בן הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זי"ע בן הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע
חמשה עשר באב שנת תרע"ח לפ"ק
נשמתו הקדושה של רבינו זי"ע ירדה לזה העולם בשנת תר"י לפ"ק כבן שני לאביו הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זי"ע ולאמו הרבנית הצדיקת המפורסמת מרת פעסיל ע"ה בת הרה"ק בעל ייטב לב מסיגוט זי"ע. הורתו ולידתו בקדושה היתה בעיר גארליץ, באותו זמן היה אביו אברך צעיר לימים כבן עשרים שנה וסמוך על שלחן חותנו הרה"ק בעל ייטב לב שכיהן אז ברבנות בק"ק גארליץ. ויקרא שמו בישראל צבי הירש ע"ש האי סבא קדישא חכימא דיהודאי החכם צבי זי"ע, נקרא בפי כל בלשון חיבה הערשל'ע וגם עד שיבה וזקנה קראוהו כך בלשון חיבה רבי הערשל'ע רודניקער.
בהדר קדושה ופרושית יתירה נתגדל הילד הרך הזה על ברכי אביו ואמו הקדושים ועל ברכי זקינו הק' בעל ייטב לב זי"ע ומאז היותו כבן שנתיים לקחו אביו עמו תמידין כסדרן בנסעו לאביו הק' לצאנז אשר לא היתה דרך ארוכה מעיר גארליץ וכך נתגדל על ברכי זקינו הק' בעל דברי חיים זי"ע. ואף גם זכה בילדותו לשאול את זקינו הק' מצאנז את ה"מה נשתנה" בליל פסח.
פעם אחת בהיותו בן ג' שנים והיה אז בבית זקינו הדברי חיים באחת מנסיעותיו אליו, ושהה בבית זקינו וכיון שהי' ילד רך בשנים לא שמו עליו עין פקוחה כ"כ ונכנס ויצא לחדר זקינו הק' בלא בר בכל שירצה, וסיפר בעצמו מה שאירע לו שפעם אחת נכנס לחדר זקינו כדרכו וראה דבר חידוש שזקינו הק' יושב בצד השלחן על כסא רגיל ועל כסא המיוחד של זקינו הק' בראש השלחן יושב איש בעל צורה עם זקן לבן, והוא תמה מאוד על הדבר ובמח ילדותו חישב לעצמו שאין זה כי אם משיח צדקינו בכבודו ועצמו שבא לזקינו הק' לפני התגלותו. וע"כ ותן צעדיו לאט לאט לקרב יותר יותר אליו ועיניו לנוכח יביטו על פני משיח צדקינו (לדעתו), כשאיש הזקן הזה היושב על כסא זקינו הבחין בהילד הנתקרב אליו לאט לאט קראו אצלו והושיבו על ברכיו ונתן לתוך פיו ג' כפות מרק מהקערה שהיה לפניו על השלחן, אח"כ כשיצא שמע שזה היה הרה"ק רבי ישכר בער מראדושיץ זי"ע אבל סיפר תמיד שצורת קדשו נחקק כ"כ בזכרונו כיון שחישב שזהו משיח צדקינו.
בשנת תרט"ז כשהיה רבינו כבן שש שנים העתיק הרה"ק בעל ייט"ל את מושבו מגארליץ לדראהביטש שנתקבל בה לרב ואב"ד, אז העתיק אביו הרה"ק מגארליץ זי"ע את מושבו לצאנז סמוך לאביו הק' ושהה שם למשך ארבע שנים, ואז נתגדל ונחנך רבינו על ברכי זקינו הק' וספג הרבה גירסא דינקותא דלא משתכחא.
בשנת תר"ך כשהי' כבן י' שנים נתעטר אביו בכתר הרבנות בעיר רודניק הסמוך לצאנז העיר אשר שימש בה ברבנות אביו הק' טרם בואו לצאנז, ועתיק מושב משפחתו לרודינק. רבינו שהיה ילד חריף נשלח אז ללמוד בעיר אוליינוב בגלילות רודניק אצל מלמדים תלמידי חכמים מופלגים, ושם למד עד לזמן הבר מצוה שלו וצמח ונתפשט שם לאילנא רברבי.
