שוין לאנג געוואלט פרעגען דערוועגן, וואס איז די מעשה מיט דעם הלכה??? האט עס א גרעניץ אדער נישט??? למשל אויב געב איך 3 מיליאן דאלער פאר צדקה און איך האב נאר 20 דאלער אינעם באנק, גיי איך נישט ווערן ארעם???
מען דארף פארשטיין אז מקען נישט נעמען איין חז"ל און פעינטן די פיקטשער וויזוי מוויל. די געלט גייערס רעכענען זיך נישט מיט די חז"ל אז א מענטש זאל נישט געבן מער פון מעשר ולכול היותר מער פון א חומש. זיי קענען נאר די חז"ל לעולם אין אדם מעני מן הצדקה.... און אז ונתנו גייט אהין און צוריק...... און אז אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך..... הוצאות שבת ויו"ט און שכר לימוד איז לוו עלי ואני פורע..... און נאך אסאך שיינע מאמרי חז"ל וואס מען קען ארויסנעמען פון פעספעקטיוו לטובת דעם פאנדרעיזער און צו דערשטיקען דעם פאטענשעל נותן הצדקה,
מען דארף א קלארע דעת תורה צי וויסען וועלכע מאמר מען קען נוצען ווען און ווי, נישט אז כל הרוצה ליטול את השם יבא ויוטול.
פרעג דעם דיין וואס דו פרעגסט אלע שאלות כ'האב נישט געגליכן דיין פערספעקטיוו לטובת דעם פאנדרעיזער דערשטיקט דעם פאטענשאל נותן
אפשר אין בשר בחלב ניצטו אויך דעם שפראך לטובת דעם פליישיגן טאפ און דערשטיקט דעם פאטענשאל עסער. למעשה האבן מיר געהאט גדולים וצדיקים וואס האבן געטיילט וואס זיי האבן נישט געהאט, צו דאס איז א נחלת המחייב הכלל מסתמא נישט, אבער אזא הנהגה ווי עני הנהגה אין מחזור אדער אין סידור איז עס זיכער.
למעשה האט זיך אויסגעשטעלט אז איך בין געווארן דורך די מסדרים דא דער פותח האשכול האב איך דאך א רעכט צו דערמאנען און איך חזר איבער אז דער גאנצער ארטיקל איז נישט איבער "וויפיל" צו געבן דער ארטיקל איז "וויאזוי" צו געבן, וויאזוי אויפצונעמען די אידן וואס זענען נע ונד און קוקן ארויס אויף מענטשליך געפילן פון זייער פלייש און בלוט אידן תושבי ארצות הברית ובעיקר האב איך עס געשריבן מיר זאלן חס ושלום נישט דארפן זאגן אבל אשמים אנחנו אשר ראינו צרת אחינו בהתחננו אלינו ולא שמענו ובדרך אגב איז עס א געלט סעיווינג אויך, ווייל אויב דער איד פארט אהיים געזונט שפארן מיר זיך א קרן יתומים אדער א טאטע אין שפיטאל קאמפיין וואס וועט נאר קאסטן מער (און 'וועט נישט קענען זאגן גיי ארבעט) סא, לאמיר העלפן די אידן בלייבן פריש און געזונט, געבט וויפיל אייער דעת תורה פארלאנגט פון אייך , און געבט אזוי ווי איר ווילט מ'זאל אויפנעמען אייערע קינדער (אזוי שטייט אין חז"ל, כ'געדענק נישט דער מקור) כי היכי דליקדמי וכו'
און אהער האט ער מיר געברענגט נישט אז זיי זענען פוסקים אדער אנשי אמת, נאר א פשוט שטיקל היסטארישן בליק צו מיינע ווערטער אויבן איז דא אינעם ארטיקל:
היסטוריה של החלוקה המנהג של איסוף כספים בגולה למען עניי ארץ ישראל הוא עתיק יומין, ונקרא הסכם יששכר וזבולון. מנהג זה היה קיים כבר בתקופת המשנה והתלמוד, ובצורות שונות הוא קיים עד היום הזה. מאז ומתמיד נחשבו היושבים בארץ ישראל בעיני יהודי הגולה כשליחים המקיימים את מצוות יישוב ארץ ישראל. היות שיהודי ארץ ישראל מייצגים את כלל העם היהודי וישיבתם בארץ תורמת לקירוב הגאולה, הרי שעל יהודי הגולה חלה החובה לתמוך בהם ולדאוג לצרכיהם. הכספים שגויסו היו מיועדים בראש ובראשונה לתלמידי-חכמים עניים, שהקדישו את חייהם לתפילה וללימוד תורה, אך למעשה היוו את מטה לחמם של קהילות שלמות. יהודי ארץ ישראל התפללו על התורמים.
