נישט די יא"צ יעצט
אבער אז מ'רעדט פון אים, וועל איך לייגן וואס איך האב אויף אים
הרה"ק ר' צבי אריה לאנדא זיע"א מאליק
בן הרה"ק ר' אברהם זיע"א
י"א תשרי תקע"ב
רבינו הרה"ק ר' צבי ארי' לאנדאו מאליק זיע"א נולד ביום י"א תשרי תק"כ לאביו הרה"ק ר' אברהם זיע"א.
רבינו ינק תורה מרבותיו מרן הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א, ומרן הרה"ק המגיד מזלאטשוב זיע"א.
בבחרותו התגורר רבינו בבית זקינו, והי' קצר קומה, לילה אחד שמע איך שזקנתו אומרת לזקינו מה נעשה עם הערש'עלע שהוא קצר קומה ומתקשה בשידוכים, רבינו ששמע זאת, העתיר לה' בגודל בטחונו באלקיו ואמר, הייליגער באשעפער הרי מה אצליך להוסיף לי עוד קצת בשר ועצמות וגידים, אנא ה' תוסיף לי שאגדל קצת בקומה, ואם אינך רוצה לעשות נס גלוי, אנא עשה שלא יבחינו בזאת הסובבים אותי, אלא יחשבו שכך הייתי תמיד, ואכן הקב"ה קיבל תפלתו בשלימות, כאשר גבה קומתו והרואים אותו לא הביעו כל תמיה איך גבה קומתו בין לילה, ובערב שמע שזקינתו אומרת לזקינו, מה אמרתי אתמול על הערש'עלע שהוא קצר קומה, היום ראיתיו ואני רואה שטעיתי, ואמרו צדיקים שהנס האחרון גדול יותר מן הראשון.
בהגיעו לפרקו נשא את זו' הרבנית הצדקנית בת הרה"ק ר' גדליהו זיע"א מראדאמישלא (י"א שחותנו היה הרה"ק ר' דוד לייקעס זיע"א), חותן רבינו הי' מתנגד גדול לדרך החסידות, ומאוד חרה לו שרבינו הינו חסיד, אמנם קורת רוח אחת הי' לו מרבינו, אשר בכל ליל שב"ק הי' מביא לו רבינו טבק שהכין בעצמו להריח, פעם אחת כאשר הלך רבינו לטבול בערש"ק בנהר שבעירו, איבד שם את קופסת הטבק שלו, כאשר הגיע לביתו ראה ששכח את הקופסא שם, בצר לו העתיר להקב"ה ואמר רבונו של עולם הלא סדנא דארעא חד היא (ב"ק יב:) וא"כ איזה חילוק והבדל יש לך יתברך אם תמציא לי את קופסת הטבק כאן או שזה נמצא ליד הנהר, ויהי אך גמר להתפלל והתחולל נס ופלא כאשר מצא את קופסת הטבק לידו ממש. הרה"ק ר' אברהם יעקב מסאדיגורא זיע"א אמר על מעשה זו והמעשה הקודמת אשר למי שנאבד לו אבידה סגולה בדוקה הוא לספר עובדא זו, ויועיל לו למצוא האבידה.
מיד בצעירותו נודע רבינו ונתפרסם שמו כמופלג בתורה ושקדן עצום, העובד את בוראו בכל עת ועידן בתמימות ושלימות, כפרי אחד שהכיר על רבינו שהוא מורם מעם, הזמינו לשבת בביתו בכפר, והתחייב לתת לו די מחייתו לו ולב"ב, כדי שיוכל להתמסר לעבודת הקודש בלי דאגה כלל לקיום המשפחה, רבינו שש על הזמנה זו כמוצא שלל רב, כאשר מעתה יוכל לעסוק בתורה כאוות נפשו הטהורה, בלא דאגות פרנסה כלל, אברכים חשובים מעיר הסמוכה להכפר בשמעם מגדולת רבינו התלקטו סביבו ובמשך הזמן התקשרו אליו במאוד מאוד והיה לרבם.
פעם אחת בתענית אסתר באו החסידים לבית רבינו שהיתה בביתו של הכפרי, והתכוננו לקריאת המגילה, לפתע נפתחה דלת הבית ונכנס הפריץ של הכפר לשוח עם הכפרי על דא ועל הא עד בלי די, והפריעם מלקרוא את המגילה, וגם לא יכלו להחיות נפשם מהצום, ובכלל לא הי' ניכר על הפריץ שעומד לסיים פטפוטיו, בצר להם פנו אל רבינו לדעת כדת מה לעשות עם הפגע הרע הזה, אמר להם רבינו הוציאו אותו מהבית בכח, הלכו האברכים להפריץ וניסו לדובב אותו שיעזוב את הבית אבל הוא באחת רצה לישאר שם ולפטפט עוד ועוד, כאשר נסחב הזמן לא היו להאברכים שום ברירה והפליאו בו מכות נמרצות עד זוב דם ורק אז ניאות לצאת.