לכבוד הבר מצוה קיבל מזקינו הק' מצאנז זוג תפילין לדורון כפי שנהג להעניק לכל נכדיו, תפילין אלו היו יקרים וחביבים מאוד בעיני רבינו כל ימי חייו כבבת עינו ממש.
בערך בזמן הבר מצוה בא רבינו בברית האירוסין עם הרבנית הצדיקת מרת הדס ע"ה בת הרה"ק רבי ישראל מבארנוב בנו בכורו של הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע וחתן דודו אחי אביו הרה"ק רבי אברהם חיים מלינסק זי"ע בני הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע
נישואי רבינו התקיים בשנת תרכ"ה טרם היותו בן ט"ו שנה החתונה התקיימה העיר בארנוב ברוב עם במקהלות חסידי צאנז ודזיקאוו שבאו לשמוח באהבים בשמחת רבותיהם, בסידור קידושין נתכבד דודו הרה"ק משינאווא זי"ע.
כשלש שנים ישב רבינו סמוך על שלחן חותנו הגדול בבארנוב שהיה עיר רבתי עם מלאה חכמים וסופרים, עשרות אברכים מופלגים בני עליה ישבו בביהמ"ד הישן ביחד עם בחורים מתמידים עצומים בעלי תריסין ולא משו מתוך האהל ח"י שעות במעת לעת, ועל צבאם היה חותן רבינו הרה"ק מבארנוב מרביץ תורה ברבים, בין בני החבורה נאה וחסידה זו היה נמנה רבינו ורחש לו שם קנינים של תורה ועבודה במדה גדושה ונעשה כלי מחזיק ברכה שאינה מאבד טיפה.
כעבור שלש שנים אחר חתונתו בשנת תרכ"ח נאלץ רבינו לעזוב עיר בארנוב מחמת חוסר הפרנסה שחותנו הי' עני מרוד רח"ל והי' גריס באורייתא תדירא בלי להרגיש את הלחץ זו הדחק, אבל רבינו והרבנית לא היו יכולים לסבול עוד את הלחץ ועקר דירתו לאתרא דמר זקינו עיר צאנז, שם בשבת תחכמוני זכו למושב טוב הרבה מנכדיו הגדולים כשתילי זיתים סביב לשלחן המלך כאשר הוא הי' מכלכל אותם בלחם לפי הטף שיוכלו לעסוק בתורה ועבודה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. רבינו מצא חן וחסד בעיני זקינו הק' להדריכו ולחכמו וליתן מהודו עליו. כך זכה ועלה ונסתפג בהדרת קדושתו איזה שנים בצאנז כולם שוים לטובה.
מה שראה ולמד אצל זקינו הק' בשנים אלו נשאר רגיל על לשונו ולא הסיח דעתו מהם כל ימי חייו, ותמיד היה מרגלא בפומי' וסיפר מדרכי העבודה ותפילה, מסירת נפש בפועל בקריאת שמע, עסק התורה, כתיבת תשובות לשואלים בדבר ה' זו הלכה, פיזור כל הונו ממש לצדקה, גודל יראתו ופחדו מהבורא כל עולמים וכל הליכתו בקודש של זקינו הק'. ומזה מוצב דמות חייו כל ימיו אשר חי.
באותו זמן שישב רבינו בצאנז זכה גם להתקרב ולהתרועע עם הרבה צדיקים שבאו לחסות בצל קדשו של זקינו הק' ביניהם היו חותנו זקינו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע, וגם זכה לקרבה יתירה עם הרה"ק רבי יוסף ברוך הגוטער יוד מניישטאט, ועם דודו זקינו הרה"ק רבי אביגדור מדוקלא אחיו הצעיר של זקינו הק' מצאנז וגיסו של חותנו הרה"ק מבארנוב, הרה"ק בעל תפארת שלמה זי"ע, והרה"ק רבי נתן דוד משידלאווצא, ועוד הרבה צדיקים ורבנים גאונים שבאו לחסות בצל הקודש, מצאו את שאהבה נפשם לשוחח ולהתרוע עם רבינו, וכמים פנים אל פנים שאף רבינו מהם ולמד מהם דברים הרבה.