עם עליית קרנה של בבל כמרכז תורה, חלה ירידה ניכרת של התמיכה הכספית בארץ ישראל. עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בימי הביניים, שהחל עם עלייתו של הרמב"ן לארץ ב-1267, התחדשה אף החלוקה. הצורך בחלוקה גבר היות שחלק גדול מהעולים לישראל היו מבוגרים וקשישים וגם בגלל המיסים הכבדים שהוטלו על היהודים על ידי השולטים המוסלמים. המגבית בארצות הגולה בוצעה על ידי שליחים מיוחדים שנקראו בשם "שלוח" או "שד"ר" (שלוח דרבנן). התנאים של ימי הביניים גרמו שהכסף התעכב שנים עד הגיעו לישראל או שנשדד או נגנב בדרך. דבר זה, יחד עם העובדה שהקהילה פטרה תלמידי חכמים מתשלום מיסים, גרמה להגדלת החובות של הקהילה שנאלצה להגדיל את עול המיסים המוטלים על שאר הציבור היהודי (שלא הוגדרו כתלמידי חכמים). דבר זה הגביר את המתח והסכסוכים בקרב הקהילה היהודית בארץ הקודש ואילץ אותם להגביר יותר ויותר את זרם שליחת השד"רים לחו"ל. מחלוקת נוספת נוצרה בין הקהילה הספרדית והאשכנזית בירושלים בנושא חלוקת כספי החלוקה ביניהם. כתוצאה מכך עזבה רוב הקהילה האשכנזית את ירושלים, בתחילת המאה ה-17 ועקרה לטבריה, צפת וחברון. מאז הוזרמו כספי החלוקה ל-"ארבע ערי הקודש" - ירושלים, טבריה, צפת וחברון.
איסוף הכספים השתכלל והוסדר במאה ה-17, כאשר נערכו מגביות מוסדרות והחלוקה הוגדרה על ידי רבני הארץ כחובה המוטלת על יהדות הגולה ולא כנדבה או מתת-חסד. רבנים אחרים כינו את איסוף הכספים כ"דמי פדיון שבויים" שנועדו להציל את הקהילה היהודית מהעול הכבד של המיסים שהוטלו עליו על ידי השלטון הטורקי. אחת השיטות הנפוצות לאיסוף כספים הייתה באמצעות התקנת "קופת רבי מאיר בעל הנס" בבתי הכנסת, ואף בבתים. הכספים שנתרמו ונגבו הועברו לארץ ישראל ככל שנאספו. המונח "החלוקה" נטבע בסוף המאה ה-18. היישוב היהודי בארץ היה מחולק ל"כוללים" - קבוצות שנתגבשו לפי ארצות מוצא, ועסקו בגיוס תרומות בין יהודי ארץ המוצא. הכספים שנאספו חולקו בין חברי הכולל, ומכאן השם "כספי החלוקה".
