בימי השבעה על פטירת הרבנית מבילגורייא, סיפר בין השאר, כ"ק האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א [מהר"י] כדלהלן:
האדמו"ר מקרעטשניץ מכפר אתא סיפר, שכאשר הגיעו הבעלזע רב ז"ל ואחיו הבילגורייא רב ז"ל לארץ ישראל, שהו בשבת הראשונה [שבת שירה תש"ד] בעיר חיפה
לאחר שב"ק נכנסו משלחת מאנשי כפר אתא, בבקשה שהבילגורייא רב יתיישב בעירם ויכהן שם כרב
נענה הבעלזע רב ז"ל, אינני יכול להיפרד מאחי, צריך אני אותו סמוך אליי.
רבי מרדכי רוקח מבילגוריי זצ"ל - כ"ה חשון תש"י
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
-
יוסף פריעדמאן
- שר שבעת אלפים
- תגובות: 7437
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 4:31 am
-
מומחה יוחס
- סגן ראש הקהל
- תגובות: 24602
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
- לאקאציע: דא אינעווייניג
טייטל האט געשריבן:זבחי צדק האט געשריבן:שטייט דא אז דער היינטיגער בעלזער רבי שליט"א אין אן אייניקל פון איינער פון די גרעסטע זייגער מאכער'ס..... [ביטע נישט נעמען פערסאנעל, כ'טייטש נאר איבער דעם ווארט 'שען', פאר ווער ס'ווייסט ניש וואס ס'מיינט]...
אז דו רעדסט שוין (נישט פערסאנאל), וועל איך דיר פארציילן:
יא, ער איז געווען איינע פון די גרעסטע זייגער מאכער'ס, און ווען פראנץ יוזעף איז געקומען צו דעעש, האט ער עם געמאכט א שיינעם זייגער און אויפגעשריבן א בקשה אויף דעם ער זאל מתיר זיין די גזירה פון נישט וואוינען יודען אין דעעש, און צוזאמען מיטן מראה יחזקאל אהין געטראגן צו עם, די קייזער האט זייער הנאה געהאט אוון אויפן פלאץ אראפ גענומען דעם איסור, און אזוי איז נתגלגל געווארן דורך איהם א ישועה פאר די דעעש-געגנט יודען.
און אויך אז 3 יאר פאר ער איז אוועק איז ער ארויף קיין א"י צו וואינען צווישן אנשי מעלה. דארט האט ער געלערנט כתיבת סת"ם, און זיך געשריבן א אייגענע ס"ת.
אלט׳ס אן אייניקל, האב איך געהערט פון מיין זיידן לעוי״ט אז דער זיידע ר׳ וואלף בייניש ז״ל, איז געווען דעם בעל מקריא ביים מראה יחזקאל, דאס באדייט אז ער בוודאי געמיזט זיין אן אדם גדול, איך זעה טאקע אז דער מצבה איז געפארבט בלוי אנצידייטען אז ער איז געווען אן איש מסיום.
-
אוהב ספרים
- שר ארבעת האלפים
- תגובות: 4666
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג נאוועמבער 17, 2011 8:17 pm
-
יוסף פריעדמאן
- שר שבעת אלפים
- תגובות: 7437
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 4:31 am
סיפור על הרה"ק מבילגורייא לרגל ההילולא שחל השבוע.
סיפור מופת פלאי מכ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע, שנרשם מפי בעל העובדא, הרה"ח ר' דוד דאנקונא שליט"א, יליד האג שבהולנד, מזקני וחשובי חסידי באבוב בטורונטו לאויש"ט.
והרי תורף הסיפור כפי שמתפרסם עתה לראשונה - באריכות - בקובץ 'אור הצפון' (קובץ קא):
בבחרותי למדתי בישיבת הרה"ג ר' יונה גלויבער זצ"ל – שלפני המלחמה כיהן כראש הישיבה בהודו-נאנאש שבהונגריה ואחרי המלחמה הקים מחדש את הישיבה בעיר ליידן שבהולנד, מרחק של כחצי שעה נסיעה מעיר מגורנו האג, יחד עם שבעה עשר מתלמידיו אודים מוצלים מאש ששרדו את המלחמה הנוראה. אני הייתי הבחור השמונה עשר בישיבה.
בחודש מנחם-אב תש"ט, שמועה שמענו שכ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע שוהה בעיר אנטווערפן שבבלגיה הסמוכה. את שמעו של הבילגוריי'ער-רב ידענו זה מכבר, כך שהתרגשות רבה אחזה בנו, ותשוקה עצומה התעוררה בקרבנו לנסוע ולשבות בצל קדשו לקראת שבת פרשת ראה, שבת מברכין אלול (שבת זו היתה השבת השניה והאחרונה לשהותו שם, כדי להחיות את עצמותינו היבשות והמיוסרות ולהתחמם כנגד אורו.
ברם, תוחלתם של חבריי נכזבה עד מהרה, בהתוודעם שהם מנועים מלצאת, כי בהיותם פליטי חרב ונתינים זרים קבלו בקושי - אחר השתדלות מרובה - 'סערטיפיקאט' (= ויזא, אישור כניסה) חד-פעמי לצורך כניסה אחת להולנד בלבד, ובאם יחצו את הגבול לעבר בלגיה שוב לא יוכלו לשוב ללמוד בישיבה. רק אני, כאזרח הולנד, יכולתי לחצות את הגבול ללא שום מניעות, ולכן הייתי היחיד מבין התלמידים שזכה לנסוע לאנטווערפן, כששאר הבחורים שלחו עמי 'קוויטלעך' להזכירם לטובה ולברכה אצל כ"ק מהר"ם זי"ע.
לאנטווערפן הגעתי עם הרכבת ביום שישי סמוך ונראה לשב"ק. תפילות השבת התפלל כ"ק מהר"ם זי"ע בבית המדרש "מוריה" ברחוב טערליסט, כשבאותה תקופה כיהן כרב בית המדרש הגה"צ רבי מאיר לנדא זצ"ל מדראהביטש.