באלו השנים אחר החתונה עבר על רבינו צער גידול בנים נורא, שהילדים שנולדו לו לא היו בני קיימא, כעשרה ילדים נולדו לרבינו בזה אחר זה וכולם חיו רק תקופה קצרה ונסתלקו על פניו, רבינו והרבנית סבלו את סבלם בדומיה והאמינו באמונה שלימה שזה חלקם וגורלם מאת ה' להיות להם למזבח כפרה.
באחת הפעמים שנולד לרבינו ילד והי' הרך הנולד הולך ומתחזק לשמחת לב כולם ותקוותם החזקה שהנה אל הנער הזה התפללנו, אך למגינת לבם חלה גם הוא, כשבאו מים עד נפש הלך רבינו בשברון לב להזכירו לפני זקינו הק' כשהדברי חיים שמע את אשר בפי נכדו אמר לו שהוא יבא תיכף לבקר החולה, הדברי חיים נכנס לחדר התינוק החולה והביט בפניו לזמן קצר ויהי אך יצא, יצאה נפשו של הילד בעזבו את הוריו לאנחות בפחי נפש. בימי השבעה כאשר בא הדברי חיים לנחם האבלים סח הגבאי באזני רבינו שכאשר קם הדברי חיים לילך לבקר החולה אמר לו שישנם נשמות קדושות היורדים לזה העולם מפני שטוב להם לראות פני צדיק הדור פעם אחת לפני מותם.
ככלות כמה שנים אשר בהם סבל רבינו שכלות בניו, נמלא הבית אורה בלדת בנו רבי נפתלי זי"ע, הילד נפתלי גדל והתפתח לשמחת לב כל בני המשפחה וחצרות החסידים שייחלו בכל לב שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבול רבינו.
ויהי בהיותו ילד קטן והנה חלה הילד והמצב הלך והחמיר מדי יום ביומו עד שהגיע לשערי מות ר"ל, מתחילה לא רצה רבינו להטריד את זקינו הק' מעבודתו הקדושה אבל כבר לא הי' יכול להתאפק, ועשה חשבון לעצמו הן כל חולה הנכנס לרבינו יוצא מלפניו בריא וחזק ובל היוצא מפיו אינו חוזר ריקם, אפי' בתנועת יד יכול לבטל הגזירה ויושיענו, הרי מאוד מר לי אחרי שכל כך בנים כבר מתו על פני. ויתיישב בדעתו ליכנס אל הקודש פנימה ולהרעיש עולמות לפעול ישועה לבנו השוכב על ערש דוי. ויהי כאשר אך פתח הדלת ליכנס אל הקודש פנימה ראה את זקינו כשפניו בוערים כלפיד אש וכל כולו דבוק באין סוף ב"ה וזועק בדביקות נוראה, "יחיד ומיוחד בתחלית האחדות איין איינציגער הייליגער באשעפער" בראותו כזאת נתמלא בושה וחרטה על רצונו להטריד את זקינו הקדוש מדביקותו בבורא כל עולמים ורצה תיכף לחזור על עקבותיו בחשבו יעבור עלי מה, אם ח"ו ימות בני אקרא לחברה קדישא לקוברו אבל אני לא אטריד את זקיני בצרכי עולם הזה כשהוא כל כולו בעולם האצילות.
אך באותו רגע שמע את קול זקינו שקורא "ווער איז דא, קום נאר אהער" והוכרח רבינו לגשת אליו, משהתקרב בהכנעה ובושה שאל אותו זקינו למה הוא בא ומה בקשתו, אך הוא בוש להשיבו דבר, אך משחזר לשואלו ג' פעמים מה בקשתך למה אין אתה אומר, השיבו בקול נמוך מלא בושה "נפתלי בן הדס דארף א רפואה" ותיכף פנה לאחוריו ומיהר לרוץ מהחדר, וב"ה שמאז יצא מלפני המלך הוטב מצב הילד. כשרבינו חזר לספר המעשה הזה הוסיף "הלוואי שיהי' לי בושה מעבירה כמו שבושתי להטריד את זקיני הק' בחמשה תיבות הללו נפתלי בן הדס דארף א רפואה.
