמתם המוחלטת של הנוכחים.
רק אחרי שנפרד בלבביות מרבי יענק'ניו בתוך חדרו המיוחד, יצא הרבי מפאשקאן חזרה אל ה"קלויז" והמשיך באמירת ה"ויהי נועם"!
*
אמנם, היחס לו זכה בחצר הקודש באדז'וד חרג מעל ומעבר לכל דמיון.
היה זה בעת מגוריו בוואסלוי, כאשר נוסע היה כפעם בפעם לקלויזנבורג לבקר במעון קדשו של חותנו הרבי מטשחויב זי"ע. בדרכו חזרה נוהג היה לפקוד את חצרות הקודש של דודיו האדמורי"ם בני הס"ק מבוהוש. באחת הפעמים עצר בדרכו בעיר הנמל גאלאץ שלחופי הים השחור. שם נהג נשיאותו כ"ק הרבי רבי אברהם יהושע העשיל זי"ע מאדז'וד.
לגאלאץ הגיע ביום רביעי בשבת. על פי התכנית אמור היה להגיע חזרה לוואסלוי עד שבת קודש. הרבי מאדז'וד קיבל את פניו בשמחה מופלגת, בתוך שיחתם ביקשו לה להתעכב אצלו ולשבות את שבתו בגאלאץ העיר.
אלא שיענק'ניו נכסוף נכסף לבית סבא בוואסלוי, הרבי מאדז'וד הבין ללבו אך בקשו להישאר לכל הפחות עוד יום אחד.
ר' יענק'ניו קפץ על המציאה. יום שלם במחיצתו של הדוד הקדוש לאו מילתא זוטרתא היא כלל. אלא שלמחרת – השתוללה לפתע סופת שלגים עזה וכיסתה את כל האזור כולו במעטה לבן לבן. וגאלאץ סוגרת ומסוגרת, אין יוצא ואין בא.
רצונו של צדיק התקיים, ר' יענק'ניו נשאר לשבות בגאלאץ!
היחס אותו העניק הרבי לאברך הצעיר, נכד אחותו , לעיני כל הקהל – היה מדהים. כל השבת כולה לא זז מחבבו ומלקרבו ולכבדו בכבוד מלכים ממש באופן בולט ומיוחד ואף כיבדו לקדש על היין בפני עצמו בשולחנו הטהור .
חלפה תקופה מסויימת. רק לאחר הסתלקותו של הרבי מאדז'וד כשר' יעקב יוסף שלמה עלה על כסאו והוכתר כאדמו"ר מאדז'וד - גאלאץ – הובן הכל למפרע - - -

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25524
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מיטוואך מארטש 10, 2010 2:19 pm

שמואל'יק'יל האט געשריבן: בווארשא הבירה התגורר באותה עת דודו האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל שפירא מגרודזיסק זי"ע, שהיה רבם של אלפי אלפי חסידים. (הרבי מגרודזיסק התייתם בינקותו, ואמו, בת אדמו"ר הזקן מבוהוש זי"ע, נישאה בשנית – והיא אך בת י"ז שנה – לבן דוד אביה, אדמוה"ז מוואסלוי זי"ע, כך שאדמו"ר הרה"ק רבי חיים דוב זי"ע היה אחיו מאם של הרבי מגרודזיסק זי"ע). כאן בווארשא נפתח לפניו עולם חדש נוסף, עולמה של החסידות הפולנית. במחצית השנה ששהה בפולין הרבה לשהות בצל צדיקיה, ובמיוחד אצל האדמורי"ם לבית גרודזיסק – קוז'ניץ, כמו האדמו"ר הרה"ק מלברטוב זי"ע שהיה חתן הרבי מגרודזיסק, והאדמו"ר הרה"ק מפיאסעצנא זי"ע שהיה דודו של הרבי מגרודזיסק (אם כי צעיר ממנו בשנים רבות!).


איך זעה אז מיר האבן נאכנישט קיין אשכול כללי לבית גרודזיסק, וועל איך עס קודם אריינשטעלן דא.

תמונת ר' ישראל שפירא האדמו"ר מגראדזיסק ז"ל-הי"ד, בנו של ר' חיים מאיר יחיאל מגרודזיסק בן ר' אלימלך מגרודזיסק בעמח"ס אמרי אלימלך.
צוגעלייגטע
ShpiroGrodzisk.jpg

אוועטאר
חיים ושלום
שר חמש מאות
תגובות: 544
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך נובעמבער 14, 2012 3:40 pm
לאקאציע: אויף די שפיץ

תשע"ג ביים יארצייט טיש

תגובהדורך חיים ושלום » מאנטאג דעצמבער 31, 2012 5:01 pm

בילדhttp://img2.ymlp309.net/cp4m_VosloiYurtzeit001.jpg
העמיר זיך זען אויף שמחות


צוריק צו “על הצדיקים ועל החסידים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 23 געסט