ויהי בעלות המנחה בפניא דמעלי שבתא, כשנכנס כ"ק מהר"ם זי"ע להיכל ביהמ"ד, הבחין בי בדרך הילוכו למקום מושבו במזרח ביהמ"ד, וקרא לי ושאלני לשמי ומהיכן באתי. כיון ששמע שבאתי הנה במיוחד מהולנד בכדי לשבות בצילו, זכיתי לשאת חן וחסד לפניו, ומעתה זכיתי לקירבה יתירה מצדו במשך כל השבת. הדבר התבטא מיד, כשכבר לפני תחילת תפילת המנחה דאג עבורי למקום ישיבה, בכדי שאוכל להתפלל כדת כראוי וכנכון. מאוחר יותר, בעת עריכת השולחן הטהור בליל שב"ק שם בביהמ"ד, הורה להושיב אותי סמוך אליו, במרחק של שלשה או ארבעה אנשים בלבד, וכך יכולתי לראות היטב את עבודת הקודש מקרוב. כן בצע עבורי חתיכת חלה, ולאחר מכן מזג עבורי במיוחד יין בגביע שלו ושלחו אלי, באמרו: "שיקט'ס ארויף פאר'ן קליינעם" - כיון שהייתי נמוך קומה. כך זכיתי במשך כל השבת שכ"ק מהר"ם זי"ע שלח לי 'שיריים' מכל המאכלים והראה לי אותות של חיבה יתירה.
אציין, כי למרות ייסוריו העזים וחולשתו הרבה ממחלתו אשר גברה עליו באותם ימים, מכל מקום אנו לא הרגשנו במאומה, וכלפי חוץ התנהל כ"ק מהר"ם זי"ע כרגיל, כאילו לא אירע כלום. תפילות קבלת שבת ומוסף, בהן ניגש לפני התיבה, נשמעו היטב בהיכל ביהמ"ד, ובזכרוני אף חקוק היטב ה'חודש בענטשן' שנאמר על ידו בקול רם ונעים ובמתיקות מיוחדת. כמו כן גם אמירת ה'תורה' בעת עריכת השולחנות היתה בקול גדול, כשבסעודה שלישית נשא דברים חוצבים להבות אש.
למחרת יום השבת, ביום ראשון פרשת שופטים, הגיע כ"ק מהר"ם זי"ע לבית הכנסת של ק"ק "מחזיקי הדת" שברחוב אוסטן ("אוסטן שוהל"), שם שימש כסנדק בברית מילה לבנו של אחד מיהודי העיר, ולאחר מכן כובד באמירת הברכות. בסיום אמירת הברכות נתן לי את גביע היין בכדי שאשתה במקומו.
בהמשך היום הלכתי אל בית האכסניא של כ"ק מהר"ם זי"ע בכדי להגיש בפניו פתקא דרחמי שלי וגם את ה'קוויטלעך' של חבריי. בהגיעי לשם אמר לי המשב"ק שכ"ק מהר"ם אפוף כעת בחולשה נוראה... ואף ראיתי איך שמכניסים החדרה מרק חם
ושאר מאכלים מזינים בכדי להשיב את נפשו ולהביא לחיזוק כוחותיו, אולם, כעבור כמה רגעים כבר הוציאום חזרה מן החדר כפי שהכניסום, זאת מאחר שלא היה מסוגל לטעום מאומה לרוב חולשתו.
למרות זאת, כששאלו המשמש אם יכול להכניסני, הואיל ואני רוצה להיפרד קודם שובי להולנד, נענה הבילגוריי'ער רב בחיוב. ואכן המשמש יצא ואמר לי שאוכל להיכנס רק לברכת פרידה קצרה.
כ"ק מהר"ם זי"ע שכב אז על ערש דוי, וכשנכנסתי התיישב קצת על מיטתו וקיבלני במאור פנים, כאילו שכח מכל יסוריו. לפני שהתחיל לקרוא את ה'קוויטל', שאל אותי: "דו האסט א טאטע?" (-היש לך אב?) ועניתי: "איך האב געהאט א טאטע..." (-היה לי אבא). כ"ק מהר"ם זי"ע התעניין אצלי ארוכות על תלאות המלחמה שעברנו מאז כניסת הגרמנים הגרמנים ימ"ש להולנד, כשאז ברחנו לבלגיה, שם נתפס אבי ז"ל ונשלח למחנה מעצר בעיר מעכעלען, משם נשלח לברגן בלזן עדי הועלה על המוקד בתאי הגזים, הי"ד, וכך גם על כל התלאות והנדודים שנדדנו יחד, אמנו ע"ה אחי אחותי ואני, עדי שניצלנו מידיהם הטורפות של הרשעים ימ"ש.
לאחר מכן קרא את ה'קוויטל' שהגשתי לפניו והאציל עלי ברכות לרוב, והתעניין שוב בפרטות אודות מקום מגורי ומקום לימודי, על סדרי הלימוד בישיבה וכיו"ב. אחר כך שאלני: "מה עוד יש לך לתת?" אמרתי שהבאתי עמי 'קוויטלעך' ששלחו חברי, י"ז במספר. כ"ק מהר"ם זי"ע קרא את כל ה'קוויטלעך' בירך את כולם בברכות מרובות. ואז לקחתי ברכת פרידה ויצאתי בשלום מן הקודש. כל זה ארך במשך קרוב לשעה!
ויהי כאשר אך יצוא יצאתי נקראתי מיד חזרה אל הקודש פנימה, וכ"ק מהר"ם זי"ע הוסיף לברכני בזה הלשון: "פאר געזונטערהייט לחיים ולשלום" (-סע לחיים ולשלום), והוסיף: "און זאלסט אנקומען אהיים בשלום" (-ושתגיע לביתך בשלום).
עניתי "אמן", ופניתי מיד לצאת שוב מהחדר. אך כ"ק מהר"ם זי"ע קראני שוב אליו ואמר לי עוד פעם כדברים האלה: "פאר געזונטערהייט לחיים ולשלום, און זאלסט אנקומען אהיים בשלום". כך נשנה הדבר ארבע או חמש פעמים, כשכ"ק מהר"ם זי"ע קורא לי לחזור אליו שוב ושוב ומדגיש בברכתו "זאלסט אנקומען אהיים בשלום" - - -
כמובן שהתרחשות זו היתה לפליאה גדולה בעיני, הן ההדגשה בברכתו שאגיע הביתה בשלום, והן החזרה הכפולה והמשולשת על הברכה.