בתחילת המאה ה-18 התיישבו שוב יהודים אשכנזים בירושלים עקב עליית פלג מתלמידיו של רבי יהודה חסיד לארץ. עקב סכסוכים כספיים עם הקהילה הספרדית גם יהודים אלו נאלצו לעזוב את ירושלים בהשאירם חובות כבדים. גם קהילה אשכנזית נוספת של חסידי הגאון מווילנה שעלתה לירושלים במאה ה-19 לא נשארה שם זמן רב. בשנת 1786 הקימו קהילות אירופה את "ועד הפקידים והאמרכלים" כדי לרכז ולתאם את גיוס הכספים וחלוקתם בין הכוללים השונים בצורה מוסדרת יותר.
עד תחילת העליות הציוניות בסוף המאה ה-19 היה רובו ככולו של היישוב בארץ ישראל ("היישוב הישן") סמוך אל שולחן כספי החלוקה, ותלוי בהם לחלוטין לקיומו. במשך רוב המאה ה-19 עסקו רבני ה"ישוב הישן" הספרדי והאשכנזי (המחולק ל"חסידים" ו"מתנגדים") בהפצת שד"ריהם על אזורי השפעה באירופה וצפון אפריקה (ומאוחר יותר גם באמריקה) ובהתקנת תקנות לגבי חלוקת אזורי ההשפעה. מאמצע המאה ה-19 החלוקה הפכה לממוסדת מאוד אך גם נוצרו בעיות חדשות. חלק מהכסף שנאסף על ידי קופות צדקה (ולא השד"רים) באירופה שימש גם לעזרה לקהילות היהודיות המקומיות, בעת הצורך. דבר זה גרם שרבני ירושלים תיקנו תקנה שכל הנוגע בכספי "מעות ארץ הקודש" למטרות אחרות, מתחייב בדיני נפשות. רבני היישוב הישן גם רדפו את תנועת חובבי ציון ורבניה על גיוס כספים למען ההתיישבות בארץ ולא למטרות רבני הכוללים. עקב אי סדרים בחלוקת הכספים, הוקמה באמסטרדם חברה שבראשה עמדו אנשי כספים יהודים שהכניסו סדר, רישום וחלוקה צודקת יותר בתהליך החלוקה. בעקבות הכמות המצומצמת של כספי החלוקה אף נחתם איסור עלייה לארץ ישראל על ידי רבנים שונים לעולים מחוסרי יכולת כלכלית (מלבד תלמידי חכמים זקנים), מחשש שהעולים יהפכו לעול על קופת החלוקה[1].
אנשי דור ההשכלה בגולה התנגדו נחרצות לשיטה זו של תמיכה ביושבי ארץ ישראל, בטענה שהיא מעודדת חיי תלות לא יצרניים ומפרידה בין קהילות ישראל. לשיטתם, מוטב היה לעודד עיסוק בפרנסות מכובדות כגון מלאכה וחקלאות. משה מונטיפיורי עסק רבות בניסיונות להקמת מפעלים להבראת כלכלתו של היישוב, וחברת כל ישראל חברים (כי"ח) יסדה את מקווה ישראל ברוח זו. גם בתוך היישוב קם דור צעיר, אלעזר רוקח מן הבולטים שבהם, שניסה לשנות כיוון ואורחות חיים לעבר עצמאות כלכלית המבוססת על יגיע כפיים, וכך נוסדו ראש פינה (בשמה דאז גיא אוני) ופתח תקווה. גם במספר שכונות יהודיות שהחלו נבנות מחוץ לחומות ירושלים החל משנות ה-70 של המאה ה-19 הונהגו עקרונות דומים. לגישה זו הצטרפו גם רבים מאנשי העליות הציוניות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, אשר ראו בשיטה של כספי החלוקה אנטי-תזה לאידיאה החלוצית שלהם של יישוב ארץ ישראל על יסודות כלכליים בריאים.
מסוף המאה ה-19 ואילך, הלכה וירדה מאוד חשיבותה של החלוקה והיא המשיכה להתקיים רק בקרב קהילה קטנה אנטי-ציונית, רובה בירושלים. במקביל מתקיימות מגביות בחו"ל למען תושבי הארץ על ידי הסוכנות היהודית ובדינרים של ארגון הבונדס.