הכפרי נחרד עד עמקי נשמתו על מה שעוללו האברכים להפריץ שלו, ומי יודע עד כמה בוער בו החימה, ע"כ החליט תיכף בבוקר להגיע להפריץ שלו לשלם לו את חובו, ולראות עד כמה הפריץ כועס, וגם ינסה להפיג כעסו בזאת שהאברכים היו שתויי יין ממצות היום, מה גדול היתה תדהמתו כאשר הגיע אל הפריץ וראוהו יושב מדושן עונג על כסאו ולא נראים בפניו שום סימנים מהמכות שקיבל אתמול, וגם לא הי' כלל בכעס, ע"כ בלם הכפרי את פיו ולא דיבר מילה אחת מיותרת, כאשר חזר סיפר הדברים בפליאה לרבינו, נענה רבינו ואמר שאין זה כלל פליאה, כי הפריץ כלל לא ביקר אתמול בביתך, אלא המן הרשע בא מלובש בדמות הפריץ כדי לבטל אותנו מקריאת המגילה.
פורים אחת ביושבו אצל חותנו, והי' לחותנו בית מרזח שהנכרים באו לשתות שם, נתעורר בלב רבינו תשוקה עזה לקיים מצות מחיית עמלק כפשוטו, ונכנס לבית המרזח ומצא שם 'תמחה' אחד והתנפל עליו והתחיל להכותו מכות רצח, חותנו וחמותו בראותם זאת נרעדו ורצו להפרידם כי חששו שיעלילו עליהם אח"כ, אמנם נבהלו מרבינו כי חששו שאם יפריעוהו יבולע להם, ע"כ עמדו מן הצד, ורבינו הרג את הערל והשליכו תחת המטה, כאשר גמר רבינו לקח חותנו את הגופה וטמנו בחול שלא יוודע לגוים שנהרג אצליהם.
ויהי ממחרת ראו הם שבא הרוג ברגלו וה'תמחה' הגיע כהרגלו מדי יום ביומו, לשתות מהיי"ש, הבינו הם שכנראה מן השמים בראותם תשוקת רבינו לקיים המצוה כפשוטו, שלחו לו דמות של 'תמחה' כדי שיוכל לקיים מצוותו, ואמר ע"ז הרה"ק ר' מרדכי חיים מסלאנים זיע"א, אשר בוודאי פעולת רבינו עשתה רושם כביר בשמים במצות מחיית עמלק.
פעם בשעת מלחמה אשר הנוהג שבעולם שאנשי הצבא משתכנים בבתי העיירות כאוות נפשם, בחר לו שר צבא אחד את ביתו של רבינו למשכן לו, כאשר באו להודיע לרבינו זאת, נענה רבינו ואמר שאין לפחד כי לא יהי' לו שום שליטה על דירתו, רק זאת ביקש שכאשר יתקרב השר לביתו יודיעו לו, כאשר הגיע השר צבא לרחובו של רבינו באו ואמרו לו שהוא מתקרב, מיד לבש רבינו את השטריימל והקאפטן של שבת, כשראה שר הצבא את רבינו נפל עליו פחד עצום וצעק בבהלה גדולה תנו לי לברוח, וברח משם בבהלה גדולה.
רבינו השתדך עם הרה"ק ר' זאב מזיטאמיר זיע"א בעל אור המאיר, פעם אחר שהתוועדו יחד בעיר אחד, שאלו את הרה"ק מזיטאמיר איך נחשב רבינו בעיניו כי רבינו היה צעיר ממנו בהרבה שנים, נענה ואמר בזה הלשון: אני רואה שהוא מלובש במלבוש של משי מחודש, ומהודר מן החדש, מקורביו התפלאו על דבריו התמוהים ושאלוהו לפשר הדבר, הסביר רבינו ואמר להם, אני אומר עליו שכל מלבושיו מהודרים מאוד הרבה יותר מחדשים, כי כל טומאה בורחת מפניו.
קדושתו ופרושתו של רבינו היתה מן הנודעות, אמנם היצר הרע לא יכל להבליג ע"ז, ע"כ פעם אחת כאשר הלך רבינו בדרכים, שקעה עליו חמה פתאום, וקפצה עליו רוגזו של שטן, כאשר הוכרח ללון בפונדק על אם הדרך נגד רצונו, ויהי באמצע הלילה ותבא אליו הפונדקית ותבעה אותו ברוב פיתוי ופיוסים, וירא רבינו והנה על השולחן מונח חומש, פתח רבינו את החומש ונפתח תיכף בפ' סוטה, התחיל רבינו לקרוא את הפרשה בהתלהבות גדולה ואש קודש אשר בער בו, ומפי הצדיק לא נפל דבר ארצה, כאשר קרא שם כן נתקיים בהאשה הנ"ל, וצבתה את בטנה ונפלה יריכה (במדבר ה, כז), ועד הבוקר מתה במיתה משונה, כן יאבדו כל אויביך ה', וניצל רבינו והציל אחרים מהדבר הרע הזה.