כך יצאתי לדרכי, מצויד בברכותיו של אותו צדיק ועמוס ברגשי קודש, ושמתי פעמי אל עבר תחנת הרכבת באנטווערפן. בהגיעי אל תחנת הרכבת חשכו עיני, כשהבחנתי שהתיק בו היו מונחים מעותי יחד עם המסמכים הנחוצים לי לנסיעה, כמו כרטיס הנסיעה וכן הדרכון ההולנדי, נעלמו מעמי כלא היו. פשפשתי וחיפשתי הכא והתם, אך - שוד ושבר, התיק איננו, ואני אנה אני בא... ככל הנראה היתה ידו של איזה גנב במעל, אחד מני רבים המסתובבים בבתי הנתיבות ומשחרים לטרף קל, או שמא נפל ממני בדרכי ואבד, כשאינני מבחין בכך בשעת מעשה.
כך או כך, אינני יכול להגיע כעת לביתי - הרהרתי. לא היה שום סיכוי שיכניסו אותי להולנד בלי ה"ניירות", באותה תקופה של אחרי המלחמה כשכל הדרכים והגבולות המו פליטים. לא ידעתי לשית עצות בנפשי כדת מה לעשות, בהיותי עומד בדד בתחנת הרכבת בארץ נכריה לי. ברם, ברירות רבות לא נותרו בידי, לכן גמרתי אומר להמשיך בדרכי כאילו כלום לא אירע, בתקוה ובתפילה שה' הטוב יהיה בעזרי.
נעמדתי בתור בין הממתינים לעלות לרכבת, כשליד פתח הקרון עמד הממונה ודרש מכל אחד להציג בפניו את כרטיס הנסיעה. למרבה הפלא, בהגיע תורי לעבור לפניו לא ביקש ממני הלה מאומה ולא אמר לי ולא מידי. כך עליתי לרכבת באין אומר ובאין דברים, כשאף אחד אינו מעכב בעדי. ויהי לפלא.
לאחר מכן, באמצע הנסיעה, עלה על הרכבת "אינספעקטאר" (-פקח) לבדוק את כרטיסי הנסיעה ואת הדרכונים של כל הנוסעים, בכדי לוודא שכולם מצויידים במסמכים הנדרשים ושאף זר לא הסתנן לרכבת. כראותי זאת התמלא לבי בחרדה ופחד. הצטנפתי במקומי בשקט, כשאני ממתין לקראת הבאות. והנה, שוב פעם אירע לי נס, הלה פסח עלי ולא דרש ממני להציג בפניו את ניירותי, אלא המשיך אל היושב לצידי.
כך עשתה הרכבת את דרכה עד שהגענו לגבול בלגיה, שם עלו על הרכבת שוטרי הגבול הבלגיים, כשהם בודקים בקפדנות ובדייקנות את כל הנוסעים וניירותיהם. מן המותר לציין את גודל הפחד שאפף אותי, חשש כבד מילא את כל ישותי שמא יתפסוני השוטרים, אך - שוב פעם התחולל לו הנס, בפעם השלישית. השוטרים דילגו עלי ולא ביקשו ממני מאומה.
כן נשנה הדבר ברביעית, בהגיע הרכבת לגבול ההולנדי. שוב אני יושב במקומי ומשתאה לראות את גודל חסד ה' עמי, על שזו הפעם הרביעית בה הייתי נדרש להציג את המסמכים האבודים. אך ברוב רחמי ה' נעשיתי כרואה ואינו נראה, ואף אחד לא אמר לי כלום.
עלי להדגיש את גודל הנס שנעשה עמי, כי אם בזמנים הרגילים, כששלום ושלוה שוכנים בעולם והשקט שורר על כנו, אזי כל גבולות המדינות מושגחים ומוקפדים ביותר לבל יסתנן אף אחד דרכם, על אחת כמה וכמה בעת ההיא, כשבכל אדמת אירופה שרר תוהו ובוהו מוחלט מרבבות הפליטים שנעו ונדו בין הארצות וביקשו לקבל מחסה אצלם, על אחת כמה וכמה וכל שכן שהגבולות היו נוקשים וקפדניים שבעתיים, ושוטרי הגבולות עשו ככל אשר לא-ל ידם לבל יסתנן אף אחד בצורה בלתי ליגאלית דרך הגבול. בכל זאת כאן הוכו עיניהם בסנוורים.
כשהגיעה הרכבת לעיר מולדתי, החילותי לנשום לרווחה, בראותי את גודל הנס שנעשה עמי. מיד קישרתי בין המאורעות לבין ההתרחשות המופלאה שאירעה עמי אצל כ"ק מהר"ם זי"ע והברכה הפלאית שבירכני ארבע וחמש פעמים... אך היות וכבר ידעתי שכל תיבה שיצאה מפיו היתה בעל משמעות עמוקה, עדיין לא הבנתי את פשר ההדגשה: "און דו זאלסט אנקומען אהיים געזונטערהייט" - שאגיע לביתי בשלום...
אולם, בהגיעי למחוז חפצי בהאג וירדתי מן הרכבת, הבחנתי בשורה של שוטרים מקומיים העומדים פרוסים על פני כל רוחב המעבר ובודקים שוב פעם את כל היורדים... והנה שוב פעם לא שמו השוטרים לב אלי, בבחינת 'עינים להם ולא יראו', וכך חמקתי מהם ופניתי ללכת הביתה.
רק כעת, אחרי שכבר הגעתי בשלום לביתי, הבנתי על נכון את כל דבריו שנאמרו ברוח הקודש, ומספר הפעמים שבירכני היה מספר הפעמים שעברתי בין השוטרים שהיו אמורים לבדוק אותי ואת ניירותי, וגם לאחר שהתקיימה הברכה של 'פאר געזונטערהייט' וירדתי כבר מן הרכבת, עדיין הייתי צריך לברכה הנוספת של 'זאלסט אנקומען אהיים', ובכח ברכתו של אותו צדיק שבירכני בעיניו הצופיות למרחוק, זכיתי להגיע למחוז חפצי לחיים ושמחה ולשלום, שלם בגופי ושלם בממוני, ללא שום עיכובים.
