ביליגע חתונות, א זאך פין יעצט אדער שפעטער??
די אחראים: יאנאש,אחראי,געלעגער
- farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35237
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
די ווילסט באמת א ביליגע חתונה?
מ'דארף צוריחק אנפירען חתונה צו מאכען פרייטאג, מ'עט זיך שפארען א געוואלד,
בילדער
שפילער
א גאנצע שבת שבע ברכות
בעבי סיטינג
נאר אנגערירט שפיץ גאפעל, אבער בין איך מרחיב מער, עט מען אז דאס איז גאר אויך זייער פראקטיש,
פאר די קאזינס פין צווייטע דור אויסטוהן היט אנטוהן שטריימעל וכו' וכו'
מ'דארף צוריחק אנפירען חתונה צו מאכען פרייטאג, מ'עט זיך שפארען א געוואלד,
בילדער
שפילער
א גאנצע שבת שבע ברכות
בעבי סיטינג
נאר אנגערירט שפיץ גאפעל, אבער בין איך מרחיב מער, עט מען אז דאס איז גאר אויך זייער פראקטיש,
פאר די קאזינס פין צווייטע דור אויסטוהן היט אנטוהן שטריימעל וכו' וכו'
- farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35237
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
- שלומי אמוני ישראל
- שר האלף
- תגובות: 1410
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג דעצעמבער 13, 2011 5:04 pm
- לאקאציע: אונטער מיין הוט
געהערט א שטיקל אנאליז פון איינעם וועגן עפארדעבל.
בתוך הדברים זאגט ער, אז ער האט געהערט פון א עסקן, בשם איינע פון די אדמורים בדורינו, אז אזעלכע זאכן ווי צירונג, אדער מתנות פארן חתן, אדער אינוויטעישאנס, (איך הער אז פרדס פיגא לאזט מער נישט ארויסשיקן) וכדומה, וואס עס האט שוין א מקור פון פריער, דאס זאל מען נישט אראפנעמען, נאר פון אלע אנדערע עקספענסעס דארט זאל מען שניידן.
ודפח"ח
בתוך הדברים זאגט ער, אז ער האט געהערט פון א עסקן, בשם איינע פון די אדמורים בדורינו, אז אזעלכע זאכן ווי צירונג, אדער מתנות פארן חתן, אדער אינוויטעישאנס, (איך הער אז פרדס פיגא לאזט מער נישט ארויסשיקן) וכדומה, וואס עס האט שוין א מקור פון פריער, דאס זאל מען נישט אראפנעמען, נאר פון אלע אנדערע עקספענסעס דארט זאל מען שניידן.
ודפח"ח
אנכי שלומי אמוני ישראל (שמואל ב' כ', י"ט)
- ווינקל
- שר שבעת אלפים
- תגובות: 7788
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג מאי 21, 2009 12:10 am
- לאקאציע: vinkel.ivelt ביי גימעיל
נאט אייך דעם לשון.
מדברי כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע בשיעור מוסר לבנות חנה פרשת ויצא תשל"ז
החתן מבית עשיר - והמתנות, מחירן זעום
נוכח עשירות זו היה מסתבר שאליעזר יתן לה נזם זהב מפואר והדור ביופיו, בשווי סכום גדול מאד, וכן צמידים משובצים באבני חן ומרגליות, כראוי וכיאות לאחת שעומדת להיכנס לבית עשיר כזה. אבל כשנעשה חשבון ניווכח שנתן לה תכשיטים בשווי מועט מאד, שכן "נזם זהב בקע משקלו", שזה מחצית השקל, שווה למשקל חצי מטבע כסף של דולר [על פי חשבון, שהיום נותנים בפדיון הבן, חמש מטבעות כסף של דולר, תחת חמשת השקלים הכתובים בתורה, נמצא שמחצית השקל הוא חצי מטבע של דולר]. אם כן, גם הצמידים שנתן לה בשווי עשרה זהב, היו שווים לערך עשר דולר של זמננו, שזה מעט מאד.
הרי בזמננו ישנן כלות שאם מקבלות טבעת עם יהלום יקר, הן נעלבות וחשות עצמן כמושפלות ונחותות על שקבלו טבעת זולה ויש בלבן תרעומת על חמותן, ועוד שנים רבות מחתונתן הן מרגישות את העלבון של קבלת טבעת כזו. ואילו כאן בא אליעזר עבד אברהם העשיר המופלג, עם עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו, אחר שמשלחו הוריש לבנו החתן המיועד את כל רכושו הרב, והוא לא מוצא מה לתת לכלה רבקה אלא טבעת פשוטה וזולה כזו, שבזמננו משמש כמשחק לפעוטות!? הרי אין לזה שום הסבר לפי המושגים של זמננו.