שוב פעם כאשר נטה ללון באכסניה על אם הדרך, כאשר התכונן רבינו להשכיב עצמו לאגור כחות ליום המחרת, הבחין שהאנשים משחיזים סכיניהם והבין שנקלע למאורת שודדים ורוצחים, אבל לא איש כרבינו שיבהל על נפשו ויאבד עשתנותיו, אלא התחיל לקרוא קריאת שמע והתחנן להקב"ה שיעזור לו שיוכל לישון במנוחה, והשכיב עצמו לישון בגודל בטחונו באלוקיו שמאומה לא יארע לו, הרוצחים שכבר התכוננו להתנפל על טרפם נתקפו בפחד ורעדה גדולה ולא נגעו ברבינו לרעה, וכאור בוקר כיבדוהו בכבוד הראוי במארם רבי איר ווייסט נישט וואס פאר א רבי איר זענט (כלומר שלא מכיר ברב כוחו), ושלחוהו לחיים ולשלום, לאחר זמן כאשר ישב רבינו בביתו ויצא לרגע באמצע לימודו, התגנב אחד מהם בחדרו הק', והניח לו שטר של מאה רובל על הגמרא.
פעם אחרת כאשר נקלע רבינו בחבורת גזלנים וניצל מהם כאשר נפחדו מהדר גאון קדשו, ראה איך שלוקחים בחור אחד ומלכים אותו מאה מלקיות ברציחה נוראה, שאל אותם רבינו מה פשעו ומה חטאו של הבחור ההוא, ענו ואמרו לרבינו שהוא רוצה להצטרף לחבורתם והם מלמדים אותו שאם יתפסוהו וירביצו לו מכות נמרצות יסבול ולא יגלה סודם, שאל אותם רבינו ואיך מרגילים אותם שלא לזעוק מכאב, ענו הגזלנים ואמרו שמלמדים אותו על כל מכה לחשוב שזהו המכה האחרונה כי סוף כל סוף יפסקו המכות, אמר רבינו על כך שלקח מזה לימוד גדול לעבודת ה', אז מען שמייסט נישט אייביג.
על גדלותו של רבינו העיד פעם המגיד הק' מזלאטשוב באמרו שיש ארבע אריות (לייבן) נגד ד' רגלי המרכבה, הרה"ק ר' ארון 'לייב' מפרעמישלאן, הרה"ק ר' משה 'לייב' מסאסוב, מרן רבינו הרה"ק ר' הערש 'לייב' מאליק, ועוד צדיק אחד.
הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זיע"א סיפר, שפעם אחת התעצם רבינו במאוד מאוד בתפלת ראש השנה, וכאשר הגיע לתפלת ''אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים' אמר בפשטות גדולה ובלא כוונות נעלות, אם כבנים אבינו מלכינו שאנו בניך, אז אתה צריך לרחם עלינו כרחם אב על בניו בלא שום טענות ומענות, ונתעורר רעש גדול בשמים מדברי רבינו, והפמליא של מעלה הצדיקו את דבריו, השטן בראותו כי כלתה אליו הרעה מעם המלך מלכו של עולם אמר שאין לקבל טענת רבינו בכדי, אלא יש קודם להעמידו בנסיון לראות אם גם הוא מרחם על בניו.
טענת השטן נתקבלה במרומים ולמחרת יום הקדוש נחלה רבינו והביאו טובי הרופאים שהורו שיש לרבינו לנוח והזהירו שלא יכניסו אליו את הקהל בבקשותיהם כי הדבר עלול להזיק לבריאותו, נעמד הרה"ק ר' יוסף דוד זיע"א בן רבינו לשמור על פתח הבית שלא יהינו ליכנס לרבינו.