זכותו יגן עלינו ועכי"א.
והרי תורף הסיפור כפי שמתפרסם עתה לראשונה - באריכות - בקובץ 'אור הצפון' (קובץ קא):
בבחרותי למדתי בישיבת הרה"ג ר' יונה גלויבער זצ"ל – שלפני המלחמה כיהן כראש הישיבה בהודו-נאנאש שבהונגריה ואחרי המלחמה הקים מחדש את הישיבה בעיר ליידן שבהולנד, מרחק של כחצי שעה נסיעה מעיר מגורנו האג, יחד עם שבעה עשר מתלמידיו אודים מוצלים מאש ששרדו את המלחמה הנוראה. אני הייתי הבחור השמונה עשר בישיבה.
בחודש מנחם-אב תש"ט, שמועה שמענו שכ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע שוהה בעיר אנטווערפן שבבלגיה הסמוכה. את שמעו של הבילגוריי'ער-רב ידענו זה מכבר, כך שהתרגשות רבה אחזה בנו, ותשוקה עצומה התעוררה בקרבנו לנסוע ולשבות בצל קדשו לקראת שבת פרשת ראה, שבת מברכין אלול (שבת זו היתה השבת השניה והאחרונה לשהותו שם, כדי להחיות את עצמותינו היבשות והמיוסרות ולהתחמם כנגד אורו.
ברם, תוחלתם של חבריי נכזבה עד מהרה, בהתוודעם שהם מנועים מלצאת, כי בהיותם פליטי חרב ונתינים זרים קבלו בקושי - אחר השתדלות מרובה - 'סערטיפיקאט' (= ויזא, אישור כניסה) חד-פעמי לצורך כניסה אחת להולנד בלבד, ובאם יחצו את הגבול לעבר בלגיה שוב לא יוכלו לשוב ללמוד בישיבה. רק אני, כאזרח הולנד, יכולתי לחצות את הגבול ללא שום מניעות, ולכן הייתי היחיד מבין התלמידים שזכה לנסוע לאנטווערפן, כששאר הבחורים שלחו עמי 'קוויטלעך' להזכירם לטובה ולברכה אצל כ"ק מהר"ם זי"ע.
לאנטווערפן הגעתי עם הרכבת ביום שישי סמוך ונראה לשב"ק. תפילות השבת התפלל כ"ק מהר"ם זי"ע בבית המדרש "מוריה" ברחוב טערליסט, כשבאותה תקופה כיהן כרב בית המדרש הגה"צ רבי מאיר לנדא זצ"ל מדראהביטש.
ויהי בעלות המנחה בפניא דמעלי שבתא, כשנכנס כ"ק מהר"ם זי"ע להיכל ביהמ"ד, הבחין בי בדרך הילוכו למקום מושבו במזרח ביהמ"ד, וקרא לי ושאלני לשמי ומהיכן באתי. כיון ששמע שבאתי הנה במיוחד מהולנד בכדי לשבות בצילו, זכיתי לשאת חן וחסד לפניו, ומעתה זכיתי לקירבה יתירה מצדו במשך כל השבת. הדבר התבטא מיד, כשכבר לפני תחילת תפילת המנחה דאג עבורי למקום ישיבה, בכדי שאוכל להתפלל כדת כראוי וכנכון. מאוחר יותר, בעת עריכת השולחן הטהור בליל שב"ק שם בביהמ"ד, הורה להושיב אותי סמוך אליו, במרחק של שלשה או ארבעה אנשים בלבד, וכך יכולתי לראות היטב את עבודת הקודש מקרוב. כן בצע עבורי חתיכת חלה, ולאחר מכן מזג עבורי במיוחד יין בגביע שלו ושלחו אלי, באמרו: "שיקט'ס ארויף פאר'ן קליינעם" - כיון שהייתי נמוך קומה. כך זכיתי במשך כל השבת שכ"ק מהר"ם זי"ע שלח לי 'שיריים' מכל המאכלים והראה לי אותות של חיבה יתירה.
אציין, כי למרות ייסוריו העזים וחולשתו הרבה ממחלתו אשר גברה עליו באותם ימים, מכל מקום אנו לא הרגשנו במאומה, וכלפי חוץ התנהל כ"ק מהר"ם זי"ע כרגיל, כאילו לא אירע כלום. תפילות קבלת שבת ומוסף, בהן ניגש לפני התיבה, נשמעו היטב בהיכל ביהמ"ד, ובזכרוני אף חקוק היטב ה'חודש בענטשן' שנאמר על ידו בקול רם ונעים ובמתיקות מיוחדת. כמו כן גם אמירת ה'תורה' בעת עריכת השולחנות היתה בקול גדול, כשבסעודה שלישית נשא דברים חוצבים להבות אש.
למחרת יום השבת, ביום ראשון פרשת שופטים, הגיע כ"ק מהר"ם זי"ע לבית הכנסת של ק"ק "מחזיקי הדת" שברחוב אוסטן ("אוסטן שוהל"), שם שימש כסנדק בברית מילה לבנו של אחד מיהודי העיר, ולאחר מכן כובד באמירת הברכות. בסיום אמירת הברכות נתן לי את גביע היין בכדי שאשתה במקומו.
בהמשך היום הלכתי אל בית האכסניא של כ"ק מהר"ם זי"ע בכדי להגיש בפניו פתקא דרחמי שלי וגם את ה'קוויטלעך' של חבריי. בהגיעי לשם אמר לי המשב"ק שכ"ק מהר"ם אפוף כעת בחולשה נוראה... ואף ראיתי איך שמכניסים החדרה מרק חם
ושאר מאכלים מזינים בכדי להשיב את נפשו ולהביא לחיזוק כוחותיו, אולם, כעבור כמה רגעים כבר הוציאום חזרה מן החדר כפי שהכניסום, זאת מאחר שלא היה מסוגל לטעום מאומה לרוב חולשתו.