בשביל להבין כל זאת יש לשוב כמה שנים אחורנית, לתאר ולספר לבנות זמננו על צורת ודרך החיים שהיו אצל היהודים בדורות הקודמים. תמיד ידעו שהמידה הראשונה שיש ליהודי, היא מדת ההסתפקות. בכל עת הבינו שיהודי אינו גוי ושהרב אינו כומר. הגויים חיו תמיד חיי מותרות ועם לוקסוס, תמיד היו עסוקים בבניית בתים מפוארים, ארמונות חן משובצים זהב טהור, אבנים טובות ומרגליות, במטרה למשוך עיני אנשים ולעורר התפעלותם והתרשמותם מהעשירות והממון הרב.
העשירים היהודים לא פיזרו כספם לעצמם
לעומתם, היהודים העשירים הלכו בדרך אחרת. הם התנהגו וניהלו את אורח חייהם בצורה צנועה ולא מושכת את העין. העשירים היהודים היו מסתירים את כספם ולא פיזרו אותו לצרכיהם הפרטיים, וזאת מתוך כוונה ומטרה שיוכלו להשתמש בממונם לצורכי צדקה, לתמוך בעניים, לעזור לקשי יום, להשיא יתומים ולעודד אלמנות, אבל לצורך עצמם הסתפקו במועט שבמועט, רק מה שנזקקו כדי מחייתם ותו לא.
תמיד ידעו שעבור צרכים פרטיים יש להשתמש עם הכסף מעט מאד. מעולם לא ראו את נשות העשירים היהודים מתקשטות עם בגדים מפוארים ותכשיטים מנקרי עינים, כי ידעו שהתנהגות כזו הולמת את אשתו של הפריץ ושל אדון הכפר, של הכומר, הברון והגרף, אבל לא את נשות ישראל הכשרות.
כל מה שיש - מאבינו שבשמים
על פי הלכה יכולים לקדש אשה כדת משה וישראל, רק בטבעת פשוטה, שבזמננו אין מחירו יותר מעשרה דולר, אבל בשנים עברו היה מחירו זול יותר, כחמישים גראצער, ואם יהיה יהלום בטבעת, כבר לא תהיה טבעת זו ראויה לקידושין (אבן העזר לא, ב). טבעת הקידושין בדורות עברו דמתה יותר לפיסת פח דקה, כי לא היתה בו שום חריטה אלא חלקה לגמרי, לא כמו זמננו שבלית ברירה מוסיפים בה איזו חריטה כדי לייפותה. עם טבעת זו הלכה האשה כל ימיה, עד המאה ועשרים, ולא הורידה אותו מאצבעה, בלי להעלות על דעתה שהיא זקוקה לתכשיטים נוספים ויקרים יותר.
הסיבה שהביאה את היהודים ללכת בדרך זו - שלא לפזר את כספם עבור צרכיהם הפרטיים - היא משום שחיו מתוך ידיעה והרגשה תמידית, שכל מה שיש להם, הגיע אליהם על ידי אביהם שבשמים, הבורא יתברך שמו, שהוא הזן ומפרנס. ממילא סברו, שכל מה שקיבלו, יש בחובתם להחזיר ולהשיב לה', שזה ניתן לעשות על ידי מתן צדקה ותמיכה בנזקקים ועניים, כי בזה נחשב שמשיבים את הכסף לבעליו הראשונים.
מדברי כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע בשיעור מוסר לבנות חנה פרשת ויצא תשל"ז
החתן מבית עשיר - והמתנות, מחירן זעום
נוכח עשירות זו היה מסתבר שאליעזר יתן לה נזם זהב מפואר והדור ביופיו, בשווי סכום גדול מאד, וכן צמידים משובצים באבני חן ומרגליות, כראוי וכיאות לאחת שעומדת להיכנס לבית עשיר כזה. אבל כשנעשה חשבון ניווכח שנתן לה תכשיטים בשווי מועט מאד, שכן "נזם זהב בקע משקלו", שזה מחצית השקל, שווה למשקל חצי מטבע כסף של דולר [על פי חשבון, שהיום נותנים בפדיון הבן, חמש מטבעות כסף של דולר, תחת חמשת השקלים הכתובים בתורה, נמצא שמחצית השקל הוא חצי מטבע של דולר]. אם כן, גם הצמידים שנתן לה בשווי עשרה זהב, היו שווים לערך עשר דולר של זמננו, שזה מעט מאד.
