חייקל, אז דו וועסט מעיין זיין אינעם מודעה ביי די טיטלען פון ר' משולם פייש און זיין זוהן ר' אלימלך, וועסטו פארשטיין בעסער מיין קשיא און פילייכט איבערקלערן דיין תירוץ.
אן אינטערסאנטע דיוק, וואס כ'האב טאקע נישט אויפגעפאסט.
כ'קלער אז ר' משולם פייש וואס מ'רופט מיט'ן טיטל אזוי ווי אלע צדיקים א שטייגער ר' אלימלך מליזענסק איז ער נישט נחית צו זאגן דעם שטאט וויאזוי דאס הייסט לעגאל, נאר דעם טיטל וויאזוי ער איז מפורסם. מה שאין כן, רבי אלימלך וועם ער וויל באצייכענען אלץ יעצטיגער רב-רבי אין די שטאט, רופט ער דאס אן מיט'ן לעגאלן נאמען פון די שטאט.
בדרך אפשר, והוא רחום יכפר אם שגיתי....
באמת ביי די תולדות צדיקים טרעפט מען אמאל רופען די שטאט מיט'ן פולן נאמען, און אמאל מיט'ן נאמען אליין.
נישט יעדן טאג רעגנט... אט קומט ארויס די זוהן פון אונטער די וואלקענעס - לא יהי' לעולם אפילה - יזרח לנו במהרה!
איינער האט מיר אריינגעשיקט א העתק פון דעם מכתב נושא ונשגב בענין השמחה, וואס כ'האב פריער דערמאנט, איך בין דאס מעתיק דא ככתבו ולכשון קדשו: (ס'איז געדרוקט אין ספר עבודת עבודה שיחות קודש, און אין ספר "זמרו לשמו")
מכתב קודש ונשגב במעלת מדת השמחה מאת הרה"ק רבי אלימלך מטאהש זיעועכ"י יום ד' לס' והנה ד' נצב עליו ופירש"י לשמרו כו' שנת תרח"ם נ"א לפ"ק. חי' אריכא, ומזוני רויחא, ובני סמיכא, וחיי נחת דקדושה, ושפע ברכה והצלחה ושוכט"ס, ה"נ כבוד האי גברא יקירא וחביבא, רחימא דנפשאי, הרב המאה"ג הגדול בתורה, חריף ובקי טובא, שמו נורע בשערים, בכשרון מעשיו הישרים, הנכבר והנעלה צנא מלא ספרא, נאה דורש ונאה מקיים, וכו' כש"ת מוה"ר זאב שליט"א אב"ד דק"ק דיארמאט יצ"ו.
אחדשה"ט ושתה"ק - אבקש מאוד את כו"ה נ"י למעה"ש לבל יעלה על ראשו שום מורא ופחד ח"ו, ולהסיר מלבו הטהור כל המחשבות, ושלא להרהר אתר שום דבר, רק שיהי' נכון לבו בטוח בה', ולהתנהג עבודתו הקדושה וללמוד וללמד ולישב על התורה ועבודה כדרכו בקודש תמיר, ולא יעכב אותו ולא יבלבל אותו שום דבר כי שמעתתא בעי צילותא, ומי שעוסק בהתורה הקדושה בלב טהור ניצל מכל מיני מכשולות ומכל מיני גזירות רעות ח"ו, ונורם שמחה לו ולאחרים.
וידוע המעשה אשר קרה לאבי הצדיק הקדוש זצ"ל, כאשר נסע פעם אחת עם איזה אנשים חסידים לליזענסק ונסעו דרך יערות סביב לליזענסק, ופ"א כאשר נסע באמצע היער שמעו ממש שאגת ארי ונבהלו כלם, והסוסים נשארו עומדים ולא זזו ממקומם, והביטו האנשים על אבי הצדיק זצ"ל, וראו ממש שעמדו שערות ראשו מהפחד הגדול, וגם הכובע הגבה מעל ראשו מחמת שעמדו השערות - ואז נפל עוד פחד גדול יותר על האנשים ואמרו בזה"ל אוי דער רבי פארכט זיך אויך, עמד אבי הצדיק זצ"ל על רגליו על העגלה ואמר בקול גדול 'בזמן שאנו עושין רצונו של מקום אין אנו מתייראים מפני החיות, ותיכף הסר מכלם הפחד, והסוסים התחילו לילך ועברו בשלום.