בשנת תרל"ה כשנה לפני הסתלקותו לשמי מרום של הרה"ק מצאנז זי"ע קרא אליו את נכדו חביבו הערשלי ה"ה רבינו ואמר לו "הנני כבר זקן וחולה וחלש אין לי עוד כח שמע נא לקולי לאשר איעצך, סע נא לזקינך הקדוש לסיגעט וקבל לקח מפיו". אם כי קשה היה לרבינו ליפרד מבית זקינו הק' הדברי חיים ומחצר קדשו, שמח על ההזדמנות שנפלה לחלקו ליצק מים גם על יד זקינו הק' אבי אמו הרה"ק בעל ייטב לב זי"ע. באותו זמן שהה הייטב לב בצאנז לחסות בצל קדשו של הדברי חיים ורבינו התלווה עמו ונסעו יחדיו לסיגעט.
קירבה יתירה נודעת לרבינו מזקינו הק' מסיגעט אשר קירבו וחבבו כבבת עינו, כל כך היה ניכר אהבתו לרבינו באותו תקופה, עד שאפילו בניו של הייטב לב ידעו שם היה צורך לבקש את הסכמתו על איזה ענין בקשו מרבינו שידבר הוא עמו על כך ביודעם שאביהם רוחש לו אהדה מיוחדת ויטה לדבריו אוזן קשבת, אמנם ראוי היה רבינו ליחס זה מצד זקינו הקדוש ששאף ורווה ממנו מלא חפניים נחת דקדושה מהתמדתו בלימודו והנהגת קדושתו עד שהשתבח עליו בהזדמנות שונות כי עליו יתן לאמר עטרת זקנים בני בנים.
שנה תמימה למד רבינו אצל זקינו הקדוש בסיגעט כשהוא משתלם בש"ס ופוסקים עד שזקינו עטרוהו בכתר ההוראה, סיפר הרה"ח רבי אנשיל שו"ב בשווארצטימא בגלילות סיגעט, שהיה נוסע הרבה להסתופף בצל הקודש בצאנז ובכל פעם שנסע לצאנז שיחר את פני הייטב לב לקבל ממנו ברכת פרידה, בחורף שנת תרל"ו כשבא לקבל ברכת פרידה מהייטב לב לקראת נסיעתו לצאנז כמנהגו תמיד, קיבלו הייטב לב בפנים שוחקת שלא כדרכו מדי פעם בפעם ואמר לו טוב מאוד שאתה נוסי עכשיו להמחותן לצאנז שיש לי שליחות מיוחדת אליו, אבקשך שתמסור להמחותן בשמי שנכדו הערשלע הגיע להוראה בעזהשי"ת. כשהגיע רבי אנשיל לצאנז היה באמצע השלחן אצל הדברי חיים כמנהגו לערוך שלחן בכל יום, אבל כשאמר שיש לו שליחות מהייטב לב להדברי חיים הרשו לו לגשת להדברי חיים מיד, כשמסר להדברי חיים את השליחות שמח מאוד שמחה רבה ואמר להגבאי משה יושע שיעמיד שני בקבוקי יין להשלחן לכבוד הבשורה טובה מנכדי הערשלע.
באותה שם רבינו לדרך פעמיו למקום מושבו לצאנז, וברצותו לקבל פני אביו הרה"ק רבי ברוך זי"ע שלא ראהו זמן כביר נסע לצאנז דרך עיר רודניק ששם כיהן אביו ברבנות, אביו שמח לשמע בנו כי השלים עצמו בהוראה בשנה זו בסיגעט ונסע יחד עמו להסבא קדישא לצאנז. בהגיעם לצאנז בקש הרה"ק רבי ברוך מאביו שגם הוא ינסה אותו אם אמת הדבר שהגיע להוראה, זקינו הק' התחיל לטייל אתו ארוכות וקצרות בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ורבינו השיב בחכמה נפלאה בכל מקצועות התורה, לסוף נענע הדברי חיים לבנו רבי ברוך "תדע לך שהוא בעל הוראה טוב", בדברים אלו קיבל רבינו סמיכה גם מזקינו הק' מצאנז בנוסף למה שקיבל סמיכה בכתב מזקינו הק' מסיעט זי"ע.