הרי בזמננו ישנן כלות שאם מקבלות טבעת עם יהלום יקר, הן נעלבות וחשות עצמן כמושפלות ונחותות על שקבלו טבעת זולה ויש בלבן תרעומת על חמותן, ועוד שנים רבות מחתונתן הן מרגישות את העלבון של קבלת טבעת כזו. ואילו כאן בא אליעזר עבד אברהם העשיר המופלג, עם עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו, אחר שמשלחו הוריש לבנו החתן המיועד את כל רכושו הרב, והוא לא מוצא מה לתת לכלה רבקה אלא טבעת פשוטה וזולה כזו, שבזמננו משמש כמשחק לפעוטות!? הרי אין לזה שום הסבר לפי המושגים של זמננו.
בשביל להבין כל זאת יש לשוב כמה שנים אחורנית, לתאר ולספר לבנות זמננו על צורת ודרך החיים שהיו אצל היהודים בדורות הקודמים. תמיד ידעו שהמידה הראשונה שיש ליהודי, היא מדת ההסתפקות. בכל עת הבינו שיהודי אינו גוי ושהרב אינו כומר. הגויים חיו תמיד חיי מותרות ועם לוקסוס, תמיד היו עסוקים בבניית בתים מפוארים, ארמונות חן משובצים זהב טהור, אבנים טובות ומרגליות, במטרה למשוך עיני אנשים ולעורר התפעלותם והתרשמותם מהעשירות והממון הרב.
העשירים היהודים לא פיזרו כספם לעצמם
לעומתם, היהודים העשירים הלכו בדרך אחרת. הם התנהגו וניהלו את אורח חייהם בצורה צנועה ולא מושכת את העין. העשירים היהודים היו מסתירים את כספם ולא פיזרו אותו לצרכיהם הפרטיים, וזאת מתוך כוונה ומטרה שיוכלו להשתמש בממונם לצורכי צדקה, לתמוך בעניים, לעזור לקשי יום, להשיא יתומים ולעודד אלמנות, אבל לצורך עצמם הסתפקו במועט שבמועט, רק מה שנזקקו כדי מחייתם ותו לא.
תמיד ידעו שעבור צרכים פרטיים יש להשתמש עם הכסף מעט מאד. מעולם לא ראו את נשות העשירים היהודים מתקשטות עם בגדים מפוארים ותכשיטים מנקרי עינים, כי ידעו שהתנהגות כזו הולמת את אשתו של הפריץ ושל אדון הכפר, של הכומר, הברון והגרף, אבל לא את נשות ישראל הכשרות.
כל מה שיש - מאבינו שבשמים
על פי הלכה יכולים לקדש אשה כדת משה וישראל, רק בטבעת פשוטה, שבזמננו אין מחירו יותר מעשרה דולר, אבל בשנים עברו היה מחירו זול יותר, כחמישים גראצער, ואם יהיה יהלום בטבעת, כבר לא תהיה טבעת זו ראויה לקידושין (אבן העזר לא, ב). טבעת הקידושין בדורות עברו דמתה יותר לפיסת פח דקה, כי לא היתה בו שום חריטה אלא חלקה לגמרי, לא כמו זמננו שבלית ברירה מוסיפים בה איזו חריטה כדי לייפותה. עם טבעת זו הלכה האשה כל ימיה, עד המאה ועשרים, ולא הורידה אותו מאצבעה, בלי להעלות על דעתה שהיא זקוקה לתכשיטים נוספים ויקרים יותר.
הסיבה שהביאה את היהודים ללכת בדרך זו - שלא לפזר את כספם עבור צרכיהם הפרטיים - היא משום שחיו מתוך ידיעה והרגשה תמידית, שכל מה שיש להם, הגיע אליהם על ידי אביהם שבשמים, הבורא יתברך שמו, שהוא הזן ומפרנס. ממילא סברו, שכל מה שקיבלו, יש בחובתם להחזיר ולהשיב לה', שזה ניתן לעשות על ידי מתן צדקה ותמיכה בנזקקים ועניים, כי בזה נחשב שמשיבים את הכסף לבעליו הראשונים.
שלומי אמוני ישראל האט געשריבן: אדער אינוויטעישאנס, (איך הער אז פרדס פיגא לאזט מער נישט ארויסשיקן) וכדומה,
לדעתי דארף מען נישט שניידן אינוויטעישאנס.
ווען איך באקום אן אינוויטעישאן פון א חתונה וואו איך דארף זיך משתתף זיין, הענג איך דאס ארויף אויפ'ן 'פריזשידעיר' אדער לייג איך דאס צווישן אנדערע וויכטיגע דאקומענטן אלס דערמאנונג.