למרות זאת, כששאלו המשמש אם יכול להכניסני, הואיל ואני רוצה להיפרד קודם שובי להולנד, נענה הבילגוריי'ער רב בחיוב. ואכן המשמש יצא ואמר לי שאוכל להיכנס רק לברכת פרידה קצרה.
כ"ק מהר"ם זי"ע שכב אז על ערש דוי, וכשנכנסתי התיישב קצת על מיטתו וקיבלני במאור פנים, כאילו שכח מכל יסוריו. לפני שהתחיל לקרוא את ה'קוויטל', שאל אותי: "דו האסט א טאטע?" (-היש לך אב?) ועניתי: "איך האב געהאט א טאטע..." (-היה לי אבא). כ"ק מהר"ם זי"ע התעניין אצלי ארוכות על תלאות המלחמה שעברנו מאז כניסת הגרמנים הגרמנים ימ"ש להולנד, כשאז ברחנו לבלגיה, שם נתפס אבי ז"ל ונשלח למחנה מעצר בעיר מעכעלען, משם נשלח לברגן בלזן עדי הועלה על המוקד בתאי הגזים, הי"ד, וכך גם על כל התלאות והנדודים שנדדנו יחד, אמנו ע"ה אחי אחותי ואני, עדי שניצלנו מידיהם הטורפות של הרשעים ימ"ש.
לאחר מכן קרא את ה'קוויטל' שהגשתי לפניו והאציל עלי ברכות לרוב, והתעניין שוב בפרטות אודות מקום מגורי ומקום לימודי, על סדרי הלימוד בישיבה וכיו"ב. אחר כך שאלני: "מה עוד יש לך לתת?" אמרתי שהבאתי עמי 'קוויטלעך' ששלחו חברי, י"ז במספר. כ"ק מהר"ם זי"ע קרא את כל ה'קוויטלעך' בירך את כולם בברכות מרובות. ואז לקחתי ברכת פרידה ויצאתי בשלום מן הקודש. כל זה ארך במשך קרוב לשעה!
ויהי כאשר אך יצוא יצאתי נקראתי מיד חזרה אל הקודש פנימה, וכ"ק מהר"ם זי"ע הוסיף לברכני בזה הלשון: "פאר געזונטערהייט לחיים ולשלום" (-סע לחיים ולשלום), והוסיף: "און זאלסט אנקומען אהיים בשלום" (-ושתגיע לביתך בשלום).
עניתי "אמן", ופניתי מיד לצאת שוב מהחדר. אך כ"ק מהר"ם זי"ע קראני שוב אליו ואמר לי עוד פעם כדברים האלה: "פאר געזונטערהייט לחיים ולשלום, און זאלסט אנקומען אהיים בשלום". כך נשנה הדבר ארבע או חמש פעמים, כשכ"ק מהר"ם זי"ע קורא לי לחזור אליו שוב ושוב ומדגיש בברכתו "זאלסט אנקומען אהיים בשלום" - - -
כמובן שהתרחשות זו היתה לפליאה גדולה בעיני, הן ההדגשה בברכתו שאגיע הביתה בשלום, והן החזרה הכפולה והמשולשת על הברכה.
כך יצאתי לדרכי, מצויד בברכותיו של אותו צדיק ועמוס ברגשי קודש, ושמתי פעמי אל עבר תחנת הרכבת באנטווערפן. בהגיעי אל תחנת הרכבת חשכו עיני, כשהבחנתי שהתיק בו היו מונחים מעותי יחד עם המסמכים הנחוצים לי לנסיעה, כמו כרטיס הנסיעה וכן הדרכון ההולנדי, נעלמו מעמי כלא היו. פשפשתי וחיפשתי הכא והתם, אך - שוד ושבר, התיק איננו, ואני אנה אני בא... ככל הנראה היתה ידו של איזה גנב במעל, אחד מני רבים המסתובבים בבתי הנתיבות ומשחרים לטרף קל, או שמא נפל ממני בדרכי ואבד, כשאינני מבחין בכך בשעת מעשה.
כך או כך, אינני יכול להגיע כעת לביתי - הרהרתי. לא היה שום סיכוי שיכניסו אותי להולנד בלי ה"ניירות", באותה תקופה של אחרי המלחמה כשכל הדרכים והגבולות המו פליטים. לא ידעתי לשית עצות בנפשי כדת מה לעשות, בהיותי עומד בדד בתחנת הרכבת בארץ נכריה לי. ברם, ברירות רבות לא נותרו בידי, לכן גמרתי אומר להמשיך בדרכי כאילו כלום לא אירע, בתקוה ובתפילה שה' הטוב יהיה בעזרי.
נעמדתי בתור בין הממתינים לעלות לרכבת, כשליד פתח הקרון עמד הממונה ודרש מכל אחד להציג בפניו את כרטיס הנסיעה. למרבה הפלא, בהגיע תורי לעבור לפניו לא ביקש ממני הלה מאומה ולא אמר לי ולא מידי. כך עליתי לרכבת באין אומר ובאין דברים, כשאף אחד אינו מעכב בעדי. ויהי לפלא.
לאחר מכן, באמצע הנסיעה, עלה על הרכבת "אינספעקטאר" (-פקח) לבדוק את כרטיסי הנסיעה ואת הדרכונים של כל הנוסעים, בכדי לוודא שכולם מצויידים במסמכים הנדרשים ושאף זר לא הסתנן לרכבת. כראותי זאת התמלא לבי בחרדה ופחד. הצטנפתי במקומי בשקט, כשאני ממתין לקראת הבאות. והנה, שוב פעם אירע לי נס, הלה פסח עלי ולא דרש ממני להציג בפניו את ניירותי, אלא המשיך אל היושב לצידי.
כך עשתה הרכבת את דרכה עד שהגענו לגבול בלגיה, שם עלו על הרכבת שוטרי הגבול הבלגיים, כשהם בודקים בקפדנות ובדייקנות את כל הנוסעים וניירותיהם. מן המותר לציין את גודל הפחד שאפף אותי, חשש כבד מילא את כל ישותי שמא יתפסוני השוטרים, אך - שוב פעם התחולל לו הנס, בפעם השלישית. השוטרים דילגו עלי ולא ביקשו ממני מאומה.