רבינו ישב אז בצאנז עד לפטירת זקינו הק' ביום כ"ה ניסן שנת תרל"ו כאשר נחשכו המאורות בהלקח ארון האלקים הסבא והעיר צאנז בכלל ובני ונכדי הרה"ק מצאנז בפרט נתיתמו ולא ידעו איך לנחם. אז באותה תקופה החליט רבינו לחזור לזקינו הק' לסיגעט, בצלו של זקינו בסיגוט מצא רבינו לנפשו נחמה ונחת על אבידתו, והמשיך שם ללקוט בשושנים ענינים שונים שקיבל בדחילו ורחימו מזקינו הק' מסיגעט על זקינו הק' מצאנז.
רבינו הגה בתורה בשקידה רבה ועצומה כמקודם עד כי שמו הטוב הולך לפניו ונתפרסם למרחקים כגדול בתורה ובצדקות, זקינו הייטב לב סמך עליו בשתי ידיו וכאשר הגיע אליו מכתב שאלה בהיותו טרוד במילי דשמיא צוה לנכדו החביב להשיב לשואלו בדבר ה' זו הלכה, כאשר הציע רבינו את תשובתו לפני זקינו מצאו הדברים חן בעיניו וביקש ממנו שישאיר לו העתק התשובה כי ברצונו כשידפיס תשובותיו לסדר גם תשובתו בין יתר תשובותיו, ואכן אנו מוצאים בשו"ת אבני צדק שנדפסו עוד בחייו של המחבר הק' בשנת תרמ"ה בחלק או"ח סימן ק"י תשובה שכתב רבינו.
רבינו על אף גילו הצעיר כבן כ"ח שנה שמו הטוב יצא למרחקים בגדלותו בתורה וקיאותו בדרכי ההוראה ועל כולם כתר שם טוב מענוות צדקו ואצילות מדותיו הנעלות, ע"כ כשבאו מנהיגי ופרנסי עיר קרעטשנוף לפני הייטב לב והביאו הצעתם ששמו עיניהם על נכדו הצעיר רבי הערשלע לשים על שכמו את האדרת הרבנות בעירם אחר שהרב הקודם הגה"צ רבי נתן דוד דייטש זצ"ל בעמח"ס נפש דוד נסתלק לבית עולמו באותו תקופה בי"א שבט תרל"ח. הייטב לב הסכים בלב שלם לההצעה שנתמלאה משאלתו לראות את נכדו חביבו עולה על כס הרבנות וגם לא יצטרך ליפרד ממנו כיון שקרובה ישיבתו של קרעטשנוף לסיגעט, יעץ על כן לרבינו להסכים לדבר.
טובי העיר קרעטשנוף הזמינו את רבינו וקבעו לו שבת מיוחד שבו יבא לישא מדברותיו כנהוג טרם יקבע מושבו שם, וכבר היה הדבר אמור שזקינו הק' וסיעת מרחמוהי יסעו עמו לעשות שם את השבת לכבוד הכתרתו, ביני לביני הגיע מכתב לעיר סיגעט מהעיר ניסקא בגאליציע הרחוקה ובו בקשו את רבינו שיבא למלא שם את כס הרבנות.
כהונת עיר זאת היתה יותר קרוב ללבו של רבינו יען כי היתה קרובה לעיר רידניק מקום מושב אביו הק' שמלבד היותו רב העיר רידניק כבר הנהיג עדה קדושה של חסידי צאנז שקיבלו מרותו אחר פטירת אביו הק', והמשיכו לנסוע אליו כך שנעה רידניק לתל תלפיות של חסידים ואנשי מעשה ומבקשי ה', רבינו שחשקה נפשו לקרבת אביו וחסידי בית זקינו הק' נטה לבו לקבל הצעה זו ולאחר הסכמת זקינו הק' מסיגעט אכן עלה לכהן פאר בעיר ניסקא, בקהלה קדושה הזאת ישב על כס הרבנות למעלה מעשר שנים, ושם נהג קהלה נאה וחסידה ועמד בקשרי שו"ת עם זקה"ק מסיגעט, גם עמד בחילופי שו"ת עם הגאון הגדול רבי שמואל ענגל גאב"ד ראדומישלא זצ"ל המכנהו במוארים מופלגים אף שהי' אברך כבן שלשים שנה כתב עליו "להרב המאור הגדול חריף ובקי חסידא ופרישא בנש"ק המפורסם וכו' כקש"ת מו"ה צבי הירש"
בשנת תרמ"ז נעטר אביו הרה"ק מגארליץ בכתר הכהונה בעיר גארליץ אך עדיין שהה ברודניק עד שנת תר"ן אז עקר דירתו לגארליץ וביני לביני שימש בשני הקהילות כאחת, בשנת צוה לבנו רבינו לקבוע דירתו ברודניק ולשמש בהוראה לצידו.