וכן ידוע שבכח התורה הק' גורמים שמה כמש"כ "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ובכח השמחה יכולין לבטל כל מיני גזירות רעות ולפעול כל מיני ישועות טובות - וכמו שפי הה"ק מוה"ר מרדכי מליכוויטש זצ"ל הפ' כי בשמחה תצאו, ר"ל בשמחה יכול האדם לצאת מכל רעות שבעולם - ובשלום תובלין, ובמדות השלום יכול לבא לכל שלימות הטוב שבעולם, ולהתכלית להשלים רצון יוצרו ובוראו - ואני אומר פשוט, כי בשמחה תצאו - כי בשמחה יוצאין לחירות עולם - וכל מיני חירות יכולין לפעול בשמחה.
וכאשר ראיתי מעשה שהיה אצל הרה"צ הק' מפרשיסחא ז"ל שהיה פעם אחת בדאנציג, שראה שנפל אחר להים ונטבע שם ר"ל, ואמר לו הרהצה"ק בלשון אשכנז, גריס מיר דעם לויתן, ואחר כך עזר לו הש"ת שאחז בדף אחר וניצל ועלה בשלום, והיה לנס גדול ואחר כך סיפר הרה"צ הנ"ל את המעשה הנ"ל, ואמר שלא היה יכול לעזור מחמת שהיה לו צער גדול מאוד - ולא יכול לעשות לו שום טובה, ער שאמר לו מילתא דבדיחא והיה לו קצת שמחה מזה, ועל ידי זה היה יכול לעזור להנטבע - על כן העיקר שצריכין לחזק א"ע ולהיות תמיד בשמחה ובדיחא דעתא, ועבור זה יכול הארם לגרום לו ולכל ישראל הרבה טובות וישועות.
ואצפה שכמעה"ר נ"י ימלא כקשתי, והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו יקבל וישמע תפילתנו ויתקבלו לרחמים ולרצון, ויתרומם קרנינו ומזלינו מעלה מעלה. ונזכה לעלות להרים ולציון ברנה בבא"ס.
אין א מכתב קודש פון רבי משולם פייש שרייבט ער ד' בשבת ער"ח שבת תרל"ב לפ"ק טאהש יע"א. אין א בריוו פון הייליגן דברי חיים צו די ראשי הקהלה נאך די התסלקות פון רבי משולם פייש, שרייבט ער דאס אויך "טאהש". אין א בריוו פון הייליגן ייטב לב אויך דאן שרייבט ער טאש. אויף רבי אלימלך'ס לעטער העד שטייט אב"ד דק"ק נירטאשש והגליל יצ"ו. און רבי אלימלך אליין שרייבט זיך אינטער אמאל פה ניר-טאש (הסכמה צום ספר פאר משולם), אמאל פה ניר טאשש (הסכמה אויפ'ן ספר באר מנחם פון זיין שוואגער), אמאל נירטאשש (הסכמה איפ'ן ספר אורח לצדיק פון רבי אלעזר מליזענסק זי"ע), אמאל טאש יע"א (הסכמה אויף זיין מחותן'ס ספר אמת ליעקב דער שווער פון דעמעטשער רב)
עכ"פ קוקט אויס אז ס'איז נישט געווען איין קבועו'תדיגע וועג וויאזוי דאס צו שרייבן
פון טאהשער רבי שליט"א איז דא בריוון פון אלץ אינגערמאן ווי ער שרייבט טאש (הסכמה אויפ'ן איבערדרוקן דעם באר מנחם), איך מיין אז דער טאהשער רבי האט שפעטער קובע געווען אז מען זאל דאס אזוי שרייבן "טאהש", מפי השמועה שמעתי אז ס'איז געווען אן ענין ביי חסידים עס זאל האבן פיר אותיות, און דעם אות ה'.
נישט יעדן טאג רעגנט... אט קומט ארויס די זוהן פון אונטער די וואלקענעס - לא יהי' לעולם אפילה - יזרח לנו במהרה!
רבי משולם פייש ליגט אין ערשטן אוהל וואס איז נענטער אויפ'ן בילד און רבי אלימלך ליגט אין טיפערן אוהל אינעם אוהל ליגט די רביצין אויך. נעבן רבי אלימלך'ס אוהל ליגט דער עלטערער ברודער פון רבי אלימלך הרה"צ רבי מרדכי בן הרה"ק ר' משולם פייש זצ"ל
אטעטשמענטס
נישט יעדן טאג רעגנט... אט קומט ארויס די זוהן פון אונטער די וואלקענעס - לא יהי' לעולם אפילה - יזרח לנו במהרה!