כן נשנה הדבר ברביעית, בהגיע הרכבת לגבול ההולנדי. שוב אני יושב במקומי ומשתאה לראות את גודל חסד ה' עמי, על שזו הפעם הרביעית בה הייתי נדרש להציג את המסמכים האבודים. אך ברוב רחמי ה' נעשיתי כרואה ואינו נראה, ואף אחד לא אמר לי כלום.
עלי להדגיש את גודל הנס שנעשה עמי, כי אם בזמנים הרגילים, כששלום ושלוה שוכנים בעולם והשקט שורר על כנו, אזי כל גבולות המדינות מושגחים ומוקפדים ביותר לבל יסתנן אף אחד דרכם, על אחת כמה וכמה בעת ההיא, כשבכל אדמת אירופה שרר תוהו ובוהו מוחלט מרבבות הפליטים שנעו ונדו בין הארצות וביקשו לקבל מחסה אצלם, על אחת כמה וכמה וכל שכן שהגבולות היו נוקשים וקפדניים שבעתיים, ושוטרי הגבולות עשו ככל אשר לא-ל ידם לבל יסתנן אף אחד בצורה בלתי ליגאלית דרך הגבול. בכל זאת כאן הוכו עיניהם בסנוורים.
כשהגיעה הרכבת לעיר מולדתי, החילותי לנשום לרווחה, בראותי את גודל הנס שנעשה עמי. מיד קישרתי בין המאורעות לבין ההתרחשות המופלאה שאירעה עמי אצל כ"ק מהר"ם זי"ע והברכה הפלאית שבירכני ארבע וחמש פעמים... אך היות וכבר ידעתי שכל תיבה שיצאה מפיו היתה בעל משמעות עמוקה, עדיין לא הבנתי את פשר ההדגשה: "און דו זאלסט אנקומען אהיים געזונטערהייט" - שאגיע לביתי בשלום...
אולם, בהגיעי למחוז חפצי בהאג וירדתי מן הרכבת, הבחנתי בשורה של שוטרים מקומיים העומדים פרוסים על פני כל רוחב המעבר ובודקים שוב פעם את כל היורדים... והנה שוב פעם לא שמו השוטרים לב אלי, בבחינת 'עינים להם ולא יראו', וכך חמקתי מהם ופניתי ללכת הביתה.
רק כעת, אחרי שכבר הגעתי בשלום לביתי, הבנתי על נכון את כל דבריו שנאמרו ברוח הקודש, ומספר הפעמים שבירכני היה מספר הפעמים שעברתי בין השוטרים שהיו אמורים לבדוק אותי ואת ניירותי, וגם לאחר שהתקיימה הברכה של 'פאר געזונטערהייט' וירדתי כבר מן הרכבת, עדיין הייתי צריך לברכה הנוספת של 'זאלסט אנקומען אהיים', ובכח ברכתו של אותו צדיק שבירכני בעיניו הצופיות למרחוק, זכיתי להגיע למחוז חפצי לחיים ושמחה ולשלום, שלם בגופי ושלם בממוני, ללא שום עיכובים.
זכותו יגן עלינו ועכי"א.
כי לך טוב להודות
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
-
יוסף פריעדמאן
- שר שבעת אלפים
- תגובות: 7437
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 4:31 am
אץ קוצץ האט געשריבן:באדראטשיג האט געשריבן:מקור: "עלים לתרופה".
אין "אור הצפון" איז טאקע די מעשה מיט מער פרטים.
זעט אויס דער יוסף פריעדמאן ארבעט פאר אור הצפון.
די מעשה האב איך נאך נישט געליינט און אור הצפון, נאר איך האב דאס טאקע מעתיק גיווען פון די גליון עלים לתרופה וואס ערשיינט אויך דורך מכון אור הצפון.
כי לך טוב להודות
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
יוסף פריעדמאן האט געשריבן:אץ קוצץ האט געשריבן:באדראטשיג האט געשריבן:מקור: "עלים לתרופה".
אין "אור הצפון" איז טאקע די מעשה מיט מער פרטים.
זעט אויס דער יוסף פריעדמאן ארבעט פאר אור הצפון.
די מעשה האב איך נאך נישט געליינט און אור הצפון, נאר איך האב דאס טאקע מעתיק גיווען פון די גליון עלים לתרופה וואס ערשיינט אויך דורך מכון אור הצפון.
ווי קען מען באקימען די עלים אין א word file צי קענען מעתיק זיין עפעס ?
-
יוסף פריעדמאן
- שר שבעת אלפים
- תגובות: 7437
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 4:31 am
אץ קוצץ האט געשריבן:יוסף פריעדמאן האט געשריבן:אץ קוצץ האט געשריבן:באדראטשיג האט געשריבן:מקור: "עלים לתרופה".
אין "אור הצפון" איז טאקע די מעשה מיט מער פרטים.
זעט אויס דער יוסף פריעדמאן ארבעט פאר אור הצפון.
די מעשה האב איך נאך נישט געליינט און אור הצפון, נאר איך האב דאס טאקע מעתיק גיווען פון די גליון עלים לתרופה וואס ערשיינט אויך דורך מכון אור הצפון.
ווי קען מען באקימען די עלים אין א word file צי קענען מעתיק זיין עפעס ?
מען קען נישט, במקרה האב מיר עמיצער געשיקט די מעשה אויף טקסט.
כי לך טוב להודות
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
-
מומחה יוחס
- סגן ראש הקהל
- תגובות: 24602
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
- לאקאציע: דא אינעווייניג
-
יוסף פריעדמאן
- שר שבעת אלפים
- תגובות: 7437
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 4:31 am
לחיים, היינט נאכט די גרויסע יא"צ, די אייבישטער זאל העלפן זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
כי לך טוב להודות
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
.ע . ע .ע . ע . ע . ש .ע . ע . . ש . .ע . ש .ע . ע .ש . ש . ש .ע . ע ולשמחה נאה לזמר.ע . ע .ע . ע
-
מומחה יוחס
- סגן ראש הקהל
- תגובות: 24602
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
- לאקאציע: דא אינעווייניג
אינעם נייעם 'פרשת גדולת מרדכי' חלק ג', שטייט דער מעשה וואס מ'זעהט אינעם עטעטשמענט.