לא היה זה דבר קל לרבינו לעזוב את הקהילה אשר כל תושביו היו צמודים ללוח לבו אבל חזקה עליו פקודת אביו שחפץ להטיל על בנו את האדרת הרבנות ברידניק מקום אשר כיהנו אבותיו הק', ועזב את ניסקא הלוך ונסוע לרירדניק, ובניסקא התמנה תחתיו אחיו הצעיר הרה"ק רבי שלום זצ"ל.
בשנת תר"ן עלה רבינו לכהן פאר לרב אב"ד רודניק במלאותו את מקום אביו ברבנות, מאז עד לתקופה כמשך חצי יובל שנים ישב רבינו שם על מי מנוחות על כסא הרבנות בעיר שחברו לו יחדיו אבותיו הק' ודודו הגה"ק בעל דברי יחזקאל ששמש שם לאחר הדברי חיים לפני הרה"ק רבי ברוך זי"ע.
רבינו עמד על המשמר הן בתקנות וסייגים שגבלו ראשונים אביו דודו וזקינו, וכן הוסיף מדיליה בביצור חומת העיר על תלה וגדר גדר ועמד בפרץ, מחד גיסא עמד בתקיפות איתן על כל דבר שבקדושה ומאידך גיסא רך לבבו ומאירת פניו לכל לב נשבר ונדכה, ע"כ היה אהוב מאוד על כל שכבת הציבור בני קהלתו, גם ידוע כוחה דהתירה שזה היה דרכו בהוראה באיסור והיתר.
בשנת תרס"ב לאחת פטירת מחברתו הטהורה הרבנית הדס ע"ה נשא רבינו בזיווג שני את הרבנית הצדיקת מרת חי' מינדל בת הרה"ק רבי מאיר משולם שפירא מלאנצהוט בן הרה"ק רבי שמואל מפרעמיסלא בן הרה"ק הבני יששכר זי"ע וחתן הרה"ק רבי הערצל לאבין מזידישטוב חתנו של הרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע.
בשנת תרס"ג נולד לרבינו בן הילד אברהם ובשנת תרס"ה נולד לו בן זקינו ויקרא שמו בישראל ע"ש זקינו ורבו הרה"ק בעל ייטב לב זי"ע ה"ה כ"ק אדמו"ר רבי יקותיאל יודא זצ"ל מצאנז קלויזנבורג.
ביום אדר"ח אדר שנת תסר"ו חשכו המאורות בהסתלקות אבי רבינו הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זי"ע, תיכף עם חתימת הגולל עמדו גדולי וזקיני החסידים והכתירו את רבינו כאלוף לראשם ומנהיג לעדת מהימנה, אחרי שראו אותו ראוי לאותו איצטלא וגם אביו כבר סמכו בחייו היה זה כערה חדשים לפני פטירתו בחג השבועות האחרונה עלי אדמות כשהיה רבינו אצל אביו ולא הי' לו כח לערוך השלחן לפני החסידים צוה לבנו רבינו שהוא ישב על מקומו ויערוך השלחן לפני ה', וכשסירב רבינו בענוות קדשו פקד עליו בגזירת כיבוד אב לקיים ולערוך השלחן, אז החלו זקני החסידים לראות בו ממלא מקום לאביו הק' לנהל את העדה הקדושה, וכן היה כמה פעמים בחדשים האחרונות ששלח אביו אל רבינו חסידים הצריכים לישועה וכדומה.