ניר מיינט ערד-זאמד סאמטינג לייק דעט, כך שמעתי, אזוי ווי קאלוב און באטער איז ניר באטער ניר קאלוב, אזוי איז טאש ניר טאש, ופשוט הוא לבקיאים בחבל ארגז של ארץ הגר
חייקל דער קונטרס הייסט "שלשלת סגולה" ארויסגעקומען ביי מסע הקודש תשס"ה. ס'האט דברי תורה עובדות מכתבים און מנהגים פון טאשע רבי'ס אויך פוןר' אלימלך, ס'שטייט נישט ווער ס'איז די מו"ל, אבער זעט אויס פון די טירנויערס.
בני היכלא, יישר כח פאר'ן דאס דערמאנען, כ'האב נישט געדענקט פון יענעם קונטרס, כ'האב עס געזעהן אבער עס וואלגערט זיך מיר ערגעץ צווישן די קונטרסים אין ספרים שאפע.
דער קונטרס "שלשלת סגולה" איז טאקע א הערליכע שם ושארית מיט א ליקוט פון די תורות צדיקי בית טאהש, מאמרים מנהגים און מכתבים, פון וואס ס'איז פארבליבן פון די צדיקים פון די שלשלת.
דער מחבר איז לכאורה הרב ר' בערל טירנויער שליט"א (אדער הרב חיים יעקב שליט"א כ'בין נישט זיכער) פון די חשוב'ע זוהן פון הרה"ג ר' אלימלך טירנוער שליט"א - א ברודער מיט להבחל"ח הרב מרדכי יצחק ז"ל אלע ר' אלימלך'ס זוהן זענען בליעה"ר כלים מפוארים מרביצי תורה וחסידות און פילעווען אין די תורות ועובדות פון זייערע זיידעס די צדיקי בית טאהש ולמעב"ק.
נישט יעדן טאג רעגנט... אט קומט ארויס די זוהן פון אונטער די וואלקענעס - לא יהי' לעולם אפילה - יזרח לנו במהרה!
א גיטן טאג טייערע חברים לכבוד די יארצייט וועל איך שרייבן א מעשה פונעם בעל הילולא זי"ע וואס זאל זיין א זכות פאר צוויי פון מיינע טייערע חברים וואס האבן נאך נישט זוכה געווען לזש"ק(איינער 20 יאר און איינער 10 בערך )
עס ווערט געברענגט און ספר עבודת עבודה-שיחות קודש ח"ב פון טאהש'ער רבי שליט"א ווי באקאנט איז פורים און טאהש געווען א גרויסע טאג מ'האט ממש געזעהן אפענע זאכן וואס ס'איז נאר ארויס פון מויל איז מקיום געווארן
איין יאר פורים פארנאכטס ביים משתה היין איז אריינגעקימען א פרוי, די ווייב פונעם שוחט פון די שטאט שאפראן,אין זי האט געבעטן זי וויל זיך מזכיר זיין פארן רבין אז זיי האבן ל"ע נאך נישט זוכה געווען צו זש"ק,מ'האט געמאכט פלאץ און זי האט זיך מזכיר געווען,האט איר די רבי געפרעגט ווי זי וואוינט האט זי גענפערט און די שוהל הויף,איז דא דארט א עירוב? פרעגט די רבי, יא! ענטפערט די פרוי,קען מען טראגן דארט? די פרוי איז געווארן פארלוירן און נישט געוויסט וואס צו ענטפערן,איז זי געבליבן שטיל האט מען איר שנעל געווינקען זאג יא,האט זי געזאגט יא מ'קען טראגן!,די רבי האט איר אנגעווינטשן,אין ב"ה זיי זענען געהאלפן געווארן, דערציילט ווייטער די טאהש'ער רבי שליט"א,נאכן קריג האט ער זיך געטראפן מיטן שאפראנער רב אין ער האט טאקע געקענט די פארפאלק און געוויסט פון די מעשה, זי"ע ועכי"א
אף אביו הק' עמד לו לעזר מגנזי מרומים שיכונן כסא רבנותו, ושיאחז ברסן הנהגת הקהילה בחזקה, ומסופר על כך עובדא נוראה, ומעשה שהיה כך היה:
בין ראשי קהילת טאהש, היה תלמיד חכם ועתיר נכסין אשר מפני סיבות אישיות התנגד למינויו של רבינו, ואף שהודה הלה על גדלותו בתורה צדקות וחסידות, עכ”ז יצא לשטן נגדו.