און נאכאמאל, דאס מיינט נישט אז ווער ס'זעט היינט איין אז מ'דארף ארבעטן אין ארץ ישראל איז א משכיל א ציוני, ניין און נאכאמאל ניין, מציאות'ער טוישן זיך וכו' וכו' כ'האב עס נאר געניצט אלץ א הקד'מה און אלץ א בסיס צו פארשטיין "פון וואו די נישט ארבעטן מהלך פון אמאל קומט" און פון דארט און ווייטער האבן מיר ברוך השם געניג גדולי תורה ויראה צדיקים ועובדי השם וואס וועלן אונז ווייז הדרך ילכו בה והמעשה אשר נעשה על פי דעת תורה ומיניה לא נזוע!
שוין לאנג געוואלט פרעגען דערוועגן, וואס איז די מעשה מיט דעם הלכה??? האט עס א גרעניץ אדער נישט??? למשל אויב געב איך 3 מיליאן דאלער פאר צדקה און איך האב נאר 20 דאלער אינעם באנק, גיי איך נישט ווערן ארעם???
מען דארף פארשטיין אז מקען נישט נעמען איין חז"ל און פעינטן די פיקטשער וויזוי מוויל. די געלט גייערס רעכענען זיך נישט מיט די חז"ל אז א מענטש זאל נישט געבן מער פון מעשר ולכול היותר מער פון א חומש. זיי קענען נאר די חז"ל לעולם אין אדם מעני מן הצדקה.... און אז ונתנו גייט אהין און צוריק...... און אז אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך..... הוצאות שבת ויו"ט און שכר לימוד איז לוו עלי ואני פורע..... און נאך אסאך שיינע מאמרי חז"ל וואס מען קען ארויסנעמען פון פעספעקטיוו לטובת דעם פאנדרעיזער און צו דערשטיקען דעם פאטענשעל נותן הצדקה,
מען דארף א קלארע דעת תורה צי וויסען וועלכע מאמר מען קען נוצען ווען און ווי, נישט אז כל הרוצה ליטול את השם יבא ויוטול.
פארוואס פרעגסטו מיין ארעמע מיינונג?
לערן רואיג אדורך הלכות צדקה טור בית יוסף שו"ע ונו"כ, אויב דו בלייבסט נאך מיט עפעס אומפארענטפערט פרעג דיין מו"ץ.
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
שוין לאנג געוואלט פרעגען דערוועגן, וואס איז די מעשה מיט דעם הלכה??? האט עס א גרעניץ אדער נישט??? למשל אויב געב איך 3 מיליאן דאלער פאר צדקה און איך האב נאר 20 דאלער אינעם באנק, גיי איך נישט ווערן ארעם???
מען דארף פארשטיין אז מקען נישט נעמען איין חז"ל און פעינטן די פיקטשער וויזוי מוויל. די געלט גייערס רעכענען זיך נישט מיט די חז"ל אז א מענטש זאל נישט געבן מער פון מעשר ולכול היותר מער פון א חומש. זיי קענען נאר די חז"ל לעולם אין אדם מעני מן הצדקה.... און אז ונתנו גייט אהין און צוריק...... און אז אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך..... הוצאות שבת ויו"ט און שכר לימוד איז לוו עלי ואני פורע..... און נאך אסאך שיינע מאמרי חז"ל וואס מען קען ארויסנעמען פון פעספעקטיוו לטובת דעם פאנדרעיזער און צו דערשטיקען דעם פאטענשעל נותן הצדקה,
מען דארף א קלארע דעת תורה צי וויסען וועלכע מאמר מען קען נוצען ווען און ווי, נישט אז כל הרוצה ליטול את השם יבא ויוטול.
פארוואס פרעגסטו מיין ארעמע מיינונג?