באותו עת שהה אצל רבינו החסיד המרומם רבי מרדכי ז"ל שהיה איש מורם מעם ובעל מדריגה שצדיקים העידו עליו שהוא 'א ריינער בעל רוח הקודש', והשאיר בביתו כעשרים נפשות מבניו ונכדיו, באותו יום בא במרוצה איש אחד אליו ואמר לו רבי מרדכי מה אתה יושב כאן שאנן הרי פרצה דליקה גדולה בביתכם וכילתה את כל הרכוש וכל הנפשות רח"ל, ורק ילד קטן נשאר בחיים והוא מפרפר בין חיים למוות חושו להצילו, נבהל ר' מרדכי כהוגן וכל עשתנותיו נשתנו ואיבד באותו עת כל מדריגותיו הנעלות, בצר לו חשב לעצמו מה אועיל אם אחזור לביתי מי יודע אם עוד אמצא אותו בחיים, מוטב לי ליכנס לרבינו להזכיר אותו לטובה, ובא במרוצה לבית רבינו להזכיר את צרתו, בהגיעו לשם פגשו ר' יוסף דוד שאמר לו שעתה אין ליכנס לאביו כי כן ציוה הרופא, ולא נתן לו ליכנס לאביו, בצר לו נדחק ר' מרדכי ליכנס בעל כרחו ור' יוסף דוד סטר לו על פניו, אך תיכף ומיד נבהל על מעשהו שסטר על לחיו של חבירו ובפרט על האי גברא יקירא וחשיבא וע"כ נסתלק מן הדלת והפקיר אותה, וברח משם להסתיר את עצמו.
נכנס ר' מרדכי לרבינו ושפך לפניו מר לבבו בבכי' עצומה על השמועה הלא טובה שבאה אליו שפגעה בו יד ה' באופן נחרד, ומה גם שעתה קיבל סטירת לחי מבנו של הרבי, רבינו שכב באותו עת וגם ממנו נסתלקו כל המדריגות, נרעד הצדיק לשמוע הצרות וביותר שבנו עשה מעשה בלתי ראויה, ושלח תיכף ומיד לקרוא לבנו, מתחילה רעד ר' יוסף דוד לבוא מרוב בושה, אך משחזקה עליו פקודת אביו בא כולו רועד מצער ובושה, כאשר נכנס רצה רבינו להקפיד עליו על מעשיהו, אמנם תיכף נתחזק ונזכר מה שטען בתפלתו שאב מרחם על בנו, ופנה אליו בניחותא ובקול מעורר חמלה, בני יקירי האיך מרימים יד על אדם מישראל, אבקשך שמהיום והלאה תהיה זהיר שלא לעשות כן יותר.
ככלותו לדבר הורו עיני רבינו והוחזרו לו כל מדריגותיו, וגם להחסיד ר' מרדכי החזירו כל מדריגותיו והכירו שניהם שלא היתה כאן לא שריפה ולא אירע שום דבר רע, אלא הכל היה מעשה שטן לנסות את רבינו בבלבול ונסיון, טען רבינו כלפי שמיא שיש לי דין תורה עם פמליא של מעלה, כיצד מעמידים כל הכלל ישראל בסכנה בשביל שביקש עליהם רחמים בטענה צודקת, והצדיקו במרומים את טענת רבינו, ע"כ גילו לו משמים שיגיד רצונו וינתן לו כשכר על שעמד בנסיו הקשה, אמר רבינו שמבקש שהיות ומחמת שנחלה לא יכלו ליכנס אליו להזכיר את עצמם, ע"כ מבקש שכל אלו שלא יכלו ליכנס אליו מחמת מחלתו, ולא יכל להתפלל על בקשתם, שיפעלו ויתמלאו רצונם הטוב, ויחשב להם כאילו הוא בעצמו עמד והתפלל עליהם, ונענו לו משמים.
על אחרית הימים אמר רבינו פעם, שהיה לו עליית נשמה וראה שהי' רעש בכל העולמות, כי נתכנסו כל הנשמות שלא נתקנו עוד מימות בריאת העולם, וטענו לפני הקב"ה, רבוש"ע עד מתי קץ הפלאות, ומה יהא תכליתינו, להחזירינו להעולם הזה שוב ושוב עד בלי שיעור, והלוואי שנתקנו, השיבם הקב"ה בניי גזירה הוא מלפני מסודות הכמוסים עמדי, רק
בזאת תרוויחי, כי בזמן לא כביר ירד אפיקורסות גדולה בעולם, אשר לא היה עוד כזה מימות עולם, ומי שיתחזק עצמו באמונתו יתברך באלו הזמנים והימים, יהי' לו בזה שלימות תיקון נפשו.
רבינו נסתלק והחזיר נשמתו הטהורה ליוצרו ביום מלאות לו נ"ב שנה מיום ליום, ביום י"א תשרי תקע"ב.
זרעו אחריו, בנו: הרה"ק ר' יוסף דוד מאליק זיע"א.
חתניו: הרה"ק ר' פינחס מקאלק זיע"א, הרה"ק ר' משה מקארסטשוב זיע"א, הרה"ק ר' ישראל לאנדמאן מטשיטשלניק זיע"א.
מדברי תורתו: נדפס ספר אור חכמים