ויהי באחד הלילות נתגלה אליו רבינו מהרמ”פ בחלום הלילה, והזהירו לבל יהין ברוחו לחלוק על בנו ממשיך דרכו, כי יענש על זה מרה, והתרה בו באמרו: "די טשעפעסט מיט מיין זון, איך וועל דיר דערלאנגען”!
האיש ההוא נתיירא מאיומיו, והשיבו שהוא מתחרט על מעשיו, והבטיחו ששוב לא יתנגד על הנהגתו. למחרת בא האיש לבית הכנסת, וסיפר לתושבי העיר על החלום הנורא שהיה לו אתמול בלילה. וחילק אחרי התפילה יי”ש ומזונות להמתפללים, על שזכה לשוב מדרכו הרעה, ולהינצל מהקפדת רבינו מהרמ”פ.
ברם כבר אמרו חז”ל (סוטה ג.) 'אין אדם חוטא אא”כ נכנס בו רוח שטות'. אש המחלוקת הורה ובערה באיש ההוא ביתר שאת ועוז, ואף שידע שבנפשו היא, עכ”ז גברה עליו תאוות הנצחון, ואחרי שעברו ימים אחדים, התחיל שוב לחרחר ריב.
אז נתגלה אליו רבינו מהרמ”פ שנית בחזיון הלילה, והתרה בו באמרו: ”דו טשעפעסט מיט מיין זון, איך וועל דיר דערלאנגען"! והבטיח הלה שוב שיפסיק את תעלוליו הרעים. באשמורת הבוקר סיפר האיש לתושבי העיר את מה שעבר עליו בלילה, ושקיבל על עצמו שלא יפריע עוד לרבינו.
לא עברו ימים מועטים, ושוב תקפתו יצרו והחל להצית מדנים נגד רבינו. ברם אחרי תקופה קצרה נגעה בו יד ה' ונכוה ברותחין, ובאחד הימים יצא מדעתו ונשתגע ל”ע.
כתוצאה מהשתגעותו מיאן להניח תפילין, באמרו שהוא מפחד שהרצועות יחנקוהו, ולא נתרצה בשום אופן להניחם, רק אם רבינו יקשרם עליו, ואכן לזמן ממושך היה רבינו מסייע לו בכל יום להניח תפילין.
לבסוף אירע מקרה ביש, שברח האיש לבית החיים ושלח שם יד בנפשו רח”ל, ותהי לחרדת אלקים, וכל תושבי העיר הכירו והודו כי אין להרהר אחרי הנהגת רבינו, ולו יאתה שרביט ההנהגה. ואף בניו של האיש ההוא קבלו את מרותו, ולימים התקרבו אליו והיו לחסידיו הנאמנים.
(עבודת הלויים)
הרבי ר' אלימלך מטאהש (נירטאש) זי"ע ציווה לקבר אותו למעלה על ההר בקצה הביה"ח אצל האיש הלז, ולא באוהל הקדוש ביחד אם אביו הרמ"פ, להראות שמחול אותו במחילה גמירה.
יש עוד על סיפר נוראה הנ"ל בין ספרי עבו"ע מפי אדמו"ר מטאהש זי"ע (קאנאדא), שהיה מספר סיפור זו בכל עת מצוא.
כפי מה שאני שמעתי אחר פטירות הסב"ק מטאהש מילא את מקומו בנו רבי אליעזר צבי לאב"ד טאהש [כי אחיו הגדול רבי מרדכי נתנו לו משום איזה סיבה,] ולא היה רק הדומ"ץ. [ואה"נ לא היה אב"ד רק לזמן מועט כי היה כבר זמן המלחמה] ובעוה"ר לא נשאר ממנו שום יו"ח
איך זיך א מקור אדער מער פרטים איבער די צוויי קרישקעס, איינער קען ביטע ארויסהעלפן? א) ידוע שהרה"ק מטאהש זי"ע כיהן כר"מ בישיבה, ופעם נפל ברעיונו בביה"כ מחשבה בדברי תורה, כשיצא אמר 'ער איז שוין מער נישט מער מגי"ש', כיון שראה שדין גרמא לו לבא להרהר בד"ת במקום האסור...