משנת תרע"ד עד שנת תרע"ח כשרעדו עולם ומלואו בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ושה פזורה ישראל היתה בפיזור איום ונורא וגורל המר הזה לא פיסח על קהילת רודניק ושכינותיה ובסוף שנת תרע"ד נאלץ רבינו לעקור מעיר רידניק בימים הנוראים תרע"ה שהה רבינו עם בני משפחתו ומתי מעט מחסידיו בעיר מגורי אביו גארליץ ובר"ח כסליו דההוא שעתא שם רבינו פעמיו יחד עם בני משפחתו וכל הבא בידו לברוח ממדינת גאליציא הבוערות הלוך ונסוע לכיוון מדינת אונגארין מקום אשר רוב פליטי המלחמה מצאו מנוח לכף רגלם וקורת גג ארעי על ראשם מחמת השקט ששררה שם ביחסית כלפי שכינותיה.
אחר ג' שבועות של טלטול הדרך חנה את פני העיר ראצפערט אשר שם שהה הרה"ק רבי ישכק דוב מבעלזא זי"ע שאף הוא ברח מעירו בין יתר הפליטים מחמת אימת המלחמה, רבינו נכנס אל הקודש פנימה לקבל פניו ולקח עמו בניו הקטנים עם הגדולים, הרה"ק מבעלזא קיבלו באהבה רבה ואף חיזק את הילדים הקטנים לבל יפלו לבם בקרבם מטלטול הדרך וחוסר מנוחה בלי לדעת איה להיכן הם הולכים לתור להם מקום מושב.
נר ליל שני דחנוכה שנת תרע"ה הגיע רבינו והנלוים אליו כשהם שבעי נדודים מתלאות הדרך לעיר קליינווארדיין ויחן את פני העיר בשעות המאוחרות בלילה ולא ידע לאן לשית פניו באשר כל האכסניות וקומות הלינה כבר היו מלאים ע"י הפליטים שבאו העירה בהמונם אך השי"ת לא עזב חסדו מאתו ופגש בחסיד אחד רבי מאיר פרידמאן שמו שהזמינו לביתו להתאכסן שם עדי ימצא מקום ראוי לשבתו כך שהה רבינו שם בבית ר' מאיר איזה שבועות. כעבור איזה שבועות כבר סידרו חסידי צאנז תושבי קליינוארדיין שיהי' לרבינו שם בית דירה לדור עם משפחתו.
קליינווארדיין היה עיר ואם בישראל מלאה חכמים וסופרים אלפי חסידים ואנשי מעשה וגם באותה תקופה מלאה פליטי חרב מממדינות גאליציע בה אוה רבינו למושב לו בדרך עראי עד יעבור זעם, שם ניהל עדה חסידי צאנז וגם הרבה צעירי צאן קדשים מצאו בו את שאהבה נפשם ונהנו מזיו אורו של רבינו כשסבבהו וישבו על שלחנו והתפללו אתו עמו לחזות בנועם זיו פניו הלוהטות ולשמוע קול נעימות תפילותיו בסילודין.
למעשה נתארכה שהיתו של רבינו בעיר קליינווארדיין וקרוב לד' שנים האחרונות לימי חייו עשה שם, יען כי העיר רידניק היה סמוך לגבול בין עסטרייך- גאליציע לבין ארץ רוסיא וגורלו היה עדיין נתון לחילופי גבולות ושלטונות. ע"כ היה שם המצב חמור גם כששקטהביתר מדינת גאליציע. וגם מצב בריאתו של רבינו לא היה כל כך בטוב.
על אף חולשתו של רבינו ערך נסיעה לגאליציע לפני פורים שנת תרע"ח אז פקד רבינו את קברי אבותיו כשהוא מעתיר ומפציר לישועתן של ישראל גם ביקר בהרבה קהילת קדושות שישבו שם שארית הפליטה חסידי בית אבותיו והפיח בהם רוח של חיזוק תקוה, ואח"כ שהה רבינו לזמן קצר ברודניק בקרב בני קהלתו שנשארו שם בימי הזעם ואלו שחזרו לשם לאחר מכן ואמר להם כי עתה בא ליפרד מהם, כדברים האלה דיבר גם אל אנשי שלומו בעיירות הסמיכות כשהשומעים לא ירדו לסוף דעתו ולא הבינו אל מה ירמזון מיליו.