במחילת כבודו, ר' שאול הוטרער איז נישט געווען דאן אין בילגרייע און דאס וואס עס שטייט כאילו אז דער בילגרייא רב האט אים דאס דערציילט איז א שקר.
וויבאלד ווען דער קדושת ציון איז אנגעקומען קיין בילגרייא שבת נאכמיטאג (נעהנטער צום מוצאי שבת) איז דער בילגרייא רב שוין לאנג נישט דארט געוועהן, יענעם שבת אינדערפרי איז ער אנטלאפען. ממילא האבן זיך די צוויי דאן נישט געהאט געטראפען. דער 'פושט צורה לובש צורה' איז א שיינע מעשה אבער דער בילגרייע רב זעלבסט איז נישט דערביי געווען.
פון אונטן שרייבט דער מו"ל 'לא ברור היכן וכו', דער אמת איז אז מ'ווייסט יא, דאס האט ווירקליך פאסירט אין בילגרייא, נאר דער מו"ל מאכט זיך בא'טעמ'ט וויבאלד איהם קומט אויס בעסער אז די צוויי האבן זיך געטראפן. דערנאך שטעלט ער זיך אהער ווי א גאנצע חוקר און חקר'נט...
במחילת כבודו, ר' שאול הוטרער איז נישט געווען דאן אין בילגרייע און דאס וואס עס שטייט כאילו אז דער בילגרייא רב האט אים דאס דערציילט איז א שקר.
וויבאלד ווען דער קדושת ציון איז אנגעקומען קיין בילגרייא שבת נאכמיטאג (נעהנטער צום מוצאי שבת) איז דער בילגרייא רב שוין לאנג נישט דארט געוועהן, יענעם שבת אינדערפרי איז ער אנטלאפען. ממילא האבן זיך די צוויי דאן נישט געהאט געטראפען. דער 'פושט צורה לובש צורה' איז א שיינע מעשה אבער דער בילגרייע רב זעלבסט איז נישט דערביי געווען.
פון אונטן שרייבט דער מו"ל 'לא ברור היכן וכו', דער אמת איז אז מ'ווייסט יא, דאס האט ווירקליך פאסירט אין בילגרייא, נאר דער מו"ל מאכט זיך בא'טעמ'ט וויבאלד איהם קומט אויס בעסער אז די צוויי האבן זיך געטראפן. דערנאך שטעלט ער זיך אהער ווי א גאנצע חוקר און חקר'נט...
- אטעטשמענטס
-
- 20171224_085837.jpg (112.48 KiB) געזען 3635 מאל
-
- 20171224_085930.jpg (121.86 KiB) געזען 3635 מאל
ישלהוסיף האט געשריבן:אינעם נייעם 'פרשת גדולת מרדכי' חלק ג', שטייט דער מעשה וואס מ'זעהט אינעם עטעטשמענט.
במחילת כבודו, ר' שאול הוטרער איז נישט געווען דאן אין בילגרייע און דאס וואס עס שטייט כאילו אז דער בילגרייא רב האט אים דאס דערציילט איז א שקר.
וויבאלד ווען דער קדושת ציון איז אנגעקומען קיין בילגרייא שבת נאכמיטאג (נעהנטער צום מוצאי שבת) איז דער בילגרייא רב שוין לאנג נישט דארט געוועהן, יענעם שבת אינדערפרי איז ער אנטלאפען. ממילא האבן זיך די צוויי דאן נישט געהאט געטראפען. דער 'פושט צורה לובש צורה' איז א שיינע מעשה אבער דער בילגרייע רב זעלבסט איז נישט דערביי געווען.
פון אונטן שרייבט דער מו"ל 'לא ברור היכן וכו', דער אמת איז אז מ'ווייסט יא, דאס האט ווירקליך פאסירט אין בילגרייא, נאר דער מו"ל מאכט זיך בא'טעמ'ט וויבאלד איהם קומט אויס בעסער אז די צוויי האבן זיך געטראפן. דערנאך שטעלט ער זיך אהער ווי א גאנצע חוקר און חקר'נט...
במחילת כבודך, ער שרייבט דארט אז ר' שאול הוטערער'ס טאטע האט דאס געהערט פון די בילגורייא רב אין קראקא, און ר' שאול האט עס פארציילט שפעטער.
און אגב, פון וואו נעמסטו אז די מעשה איז געווען אין בילגורייא דווקא?
ערגעץ האט געשריבן:ישלהוסיף האט געשריבן:אינעם נייעם 'פרשת גדולת מרדכי' חלק ג', שטייט דער מעשה וואס מ'זעהט אינעם עטעטשמענט.
במחילת כבודו, ר' שאול הוטרער איז נישט געווען דאן אין בילגרייע און דאס וואס עס שטייט כאילו אז דער בילגרייא רב האט אים דאס דערציילט איז א שקר.
וויבאלד ווען דער קדושת ציון איז אנגעקומען קיין בילגרייא שבת נאכמיטאג (נעהנטער צום מוצאי שבת) איז דער בילגרייא רב שוין לאנג נישט דארט געוועהן, יענעם שבת אינדערפרי איז ער אנטלאפען. ממילא האבן זיך די צוויי דאן נישט געהאט געטראפען. דער 'פושט צורה לובש צורה' איז א שיינע מעשה אבער דער בילגרייע רב זעלבסט איז נישט דערביי געווען.
פון אונטן שרייבט דער מו"ל 'לא ברור היכן וכו', דער אמת איז אז מ'ווייסט יא, דאס האט ווירקליך פאסירט אין בילגרייא, נאר דער מו"ל מאכט זיך בא'טעמ'ט וויבאלד איהם קומט אויס בעסער אז די צוויי האבן זיך געטראפן. דערנאך שטעלט ער זיך אהער ווי א גאנצע חוקר און חקר'נט...
במחילת כבודך, ער שרייבט דארט אז ר' שאול הוטערער'ס טאטע האט דאס געהערט פון די בילגורייא רב אין קראקא, און ר' שאול האט עס פארציילט שפעטער.