ב) ידוע כי זקנו של הרה"ק מטאהש זי"ע הבטיחו, שתמיד יבואו אליו אנשים על שב"ק.
סיפור נפלא שמע כ"ק רבינו שליט”א [זי"ע] מפי קדשו של זקנו רבינו הסב"ק זי”ע שסיפר בזה הלשון: "אמאל ווען דער טאטע (משולם פייש הראשון) זי"ע איז זיך געגאנגען וואשן פרייטאג צונאכאטס נאך קידוש, האט ער געזען ברוח קדשו דעם קייזער פראנץ יאזעף'ס א טאכטער איז א גרויסע מרשעת און זי וועט אסאך שלעכט'ס טאן פאר יודען, האס ער איר נאך פארן וואשן אוועק געשיקט". תרגום ללה"ק: פעם, כשאבי זי"ע פנה ליטול את ידיו בליל שבת קודש לאחר קידוש צפה ברוח קדשו שבתו של הקיסר יאזעף הינה מרשעת גדולה והיא עלולה להרע לבני ישראל, אזי עוד בטרם נטילת הידיים גירש אותה.
Empress Elisabeth adored Hungary and its people and proposed to her husband that they take a trip to her favourite country, perhaps even tour it.[1] This was a desire she would regret for the rest of her life. Franz Joseph accepted and they left in early spring 1857. While in Budapest, both Sophie and her sister Archduchess Gisela fell ill with diarrhea and had a very high fever.[1] Ten-month-old Gisela recovered quickly. However, two-year-old Sophie's body could not take it. At 21:15 in the evening,[2] after eleven hours of struggling to survive,[1] Sophie died in her mother's arms,[1] probably from dehydration due to the diarrhea or from convulsions due to the high fever. It was later theorized that Sophie died from typhus fever, but this is yet to be proven.
1857 מאי 29, 21:15 קומט אויס: 9:15PM פרייטאג צונאכטס, די צווייטע נאכט שבועות, שנת תרי"ז.
יואב בן צרויה האט געשריבן:געווען די יארצייט דעם שבת. אדמו״ר מטאהש שליט״א האט צוליב דעם געוויילט אין טאהש-אונגארן מיט א קבוצה תלמידים וחסידים.
אה, דאס איז געווען די מעסעדזש וואס איז ארומגעגאנגען איבער די נירטאש ביה"ח. דאס האט מען יענע וואך ערלעדיגט?
"מיט גרויס פרייד טוהן מיר מעלדן אז נאך אפאר יאר אויף שווערע הארוואניע איז די ביה״ח אין ניר-טאהש געווארען איבער געשריבען אונטער די נאמען פון חצר הקודש טאהש און קהל אור החיים ד׳טאהש מיט א ליעס פון 50 יאר וואס מיינט אז מען וועט בעזרת השם קענען צוריק שטעלן די לעקטער אין ביה״ח און איבערפיקסען די אהלים אינסטאלירען עיר קאנדישען מיט הייצונג און פארעכטען אלע אומגעפאלנע מציבות אין די קומענדיגע חדשים".
יואב בן צרויה האט געשריבן:געווען די יארצייט דעם שבת. אדמו״ר מטאהש שליט״א האט צוליב דעם געוויילט אין טאהש-אונגארן מיט א קבוצה תלמידים וחסידים.
אה, דאס איז געווען די מעסעדזש וואס איז ארומגעגאנגען איבער די נירטאש ביה"ח. דאס האט מען יענע וואך ערלעדיגט?
"מיט גרויס פרייד טוהן מיר מעלדן אז נאך אפאר יאר אויף שווערע הארוואניע איז די ביה״ח אין ניר-טאהש געווארען איבער געשריבען אונטער די נאמען פון חצר הקודש טאהש און קהל אור החיים ד׳טאהש מיט א ליעס פון 50 יאר וואס מיינט אז מען וועט בעזרת השם קענען צוריק שטעלן די לעקטער אין ביה״ח און איבערפיקסען די אהלים אינסטאלירען עיר קאנדישען מיט הייצונג און פארעכטען אלע אומגעפאלנע מציבות אין די קומענדיגע חדשים".