בחודש תמוז שבועות אחדים לפני הסתלקות רבינו למי רום נסע עוד פעם להשתטח על ציון אביו בגארליץ בעליה לציון זו ראו המלווים אותו כי רבינו מכין עצמו בסילודין לעזוב את האי עלמא, רבינו השתטח על המצבה בפישוט ידים ורגלים ובהתדבקות רוחא ברוחא שהה שם כשתי שעות רצופות, זקני החסידים שלוו אותו היו בהולים ורעשים שמעולם לא ראו אצל רבינו הנהגה נוראה הוד כזו. לאחר מכן כשקם רבינו מעל המצבה פנה לאוהביו ואמר בקול מלא דביקות אהה ס'איז דאך גאר אנדערש ווען מאיז לעבען טאטען.
רבינו חזר לביתו לקליינווארדיין ובשבועות האחרונות טרם הסתלקותו ראו אצל רבינו התנהגות נשגבה וגבוהה שלא ראו אצלו כל ימי חייו שכנראה היה הכנה לעבור מפרוזדור לטרקלין וגם התבטא כמה פעמים ס'איז גוט ווען א קינד איז לעבן א טאטען, שהבינו מזה שרצונו עזה לבא לקברות אבותיו, וגם קרא לבנו הגדול הצדיק רבי נפתלי זי"ע שיבוא לשהות בביתו עמו במחיצתו ואמר לו שרצונו לנסוע בשבוע הבא מקליינווארדיין ולא ישוב עוד הנה וצוה לו שלא יספר זאת לאיש.
הנה ביום רביעי שבוע לאחר מכן ביום ט"ו לחודש מנחם אב ביקש רבינו את בנו להוציאו לחצר ביתו לשאוף אויר צח וישב רכינו על אבן וסיפר עובדין קדישין באביו הק' אחר כך ביקש להכנס לביתו פנימה ושכב על מטתו והשיב נשמתו ליוצרו כמשחל ביניתא מחלבא. נהפך לאבל שמחת היום ושקעה השמש בצהרים ונצחו אראלים את המצוקים.
בניו ומקורביו של רבינו הבינו את רצונו כי ישאוהו להיגנז בקברות אביו הק' בגארליץ, אך הרב דמתא הגה"צ רבי משה חיים ליטש ראזענבוים זצ"ל שכבר היה אז זקן מופלג וגם היה ידיד נאמן עם רבינו בעת שהותו בקליינוארדיין, ביקש כי כבוד רבינו במקומו יונח וכאן תהא קבורתו ואף חיזק את דבריו כי כן ראוי לנהוג ע"פ דינא דשלחן ערוך והוסיף כי יצוה לבנות אהל על קברו לכבודו של האי צדיק ולטובת העולם שיבואו להתפלל על ציונו.
אבל בן זקוניו של רבינו הבחור זלמן לייב'לע שהיה אז כבן י"ג שנה נכנס באובי הקורה בטענו שרוצה לישא את אביו הק' לקבר אשר בחר בו ליד ציון אביו כי כן היתה רצונו ומצוה לקיים דבריו, בראות הגאון האב"ד את רצונו העזה של הבן החליט כי ישבו ג' דיינים וישאו ויתנו בדבר מכל צדי צדדים וכפי שיצא מלפניהם המפשט כן יעשו. חברי הבי"ד גבו העדות ונשאו ונתנו בהשאלה ואכן פסקו שיכנס בן אצל אביו וישאו את גופו הטהור לגארליץ.
אחר הרבה הרפתקאות דעדו על נסיעה זו שהיו צריכים להמתין לאישור השלטונות שכן התקופה היה עדיין נחשב לזמן מלחמה נתארכה הדבר עד למוצאי שבת קודש ואז ליוו תושבי קליינווארדיין באלפיהם בבכי ודמעות את מטתו של רבינו וביום השני לפנות ערב בא רבינו לקברות אביותיו בעיר גארליץ.