און אגב, פון וואו נעמסטו אז די מעשה איז געווען אין בילגורייא דווקא?
היינו הך, דער בילגרייא רב זעלבסט איז דאן נישט געווען אין בילגרייא, ער איז שוין געהאט אנטלאפען יענעם אינדערפרי מיט ר' שעי'לע טשעכויב'ער. ממילא איז ער נישט געווען אנוועזענד ביים 'פושט צורה' מעשה. און דער בילגרייע רב איז נישט געווען דער וואס האט אוועק געבארגט זיין שטריימעל.
רבי שלמה באבוב'ער וועלעכע איז יא געווען דערביי איז דער מקור פאר דער מעשה! און ער פלעגט טאקע דערציילען אז דער בילגרייא רב האט שוין געהאט יענעם אינדערפרי געפליכטעט ווייטער אינאיינעם מיטן טשעכויב'ער רב.
דער מלקט דא, האט א אגענדע און זוכט סיפורים וואס פארבינדט דער בילגרייא רב צו וואס מער, ממילא האט ער געזוכט אזא כלי שלישי וכלי רביעי מקור. און יעצט געלייגט אויבן כאילו 'דאס' איז דער מעשה, דערנאך געלייגט א הערה פון אונטן.
וואס ער שרייבט 'קראקא', מיינט דאס שפעטער אין קראקא געטא, דארט האט מהר"ש געגעבען א ייש"כ פאר דער בילגרייא רב, אז זיין פאטער דער דער קדושת ציון האט געהאט געטראפן זיין שטריימיל און ער האט דאס גענוצט און דערציילט דעפ 'פושט צורה לובש צורה' מעשה'. - קען זיין דער בילגרייא רב האט דאס שפעטער דערציילט פאר ר' שאול'ס טאטע...
ישלהוסיף האט געשריבן:ערגעץ האט געשריבן:ישלהוסיף האט געשריבן:אינעם נייעם 'פרשת גדולת מרדכי' חלק ג', שטייט דער מעשה וואס מ'זעהט אינעם עטעטשמענט.
במחילת כבודו, ר' שאול הוטרער איז נישט געווען דאן אין בילגרייע און דאס וואס עס שטייט כאילו אז דער בילגרייא רב האט אים דאס דערציילט איז א שקר.
וויבאלד ווען דער קדושת ציון איז אנגעקומען קיין בילגרייא שבת נאכמיטאג (נעהנטער צום מוצאי שבת) איז דער בילגרייא רב שוין לאנג נישט דארט געוועהן, יענעם שבת אינדערפרי איז ער אנטלאפען. ממילא האבן זיך די צוויי דאן נישט געהאט געטראפען. דער 'פושט צורה לובש צורה' איז א שיינע מעשה אבער דער בילגרייע רב זעלבסט איז נישט דערביי געווען.
פון אונטן שרייבט דער מו"ל 'לא ברור היכן וכו', דער אמת איז אז מ'ווייסט יא, דאס האט ווירקליך פאסירט אין בילגרייא, נאר דער מו"ל מאכט זיך בא'טעמ'ט וויבאלד איהם קומט אויס בעסער אז די צוויי האבן זיך געטראפן. דערנאך שטעלט ער זיך אהער ווי א גאנצע חוקר און חקר'נט...
במחילת כבודך, ער שרייבט דארט אז ר' שאול הוטערער'ס טאטע האט דאס געהערט פון די בילגורייא רב אין קראקא, און ר' שאול האט עס פארציילט שפעטער.
און אגב, פון וואו נעמסטו אז די מעשה איז געווען אין בילגורייא דווקא?
היינו הך, דער בילגרייא רב זעלבסט איז דאן נישט געווען אין בילגרייא, ער איז שוין געהאט אנטלאפען יענעם אינדערפרי מיט ר' שעי'לע טשעכויב'ער. ממילא איז ער נישט געווען אנוועזענד ביים 'פושט צורה' מעשה. און דער בילגרייע רב איז נישט געווען דער וואס האט אוועק געבארגט זיין שטריימעל.
רבי שלמה באבוב'ער וועלעכע איז יא געווען דערביי איז דער מקור פאר דער מעשה! און ער פלעגט טאקע דערציילען אז דער בילגרייא רב האט שוין געהאט יענעם אינדערפרי געפליכטעט ווייטער אינאיינעם מיטן טשעכויב'ער רב.
דער מלקט דא, האט א אגענדע און זוכט סיפורים וואס פארבינדט דער בילגרייא רב צו וואס מער, ממילא האט ער געזוכט אזא כלי שלישי וכלי רביעי מקור. און יעצט געלייגט אויבן כאילו 'דאס' איז דער מעשה, דערנאך געלייגט א הערה פון אונטן.
וואס ער שרייבט 'קראקא', מיינט דאס שפעטער אין קראקא געטא, דארט האט מהר"ש געגעבען א ייש"כ פאר דער בילגרייא רב, אז זיין פאטער דער דער קדושת ציון האט געהאט געטראפן זיין שטריימיל און ער האט דאס גענוצט און דערציילט דעפ 'פושט צורה לובש צורה' מעשה'. - קען זיין דער בילגרייא רב האט דאס שפעטער דערציילט פאר ר' שאול'ס טאטע...
די אגענדע פונעם ספר דא איז צו פארציילן סיפורים וואס איז פארבינדן מיטן בילגורייא רב, און ער האט געשריבן אויבן וויאזוי ער האט עס געהערט בשם די בילגורייא רב (וואס איז כלי ראשון מער פון ר' שלמה באבובער וואס איז נאר געווען דערביי), און אונטן האט ער קלאר געשריבן די ספיקות בנוגע די מעשה (און אגב, די ספר איז נאר א קונטרס בכמות מצוצמצמת און נאכנישט די ספר אליין, במילא איז נישטא קיין שום אגענדע נישט, האסט א הערה שיק עס אריין און זיי וועלן פאררעכטן).
לגבי וואס איז דיין אגענדע ווייס איך נישט.
און אגב, אין פעולות צדיק לחיים שטייט נישט גארנישט וועגן דעם, אויכעט נישט אזוי ווי די פארציילסט בשם ר' שלמה באבובער זי"ע