אט למשל, קומענדיגע וואך האב איך א חתונה אין פרדס פיגא, פערצופאל בין איך געווען ביי א צוזאמקונפט וואו דער בעל שמחה האט מיך איינגעלאדנט (גענוג פרי אויף צו פארגעסן...), ווען נישט וואלט איך מסתמא געוואויר געווארן דערפון בו בלילה, און נישט געגאנגען.
מען מוז נישט שיקן טייערע 2-3 פאלד אינוויטעישאנס אין אן ענוועלאופ, עס איז גענוג קליינע פאסט-קארטלעך.
עת לקרות | ועת לתגוב
- שנאפס
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 17010
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג סעפטעמבער 12, 2011 9:59 pm
- לאקאציע: אויף די קרעטשמע פאליצעס
פארדעם לייגט מען עס אריין אין א אויסגאבע (למשל דבר יום ביומו) א וואך פריער, און איר קענט אויפהענגען די אויסגאבע אויפן פרידזשידער
kraitchmah עט גימעיל
באקומט סטאקס בחנם
באקומט סטאקס בחנם
- farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35237
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
- שנאפס
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 17010
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג סעפטעמבער 12, 2011 9:59 pm
- לאקאציע: אויף די קרעטשמע פאליצעס
לכל זמן האט געשריבן:און וואס טוט זיך מיט די וואס וואוינען נישט אין וומסב"ג?
די קענען עס ארויספרינטן פון http://www.dvaryoim.com
kraitchmah עט גימעיל
באקומט סטאקס בחנם
באקומט סטאקס בחנם
-
- שר האלפיים
- תגובות: 2961
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יאנואר 07, 2008 8:22 am
- לאקאציע: וויליאמסבורג בריק
קרעמער האט געשריבן:איך האלט שטארק פון "נישט שיקן חתונה בריוולעך". די מחותנים און דער חתן זאלן זיך איינהאנדלן קליינע סייז בריוועלעך און טיילן אזוי ווי פאר א טיי אווענט (וואס דאס טוהט מען סייווי, אויסער די חדשים קאפוויי פון מסדר זיין יעדן עלטער-פעטער'ס אור-אייניקל פון האנאלולו וואס קומט סייווי נישט צו די חתונה).
עס זאגט זיך זייער גרינג אבער איז פיל מער קאפוויי
1) דער מחותן דרייט זיך אין שוהל און טרעפט זיינע פריינט און גיט זיי א קארטל, אבער די מחותנסטע גייט נישט אין שוהל פון ווי ברויכען אירע חברטעס וויסן זי מאכט חתונה?
2) וויפיל טיי אווענט בריוולעך פארגעסט מען אויפן זעלבן טיש אין ביהמ"ד נאך פאר מען האט אפילו פארצייכנט די דאטום, (און ווען מען טרעפט דעם חבר נעקסטע וואך ווייסט מען נישט צי מען דארף זיך שוין פארענטפערן צי מען האט שוין פארפאסט די טיי אווענט אדער נישט)
3) גאר אסאך מענטשן נעמען חתונה בריוולעך זייער פערזענליך און אז מען שיקט קימען זיי נישט און טייל ווערן גאר באליידיגט,
4) און ערלויבן צי שיקן נאר 200 אינוויטעישאנ'ס פאר איין מחותן איז נאך ערגער ווייל דעמאלטס ווייסט דער באליידיגטער אז מען האט אים נישט אריינגערעכנט צווישן די וויכטיגע מענטשען
5) ביי נארמאלע מענטשע 200 אינוויטעשענס נישט געניג אפילו פאר העלפט נאנטע משפחה פון איין זייט
6) און צי גיין אנריפן די אלע מענטשען וואס מען טרעפט נישט אין שוהל אויפן טעלעפאן איז פיל מער קאפוויי
ווידער פון די אנדערע זייט, וויפיל קאסט באמת אינוויטעשאנס איך האב געפרעגט אפאר פרינטערס אין שטאט און די פרייז פון 1000 נארמאלע אינוויטעישאנס לויפט צווישן $300 און $350 בכלל נישט קיין גרויסע געלטער און מען איז א נארמאלער מענטש נישט קיין ....
פאסטקארטלעך איז כמעט נישט ביליגער, און כדי עס זאל קענען האבן ביליגער פאסטעדש קען עס זיין די מערסטע 4X6 און אין דעם דארף נאך שטיין די באווארפן-שבע ברכות און די זיידעס וואס היינטיגע מחותנים טייל האבן ב"ה 10 זיידעס אויסגערעכנט (אפשר וועט מען מאכן א תקנה אז עלטער זיידעס טארן נישט ריפן צי קיין חתונות...)