לערן רואיג אדורך הלכות צדקה טור בית יוסף שו"ע ונו"כ, אויב דו בלייבסט נאך מיט עפעס אומפארענטפערט פרעג דיין מו"ץ.
כהאב לאו דוקא דגעפרעגט דיין ארעמע [אדער רייכע] מיינונג, נאר סתם געוואלט אויסשמועסן, כהאב שוין א שיינע פאר מאל דורכגעלערנט הלכות צדקה און ב"ה איך געב און טייל למעלה מיכולתי און איך בין ליידער שולדיג אסאך פאר קרעדיט קארטלעך, אבער כגלייב אז לעולם אין אדם מעני וכו' בכלל האלט איך נישט אז דאס איז א הלכה שאלה צו פרעגן דעם דיין נאר ענדירש א השקפה שאלה ווען און ווי אזוי צו נוצן מאמרי ח"זל,
lebediger berel האט געשריבן:פרעג דעם דיין וואס דו פרעגסט אלע שאלות כ'האב נישט געגליכן דיין פערספעקטיוו לטובת דעם פאנדרעיזער דערשטיקט דעם פאטענשאל נותן
וואס זאל איך טאהן אז אזוי שפיר איך??? ווען די חברה זעצן זיך ארויף אויף מיינע דינע ביינער...... אריין אין אשכול ווי אזוי צו פטור ווערען פון די שווערע פאנדרעיזערס....
מענטשן דרייען זיך ארום פארלוירן און צובראכן און מקוקט ניטאמאל אויף זייער זייט איך וויל ח״ו נישט מקטרג זיין אבער ליידער פיל איך עס אויף מיין אייגן בלוט יעצט ווען איך געפון מיר און א אויסנאם שווערע געלט מצב אן א דאלער מיט וואס אנצוגיין און איך קען ממש נישט טרעפן אפילו א אויער מיר אויסצוהערן. וואס קען מען טוען ? אזוי גייט די וועלט ווען מהערו א שלעכטע בשורה דעמאלטס זאגט מען טאקע ? איך האב נישט געוויסט אז די מצב האלט אזוי שלעכט ? ווען איך ווייס ווען ? און פארטיג מגייט ווייטער אן מיטן לעבן.
מדארף האבן שכל
epes is geshen mit mein hebrew keyboard cant type hebrew now but don't be shy, choose your "closest" friend or family member and share your situation. sorry i will not be available to help you now but i did already for some niks here. "call keren eizer" today.
דריידל האט געשריבן:ס'געבויעט געווארן אויף אידן וואס זענען ארויפגעגאנגן זיך מקדש ומטהר זיין און אויסלעבן די יארן זייענדיג מופשט פון עוה"ז, און די מינימום געברויכן האבן זיי באקומען פון תושבי חו"ל
El Rushbo האט געשריבן:אויב זאלן די אלע 'פשוטע' פארדינער געבן נאר וויפיל זיי זענע מחוייב ע"פ הלכה וואלט די טאטאל אמאונט וואס די משולחים זאמלען גווען סאך ווייניגער.
אזוי גאר?!
דו טיילסט אוועק מער ווי א חומש?
ערשטענס מחוייב איז מען נאר מעשר.
און יא! און געוויסע תקופות איז עס מער פון א חומש.
און רעדענדיג צו חבירים וואס מענטשען מיינען אז זיי זענען רייך אבער זענען למעשה פשוטע שיינע פארדינער מיט גוטע הערצער זאג איך דיר אז איך בין ווייט נישט די איינציגסטער.
מיינסט טאקע אז ווען א ברודער/שוואגער/טאטע/שווער דארף חתונה מאכן קען מען זאגן איים סארי איך האלט שוין ביי מעשר/חומש וכו' מיין שאפ איז קלאוזד!
ס'ארבעט נישט אזוי (עט ליעסט ביי מיר און צו די פאר אינגעלייט מיט וועם איך האב גערעדט)